הדילמה הכמעט בלתי אפשרית של נישואים, גירושים וכסף

 

הסיפור האמיתי הקצר הבא מדגים את הבעיה. זוג עמד להתחתן. אישה ממשפחה עשירה מאוד. גבר ממשפחה ממוצעת. 

ביום הנישואים, ואולי גם בימים שקדמו לו, הם עסקו בעיקר בריב. נושא המריבות היה חלוקת הכסף, אם וכאשר יתגרשו. 

מטיבן של נבואות כאלה הוא שהן מגשימות את עצמן. אחרי מספר שנים לא רב הם התגרשו. 

 

נקודת המבט של האישה

 

היא כבר התנסתה בכל כך הרבה מחזרים ו"חברים", שבעצם רצו קשר יותר עם הכסף שלה מאשר איתה. 

מי יודע, אולי גם בן הזוג המיועד רוצה את הכסף יותר ממה שאת הקשר? וגם אם לא, אולי בעתיד זה יקרה?

 

נקודת המבט של הגבר

 

אני אוהב אותה. רוצה אותה כבת הזוג שלי לחיים. אני לא מתחתן איתה בגלל הכסף. אז מדוע היא לא מאמינה לי וחושדת בי שאני  מעוניין רק בכסף? זה מעליב וזה פוגע. 

אותה הדילמה גם במקרים פחות קיצוניים

זהו מקרה קיצוני בו פערי העושר גדולים במיוחד. בגלל שהוא קיצוני הוא מדגים טוב יותר את הקונפליקט הכמעט בלתי ניתן לפתרון. 

כשזוג נישא, ברוב המקרים, הם חושבים על חיים משותפים טובים ומאושרים.

הם חושבים על ילדים משותפים. 

 

הם חושבים על תמיכה הדדית ברגעים קשים. 

 

הם חושבים על אדם קרוב שאפשר לחלוק איתו את 

הכל או לפחות כמעט את הכל.

 

הם חושבים על טיולים משותפים, על נופשים משותפים, הצגות, סרטים, קונצרטים, מפגשים חברתיים, חגים עם המשפחה המורחבת וכדומה.

 

הם חושבים על דירה משותפת או בית משותף, שתהיה הקן שלהם.

על מה ומדוע הם לא חושבים?

הם לא חושבים על זה, שבני אדם שונים זה מזה. 

הם לא חושבים על זה, שנשים שונות מגברים.

הם לא חושבים על על זה, שבני אדם מתפתחים או משתנים לאורך זמן. לא בהכרח שניהם באותו כיוון. 

הם לא חושבים על זה, שהמציאות סביבם משתנה כל הזמן וזה יכול לפגוע בזוגיות. למשל: אהבה גורפת למישהו או מישהי אחרת, ילד משותף עם בעיה בריאותית או תפקודית קשה במיוחד, פיטורים, מחלות קשות, נכות וכיו"ב.

 

הם לא חושבים על פרידה. גירושים או מוות בטרם עת.

מדוע לא חושבים על זה?

קוראים לזה כשל העתיד. זו הטיה בחשיבה בתנאי אי-וודאות לטובת ההווה או הזמן הקרוב ומתן משקל קטן, אם בכלל, לעתיד הרחוק.

זוהי הסיבה לכך שלוקחים משכנתאות לעשרים שנים, שלפעמים מתקשים להחזיר.

 

זוהי הסיבה לכך שלא חוסכים מספיק לפנסיה.

ההוצאות המידיות הן המנוע של תרבות הצריכה.

 

 התוצאות

 

 שיעור גירושים, בישראל ובמרבית מדינות המערב, המגיע לכ-30%. 

בפודקסט של מומחה לעולם החרדי בישראל, התברר לי שאפילו בעולם החרדי גדל משמעותית שיעור הגירושים. 

כבר מתגרשים שם לא רק בגלל מצבי קיצון בלתי אפשריים, אלא גם מסיבות של נוחות. 

גם כשלא מתגרשים יש שחיקה בקשר הזוגי. יש החיים זו לצד זה אבל כל אחד חי את חייו. 

כמובן יש גם זוגות שהקשר משתבח עם השנים כמו יין ישן.

חזרה לכסף ונכסים פיננסיים

בפסקה הראשונה הבאתי דוגמה לקונפליקט פיננסי ורגשי טרום נישואים. 

ברוב המקרים ממהרים לשתף נכסים, שנצברו לפני הנישואים. משום שקשה לא לחלוק רכוש עם זו או זה שבחרתם להיות ביחד לכל החיים. גם משום שלא חושבים על התסריט של פרידה בזמן ההתעלות, התקווה והאושר של תחילת הדרך.

כשמתברר שהקשר הוא לא מה שחשבו בתחילת הקשר, יש תופעות של הסתרת מידע ונכסים פיננסיים מבן או בת הזוג.

יש תופעות חמורות הרבה יותר של אלימות כלכלית. 

כשמגיעים להיפרד לפעמים כבר מאוחר להציל רכוש ששותף.

לפעמים יש מריבות ורגשות קשים סביב כמות הכסף והנכסים שכל צד הביא לחיים המשותפים לפני הנישואים ובזמן הנישואים.

 

בפוסטים  הבאים, אנסה להסביר איך מתמודדים עם הבעיות. 

אציג זאת כמומחה כלכלי. אציג זאת גם כמישהו שחווה גירושים ממש לאחרונה.