פישינג לא מה שחשבתם

 

בפוסט כלכלה בישראל 2023: תחזית פסימית, התייחסתי בקצרה לספרם של ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר, "תורת ההונאה -מניפולציות והולכת שולל בתחום הכלכלי". 

בפוסט זה אתיחס בעיקר לחלק מאוד משמעותי, מספר זה. 

שני חתני פרס נובל כותבים לא מעט על פישינג (Phishing). 

עד שהתחלתי לקרוא את הספר, חשבתי כמו כל אנשי המחשבים, וכמו כמעט כל מי שמכיר את המושג ואינו מומחה מחשבים, שדיוג רלוונטי רק למערכות מחשוב מקוונות. 

כותבי הספר מצטטים את ההגדרה של מילון אוקספורד על פיה, המושג נטבע בשנת 1996. על פי ההגדרה Phishing היא: "הונאה באינטרנט שמטרתה להשיג מאנשים מידע אישי, בעיקר תוך התחזות לחברה בעלת מוניטין. תרמית מקוונת הנעשית דרך "דיג" של מידע אישי תוך כדי התחזות".

ההגדרה של כותבי הספר היא רחבה יותר. הם מרחיבים אותה מעבר לתחום של מחשבים. ההגדרה שלהם מדברת על "דייגים" הגורמים לאנשים לעשות דברים התואמים את האינטרס של ה"דייגים" ולא את האינטרס של הקורבנות. 

הקורבנות הם "פריירים" על רקע של מידע מוטעה או חלקי או על רקע של הטיות פסיכולוגיות. 

בהגדרה הרחבה הזו, אין הכרח להתחזות לחברה בעלת מוניטין. חברה בעלת מוניטין עלולה לנצל את המוניטין שיש לה על מנת "לדוג" פריירים.

 

קפיטליזם ודיוג

 

שני הכלכלנים מצהירים שהם תומכים במודל קפיטליסטי, אבל מבינים שהמודל יוצר כמעט הכרח לשימוש בדיוג. גם חברות הוגנות נאלצות לפעמים לעשות שימוש בטכניקה הלא הוגנת הזאת. 

בסופו של דבר צריך להיווצר שיווי משקל של דיוג. עודף בשימוש בטכניקה הזו עלול להרוס את המוניטין של החברה ולמנוע ממנה בעתיד שימוש בדיוג.