התנהלות כלכלית בפרק ב': ירושה

 

בחלק השלישי של סדרת הפוסטים על זוגיות בפרק ב' עסקתי בנכסים כלכליים שנצברו. בחלק השני עסקתי בהתנהלות כלכלית שוטפת. בחלק השלישי עסקתי  בנכסים כלכליים שנצברו לפני פרק ב'.

הפוסט הזה עוסק בפרידה. במקרה זה לא מרצון אלא עקב פטירתו של אחד מבני הזוג. 

השאלה המהותית היא: כיצד אפשר להעביר את הנכסים הכלכליים באופן הכי קרוב שאפשרי למה שרצה המנוח או רצתה המנוחה? 

כשמדובר בפרק א' זה יותר פשוט. 

בפרק ב' יכול להיות שיהיה רצון להשאיר חלק מהנכסים לילדים ונכדים מפרק א' וחלק מהנכסים לבן או בת הזוג מפרק ב'.  

בפרק ב' עלולים להיות יחסים לא טובים בין בני המשפחה מפרק א' לבת הזוג או בן הזוג מפרק ב' בהסתברות גבוהה יותר מיחסים לא טובים בין הורה וילדיו בפרק א'. 

התשובה לשאלה זו היא שצריך לתכנן את חלוקת הנכסים מראש ולבצע את כל הפעולות הטכניות הפורמליות הנדרשות.

מה עלול לקרות כשלא מתכננים מראש?

דוגמה לכך הוא פסק דין חדש של בית המשפט העליון שהוגדר על ידי רבים כ"פסק דין מטלטל" בהקשר של ידועים בציבור. 

קראו למשל בגלובס: הפסיקה שמטלטלת את מוסד "הידועים בציבור": ההשלכות והמשמעותהפסיקה שמטלטלת את מוסד "הידועים בציבור" 

מדובר במקרה שבו אישה נהרגה בתאונת דרכים. היא הייתה בזוגיות במשך שלוש שנים ובני הזוג קבעו תאריך לחתונה אזרחית. בית המשפט פסק שהוא אינו זכאי לקצבת תלויים מהביטוח. 

אינני משפטן, אבל זה אינו המאמר היחיד שבו קראתי על פסיקות בהקשר של ירושה עם זוגיות של פרק ב', שלכאורה, נראות לא תואמות את ההיגיון הפשוט שלי ושל אחרים. 

הדוגמאות הללו מציפות את הצורך בביצוע פעולות פורמליות, שאחת מהן היא "הסכם ממון" אליו התייחסתי מעט בפוסט קודם. 

גם בהסכם ממון וגם בפעולות הנוספות שאני מביא בפסקה הבאה לא תמיד פסיקות של בתי משפט הן אחידות.

לא תמיד הפעולות נעשות באופן מספיק מדויק ועלולות להיות פרשנויות שאינן עונות בקנה אחד עם רצון הנפטר או רצון הנפטרת. 

 

פעולות לקביעת יורשים 

1. הסכם ממון

ההמלצה שלי: לשקול עריכת הסכם ממון על ידי עורך דין. 

2. צוואה

יש דרכים שונות לעריכת צוואה. מה שלא תהיה הדרך שתבחרו וודאו שהצוואה היא חוקית, כלומר: נעשתה טכנית כנדרש. 

יש גם אפשרות להפקדה דיגיטלית של הצוואה אצל רשם הצוואות. 

ההמלצה שלי: ערכו צוואה חוקית ודאגו לזמינות של הצוואה המקורית ן/או העתק דיגיטלי מאושר ברשם הצוואות. 

אשתף את הקוראים במה שאני עשיתי, כמובן ללא המלצה לעשות בהכרח כמוני. 

אחרי גירושיי, עשיתי צוואה בעדים. לצוואה כזו לא נדרש עורך דין. נדרשים עדים המעידים על חוקיותה של הצוואה על פי נוסח כתוב וקביל.

במקרה או שלא במקרה אחד העדים שלי הוא משפטן. 

שילמתי סכום קטן לרשם הצוואות במשרד המשפטים על מנת שיחזיק העתק דיגיטלי מוכח של הצוואה.

3. מינוי מוטבים

מדובר בנכסים פיננסיים כמו קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות ועוד, בהם יש מקום לציין מי הם המוטבים. 

קיומם של מוטבים עשוי לגבור על צוואה כאשר הצוואה נכתבה לפני מינוי המוטבים. 

כאשר אין צוואה המוטבים יורשים.  

כך למשל, לגמרי ברור, שגבר שהתגרש מאשתו הראשונה, ללא ילדים משותפים, והיה נשוי בפרק ב' עשרות שנים עם ילדים משותפים לא התכוון לכך שגרושתו תקבל את הפנסיה שלו, אבל זה בהחלט מה שעלול לקרות כאשר גרושתו נשארה מוטבת בקרן הפנסיה שלו. 

ההמלצה שלי: לקבוע מוטבים ולציין את חלקו של כל מוטב. 

מציע לבחון את זה שוב מדי מספר שנים או אחרי שינוייים במצב.

הערות 

1. חשוב  להבין שבהיעדר חלק או כל הפעולות הפורמליות שתיארתי ואולי גם פעולות פורמליות נוספות, עשוי להיות קשר בין אופן ההתנהלות השוטפת ומידת השיתוף בנכסים כלכליים שכל אחד מביא, לבין פסיקה משפטית אם, חס וחלילה, אחד מבני הזוג הולך לעולמו. 

על פי הכתבה בגלובס שהוזכרה לעיל, זה היה אחד השיקולים של הרכב בית המשפט העליון בפסיקה שלו נגד בן זוגה של האישה שנהרגה בתאונת דרכים. 

2. כאמור, גם ביצוע של הפעולות הפורמליות הנדרשות לא בהכרח יביא לחלוקת הרכוש על פי רצון הנפטר או רצון הנפטרת, אבל הוא בהחלט יגדיל את הסיכוי לחלוקה כזו של הירושה.

3. הפעולות הפורמליות עשויות לעזור גם במקרה של פרידה בפרק ב' מרצון של אחד או יותר מבני הזוג ולא רק במקרה של פטירה.