קורונה: אין ערבות מדינה ממשית להלוואות

קורונה. מקור התמונה: ויקיפדיה

פוסט זה הוא השני בסדרת הפוסטים העוסקים בטיפול הלא נכון של מדינת ישראל במשבר הכלכלי בימי קורונה. בפוסט הראשון עסקנו בחל"ת כפוי. 
בפוסט זה אסביר כיצד טעתה ממשלת ישראל בנושא של ערבות מדינה לעסקים.

בנקים לא אוהבים לתת אשראי, שלא מחזירים. הלוואה היא סוג של אשראי ולכן בנקים לא אוהבים לתת הלוואות שההסתברות שלא יוכלו להחזיר אותן היא גבוהה. 
הם מבצעים ניהול סיכונים על מנת להקטין את ההסתברות של אי-החזר של הלוואות.

איך הם מגנים על עצמם מפני אי-החזר הלוואה?

 1. הימנעות
לא לתת הלוואה לאנשים או חברות שדירוג האשראי שלהם נמוך או שיש סיבה אחרת לחשוב שהם עלולים להתקשות בהחזרת ההלוואה.

2. ערבות
מישהו אחר מתחייב להחזיר במקום הלווה אם, חס וחלילה, הלווה לא יוכל להחזיר את ההלוואה.

3. ביטחונות
משכון של נכסים פיננסיים או נכסים אחרים שעוברים לרשות הבנק במידה שהלווה לא מחזיר את חובו.

4. העלאת ריבית
עשוי להרתיע לווים בסיכון מלקחת הלוואות או לצמצם את גובה ההלוואות שייקחו. 
עשוי להגדיל את הכנסות הבנקים מהלוואות על מנת לפצות אותם על חלק מהנזקים שיגרמו להם בגין לווים שלא יחזירו הלוואות.

5. התראות, איומים ותביעות משפטיות
התראות ואיומים כלפי לווים שאינם מחזירים הלוואות באופן סדיר. איומים כוללים מכתבי עורך דין ולפעמים תביעות.

מבין האמצעים שמגן על הבנקים יש רק אמצעי אחד שמגן עליהם באופן מוחלט: הימנעות. 
אי אפשר להימנע בכלל ממתן הלוואות כי אז אין גם רווחים מהלוואות.

משבר הקורונה    

המשבר הכלכלי החמור בימי קורונה מגדיל את הסיכון שלווים לא יוכלו להחזיר משכנתאות והלוואות אחרות. 

מספר גדול של אנשים פוטרו מעבודתם. ההכנסות שלהם הצטמצמו. 

מספר גדול של עסקים מתמודדים עם קושי להשיג רווחים ועם הוצאות גדולות. 

בחלק מהמקרים הממשלה חייבה אותם לסגור את העסק או לצמצם את פעילותו.

שכירות צריך להמשיך לשלם. 

משכורות לעובדים צריך להמשיך לשלם.

גם פיטורי עובדים עולים כסף ויוצרים קשיים אחרים.

הבנקים נוקטים בכל הצעדים שציינתי בפסקה הקודמת על מנת לוודא שההלוואות שהם נותנים יוחזרו להם. הבנקים העלו ריביות ולא ממהרים לתת הלוואות לכאלה "החשודים" שלא יצליחו להחזיר את ההלוואה.

ערבות מדינה להלוואות לעסקים

 חברות ועצמאים זקוקים לפעמים להלוואות. קל וחומר שבזמן משבר הקורונה. 
מדינות שמנסות לעזור לעצמאים ולעסקים נותנות ערבות להלוואות שהם לוקחים.
ממשלת ישראל פועלת גרוע בהרבה מאשר ממשלות של מדינות OECD אחרות בהיבט זה. 
התוצאה היא שהבנקים אינם מוכנים לתת הלוואות לחלק גדול מהעסקים. 

מדינת ישראל נותנת ערבות ל-15% מסכום ההלוואה. 
המשמעות היא: אם הלווה לא יהיה מסוגל להחזיר את ההלוואה, הבנק יקבל מהמדינה סכום של 15% מההלוואה. 

במרבית מדינות ה-OECD ערבות המדינה היא על לפחות 60% מההלוואה. יש מדינות שבהן היא גבוהה משמעותית מ-60%. 

התוצאה היא שהבנקים בישראל, בצדק, מוכנים להעניק פחות הלוואות לעסקים מאשר בנקים במדינות ה-OECD.
המצב קשה במיוחד כאשר מדובר בעסקים בקשיים הזקוקים להלוואה כמו לחמצן לנשימה. 

אפשר לקרוא בעיתונות המקוונת שפוליטיקאים כועסים על הבנקים על שהם אינם מוכנים לעזור ולתת הלוואות לעסקים. 
מוטב להם שיכעסו על עצמם שלא השכילו לדאוג לערבות מדינה דומה לנהוג במדינות ה-OECD.

הערת שוליים 

זה מזכיר לי למלחמות הסחר ההזויות והמיותרות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.
בין השאר הייתה מלחמת סחר נגד האיחוד האירופי. האיחוד האירופי החליט להילחם בחזרה, בעיקר באמצעות הגדלת מכסים נגד חברות אמריקאיות מאזורים המזוהים כתומכי טראמפ. 
יצרנית האופנועים וסמל אמריקאי, חברת הארלי דווידסון, הייתה בין הנפגעות. טראמפ ביקש מהם לשים בצד את הנושא של הרווח ולהיות פטריוטים. 
הארלי דווידסון פתחה מפעל באירופה וכך נמנעה מתשלום מכס גבוה.