רפורמה בביטוחי בריאות שנכנסת לתוקף בתחילת חודש יוני

 

ב-1 ביוני תתבצע רפורמה בביטוחי בריאות בישראל. 

היות שמבוטחים צריכים לקבל החלטה לפני תחילת הרפורמה והיות שהם לא יקבלו הודעה על כך חשוב שיהיו מודעים למשמעויות. 

גילוי נאות 

אינני סוכן ביטוח. פוסט זה אינו יעוץ אישי לקבלת החלטות. הוא רק מנסה להציף את הסוגיות העיקריות של החלטה ביחס לרפורמה. 

לפני פירוט הסוגיות

1. הרפורמה חלה על ביטוחי בריאות פרטיים שנעשו החל משנת 2016.

2. היא אינה חלה על ביטוחים קיבוציים שנעשו על ידי מעביד.

3. אם לא תודיעו לסוכן הביטוח שום דבר לפני ה-1 ביוני תועברו אוטומטית למסלול החדש.

4. לסוכני הביטוח יש אינטרס.

 אם הם ימליצו לכם לא לעבור למסלול החדש, תדעו שהם מרוויחים מזה.

זה לא אומר האם עליכם לקבל את ההמלצה שלהם או לא. ההחלטה היא החלטה אישית ותלויה בנסיבות כמו: מצב כלכלי, מצב בריאות וגיל. 

המצב הקיים 

מרבית האוכלוסייה במדינת ישראל מבוטחת בביטוח שב"ן של קופות החולים. שב"ן הן ראשי תיבות של שירותי בריאות נוספים. 

זהו רובד נוסף מעל לרובד הראשון אליו זכאים כל אזרחי ישראל באמצעות ביטוח הבריאות הממלכתי בישראל המבוסס על תשלומי חובה של כל האזרחים של מדינת ישראל לביטוח לאומי וממומש באמצעות קופות החולים.

השב"ן כרוך בתשלום חודשי לקופות החולים. 

רובד נוסף הם ביטוחי בריאות באמצעות חברות ביטוח. 

יש כפל ביטוח בין ביטוחי בריאות פרטיים לבין שב"ן. 

כפל ביטוח פירושו תשלום לשני גורמים על אותו ביטוח. רק גורם אחד משלם כשקורה אירוע ביטוחי. 

מהות הרפורמה

מי שלא יבקש להישאר במסלול הקיים יועבר למסלול שבו קופות החולים הן נותנות השירות. רק במקרים שבהם אין לקופת החולים אפשרות לתת את השירות המבוקש יינתן השירות באמצעות פנייה לחברת הביטוח. 

 המסלול החדש

אין כפל ביטוח. העלות למבוטח תקטן. הוא ישלם לחברת הביטוח פחות.

המסלול הקיים

יישמר כפל הביטוח. 

הוא יוכל לפנות לחברת הביטוח ישירות לפני שהוא פונה לקבלת שירות מקופת חולים. 

הוא עשוי לחסוך זמן וביורוקרטיה. הוא עשוי לבחור רופא מועדף עליו שאולי אינו עובד עם קופת החולים שבה הוא מבוטח.

הבעיה היא שחברות הביטוח שהכנסותיהם צפויות להיות קטנות יעלו משמעותית את גובה הפרמיה החודשית.

ה-Tradeoff

מסלול הרבה יותר יקר (הפער עלול להגיע למאות שקלים בחודש) לעומת מסלול הרבה יותר זול העלול להיות כרוך ביותר המתנה ובפחות בחירה של נותני השירות הרפואי.

המסלול היקר יותר מתאים לאנשים מבוססים כלכלית החוששים מטיפול רפואי לא מיטבי. 

המסלול הזול מתאים לאלה שמצבם הבריאותי טוב והפער במחירים משמעותי עבורם. 

המסקנות שלי אינן מדויקות. כך למשל, שמעתי מישהו שמצבו הבריאותי קשה במיוחד ואינו יכול להרשות לעצמו מעבר למסלול הזול.

הוא אינו יכול לעבור לקופת חולים אחרת שאולי תיתן לו שירות טוב יותר משום שלטענתו אף קופת חולים לא תקבל אותו או לפחות לא תקבל אותו ללא החרגת מצבו הבריאותי. 

 המלצות ואזהרות 

1. אל תימנעו מבדיקה ומקבלת החלטה המתאימה לכם.

2. המצב החדש אינו בהכרח מצב סופי.

כך למשל, לא ברור מה יבחרו לעשות רופאים בכירים. האם לתת שירותים גם דרך קופות חולים או רק באופן פרטי?

3. המודל עשוי להשתנות בעתיד. גם המחירים והפערים בין מחירי המסלולים.

4. אל תבטלו פליסות ביטוח בריאות פרטי בלי לבדוק לעומק. 

הביטוחים הכי קריטיים הם בנושאים בהם עלולה להיות קטסטרופה בקרות אירוע ביטוחי. 

הכוונה היא לביטוח תרופות מחוץ לסל ולביטוח ניתוחים והשתלות בחו"ל. 

העלויות של תשלום מכיסכם הפרטי עלולות להיות גבוהות מאוד.

אחרים כותבים או מדברים על אותו נושא

עמית בר (ביזפורטל): ביטוח בריאות - באיזה ביטוח לבחור וכמה זה יעלה? 

 שאול אמסטרדמסקי ב-X  

 

התנהלות כלכלית בפרק ב': ירושה

 

בחלק השלישי של סדרת הפוסטים על זוגיות בפרק ב' עסקתי בנכסים כלכליים שנצברו. בחלק השני עסקתי בהתנהלות כלכלית שוטפת. בחלק השלישי עסקתי  בנכסים כלכליים שנצברו לפני פרק ב'.

הפוסט הזה עוסק בפרידה. במקרה זה לא מרצון אלא עקב פטירתו של אחד מבני הזוג. 

השאלה המהותית היא: כיצד אפשר להעביר את הנכסים הכלכליים באופן הכי קרוב שאפשרי למה שרצה המנוח או רצתה המנוחה? 

כשמדובר בפרק א' זה יותר פשוט. 

בפרק ב' יכול להיות שיהיה רצון להשאיר חלק מהנכסים לילדים ונכדים מפרק א' וחלק מהנכסים לבן או בת הזוג מפרק ב'.  

בפרק ב' עלולים להיות יחסים לא טובים בין בני המשפחה מפרק א' לבת הזוג או בן הזוג מפרק ב' בהסתברות גבוהה יותר מיחסים לא טובים בין הורה וילדיו בפרק א'. 

התשובה לשאלה זו היא שצריך לתכנן את חלוקת הנכסים מראש ולבצע את כל הפעולות הטכניות הפורמליות הנדרשות.

מה עלול לקרות כשלא מתכננים מראש?

דוגמה לכך הוא פסק דין חדש של בית המשפט העליון שהוגדר על ידי רבים כ"פסק דין מטלטל" בהקשר של ידועים בציבור. 

קראו למשל בגלובס: הפסיקה שמטלטלת את מוסד "הידועים בציבור": ההשלכות והמשמעותהפסיקה שמטלטלת את מוסד "הידועים בציבור" 

מדובר במקרה שבו אישה נהרגה בתאונת דרכים. היא הייתה בזוגיות במשך שלוש שנים ובני הזוג קבעו תאריך לחתונה אזרחית. בית המשפט פסק שהוא אינו זכאי לקצבת תלויים מהביטוח. 

אינני משפטן, אבל זה אינו המאמר היחיד שבו קראתי על פסיקות בהקשר של ירושה עם זוגיות של פרק ב', שלכאורה, נראות לא תואמות את ההיגיון הפשוט שלי ושל אחרים. 

הדוגמאות הללו מציפות את הצורך בביצוע פעולות פורמליות, שאחת מהן היא "הסכם ממון" אליו התייחסתי מעט בפוסט קודם. 

גם בהסכם ממון וגם בפעולות הנוספות שאני מביא בפסקה הבאה לא תמיד פסיקות של בתי משפט הן אחידות.

לא תמיד הפעולות נעשות באופן מספיק מדויק ועלולות להיות פרשנויות שאינן עונות בקנה אחד עם רצון הנפטר או רצון הנפטרת. 

 

פעולות לקביעת יורשים 

1. הסכם ממון

ההמלצה שלי: לשקול עריכת הסכם ממון על ידי עורך דין. 

2. צוואה

יש דרכים שונות לעריכת צוואה. מה שלא תהיה הדרך שתבחרו וודאו שהצוואה היא חוקית, כלומר: נעשתה טכנית כנדרש. 

יש גם אפשרות להפקדה דיגיטלית של הצוואה אצל רשם הצוואות. 

ההמלצה שלי: ערכו צוואה חוקית ודאגו לזמינות של הצוואה המקורית ן/או העתק דיגיטלי מאושר ברשם הצוואות. 

אשתף את הקוראים במה שאני עשיתי, כמובן ללא המלצה לעשות בהכרח כמוני. 

אחרי גירושיי, עשיתי צוואה בעדים. לצוואה כזו לא נדרש עורך דין. נדרשים עדים המעידים על חוקיותה של הצוואה על פי נוסח כתוב וקביל.

במקרה או שלא במקרה אחד העדים שלי הוא משפטן. 

שילמתי סכום קטן לרשם הצוואות במשרד המשפטים על מנת שיחזיק העתק דיגיטלי מוכח של הצוואה.

3. מינוי מוטבים

מדובר בנכסים פיננסיים כמו קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות ועוד, בהם יש מקום לציין מי הם המוטבים. 

קיומם של מוטבים עשוי לגבור על צוואה כאשר הצוואה נכתבה לפני מינוי המוטבים. 

כאשר אין צוואה המוטבים יורשים.  

כך למשל, לגמרי ברור, שגבר שהתגרש מאשתו הראשונה, ללא ילדים משותפים, והיה נשוי בפרק ב' עשרות שנים עם ילדים משותפים לא התכוון לכך שגרושתו תקבל את הפנסיה שלו, אבל זה בהחלט מה שעלול לקרות כאשר גרושתו נשארה מוטבת בקרן הפנסיה שלו. 

ההמלצה שלי: לקבוע מוטבים ולציין את חלקו של כל מוטב. 

מציע לבחון את זה שוב מדי מספר שנים או אחרי שינוייים במצב.

הערות 

1. חשוב  להבין שבהיעדר חלק או כל הפעולות הפורמליות שתיארתי ואולי גם פעולות פורמליות נוספות, עשוי להיות קשר בין אופן ההתנהלות השוטפת ומידת השיתוף בנכסים כלכליים שכל אחד מביא, לבין פסיקה משפטית אם, חס וחלילה, אחד מבני הזוג הולך לעולמו. 

על פי הכתבה בגלובס שהוזכרה לעיל, זה היה אחד השיקולים של הרכב בית המשפט העליון בפסיקה שלו נגד בן זוגה של האישה שנהרגה בתאונת דרכים. 

2. כאמור, גם ביצוע של הפעולות הפורמליות הנדרשות לא בהכרח יביא לחלוקת הרכוש על פי רצון הנפטר או רצון הנפטרת, אבל הוא בהחלט יגדיל את הסיכוי לחלוקה כזו של הירושה.

3. הפעולות הפורמליות עשויות לעזור גם במקרה של פרידה בפרק ב' מרצון של אחד או יותר מבני הזוג ולא רק במקרה של פטירה.

התנהלות כלכלית בפרק ב' - חלק 3: - נכסים כלכליים שנצברו

 

בפוסט הראשון בסדרה הצגתי סוגיות כלכליות וסוגיות אחרות בזוגיות בפרק ב'.

בפוסט השני בסדרה התמקדתי בהתנהלות כלכלית שוטפת.

בפוסט זה אעסוק בשאלה של נכסים כלכליים שנצברו לפני תחילת פרק ב'. 

הדילמות הבסיסיות

מהי מידת השיתוף של הנכסים הכלכליים שנצברו על ידי כל אחד מבני הזוג לפני פרק ב'? 

מידת השיתוף תלויה במספר גורמים שאציין כמה מהם:

1. העדפה אישית של שיתוף או חוסר שיתוף של נכסים כלכליים.

2. עומק הקשר

אני מניח שככל שעובר זמן רב יותר עם קשר יציב וטוב עשוי הרצון לשתף נכסים להיות גדול יותר. 

כשיש מצב של זוגיות שמקווים שתימשך לכל החיים סביר שיהיה רצון לשתף נכסים בדומה לשיתוף בפרק א'. 

3. האם יש ילדים ואולי גם נכדים מפרק א'?

אם יש ילדים, יתכן שיהיה רצון להעביר אליהם חלק מהנכסים בעתיד. 

אם יש ילדים רק לאחד מבני הזוג, יש אי-סימטריה שעשויה להשפיע על הרצון לשתף. יהיו מקרים שהיא לא תשפיע.

4. פער גדול בשווי הנכסים הפיננסיים שצבר כל אחד מבני הזוג

במצב של פער גדול עלולה להיות נטיה של זה שצבר יותר נכסים לא לשתף את הנכסים או לשתף חלק מהנכסים. 

מה קורה כשאחד מבני הזוג הולך לעולמו?

אם לא הוגדר שום דבר באופן פורמלי, לא בטוח שחלוקת הרכוש שצבר הנפטר או שצברה הנפטרת תתאים לרצונו או לרצונה. 

סביר להניח שבן הזוג או בת הזוג יוגדרו כידוע בציבור או ידועה בציבור. 

יתכן שיהיו ויכוחים משפטיים ואחרים בין ילדים מפרק א' לבין בן הזוג או בת הזוג מפרק ב' האם אכן מדובר בידוע בציבור או ידועה בציבור. 

יתכן שבן או בת הזוג יירש או תירש רכוש גם אם לא זו הייתה כוונת הנפטר או הנפטרת.

יתכן שבן או בת הזוג לא יירש או לא תירש רכוש גם אם  הנפטר או הנפטרת רצו שהיא תירש או הוא יירש.

בסוגיה של פטירה והעברת נכסים אחריה אדון בפוסט יעודי. 

כאן אני רק מעלה את הצורך במודעות לשיתוף הנכסים בתחילת התיצבות הקשר כקשר קבוע בהקשר רחב יותר מפטירה. 

מה קורה אם וכאשר בני הזוג מחליטים להיפרד?

כפי שצוין בפוסט הראשון בסדרה, צריך להביא בחשבון שגם פרק ב' לא ימשך עד שהמוות יפריד ביניהם. אם נעשה שיתוף נכסים, הנכסים ששותפו עשויים להתחלק בין בני הזוג לאו דווקא באופן שהם חשבו עליו. 

פיתרון הדילמות

הפיתרון הוא הגדרה פורמלית של מידת השיתוף של הנכסים. 

אמצעי שכיח הוא הסכם ממון. 

נדרשים גם אמצעים פורמליים נוספים בהם אדון בפוסט העוסק בפטירה של אחד מבני הזוג.

הערה

אינני משפטן ולכן איני יכול לדון לעומק בנושא של הסכם ממון. משפטן אמר לי שגם הסכם ממון אינו מבטיח ב-100% את חלוקת הרכוש הרצויה. 

מהניסיון ומה-Common Sense שלי כמי שחתם הסכמים להשכרת דירה ולהעסקתי כיועץ עצמאי, אני יכול להגיד שהגורם הכי חשוב הוא האדם שאיתו חותמים הסכם. 

כשמדובר באדם שאפשר לסמוך עליו כמעט בודאות ההסכם בא לענות בעיקר על מצבי קיצון שהם לא בשליטתו. 

כשמדובר באדם שאי אפשר לסמוך עליו יתכן שגם ההסכם הטוב ביותר לא יספיק.

דוגמה קיצונית בעבודתי היא עבודה כעצמאי בחברת אנליסטים בינלאומית בנושאי טכנולוגיית המידע. 

היכרתי את מנהל הסניף הישראלי ועבדתי ללא הסכם חתום. לא היו בעיות עד שיום אחד הוא הודיע לי שהוא עוזב את החברה משום שהחברה נרכשה על ידי חברת אנליסטים בינלאומית גדולה יותר. 

עם החברה החדשה הייתה בעיה, אבל שום הסכם חתום לא היה עוזר לי. החברה טענה שהיא לא מעסיקה יועצים עצמאיים כמדיניות ואחרי תקופה קצרה הסתיימה העסקתי בחברה. 

הקיצוניות השנייה הייתה חברה שגם איתה עבדתי כ-freelancer וכמעט תמיד לא שילמה בזמן אליו היא התחייבה בהסכם.

זה לא היה עניין אישי. זה קרה גם ליועצים אחרים.

מדינת ישראל לקראת משבר כלכלי שלא ידענו כמותו ב-20 השנים האחרונות

בסרטון שהעלתי לערוץ שלי לפני כחמישה חודשים (התאריך היום 9.5.24) דיברתי על היערכות של משפחות ושל יחידים למשבר כלכלי מתמשך. 

זה היה כבר אחרי ה-7 באוקטובר 2023. 

מאמר מעניין של מירב ארלזורוב, שפורסם ביום שישי ה-4.5.2024 בעיתון "דה מרקר", עוסק באותו נושא ומשלים היבטים חשובים שאני לא התיחסתי אליהם בסרטון ובפוסט שכתבתי בבלוג שלי "לכלכל בתבונה". 

בפוסט זה אציג כמה נקודות חשובות שהעלתה מירב ארלוזורוב במאמר ואתיחס אליהן ואל התמונה הכוללת גם מעבר למאמר ב"דה מרקר".

הבהקים מהמאמר ב"דה מרקר"

במאמר "בישראל כבר לא זוכרים מהו משבר כלכלי - וזה יעלה לנו ביוקר" עולים הנושאים העיקריים הבאים:

 

1. ישראל נמצאת בתחילת משבר כלכלי שיפגע גם במשקי הבית.

2. במשך עשרים השנים האחרונות אזרחי מדינת ישראל חוו בעיקר צמיחה כלכלית.

את שני המשברים הגדולים בעולם: משבר הסאבפריים ומגפת הקרונה עברה ישראל עם פגיעה כלכלית קטנה יחסית למדינות אחרות. 

משבר הסאבפריים השפיע על ישראל פחות מאשר על מדינות רבות שום שהבנקים בישראל לא לקחו סיכונים לא סבירים. 

ההתאוששות ממשבר הקורונה בישראל הייתה מהירה יחסית משום שאחד הענפים שנפגע פחות מהקורונה היה ענך ההייטק. 

3. אזרחי ישראל התרגלו לכלכלה צומחת ללא משברים ולכן הם פחות מוכנים למשבר הנוכחי.

4. המשבר קשור גם בהפיכה המשטרית.

ההפיכה המשטרית הרעה את המצב הכלכלי של מדינת  ישראל. 

גם המלחמה פגעה בכלכלת מדינת ישראל.

5. לא צפויה התאוששות כלכלית מהירה אחרי המלחמה בגלל ההתנהלות הכלכלית של הממשלה

הציפייה להתאוששות מהירה בדומה להתאוששות אחרי הקורונה לא ריאלית. התקציבים מופנים לשלושה תחומים שאינם תורמים לצמיחה: חרדים, ביטחון והתנחלויות.

במלחמה, וגם אחריה, צפויות הוצאות ביטחוניות גדולות ללא בקרה מספקת וללא מספיק ניסיון לחסוך בהוצאות לא חיוניות בתחום זה. 

6. נגיד בנק ישראל מודאג מהמצב 

הוא מנסה לנקוט בצעדים לצמצום הבעיה. 

זווית הראייה שלי (My Take)

בתחזית הכלכלית שלי לשנת 2024 צפיתי שמדינת ישראל צועדת לקראת תקופה כלכלית קשה ומתמשכת. 

הערכתי שכל עוד תכהן ממשלה בראשות בנימין נתניהו כשבצלאל סמוטריץ הוא שר האוצר המצב הכלכלי יחמיר. 

סיבה ראשונה לכך היא שכלכלת מדינת ישראל אינה מעניינת את ראש הממשלה, את שר האוצר ואת מרבית השרים האחרים בממשלה. 

סדרי העדיפויות שלהם הם אחרים: נתניהו שם בראש סדר העדיפויות את ענייניו האישיים (המשפטים, בריחה מאחריות והמשך כהונה בתפקיד ראש הממשלה), סמוטריץ ובן-גביר מעוניינים רק בחזון משיחי מטורף, אחרים מונעים על ידי אינטרסים אישיים וסקטוריאלים צרים.

הסיבה השנייה היא תרבות השקר של הכחשת כל מה שקורה ולא מתאים לממשלה. 

זה כולל סיכונים ביטחוניים שהועלו לפני המלחמה וסיכונים כלכליים.

לא התייחסתי מספיק להשקעה באפיקים שאינם מעודים צמיחה. התייחסתי לסדר עדיפויות לא סביר שאינו מתעדף את שיקום עוטף עזה והצפון. 

לא התייחסתי מספיק להוצאות ביטחוניות לא מבוקרות. 

הנקודה המהותית ביותר במאמר

זוהי נקודה שאני מתייחס אליה הרבה בפוסטים ובסרטונים על ניהול סיכונים, על אבטחת מידע ועל איומים ברשת. 

אני ולא רק אני, אלא גם מומחים גדולים בתחומים האלה, רואים בה את הדבר החשוב ביותר.

זוהי מודעות לסיכונים.

לבושתי, לא התייחסתי לכך מספיק בהקשר של חוסר המודעות של הציבור בישראל לסיכון של משבר כלכלי חמור ומתמשך. 

התנהלות כלכלית בזוגיות בפרק ב': חלק 2 - התנהלות כלכלית שוטפת

 

בחלק הראשון של סדרת הפוסטים הצגתי סוגיות וקשיים בזוגיות בפרק ב' עם דגש על סוגיות כלכליות. 

בפוסט זה אתמקד בהתנהלות כלכלית שוטפת, כלומר: בעיקר בחלוקת ההוצאות וההכנסות בין בני זוג בפרק ב'. 

כמו נושאים רבים אין מודל אחיד לכל הזוגות בפרק ב'. כל זוג צריך לקבוע את המודל המתאים לו.

בפוסט זה אציג גורמים העשויים להשפיע על המודל שנבחר.

מגורים משותפים או מגורים נפרדים

בפרק ב', במיוחד במקרים שבהם בני הזוג בגיל מבוגר יחסית השאלה בכותרת היא שאלה רלוונטית. 

לכל אחד מבני הזוג עשויה להיות דירה משלו בה הוא התגורר בתום פרק א' והוא ממשיך להתגורר בה. 

למעשה מדובר ברצף שהצגתי את שתי נקודות הקיצון שלו. 

יכולים להיות מגורים נפרדים באופן חלקי שבחלק מימי השבוע מתגוררים בביתו של אחד ובחלק מימי השבוע בביתה של האחרת.

יכולים להיות מגורים נפרדים שבחלק מימי השבוע מגורים משותפים רק בביתו של אחד או אחת מבני הזוג.

ככל שהמודל יהיה קרוב יותר למודל של מגורים נפרדים כך סביר יותר שכל אחד מבני הזוג ישא בהוצאות של הבית בו הוא מתגורר.

ילדים שפרנסתם תלויה בהורים

הכוונה היא בעיקר לילדים קטינים או בשירות צבאי שאינם עובדים לפרנסתם.

יהיו גם מקרים של ילדים שבגלל בעיות בריאות קשות אינם מסוגלים לפרנס את עצמם ותלויים לחלוטין או כמעט לחלוטין בהורים.

בפסקה זו אתיחס רק בקצרה למצבים בהם הילדים הם ילדים משותפים לבני הזוג בפרק ב'. 

ברור שילדים משותפים מגדילים את ההסתברות למגורים משותפים ולמודלים של זוגיות יותר הדוקה. 

זה מגדיל את ההסתברות למשק בית משותף שבו ההכנסות וההוצאות משותפות. 

המצב הפשוט יחסית הוא מצב שאין ילדים התלויים לפרנסתם בהורים. זה נכון במיוחד בפרק ב' בגילאים מבוגרים כשהילדים מפרק א' כבר בוגרים.

המצב המורכב יותר הוא שלאחד או לשני בני הזוג יש ילדים שתלויים בפרנסתם בהוריהם מפרק א'. 

במצב כזה יתכן שירצו להביא בחשבון גם את השתתפות ההורה השני מפרק א' בהוצאות על הילדים. 

במציאות הישראלית של ימינו גם ילדים בגיל 30 או 40 שכבר הקימו משפחות משלהם נזקקים לסיוע של ההורים, למשל בעת רכישת דירה.

כאשר אין ילדים מפרק א' שפרנסתם תלויה בהורים קל יותר לבחור מודל של חלוקת הוצאות והכנסות.

מודל הזוגיות

בפרק ב' ובמיוחד בגיל מבוגר יחסית עשויים להיות מודלים פחות טוטאליים של זוגיות. 

יכולה להיות זוגיות ללא נישואים. 

יכולה להיות זוגיות של בילויים משותפים ועזרה הדדית.

יכולה להיות גם זוגיות לכל דבר כולל נישואים ומגורים משותפים. 

טיב הזוגיות יכול להשתנות עם הזמן. עשויה להיות התפתחות ממודל של קשר חלקי למודל של זוגיות מלאה.

ככל שמודל הזוגיות הוא בכיוון של זוגיות מלאה יותר כך גדלה ההסתברות למודל של משק בית משותף במובן הכלכלי: בני הזוג משתפים את ההכנסות השוטפות ואת ההוצאות השוטפות.

 

גובה ההכנסות השוטפות

כאשר אין הפרשים גדולים בהכנסות השוטפות של כל אחד מבני הזוג וההכנסות של כל אחד מהם היו מספיקות לכסות את ההוצאות עשויים להיות מודלים של חלוקה שווה של ההכנסות המיועדות לכיסוי הוצאות שוטפות. 

כאשר יש הפרשים גדולים בהכנסות השוטפות של בני הזוג תגדל ההסתברות למודל שבו בעל ההכנסות הגדולות משתתף בחלק גדול יותר מההוצאות השוטפות.

גובה הכנסות השוטפות של כל אחד מבני הזוג עשוי להשפיע על אופן חלוקת ההוצאות השוטפות.

נכסים פיננסיים

כמות הנכסים הפיננסיים של כל אחד מבני הזוג אינה צריכה בהכרח להשפיע על חלוקת ההוצאות בין בני הזוג. 

אם אין החלטה לשיתוף הנכסים של שני בני הזוג, סביר להניח שההכנסות השוטפות ישפיעו על אופן חלוקת ההוצאות השוטפות הרבה יותר מאשר כמות הנכסים. 

עדיין לא מן הנמנע שבני הזוג יביאו גם גורם זה בחשבון בחלוקת ההוצאות כגורם משלים להכנסות השוטפות. זה עשוי לקרות יותר במקרים בהם הפערים בגובה הנכסים הפיננסיים גדולים. 

כמות הנכסים הפיננסיים של כל אחד מבני הזוג עשויה להשלים את גובה הכנסות השוטפות של כל אחד מבני הזוג בקביעת אופן חלוקת ההוצאות השוטפות.

סיכום

מודל ההתנהלות הכלכלית השוטפת של בני זוג בפרק ב'  עשוי להשתנות בהתאם לקביעה אישית שלהם ועשוי להיות מושפע ממספר רב של גורמים שביניהם עשוי להיות קשר. 

גורם מהותי המשפיע על חלוקת ההוצאות השוטפות הוא מודל הזוגיות. 

גורמים חשובים אחרים הם: מגורים משותפים בחלק מהזמן או בכל הזמן, האם יש ילדים משותפים בפרק ב'?, האם יש ילדים מפרק א' שתלויים בהוריהם לפרנסתם? וגובה ההכנסות השוטפות.