בפוסט קודם שאלתי: ממה מרוויחים הבנקים? שלא תהיה לכם טעות הם גם עלולים להפסיד.
על מנת להימנע מהפסדים הבנקים מנהלים סיכונים.
הבנקים מרוויחים מעמלות ומהפרשי שער, אבל עלולים להפסיד כאשר ילוו את כספם ללווים, שלא יצליחו להחזיר את החוב.
בראייה של הבנקים חוסר יכולת של לווים להחזיר הלוואות שלקחו, הוא הסיכון הגדול ביותר שלהם.
עכשיו הבנתם בוודאי מדוע פקידי בנק חביבים, מפסיקים להיות חביבים אליכם כאשר אתם חורגים מהאוברדרפט (גם האוברדרפט הוא סוג של הלוואה).
עכשיו הבנתם מדוע מתקשרים אליכם מהבנק בפעם הראשונה בנימוס ובידידות ובפעם השלישית או הרביעית עם איום לסגור לכם את החשבון, כשלא שילמתם כמה החזרים חודשיים של הלוואה או משכנתה.
עכשיו הבנתם מדוע פקידי חברות כרטיסי האשראי (השייכות בישראל לבנקים) לא מוכנים לתת לכם מסגרת אשראי גבוהה ולא יאשרו עסקאות החורגות ממנה.
איך זה עובד?
הבנק רוצה שתיקחו הלוואות, תהיו באוברדרפט ותקנו בתשלומים בכרטיס אשראי.
הסיבה לכך היא, שהוא גובה ריבית גבוהה על אשראי (כל הדוגמאות הנ"ל הם סוגי אשראי). כפי שציננו כבר קודם, ריבית היא אחד ממקורות ההכנסה של הבנק.
בשלב זה של חייכם הכלכליים, הפקידים יהיו נחמדים ויציעו לכם אשראי בשפע. הביצוע יהיה קל, מהיר ואוטומטי.
כמה שנים הבנק יחגוג ובהדרגה יגדלו התשלומים החודשיים שלכם (טוב צריך גם להחזיר את הכסף וגם לשלם ריבית).
יום אחד תתקשו להחזיר תשלומים או תגלשו ממסגרת האשראי. לחילופין תוכנת ניהול הסיכונים הממוחשבת של הבנק, תתייג אתכם ככאלה העלולים להתקשות בהחזרת הלוואות או בסגירת הגלישה ממסגרת האשראי.
ביום הזה תתבקשו בנימוס לסגור את הגלישה מהאוברדרפט או להחזיר את תשלום ההלוואה שלא שילמתם.
אם זה יימשך ואם אין לכם מספיק נכסים פיננסיים, שלבנק קל לשים את ידו עליהם, הטון ישתנה, כפי שציינתי בפתיח של הפוסט.
עכשיו אתם מהווים איום להפסד כספי של הבנק ולא מקור להכנסה.
מה קרה בארה"ב בשנת 2008?
בשנת 2008 התרחש משבר הסאבפריים בארצות הברית. מדובר בעיקר בקריסה של בנקים, שנתנו משכנתאות. מהקריסה והצעדים שנקט הממשל לצורך מאבק בה, נגזרו תוצאות כלכליות קשות בעולם כלו.
מדוע התרחש המשבר?
כמה בנקים בארצות הברית כשלו בניהול סיכונים. הם נתנו משכנתאות בריבית גבוהה לאנשים שהיה סיכון גבוה, שיתקשו להחזיר את המשכנתה.
הבנקים סמכו על כך שבמקרה והלווים לא יוכלו להחזיר את ההלוואה הם יקבלו את דירתם.
כשהחל משבר כלכלי, חלק מהלווים בסיכון גבוה לא הצליחו להחזיר את תשלומי המשכנתאות. יותר מדי דירות עברו לרשות הבנקים. מחירי הדירות צנחו והתמורה, שבנק קיבל עבור דירה שקיבל לידו, הייתה נמוכה מהחוב של הלווה על המשכנתה.
איך תימנעו ממצב בו אינכם יכולים להחזיר אשראי והבנק מקשיח את יחסו אליכם?
החכם לא עושה את הטעות, שהפיקח יודע להיחלץ ממנה. הדרך הטובה ביותר היא לא לקחת הלוואות, אוברדרפט או משכנתאות מעבר ליכולת ההחזר שלכם (עם טווח ביטחון).
אם כבר לקחתם אשראי ואינכם יכולים לעמוד בהחזר, נדרשת תכנית הבראה. ניתן לבנות תכנית כזו לבד או בעזרת יועץ לכלכלת המשפחה.
עם תכנית ההבראה ניתן לגשת לבנק, על מנת שילך לקראת המשפחה וידחה תשלומי חובות.
בהקשר זה הבנק יטה יותר להשתכנע ברצינות כוונות המשפחה, כאשר יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה מתלווה אליה ומגיע ביחד איתה לשיחה בבנק. היועץ מודיע שהוא מלווה באופן סדיר את ביצוע תכנית ההבראה, ומציג אותה באופן מקצועי.
תכנית הבראה
תכנית כזו צריכה לכלול:
1. הכנת מאזן המראה את ההוצאות וההכנסות לפי סעיפים ולפי גובה ההכנסה או ההוצאה.
2. תכנית לצמצום הוצאות ו/או הגדלת ההכנסות על מנת, שניתן יהיה לשלם את החזרי ההלוואות.
3. אם צמצום הפער בין ההוצאות לבין ההכנסות, עדיין אינו מאפשר החזר חודשי, צריך לחשוב על שתי שיטות שיעלו למשפחה יותר כסף אבל יפרסו את התשלומים על טווח שנים גדול יותר.
שיטה א': מיחזור משכנתה - החלפת המשכנתה במשכנתה אחרת שבדרך כלל תתפרס על מספר שנים גדול יותר ותקטין את גובה ההחזר החודשי.
שיטה ב': מרכוז הלוואות - איחוד מספר הלוואות להלוואה אחת ופריסת ההחזר על מספר שנים גדול יותר.
4. מעקב אחרי ההתנהלות בפועל ושינוי התנהלות ושינוי סעיפי קיצוץ בהתאם לצורך (בדרך כלל סך הקיצוץ קבוע).
מדוע מוכנים הבנקים ללכת לקראת מי שאינו יכול לשלם את חובו?
הבנקים אינם פועלים באופן אמוציונלי. ברור להם שהם הפסידו כאשר מישהו אינו יכול להחזיר את מלוא חובו על פי לוח התשלומים שנקבע ואין לו מספיק נכסים פיננסיים או אחרים, שניתן לממשם לכיסוי החוב.
המטרה שלהם היא מזעור הנזק. אם יתנו הקלות מסוימות לבעל החוב, ייתכן שיוכל להחזיר חלק מחובו. גם החזרת חלק מחובו ואפילו באיחור, עדיפה על פני אי-החזרתו.
הסיכון באי נקיטת הצעדים החוקיים האפשריים הוא באי-החזרת החוב או חלקו גם בעתיד.
סיכון חשוב נוסף הוא, שוויתור על חוב ללווה אחד עשוי להקטין את ההרתעה כלפי לווים דומים לו, שייקלעו למצב דומה (למשל במקרה בו בנק לאומי התכוון לוותר לנוחי דנקנר על חלק מחובו וחזר בו עקב לחץ ציבורי).
המשמעות של מה שנאמר בפסקה זו היא, שהבנק צריך לבצע הערכה של הסיכוי לקבל חלק מהחוב או חלק גדול יותר מהחוב או את אותו חלק במועד מוקדם יותר, אם יהיה גמיש כלפי הלווה.
בהקשר של משפחה, שאינה יכולה להחזיר את חובה, תכנית הבראה קונקרטית הממומשת בליווי יועץ לכלכלת המשפחה מגדילה את הסיכויים של הבנק לקבל את הכסף שהלווה (או לפחות את חלקו) ולכן הבנק ייטה להיות גמיש יותר כלפי הלווה.
הערת שוליים
אם חשבתם, שמיצינו את הנושא של ממה עלולים הבנקים להפסיד, בוודאי שלא. ישנם לא מעט סיכונים אחרים המוגדרים, למשל בתקינה בנקאית בינלאומית של בזל2 ו Basel III. התייחסות אליהם היא מעבר לטווח של פוסט זה.
כשהחל משבר כלכלי, חלק מהלווים בסיכון גבוה לא הצליחו להחזיר את תשלומי המשכנתאות. יותר מדי דירות עברו לרשות הבנקים. מחירי הדירות צנחו והתמורה, שבנק קיבל עבור דירה שקיבל לידו, הייתה נמוכה מהחוב של הלווה על המשכנתה.
איך תימנעו ממצב בו אינכם יכולים להחזיר אשראי והבנק מקשיח את יחסו אליכם?
החכם לא עושה את הטעות, שהפיקח יודע להיחלץ ממנה. הדרך הטובה ביותר היא לא לקחת הלוואות, אוברדרפט או משכנתאות מעבר ליכולת ההחזר שלכם (עם טווח ביטחון).
אם כבר לקחתם אשראי ואינכם יכולים לעמוד בהחזר, נדרשת תכנית הבראה. ניתן לבנות תכנית כזו לבד או בעזרת יועץ לכלכלת המשפחה.
עם תכנית ההבראה ניתן לגשת לבנק, על מנת שילך לקראת המשפחה וידחה תשלומי חובות.
בהקשר זה הבנק יטה יותר להשתכנע ברצינות כוונות המשפחה, כאשר יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה מתלווה אליה ומגיע ביחד איתה לשיחה בבנק. היועץ מודיע שהוא מלווה באופן סדיר את ביצוע תכנית ההבראה, ומציג אותה באופן מקצועי.
תכנית הבראה
תכנית כזו צריכה לכלול:
1. הכנת מאזן המראה את ההוצאות וההכנסות לפי סעיפים ולפי גובה ההכנסה או ההוצאה.
2. תכנית לצמצום הוצאות ו/או הגדלת ההכנסות על מנת, שניתן יהיה לשלם את החזרי ההלוואות.
3. אם צמצום הפער בין ההוצאות לבין ההכנסות, עדיין אינו מאפשר החזר חודשי, צריך לחשוב על שתי שיטות שיעלו למשפחה יותר כסף אבל יפרסו את התשלומים על טווח שנים גדול יותר.
שיטה א': מיחזור משכנתה - החלפת המשכנתה במשכנתה אחרת שבדרך כלל תתפרס על מספר שנים גדול יותר ותקטין את גובה ההחזר החודשי.
שיטה ב': מרכוז הלוואות - איחוד מספר הלוואות להלוואה אחת ופריסת ההחזר על מספר שנים גדול יותר.
4. מעקב אחרי ההתנהלות בפועל ושינוי התנהלות ושינוי סעיפי קיצוץ בהתאם לצורך (בדרך כלל סך הקיצוץ קבוע).
מדוע מוכנים הבנקים ללכת לקראת מי שאינו יכול לשלם את חובו?
הבנקים אינם פועלים באופן אמוציונלי. ברור להם שהם הפסידו כאשר מישהו אינו יכול להחזיר את מלוא חובו על פי לוח התשלומים שנקבע ואין לו מספיק נכסים פיננסיים או אחרים, שניתן לממשם לכיסוי החוב.
המטרה שלהם היא מזעור הנזק. אם יתנו הקלות מסוימות לבעל החוב, ייתכן שיוכל להחזיר חלק מחובו. גם החזרת חלק מחובו ואפילו באיחור, עדיפה על פני אי-החזרתו.
הסיכון באי נקיטת הצעדים החוקיים האפשריים הוא באי-החזרת החוב או חלקו גם בעתיד.
סיכון חשוב נוסף הוא, שוויתור על חוב ללווה אחד עשוי להקטין את ההרתעה כלפי לווים דומים לו, שייקלעו למצב דומה (למשל במקרה בו בנק לאומי התכוון לוותר לנוחי דנקנר על חלק מחובו וחזר בו עקב לחץ ציבורי).
המשמעות של מה שנאמר בפסקה זו היא, שהבנק צריך לבצע הערכה של הסיכוי לקבל חלק מהחוב או חלק גדול יותר מהחוב או את אותו חלק במועד מוקדם יותר, אם יהיה גמיש כלפי הלווה.
בהקשר של משפחה, שאינה יכולה להחזיר את חובה, תכנית הבראה קונקרטית הממומשת בליווי יועץ לכלכלת המשפחה מגדילה את הסיכויים של הבנק לקבל את הכסף שהלווה (או לפחות את חלקו) ולכן הבנק ייטה להיות גמיש יותר כלפי הלווה.
הערת שוליים
אם חשבתם, שמיצינו את הנושא של ממה עלולים הבנקים להפסיד, בוודאי שלא. ישנם לא מעט סיכונים אחרים המוגדרים, למשל בתקינה בנקאית בינלאומית של בזל2 ו Basel III. התייחסות אליהם היא מעבר לטווח של פוסט זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה