פוסט זה מוקדש לכל דודותיי, דודיי ובני דודי שמעולם לא היכרתי משום שנרצחו על ידי הנאצים לפני שנולדתי.
בייעוץ בכלכלת המשפחה נתקלים לא פעם באנשים האומרים בנחרצות שבעיה התנהלותית מסוימת אינה רלוונטית להם. לפעמים אלה העומדים בתוקף על כך שהבעיה אינה נוגעת להם הם אלו הסובלים יותר מאחרים מהבעיה הזו.
התופעה הזו קיימת גם בתחומים התנהגותיים אחרים. בפסיכולוגיה קוראים לה הכחשה.
כשמדברים על הכחשה בהקשר של השואה מתכוונים לאנשים המכחישים את העובדות. כך למשל, הם מכחישים שנרצחו שישה מיליון יהודים בשואה.
בפוסט זה אדבר על הכחשה אחרת: אלו שטוענים שהשואה פחות רלוונטית להם משום שהם חרדים.
אריה דרעי, שר חרדי בממשלת ישראל צוטט בעיתונות המקוונת כאומר "יום השואה לא מחייב אותנו כחרדים".
אם הציטוט נכון, ההכחשה הזו דומה להכחשה של אותו אדם המגיע לייעוץ בכלכלת המשפחה ומכחיש רלוונטיות של הבעיה שלו.
השואה היא אירוע טרגי לכל מי שאיבד קרובי משפחה או חברים, ללא קשר לאמונתו הדתית אבל היא מציבה דווקא בפני החרדים בעיות נוספות שאינה מציבה בפני אחרים.
בהשפעתו עלה לארץ ד"ר ברוך בן יהודה שניהל את גימנסיה הרצליה. בן יהודה הזכיר את זה באופן בולט בספרו האוטוביוגרפי.
סבי וסבתי עלו לישראל בשנות ה-30 וגרו בתל אביב. סבי נפטר לפני הולדתי וסבתי זמן קצר אחרי שנולדתי.
היא בחרה לסוע לעיר גדולה וללמוד בבית ספר תיכון. את המגורים בשכירות ואת הלימודים מימנה משיעורי עזר שנתנה. היה לה בגד אחד בלבד אותו כיבסה.
אחיותיה נותרו חרדיות. התחתנו והיו להן ילדים. היא הייתה היחידה ששרדה את השואה.
המשפחה מצד אבי היא דוגמה לתפיסה הציונית. הם בחרו לעלות לישראל וניצלו.
המשפחה מצד אימי, למעט אימי, מייצגת את התפיסה החרדית: נחזור לארץ ישראל רק אחרי שהמשיח יגיע.
המשיח התמהמה והוא עדיין מתמהמה. מי שהגיע הוא אדולף היטלר וחבר מרעיו.
מימוש תפיסת עולם ציונית הציל חייהם של לא מעט אנשים.
תפיסת העולם החרדית של לחכות למשיח הוכחה כתפיסה שגויה באופן הכואב ביותר: חלק גדול מהנרצחים היו יהודים חרדים.
חרדים היו צריכים להתמודד גם עם השאלה: היכן טעינו והיכן טעו הרבנים כשאמרו לנו להישאר במזרח אירופה?
לא רק עם השאלה התפיסתית של הישארות במזרח אירופה או עלייה לישראל צריכים חרדים להתמודד בהקשר של השואה. שתי שאלות מרכזיות נוספות יוצגו כאן.
יש כאלה ששאלו אתה שאלה הזו כאשר כל כך הרבה יהודים חרדים ביניהם תינוקות וילדים נרצחו. המבוגרים אולי חטאו אבל התינוקות?
חלקם הגיעו למסקנה שעליהם לעזוב את הדת.
יאנוש קורצ'ק בחר ללכת עם תלמידיו להשמדה ולא לנסות למלט את עצמו
דניאל טרוקמה, חסיד אומות עולם נוצרי הוגנוטי מהכפר לה שמבון סור ליניון, נהג באותו אופן.
מודל המנהיגות של שניהם ראוי להערצה.
היו רבנים חרדים נחשבים, שהצילו את נפשם והשאירו את חסידיהם למות.
לא בדיוק מודל מנהיגות ראוי להערכה.
גם לא נטילת אחריות על כך שההטפה לחכות לביאת המשיח השאירה את חסידיהם במזרח אירופה.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה היה באיטליה. אשתו הציעה שהוא ייסע לארץ ישראל והיא והילדים יצרפו מאוחר יותר. רק אחד מבניו, שכבר היה בארץ ישראל, שרד את השואה.
בנוסף לישיבה הקים גם את המוסד "בתי אבות" לילדים פליטי שואה. הוא גם רצה להקים היכל זיכרון לשואה בישיבה או בצמוד אליה.
בייעוץ בכלכלת המשפחה נתקלים לא פעם באנשים האומרים בנחרצות שבעיה התנהלותית מסוימת אינה רלוונטית להם. לפעמים אלה העומדים בתוקף על כך שהבעיה אינה נוגעת להם הם אלו הסובלים יותר מאחרים מהבעיה הזו.
התופעה הזו קיימת גם בתחומים התנהגותיים אחרים. בפסיכולוגיה קוראים לה הכחשה.
כשמדברים על הכחשה בהקשר של השואה מתכוונים לאנשים המכחישים את העובדות. כך למשל, הם מכחישים שנרצחו שישה מיליון יהודים בשואה.
בפוסט זה אדבר על הכחשה אחרת: אלו שטוענים שהשואה פחות רלוונטית להם משום שהם חרדים.
אריה דרעי, שר חרדי בממשלת ישראל צוטט בעיתונות המקוונת כאומר "יום השואה לא מחייב אותנו כחרדים".
אם הציטוט נכון, ההכחשה הזו דומה להכחשה של אותו אדם המגיע לייעוץ בכלכלת המשפחה ומכחיש רלוונטיות של הבעיה שלו.
השואה היא אירוע טרגי לכל מי שאיבד קרובי משפחה או חברים, ללא קשר לאמונתו הדתית אבל היא מציבה דווקא בפני החרדים בעיות נוספות שאינה מציבה בפני אחרים.
השואה מצד משפחת אבי
סבי אבא-יצחק רוזנטל היה הציוני הבולט בעיר מרימפול בליטא. הוא השתתף בקונגרס הציוני הראשון כנציג של התנועה הרוויזייוניסטית שבראשות זאב ז'בוטינסקי.בהשפעתו עלה לארץ ד"ר ברוך בן יהודה שניהל את גימנסיה הרצליה. בן יהודה הזכיר את זה באופן בולט בספרו האוטוביוגרפי.
סבי וסבתי עלו לישראל בשנות ה-30 וגרו בתל אביב. סבי נפטר לפני הולדתי וסבתי זמן קצר אחרי שנולדתי.
ההיסטוריה האישית שלי מצד משפחת אימי
אימי הייתה הבת הצעירה במשפחה חרדית חסידית בעיירה בפולין. הוריה נפטרו בשנות העשרה לחייה.היא בחרה לסוע לעיר גדולה וללמוד בבית ספר תיכון. את המגורים בשכירות ואת הלימודים מימנה משיעורי עזר שנתנה. היה לה בגד אחד בלבד אותו כיבסה.
אחיותיה נותרו חרדיות. התחתנו והיו להן ילדים. היא הייתה היחידה ששרדה את השואה.
השואה ותפיסת העולם החרדית ותפיסת העולם הציונית
המשפחה מצד אבי היא דוגמה לתפיסה הציונית. הם בחרו לעלות לישראל וניצלו.
המשפחה מצד אימי, למעט אימי, מייצגת את התפיסה החרדית: נחזור לארץ ישראל רק אחרי שהמשיח יגיע.
המשיח התמהמה והוא עדיין מתמהמה. מי שהגיע הוא אדולף היטלר וחבר מרעיו.
מימוש תפיסת עולם ציונית הציל חייהם של לא מעט אנשים.
תפיסת העולם החרדית של לחכות למשיח הוכחה כתפיסה שגויה באופן הכואב ביותר: חלק גדול מהנרצחים היו יהודים חרדים.
חרדים היו צריכים להתמודד גם עם השאלה: היכן טעינו והיכן טעו הרבנים כשאמרו לנו להישאר במזרח אירופה?
חרדים והשואה שאלות נוספות
לא רק עם השאלה התפיסתית של הישארות במזרח אירופה או עלייה לישראל צריכים חרדים להתמודד בהקשר של השואה. שתי שאלות מרכזיות נוספות יוצגו כאן.
היכן היה אלוהים?
יש כאלה ששאלו אתה שאלה הזו כאשר כל כך הרבה יהודים חרדים ביניהם תינוקות וילדים נרצחו. המבוגרים אולי חטאו אבל התינוקות?
חלקם הגיעו למסקנה שעליהם לעזוב את הדת.
מודל המנהיגות
יאנוש קורצ'ק בחר ללכת עם תלמידיו להשמדה ולא לנסות למלט את עצמו
דניאל טרוקמה, חסיד אומות עולם נוצרי הוגנוטי מהכפר לה שמבון סור ליניון, נהג באותו אופן.
מודל המנהיגות של שניהם ראוי להערצה.
היו רבנים חרדים נחשבים, שהצילו את נפשם והשאירו את חסידיהם למות.
לא בדיוק מודל מנהיגות ראוי להערכה.
גם לא נטילת אחריות על כך שההטפה לחכות לביאת המשיח השאירה את חסידיהם במזרח אירופה.
לא מקשה אחת
ככל שאני נתקל יותר בחרדים וביוצאים בשאלה אני מבין עד כמה העולם החרדי הוא הטרוגני. לא נכון להכליל. היו כאלה שנהגו אחרת. הרב כהנמן ז"ל שהקים את ישיבת פוניבז' בבני ברק הוא דוגמה לכך. לפני השואה, נסע לגייס כספים לישיבה באיטליה.כשפרצה מלחמת העולם השנייה היה באיטליה. אשתו הציעה שהוא ייסע לארץ ישראל והיא והילדים יצרפו מאוחר יותר. רק אחד מבניו, שכבר היה בארץ ישראל, שרד את השואה.
בנוסף לישיבה הקים גם את המוסד "בתי אבות" לילדים פליטי שואה. הוא גם רצה להקים היכל זיכרון לשואה בישיבה או בצמוד אליה.
ואוו מהמם חטוב לדעת
השבמחק