ביטוח מנהלים צמוד מדד: שיקולים בבחירת מסלול

 

בפוסט קודם הצגתי את מסלולי הגמלה שניתן לבחור בהם עם תחילת קבלת הגמלה בביטוח מנהלים צמוד מדד. המסלולים נבדלים זה מזה בתשלומים ליורשים. כשהתשלומים ליורשים גבוהים יותר, קטנים התשלומים החודשיים לגמלאי בעודו בחיים.

 

חזרה על המסלולים

1. חברת הביטוח תשלים ליורשים 120 גמלאות.

 זהו מסלול ברירת המחדל.

2. חברת הביטוח תשלים ליורשים 60 גמלאות.

3. עם פטירת הגמלאי חברת הביטוח משלמת ליורשיו בבת אחת סכום של 25 גמלאות חודשיות.

4. חברת הביטוח לא תשלם כלל אחרי פטירת הגמלאי.

5. תשלום קצבה לאלמנה לכל החיים.

בחירת מסלול

 

בחירת המסלול צריכה להיות ספיציפית לכל גמלאי בהתאם למצבו. 

בבחירת המסלול צריך להתחשב במכלול שיקולים.

כמו בחיסכון פנסיוני, אני מניח שרבים בוחרים במסלול ברירת המחדל ללא בדיקה. 

ההמלצה שלי היא לבדוק ואם צריך להתיעץ עם מומחים.

 

שיקולי מצב משפחתי

בפסקה זו אציג כמה דוגמאות לשיקולים מצב משפחתי. הדוגמאות אינן ממצות את הנושא.

 

אדם ערירי עשוי לרצות למקסם את תשלומי הגמלה ולבחור במסלול הרביעי, בו חברת הביטוח אינה משלמת ליורשים.

נשוי שלאשתו אין גמלת פנסיה משלה, המספיקה לקיומה, עשוי לשקול את המסלול של תשלום לאלמנה לכל החיים.

אדם הרוצה שילדיו יקבלו מהגמלה שלו אחרי מותו עשוי לבחור את המסלול של 120 גמלאות או את המסלול של 25 גמלאות חודשיות בתשלום אחד. 

זה עשוי להיות רלוונטי במיוחד במקרה שיש ילד שמצבו הבריאותי מונע ממנו לפרנס את עצמו.

 

שיקולים כלכליים

 

מי שזקוק לכל שקל קצבה על מנת לשרוד כלכלית עשוי  לבחור במסלול שבו יקבל קצבה חודשית מירבית. 

מי שמצבו הכלכלי טוב במיוחד עשוי להעדיף שליורשים יישאר יותר, ולבחור במסלול בו יקבל סכום נמוך יותר בכל חודש.

 

מי שהכנסתו החודשית גבוהה במיוחד (ממשיך לעבוד ו/או יש לו הכנסות פסיביות ו/או יש לו גמלאות גבוהות) צריך להתחשב בשיקולי מס. ייתכן שחלק לא קטן מההפרש בין קצבה חודשית גדולה לבין קצבה חודשית גדולה פחות, יגיע לכיסו של מס ההכנסה.

שיקולים בריאותיים

מי שמצבו הבריאותי רעוע במיוחד, למשל: מחלה סופנית עם אבחון שימיו ספורים, עשוי לנסות למקסם את הסכום שיקבלו היורשים על חשבון הקטנת הקצבה החודשית שלו.  

מי שמצבו הבריאותי טוב במיוחד ויש לו היסטורייה משפחתית של אריכות ימים, עשוי לוותר על מסלול שבו יורשים מקבלים קצבאות אחרי לכתו. במקום זה עשוי להעדיף את המסלול הרביעי, בו חברת הביטוח אינה משלמת ליורשים.  

 

שיקולים נוספים 

 

כמובן, שלא מיציתי את כל מרחב השיקולים ויש שיקולים אפשריים נוספים שלא ציינתי.

יש להתייחס למכלול השיקולים.

 

הפרמטר החשוב ביותר לקבלת החלטה

כבר פנו אלי בעבר אנשים שביקשו שאסייע להם בבחירת מסלול. עשיתי זאת, אבל....

אמרתי להם שהפרמטר החשוב ביותר הוא מספר שנות חיי המבוטח. 

אינני מומחה ברפואה ובתורשה. לי אין יכולת ואין רצון לקבוע או להעריך את הפרמטר הזה עבור אדם יחיד. ברוב המקרים גם לא יחשפו בפני את הרקע הרפואי במלואו. 

שלא תטעו, איני שש לזה שיחשפו בפני את הרקע הזה, למעט מקרים שבהם הוא רלוונטי לניהול כלכלת המשפחה. 

אם הפורש לגמלאות מעוניין להעריך את תוחלת חייו זה עניין שלו. אם יעשה זאת, ניתן לקחת את ההערכה שלו כקלט לתהליך בחירת המסלול.

מה אפשר לעשות?

אפשר לתת לנועץ ערך של תוחלת החיים המותנית בגיל בו הוא נמצא. 

למשל, תוחלת החיים של גבר בישראל היא בערך 80. תוחלת החיים של גבר בישראל שהגיע לגיל 67 היא גבוהה יותר.

מי שמעריך את תוחלת החיים האישית של אדם מסוים, יכול להסתייע במידע על מצבו הבריאותי, אורח חייו וההיסטוריה המשפחתית בהקשר הרפואי ובהקשר של תוחלת החיים.

חשוב לזכור

מי שקרא את הקדימון בפוסט הקודם נתקל בבחירה אחרת המבוססת על תוחלת החיים. הקשישה הערירית והחולה הורישה לרופא הבריא והצעיר ממנה את דירתה תמורת טיפולים רפואיים בחינם. 

קבלת ההחלטות של שניהם הייתה הגיונית אבל... התרחש האירוע הלא סביר של מות הרופא לפני מות הקשישה. 

גם כשבוחרים מסלול לקבלת פנסיה חשוב לזכור שזוהי בחירה על פי הסתברות ולא בחירה מוחלטת.