כלכלת המשפחה בסין: תיירות או מדוע נפל הניו-זיילנדי על צווארי כאילו הייתי אחיו האובד?

אגם המראה בג'יוג'אגואו. מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט קודם עסקתי בהיבט הכלכלי של חיים בפריפריה בסין או במקום אחר. הסברתי את האסטרטגיה הסינית המרשימה לטיפול בפריפריה ואת האופן בו מממשים אותה בשטח.

פוסט זה עוסק בתיירות. למדינה שאל אתרי התיירות מגיעים תיירים יש הכנסות ומשפחות מקומיות מתפרנסות ממנה. התיירים צורכים בין השאר את השירותים הבאים:

1. שירותי לינה -מלונות, צימרים, אכסניות וכיו"ב

2. מזון - מסעדות, סופרמרקטים וכיו"ב

3. הדרכה - מדריכים מקומיים מקבלים שכר על הדרכה שהם נותנים לתיירים

4. מכירת מוצרים לתיירים

5. תרבות: מוזיקה, תאטרון, קולנוע, מוזיאונים. 

6. בנקים וחלפני כספים

7. תחבורה: רכבות, מוניות, אוטובוסים וכיו"ב

ככל שיש יותר תיירות, הצורכים יותר שירותים ומוצרים, יותר מקומיים יכולים להתפרנס מעבודה בענף זה.

הניו-זילנדי, האיטלקי והיפנים

לפני מספר שנים טיילנו (אשתי, ילדי ואני) בסיציליה. פגשנו רק איטלקי אחד דובר אנגלית. ישבנו במסעדה. המלצרית לא הצליחה להבין מה אנחנו רוצים להזמין. אנחנו לא הבננו את התפריט הכתוב באיטלקית בלבד (וללא איורים). סועד איטלקי התנדב לעזור לנו. שוחחנו איתו באנגלית. מהר מאד התברר כי גם הוא תייר. איטלקי ממילאנו.
כן יש דבר כזה תיירות פנים: תושבים מאזור אחד במדינה מטיילים באזור אחר.

לפני כמה עשרות שנים רעייתי ואני חגגנו את ירח הדבש שלנו בטיול עצמאי ביפן.
באזורים הפחות מתוירים רצו אחרי תלמידי בתי ספר בתלבושת אחידה בצעקות herro, herro  (שיבוש של המילה האנגלית hello). קשה להאשים אותם: זו הייתה הפעם הראשונה בחייהם שראו ענק עם זקן וקרחת (אני ממוצע קומה, גבוה יחסית ליפנים וענק בהשוואה לילדים יפניים).

פגשנו הרבה תיירים יפנים שהצטלמו בלי הרף. במיוחד בלטה התפעלותם מעצי דובדבן פורחים איתם הצטלמו מכל זווית אפשרית.
כמעט ולא פגשנו זרים.

ברכבת מקיוטו לנארה פגשנו ניו-זילנדי. הוא כל כך שמח לפגוש אותנו. כאילו הייתי אחיו האובד, שלא פגש הרבה שנים. מהר מאד התברר מדוע הוא הוצף באושר. הוא נשוי ליפנית ומתגורר בעיירה קטנה. הוא אינו דובר יפנית. קרוב לוודאי שרעייתי ואני היינו דוברי האנגלית הראשונים (אולי למעט אשתו) שפגש לאחר תקופה של כמה שנים.

נכון לאותה תקופה, יפנים ספורים דיברו אנגלית. פגשנו אנשים משכילים, העובדים במקצועות חופשיים, שלא היו מסוגלים לדבר משפט אחד באנגלית (או בשפה מערבית כלשהי אחרת).

הסינים

פסל הבודהה הענק בלשאן. צילום שלי במהלך הטיול

לא בכדי הזכרתי את הסיציליאנים ובמיוחד את היפנים. גם בסצ'ואן ויונאן כמעט ולא פגשתי דוברי אנגלית.

הדמיון בין היפנים של לפני יותר מרבע מאה והסינים היום רב. גם הסינים מצטלמים ללא הפסקה באתרי טבע מרהיבים, במקדשים בודהיסטים וטאואיסטים ובכל פינה אחרת בסצ'ואן ויונאן. 
ההבדל היחיד הוא שהיום הם משתמשים לרוב בטלפונים חכמים. 

כמו ביפן, גם בסין פגשנו הרבה מאד תיירים. כמו ביפן, כמעט ולא פגשנו תיירים זרים. התיירים הסיניים גדשו בהמוניהם את האתרים הידועים כמו שמורת הפנדות בדרום מערב סצ'ואן ,שמורת הטבע המרהיבה ג'יוג'אגואו (ראו תמונה בתחילת הפוסט), פסל הבודהה הגדול בעולם בלשאן והערים התיירותיות היפות ליג'יאג ודאלי ביונאן. 

מספר התיירים הסיניים באתרים פופולריים מגיע לאלפים ביום אחד. הסינים ערוכים היטב על מנת לטפל במספר תיירים כה גדול. 

חלק מהאתרים הפכו לאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו. כשטיילנו באתרים כאלה הם היו נקיים, מטופחים ומסודרים.  

המשמעות הכלכלית של תיירות פנים גדולה
תיירות פנים גדולה פירושה אנשים שיש להם מספיק כסף להוציא על נופש וטיולים. בגודל של סין, מדובר גם באזרחים מקומיים, שטסים לסצ'ואן וליונאן בטיסות האורכות מספר שעות.

סין כבר אינה מדינה של פועלים קשי יום, כפריים המתפרנסים בדוחק משדות אורז קטנים ורועי יאקים. יש הרבה אנשים כאלה, אבל יש גם שכבה גדלה והולכת של אנשים שמצבם הכלכלי טוב.

בגלל המספר הענק של תיירים סיניים והמספר הזעום של תיירים זרים, לא תמיד ערוכים טוב מספיק על מנת לטפל בתיירים הזרים.

מדד השירותים

שירותי בול פגיעה. מקור: הויקיפדיה

אולי זה מפתיע אבל מדד השירותים, אותו המצאתי בפוסט זה, עשוי לשקף את ההתפתחות המואצת של סין.

מדד השירותים מתאר את סוג השירותים, מידת הניקיון שלהם, הריח שלהם, סוג ההדחה (אם בכלל קיימת) ואת זרימת הביוב בצינורות או ברחוב.

על פי עדויות של חבריי, שהיו בסין יותר מפעם אחת, פעם סוג השירותים היה בורות בלבד. בהדרגה התווספו שירותים של ממש, שהדגם בראש הפסקה מתאר את השרותים הציבוריים השכיחים.
מים זורמים לא היו בשירותים והביוב זרם חופשי ברחובות. 

האינדיקטור הטוב ביותר היה ריח בלתי נסבל.

כשביקרנו לפני כחודש כבר יש מקומות עם שירותים נקיים, חלק מהשירותים הציבוריים וחלק מהשירותים בבתי המלון הם שירותים מערביים. בחלק מהמקומות יש מים זורמים וההדחה היא בסגנון המוכר לנו בארץ. 
יש עדיין מקומות עם שירותים, שתייר מערבי יעדיף להתרחק מהם.

בית מלון חמישה כוכבים
אחד מחבריי לקבוצת המטיילים בסין סיפר לי בדיחה של מדריכי טיולים בישראל. מישהו מספר לחברו שהיה במלון חמישה כוכבים בצפת. חברו שואל: "כמה מהכוכבים ראית דרך החור בתקרה?".

הבדיחה הזו בהחלט אקטואלית ביחס לבתי מלון שראיתי בסין. קיימת שונות גדולה מאד ברמתם של מלונות עם חמישה כוכבים. חלק ממלונות חמישה כוכבים בהם התארחנו, הם מלונות של חמישה כוכבים לכל דבר גם במדינות מפותחות. לטעמי בלטו לטובה שני מלונות של רשת מלונות הונג-קונגית ומלון Crown Plaza בעיר צ'נגדו.  

בקצה השני של הסקאלה נמצאים שני מלונות חמישה כוכבים המזכירים את הבדיחה על צפת. 

אני ממליץ בחום להתרחק ממלון Regent המפואר בעיר דאלי ביונאן.
השירות הוא בקושי של מלון עם כוכב אחד (אם לא סופרים כוכבים שרואים מהחלון).