אחרי גירושים - פרק ב'

 

בסדרת פוסטים עסקתי בהיבטים הכלכליים של גירושים. בפוסט האחרון בסדרה צרפתי קישורים לכל הפוסטים. גירושים אינם סוף החיים. החיים נמשכים. לפעמים נוצר קשר זוגי חדש. 

פוסט זה עוסק בהיבטים כלכליים של פרק ב'. 

 

ההבדל היסודי בין פרק א' לפרק ב'

 

הפעם הראשונה היא שונה מהפעמים שאחריה. שני בני הזוג באים עם חלומות לעתיד טוב ומשותף לשנים רבות, שלא לומר לכל החיים. 

אני לא מתבייש להשתמש גם במושג אהבה. בפעם הראשונה ההקשר מקשה לחשוב על היבטים כלכליים של חלוקת רכוש. ממילא הזוג מתכוון להיות ביחד כל החיים.

המציאות היא יותר מורכבת מחלומות של זוגות צעירים. זה עלול להסתיים בגירושים.

כשזה קורה וניצבים בפתחו של פרק ב' מגיעים הרבה פחות נאיבים. רף הציפיות נמוך יותר ומביאים בחשבון שגם פרק ב' עלול להסתיים בגירושים או פרידה.

הבדלים מהותיים נוספים

 

כשמגיעים לפרק ב' ברוב המקרים לכל אחד מבני הזוג יש רכוש משמעותי שצבר. 

בנישואים בגיל צעיר יש בדרך כלל הרבה פחות רכוש. 

כמעט תמיד גם ההכנסות השוטפות והחסכונות לטווח קצר ולפנסיה גבוהים יותר מאשר בגיל צעיר. 

בהרבה מקרים לכל אחד מהשותפים לפרק ב' יש דירה משלו. 

מגורים משותפים באחד הבתים אינם המודל היחיד של זוגיות. 

יתכנו מגורים בנפרד, מגורים חלקיים ביחד וייתכן מודל של מגורים משותפים: חלק מהזמן בבית אחד וחלק מהזמן בבית שני.

הנכונות לחלק עם בן או בת זוג חדשים את כל מה שנצבר בעמל של שנים היא לא תמיד מובנת מאליה.

 

ילדים

בפרק ב', שלא בגיל צעיר, עשויים להיות לאחד או לשני בני הזוג ילדים מפרק א'. 

הגירושים הם מבן או בת הזוג לא מהילדים. גם ילדים בוגרים עשויים להזדקק לתמיכה כלכלית. 

בגילים יותר מאוחרים עשויים להיות גם נכדים. 

כשיש ילדים ואולי גם נכדים המחויבות הכלכלית לבן או בת הזוג החדשים עשויה להיות פחות טוטלית מאשר בפרק א'.

צוואה

צוואה היא דבר רצוי גם בפרק א'. הצוואה קובעת כיצד יתחלק הרכוש לאחר פטירה, למשל: בין בן הזוג או בת הזוג לבין הילדים ואולי גם בין יורשים אחרים, שכותב הצוואה מצא לנכון להוריש להם. 

בפרק ב' זה חשוב יותר. 

כך למשל, בפרק א' הילדים ובן הזוג או בת הזוג עשויים להגיע להסכמות שמישהו מקבל יותר ממה שנכתב בצוואה. 

לדוגמה ילדים בוגרים יכולים להעביר חלקים ממה שמגיע להם לאב או לאם שנותרו בחיים, גם במטרה לעזור להם וגם בידיעה, שקרוב לוודאי, שבעתיד הם ירשו את זה.

בפרק ב' הרבה יותר קשה. עלולים להיות משקעים רגשיים מהגירושים וילדים בוגרים ובת זוג עשויים לותר פחות למישהו, שאין להם קשר ביולוגי איתו. 

ילדים בוגרים יביאו בחשבון שבמקרה של פטירה של האם או האב החורגים, הצאצאים הביולוגיים שלהם ירשו את כל הכסף או לפחות את חלקו ולכן עשויים לוותר פחות על מה שמגיע להם.

מינוי מוטבים

הצוואה אינה המקור היחיד לחלוקת העיזבון. בחסכונות פיננסיים מסוימים, כגון: קופות גמל ממנה בעל החיסכון מוטבים. אם לא נכתבה צוואה אחרי מינוי המוטבים,   מינוי המוטבים גובר על הצוואה. 

הכי גרוע זה הימנעות מכתיבת צוואה ואי-עדכון המוטבים. במקרה כזה עשוי בן או בת הזוג ממנו התגרשו לפני הרבה שנים להיות היורש.

בפרק ב' חושב לעדכן את המוטבים בכל הנכסים הפיננסיים בהם יש מוטבים. 

הסכם ממון

כפי שציינתי, לפרק ב' מגיעים הרבה פחות נאיביים. מביאים בחשבון את האפשרות של גירושים נוספים או פרידה נוספת (במקרה שאין מדובר בנישואים רשמיים). ביטוי הכרחי להבאה בחשבון של האפשרות הזו הוא הסכם ממון שאותו צריך להכין בעזרת עורך דין.

הצוואה מכסה רק מקרים של פטירה ואינה תקפה ביחס לנסיבות אחרות, למשל: פרידה. 

הסכם הממון משלים אותה למקרים בהם גם פרק ב' מסתיים בפרידה.