יום שישי, 29 בנובמבר 2024

נגיעה קלה בכלכלת המשפחה של שבטים אינדונזים בפפואה ניו גיני

 

גבר משבט ה-Korowai  במערב גיניאה החדשה. עד שנות ה-70 של המאה הקודמת קיומם לא היה ידוע בעולם. 

מקור התמונה: English Wikipedia
יוצר התמונה:710928003 - Korowai Tribesman 
נוצר ב::
22 ביולי 2006
הרשאת שימוש:
 CC BY 2.0

 
כתבתי בבלוג זה כמה פוסטים על כלכלת המשפחה באינדונזיה. 

זה היה אחרי הטיול שלי לשם בשנת 2015. דוגמאות לפוסטים:  



אינדונזיה: המשמעות הכלכלית של תהליך הטיפול במתים 


בחלק המזרחי של האי פפואה גיניאה החדשה יש מדינה עצמאית. החלק המערבי שייך לאינדונזיה.  

אין לי יכולת לכתוב על כלכלת המשפחה בחלק המערבי של פפואה ניו גיני משום שמעולם לא ביקרתי שם. 
אין לי תמונות מהביקור שלי שלא היה. 
לא שוחחתי עם מקומיים ומדריכים ולא צפיתי בהתנהלות שלהם באופן ישיר. 

הרבה מאוד סיבות טובות המונעות ממני לכתוב על כלכלת המשפחה באותו חבל ארץ של אינדונזיה.  

בשונה ממני, עידן צ'רני ביקר שם. לא סתם ביקר שם אלא הגיע לאזורים נידחים ביערות הגשם הנמצאים שם.

קרוב לודאי שהוא לא הראשון שהגיע לשם, אבל בדומה ליליד בתמונה בתחילת הפוסט, בן לשבט החי ביערות הגשם שהתגלה רק בשנות ה-70, גם לשבטים שאליהם הגיע, מעט אנשים מהתרבות המערבית הגיעו.

בהרצאה השנייה בסדרת הרצאות הנקראת "מסע אישי אל עולם הולך ונעלם" סיפר על הביקור שלו והציג תמונות ואביזרים מביקורו באותו אזור. 

מההרצאה אפשר להבין מעט על ההתנהלות הכלכלית שלהם וההקשר התרבותי של אותה התנהלות. 

בגילי המופלג וגם בצעירותי, אני לא הייתי בנוי למסעות יחיד באזורים נידחים במדינות עולם שלישי. 
העולמות ההולכים ונעלמים שבהם אני מתרכז הם "אזורים כחולים". בהקשר של "אזורים כחולים" מדובר בהשפעה תרבותית מערבית, שעלולה להעלים את אורח החיים היחודי של תושבי האזורים הללו וכתוצר לוואי הם יחדלו כנראה להיות אזורים כחולים

בפוסט זה אזכיר כמה מהדברים ששמעתי ממנו בהרצאה ואנסה לקשור אותם לדברים דומים באזורים אחרים במדינות עולם שלישי בהם ביקרתי ועליהם כתבתי. 



ילידים באזורYahukimo במערב גינאה החדשה  מקור התמונה: English Wikipedia
יוצר התמונה: Frans Huby מארגון: Jally Cultural Society
נוצר ב::
7 July 2010
הרשאת שימוש:
 CC BY 3.0

התמונה לעיל מתארת שבט ילידים במערב פפואה גיניאה החדשה. 

כנראה שאלה אינם השבטים שעידן צ'רני פגש. יש להם דבר אחד משותף עם השבטים שהוא פגש. דבר שקל לראות אותו. 
מדובר בלבוש. הם הולכים כמעט עירומים. הגברים לובשים משהו שמכסה את איבר המין שלהם. 

עידן צ'רני תיאר את השבטים שפגש ככאלה שחיים כמו שחיו לפני 4,000 שנים. 

הדבר הכי דומה לעירום הזה שאני ראיתי הם השבטים בעמק האומו באתיופיה. גם הם הולכים כמעט עירומים. אני תיארתי את המפגש עם השבטים בעמק האומו באתיופיה כמסע במכונת הזמן של 3,000 שנים אחורה


נקודות דימיון נוספות לשבטים בעמק האומו


פגיעה בילדים


בשבטים במערב גיניאה החדשה יש אמונה ברוחות רעות שגורמות למוות. ההגנה מפניהן היא באמצעות כריתת חלק מאצבע כל פעם שקרוב משפחה נפטר. לפעמים מחליטים לקטוע מראש מספר אצבעות של ילדים על מנת שיהיו מוגנים מרוחות רעות.

ילדים במדינות עולם שלישי הם כוח עבודה. הפגיעה הלא הגיונית הזו בילדים מוזרה. 

בשבטי עמק האומו הרבה יותר גרוע. קוראים לזה שם מינגי. מדובר ברצח ילדים או תינוקות על ידי הוריהם משום,שלכאורה, הם גורמים לבצורת. 

טקסי התבגרות


בטקס התבגרות בשבטים בעמק האומו יש גם סבל. בעיקר של קרובות משפחה המלקות את עצמן על מנת שהצעיר בן משפחתן יצליח במבחן, למשל: דילוג  מהרצפה לשוורים ומעבר משור לשור בקפיצה בשבט האמר. 

גם טקסי ההתבגרות בשבטים במערב גיניאה החדשה כרוכים בסבל. שם מדובר בסבל של המתבגר הצעיר. 



מבנה משפחות




בשבטים במערב גיניאה החדשה יש פוליגמיה. גבר אחד שהוא בעל של מספר נשים. 
לצורך כך הוא צריך לבנות בית עץ נפרד לכל אחת מהנשים. 

גם בבהוטן יש פוליגמיה. גבר אחד שהוא בעל של מספר נשים.  
גם בבהוטן, התנאי לפוליגמיה הוא שלכל אשה יהיה בית נפרד. 

בהוטן מדינת מתקדמת הרבה יותר משבטי מערב גיניאה החדשה. 
בבהוטן גם לאשה יכולים להיות מספר בעלים. התנאי הוא שהיא תדאג לכל אחד מהם לבית נפרד. 

גם בשבטים שבעמק האומו יש פוליגמיה. כמו בשבטי מערב גיניאה החדשה, לאשה הראשונה יש מעמד מיוחד. 
זה בא לידי ביטוי, בין השאר, בכך שבן של אשה שנייה או שלישית לא יכול להיבחן בטקס התבגרות לפני שהבנים של האשה הראשונה הצליחו במבחן התבגרות.  

מה שמייחד את שבטי מערב גיניאה החדשה מהמשפחות שראיתי במדינות עולם שלישי הוא שלנשים יש ילדים מגברים לפני שהן נישאות. 
ערכה של אשה עם ילדים עולה כמועמדת לנישואים. הסיבה: היא הוכיחה שהיא פוריה ויכולה להביא ילדים לעולם.
בעולם השלישי יש לילדים ערך ככוח עבודה.

בני תערובת


עורם של חלק מהמקומיים בהיר יותר. עידן צ'רני אומר שאבותיהם הקדומים היו אוסטרלים, שהגיעו לאי שאינו רחוק מאוסטרליה, על מנת לחפש זהב. 

גם במדגסקר יש בני תערובות. 
למרבית הפליאה, הראשונים שהגיעו לאי, הכל כך קרוב לחופי אפריקה, היו ספנים אינדונזים. במשך הזמן הגיעו אפריקאים שחורי עור לאי והיום הם הרוב המוחלט של התושבים. התוצאה: בני תערובת שחורי עור ומלוכסני עיניים.


מעמד האשה


כמו במרבית הארצות המתפתחות גם בשבטים במערב גיניאה החדשה יש שלטון פטריאכלי. האשה היא רכוש של אביה ואחרי הנישואים היא רכוש בעלה. 
קונים אותה תמורת בעלי חיים, שהם הרכוש המשמעותי של המשפחה. 
בעלי החיים הללו במקרים רבים חשובים יותר מהאשה.

במערב גיניאה החדשה מדובר בחזירים. במדגסקר בזבו במדינות אפריקאיות בפרות. 
בשבט הטוראג'ה באי סלוואסי באינדונזיה מדובר בתאו

מה שייחודי לשבטים ביערות הגשם בחלק האינדונזי של האי פפואה-ניו גיני הוא, שנשים מניקות חזירונים כשאימם החזירה הלכה לעולמה בטרם עת. 
מיסיונרים לימדו את הנשים המקומיות לא להניק מאותו שד את התינוק שלהם ואת החזירונים. התוצאה: חזה שבו שד אחד גדול הרבה יותר (זה שהחזירונים ינקו ממנו) ושד שני (זה שתינוקות ינקו ממנו) קטן יותר. 

כשנשים הולכות עירומות, למעט לבוש קש על איבר המין, קל לראות את ההבדל בגודל השדיים. 

התנהלות כלכלית של משפחות ילידים



כלכלת המשפחה היא בעיקר כלכלת סחר חליפין משלמים במוצר או בשירות. אין כמעט שימוש בכסף.

בעבר הם היו בעיקר לקטים (הנשים) וציידים (הגברים) גם היום הם כאלה, אבל הם גם מגדלים חזירים וגם עשויות להיות להם חלקות בהן הם מגדלים בטטות וגידולי מאכל אחרים. 

אין בעיה של מחסור במזון. היערות עשירים בצמחים המשמשים לאכילה ובעשבי תיבול. 

כמו שבשבט הטוראג'ה באינדונזיה אוכלים בשר תאו בעיקר במסגרת טקס קבורה הנמשך שבוע, בו חוגגים את הצטרפותו של הנפטר לרוחות האבות הקדמונים, כך גם בשבטים ביערות מערב גיניאה החדשה אוכלים בשר חזיר רק באירועים מיוחדים. 

את הבתים הפשוטים שלהם הם בונים מעץ. עצים לא חסרים ביערות. 

יש דימיון מסוים לחיים במדגסקר. גם שם הילידים בונים בתים קטנים בעיקר מקש ומעץ. בתנאי מזג האוויר הנוחים במדגסקר זה מספיק. 
גם מדגסקר עשירה בעצי פרי שאפשר לקטוף מהם למאכל ובדגים בים שאפשר לדוג אותם.
 
בשני המקרים מדובר באיים גדולים האי גיניאה החדשה הוא האי השני בגודלו בעולם, אחרי גרינלנד. מדגסקר הוא האי הרביעי בגודלו בעולם. 


זלזול בתרבויות העולם השלישי



הנטייה של בני תרבות המערב היא לזלזל בתרבויות אחרות ולראות בהן כתרבויות נחותות משלנו. 
ללא ספק, יש פער טכנולוגי גדול לטובת התרבות המערבית, אבל זה עדיין לא מבטל את תרבויות מדינות העולם השלישי. במקרים רבים יש בהן היגיון בהקשר שבו הם חיים.




יום רביעי, 20 בנובמבר 2024

דעה: האמון הנמוך ביותר בעסקים מחיב שינוי מהותי בגישה

 


הדעה היא דעתה של Philippa White במאמר שפורסם על ידי Cutter. כותרת המאמר: 

Today’s Leaders Must Outgrow the Past.  


המאמר מתייחס למנהיגות העסקית בעולם, במאמר מוסגר אפשר להכליל את הדעה גם ביחס למנהיגות פוליטית ולא רק בארצות הברית. 

ה-Trigger לכתיבת המאמר הוא שעל פי "2024 Edelman Trust Barometer Global Report" האמון בעסקים בעולם הוא הנמוך ביותר אי-פעם.  

כותבת המאמר חושבת שזה נובע מכך שהחברות מתנהלות כמו בעידן התעשייתי, שהחל בתקופת המהפכה התעשייתית. החברות מנסות למקסם רווחים בכל מחיר. 

לדעתה, על החברות לשנות את הגישה באופן מהותי ולהתאים אותה לעידן הטכנולוגי והדיגטלי. 

הכוח בתהליך מעבר לאנשים: לקוחות ועובדים. השינוי הזה מחייב את החברות לבנות תרבות ארגונית שתגרום לעובדים לרצות לעבוד ולהיות מאושרים בעבודה. 

עובדים מרוצים יותר מחויבים למקום עבודתם. סקרים של Gallup מצאו: 

1. כי צוותים מחויבים רווחיים ב-21% יותר מכאלה שאינם.  

2. עובדים מאושרים בעבודתם חדשניים (Innovative) יותר ב-400%. 

עובדים כאלה נעדרים פחות ממקום העבודה ועוזבים פחות את מקום עבודתם.  


מזוית אחרת


1. בפוסט ירוק או שחור: השקעות בחברות ידידותיות לסביבה (ESG)? אני מתיחס לדעתו של John Bogle. בוגל, שנפטר בשנת 2019, ייסד וניהל את המתחרה של BlackRock חברת Vanguard Group

Bogle יצא בספרו באופן נחרץ נגד הנטייה לרוחים בכל מחיר.  


2. בסיפרם של ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר, "תורת ההונאה -מניפולציות והולכת שולל בתחום הכלכלי", מתארים שני חתני פרס נובל בכלכלה את ההידרדרות של חברת ההשקעות גולדמן-זקס. 

גולדמן-זקס שרדה, יש לומר עם הרבה מזל, את משבר הסאבפריים


הרצון להרוויח יותר גרם לניגודי אינטרסים (החברה הייתה בו זמנית חתם ובנק השקעות). 

לעומת זאת הם מתארים את מייסד החברה מרקוס גולדמן (1821-1904), שהיה נותן הלוואות לסוחרים יהודיים בשוק ניו יורקי. 

רמת האמון הייתה כל כך גבוהה, שכל מה שעשה סוחר שקיבל הלואה זה היה לתת לגולדמן פתק חתום בכתב יד שבו כתוב סכום ההלוואה. 

גולדמן שם את הפתקים בכובעו. למותר לציין שכולם שילמו במועד.





 

 

יום שבת, 16 בנובמבר 2024

הטיית האופטימיות: המנוע של הקפיטליזם ואחת מההטיות הקוגניטיביות החשובות ביותר

 


אופטימיות היא מטבע עם שני צדדים. 

מצד אחד היא גורמת לאנשים להתמודד עם קשיים ולתפקד היטב ועל פי פרופ' דניאל כהנמן גם עשויה להאריך את תוחלת החיים.

בפוסט זה אתמקד בצידו השני של המטבע. אתחיל במספר דוגמאות מניסיוני האישי לפני שאתאר את מה שכותב פרופ' כהנמן בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט". 


המנהל שחשב שיצליח במקום שכולם נכשלו


מוצר פיתוח תוכנה, שנרכש על ידי ארגונים רבים במדינת ישראל בשנות ה-90 של המאה הקודמת התאים למערכות קטנות (מספר משתמשים קטן) ופשוטות. היו לו מגבלות טכנולוגיות שלא איפשרו שימוש בו במערכות עם מאות או אלפי משתמשים ובמערכות מורכבות. 

למסקנה הזו הגעתי אחרי שיחות עם חברות האנליסטים המובילות בעולם ועם ישראלי שפיתח מוצר מתחרה ונסע לבחון את השוק האמריקאי. 

המלצתי שלא לבחור במוצר הזה לשימוש במערכות גדולות. 

מנמ"ר (CIO) חדש מונה בארגון גדול. רציתי למכור לו את שירותי היעוץ שלי, בין השאר, על סמך היכרות מוקדמת. 

כששמעתי שהוא מתכוון לממש את המוצר הזה במערכות גדולות, מרובות משתמשים וקריטיות לארגון, החלטתי לחלוק איתו את מה שאני יודע ללא תשלום על מנת שאוכל לבצע יעוצים לארגון. 

אמרתי לו שכל מי שניסה בארצות הברית לבנות מערכות גדולות באמצעות המוצר הזה נכשל. 

האיש, כנראה אופטימי במיוחד, אמר: "אז אני אהיה הראשון שאצליח". 

זה הסתיים מהר בפיטוריו מהתפקיד. 


Startups 


מאחורי הזוהר של exits מפוארים מסתתר מספר גדול בהרבה של כישלונות של Startups. 

בפוסט: מה חסר: רעיונות יצירתיים או מי שיבדוק אותם? התייחסתי לנושא הזה מזווית של אדם למוד ניסיון. 

למרות הכשלונות הרבים יזמים רבים אופטימיים. בהרבה מקרים אופטימיים מדי.


מסעדה


לקוח שלי בכלכלת המשפחה החליט לפתוח מסעדה. הוא לא היה מסעדן ולא הכיר את השוק הזה. הוא חשב שזה מספיק להכין אוכל מסוים טוב. 

איני יודע, האם האוכל היה טוב או לא משום שאני נחשפתי למסעדה רק אחרי שהיא נסגרה והיה צריך להתמודד עם ההפסדים. 

נתקלתי בנתון, שאיני בטוח שהוא מדויק, שיותר מ-50% מהמסעדות לא מחזיקות מעמד יותר מ-3 או 4 שנים. 

גם בתחום זה נחשפים להרבה אופטימיות שאינה נסמכת על נתונים.


הטיית האופטימיות


אנשים וארגונים אופטימיים יותר מדי ביחס לסיכויי ההצלחה שלהם וביחס למשאבים שידרשו להם לבצע תוכניות או פרויקטים. 

כתוצאה מההטיה הזו הם עלולים להתעלם מסיכונים או להמעיט בהסתברות ובחומרת אירועי סיכון. 

אחד נהדברים שהם נוטים להתעלם מהם היא תחרות ביוזמות עסקיות שלהם.

שלוש הדוגמאות שהבאתי מניסיוני מתארות היטב את ההטיה הזו. 

כמובן שיש להן משמעויות כלכליות ומשמעויות בכלכלת  המשפחה של האנשים המעורבים בפרויקטים הללו. 

המקרה החד ביותר מבין הדוגמאות הללו הוא הלקוח שהחליט לפתוח מסעדה. 

סטרטאפיסט מוותר על שכר גבוה יותר על מנת להגשים את חלומו המקצועי. 

אין בזה רע כל עוד ההסתברות למימוש החלום היא סבירה. בחלק מהמקרים מדובר בהסתברות אפסית שלא שווה את הסיכון. 

גם מצבו הכלכלי של מנהל בכיר שפוטר עלול להיות מורע.


נתונים שמביא דניאל כהנמן בספרו


סיכוייו של עסק קטן בארצות הברית לשרוד במשך 5 שנים הם 35%. 

בסקר נמצא שאנשים שפותחים עסקים מאמינים שהסיכוי של "עסק כמו שלך" לשרוד במשך חמש שנים הם 60%.

ההטיה בלטה יותר כשנשאלו ספציפית על העסק להם. 81% ייחסו הסתברות של 70% להצלחת העסק שלהם. 33% העריכו את ההסתברות שלהם להיכשל ב-0%. 

מחקר של תומס אסטברו

כהנמן מביא את המחקר כהדגמה למה שקורה לאופטימיסטים המקבלים בשורות רעות. 

אסטברו לקח נתונים מארגון קנדי המסייע לממציאים להעריך את סיכויי הצלחה המסחרית של ההמצאה שלהם. דירוג של D או של E מנבא כישלון של 70% מההמצאות. 

במציאות התחזיות היו מדויקות. מבין אלה שקיבלו את הדירוג הנמוך רק 5 מתוך 411 פרויקטים הגיעו לשוק. כל החמישה נכשלו. 

47% מהמציאים המשיכו בפרויקט על אף שסיכוייו להצליח הוערכו כאפסיים. 

הכותרת של פרק 24 בספרו של כהנמן העוסקת בנושא הזה היא: מנוע הקפיטליזם

הקפיטליזם מבוסס על תחרות בשוק חופשי. ללא הטית האופטימיות הייתה הרבה פחות תחרות.

ההטיה הזו גורמת לכאלה שלא באמת מסוגלים להתחרות לנסות להתחרות ולהיכשל.


השלכות בכלכלת המשפחה


כל מי שעובד כעצמאי, בעל עסק או שותף בעסק צריך להביא בחשבון אפשרות לכישלון ולייחס לה את הסיכויים הריאליים להתממשותה. 

רק גישה כזאת מאפשרת ניהול סיכונים נכון. 

גם מי שעובד כשכיר צריך להימנע מהטיית האופטימיות ככל שניתן. 

אופטימיות יתר עשויה להתיחס לאפשרויות של קידומו בארגון, לחששות מהאפשרות שיפוטר ועוד. 

גם משקיעים נוטים להיות יותר מדי אופטימיים ביחס לסיכויי הצלחה של ההשקעות שלהם. 

בשונה מיזמים, על פי המחקר שציטט פרופ' כהנמן בספרו, בשורות רעות גורמות למשקיעים לא מיומנים "לברוח", כלומר: למכור את ההשקעה במחיר של הפסד. 


תחזית כלכלית לשנת 2025: מה שהיה בשנת 2024 במדינת ישראל הוא שיהיה רק יותר גרוע

  הכותרת של התחזית הכלכלית שלי לשנת 2024 הייתה:  ת חזית כלכלית לשנת 2024: שנה קשה עם תקווה לעתיד .  לצערי, החלק הראשון של התחזית (שנה קשה) ה...