איך להבטיח הרס של כלכלת המדינה? - חוק אי-גיוס חרדים

 

הצעת חוק הגיוס החדשה או ליתר דיוק הצעת חוק אי-גיוס חרדים היא בכייה לדורות. 

ברור מדוע מעוניין בו השר גולדקנופף. פחות ברור מדוע מעוניין בו בנימין נתניהו?

הערכת הצוות המקצועי של משרד האוצר מדברות על עלות של בין 70 מיליארד שקל ל-100 מיליארד שקל בעשר שנים!!!. 

אני מנחש שזו הערכת חסר. 

גם אם לא, אז במשך השנים הנזקים הכלכליים הישירים יגדלו כי מספר הגברים הצעירים החרדים גדל. 

נזקים כלכליים 

1. במקום חרדים שישרתו בסדיר מגויסים אנשי מילואים לא חרדים. 

העלות למשק של אנשי מילואים גבוהה בהרבה מהעלות של חיילים בסדיר:

א. המשק מפסיד את ידי העבודה שלהם.

ב. בנות הזוג או בני הזוג עלולים להידרש להשקיע זמן רב יותר בטיפול בילדים ובסידורים ולכן גם עבודתם עלולה להיפגע.

ג. המוסד לביטוח לאומי צריך לשלם הם מענקי מילואים.

2. הצעת החוק מחייבת חרדים לא לעבוד אלא ללמוד בישיבות. בהצעה המקורית עד גיל 37. אם יעבדו, יגויסו. 

חלקם לא יעבדו כדי לא להתגייס והמשק יפסיד עובדים פוטנציאליים.

חלקם יעבדו ב"שחור" ומס הכנסה יפסיד תקבולים.

3. נזקים כלכליים למשפחות מילואימניקים

מי שיאלץ לעשות תקופות מילואים ארוכות יפגע כלכלית. 

אם הוא עצמאי, ברור לגמרי שהעסק שלו יפגע. 

אם הוא שכיר, ספק אם הפיצוי שיקבל מספיק.

נזקים חברתיים

המצב בו קבוצת אוכלוסייה אחת לא עובדת ולא משרתת בצבא או בשירות לאומי יוצר נזק חברתי קשה. 

הנזק החברתי גדול עוד יותר כאשר אלה, שלא תורמים או תורמים פחות באופן מובהק, מקבלים יותר. 

זהו בדיוק המצב שיצרה המממשלה הנוכחית.

השלכות אפשריות:

1. שחיקה בנכונות של אנשים מהקבוצות עליהן מוטל העומס להתגייס למילואים.

2. בין אלה שיכולים למצוא עבודה במדינה אחרת יהיו כאלה שיעזבו את הארץ.

הם יכולים לעשות זאת באופן זמני או באופן קבוע. ברוב המקרים אלה יהיו צעירים שתורמים לכלכלת המדינה.

זווית הראייה שלי

מי שקרא פוסטים שכתבתי במהלך השנים הקודמות יודע שנקודת המבט שלי מתמקדת בכך שגברים חרדים רבים אינם עובדים בשונה מיהודים חרדים במדינות אחרות. 

קראו למשל: חרדים בישראל 2023: חייים בסרט עם סוף עצוב..

המלחמה המתמשכת הגדילה את הצורך גם בשירות צבאי של חרדים.

מי ישלם את המחיר?

מרבית אזרחי המדינה ישלמו את המחיר. שלא תטעו, גם המשפחות החרדיות ישלמו את המחיר. 

המודל של אחוז גבוה שהולך וגדל מהאזרחים הצעירים והבריאים, שאינם עובדים ובמקום זה ניזונים מתקציב המדינה הוא בלתי ישים. 

כשזה ייפסק, גברים חרדיים חסרי כישורי עבודה יתקשו לפרנס את משפחותיהם.

ככל שהחרדים במדינת ישראל יסתגלו למודל שבו מרבית הגברים עובדים, כפי שקיים בקהילות יהודיות חרדיות בארצות אחרות כן ייטב להם ולמדינת ישראל.

אז מדוע בכל זאת מנסים להעביר חוק פטור מגיוס? 

לא חידשתי במה שכתבתי בפוסט זה. אתם יכולים לקרוא מאמרים רבים שמדברים בדיוק על אותו דבר. אתם גם יכולים לשמוע בתקשורת ובפודקסטים בדיוק את אותו הדבר. 

גם הדרג המקצועי במשרד האוצר ביטא עמדה כזו, למרות דעתו המנוגדת של השר.

קרוב לוודאי שמרבית אלה שדוחפים את החוק הזה מבינים את מה שנכתב ואת מה שנאמר.

המניעים שלהם לנסות הלעביר בכל זאת את חוק הרס הכלכלה והחברה הזה הם:

1. פחד מעזיבת קהילות חרדיות

עסקנים ורבנים חרדים שפוחדים שחברי הקהילה שלהם יחשפו לעולם ואז אולי יעזבו את הקהילה החרדית.

2. מניעים אישיים.

זו הסיבה שמר בנימין נתניהו תומך בחוק הזה. 

3. פחד מאובדן השלטון

זהו המניע של חברי קואליציה רבים, כולל מר נתניהו ועסקנים חרדים.

4. שאיפה למימוש אידיאולוגיה קיצונית

כלכלת מדינת ישראל אינה מעניינת קיצונים כמו בצלאל סמוטריץ, איתמר בן גביר ושמחה רוטמן. 

רק מימוש אידיאולוגיות קיצוניות שהם דוגלים בהן חשובות להם.

מס בן-גביר סמוטריץ

 

אני מבין בכלכלת המשפחה ובניהול סיכונים. 

אני מבין מעט, אם בכלל, בנושאי ביטחון.

מעניין שב-12 ביולי 2023 פרסמתי פוסט בבלוג שלי על ניהול סיכונים שכותרתו: סיכוני מלחמה - חלק 1: מלחמה בין ישראל לאויבים במזרח התיכון. 

מרבית השרים בממשלת ישראל באותה תקופה לא הבינו פחות ממני בביטחון. כנראה שהם גם לא הבינו  יותר ממני. 

אז מדוע לי "נפל האסימון" והבנתי ואף לא אחד משרי הממשלה, למעט שר הביטחון יואב גלנט, לא הבין או לא רצה להבין את מה שאני הבנתי?

מדוע אני הבנתי?

1. אני מומחה לניהול סיכונים ולכן מודע לקיום סיכונים.

2. אני מקשיב לאנשים שמבינים.

במקרה ספציפי זה שמעתי בתקשורת ביום אחד שני אנשים שמבינים, שאמרו שהם מאוד מודאגים. 

האחד הא הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט והשני הוא האלוף (במיל.) טל רוסו.

3. אני מסוגל להבין את מה שהם אומרים ולהסיק מסקנות.

מדוע שרי הממשלה לא הבינו או לא רצו להבין?

1. הם חיו בתרבות שקר, שבה כל מה שלא מתאים לאינטרסים שלהם לא קיים.

זה בא לידי ביטוי כאשר רק שני שרים הגיעו לפגישה עם שני אלופים בצה"ל שבאו להזהיר מפני הסיכונים הביטחוניים.

2. חלקם מוטים על ידי אידיאולוגיות קיצוניות מנותקות מהמציאות.

3. חלקם מוטים על ידי אינטרסים אישיים. 

ההקדמה הזו מביאה אותי למשבר של ענף הבנייה ושל ענף השיפוצים.

המציאות המרה

הדרג הביטחוני (צה"ל ושב"כ) המליץ לאפשר כניסת פועלים פלשתינאים מיהודה ושומרון עם רישיון עבודה בישראל למדינת ישראל באופן מבוקר. 

הרציונל הביטחוני הוא שכאשר האנשים הללו מפרנסים את משפחותיהם יש פחות תסיסה ופחות פיגועים. 

כאמור בפיסקה הקודמת, אני נוטה להאמין לדרג המקצועי ולקבל את דעתו בנושאים שאינני מבין בהם והדרג המקצועי מבין בהם.

השרים בצלאל סמוטריץ ואיתמר בן-גביר לא מבינים גדולים בנושאי ביטחון.

בנוסף לכך הם מונעים על ידי אידיאולוגיה קיצונית. 

בניגוד לדעת הדרג המקצועי הביטחוני הם עמדו בתוקף על כך שפועלים ערבים מיהודה ושומרון לא יעבדו בישראל. 

הם התבססו על פיגוע קשה שנעשה ברעננה על ידי פלשתינאי מיהודה ושומרון שעובד בישראל. 

רק עובדה אחת לא עניינה אותם: מדובר בשוהה בלתי חוקי (שב"ח) ולא בפועל עם רישיון עבודה בישראל. 

כהרגלו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, נכנע ללחצים של בן-גביר וסמוטריץ. 

התוצאה הפועלים בעלי רישיון עבודה חוקי אינם נכנסים מיהודה ושומרון לישראל.

יש מחסור חמור בפועלים בענפי הבנייה והשיפוצים. 

קרוב לודאי ששבכ"ים ממשיכים להיכנס לתוך מדינת ישראל.  

כיצד משפיע המחסור בפועלים על משקי הבית?

בניית דירות מתעכבת. משפחות שרכשו דירה כנראה יעברו לגור בה במועד מאוחר מהמתוכנן. 

הם ישלמו יותר שכר דירה יותר זמן. 

השכר לשעה של הפועלים שעובדים עלה כי כשיש ביקוש וכמעט אין היצע המחירים עולים. 

גם שיפוצים ותיקונים נדחים בגלל מחסור בפועלים. 

המחירים של שיפוצים ותיקונים התייקרו. גם הפועלים המבצעים אותם מבינים שההיצע קטן והביקוש לשירותים שלהם גדול וגובים שכר גבוה יותר. 

את תוספת המחיר שמשלמים משקי הבית עבור שיפוצים, תיקונים ודירות אני מכנה "מס בן-גביר סמוטריץ". 

זה אינו מס באופן טכני, אבל כולנו משלמים יותר בגלל בן-גביר וסמוטריץ.

כלכלת המשפחה בעולם השלישי - ההיבט התרבותי

 

 כיועץ לכלכלת המשפחה, שגם טייל במדינות עולם שלישי, התעניינתי באופן שבו מנהלים המקומיים את כלכלת המשפחה שלהם. 

ברור לגמרי שאופן ניהול כלכלת המשפחה במדינות אלה שונה מהאופן בו מנהלות משפחות במדינות מפותחות את כלכלת.

בנוסף, יש גם הבדלים בהתנהלות במדינות עולם  שלישי שונות כפועל יוצא של התרבות המקומית. 

את המסקנות וההתנסויות שלי ביטאתי בפוסטים בבלוג זה ובהרצאות. 

ההרצאות שלי במוטקה לגילאי 50 פלוס הועלו ל-VOD של האתר.

אני מצרף קישורים לשתי ההרצאות שלי.

חלק א' - בהוטן ואתיופיה 

חלק ב' - אינדונזיה ומדגסקר

הטיית ייצוגיות

 

בפוסט קודם כתבתי על אפקט העיגון ועל השלכות אפשריות שלו על התנהלות כלכלית של משפחות ושל יחידים. 

בפוסט זה אמשיך להתייחס לספרו של פרופ' דניאל כהנמן "לחשוב מהר לחשוב לאט" ולנסות להציג דוגמאות להשלכות אפשריות של הטיה קוגניטיבית על התנהלות כלכלית. 

הפעם אתייחס להטיית ייצוגיות. 

בקבלת החלטות נייחס הסתברות סובייקטיבית גבוהה יותר מההסתברות האמיתית למשהו שמייצג טוב יותר קבוצה או עיסוק או אירוע.

יצוגיות

הדוגמה הבאה תסביר את ההטיה. בניסוי נתנו טברסקי וכהנמן לנבדקים תיאור פסיכולוגי של טום ש. 

תום סטודנט באוניברסיטה גדולה בארה"ב. הנבדקים התבקשו לדרג את הסיכויים להיותו סטודנט באחד מתשעה תחומים בין התחומים היו: מדעי הטבע והחיים, מדעי החברה והעבודה הסוציאלית, מדעי הרוח וחינוך ומדעי המחשב. 

התיאור היה תיאור המתאים לתדמית של חנון מחשבים . לא הוזכר בו עיסוק בתחום כלשהו.

התוצאות הראו שהדירוג הממוצע של כל הנבדקים הצביע על מדעי המחשב כחוג הסביר ביותר ועל הנדסה כשני בסבירותו. במקומות האחרונים היו מדעי הרוח וחינוך ומדעי החברה ועבודה סוציאלית.

הכשל נובע מהתעלמות מהמספר הכולל של תלמידים בכל אחד מהתחומים (Base Rate).

כשנערך הניסוי לפני מספר שנים רב, ללא ספק, מספר הסטודנטים במדעי הרוח וחינוך ומספר הסטודנטים במדעי החברה ועבודה סוציאלית היה גדול בהרבה ממספר הסטודנטים במדעי המחשב.

סביר להניח, שהיו ביניהם יותר סטודנטים העונים על התיאור של טום, על אף שהוא פחות מייצג את הסטודנט הטיפוסי באותם תחומי לימוד, ולכן ההסתברות שהוא לומד את אחד התחומים הנ"ל גדולה יותר מההסתברות שהוא סטודנט למדעי המחשב.  

מקרי קיצון הנוגדים את ההיגיון ואת הסטטיסטיקה 

דיאגרמת ון. מקור התמונה: ויקיפדיה.
זכויות יוצרים: 

אין מידע על יוצר התמונה

• CC BY-SA 3.0
• הועלה: 9 במאי 2006

כל מי שלמד קצת סטטיסטיקה תיאורית מכיר את דיאגרמת ון. 

המעגלים מתארים אירועים כשהשטח המשותף לשני מעגלים או יותר הוא החיתוך, כלומר: ההסתברות ששניים או יותר אירועים מתרחשים בו זמנית. 
ברור לגמרי שההסתברות של חיתוך בין שני אירועים קטנה מההסתברות של כל אחד מהאירועים (למעט המקרה החריג ששני המעגלים חופפים זה לזה ב-100% שאז היא שווה להסתברות של כל אחד מהאירועים). 

בשני ניסויים של כהנמן וטברסקי המתוארים בספר התבקשו נבדקים לדרג סבירות של אירועים על בסיס של חומר רקע שקיבלו. 

נבדקים רבים דרגו את ההסתברות של חיתוך כגבוהה מההסתברות של התרחשות אחד האירועים.

דוגמה 1: לינדה

כהנמן וטברסקי המציאו תיאור של עובדת בשם לינדה. התיאור שלה מייצג באופן עקיף פמינסיטת. 

גם כאן המשימה הייתה לדרג את הסיכויים לכך שהיא עוסקת במקצוע מסוים. 

אחד המקצועות היה פקידת בנק, אבל בנוסף לכך הופיע "מקצוע" מעט שונה: פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית. 

כמובן שפקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית הוא חיתוך של פקידת בנק ושל פמיניסטית ולכן בהכרח מספר פקידות הבנק הפמיניסטיות קטן (או במקרה קיצון בלתי סביר בעליל שווה) ממספר פקידות הבנק. 

בגלל הטיית ייצוגיות הסיכוי שהיא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית דורג כגבוה יותר מהסיכוי שהיא פקידת בנק.

דוגמה 2: תשלום עבור מערכות כלי אוכל

כריסטופר שי מאוניבסיטת שיקגו ביקש מאנשים להגיד כמה ישלמו על מערכות כלי אוכל המוצעות במכירת חיסול בחנות. 

הוצגו תיאורים של מערכות כלי אוכל. "המלכודת" הייתה בתיאורי שתי מערכות שהאחת מכילה את כל הפריטים של השנייה, כולם במצב טוב, אבל בשנייה היו פריטים נוספים שחלקם שבורים (למשל: 8 ספלים ש-2 מהם שבורים). 

בהערכת מחיר כשמוצגות שתי מערכות אלה ומערכות נוספות, הנבדקים היו מוכנים לשלם יותר עבור המערכת המכילה יותר פריטים שלמים ללא הטיה.

כשביצעו הערכה בנפרד של כל מערכת היו מוכנים לשלם פחות עבור המערכת המכילה יותר כלים שלמים. 

זוהי הטיית ייצוגיות: המערכת שבה אין כלים שבורים יצגה איכות טובה יותר מהמערכת שבה גם כלים שבורים שיצגה מערכות פגומות.

הסבר תיאורטי להטיה

כהנמן מסביר את ההטיה באופן האינטואיטיבי וההיוריסטי שבו פועלת מערכת החשיבה המהירה ובעצלות של מערכת החשיבה האיטית, שבוחרת במקרים רבים לא להתערב בקבלת ההחלטות של המערכת המהירה.

דוגמאות להשלכות כלכליות מעשיות

בפיסקה זאת אינני מתייחס לספרו של כהנמן. 

אני מתייחס לתובנות שלי ולדוגמה מספר אחר. 

ההבדל בין הנסויים של פרופ' כהנמן לבין חלק זה הוא שבניסוי מנסים לבודד הטיה קוגניטיבית מסוימת. 

המציאות מורכבת יותר. עלולות להיות מספר הטיות פעילות בו זמנית.

אבחון רפואי של אנורקסיה

הפוסט קבלת החלטות של רופאים מתבסס על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים - איך הם חושבים".

גרופמן, רופא במקצועו, מתייחס להטיות בחשיבה של רופאים ומביא דוגמאות מהשטח.

המקרה שאתאר כאן אינו מדבר במפורש על הטיית ייצוגיות, אבל אני חושד שהיא קיימת ביחד עם לפחות הטיה קוגניטיבית נוספת. 

מדובר בחולה שאובחנה כאנורקטית. במשך כעשר שנים רופאים שונים אישרו את האבחנה. 

במשך עשר שנים היא הייתה רזה באופן קיצוני. 

הרופאים לא האמינו לה שהיא אוכלת את מה שביקשו ממנה לאכול, למשל: פסטה ולחם.  

היא הגיעה לרופא וטענה שאכלה את מה שהרופאים אמרו לה לאכול. 

הרופא אמר שאפשר לברר את הבעיה באמצעות בדיקת דם פשוטה. היא ביצעה את הבדיקה. 

התוצאות: היא רגישה לגלוטן. 

המזון שהיא אכלה רק גרם לה נזק ולא גרם להשמנה. 

אנורקסיה היא מחלה שיש בה גם גורם נפשי. השילוב של אשה עם בעיה נפשית, לכאורה, שגם לא נראית טוב גרם לרופאים שלא להאמין לה.

החשד שלי הוא שיש כאן שילוב של שתי הטיות.

"אחרי רבים להטות"

במקרה הזה תרתי-משמע. אחרי שרופאים רבים חזרו על האבחנה, הרופאים שבאו אחריהם אימצו אותה באופן כמעט אוטומטי.

ייצוגיות

צריך לבחון את ה-Base Rate של רגישות ואלרגיה לגלוטן בהשוואה ל-Base Rate של אנורקסיה. 

אני מעריך שהשכיחות של רגישות לגלוטן ואלרגיה לגלוטן הרבה יותר גבוהה באוכלוסייה מהשכיחות של אנורקסיה.

אם ההערכה שלי נכונה אז יש לנו הטיית יצוגיות כמו במקרה של תום ובמקרה של לינדה בפסקאות קודמות.

לאשה נגרמו נזקים כלכליים ונזקים אחרים במהלך עשר השנים. כשהיא הודתה לרופא היא אמרו לו שהיא הפסידה עשר שנים מהחיים והוא הציל אותה.

העסקת עובדים

מי שמתאים תדמיתית לייצוג של מקצוע מסוים עשוי להיות בעל סיכוי גבוה יותר למצוא עבודה באותו תחום בהשוואה למי שאינו מתאים תדמיתית ליצוג. 

כל מי שמעורב בתהליך כזה יכול להשתמש בהטייה.  מועמד המתאים תדמיתית יכול להדגיש זאת. 

מועמד ששונה מהותית מהתדמית צריך להיות ער לכך ולנסת לחפש נקודות חוזק אחרות שיפצו אותו על החיסרון. 

רצוי שמי שמעורב בתהליך בחירת עובדים יהיה מודע להטייה וינסה להקטין את השפעתה על התהליך.

מקרה קיצון: אפליה תעסוקתית

אפליה תעסוקתית היא מקרה קיצון של הטיית ייצוגיות. זה יכול להיות מגדר (בדרך כלל אשה) שלכאורה מתאים פחות לייצוג של מקצוע.

זה יכולה להיות גילנות בהעסקה בהייטק.

כמובן שגם אפליות אתניות ודתיות עלולות להכיל מרכיב של הטיית יצוגיות.

 ראיון קבלה ללימודים 

בעוד שציונים במבחנים פסיכומטרים הם אנונימיים בראיון רואים את המועמד או המועמדת. 

התאמה לייצוגיות של תחום הלימודים עשויה לשפר את סיכויי המועמד להתקבל גם אם המראיינים אינם מודעים לכך.

אפקט העיגון

 

הטייה קוגניטיבית חשובה שיש לה הרבה השלכות מעשיות היא עיגון. 

בפרק 11: עוגנים, בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט", דן פרופ' דניאל כהנמן בהרחבה בהטייה הזו. 

מערכת 1 (מערכת חשיבה היוריסטית, אינטואיטיבית מהירה) נעזרת בעוגנים על מנת הגיע למסקנות.

כמובן, במקרים רבים המסקנות שגויות. בניסוי שכהנמן וטברסקי ערכו הם סובב גלגל עם מספרים בין 1 ל-100. 

לפני הניסוי הם חיבלו בגלגל כך שהוא יכול להיעצר רק על 10 או על 65. 

הם נתנו לסטודנטים נבדקים לצפות בסיבוב הגלגל ולרשום את המספר שעליו נעצר הגלגל. 

אחרי זה שאלו אותם שתי שאלות:

1. האם אחוז המדינות האפריקאיות באו"ם גדול מהמספר שרשמת?

2. מה הניחוש שלך לגבי אחוז המדינות האפריקאיות באו"ם?

הנבדקים השתמשו במספר המקרי שנרשם כעוגן לתשובה על השאלה על המדינות האפריקאיות. 

אלה שרשמו 10 ניחשו בממוצע שהמספר הוא 25%. 

אלה שרשמו 65 ניחשו בממוצע שהמספר הוא 45%. 

התוצאות תומכות בהשערה, שאפילו עוגן מקרי חסר משמעות משפיע באופן משמעותי על הערכות של בני אדם. 

שאלה תיאורטית אחרת היא האם גם מערכת החשיבה האיטית משתמשת בעוגנים או שהיא מתעצלת להתערב בהחלטת מערכת החשיבה המהירה? 

שאלה זו אינה בטווח הדיון בפוסט זה.  

היבטים כלכיים מעשיים של אפקט העיגון

היבט בולט הוא שימוש לטובה או לרעה בעיגון בזמן משא ומתן. 

אפשר להשתמש בו על מנת להשיג תוצאות טובות יותר במשא ומתן. 

בנוסף, צריך להיות מודעים לשימוש שעושים אחרים בעת משא ומתן כזה על מנת להשיג תוצאות טובות להם ופחות טובות לנו.

יש לנו משאים ומתנים כאלה בתדירות גבוהה. 

משאים ומתנים על סכומים גבוהים

אלה יכולים להיות משאים ומתנים בסכומים גבוהים, למשל בעת רכישת דירה או במשא ומתן על דמי ניהול ועמלות בחיסכון פנסיוני.

משאים ומתנים על סכומים נמוכים

אלה יכולים להיות משאים ומתנים בעת רכישת מוצרים שעלותם נמוכה.

למשל קניות במכולת או בסופרמרקט או קניות בשווקים או בחנויות בטיולים.

משאים ומתנים עם בנקים ונותני שירותים פיננסיים אחרים

אחת הבעיות שהעלתי בפוסטים שכתבתי על בנקים ובמצגת שלי: "הבנק אויב או אוהב?" הוא שלקוחות שיש להם עמדת מיקוח טובה לא מתמקחים עם בנקים. 

הבנקים לעומת זאת, יודעים להשתמש היטב באפקט העיגון.

הם מבצעים עיגון לטובתם ואחר כך נותנים הנחה קטנה. 

משאים ומתנים על שכר עבודה

כעצמאי הייתי, ואני עדיין צריך, להציע עוגן לשכר שאקבל על שירותיי. 

בתקופה הנוכחית זה פחות חשוב, משום שבגילי המתקדם ובאמצעות התנהלות סבירה או נכונה לאורך שנים, כבר איני תלוי בתמורה שאקבל על עבודתי. 

כשהייתי צעיר יותר ופרנסתי משפחה עם ילדים קטנים זה היה הרבה יותר משמעותי.

אודה על האמת: במקרים רבים לא ידעתי להציב עוגן מספיק גבוה.

הסיכון בהצבת עוגן גבוה מדי

עיגון אינה ההטיה הקוגניטיבית היחידה שלנו. יש לנו גם הטיות אחרות הפועלות בו זמנית. 

אחת מהן היא שנאת ההפסד. 

עוגן גבוה מדי עלול לגרום למי שמנהל איתכם משא ומתן להרגיש שהוא מפסיד. במילים אחרות פראייר. במקרה כזה הוא יימנע מעסקה שרציונלית היא טובה גם עבורו.