ממה עלולות חברות הביטוח להפסיד?

בפוסט הקודם: ביטוח ממה מרוויחות חברות הביטוח? תיארתי מודל פשטני ולא מדויק לרווחי חברות הביטוח. 
סדרת פוסטים זו דומה לסדרות פוסטים קודמות שכתבתי על הבנקים ועל חברות כרטיסי האשראי. 
בסדרה על הבנקים כתבתי פוסע שכותרתו ממה מרוויחים הבנקים? ואחריו כתבתי פוסט שכותרתו ממה עלולים הבנקים להפסיד?.
בסדרה זו אלך במסלול מקביל ובפוסט זה אשאל: ממה עלולות חברות הביטוח עלולות להפסיד?

כזכור, מקור הפסד עיקרי של הבנקים הוא לקוחות שלוקחים אשראי (הלוואות, אוברדרפט וכיו"ב) ואינם מחזירים אותן. 
הבנקים מנסים לנהל את הסיכונים האלה ולהימנע ממתן הלוואות שההסתברות שהלקוח יתקשה להחזירן. לחילופין, הם מלווים לו כנגד שעבוד נכסים פיננסיים או נכסים פיזיים או באמצעות התחייבות לתשלום של ערבים במצב פיננסי טוב.

הסיכון המהותי של חברות הביטוח הוא שהתביעות של הלקוחות יהיו גבוהות מהפרמיות. 
זה נכון גם למצב בו התביעות רק יתקרבו לפרמיות וביחד עם ההוצאות של חברת הביטוח על ניהול העסק יהיו גבוהות מהפרמיות.

נבחן שוב את הדוגמה בפוסט הקודם. 
מיליון אנשים מבוטחים בביטוח תרופות מחוץ לסל ומשלמים 30 שקל כל אחד כל חודש.
במשך 10 שנים מקבלת החברה סכום של 3.6 מיליארד שקלים.

בדוגמה הקודמת 1,000 מהם ממשים את זכותם לקבלת תרופות מחוץ לסל. החברה משלמת להם בממוצע 20 אלף שקל לאדם לחודש במשך 10 שנים.
החברה משלמת להם 2.4 מיליארד שקלים והרוויחה 1.2 מיליארד שקלים.

בדומה הנוכחית ממשים את זכותם 1,500 מהם. 
החברה תשלם להם 3.6 מיליארד שקלים בדיוק כמו הסכום שגבתה מהם.

הפעם החברה מפסידה כסף. לחברה יש הוצאות עבור בנייני משרדים, עובדי החברה, יועצים חיצוניים, מערך מחשוב, הודעות הנשלחות בדואר ועוד. 

דוגמה שנייה: ביטוח סיעודי

בביטוח סיעודי משלמים בכל חודש פרמיה ואם חס וחלילה מגיעים למצב סיעודי מקבלים כל חודש סכום כסף גבוה מחברת הביטוח לכיסוי חלקי או מלא של ההוצאות.

עם העליה בתוחלת החיים השתנה גם דפוס החולי הסיעודי. 

לפני העלייה מרבית החולים הסיעודיים סבלו ממחלות פיזיות ותוחלת החיים שלהם הייתה בממוצע 3-4 שנים. חברות הביטוח היו צריכות לשלם להם בממוצע כ-3 או 4 שנים.

אחרי העלייה הגדולה בתוחלת החיים, גדל אחוז החולים הסיעודיים הסובלים מבעיות מוחיות, למשל: דמנציה או אלצהיימר מסוג אחר. חולים אלה עשויים להיות במצב פיזי טוב יותר מהחולים הסיעודיים החולים ממחלות פיזיות ולכן עשויים לחיות בממוצע כעשר שנים. 
במצב החדש חברות הביטוח משלמות לחולים סיעודיים בממוצע יותר מ-3-4 שנים ומספר חודשי התשלום הממוצע במגמת גידול.

אם חברת ביטוח בנתה את התחשיבים שלה על ממוצע של 3-4 שנים תשלום לחולה סיעודי, היא עלולה להפסיד. הסך הכולל של סכום התביעות של המבוטחים גדל. 

דוגמה שלישית: ביטוח מבנים מפני רעידת אדמה

כשעושים ביטוח לדירה או לבית אפשר להוסיף ביטוח מפני רעידת אדמה. נניח שחברת ביטוח העריכה שבעשרים השנים הקרובות לא תהיה רעידת אדמה בעוצמה גבוהה. בהתאם להערכה הזו קבעה את גבוה הפרמיה של כמה עשרות שקלים.

חס וחלילה שזה יקרה, אבל שנה אחרי ההערכה הזו מתרחשת רעידת אדמה בעוצמה גבוהה באזור הבקעה. כל הבניינים בעיר טבריה נחרבים. 

חברת הביטוח תשלם סכום גבוה בהרבה ממה שהעריכה שתשלם. היא בוודאות תפסיד. ייתכן שלא רק הבניינים בטבריה יקרסו, אלא גם חברת הביטוח.

התמודדות של חברות הביטוח עם הסיכון

כפי שניתן להבין מהפסקאות הקודמות עולם הביטוח הוא בתחום של ניהול סיכונים. 
בפוסט הקודם הבנתם שחברות הביטוח נותנות שירותי טיפול בסיכונים, לאנשים או למשפחות או לחברות, תמורת תשלום. 
מהפוסט הזה תוכלו להבין שגם לחברות הביטוח יש סיכונים. 
כיועץ לכלכלת המשפחה שהוא גם מומחה לניהול סיכונים אני מרגיש נוח בהתמודדות עם עולם הביטוח על אף שאיני סוכן ביטוח. 

ההבדל בתחום ניהול הסיכונים בין אדם פרטי או משפחה לבין חברות הביטוח הוא שמשפחות או יחידים בדרך כלל לא יודעים לנהל את הסיכונים שלהם משום שחסרים להם ידע והבנה בתחום הזה. חברות הביטוח מנסות להתמודד עם הסיכונים באופן מקצועי. 
בפוסט זה אציג בקצרה באופן שטחי שני אמצעים שבאמצעותם מתמודדות חברות ביטוח עם סיכונים.

הערכות אקטואריות 

אקטואריה הוא מקצוע. ההגדרה שלו בויקיפדיה העברית היא: "מדע המשתמש בטכניקות מתמטיות וסטטיסטיות לפיתרון בעיות כלכליות וחברתיות בהן משולבים מצבים של אי-וודאות".

הגדרת סיכון על פי תקן ISO 31000 Risk Management מתייחסת לכל אירוע של אי-וודאות חיובי, שלילי או ניטרלי כסיכון. 

בכל חברת ביטוח לה נתתי ייעוץ בתחום המחשוב, וקרוב לוודאי גם בחברות הרבות להן לא נתתי ייעוץ, הועסק אקטואר או הועסקו מספר אקטוארים. 

מומחיותם ותפקידם הם בניתוח סטטיסטי ומתמטי של הסיכונים במוצרי הביטוח המוצעים על ידי החברה ובניית מודלים הקובעים גם את גובה הפרמיות בהתאם לסיכון. 

בסטטיסטיקה יש הסתברויות אין וודאות כך שגם אקטוארים עלולים לטעות או לקבל נתונים לבניית מודל שאינם מביאים בחשבון התרחשות אירוע סיכון עתידי או ממעיטים בהסתברות להתרחשותו. 

לרוב ההערכות שלהם יהיו מקצועיות וטובות יותר מאשר ההערכות של ציבור המבוטחים.

צריך לזכור שניהול סיכונים הוא דינאמי: חומרת סיכונים והסתברות סיכונים עשויה להשתנות. סיכונים חדשים עלולים להיווצר וסיכונים ישנים עשויים להיעלם. כפועל יוצא מכך גם גם מודלים אקטואריים הם דינמיים. 

המודלים האקטואריים צריכים לטפל במצבים המתוארים בדוגמה השנייה לעיל המתייחסת לביטוח סיעודי.

מבטחי משנה

כשמגיעים לדוגמה השלישית של ביטוח מפני רעידת אדמה, בהחלט צריך גם בה להשתמש במודלים אקטואריים, אבל הם אינם מספיקים. התוצאה של אירוע שלא נצפה על ידי המודלים האקטואריים עלולה לחרוץ את גורלה של חברת הביטוח. לפיכך, במקרה זה, כמו גם במקרים אחרים, חברת הביטוח משתמשת באמצעי נוסף להקטנת הסיכון. 

במונחים מקצועיים של מנהלי סיכונים קוראים לאמצעי בו משתמשות חברות הביטוח Risk Sharing. 

מוצאים חברה או חברות נוספות שיהיו מוכנות לחלוק את הסיכונים הגדולים עם חברת הביטוח. חברות ביטוח כאלה מכונות מבטחי משנה. הן כמובן מתחלקות גם ברווחים עם חברת הביטוח.

אל תטעו, המונח מבטחי משנה אינו מתאר חברות קטנות. מדובר דווקא בחברות גדולות במיוחד שמסוגלות לספוג הוצאות גדולות כדוגמת חורבן כל הבתים בטבריה ברעידת אדמה. 

לפעמים מדובר בחברות ענק, כמו החברה הבריטית Loyds.