כלכלת המשפחה בבהוטן: אל"ג תל"ג

אי אפשר לדבר על כלכלת המשפחה בבהוטן או כלכלת בהוטן בלי לדבר על אושר לאומי גולמי, בראשי-תיבות אל"ג, באנגלית Gross National Happiness, בראשי תיבות GNH.

פירמידת הצרכים

על פי אברהם מאסלו

מקור התמונה: הויקיפדיה העברית

הפוסט האחרון שלי בסדרת הפוסטים על כלכלת המשפחה בבהוטן עוסק בנושא זה.

אל"ג הוא מושג שנטבע על ידי המלך הרביעי של בהוטן ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק בשנת 1972, כתגובה לטענות כאילו כלכלת בהוטן היא בעלת תוצר לאומי גולמי (תל"ג) נמוך ולכן גורמת לעוני. 

מבלי להיכנס לפרטים ודקויות, תל"ג או  Gross National Product הוא מדד המבטא את התוצר של משק לאומי. ככל שהוא גבוה יותר הוא מייצג מיצוב כלכלי טוב יותר. המדד הוא מדד המוטה לטובת מדינות גדולות. גם אם התוצר לעובד של מדינה שבה אוכלוסייה קטנה יהיה גבוה יותר מאשר התוצר לעובד במדינה גדולה, סך הכל התוצר של כל העובדים במדינה הגדולה, עשוי להיות גדול יותר.


בויקיפדיה האנגלית ניתן למצוא טבלה המדרגת את מדינות העולם לפי תל"ג. בשנת 2011 דורגה ארה"ב במקום הראשון, סין בשני ויפן בשלישי. אחריהן גרמניה, צרפת, ברזיל ואנגליה. ישראל דורגה במקום ה- 40. בהוטן במקום ה-162 מתוך 182 מדינות. 


האם התל"ג הוא המדד החשוב ביותר?

לא בהכרח. כנראה שיש מתאם חיובי בינו לבין רווחתה הכלכלית  של משפחה ממוצעת באותה מדינה.

אבל האם תל"ג גבוה, הופך את אותה משפחה למאושרת יותר?

מלך בהוטן חשב שלא בהכרח, והציע מדד חלופי של אל"ג. 

זה לא נגמר בדיון תאורטי: בבהוטן יש משרד ממשלתי המטפל באל"ג. 

משפחות מקבלות אחת לתקופה שאלון המתייחס למידת האושר שלהן.

כאשר מתברר על פי השאלון, שקיימת בעיה במשפחה מסוימת, השלטונות מנסים לפתור אותה.

בהוטן גם יזמה פנייה לארגון האו"ם. כתוצאה מכך, לאו"ם יש פרויקט העוסק באושר לאומי גולמי. הרעיונות באו מבהוטן, אבל גם ממקורות אחרים. מימוש הפרויקט הוא חובק עולם. 


נערכו גם מחקרים אקדמיים העוסקים באושר או ב Well Being.
בין האנשים שעוסקים בכך גם חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן.

העיסוק במחקר המדעי בנושא האושר, אינו חלק מפוסט זה. אבל למי שמעוניין להרחיב בנושא זה אני מצרף קישור למאמר של דניאל כהנמן

יסודות אל"ג

1. התפתחות סוציו-אקונומית מאוזנת וברת-קיימא
באנגלית:Sustainable and Equitable Socio- Economic Development
 יסוד זה עוסק בפיתוח השם את האזרחים במרכז. המשמעות המעשית היא שיפור השרותים הניתנים לאנשים והגדלת יעילותם. 
אחת הדוגמאות היא זיהוי משפחה שאין לה ממה להתפרנס (באמצעות שאלוני אל"ג או באמצעים אחרים). המלך מעניק לה בחינם אדמה ואמצעים בסיסיים להתחלת עבוד חקלאית לפרנסתה.


2. שמירת הטבע והסביבה
באנגלית: Conservation of the Environment

הפיתוח אינו על חשבון פגיעה בטבע: בעלי חיים וצמחים. כך למשל 26% משטחה של בהוטן הן שמורות טבע.
בבהוטן קיים איסור חוקי על כריתת עצים. האישור ניתן בדרך כלל לצורך שימוש בעצים לבניית בתים.
גם מיחזור ומניעת זריקת פסולת מהווים חלק מעיקרון זה. 
בבהוטן מייצרים "חשמל ירוק" המבוסס על שימוש במפלים. לעומת זאת לא אחת ניתן לראות שקיות ריקות של חטיפים זרוקות ביערות. 
לשאלתי איך זה מתיישב עם התפיסה של שמירת הטבע, קיבלתי את המענה, שהאנשים תמימים ואינם מבינים את הנזק, שגורמות שקיות בלתי מתכלות אלה. צפויה בקרוב חקיקה בנושא זה. 
את הפסולת למיחזור מעבירים מבהוטן להודו. 


3. שמירת וקידום התרבות
באנגלית: Preservation and Promotion of Culture
הצורך בשמירת המורשת התרבותית הבהוטנית והצעדים שננקטו לשם כך, הוזכרו כבר בהרחבה בפוסטים קודמים:
כלכלת המשפחה בבהוטן: האתגרים של המדינה והנזיר הבודהיסטי ותלמיד הישיבה. 
מרכיב מרכזי בהקשר זה הוא מערכות היחסים בין אנשים והכבוד שהם נותנים זה לזה.

זה מתבטא גם ביחס לזרים. חוויתי  את זה, כאשר סיימתי לטפס ברגל למנזר קן הנמרים הנמצא למעלה מ 3,000 מטר מעל פני הים. חיכיתי לקבוצה שעצרה במסעדה באמצע הדרך. 


על אף שלא שידרתי סימני מצוקה, לא מעט מקומיים ניגשו אלי ושאלו אותי האם אני צריך עזרה כלשהי. הסיבה העיקרית לכך: ישנם אנשים שבגובה כזה עשויים לחוות מחלת גבהים.


4. משילות טובה
באנגלית: Good Governance
ממשל הרואה באושרם של התושבים ערך ומנסה לקדם אותו. 
בפוסט שכותרתו: כלכלת המשפחה בבהוטן: ללא שחיתות, נגעתי מעט בנושא זה. המשרד המטפל בנושא זה בבהוטן, אמון למדוד את מדד האושר במשפחות בהוטניות (המדידה היא באמצעות שאלונים וכלים נוספים) ולטפל באותן משפחות שאינן מאושרות. 

זווית הראייה שלי
אין ספק שקל יותר למדוד תל"ג מאשר אל"ג. תוצר בכלל ותל"ג הוא מדד כמותי המחושב על פי נוסחה. אושר בכלל ואל"ג כמדד המייצג אותו (במידה זו או אחרת) קשים למדידה ויש בהם לא מעט אלמנטים סובייקטיביים ואיכותיים. 


חיפוש מתחת לפנס הרחוב את המטבע, שהלך לאיבוד, רק משום ששם יש אור ולכן קל יותר לראות מטבע הוא תופעה ידועה בתחומים רבים של חיינו. 


אושר הוא היבט חשוב בחיינו. יותר מאשר עושר. זה לא אומר שבהכרח חייבת להיות סתירה בין תל"ג גבוה ואל"ג גבוה. המדינה שיצאה במקום ראשון בעולם בבדיקת אל"ג, שערך האו"ם, היא דנמרק. מדינה שגם התל"ג שלה מכובד. 


האיור בתחילת הפוסט מציג את פירמידת הצרכים שפיתח הפסיכולוג אברהם מאסלו. 
הרעיון המרכזי בתיאורית הצרכים או פירמידת הצרכים הוא, שעל מנת לממש צרכים הנמצאים במקום גבוה, למשל: כבוד והערכה, נדרש קודם מימוש הצרכים הבסיסיים, כגון: מזון, שתייה וביטחון אישי. 
אדם שאין לו מזון במידה העונה על צרכיו, יעסוק בדרך כלל, בשאלה כיצד ישיג יותר מזון? ולא בשאלה כיצד יממש את עצמו?


תיאורית הצרכים: חברה בהוטנית לעומת חברה עם תרבות צריכה
התרבות הכלכלית הבהוטנית שונה מהתרבות הכלכלית המערבית. בחברה המערבית בכלל וגם בישראל קיימת תרבות צריכה: משפחות צורכות מוצרים יותר מאשר הן צריכות באמת. 


בין הגורמים הדוחפים אותנו לצרוך יותר מדי: פרסומות, תשלום בכרטיסי אשראי, שאינם מוחשיים כמו שטרות כסף והרצון לצרוך את אותם מותגים כמו אנשים אחרים בחברה.


בבהוטן לא ראיתי מסעודות של רשתות מזון מהיר אמריקאיות. לא ראיתי קניונים שבהם חנויות מלאות במגוון רחב של מוצרים זרים ולא ראיתי מוקדי בילוי סואנים.


לא ראיתי שם גם הומלסים, קבצנים ורעבים. מזווית הראייה השטחית שלי כמבקר לשבועיים, ראיתי הרבה אנשים שנראו מאושרים.
השורה התחתונה: הבהוטנים צורכים הרבה פחות מתושבי המערב.


אם נחזור לפירמידת הצרכים של מאסלו, ראיתי שם הרבה שייכות זהות ואהבה, כבוד והערכה ואולי גם לא מעט מימוש עצמי.
כל זאת על אף שהמצב הכלכלי שם רחוק מלהיות מזהיר.


האם זה אומר שפירמידת הצרכים רלבנטית רק לחברה מערבית?
לא בהכרח. לטעמי התיאוריה ישימה גם לחברות אחרות, כולל הבהוטנית. 


ההבדל הוא שבתרבות שאינה תרבות צריכה,קל יותר לעבור משלב לשלב בפירמידה. את הצרכים הפיזיים הבסיסיים, מספקים עם פחות מזון ומזון פחות יקר.


כשמגיעים לשלב של ביטחון בקיום הפיזי, קל יותר להבטיח אותו בחברה פחות אלימה. 
יש פחות חשש מחוסר כל בעתיד, גם משום שתמיד אפשר להצטרף בגיל מבוגר למנזר בודהיסטי  ולקבל קורת גג ומזון. 
בגלל המשילות הטובה, אנשים יודעים שיהיה מי שידאג להם, אם חס וחלילה יהיו במשבר.
בכלל האמונה בגלגול הנשמות, עשויה אף היא להפחית את החרדות מפני פגיעה פיזית. מה שחשוב יותר זו הנשמה, שממילא תתגלגל הלאה. 


השלב הבא הוא שייכות זהות ואהבה. אבן יסוד של אל"ג, שמירת וקידום התרבות, תורמת להגדלת השייכות. ההיצמדות לתרבות הייחודית בלבוש, בבנייה,בדת ובתחומים נוספים מגדירים היטב את הזהות.


 כבוד והערכה לאנשים, מובנים בתוך התרבות הבהוטנית.


נשארנו רק עם השלב הגבוה ביותר בפירמידת הצרכים: מימוש עצמי, שאליו קצת קשה לי להתייחס בהקשר הבהוטני.






  

כלכלת המשפחה בבהוטן: ללא שחיתות

ארמון המלוכה בבהוטן אינו דומה כלל לארמונות היפים באירופה. הוא אינו דומה גם לביתו של בנימין נתניהו בקיסריה או לדירתו של אהוד ברק בתל-אביב. אם מחפשים בתים דומים לו בפוליטיקה הישראלית, צריך ללכת זמן רב אחורה. הוא מזכיר את הצריף של הנשיא השני יצחק בן-צבי (יצחק בן-צבי סירב לעבור לבית הנשיא מטעמים של צניעות ודוגמה אישית) ואת הצריף של דוד בן-גוריון בשדה בוקר. 

במדינה שמשפחת המלוכה שלה חיה בארמון כזה אין שחיתות.

הבניין הבולט והיפה יותר בסביבת "ארמון" משפחת המלוכה הבהוטנית, הוא דווקא בניין ציבורי סמוך.   

מה הקשר בין שחיתות שלטונית לכלכלת המשפחה?

ניקח לדוגמה מדינת עולם שלישי אחרת, בה יש שחיתות שלטונית רבה. 

השליט חי חיי פאר, ובחשבון הבנק שלו במדינה אחרת, יש יותר כסף מאשר בקופת המדינה. המשאבים האלה שהשליט ניכס לעצמו באים על חשבון שירותים שהאזרחים היו צריכים לקבל.

אזרח שמצבו הכלכלי טוב ישלם מכיסו הפרטי ולכן הוצאות משפחתו יגדלו. אזרח שמצבו הכלכלי טוב פחות לא יקבל את אותם שרותים בסיסיים. אם ניקח למשל שרותים רפואיים, מחלת בן משפחה, שלא יכולה להרשות לעצמה לממן שרותים אלה, עלולה להחמיר. להחמרתה יש תוצאות כלכליות בנוסף לתוצאות האישיות השליליות. כך למשל אם מדובר באדם עובד, ייתכן שיוכל לעבוד פחות או ייתכן שלא יוכל לעבוד כלל והכנסת המשפחה תיפגע.

השחיתות במקרה כזה לא נגמרת בראש המדינה. בכירים אחרים (שרים למשל) פותחים חשבונות בנקים משלהם בחו"ל. 

גם הדרג הבא של בכירים פחות, מושחת אף הוא.

מקורבים זוכים בביצוע פרויקטים לאומיים ובמקום לבצע אותם כראוי, מבצעים אותם באיכות ירודה ובעלות פחותה. את היתרה משלשלים לכיסם.  לפעמים פשוט אינם מבצעים אותם כלל והכסף נשאר ברשותם. 

"מאכערים" מתווכים בין אזרחים לבין נותני אותם שרוצים שאכן ניתנים, שאם לא כן האזרחים לא יקבלו שרות המגיע להם. 

גם עלות התשלום למאכערים היא הוצאה נוספת מקופת המשפחות במדינה מושחתת.

לסיכום:  כאשר יש שחיתות שלטונית, משפחות מקבלות פחות שרותים במחיר גבוה יותר. גם התשתיות טובות פחות מה שעלול לפגוע ביכולת משפחות להשתכר.

בחזרה למשפחת המלוכה בבהוטן

 

כאמור בהוטן היא מדינה ללא שחיתות שלטונית. הבהוטנים מעריצים את משפחת המלוכה.
צריך לומר: משפחת המלוכה הרוויחה את ההערצה ביושר ולא רק בגלל חוסר שחיתות. 

את האופן בו טיפל המלך הקודם באתגרים הניצבים בפני בהוטן כבר הזכרתי בפוסט קודם. לא מדובר רק בו, אלא בפעילות חיובית למען אזרחי בהוטן מצד בני משפחת המלוכה.


בלא מעט מקומות נידחים אתה פוגש מישהו/מישהי מבני משפחת המלוכה, המגיע/עה לביקור. 
הביקורים קשורים לתוצאות מעשיות. כל אחד מבני משפחת המלוכה מנסה לקדם פרויקט זה או פרויקט אחר לטובת בני עמם:
אחת מנסה לקדם נשים, שנייה לפתח את אומנות האריגה ושלישית הייתה שותפה מרכזית להקמת מקדש בודהיסטי באזור בדרום בו לא היו מקדשים ראויים.
אלה הן רק דוגמאות בהן נתקלתי או עליהן שמעתי במהלך שהותי הקצרה במדינה.

פעילות משפחת המלוכה והמהאיאנה בודהיזם

יש קשר בין הפעילות המרשימה של משפחת המלוכה לבין אמונתם במהאיאנה בודהיזם.


כשאתה מאמין בגלגול נשמות אתה מבין שמעמדך הוא זמני: היום אתה מלך או בן משפחת מלוכה ובגלגול הבא אתה עשוי להיות מפשוטי העם. 
אמונה זו מעניקה ממד מסוים של צניעות או ענווה. 


על פי המהאיאנה בודהיזם למה תתגלגל זה תלוי גם בך: תנסה לעשות טוב לסובבים אותך, תשפר את "מעמדך" לקראת הגלגול הבא. תעשה רע מאד ייתכן, שלא רק שלא תתגלגל לבן משפחת מלוכה, אלא אתה עלול אפילו להתגלגל לחיה במקום לאדם. 

הצבת פקידים

 

היכן עובדים פקידי ממשל? משרדי הממשלה ממוקמים בדרך כלל במבצרים עתיקים ובעיר הבירה טימפו, יש  מספר מבני ממשל חדשים יחסית, המרוכזים זה ליד זה.


במבצר טרונגסה שוחחתי עם אחד הפקידים. הוא סיפר לי שמוצאו מהעיר פונקה בה יש מבצר דומה. העבודה בטרונגסה לא באה ביוזמה שלו. פקידי ממשלה נשלחים מדי מספר שנים לעיר אחרת או אזור אחר. משהו המזכיר עובדי משרד החוץ, המוצבים כל פעם בשגרירות אחרת. הוא עבר לטרונגסה ביחד עם משפחתו. הוא אינו יודע מתי יועבר למקום חדש ולאן יועבר. משך השהות בכל מקום הוא כארבע שנים. 


יש רק עיר אחת בה הוא אינו יכול לעבוד. 
ניחשתם איזו עיר?
אם ניחשתם שהוא אינו יכול לשרת בפונקה, העיר בה גדל, צדקתם.


המתכון של העברת פקידים מעיר לעיר כל מספר שנים ומניעת הצבתם בעיר בה גדלו, הוא אמצעי הגנה נוספת לא רק מפני שחיתות, אלא אפילו מפני העדפה לא מודעת של אזרחים המוכרים להם או הקרובים אליהם.

הנזיר הבודהיסטי ותלמיד הישיבה

היום 18.4.2012 ערב יום השואה. אני מקדיש פוסט זה לזכר משפחתה של אימי: דודותי, דודי, בני דודי וקרובים נוספים שנספו בשואה לפני שנולדתי. יהודים חרדים שעבדו לפרנסתם.

בפוסטים קודמים הצגתי את הרקע של בהוטן ואת האתגרים הניצבים בפניה. בפוסט זה אתמקד בנזירים.

מדי פעם אעשה השוואה לעולם התורה בארץ. ההתייחסות לתלמידי הישיבה מסומנת בצבע אדום. 
 זה אינו סוד שבפוסט העוסק בוועדת טרכטנברג, לא הצלחתי להבין מדוע מרבית היהודים החרדים בניו-יורק ובלונדון עובדים לפרנסתם, בעוד מרבית עמיתיהם בירושלים ובבני-ברק נמנעים מלעבוד לפרנסתם. 


לכאורה דומים הנזירים הבהוטנים לתלמידי הישיבה בישראל בכך ששתי   הקבוצות מקדישות את עצמן לדתן ומוותרות על העולם החומרי. במציאות המרחק בין שתי קבוצות אלה גדול, תרתי-משמע.

המשפחה הבהוטנית

לפני שאתייחס לנזירים ולנזירות הבודהיסטית בבהוטן, אתייחס למבנה המשפחה הבהוטנית. 

נזירים במנזר הם בעצם סוג של משפחה, משום שהם מהווים יחידה כלכלית אחת של אנשים הגרים באותו ביית. 

במשפחה בהוטנית עשויים להיות יותר משני בני זוג. כך למשל, ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק, המלך הקודם של המדינה נשוי לארבע נשים.

מי שחושב על משהו דומה למוסלמים הנשואים לארבע נשים, טועה: בבהוטן גם אישה יכולה להיות נשואה ליותר מגבר אחד.

למרות שהחוק, אינו מונע נישואים מרובים בו זמנית, הפרקטיקה היא, שלמרבית האנשים אין מספיק כסף לממש את זה, כך שהרוב המכריע של המשפחות הבהוטניות מבוססות על זוגיות של גבר אחד עם אישה אחת.

במקרה של גירושים, בית המשפט מחליט מי הצד האשם. הצד האשם צריך לשלם כ 20% עד 25% ממשכורתו לצד השני, עד שהילדים עוברים את גיל 15. 

על פי דברי בהוטנים, איתם שוחחתי, ברוב המקרים פוסק בית-המשפט שהגבר הוא האשם.

כיצד נעשים נזירים בודהיסטים?

כ 3% מאוכלוסיית בהוטן הם נזירים או נזירות. בפוסט אתמקד בנזירים, משום שמספרם כנראה גדול בהרבה ממספר הנזירות. 
בבהוטן ניתן לראות ילדים הלבושים בגלימות נזיר ומשננים פסוקים בטיבטית במנזרים. בעבר זו הייתה הדרך היחידה ללמוד קרוא וכתוב. היום ניתן לבחור במנזר או במערכת החינוך הממלכתית שבה הלימודים בחינם. 


הילדים הקטנים אינם נזירים. רק בגיל 16 אפשר לקבל את ההתחייבויות הנדרשות מנזיר. ההנחה היא שילדים צעירים אינם יכולים לקבל החלטה כה משמעותית.
גם בגיל 16 או בגיל מבוגר יותר זו בחירה אישית. החברה אינה מחייבת להיות נזירים או לוחצת על אנשים להיות נזירים.
האמונה הבודהיסטית במעשים טובים כמנגנון לשיפור תנאי החיים בגלגול הבא (ואולי אפילו השתחררות מהמעגל של גלגול נשמות), מאפשרת מגוון רחב של דרכים לביצוע מעשים טובים. אין הכרח להיות דווקא נזיר.

החברה החרדית בישראל מכוונת ילדים מגיל צעיר, להיות תלמידי ישיבה. זה מתחיל במניעת לימודי ליבה ונמשך במערכת לחצים משפחתיים וחברתיים על אלו שאינם הולכים בתלם. המעמד החברתי של אלו שאינם תלמידי חכמים נחות.



האם מחויבים לנזירות לכל החיים?
לא. בכל עת ניתן להפסיק להיות נזיר. המגבלה היחידה על מי שלקח עליו התחייבות כזו והפסיק, היא שיותר לא יוכל לחזור להיות נזיר.
גם תלמיד הישיבה בישראל אינו מחויב להיות תלמיד ישיבה כל חייו.



מהו אורח חייו של נזיר?
1. גר במנזר או במקרים שכיחים פחות בקהילה 
בגיל צעיר גר בישיבה. בגיל מבוגר יותר עם משפחתו.


2. לבוש גלימת נזיר וסנדלים
מרבית האוכלוסייה בבהוטן לובשת לבוש מסורתי השונה לגמרי מגלימת הנזיר. יש ילדים הלובשים גלימות ומעט אנשים נוספים הלובשים אותן באופן זמני כסגולה להתגברות על אירוע בעייתי כגון מחלה.  
לבוש חרדי אופייני או אחר. אינו מובחן מאנשים חרדים שאינם תלמידי ישיבה.


3. עוסק בעבודה דתית פולחנית ללא מקצוע או עבודה אחרת
הנזירים מבצעים את כל העבודות הפשוטות הנדרשות במנזר, כולל ניקיון, הכנת אוכל ואפילו הבאת מים מבאר או מקור מים אחר (במקרה  של מנזרי קן הנמרים מדובר בהליכה קשה וארוכה). 
לומד. למיטב ידיעתי לא תלמידי הישיבה מבצעים ניקיון, בישול ועבודות נוספות בישיבה. ייתכן שאני טועה.

4. אין לו רכוש פרטי
יש לו רכוש פרטי.


5. מתקיים ביחד עם הנזירים האחרים מהאמצעים העומדים לרשות המנזר.
אמצעים אלו הם תרומות מזון וכסף של אנשים בקהילה ובמקרים מסוימים גם עבודה חקלאית שמבצע המנזר. 
מתקיים מעבודת אשתו ומכספי משלם המיסים הישראלי. חלק מהתלמידים הוותיקים גם מלמדים בישיבה.


6. אין לו אישה וילדים
יש לו ברוב המקרים אישה והרבה ילדים. נטל גידול הילדים נופל ברובו על האישה. איני בקי מספיק על מנת לקבוע עד כמה מקדיש תלמיד הישיבה מזמנו לאינטראקציה עם ילדיו.

7. הנזירים והקהילה
הנזירים הבודהיסטים מעורבים בחיי הקהילה הבהוטנית כולה. המעורבות היא מרצון ולא מכפיה.


קיימת אמונה שלביקור במנזר צ'מי להקן (שנוסד על ידי "הקדוש המשוגע") יש סגולה הגורמת ללידות. בהוטנים מכל הארץ שלא נולדים להם ילדים  מגיעים למנזר עם מנחות ותפילות. אם מתגשמת תקוותם ונולד בן או נולדת בת הם מגיעים למנזר עם מנחות תודה ותרומות כספיות ועם הרך הילוד. 
נזיר נותן להם לבחור דף שבו מופיע שם הילד/הילדה. כל השמות בדפים מתחילים בצ'מי.  
חולים מגיעים למנזרים תורמים מנחות ושטרות כסף ומסובבים גלגלי תפילה בודהיסטים.

אלה הן רק דוגמאות לאינטראקציה מתמשכת בין הנזירים לקהילה. 


פעילות חשובה למען הקהילה היא תחליף לבתי-אבות. אנשים קשישים חסרי משפחה, שאינם יכולים להמשיך לעבוד, יכולים להפוך לנזירים בגילם המתקדם. כל מה שהם צריכים לעשות זה לסובב גלגלי תפילה ולשנן מנטרות.  


קרוב לוודאי שתלמידי ישיבה תורמים משהו לקהילתם הצרה, למשל: אמירת קדיש על נפטרים ללא בנים. אינני מכיר שום תרומה שלהם לקהילה הרחבה יותר, אולי בגלל בורותי.


8. אין לו זכות בחירה
חשבתם פעם על האפשרות שמי שמנותק מהבלי העולם הזה, תלמידי ישיבה למשל, יהיה ללא זכות בחירה לכנסת?
בבהוטן חשבו על זה. לכל אזרחי בהוטן מעל גיל 18, למעט נזירים, יש זכות בחירה.

כלכלת המשפחה בבהוטן: האתגרים של המדינה

בפוסט הקודם העוסק בבהוטן, הצגתי את הרקע. בפוסט זה אתמקד באתגרים הניצבים בפני המדינה ובאופן בו היא מנסה להתמודד איתם.  לאופן ההתמודדות עם אתגרים אלה, יש השלכות על כלכלת המשפחה.

האתגר המרכזי: לשמור על מדינה עצמאית

על פי מה שמספרים הבהוטנים, מדינתם מעולם לא נשלטה על ידי כובש זר. הם מעוניינים להמשיך במסורת זו. מזג האוויר ותנאי השטח הקשים הוו מכשול בפני אלה שניסו לכבוש את בהוטן. אפילו האנגלים, שכבשו מחצית מהעולם, כשלו בניסיונם לכבוש את בהוטן. 

הבעיה היא שלמדינה זו, שבה כ- 700,000 תושבים, יש שתי שכנות, שלכל אחת מהן יותר ממיליארד תושבים. הודו השתלטה כבר על כל הנסיכויות הקטנות האחרות שסביבה. סין שולטת במדינה האחות של בהוטן: טיבט.

הדרך העיקרית שבה בחרו הבהוטנים לנסות להמשיך להתקיים כמדינה עצמאית הייתה שמירה על המייחד אותם. ללא ייחוד הם עלולים להיטמע באחד מהענקים שסביבם.

המלך הרביעי ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק (המלך הקודם, שהעביר ביוזמתו את השלטון לבנו כשהוא בשנות החמישים לחייו) התווה את הדרך. 

הבהוטנים חויבו על פי חוק חדש, להיצמד למסורתם העתיקה במספר היבטים:

1. ביגוד

בזמן העבודה, אזרחי בהוטן חייבים ללבוש בגדים מסורתיים. בדיוק כמו שבעלי מקצועות מסוימים בארצות אחרות חייבים לעשות, למשל: עורכי-דין או צוותי אוויר בחברות תעופה. השוני הוא בכך, שבבהוטן מדובר במרבית האוכלוסייה, כולל למשל איכרים ורועי צאן.


גברים בהוטנים לובשים שמלה או גלימה הנקראת גו, גרביים ארוכות המגיעות כמעט עד הברך וגלילי בד לבנים צרים ליד קצה השרוולים בחלק הקרוב  לכפות ידיהם. 


נשים בהוטניות לובשות קירה. קירה היא שמלה מיוחדת. מאפיין בולט בה הוא שכבת בד כפולה בכל אזור החזה והבטן, מעין כיס ענק.

הלבוש מגדיר כמעט אוטומטית מי מקומי ומי זר. שימוש בבגדים מסורתיים משמר גם את אריגת ותפירת הביגוד המסורתית.

2. בניית בתים

החוק מחייב בניה בשיטה הבהוטנית המסורתית. הבתים בבהוטן מעוטרים בציורי קיר ענקיים בצד החיצוני שלהם, על פי המסורת. בגלל הציורים ומבנה הבתים הייחודי, תייר העובר ברחובות חווה חוויה שונה מאשר בארצות אחרות.  
ציור על קירות הבתים הוא מקצוע. החובה החוקית לבניה מסורתית משמרת מקצוע זה. 
אמנות הציור על בתים, נלמדת בבהוטן במשך שש שנים.
איני מומחה לאמנות. מזווית הראייה המוגבלת שלי, הציורים הבהוטנים בתקרות ובצד הפנימי של קירות המקדשים, אינם מרשימים פחות מאמנות הרנסנס באיטליה. צריך לזכור כי האמן הבולט ביותר, פמה לינג פה, חי בזמן תחילת הרנסנס באיטליה. 
במזרח הרחוק, האמנים הבהוטנים נחשבים לטובים במיוחד והם מוזמנים לעטר בתים גם במדינות אחרות.

3. דת

הבודהיזם הוא חלק מהותי ממרקם החיים הבהוטני. בנייני ממשל מחולקים לשניים: אגף ממשלתי ואגף דתי. האגף הדתי, כולל בדרך כלל מנזר בו מתגוררים מספר נזירים. התושבים משתתפים בפסטיבלים ובטקסים במנזרים, תורמים מנחות או כסף בביקוריהם. בכל מקום ניתן למצוא גלגלי תפילה בודהיסטים אותם מסובבים התושבים. 
באירועים רשמיים ראש הממסד הדתי יושב בכיסא לצד המלך וראש הממשלה.


התפיסה של המהיינה בודהיזם הטיבטי היא שמעשים  משפיעים על הגלגולים הבאים של הנשמה. עשית טוב (או לפחות כוונתך הייתה טובה), מצב נשמתך בגלגול הבא ישתפר.מי יודע אולי גם תגיע למצבי תודעה מתקדמים יותר, שישחררו אותך מגלגול הנשמות. עשית רע (או לפחות התכוונת להרע), אולי תתגלגל למשהו נחות יותר.
הבהוטנים, הנאיביים במקצת, מנסים לממש עיקרון זה. התוצאה היא שרובם אנשים ישרים וחביבים המנסים לעזור לאחיהם ולזרים. 

4. הימנעות מפגיעה בטבע
כמי שאינו מעשן, שמחתי להגיע למדינה בה עישון אסור על פי חוק (לתיירים מותר לעשן בחדרם).


אין טוב בלי רע. לרע קוראים: אגוז בטל. זהו אגוז הדומה לאגוז מוסקט ונפוץ בבהוטן ובאזורים בהודו בהם עברתי בדרכי לבהוטן. 
אגוז בטל ממכר וגורם נזק רב לשיניים ולחניכיים. מישהו אמר לי, שהוא גם מסרטן. כשמתמכר לאגוז בטל, פותח את פיו, קל מאד לזהות אותו ככזה באמצעות הצבע האדום הבולט של פיו וחניכיו והמצב העגום של שיניו.


אלמנט חשוב הוא חוק האוסר על כריתת עצים ללא רישיון, המשמר את תבנית נוף מולדתם של הבהוטנים. אישור כריתה ניתן לצורך בניית בתים.


5. ספורט

אלמנט זה אינו קשור לחוק. הספורט הלאומי הוא חץ וקשת. התחרויות הן תחרויות קבוצתיות. המרחקים בין המטרה ליורה גדולים בהרבה מהמרחקים שראיתי במקומות אחרים. 
התמקדות בענף ספורט מסורתי במקום בענפים פופולריים בעולם מסביב שומרת על  ייחוד. 


אינטראקציה עם העולם החיצוני: תיירות
קל יותר לשמור על המאפיינים  הייחודיים של מדינה כאשר היא סגורה בפני השפעות כלשהן מהעולם. בעבר הייתה בהוטן מדינה שנקטה במדיניות כזו: התירה למספר זניח של תיירים לבקר בה וגם אותם הגבילה. טלוויזיה לא הייתה עד לפני מספר שנים, מטעמים אידאולוגיים של מניעת השפעה זרה. 


גם היום מקפידים בבהוטן על הגבלת מספר המבקרים הזרים ובודקים היטב האם מסתובבים באזורים שמותר להם להיות בהם על פי אישור הביקור. במהלך טיול נתקלים לפעמים בתחנות ביקורת בהן נדרשים תיירים להציג את אישורי הביקור שלהם. המגבלה העיקרית היום היא הדרישה להזמנת מקומות לינה מראש. הכמות הקטנה של בתי המלון יוצרת מגבלה טבעית במספר המבקרים. 


דרישה נוספת היא מדריך מקומי צמוד לקבוצות ולבודדים. כאשר פוגשים קבוצות או זוגות או בודדים ניתן לזהות מיד את המדריך המקומי על פי לבושו המסורתי.


אינטראקציה עם העולם החיצוני: שיתופי פעולה
גם אם אתה מדבר על אושר לאומי גולמי, (מונח שנטבע על ידי מלך בהוטן הרביעי ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק בתחילת שנות ה-70), במקום על תוצר לאומי גולמי, כפי שעושים הבהוטנים, אי אפשר להתעלם גם מהממד הכלכלי.  


מדינה שהשכר החודשי הממוצע בה הוא פחות מ 300 דולר, שיעור מס ההכנסה בה הוא כ 5% ושיעור המע"מ אף הוא כ 5% והיא אינה מייצרת את כל המוצרים הבסיסיים הנדרשים, זקוקה לשיתוף פעולה בינלאומי. 
בהוטן מקבלת סיוע ממדינות מערביות באירופה ובאמריקה ומהודו. 
במקביל נפתחה בהוטן לקדמה העולמית בנושאים כמו חינוך והשכלה ורפואה.
גם החשיפה לקדמה נזקפת לזכותו (או אולי לחובתו?) של ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק. 
אותו מלך גם ויתר על סמכויותיו וכונן מונרכיה דמוקרטית, כחלק מההשתלבות עם העולם החיצון. בשנת 2008, נערכו הבחירות הראשונות בבהוטן ונבחר ראש ממשלה.  בשיטה הבהוטנית, מונרכיה דמוקרטית פירושה שהמלך מעל לממשלה הדמוקרטית. לכאורה יכול המלך, לקבל החלטות מנוגדות לאלה של הממשלה. במקרה זה רצון המלך יבוצע.


בביקורי בבהוטן שאלתי את המדריך המקומי (בוגר אוניברסיטה בקנדה), כמה פעמים מאז הקמת הממשלה הדמוקרטית החליט המלך לחלוק על החלטת הממשלה ולחייב החלטה אחרת? תשובתו: זה טרם קרה.


נקודת המבט שלי
האיזון בין שמירה על המייחד את הבהוטנים לבין פתיחות לעולם החיצון הוא איזון עדין, שקל מאד להפר אותו. הצפת יתר של התרבות המערבית והייחוד ייעלם בהדרגה. סגירות יתר והמדינה, עלולה להידרדר לפיגור גדל והלך ביחס לעולם. 


במצב הנוכחי האיזון נראה סביר.
שמחתי לבקר במדינה בעלת תרבות ואורח חיים ייחודיים.
סוף כל סוף ביקרתי במדינה ללא סניפים של רשתות אמריקאיות ואירופאיות, כגון: מקדונלד. 


האם תצליח בהוטן לשמור לאורך זמן על ייחודה חרף החשיפה הגדלה והולכת למערב ולהודו? האם תיכשל בכך ותיבלע על ידי אחת משכנותיה הענקיות? 


איני יודע, אבל נדמה לי  שאפשר לשמור על אופטימיות זהירה.




     

גילאות: אפליה תעסוקתית ויכולות

בפוסטים קודמים עסקתי בנושא של קושי במציאת עבודה בגיל מבוגר.

דוגמאות לפוסטים כאלה:  
הטיפשות של שוק העבודה בישראל: אין כניסה מעל גיל 45
עבודה בגיל מבוגר ופנסיה: שני צדדים לאותה מטבע
כיצד בכל זאת להישאר בשוק העבודה בגיל מבוגר

קורות החיים של מבוגרים בני 40-45 ומעלה מושלכים לפח אחרי שרק תאריך הלידה נבדק. התופעה בולטת במיוחד בתחום ההי-טק.

מבוגרים מחפשי עבודה מנסים לשווא להוכיח ש"אין להם אחות", כלומר שטרם איבדו את יכולתם לעבוד ולהיות אפקטיביים.

מאמר בכלכליסט, שכותרתו מתי זה מאוחר מדי? מנסה לספק בסיס מדעי לטענות המבוגרים. המאמר טוען שעל פי מחקרים מדעיים (חלקם מצוטטים במאמר), הטענה המקובלת כי שיא היכולת הוא בגיל 25 ואחרי כן קיימת ירידה שכלית הוכחה כמוטעית.

המאמר מנסה להפריך את הטענה שאין חיים בהי-טק אחרי גיל 40 ובין הדוגמאות שהוא מביא: סטיב ג'ובס בן ה 47 שמגיע לשיא היצירתיות שלו עם יוזמת ה iPod, מרק פינקוס שייסד את  Zinga בגיל 41, שני האנשים המשמעותיים ביותר ב Facebook, אחרי מארק צוקרברג, שעברו את גיל ה 40. גם אריק שמידט שהחל את הקריירה ב Google בגיל 50 הוא דוגמה טובה. 

שימו לב בכתבה לראיון עם מאיר שטרן בן ה 87. שטרן, ניצול שואה שהקריירה המקצועית שלו הייתה כקצין בצה"ל, עשה הסבה מקצועית למוסיקה בגיל 65 ועד היום פועל בתחום עיסוקו החדש. בנוסף ללימודים אקדמיים התחיל בגיל 65 ללמוד לנגן.

בדיוק מה שהצעתי בפוסט בבלוג למבוגרים מחפשי עבודה בפיסקה "חשבו מחוץ לקופסה". 

גם אני כסטודנט לפסיכולוגיה, לפני כ 30 שנה, למדתי על עקומת הפעמון של  ההתפלגות הנורמלית שבה נקודת השיא מבחינה שכלית הייתה בגיל 25. 

אני כנראה לא היחיד שכתוכניתן מחשב עם ניסיון, פתר בשליפה בעיה, שבה התחבט תוכניתן צעיר חסר ניסיון במשך שבוע. זאת לא הייתה גאונות. סך הכל ניסיון בפתרון בעיה דומה, בה התחבטתי כמה שנים קודם ויכולת להכליל את הפתרון לבעיה שהוצגה לי.

כסטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית שמעתי (ביחד עם סטודנטים נוספים וגם ביחד עם חלק מהמרצים) קורס מרתק, שהעביר פרופסור יהודה אלקנה. אלקנה, שתחום התמחותו היסטוריה ופילוסופיה של המדע הציג תיזה מעניינת: צריך להפנות אחוז קטן מתקציבי המחקר לדוקטורנטים לטובת עבודות דוקטורט המבוססות על רעיונות חריגים ולא מקובלים בקהילייה המדעית.

לטענתו אנשים יצירתיים יותר בגיל צעיר. המערכת המגוננת עליהם מתוך כוונות טובות מכוונת אותם למסלול בו במשך השנים הראשונות הם מבצעים עבודות מחקר בתחומים, בגישות וברעיונות מבוססי קונצנזוס. רק כך הם יכולים לפרסם אותן ולקבל את התארים הנדרשים.    כשהם מגיעים סוף סוף למעמד המאפשר להם להציג גם רעיונות יוצאי דופן, במקרים רבים הם כבר בגיל בו הם מאבדים את היצירתיות. המפסיד מכך הוא המחקר המדעי. 

התמונה האמיתית

הדוגמאות שהצגתי בפיסקה הקודמת מראות כי התמונה האמיתית מורכבת יותר, ממה שיכולים מבוגרים מסוימים להבין מהמאמר בכלכליסט. לא צריך להיסחף. יש יתרונות לצעירים ויש יתרונות למבוגרים. 

חשוב לשים לב לנקודות הבאות:

1. בתחומים מסוימים יש בדרך כלל יתרון למבוגרים מעל גיל 40 ובתחומים אחרים לצעירים.

ככל שמרכיב הניסיון חשוב יותר כך גדל יתרונם של המבוגרים. ככל שגדלה חשיבות הגמישות, הזריזות וגדל קצב השינויים באים לידי ביטוי היתרונות של הצעירים.

לסופר מבוגר עשויה להיות פרספקטיבה רחבה יותר מאשר לסופר צעיר.

מתמטיקאי בן 25 או בן 30 עשוי לפתור בעיות שחברו בן ה 50 כבר לא יהיה מספיק יצירתי או גמיש על מנת לפתור אותן. 

2. בכל תחום יש משמעות גם לגמישות וגם לניסיון, כך שפסילה על הסף על רקע גילאי, עלולה להיות מוטעית. 

3. אין די בניסיון. צריך לדעת להכליל אותו למצבים שונים הדומים עקרונית למצבים בהם התנסת.

4. יש ההבדלים מהותיים ביכולות בין אנשים בני אותו גיל גדולים.

עוד סיבה טובה לא לפסול מישהו רק בגלל גילו.

אנקדוטה מעניינת המחזקת טענה זו, קראתי בספר נפלאות התבונה, העוסק בביוגרפיה של המתמטיקאי חתן פרס נובל ג'ון נאש.

לאחר אשפוז פסיכיאטרי ארוך, החוזר נאש בגיל מבוגר לאוניברסיטה בה עבד בעבר. הוא קיבל שכר מבלי שהרצה ומבלי שעסק במחקר. הוא נראה מוזר והסתובב בקמפוס, כשהוא מעלה רעיונות תמוהים בתחומים שאין שום קשר בינם לבין מתמטיקה.

אחד המרצים, שהגיע  למבוי סתום בפתרון בעיה מתמטית, ישב בקפטריה ונאש ישב איתו וניסה לשוחח איתו על עיסוקו. המרצה, חשב שאף אדם בגיל מבוגר לא יוכל לעזור לו לצאת מהמבוי הסתום. מטעמי נימוס, שיתף את נאש בהתלבטויותיו. המרצה מאד הופתע, כשהאיש המוזר העלה ופיתח מידית רעיון שהוציאו מהמבוי הסתום.

5. יש יתרון לתמהיל עובדים הטרוגני: צעירים בצד מבוגרים

האינטראקציה בין שונים, עשויה להביא לתוצאות טובות יותר מאשר צוותי עבודה הומוגניים. היתרונות והחסרונות של צעירים משלימים את אלה של המבוגרים. בתרבות ארגונית מתאימה, השילוב ביניהם תורם לבני שתי קבוצות הגיל ולתוצרי העבודה המשותפים.

הזווית האישיות שלי

מרבית האנשים העובדים מתמחים בנושא מסוים. הם לומדים אותו ורוכשים בו ניסיון שהולך וגדל. כמויות המידע האינסופיות בעולם המודרני דוחפות אנשים להתמחות בתחום צר. אנשים העוסקים באותו מקצוע, רוכשים התמחויות צרות יותר ויותר.   

יש גם אנשים המפתחים גישה שונה: הם מנסים לראות תמונה רחבה יותר. 

היתרון שלהם עשוי להיות ביכולת לטפל בנושאים מורכבים המשלבים תחומים שונים באותו מקצוע ולפעמים גם חיבור בין דיסיפלינות שונות.

החיסרון שלהם עלול להיות, פחות עומק בתחום צר כלשהו.

אני ניסיתי להשתייך למיעוט, כלומר: לקבוצה השנייה.

בכל חיי הבוגרים עסקתי ביותר מתחום אחד. גם כשעסקתי בתחום מקצועי אחד, ניסיתי להשלים אותו באמצעות תחביבים.

בעיסוקי בתחום המחשוב נחשפתי, מרצון ולפעמים גם מכורח גלל עבודתי כעצמאי, למגוון רחב של נושאים, טכנולוגיות וארגונים.

היום, בגיל 60, אני עדיין עוסק בהיקף חלקי בעבודה במחשוב.

חלק גדול מעמיתי למקצוע מנסים לשרוד, כלומר: לעבוד בכל מחיר בתחום זה. גם אם השכר יהיה נמוך יותר, גם עם התפקיד יהיה בכיר פחות וגם אם העבודה תהיה מעניינת פחות. 

אני איני חסיד התוכנית הישרדות בטלוויזיה. גם לא בתחומים מקצועיים. במקום לנסות לשרוד, אני מנסה לפתח תעסוקה בתחומים חדשים שמעניינים אותי ועשויים גם לתרום לסביבתי (בנוסף לעבודתי בתחום המחשוב).  

היות שאת הכלכלה המשפחתית שלי ניהלתי באופן טוב, משפחתי ואני לא סובלים ממחסור. אני יכול לספוג גם ירידה בהכנסות על מנת לנסות קריירה שנייה וקריירה שלישית.  

ניהול נאות של כלכלת המשפחה שלי מאפשר לי גם לייעץ לאחרים בתחום החדש שלמדתי והתחלתי לעבוד בו: ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה.

  

כלכלת המשפחה בבהוטן: רקע

כלכלת המשפחה במדינה כלשהי, אינה מנותקת ממאפיינים כלכליים, תרבותיים וחברתיים של אותה מדינה. בפוסט זה אציג את הרקע של מדינת בהוטן.

גאוגרפיה ודמוגרפיה

בהוטן נמצאת בהרי ההימאליה, צפונית להודו. בנוסף להודו, לבהוטן גם גבול עם טיבט. כיום טיבט היא חלק מסין. שטחה של המדינה הוא כ 40,000 קמ"ר. השטח הוא הררי ברובו וגובהו נע בין כ 1,500 מ' מעל פני הים ל 7,000 מ' מעל פני הים.

בבהוטן למעלה מ 700,000 תושבים. מרבית התושבים קרובים אתנית ותרבותית לטיבטים. בין המאפיינים המשותפים לטיבטים ולבהוטנים:

1. דת - מאהינה בודהיזם מהזרם הטיבטי היא הדת המשותפת לשתי המדינות.

2.שפה - קיים דמיון ביו שפת הדזונגקה, שהיא השפה הרשמית בבהוטן לבין השפה הטיבטית. נעשה שימוש באותן אותיות בשתי השפות. נעשה שימוש בשפה הטיבטית בתפילות בודהיסטיות בבהוטן.
3. גזע - תושבי טיבט ותושבי בהוטן הם מאותו מוצא אתני. חלק מהמנהיגים המשמעותיים בהיסטוריה של בהוטן היגרו למדינה מטיבט.  

אקלים

האקלים באזורים רבים של המדינה מאופיין בקור במשך חלקים גדולים מהשנה ובכמות גדולה של משקעים (גשם ושלג). הכמות גבוהה במיוחד בעונת המונסונים. 

משטר ואתגרים פוליטיים
המשטר בבהוטן הוא מונרכיה דמוקרטית. אתגר פוליטי מרכזי הוא כיצד לא להיבלע על ידי שני השכנים הענקיים שבכל אחת מהן למעלה ממיליארד תושבים. 


היבלעות בהודו עלולה להיות השתלטות ידידותית, כפי שכבר קרה לנסיכויות קטנות אחרות. מערכת היחסים בין הודו לבין בהוטן היא מערכת יחסים ידידותית של שיתופי פעולה. ממשלת הודו מסייעת לבהוטן בנושאים שונים, למשל: בסלילת כבישים בדרום המדינה.
בהוטן מספקת חשמל למדינת אסם ההודית.
המטבע הבהוטני נגולטרום צמוד לרופי ההודי ולכן בבהוטן ניתן להשתמש גם במטבע ההודי.


לגבי סין החשש הוא מהשתלטות עוינת. הבהוטנים מסתכלים על מה שנעשה בטיבט וחוששים מגורל דומה. לתפיסתם, סין מבצעת השמדה תרבותית ודתית של הטיבטים. הצעת ממשלת סין לסייע לבהוטן בסלילת כבישים באזור הגבול המשותף נדחתה. החשש הוא שכבישים כאלה יסיעו לצבא סיני להיות הראשון שיכבוש את המדינה הקטנה, שמעולם לא נכבשה על ידי מדינה אחרת. 


הכנסות ועבודה

כ 70% מהאוכלוסייה עוסקים בחקלאות. ההכנסה החודשית הממוצעת היא בין 250 דולר ל 300 דולר.


כלכלה
בנוסף לחקלאות, מתבססת כלכלתה של בהוטן על יצוא חשמל להודו (בעיקר מדינת אסם). החשמל מיוצר באופן הידרואלקטרי.

חינוך
מערכת החינוך הבהוטנית שונה לחלוטין מהמערכת בישראל: בישראל יש חינוך חובה אבל אין חינוך חינם (מה שנקרא בישראל חינם, עולה להורים לא מעט כסף). בבהוטן יש חינוך חינם אבל אין חינוך חובה. 
הלימודים בבית הספר מתחילים בגיל 7. עד כיתה יא' החינוך חינם. מי שעובר בהצלחה את הבחינות, ממשיך להנות מחינוך חינם.
חינוך חינם כולל אפילו ספרי לימוד ללא תשלום.  


להלן מספר הבהקים על מערכת החינוך בבהוטן:

• הלימודים החל מכיתות הביניים של בית-ספר יסודי הם בשפה האנגלית.
• במשך שלושה חודשים בחורף לא מתקיימים לימודים בגלל תנאי מזג האוויר הקשים.
• תלמידים בכפרים נאלצים ללכת ברגל מרחקים גדולים עד בית-הספר. לפעמים זו הליכה של שעתיים בבוקר ושעתיים חזרה.
• יש תלבושת אחידה בכל בית-ספר
• התלמידים מביאים ארוחת צהריים. המורים בודקים את תיבות האוכל של התלמידים על מנת לוודא שהתלמידים אינם מביאים Junk Food. 
• פעם בשבוע יש יום ירוק. התלמידים חייבים להביא ארוחות המבוססות על ירקות ופירות.

בנוסף לבתי-ספר יש שתי אוניברסיטאות ומספר מכללות. קיים גם בית-ספר גבוה ללימוד אמנות בהוטנית.

בריאות

מרבית הרופאים הבהוטנים למדו במערב. רמת הרפואה טובה. אינדיקטור לכך היא תוחלת חיים מעל לגיל 60. הסיבה העיקרית לתוחלת חיים נמוכה היא תמותה גבוהה של תינוקות. תמותה גבוהה של תינוקות מעידה בדרך כלל על מערכת שירותי בריאות גרועה.
בבהוטן תמותת תינוקות נמוכה. 
שירותי הבריאות ניתנים חינם.
המגבלה העיקרית היא איכות המכשור הרפואי בבתי-חולים. בהיעדר מכשור מתאים לביצוע אופרציה רפואית בבית-חולים, מועבר חולה לבית החולים המצויד ביותר במדינה. אם גם זה לא מספיק, המדינה ממנת טיפול רפואי בהודו. המימון כולל הטסה ועלות מלווה.  

נקודת המבט שלי

סדרת הפוסטים העוסקים בכלכלת המשפחה בבהוטן לא נועדה על מנת להציג מדינה וכלכלת משפחה אקזוטית במדינת עולם שלישי. המטרה העיקרית היא לבדוק מה אנחנו במדינה המפותחת ישראל יכולים ללמוד מהבהוטנים בנושא של התנהלות כלכלית של משפחות.


לבהוטן יש מאפיינים של מדינת עולם שלישי, למשל: הכנסה חודשית ממוצעת נמוכה. 
לבהוטן יש גם מאפיינים ייחודיים שאינם אופייניים למדינות עולם שלישי רבות. כך למשל אחד המאפיינים של מדינות עולם שלישי הוא שחיתות שלטונית. בהוטן היא דוגמה לחוסר שחיתות כזו.


במדינת עולם שלישי, שבה מקורבים לשלטון מכניסים לכיסם את הכסף שקיבלו על מנת לתקן כבישים, מצב התשתיות ילך וידרדר. ההידרדרות תשפיע על היכולת לנצל תשתיות אלה לפיתוח עסקים.
למדינה שבה מי, שקיבל כסף על מנת לתקן כבישים משקיע אותו בתיקון תשתיות התחבורה, יש סיכוי טוב יותר להתקדם ולהתפתח.
זוהי רק דוגמה אחת מני רבות.
לבהוטן בהחלט יש סיכוי טוב להמשיך ולהתפתח.


עמים החיים במדינות בהן התנאים הסביבתיים קשים, יוצרים משהו באמצעות עבודה קשה ופיתוח תרבותי-חברתי ייחודי.
ביקרתי בשלוש מדינות כאלה: יפן, איסלנד ובהוטן.


יפן מדינה ללא מחצבים, שיש בה אינספור רעידות אדמה, שונה מהשתיים האחרות. אין ספק שמדובר במעצמה כלכלית, שגם אחרי מספר שנים רב של משבר כלכלי הייתה הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, עד שסין דחקה אותה למקום השלישי. יש בה למעלה ממאה מיליון תושבים.


בין בהוטן לאיסלנד יש לא מעט נקודות דימיון, על אף שאיסלנד היא מדינה אירופאית מפותחת שבה הרי געש פעילים רבים.  


נקודת דימיון


1. מזג אוויר קשה בחלקים רבים במדינה
קור ושלגים במקומות גבוהים בראשי הרים. חורף המקשה על פעילות מחוץ לבתים.


2. אוכלוסייה קטנה בשטח גדול
באיסלנד כ 350,000 תושבים ובבהוטן פי שניים. אחת המשמעויות היא שיש מעט ערים.


3. מדינות עם הרבה מים: נהרות גדולים ומפלים שוצפים


4. חיות ביית כמו כבשים, פרות (בבהוטן) וסוסים מסומנות על ידי בעליהן ומסתובבות חופשי. כשצריך חוזרות בכוחות עצמן לחוותו של מי שלו הן שייכות


5. סובלנות דתית
באיסלנד לא התנהלו מלחמות חורמה בין נוצרים לפגנים. במקום זה הוכרזה הנצרות כדת רשמית ועובדי אלילים אימצו כלפי חוץ את הנצרות ובמשך שנים רבות שמרו על חלק ממנהגיהם הפגניים. 
הבודהיזם בבהוטן הוא יותר תפיסת עולם מאשר דת ולכן יש בו סובלנות רבה כלפי דתות אחרות.


6. אין שמות משפחה.
באיסלנד בן נקרא על שם אביו בתוספת סיומת סון, שפירושה בנו של. בת נקראת בשם אימה בתוספת סיומת שפירושה ביתה של. כך שבנוסף לשמות הפרטיים יש באותה משפחה שמות שניים שונים זה מזה. 
בבהוטן יש לכל אדם שני שמות, אבל אין שמות משפחה.


7. התפתחות של תרבות ייחודית


8. מתכונות ייחודיות לבתי-ספר הנובעות מאילוצי הסביבה הקשים.
באיסלנד בתי-ספר כפריים עם אפשרות לינה, למקרים בהם מזג אוויר קשה ימנע חזרה הביתה. בבהוטן התחלה של הקמת בתי-ספר קהילתיים קטנים באזורים כפריים בהם שניים עד שלושה מורים על מנת לחסוך מהתלמידים הליכה של שעות בתנאי מזג אוויר לא קלים. 


9. שמירה על הטבע ואוויר צלול.
בבהוטן נדרש אישור לעקירת עצים. באיסלנד נדרש אישור לדייג בנהרות


10. התבססות על אנרגיה ירוקה שאינה מזהמת
בבהוטן ייצור חשמל ממפלי מים. באיסלנד מערכת החימום של כל בתי עיר הבירה ריקיאוויק מבוססת על אנרגיה וולקנית מקידוחים באדמה. כמו כן נעשה שם ניסוי מטעם האו"ם של אוטובוסים המונעים על ידי אנרגיה ירוקה זו.