לפני כ 35 שנה השתתפתי בסדנה ליחסי אנוש מטעם מקום עבודתי. הסדנה שערכה כשבוע, כללה התנסות חווייתית של תהליכים קבוצתיים ואישיים.
אחד התרגילים היה תרגיל הניתן לאסטרונאוטים ב NASA.
בתרגיל מקבלים רשימה של 20 פריטים, אותם צריך לדרג מבחינת חשיבות כאשר נוחתים על הירח.
כמובן, שלרוב האנשים המקבלים תרגיל כזה בסדנה, אין את הידע הנדרש על מנת לדרג את חשיבות הפריטים.
לא הייתי יוצא מהכלל. הדירוג האישי שלי היה גרוע.
בשלב השני של התרגיל חולקנו לשתי קבוצות והיינו צריכים לתת דירוג קבוצתי.
החלטתי שאני אשפיע על הדירוג הקבוצתי. בקבוצה זיהיתי בחור נבון, שסיים תואר אוניברסיטאי בפיזיקה.
הנחתי שיש לו הרבה יותר ידע רלבנטי מאשר למישהו מחברי הקבוצה האחרים, לפיכך בכל פעם, שהייתה מחלוקת ביחס לדירוג פריטים והטיעונים שלו היו סבירים, דחפתי את הקבוצה לכיוון של הדעה שלו.
התוצאה הסופית הייתה דירוג מוצלח של הפריטים.
הדירוג של הקבוצה השנייה לא היה יותר גרוע. הוא גם לא היה יותר טוב והוא גם לא היה שווה או דומה לדירוג של הקבוצה שלי.
במסגרת הזמן הארוך שהוקצה לתרגיל הקבוצה השנייה לא הצליחה לגבש דעה משותפת ביחס לדירוג הפריטים.
מה קרה בקבוצה השנייה?
בקבוצה השנייה השתתפו שני אנשים, שכנראה דרגו את הפריטים, ברמה דומה לדירוג הלא כל כך מוצלח שלי.
שני האנשים חשבו שהם יודעים את הכל (אתם מוזמנים להציץ בפוסט קודם שלי טיפולוגיה של לקוחות:היודע הכל).
התוצאה הייתה שבכל פעם שהייתה ביניהם אי-הסכמה, הם מלחמו זה בזה, כשכל אחד מהם מצליח לשכנע חלק מחברי הקבוצה.
כמה אנשים שיודעים את הכל בישראל
לפעמים אני שומע ברדיו בטלוויזיה או קורא בעיתונות או באינטרנט דברים שאומרים פקידי משרד האוצר.
בלא מעט מקרים, טון הדיבור והתוכן הוא של אדם היודע את הכל ומסביר למראיינים ולמאזינים את האופן הנכון בו הדברים צריכים להתנהל. מהטון והתוכן ברור, שמה שמציג אותו פקיד מוסכם על כל המומחים לכלכלה וכל מה שעושה אותו פקיד הוא רק להסביר לאחרים על מנת שגם הם יבינו.
לפעמים מדובר בצעיר מוכשר בשנות העשרים או השלושים של חייו, שסיים את לימודיו באוניברסיטה בהצטיינות, המציג את משנתו באופן משכנע, מלא ביטחון ומבריק. הוא רק שוכח להזכיר, כי יש גם כמה כלכלנים בעלי דעה שונה לחלוטין. לפעמים איזה כלכלן "אלמוני" בעל דעה שונה גם קיבל פרס נובל.
כאשר מישהו כל כך בטוח במה שהוא יודע, הוא לא ייבחן דעות אחרות ולא ישנה את דעתו. התוצאה עלולה להיות דומה למה שקרה בביצוע תרגיל NASA בקבוצה השנייה בסדנה בה השתתפתי.
מערכת הבריאות הציבורית במדינת ישראל
קראתי היום כתבה בעיתון דה-מרקר העוסקת ברפואה הציבורית בישראל.
על פי הכתבה, הרפואה הציבורית בישראל נמצאת בתהליך הידרדרות. רבים מהרופאים היותר טובים עוזבים אותה לטובת הרפואה הפרטית. הסיבה העיקרית לעזיבה: הם מרוויחים ברפואה הפרטית הרבה יותר.
מנהלי בתי-החולים תל-השומר ואיכילוב, שרואיינו, הסכימו על כך שיש תהליך הידרדרות. הם היו חלוקים ביניהם בשאלה אחת: מה עושים כאשר רופא מבקש לצמצם את היקף המשרה שלו לארבעה ימים על מנת לעבוד יום אחד ברפואה הפרטית?
פרופ' זאב רוטשטיין מתל-השומר מעדיף לאשר לרופא מתכונת עבודה כזו מאשר לאבד אותו בכלל, כשיעזוב לרפואה הפרטית ופרופסור גבי ברבש מאיכילוב לא מוכן לאשר.
כל המומחים וגם נתונים סטטיסטיים המוצגים מדברים על אמריקניזציה של מערכת הבריאות בישראל. מבין מדינות OECD בארה"ב שיעור המימון הפרטי הגבוה ביותר מסך ההוצאה הלאומית (53%). ישראל כבר במקום הרביעי עם 41%.
המשמעות היא רפואה פרטית טובה לעשירים ורפואה הולכת ומדרדרת למי שאין לו כסף.
המשך המגמה, עלול לייצר מערכת דומה למערכת הרפואה בארה"ב, כפי שתיאר אותה אחד הפרופסורים שרואיינו בכתבה:
שתי מערכות נפרדות לגמרי:מערכת רפואה פרטית טובה ויקרה ומערכת ציבורית גרועה וזולה.
כמה נשלם על שירותי בריאות?
מי שיכול להרשות לעצמו ישתמש במערכת הפרטית. הוא כמובן ישלם יותר מאשר היום.
מי שאין לו מספיק כסף, ישלם כנראה בערך כפי שהוא משלם היום.
שכבות הביניים ישתמשו לפעמים במערכת הפרטית ולפעמים בציבורית. כמובן שגם הם ישלמו יותר מאשר היום.
חלופה נוספת עשויה להיות לשלם ביטוח על מנת לקבל שירותי רפואה פרטית, אם וכאשר יזדקקו להם. כמובן שגם ביטוח זה צפוי להיות יקר מהביטוח היום.
השורה התחתונה תהיה קרוב לוודאי תשלום גבוה יותר של משפחות בישראל עבור שירותי בריאות.
מה לידיעת הכל ולמערכת הבריאות הציבורית במדינת ישראל?
אחת האפשרויות שהועלו במו"מ בין הרופאים לבין האוצר היה שירות רפואה פרטי (שר"פ) בבתי החולים הממשלתיים.
בשר"פ משלמים החולים המבוססים יותר ומקבלים אפשרות לבחור את הרופא שיטפל בהם. הרופא מבצע את העבודה בין כתלי בית החולים ומקבל תשלום גבוה מעבר למשכורתו.
התשלום הכולל נמוך ממה שהיה מקבל, לו היה עוזב את המערכת הציבורית לטובת המערכת הפרטית.
מאד ייתכן שזה גם היה עולה למשלם המיסים פחות. אותם רופאים העובדים במסגרת שר"פ יכולים גם להתפשר על העלאה קטנה יותר במשכורת.
פקידי האוצר, היודעים הכל, התנגדו בתוקף לשר"פ.
זה מצטלם טוב בטלוויזיה ונשמע משכנע. לטענתם: לא יכול להיות, שרופא ינצל את מתקני בית החולים הציבורי לעבודה פרטית. לא יכול להיות שחולה בבית חולים ציבורי יראה חולה אחר מקבל תנאים טובים יותר.
עם קצת יותר פתיחות ומחשבה, ברמה המעשית היה מקום לשקול גם את הפתרון הנ"ל, מול חלופות אחרות.
כשהחלופה המסתמנת, על פי הכתבה, היא שיותר ויותר רופאים טובים יעברו לרפואה הפרטית והחולה דל האמצעים לא יראה חולה אחר מקבל תנאים טובים יותר, רק משום שהתנאים הטובים יותר, יהיו פשוט בבית-חולים פרטי, במקום באותה מחלקה בבית חולים ציבורי, לא בטוח שזו חלופה כל כך גרועה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה