מה חסר: רעיונות יצירתיים או מי שיבדוק אותם?

הדמויות המרכזיות בסדרת הטלוויזיה סיינפלד, מקור התמונה: ויקיפדיה

לקראת סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הייתי בשלהי שנות ה-40 של חיי. הייתי יועץ במחשבים וטכנולוגיית המידע. 
השילוב של גיל מבוגר, עצמאי ועיסוק במחשבים הוא שילוב נפיץ. תוסיפו לזה שהיו לי ילדים קטנים ושעד גיל 39 הייתי בחממה כעובד מדינה. כשהמשרד בו עבדתי הפך לחברה ממשלתית היו לי עוד חמש שנים באותו מקום עבודה עד שפוטרתי ותקבלו מתכון לדאגה כלכלית מהעתיד הקרוב ובמיוחד מהעתיד הרחוק.  

הנחתי שלא אשרוד בתחום המחשבים עוד שנים רבות (הנחה שהתבדתה) ושספק אם אמצא עבודה אחרת (עוד הנחה שהתבדתה). התכנון הכלכלי המשפחתי התבסס על ההנחות האלה אבל בהחלט חיפשתי דרכים להגדיל את ההכנסות גם מהכנסות שאינן מבוססות רק על מכירת שעות עבודה שלי.

צץ לי רעיון ל-Startup בתחום של השלמת פונקציונליות של מערכת הפעלה נפוצה. אם הוא היה מתממש ומצליח, דאגות הפרנסה שלי היו עשויות להיעלם. 

איך מנסים במצבי לממש Startup?

מי שקרא את הפוסט יזמים -מציאות ותדמיות, יודע שיזמים נוטים לקחת פחות סיכונים ואינם מתמקדים רק ביוזמה שלהם. בגילי ובמצבי זה גם מה שהתבקש.
ההחלטה הראשונה הייתה לנסות למצוא קרן הון סיכון המתמקדת בשלב ה-Seed. זה יחסוך ממני הוצאות במימון שלי לקידום הרעיון לשלבים מתקדמים יותר. זה גם יאפשר לי להמשיך לעבוד במקביל גם בייעוץ ללקוחות.

השלב הבא היה בניית תכנית עסקית ונייר עבודה המסביר את הרעיון, את מה שמייחד אותו, את הניסיון הרלוונטי שלי והכישורים הרלוונטיים שלי וגם מדוע החברה שכתבה את מערכת ההפעלה לא תתחרה איתי?

כשסיימתי להכין את כל הנדרש פניתי לקרן הון סיכון. הייתה פגישה טובה והבטיחו לי תשובה. 
התשובה הייתה: "אנחנו מתמקדים רק בפיתוחים שהם Pure Web" "חטאו" העיקרי של הרעיון שלי היה שהוא התאים לא רק לסביבת Web אלא גם למרכזי מחשבים.

בועת הדוט-קום

זאת הייתה התקופה בה צמחה בועת הדוט-קום. מספר רב של אנשים דיברו על ה-Startup שלהם.
בשונה ממני, איש  מקצוע מוערך ומנוסה בתחום, חלק מאותם בעלי רעיונות היו חסרי מושג כלשהו בטכנולוגיה. בלא מעט מקרים הרעיונות שלהם נראו בהתאם: הם היו רחוקים מלהיות ישימים בשטח. 
למרות חוסר הידע והבורות, הבועה צמחה וצמחה עד שהתפוצצה. 

בכלל לא בטוח שאם הייתי מגיע לאחר ההתפוצצות או במועד שבו כבר היה ניתן לחזות אותה מתקרבת היו דוחים אותי בנימוק של "רק Pure Web".
ייתכן שהיו דוחים את מימוש הרעיון מנימוקים אחרים.

Startups: רחוק מהזוהר

התחום הזה נראה זוהר. בחורים צעירים, ולפעמים גם אנשים פחות צעירים, מגיעים משום מקום עם רעיון יצירתי נפלא. הם מפתחים מוצר נהדר, שזוכה להצלחה. מבצעים Exit וצוחקים כל הדרך אל הבנק. 

גם הרעיון השני שלי ל-Startup לא ממש צלח. החברה שבחנה להשקיע בפיתוחו משלב ה-Seed, שכרה את שירותיו של מישהו שיבדוק את ההצעה שלי. 
האיש פסל אותה מנימוקים מגוחכים. הוא פשוט לא ידע מספיק ולא הבין אותה. 

כמי שהיה גם בצד השני של המתרס, כלומר: יעץ לקרנות הון סיכון ולחברות העוסקות בתחום התוכנה האם להשקיע ב-Startups? גם לי היו מקרים שהצעתי לא להשקיע.
ההשקעה היא רק התחלת הדרך הארוכה. יש עוד שלבים ומכשולים רבים. יש גם הרבה עבודה שתקראו לה שחורה או אפורה. 
הסטטיסטיקה מראה הרבה יותר כישלונות מהצלחות. 

יעיד על כך Startup שאני יעצתי לא להשקיע בו. מישהו אחר יעץ לקרן הון סיכון אחרת להשקיע. הושקע כסף, הושקע זמן. הכל ירד לטמיון אחרי כשלוש שנים כשהחברה פשטה את הרגל. 

תשובה לשאלה שבכותרת הפוסט

כפי שאפשר לנחש מתוכן הפסקאות הקודמות, רעיונות יצירתיים לא חסרים. להיפך, יש כל הזמן אנשים עם רעיונות, שבלא מעט מקרים אפילו לא יעברו בדיקת היתכנות פשוטה. 

אולי כבר ניחשתם בעצמכם: מה שבאמת חסר זה אנשים שיכולים לבדוק את הרעיונות ולדעת האם כדאי או לא כדאי להשקיע ברעיון או במיזם?  
אלו שינסו להוציא את התבן מהמוץ ולמקד את ההשקעות ברעיונות טובים ברי היתכנות, העונים על צורך אמיתי. רעיונות שהוצעו על ידי אנשים בעלי ניסיון, כישורים ויכולת ביצוע. 

בספרו של פרופסור אדם גרנט "מיוחדים - איך המהפכנים הגדולים שינו את העולם ואיך גם אתם יכולים?" קראתי על מחקרים שנעשו בתחום זה. 
המחקרים תומכים בטענה, שלא רעיונות יצירתיים חסרים אלא מי שיבדוק אותם באופן ראוי.

שני דברים שלא צריך לשכוח בהקשר זה

1. גם האנשים בעלי היכולות הטובות ביותר בהערכת רעיונות טועים לפעמים. 
באותו ספר מספר אדם גרנט על Startup שכל המעריכים ניבאו שלא רק שיצליח אלא גם יחולל מהפיכה. 
ליזם הייתה כבר סדרה של הצלחות ביוזמות טכנולוגיות בתחומים שונים.
גם למעריכים, חלקם מנהלי קרנות הון סיכון בולטות בקנה מידה עולמי, הייתה היסטוריה מפוארת של הצלחות בהערכת רעיונות. 
זה לא ממש הצליח חרף הציפיות המוקדמות.

2. אסור לסגור לגמרי את הדלת בפני רעיונות שמעריכים לא נותנים להם סיכוי כלשהו: לפעמים רעיונות "משוגעים", לכאורה, מצליחים או אפילו פורצי דרך.
זה לא רק הרעיונות. לפעמים אלו גם האנשים שאין להם ניסיון וידע ובכל זאת יכולים להביא ולממש רעיונות פורצי דרך.

גרנט מספר על סדרת טלוויזיה שגם מעריכים מקצועיים וגם הקהל חשבו שהיא גרועה ולא תצליח. היא נכנסה ללוח השידורים עם ארבעה פרקים שכבר הופקו במקום סדרה אחרת שמפיקיה לא הצליחו להפיק את מה שהם התחייבו. לסדרה קוראים "סיינפלד", ללא ספק אחת מהסדרות המצליחות ביותר.

לא קשה למצוא דוגמאות אחרות בתחומים אחרים.
צריך לאפשר פיתוח מספר מצומצם של רעיונות יצירתיים, שהמעריכים המקצועיים פוסלים אותם.