בבלוג זה סיווגתי לקוחות בסדרת פוסטים הנקראת טיפולוגיה של לקוחות. ראו למשל את הפוסט: טיפולוגיה של לקוחות: הטוב, הרע והמכוער - חלק ג: המכוער.
סדרה נוספת של פוסטים עוסקת בטיפולוגיה של יועצים. קראו למשל את הפוסט: טיפולוגיה של יועצים: המתבטל בפני הלקוח.
פוסט זה הוא הראשון בסדרת פוסטים העוסקת בטיפולוגיה של עצמאים. פוסט זה הוא מבוא הנותן פרספקטיבה של זמן ועוסק בבעיות הכלכליות המוהותיות של עצמאים.
עצמאים לפני כמה עשרות שנים
לפני כמה עשרות שנים היו מרבית העובדים בישראל שכירים. הייתה יציבות תעסוקתית ופנסיה מכובדת. החלפת מקום עבודה הייתה נדירה. גם מרבית אלה שהחליפו מקום עבודה עבדו במהלך חייהם בשניים עד שלושה מקומות עבודה.
עצמאיים היו אמיצים שמוכנים לקחת סיכונים על מנת להרוויח יותר, בעלי מקצועות חופשיים או מקצועות שבהם לא שכיח דפוס ההעסקה כשכירים, למשל: בעלי חנויות.
כשהגיעו לגיל פנסיה (גברים בגיל 65 ונשים בגיל 60) הפסיקו לעבוד.
גם במדינות מפותחות אחרות היה מודל דומה. יפן בלטה במיוחד. דפוס התעסוקה היה העסקה בחברה אחת עד גיל פרישה. בחברה אפשר היה לעבור תפקידים בתחומים שונים. נאמנות לחברה והכרה מעמיקה שלה היו חשובים יותר מגורמים אחרים. לא היו פיטורי עובדים בחברות כאלה.
דפוס ההעסקה היפני, שהיה קים גם בחברות במדינות אחרות, שכונו Z Companies. כמי שעבד במחשבים, הכרתי את IBM ו-DEC של שנות ה-70 וה-80, שתרבותן הארגונית הייתה כזו.
הייתה גם תיאורייה מאחורי תרבות ארגונית כזו. זוהי Theory Z. המעוניינים מוזמנים לקרוא עליה בויקיפדיה האנגלית בערך: Theory Z.
עצמאים היום
היציבות התעסוקתית שהייתה כבר איננה: פיטורים, מיזוגים והחלפות עבודה מרצון. בהיי-טק למשל, עבודה במקום עבודה אחד לאורך שנים רבות אינה נחשבת ליתרון. כשאדם כזה מחפש מקום עבודה חדש, השאלה הראשונה שיישאל היא: מדוע עבדת רק במקום עבודה אחד?
הפנסיה בהשוואה לשכר קטנה בהדרגה ובעקביות ותוחלת החיים עולה.
שיעור העצמאים גדל הן מבחירה, הן בגלל פיטורים ממקומות עבודה והן בגלל כורח של פורשים לפנסיה לתוספת הכנסה.
עצמאים בעתיד
היציבות התעסוקתית תהיה קטנה יותר בעתיד, מה שייצור מודלים אחרים של תעסוקה: משרות חלקיות ודפוסי העסקה מעורבים: אדם מסוים יהיה גם שכיר וגם עצמאי במקביל.
האינטרנט והאפשרות לעבוד מהבית או ממקומות אחרים, שאינם במשרדי המעביד, יעודדו יותר אנשים להיות עצמאים באופן חלקי או באופן מלא.
אולי מה שאני כותב בפסקה זו נראה מוזר לאנשים בשנות ה-50 וה-60 של חייהם, אבל לדור ה-Y ולדור ה-Z זה יכול להיראות לגמרי טבעי.
הבעיות המהותיות של עצמאים
1. חוסר יציבות העסקה
ברוב המקרים יציבות העסקה של שכיר במקום עבודה לא יציב, גבוהה מיציבות ההעסקה של עצמאי.
2. תנודתיות ההכנסות
אין משכורת בגובה ידוע וכמעט קבוע, שמקבלים במועד ידוע מראש בכל חודש.
יש תקופות של שפל ותקופות של שיא, פערי ההכנסות ביניהן גדולים. השפל יכול להיות עונתי או ספציפי לאותו עצמאי.
כך למשל, ללא מעט עצמאים, תקופת חופשות הקיץ ביולי אוגוסט עלולה להיות תקופת שפל, רק משום שהלקוחות הפוטנציאליים נמצאים בחופשה.
עוד לא אמרתי כלום על תקופות שבהם לא מועסקים כלל ולכן אין הכנסות ועל ארגונים שדוחים את התשלום לעצמאים בחצי שנה או יותר.
3. פחות שליטה במספר שעות העבודה ובמועדי העבודה
לעצמאי אין את הלוקסוס של לחתום כרטיס וללכת הביתה. האחריות על העסק שלו היא עליו ולא על מנהליו. הוא צריך לעבוד גם בשעות פחות מקובלות. הוא נאלץ לעבוד מספר רב של שעות ביום בתקופות עומס, כי אם יוותר על לקוחות ייתכן שהם יפנו בפעם הבאה למתחרים.
אין לו חופשות מרוכזות ולא תמיד הוא יכול לבחור את מועדי החופשה שלו או לקחת חופשה ארוכה רציפה.
אין לו ימי מחלה שהמעביד משלם לו עליהם.
4. יותר התעסקות עם רשויות
עצמאי צריך לדווח ולשלם למס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי. הוא צריך לשמור קבלות ולתת חשבוניות. הוא צריך לנהל הנהלת חשבונות ולהגיש דוח שנתי למס הכנסה, בדרך כלל באמצעות רואה חשבון או יועץ מס.
דוגמה אישית קטנה: פקידי ביטוח לאומי "טרטרו" אותי הלוך ושוב במשך שנתיים וחצי במקום לשלם לי את הפרשי התגמולים על שירות מילואים.
לא הייתה מחלוקת בינם וביני על כך שמגיע לי כסף. לא הייתה מחלוקת על סכום הכסף שמגיע לי. כל מה שנדרש מהם זה ביצוע התשלום.
5. היערכות לפנסיה ולפיטורים
לשכירים יותר קל המעביד מפריש לפנסיה. עצמאי צריך להחליט בעצמו כמה כסף הוא מפריש לפנסיה? באיזו תדירות הוא מפריש לפנסיה (למשל: פעם בשנה או כל חודש)? ואיך זה מסתדר עם תמודתיות ההכנסות (סעיף 2 לעיל)?
כששכיר מפוטר מגיעים לו דמי אבטלה. מגיעים לו גם פיצויים, אבל ההמלצה שלי ושל מומחים לפנסיה ולכלכלת המשפחה היא, להימנע מלגעת בהם ולשמור אותם כחלק מהחיסכון הפנסיוני (אם זה אפשרי). כמובן שההמלצה היא כללית וצריך לבחון כל מקרה לגופו.
7. פרישה?
לשכיר זה פשוט יחסית הוא מגיע לגיל פרישה ופורש לגמלאות. לפעמים מציעים לו לפרוש מוקדם יותר, לרוב במסגרת תכנית פרישה, הכוללת מענקים כספיים והטבות.
לפעמים הוא יכול להחליט שהוא פורש פרישה מוקדמת, משום שיש לו פנסיה גבוהה מספיק ומספיק נכסים כלכליים.
לעצמאי אין גיל פרישה לגמלאות. זו החלטה שלו. תתפלאו אבל לא רק שלו, לפעמים מעבידים מסרבים להעסיקו בגלל גילו.
כך למשל, אחד הבנקים מסרב להעסיק עובדים חיצוניים מעל גיל 67. אם מישהו מועסק באמצעות חברה חיצונית ועובד מולה כעצמאי והוא הגיע לגיל 67, הבנק ידרוש מהחברה להפסיק את העסקתו בבנק.
במקרה ספציפי, הבנק והחברה שהעסיקה אותו היו מרוצים מעבודתו. החברה לא הייתה מעונינת בהפסקת העבודה איתו. הנימוק היחיד של הבנק לבקשת הפסקת עבודתו היה גילו.
כשעצמאי מחליט לפרוש לפני גיל פרישה או אחרי גיל פרישה, המשמעות עשויה להיות סגירת העסק.
יכול להיות ששכחתי בעיות מהותיות נוספות של עצמאים. אם כן, הקוראים מוזמנים להעיר על כך.
מוכנים לצאת לדרך
אחרי הרקע שתואר בפוסט זה אנחנו מוכנים לצאת לדרך. לא כל העצמאים שווים. בפוסטים הבאים אתייחס לסוגים שונים של עצמאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה