קורונה: איך מנהלים משבר גדול או מלחמה? הדעה של גיורא איילנד

אני בהחלט מעריך את גיורא איילנד. אדם נבון שמילא תפקידים בכירים בצבא ובמערכת הביטחון.

בסרטון המראה פגישת זום איתו הוא מסביר מדוע מנהלים גרוע את משבר הקורונה במדינת ישראל? 
חשוב לשמוע אדם עתיר ניסיון השם את האצבע על כמה מהטעויות החמורות שנעשו כאן.

גיורא איילנד מתייחס לניהול המשבר כמו לניהול מלחמה. 
כפי שאנחנו יודעים למלחמה יש היבטים רבים. לא רק היבטים צבאיים. כך למשל, יש היבטים פוליטיים, היבטים כלכליים, היבטים של התנהגות אוכלוסייה, היבטים לוגיסטיים ועוד.
ברור שגם להתמודדות עם מגפת הקורונה יש היבטים נוספים לא רק מחלה והיבטים כלכליים.

להלן קישור לסרטון: גיורא איילנד על משבר הקורונה בישראל.

תוכלו לראות דברים שונים ממה שאני כתבתי כאן אבל גם הרבה חפיפה עם דברים שהעלתי בבלוג זה ובפוסטים בפייסבוק. 

להלן כמה הבהקים חשובים שאני מסכים איתם. שימו לב שלדעתי העקרונות אינם בלתי תלויים זה בזה. כך למשל, מי שלא מפזר סמכויות לא נותן לגורמים שיש להם יתרון יחסי לנצל אותו.

העיקרון הראשון: לנצל יתרונות יחסיים של מערכות בישראל - לא מנצלים.

במלחמה כוללת צריך לנצל את היתרונות היחסיים של מערכות שונות במדינה.
גיורא איילנד מביא, בין השאר, את הדוגמאות הבאות: 

1.יכולות הרכש של מנהל הרכש של משרד הביטחון הן כנראה יתרון יחסי גדול של מערכת הביטחון. אין שום סיבה שגורם אחר ינהל אתה רכש.

2. יכולת הבדיקות של קופות החולים היא יתרון יחסי שלהן. יש להן מנגנונים וכלים ממוחשבים מוכנים. למשרד הבריאות אין.
לדבריו ממוצע הזמן בין בדיקה לתוצאה בישראל הוא 5 ימים. לא סביר. קופות החולים יודעות לשלוח תשובות של בדיקות מהר ויש להן תשתית מחשוב מתאימה לכך.

העיקרון השני: ריכוז סמכויות במקום פיזור סמכויות

חשוב להפעיל מספר רב של גורמים באופן עצמאי. הכל מרוכז בידי משרד הבריאות ובידי הדרג הפוליטי ברמת הממשלה. 

איילנד מביא לדוגמה את היכולת העדיפה של העיריות לטפל בתושביהן. כמובן שזה קשור גם לעיקרון הראשון.

כמובן שיש הרבה אספקטים למשבר או למלחמה רבים מהם אינם קשורים באופן ישיר בבריאות. הדוגמה הבולטת היא אספקטים כלכליים.

בפוסט בבלוג שלי: קורונה ניהול סיכונים: לא רק הידבקות בקורונה וכלכלה, מניתי כמה אספקטים כאלה. ברור שיש אספקטים רבים נוספים שלא מניתי.

העיקרון השלישי: במקום חמ"ל וניהול - אין חמ"ל ואין מנהל חמ"ל

על פי עיקרון זה המלחמה צריכה להיות מנוהלת על ידי חמ"ל, שבו מיוצגים כל הגורמים הרלוונטיים. מדובר בדרגים מקצועיים: לא פוליטיקאים. צריך גם מישהו שינהל את החמ"ל. מישהו שכולם סומכים עליו. אולי מישהו שיש לו גם ניסיון ניהולי רלוונטי. 

איילנד אינו מזכיר את החוליה החלשה של ההסברה באופן ישיר. נדמה לי שבחמ"ל מקצועי כזה היא הייתה צצה מהר ומי שמייצג את האספקט הזה היה מטפל בזה באופן ראוי יותר ממה שנעשה.

העיקרון הרביעי: תכנון מראש הוא בעלות אפסית. אין מטה ותכנון מראש

עלות הכנת תוכניות היא זניחה. הפעלתן עשויה להיות יקרה. כשיש תוכניות אפשר להפעיל אותן כמעט מידית במקרה הצורך. 
מה שקורה כאן שאין תוכניות ובכל פעם שקורה משהו צריכים לכנס גורמים ריכוזיים (העיקרון השני) לדון ולבנות תכניות. זמן יקר הולך לאיבוד.

העיקרון החמישי נדרש מודיעין. אין מודיעין

מודיעין צבאי, שאין לי מושג בו, חיוני. 
גם מודיעין עסקי על מתחרים חשוב מאוד. 
כיועץ בתחום המחשוב השגתי לא פעם מודיעין על חברות שניסו למכור שירותים ומוצרים ללקוחות שלי. מודיעין כזה כלל כמובן מידע מה עשו ארגונים אחרים בעולם ומה היו התוצאות.
לפעמים מודיעין כזה מנע קטסטרופות. לפעמים לא שמעו לעצתי ולעצת אחרים המבוססת על מודיעין כזה והקטסטרופות קרו. 


כמובן שגם בנושא של קורונה נדרש איסוף רב של מודיעין, הבנה של המידע וניתוח שלו. 
דוגמה טובה לכך הם הטאיוונים. הם לא האמינו להודעות של הסינים בתחילת הדרך ושלחו משלחת לא רשמית לחוביי הנגועה בקורונה. המידע שהביאה המשלחת גרם להיערכות מידית להתמודדות עם הקורונה. 

איילנד טוען שגם בתחום זה נכשלו.