רומנטיקה במשרד האוצר: לשמור אמונים לאהובתך

כמה שזה יפה לאהוב. כמה שזה יפה לשמור אמונים לאהובתך. גם כשיש יפות ממנה. גם כשיש מוכשרות ממנה. גם כשיש חכמות ממנה. 
כשמדובר במערכת יחסים כזו בין גבר ואישה זה אולי דבר נפלא ומודל לחיקוי, אבל יש לי ספיקות האם האהבה הבלתי תלויה בדבר הזו היא אהבה ראויה כשמשרד ממשלתי אוהב דפדפן אינטרנט ישן ומלא פרצות אבטחה.  

 הרומן שעליו אני מדבר הוא רומן בין משרד האוצר לדפדפן Internet Explorer של חברת מיקרוסופט. 

את הפוסט האם במשרד האוצר שמעו על האינטרנט? כתבתי בשנת 2014. 
אחת הטענות שהופיעה שם זה שמשרד האוצר לא תומך באופן ראוי בדפדפנים שאינם Internet Explorer. 
לפוסט צרפתי תרשים של נתח שוק הדפדפנים בשנים 2008-2013. Intenet Explorer שלט בשוק בשנת 2008 אבל היה רק כ-30% מהשוק בשנת 2013.
משום מה במשרד האוצר לא התאימו את עצמם למציאות המשתנה.

ללכת עד הקצה

בשנת 2015 נפל דבר בשוק הדפדפנים. חברת מיקרוסופט החליטה להיפרד מהדפדפן הישן שלה והוציאה לשוק דפדפן חדש ששמו בעולם: Edge.

אבל גם במשרד האוצר של מדינת ישראל הלכו עד הקצה: הם שמרו אמונים לאהבתם ל-Internet Explorer. גם ב-Edge של מיקרוסופט, כמו בדפדפנים אחרים, גמלאי לא יכול לצפות בטופס 106 לשנת 2018. 

בהתחלה חשבתי שהגברת הנחמדה והמנומסת בסיוע הטכני של משרד האוצר, לא התעדכנה בשם הדפדפן העכשווי של מיקרוסופט כשהיא דיברה איתי על Internet Explorer.
הערתי לה על כך בנימוס.

בדיעבד התברר שחשדתי בכשרים. ב-Edge וב-Chrome בביתי לא ניתן לצפות בטופס 106 משנת 2018. 
ב-Internet Explorer במשרד האוצר לא הייתה לגברת בסיוע הטכני בעיה להציג אותו על המסך ואפילו לשלוח אותו אלינו בדוא"ל. 

הערת שוליים

לא רק הטכנולוגיה משתנה. גם המצב הכלכלי. אני מקווה שלפחות בנושאים כלכליים כן מתעדכנים במשרד האוצר ומתאימים את עצמם למציאות המשתנה.

מקצועות מתיתרים: קופאי במרכול

קופאית במרכול בפנמה.
מקור התמונה: ויקיפדיה

התפתחות הטכנולוגיה גורמת לחלק מהמקצועות להשתנות. למקצועות אחרים היא גורמת להתייתר בהדרגה. 
בסדרת הפוסטים על מקצועות מתיתרים כתבתי כבר על סוכני ביטוח ועל נציגי שירות טלפוני.
הפעם אגע במקצוע נוסף: קופאים או קופאיות במרכול.

חווית הקניות האישית שלי

אני קונה מוצרים הניתנים לרכישה במרכול על פי הדפוס הבא:

1. בשוק מחנה יהודה: פירות, ירקות, דגים, אגוזים, טחינה , חומוס, פיתות וכיו"ב 
קנייה כזו מתבצעת אחת לשבוע. אני מסתובב בשוק מאז שהייתי רווק צעיר שמיעט לבשל והרבה לאכול במסעדות עממיות בשוק, שהיה לא רחוק ממקום עבודתי.
אני כבר מכיר חלק מהמוכרים היטב ומשוחח איתם. במידה מסוימת זהו גם סוג של בילוי.

2. קניות גדולות ב"רמי לוי" בתלפיות 
שם זול יותר ויש מבחר גדול של מוצרים. הבעיות הן תורים ארוכים בקופות והצורך לסוע לתלפיות. 
את בעיית התורים אני פותר באמצעות הגעה לשם בתחילת שבוע בשעות הבוקר. זמנים שבהם מספר הקונים מועט.

3. קניות קטנות בחנויות קטנות הסמוכות לביתי
כשחסר מוצר אחד או שניים, כגון: לחם או מוצר חלב, אין הצדקה לעלות הוצאת דלק ולבזבוז זמן על מנת לקנות אותו במחיר מעט זול יותר.

כשיש צורך לחרוג מדפוס הקניות שלי

כשחסרים מוצרים בשבת הפיתרון הוא קנייה בבית צפפא הסמוכה למקום מגוריי. עדיין לא אוכפים את סגירת חנויות בשבת בכפר הערבי הזה, המהווה חלק מירושלים.

כשמצטבר מספר מוצרים לא קטן אבל קטן מדי כדי להצדיק נסיעה לרמי לוי בתלפיות, אני נוסע לחנות "יינות ביתן" שבקניון מלחה בשכונת מגוריי.
המחירים זולים ביחס לחנות השכונתית. בשעות בוקר אפשר למצוא חניה בקניון. מדובר בחניה ללא תשלום לשעתיים (לארבע שעות לגימלאים). 

החסרונות של החנות הזו הם מחירים גבוהים יחסית ל"רמי לוי", מבחר מוצרים הרבה יותר קטן ושירות טוב פחות. מצוקה מרכזית היא התור בקופות וחוסר יעילות של חלק מהקופאים והקופאיות.

השינוי: קופות שירות עצמי

בזמן האחרון חל שינוי גדול בחוויית הקנייה שלי ב"יינות ביתן". נפתחו קופות בשירות עצמי. 
שמים את המוצרים שטרם שילמתי עליהם בצד אחד. סורקים ברקוד של כל מוצר ואז שמים אותו במשטח המיועד לכך בצד השני של הקופה האוטומטית. כשמסיימים לוחצים על סיום. בוחרים באמצעי תשלום ובאופן תשלום (לרוב כרטיס אשראי). משלמים חותמים ויוצאים.

יתרונות קופות שירות עצמי

כקונה אני נהנה מהיתרונות הבאים:

1. חיסכון גדול בזמן.
אין צורך להמתין בתורים ארוכים. לא תמיד ניתן להאריך את משך הזמן של ההמתנה. לפעמים טעות של קופאי/ית או ויכוח עם לקוח או לקוח שרותה להוסיף מוצר עולים לי ב-10 דקות נוספות של המתנה.

2. אין (כמעט) טעויות
הקופאים והקופאיות טועים. לפעמים מקלידים יותר מופעים של מוצר שרכשתי. לא פעם זה דווקא מוצר יקר. אני ואחרים צריכים לבדוק היטב את החשבון. אני עושה את זה ולפעמים מוצא טעויות ומבזבז זמן נוסף עד שקוראים לקופאית הראשית לתיקון הטעות.
לפעמים מופיע באמצע החשבון לקוח, מנהל, עובד וכיו"ב והקופאית מפסיקה את הטיפול בי ומטפלת בו.

לי הרבה יותר קשה לטעות. התהליך הוא פשוט וקל. אני לא מקליד מוצר יותר פעמים ממה שרכשתי אותו.

גם לסופרמרקט יש יתרון: חיסכון בכוח אדם. עובדת אחת מדריכה את כל הלקוחות שמתקשים בקופות השירות העצמי במקום מספר רב של קופאים וקופאיות.

מקצוע מתיתר בהדרגה

לא כולם עושים כמוני. יש לקוחות העומדים בתור לקופה רגילה. כנראה שאין שם בני דור ה-Y ובני דור ה-Z. בהדרגה יותר ויותר לקוחות ישתמשו בקופות שירות עצמי ומספר הקופאים והקופאיות המועסקים ילך ויקטן. 
כשמדובר במרכולים גדולים, התהליך בהתרחשות. למכולת השכונתית פחות כדאי לקנות ציוד של קופות אוטומטיות. עם הזמן הציוד הזה יהפוך למוצר זול ונגיש ויגיע גם לחנויות השכונתיות הקטנות.

האם מדובר בקופאים רק במרכולים?

התשובה היא שלילית המקצוע הזה ילך וייעלם בהדרגה גם במקומות אחרים. 
כבר היום ניתן לשלם ולהדפיס לבד באמצעות אינטרנט כרטיסים להצגות, סרטים, משחקי ספורט ומופעים. אפשר גם לא להדפיס ולשמור את האישור דיגטלית בטלפון החכם. 

דוגמה בולטת במיוחד היא סניפי הבנקים. ניתן להתייחס לפקידים באשנבי הטלר כקופאים. מתוחכמים יותר משום שהם נותנים גם שירותים מתוחכמים יותר משירותי קופה. 
ערוצי השירות העצמי מקטינים בהדרגה את מספר הסניפים ואת מספר הפקידים בבנקים.

הרכבת הקלה חניון הר הרצל מציגה: תורת התורים העמומה

הרכבת הקלה בירושלים. מקור התמונה: ויקיפדיה

תורת התורים היא תורה מתמטית מתחום חקר הביצועים העוסקת בניהול יעיל של תורים.
מתמטיקאים לדורותיהם לא השכילו למצוא מודל ייחודי של תרות התורים שגאוני הרכבת הקלה בירושלים המציאו. 
קראתי לו בשם: תורת התורים העמומה. 
אם מישהו מהקוראים יודע מה זה Fuzzy Logic, אז למרות הדימיון בשם, למודל ניהול התורים הזה אין קשר למושג הזה, לפחות לא למילה Logic שבביטוי זה.

הרכבת הקלה כמענה לצורך בתחבורה ציבורית

אזורים כמו מרכז העיר ירושלים ושוק מחנה יהודה הפכו לאזורים שקשה למצוא בהם חנייה. החניות יקרות, הפקקים בדרך לחניות גוזלים משאבי זמן ודלק. 
הרכבת הקלה היא פיתרון לא רע. היא נוסעת במסלול משלה ולכן כמעט ואינה מושפעת מפקקים. תדירות הנסיעה בה סבירה. 

יש בעיה אחת: כיצד מגיעים לתחנת הרכבת הקלה אלו שאינם גרים בסמוך לה? 
לצורך כך הוקם חניון בהר הרצל המיועד לנוסעי הרכבת הקלה בלבד. מחנים את הרכב עולים לתחנה. נוסעים וחוזרים ברכבת הקלה. כרטיס הרב קו או כרטיס הרכבת הקלה מאפשר לצאת מהחניון.

מי שגר בירושלים יודע מניסיונו האישי, שתכנון בכלל ותכנון לטווח ארוך בפרט, אינם הצד החזק של עיריית ירושלים.
במקרים רבים החניון של הרכבת הקלה בהר הרצל מלא. עלולים להיווצר תורים של ממתינים בפתח החניון ורק כשיוצאת מכונית אחת יכולה להיכנס מכונית אחרת. 
כאן באה לעזרתנו תורת התורים.

הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לזהות כניסה ויציאה של מכונית לחניון. כל מה שנותר זה לבנות יישום ממוחשב שסופר את מספר המכוניות הנכנסות להפחית ממנו את מספר המכוניות היוצאות וכך לקבל את מספר המכוניות בתוך החניון.

תפחיתו את זה ממספר המקומות בחניון וקיבלתם כמה מקומות פנויים יש בחניון. את המספר הזה מציגים בלוח ממוחשב גדול בכניסה לחניון. 
כשיוצאת או נכנסת מכונית לחניון מעדכן היישום אוטומטית את המספר. 

כשהשומר שם שלט ידני ענק שחוסם את הכניסה ועליו כתוב החניון מלא תוכלו להבין מהצג הגדול כמה מקומות פנויים יש ולהסיק את המסקנה. האם כדאי להמתין כמכונית עשירית או החמש עשרה בתור בכניסה?
עד כאן תורת התורים הקלאסית. 

בתורת התורים העמומה אין קשר בין חסימת הכניסה על ידי השומר לבין מספר המקומות הפנויים.
אשתף אתכם בשני מקרים שחוויתי באופן אישי.

יום המזל שלך

אני מגיע לכניסה לחניון במטרה לחנות ולעשות את הקנייה השבועית שלי בשוק מחנה יהודה. על הצג כתוב שיש מקום אחד פנוי. אף לא אחד מחכה בתור. השומר לא חסם את הכניסה.

"יש לך מזל היום יש עדיין מקום פנוי אחד" אומר השומר במאור פנים ומכניס אותי לחניון. 
אני נוסע באיטיות לאורך הקומות השונות של החניון. בסוף אני מוצא את המקום הפנוי. אליה וקוץ בה: אני לא חונה במקום כזה. מקום החניה מסומן כמיועד לנכים. 
חיפשתי מקום חניה נוסף לשווא. יצאתי מהחניון נסעתי עד שכונת יפה נוף ומצאתי חניה לא ממש קרובה לתחנת הרכבת הקלה. 

היות שאני אדם בריא המסוגל ללכת חמש דקות עם עגלה שבה יותר מעשרה קילוגרמים של מצרכים שקניתי בשוק לא הייתה לי בעיה, פרט לבזבוז הזמן.

מה עם אלה שאינם מסוגלים ללכת מרחק כזה עם עגלה כבדה?

שלושים זה פחות מאחד

בתורת התורים הרגילה זו טענה שתמיד מופרכת. בתורת התורים העמומה זו טענה סבירה לחלוטין.

בפסקה הקודמת סיפרתי על כך שהכניסו אותי כשהיה מקום חנייה אחד. 
היום היו 28 מקומות פנויים על גבי הצג. הופתעתי קצת מהתור של יותר מעשר מכוניות בכניסה שאת תחילתו לא ראיתי. עמדתי בסופו והנחתי שמשום מה השומר מבצע בדיקה ביטחונית מקיפה במיוחד לרכב הראשון בתור. 
בינתיים כבר יצאו שתי מכוניות והמספר עדכן ל-30. בשלב זה חשדתי שאין מדובר בבדיקה ביטחונית והבחנתי בשלט ענקי המונח בכניסה לפני המחסום הסגור: "אין מקומות החניון מלא". 

הייתי מספיק נבון על מנת להסתובב מיד ולחפש חניה במרחק של כחמש דקות הליכה משם.

הלקוח לא במרכז: חובות ל"שוק האפור"

בפוסט הקודם בסדרה תיארתי לקוחות שלא היו במרכז משום שלא הסכימו לעיקרון הבסיסי של ההתנהלות הכלכלית. בפוסט זה אתאר לקוחות מסוג אחר שלא אהיה מוכן לטפל בהם.

הלקוח מגיע ומבקש עזרה

הלקוח מגיע לפגישה ראשונה ללא תשלום או מדבר עם היועץ בטלפון או בפגישה לא רשמית. 

הוא מספר שיש לו חובות. הלוואות שאינו מסוגל להחזיר. עד כאן הוא עדיין הלקוח במרכז.
הוא מספר גם שחלק מההלוואות שלקח ואינו מסוגל להחזיר הן הלוואת בשוק האפור. 
דורשים ממנו ריביות אסטרונומיות על כל יום איחור. הם גם מאיימים עליו שיפגעו בו או בבני משפחתו. יכול להיות שהוא מספר שהם כבר פגעו קלות ברכושו על מנת להמחיש לו שאין מדובר באיומיי סרק אלא במשהו אמיתי. 

בנקודה הזאת כבר ברור לי שאני כיועץ בכלכלת המשפחה אינני הכתובת לטיפול בבעיות שלו.

אני מציע לו לבחור אחד מהתסריטים האפשריים לטיפול בבעיה ורק אחרי שהבעיה תהיה כלכלית ולא פלילית, כלומר: אין איומים ופגיעה בו ו/או בני משפחתו ו/או רכושו, לפנות אליי שוב. 

תסריטים אפשריים לטיפול בבעיה

יש שני תסריטים מרכזיים לטיפול בבעיה.

תסריט 1: להחזיר את הלוואת השוק האפור

להחזיר אותן מהר ובכל דרך אפשרית. 
אם אפשר אז להתפשר איתם על הסכום.
אם צריך, למכור רכוש, כולל דירה.
אם אפשר וצריך, לקחת הלוואה בכל סכום נדרש בבנק או במקום מוסדר ומפוקח אחר. 

אם אחרי שיסתיים העניין הזה ירצה לפנות לייעוץ בכלכלת המשפחה, הוא יהיה לקוח ככל לקוח אחר. כאמור לקוח ככל לקוח הוא בתפיסת הלקוח במרכז.

תסריט 2: לפנות למשטרה

או שהמשטרה תצליח להסביר את אימתם ממנו והם יעזבו אותו לנפשו או שתימצא פשרה כלשהי.
אפשרות אחרת זה שהם יפגעו בו ואז הוא ילך לתסריט 1 לעיל.

גם בתסריט 2, אם אחרי שיסתיים העניין הזה ירצה לפנות לייעוץ בכלכלת המשפחה, הוא יהיה לקוח ככל לקוח אחר. כאמור לקוח ככל לקוח הוא בתפיסת הלקוח במרכז.

אני יכול להעלות בדעתי תסריטים נוספים, פרט לשני התסריטים המרכזיים לעיל. 
זה אינו תחום המומחיות שלי ולכן הלקוח אינו במרכז ולא אמליץ לו על תסריט זה או תסריט אחר.

אם העניין הקריטי, שאיני יכול לסייע לו בו, ייפתר הוא יוכל לפנות לייעוץ כלכלי כמו כל אחד אחר.

הבעיה היסודית

הבעיה היסודית אינה כיצד מטפלים בחוב בשוק האפור שאין יכולת להחזיר אותו. 
היה צריך לטפל בהתנהלות הכלכלית בשלב מוקדם הרבה יותר ולהימנע מלקיחת הלוואה בשוק האפור. היה צריך להגיע לייעוץ בשלב מוקדם הרבה יותר או לחילופין לטפל בבעיות בשלב הרבה יותר מוקדם ללא ייעוץ.

ככל שהטיפול בבעיה נדחה או הבעיה לא מזוהה בשלב מספיק מוקדם,  הנזק יהיה גדול יותר. לפעמים הוא בלתי הפיך. 

אנחנו מכירים את הכלל שהצבתי כאן מכלכלת משפחות ויחידים אבל אנחנו מכירים אותו גם מהרבה תחומים ודיסיפלינות אחרות. 

להלן כמה דוגמאות.

רפואה

איחור באבחון מחלה וכתוצאה מכך בטיפול בה עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים לחולה. לפעמים גם למוות. 
גם אם הנזקים הפיכים, הסבל עלול להיות גדול יותר והעלות במונחים של זמן וכסף עלולה להיות הרבה יותר גבוהה בהשוואה לתסריט של אבחון בזמן.

מערכות תוכנה

הכלל הוא שככל שמאתרים בעיה בשלב מאוחר יותר קשה יותר לתקן אותה ועלות התיקון גבוהה יותר. כמו כן, בהחלט ייתכן שבגילוי מאוחר נגרמו כבר נזקים.

אם מגלים בעיה בזמן הכתיבה של הקוד או בזמן ניתוח המערכת, קל יחסית לתקן אותה.
במקרים רבים מגלים אותה בשלב הניסויים של המערכת.

כשמגלים בעיה מהותית אחרי שהמערכת עובדת במשך תקופה ארוכה בייצור, ספק אם ניתן בגלל לתקן אותה. 
כשניתן לתקן אותה ייתכן שנצטרך לתקן נתונים באופן רטרואקטיבי ולהריץ שוב עיבודים. 

ניהול סיכונים

כמומחה לניהול סיכונים אני מכיר תקנים ומתודולוגיות לטיפול בהם. שתי הדוגמאות לעיל מעולם הרפואה ומעולם התוכנה הן אולי דוגמאות פרטיות לניהול סיכונים.

בתהליך השיטתי והמסודר של ניהול סיכונים מנסים לזהות, לנתח ולהעריך סיכונים. 
הטיפול בסיכונים, שהוחלט לטפל בהם, עשוי להיות טיפול מניעתי לפני שהתרחשו. 
ככל שחומרת הסיכון גבוהה יותר כך ניטה להקטין את הסיכוי להתרחשותו ואת הנזקים הצפויים מהתרחשותו עוד לפני שהוא מתרחש ולכן נבחר בטיפול מניעתי. 

לסיכום

לא צריך להגיע למצב בו נקלעים לחובות לשוק האפור שאין יכולת להחזיר אותם.
לא צריך להגיע גם למצבים פחות קיצוניים ומסוכנים. פשוט צריך לטפל בבעיות הכלכליות בשלב מוקדם לפני שנגרם נזק בכלל או לפחות לפני שנגרם נזק משמעותי.

הצד החיובי של דחיינות

מרטין לותר קינג, מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט: מדוע לא מגיעים לייעוץ בכלכלת המשפחה? - דחיינות, הסברתי את נזקי הדחיינות בהקשר של כלכלת המשפחה. 
בתחום זה, כמו בתחומים רבים אחרים, כשדוחים טיפול בבעיה היא עלולה להחריף. אחר כך יהיה קשה יותר לטפל בה, אם בכלל ניתן יהיה לטפל בה. 
בנוסף לכך אנרגיות וקשב מופנים להרגשת אשמה: מדוע אני לא מטפל במה שאני צריך לטפל?

יש אנשים המתמחים בטיפול בדחיינים שיטתיים. אולי מי שדחיין צריך לפנות אליהם.

כשקראתי את ספרו של פרופ' אדם גרנט "מיוחדים - איך המהפכנים הגדולים שינו את העולם ואיך גם אנחנו יכולים" גיליתי גם את הצד החיובי של הדחיינות.

הצד החיובי של דחיינות

פרופ' אדם גרנט מספר על שני דחיינים מוכרים: ליאונרדו דה וינצ'י ומרטין לותר קינג. 

מרטין לותר קינג נשא את אחד משני הנאומים הכי חשובים בהיסטוריה של ארצות הברית. נאומו מכונה "יש לי חלום".
את הכנת הנאום הזה דחה שוב ושוב עד לרגע האחרון. דחיינות אפיינה אותו גם בנושאים אחרים. 

ליאונרדו היה אמור לסיים ציורים מהם התפרנס במקום זה העדיף להעמיק בתחומי ידע אחרים. 
התוצאה היא עומק גדול יותר של כמה מציוריו שהביאו לידי ביטוי עקרונות מתחומי ידע אחרים, למשל מתחום האופטיקה.

גרנט מצטט מחקר של מנהלי חברות הודיות. מנהלי חברות שהם דחיינים ופחות יעילים נחשבו למנהלים טובים יותר. 
הם הצטיינו בגמישות אסטרטגית ובגמישות בכלל בהשוואה למנהלים הדייקנים שאינם דחיינים.
ברור לגמרי שבעולם העסקים המודרני, המשתנה בתדירות גבוהה,  גמישות ואדפטיביות הם אחת מהתכונות החשובות ביותר למנהל. 

יתרונות הדחיינות

1. פתיחות לרעיונות מצד אחרים העשויים להשפיע על התוצר הסופי לטובה.
כך למשל, הטקסט "יש לי חלום" נאמר על מרטין לותר קינג אבל אינו מופיע בטיוטת הנאום. יש הטוענים שמישהי בקהל אמרה את המשפט וביקשה ממנו כמה פעמים להגיד אותו. 

2. כשאין תוצר מדויק וסגור אפשר לאלתר. לפעמים אלתור יוצא טוב יותר ממשהו מוכן וסגור. 

3. זה שדוחים טיפול בבעיה לא אומר שהמוח לא ממשיך לעבד אותה. ייתכן שאיכות הפיתרון משתפרת. 

תלוי הקשר

האם דחיינות טובה או גרועה? התשובה תלוית הקשר. כאשר מדובר במשימה טכנית ולא מסובכת, החסרונות, בדרך כלל, גוברים על היתרונות.

כאשר המשימה יצירתית, מורכבת יותר ופתוחה יותר לדחיינות יש דווקא יתרונות.

בשכיחות גבוהה בעיות בכלכלת המשפחה הן בעיות מהסוג שנזקה של דחיינות עולה על תועלתה.
אנחנו צריכים פתיחות לכך שיש גם מקרים שדווקא יש יותר יתרונות לדחיינות מאשר חסרונות. 

הלקוח לא במרכז: אין הסכמה על העיקרון הבסיסי של התנהלות

הפוסט הלקוח לא במרכז: מדוע? הוא הראשון בסדרת פוסטים העוסקים במקרים חריגים בהם אני דוחה לקוחות פוטנציאליים בכלכלת המשפחה. אדחה אותם גם אם יביעו רצון לבוא לייעוץ ולשלם עבורו.

העיקרון הבסיסי של התנהלות כלכלית 

העיקרון הבסיסי של התנהלות כלכלית נכונה הוא שלאורך זמן אי אפשר להתנהל כשההוצאות גדולות מההכנסות.
התנהלות כזו מביאה להלוואות וחובות עם ריבית שהולכים וגדלים עד להתרסקות כלכלית. 

על מנת למנוע את זה מי שמגיע לייעוץ כלכלי צריך לבצע אחד או יותר משני הדברים הבאים:

1. הקטנת הוצאות.
היועץ הכלכלי אינו סמכות ערכית הקובעת לאדם או למשפחה באיזה סעיפים לצמצם את ההוצאות. הוא מציב את הנתונים על מנת לקבוע סכום חודשי לצמצום ההוצאות.

הערכים של הנועץ או הנועצים וסדרי העדיפויות שלו הם שיקבעו היכן לצמצם.
כבר פגשתי אנשים שהבחירה שלהם היכן לצמצם נוגדת לחלוטין את תפיסת העולם שלי ואת ערכיי. 
לו אני במקומם הייתי מפסיק או מקטין הוצאות שהם השאירו ומשאיר סעיפי הוצאה שהם צמצמו או ביטלו. 
עדיין הם יכולים להיות הלקוח במרכז.
אמשיך ללוות אותם על מנת להגיע למאזן הכנסות-הוצאות חיובי.

2. הגדלת הכנסות
האפשרות השנייה לשיפור מאזן הכנסות-הוצאות היא הגדלת ההכנסות. 
גם כאן הלקוח הוא זה המחליט כיצד יגדיל את ההכנסות. היועץ יכול רק להעלות רעיונות ולדון עם הנועץ על רעיונות להגדלת הכנסות שאחד משניהם שם על השולחן. 

הלקוח המסרב 

הלקוח המסרב הוא לקוח שמבין את העיקרון הבסיסי וכנראה מסוגל לפעול על מנת לצמצם או לבטל את הפער בין הכנסותיו להוצאותיו,  אבל הוא מצהיר בריש גלי שהוא אינו מעוניין לעשות זאת.

הוא אומר ש"חיים רק פעם אחת" והוא רוצה לחיות "חיים טובים" ולהנות מהם ולכן הוא לא מוכן לצמצם הוצאות.

היועץ אינו אומר לו לא "להנות מהחיים". לא חייבת להיות סתירה בין צמצום הוצאות ו"חיים טובים".

הוא יכול להגיד גם שהוא אינו רוצה לעבוד יותר מה שהוא עובד כי לא יישאר לו זמן להנות. 

היועץ אינו אומר לו בהכרח לעבוד יותר שעות. יכולות להיות דרכים אחרות להגדלת ההכנסה, למשל: מיצוי זכויות או קידום בעבודה או החלפת מקום עבודה למקום עבודה עם שכר גבוה יותר.  

לקוח שמצהיר שאינו מקבל את העיקרון הבסיסי של התנהלות כלכלית לא יכול להיות במרכז. 

באופן אישי אוותר על הלקוח הזה ואודיע לו שאני איני מוכן לייעץ לו, אלא אם כן יפעל לפי העיקרון הבסיסי.

חבל על הזמן שלי. חבל על הזמן שלו וחבל על הכסף שהוא מוציא ללא תועלת.

יהיו מצבים חריגים בהם אהיה מוכן לייעץ ללקוח כזה: הלקוח ירצה ייעוץ נקודתי בנושא מאוד ספציפי ולא ייעוץ מלא. 

כך למשל, אהיה מוכן לייעץ לו כיצד להתמודד עם סיכון ספציפי.  
         

הלקוח שאינו מסוגל

הלקוח שאינו מסוגל מקבל את העיקרון הבסיסי, אבל אינו מסוגל לצמצם הוצאות ואינו מסוגל להגדיל הוצאות.

הוא מתנהל בחיסכון כמעט מקסימלי. הוא ממצה את יכולתו להשיג הכנסות והוא ממצה את הזכויות המגיעות לו.

למרות כל אלה הוא עדיין במאזן שלילי.

יש לכך סיבות שאינן תלויות בו כגון:

א. מגבלות עבודה הנובעות ממצב בריאות

ב. חוסר כישורים מקצועיים וחוסר השכלה

ג. גיל מבוגר.

ד. גורמים אחרים המקשים עליו במציאת עבודה מכניסה יותר או עבודה נוספת.

בדרך כלל לקוחות כאלה גם אינם מסוגלים לשלם כך שהייעוץ מתבצע ללא תשלום.

הדוגמאות ללקוחות כאלה שאני מכיר הן: קשישים, עולים חדשים יוצאי אתיופיה שאין להם הכשרה מקצועית ואין להם פוטנציאל או אפשרות ללמוד, יוצאים בשאלה חסרי כישורים והשכלה, אנשים החולים במחלה קשה או סובלים מנכות. 

יש גם דוגמאות המשלבות מספר מגבלות כאלה, למשל: גם גיל מבוגר וגם מצב בריאות לא תקין. 

היכולת לעזור במקרים כאלה היא מוגבלת.

לפעמים אפשר לשפר במעט את ההתנהלות. 
לפעמים אפשר להציע להם דרכים להגדלה מזערית של ההכנסה.
לפעמים ניתן לזהות זכויות המגיעות להם והם אינם ממשים אותן.

במקרים רבים יש המנצלים את חולשתם ומציעים להם הלוואות בריבית גבוהה במיוחד.

אפשר להשיג לפעמים הלוואות בתנאים טובים יותר: ריבית נמוכה בכמה אחוזים ולפעמים גם הלוואות ללא ריבית, פריסה ארוכה יותר של התשלומים וכיו"ב.
לפעמים אפשר להקטין עמלות שהם משלמים.
לפעמים אפשר לשפר את ניהול החיסכון הפנסיוני שלהם.

הלקוח שלא מסוגל נשאר לקוח במרכז כל עוד הוא מקבל את העיקרון הבסיסי ומנסה לפעול על פיו.

קבלת עיקרון ומימוש עיקרון במציאות 

הפתגם: "בין אמר לבין עשה יש ת"ק פרסה", משקף את הפער בין קבלת עקרונות פעולה לבין ביצוע פעולות המתחייבות מהם.

לא רק הלקוחות שאינם מסוגלים אינם מבצעים את הנדרש על פי העיקרון הבסיסי. יש גם אחרים שמסוגלים, מקבלים את העיקרון ובכל זאת מתקשים בביצוע.
הבנה והסכמה לא בהכרח מתורגמים להתנהגות.

זו אינה סיבה שלא להשאיר אותם כלקוחות. הם גם ימשיכו להיות הלקוח במרכז.

ביטוח רכב: האם אנחנו במאה ה-20 או במאה ה-21?

כאשר מוכרים רכב חשוב לבצע כמה צעדים נלווים. סיפור אמיתי ששמעתי בתכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל מדגים מה עלול להתרחש כשלא עושים אותם.

אדם מכר את מכוניתו לאחר ושכח להסיר אותה מהמנוי שלו לכביש 6. 
הקונה נסע בכביש 6 והמוכר שהרכב כבר לא היה ברשותו חויב באלפי שקלים.

כנראה שהמוכר קיבל הודעות חיוב בדואר ומשום מה ההודעה הזו לא הגיעה אליו. לחילופין קיבל הודעות בדוא"ל וההודעה הגיע לתיבת דואר זבל.
החברה המפעילה את כביש 6 דחתה את פנייתו להחזרת הכסף בנימוק שבחוזה שחתם עליו כתוב שעל המנוי להודיע לחברה על הפסקת מנוי לרכב. 

מה מבחין בין המאה ה-20 למאה ה-21?

ההבחנה החשובה לצורך עניינו עוסקת בתהליכים ובמסמכים. 
התהליכים במאה ה-21 הם דיגיטליים או אינטרנטיים. במאה ה-20 השתמשו במסמכים המקוריים ולא בהעתקים דיגיטליים. 
התהליכים היו הרבה פחות זריזים.

התהליך הפשוט של הפקדת צ'ק מדגים את ההבדלים. 
עד לפני מספר שנים התבצעה הפקדה רק באמצעות הצ'ק המקורי. המחזיק בצ'ק היה צריך לחתום עליו ולמלא פרטים. הוא היה צריך להביא אותו פיזית לסניף בנק או לעמדת שרות עצמי שבה אפשר לבצע הפקדה. 

היום ניתן לחתום ולמלא פרטים, כמו בעבר, אבל ניתן להפקיד את הצ'ק באמצעות אפליקציה בטלפון חכם. 
האפליקציה מצלמת את הצ'ק בשני צדדיו והמפקיד ממלא פרטים בדו- שיח דיגיטלי והטופס והתמונות נשלחים להפקדת הכסף.

רשימת תיוג לאחר מכירת רכב

בפסקה זו אציג את רשימת התיוג לפעולות הנדרשות לאחר מכירת רכב. 
בנוסף לפעולות אשתף אתכם בניסיוני לאחר שמכרתי את הרכב המופיע בראש פוסט זה לפני זמן קצר. 
לגבי כל פריט ברשימה אציין האם בוצע תהליך המתאים למאה ה-21 או תהליך המתאים למאה ה-20.

כביש 6 

כפי שהבנתם מהפתיח של הפוסט חובה להוריד מרשימת הרכבים שלכם בכביש 6 רכב שמכרתם.
נכנסתי לאזור האישי שלי באתר של כביש 6 ובקלות הסרתי את המכונית מרשימת הרכבים של משפחתי.

תהליך של: המאה ה-21

הנתיב המהיר

מה שציינתי בתחילת הפוסט ביחס לכביש 6 עלול לקרות לכם גם בנתיב המהיר ובנתיבי אגרה אחרים של אותה חברה.
עשיתי מנוי לנתיב המהיר למרות השימוש שלי בו זעום משיקולים כלכליים. 
נכנסתי לאזור האישי שלי באתר של הנתיב המהיר ובקלות הסרתי את המכונית מרשימת הרכבים של משפחתי.

תהליך של: המאה ה-21.

פנגו 

אם לא תסירו את הרכב מהמנוי שלכם בפנגו או סלופארק, הקונה עשוי לחנות ואתם תשלמו.
אני מנוי בפנגו בלבד. מי שמנוי בסלופארק או בשתיהן צריך לבצע תהליך דומה בסלופארק. 

נכנסתי לאזור האישי שלי באתר של הנתיב המהיר ובקלות הסרתי את המכונית מרשימת הרכבים של משפחתי.

תהליך של: המאה ה-21

ביטול כרטיסי תדלוק

לכל חברת תחנות דלק יש כרטיס תדלוק. הכרטיס הזה הוא מעין כרטיס אשראי לתדלוק ולתשלום חודשי במועד קבוע מראש. 
לאחר מכירת הרכב מומלץ לגזור לחתיכות קטנות את הכרטיס ובמיוחד את הפס המכיל מידע. זה מה שאני עשיתי.
מומלץ גם להודיע לחברה המנפיקה את הכרטיס. 

החשש הוא שאם הכרטיס יגיע לידיים אחרות מישהו עלול להשתמש בו.

תהליך של: שימוש במספריים אינו תלוי מאה 

תווים אזוריים ותווי כניסה לחניות

יש לדאוג לתווי חניה אזוריים ותווי כניסה למקומות בהם יש לכם אישורי כניסה. 

במקרה שלי הייתי זקוק לשני תווים כאלה באופן מהיר. אני גר בשכונת מלחה בירושלים. השכונה נמצאת במצור כאשר מתקיימים משחקי כדורגל באיצטדיון "טדי". 

הכניסה היא עם תוו תושב שכונה. פניתי לכתובת דוא"ל מתאימה בעיריית ירושלים בצירוף מסמכים סרוקים. כעבור כמה ימים קיבלתי תו בדואר.

תהליך של: המאה ה-21

באופן דומה אני זקוק לתו של בעל כרטיס ירושלמי המקנה הנחות. אחת ההנחות הרלוונטיות היא הנחה בחניה בירושלים. ביצעתי תהליך דומה לתהליך של קבלת תו תושב שכונה. 

בבדיקה גיליתי משהו שלא ידעתי. כאזרח וותיק מגיע לי תוו בחינם ולתקופה בלתי מוגבלת בזמן. התו טרם הגיע בדואר.

תהליך של: המאה ה-21

רישום אזרחים וותיקים בחניונים 

אם אתם אזרחים וותיקים, יש חניונים בקניונים שמקנים לכם 4 שעות חניה חינם במקום שעתיים. 

תהליך הרישום הוא ידני. אתם חונים בחניון. ניגשים למשרד עם מסמכי הרכב ותעודת אזרח ותיק. ומוסיפים את המכונית למערכת. בירושלים אני מכיר שני קניונים כאלה: קניון מלחה וקניון הדר. בקניון מלחה הייתי ממילא וביצעתי את התהליך.

תהליך של: המאה ה-20

לא ממש נורא. אתם עושים את זה רק כשאתם ממילא נמצאים שם. 

ביטול הביטוח על הרכב

כשאתם מבטלים את הביטוח שעשיתם לשנה אתם אמורים לקבל החזר של החלק היחסי של השנה שבו הרכב אינו בבעלותכם.
פניתי באמצעות דוא"ל לסוכן הביטוח שלי. צרפתי העתק אלקטרוני של העברת הבעלות לקונה בדואר ישראל. 
הסוכן כתב לי שהוא צריך את תעודת ביטוח החובה. סרקתי את ביטוח החובה ושלחתי. "אני צריך את המקור" ענה לי הסוכן. לדבריו משרד האוצר דורש את תעודת ביטוח החובה המקורית כתנאי לביטול הביטוח. 

הדרך היחידה לביטול הפוליסה היא להגיע למשרדו של הסוכן עם התעודה המקורית. 

תהליך של: המאה ה-20תהליך המחייב את המוכר לבזבז זמן לא מועט.    

האם לא הגיע הזמן להתעורר במשרד האוצר? 

בהנחה שסוכן הביטוח שלי צודק, מישהו צריך להתעורר במשרד האוצר ולעבור מהמאה ה-20 למאה ה-21. 

אין שום היגיון בתהליך הדורש את תעודת החובה הפיזית על מנת לבטל את הביטוח. 

לטעמי אפשר להסתפק בהעתק אלקטרוני של העברת הבעלות. לא ברור לי מדוע צריך גם תעודת ביטוח החובה. ביטוח החובה נקלט כבר במחשבי חברת הביטוח. לחברה ולסוכן יש גישה אליו. ייתכן שיש גם עותק פיזי במשרדו של הסוכן. 

לא צריך אפילו העתק אלקטרוני של תעודת החובה. מילא, אם עומדים על כך אפשר לצרף העתק אלקטרוני אבל תעודת ביטוח חובה מקורית? 

אם כולם יכולים לבצע תהליכים דיגיטליים ואלקטרוניים, אולי הגיע הזמן שגם אתם תאפשרו לאזרחים תהליכים כאלה?

ההכחשה השנייה

פוסט זה מוקדש לכל דודותיי, דודיי ובני דודי שמעולם לא היכרתי משום שנרצחו על ידי הנאצים לפני שנולדתי.

בייעוץ בכלכלת המשפחה נתקלים לא פעם באנשים האומרים בנחרצות שבעיה התנהלותית מסוימת אינה רלוונטית להם. לפעמים אלה העומדים בתוקף על כך שהבעיה אינה נוגעת להם הם אלו הסובלים יותר מאחרים מהבעיה הזו. 

התופעה הזו קיימת גם בתחומים התנהגותיים אחרים. בפסיכולוגיה קוראים לה הכחשה.

כשמדברים על הכחשה בהקשר של השואה מתכוונים לאנשים המכחישים את העובדות. כך למשל, הם מכחישים שנרצחו שישה מיליון יהודים בשואה. 

בפוסט זה אדבר על הכחשה אחרת: אלו שטוענים שהשואה פחות  רלוונטית להם משום שהם חרדים.
אריה דרעי, שר חרדי בממשלת ישראל צוטט בעיתונות המקוונת כאומר "יום השואה לא מחייב אותנו כחרדים". 
אם הציטוט נכון, ההכחשה הזו דומה להכחשה של אותו אדם המגיע לייעוץ בכלכלת המשפחה ומכחיש רלוונטיות של הבעיה שלו. 

השואה היא אירוע טרגי לכל מי שאיבד קרובי משפחה או חברים, ללא קשר לאמונתו הדתית אבל היא מציבה דווקא בפני החרדים בעיות נוספות שאינה מציבה בפני אחרים. 

השואה מצד משפחת אבי

סבי אבא-יצחק רוזנטל היה הציוני הבולט בעיר מרימפול בליטא. הוא השתתף בקונגרס הציוני הראשון כנציג של התנועה הרוויזייוניסטית שבראשות זאב ז'בוטינסקי. 
בהשפעתו עלה לארץ ד"ר ברוך בן יהודה שניהל את גימנסיה הרצליה. בן יהודה הזכיר את זה באופן בולט בספרו האוטוביוגרפי. 
סבי וסבתי עלו לישראל בשנות ה-30 וגרו בתל אביב. סבי נפטר לפני הולדתי וסבתי זמן קצר אחרי שנולדתי.

ההיסטוריה האישית שלי מצד משפחת אימי

אימי הייתה הבת הצעירה במשפחה חרדית חסידית בעיירה בפולין. הוריה נפטרו בשנות העשרה לחייה. 
היא בחרה לסוע לעיר גדולה וללמוד בבית ספר תיכון. את המגורים בשכירות ואת הלימודים מימנה משיעורי עזר שנתנה. היה לה בגד אחד בלבד אותו כיבסה. 

אחיותיה נותרו חרדיות. התחתנו והיו להן ילדים. היא הייתה היחידה ששרדה את השואה. 

השואה ותפיסת העולם החרדית ותפיסת העולם הציונית

המשפחה מצד אבי היא דוגמה לתפיסה הציונית. הם בחרו לעלות לישראל וניצלו.

המשפחה מצד אימי, למעט אימי, מייצגת את התפיסה החרדית: נחזור לארץ ישראל רק אחרי שהמשיח יגיע.

המשיח התמהמה והוא עדיין מתמהמה. מי שהגיע הוא אדולף היטלר וחבר מרעיו. 

מימוש תפיסת עולם ציונית הציל חייהם של לא מעט אנשים.

תפיסת העולם החרדית של לחכות למשיח הוכחה כתפיסה שגויה באופן הכואב ביותר: חלק גדול מהנרצחים היו יהודים חרדים.  

חרדים היו צריכים להתמודד גם עם השאלה: היכן טעינו והיכן טעו הרבנים כשאמרו לנו להישאר במזרח אירופה?

חרדים והשואה שאלות נוספות

לא רק עם השאלה התפיסתית של הישארות במזרח אירופה או עלייה לישראל צריכים חרדים להתמודד בהקשר של השואה. שתי שאלות מרכזיות נוספות יוצגו כאן.

היכן היה אלוהים?

יש כאלה ששאלו אתה שאלה הזו כאשר כל כך הרבה יהודים חרדים ביניהם תינוקות וילדים נרצחו. המבוגרים אולי חטאו אבל התינוקות? 
חלקם הגיעו למסקנה שעליהם לעזוב את הדת. 

מודל המנהיגות

יאנוש קורצ'ק בחר ללכת עם תלמידיו להשמדה ולא לנסות למלט את עצמו

דניאל טרוקמה, חסיד אומות עולם נוצרי הוגנוטי מהכפר לה שמבון סור ליניון, נהג באותו אופן.

מודל המנהיגות של שניהם ראוי להערצה.

היו רבנים חרדים נחשבים, שהצילו את נפשם והשאירו את חסידיהם למות. 
לא בדיוק מודל מנהיגות ראוי להערכה. 
גם לא נטילת אחריות על כך  שההטפה לחכות לביאת המשיח השאירה את חסידיהם במזרח אירופה.

לא מקשה אחת

ככל שאני נתקל יותר בחרדים וביוצאים בשאלה אני מבין עד כמה העולם החרדי הוא הטרוגני. לא נכון להכליל. היו כאלה שנהגו אחרת. הרב כהנמן ז"ל שהקים את ישיבת פוניבז' בבני ברק הוא דוגמה לכך. לפני השואה, נסע לגייס כספים לישיבה באיטליה. 
כשפרצה מלחמת העולם השנייה היה באיטליה. אשתו הציעה שהוא ייסע לארץ ישראל והיא והילדים יצרפו מאוחר יותר. רק אחד מבניו,  שכבר היה בארץ ישראל, שרד את השואה.
בנוסף לישיבה הקים גם את המוסד "בתי אבות" לילדים פליטי שואה. הוא גם רצה להקים היכל זיכרון לשואה בישיבה או בצמוד אליה.