סיווג כרטיסי אשראי: החברה העולמית המנפיקה אותם

בפוסטים קודמים בסדרה עסקנו במבנה הלא תחרותי של שוק כרטיסי האשראי בישראל בגלל הבעלות של הבנקים על חברות כרטיסי האשראי ובמקורות הרווח העיקריים של חברות כרטיסי האשראי. בפוסט זה ננסה לסווג את כרטיסי האשראי לפי החברה המנפיקה אותם. בפוסטים הבאים אסווג אותם לפי חתכי סיווג שונים.

החברה העולמית שמנפיקה את הכרטיס
לא ממש משנה אם חברת כרטיסי אשראי מקומית הפיקה את הכרטיס. היא עשתה זאת במסגרת פעילות של חברת כרטיסי אשראי בינלאומית שאותה היא מייצגת.  

ויזה

 

מקור התמונה: ויקיפדיה אנגלית

זוהי חברה מובילה בשוק העולמי שהמטה שלה ממוקם במדינת קליפורניה שבארצות הברית. את הכרטיסים שלה מקבלים מרבית העסקים בארץ ובארצות בחו"ל בהן ביקרתי. בחלק מהארצות היותר אקזוטיות בהן ביקרתי, לא בכל מקום מקבלים בכלל כרטיסי אשראי, אבל כשמקבלים כרטיסי אשראי כמעט תמיד מקבלים כרטיסי ויזה. בארץ מנפיקות כרטיסי ויזה חברות לאומי קארד וכאל. 
ישראכרט ממעטת להנפיק כרטיסים מסוג זה.

מסטרקארד

מקור התמונה: ויקיפדיה אנגלית

זוהי חברה מובילה בשוק העולמי שהמטה שלה ממוקם במדינת ניו יורק שבארצות הברית. את הכרטיסים שלה מקבלים מרבית העסקים בארץ ובארצות בחו"ל בהן ביקרתי. בחלק מהארצות היותר אקזוטיות בהן ביקרתי, לא בכל מקום מקבלים בכלל כרטיסי אשראי, אבל כשמקבלים כרטיסי אשראי כמעט תמיד מקבלים כרטיסי מאסטר קארד. בארץ מנפיקה את הכרטיס בעיקר חברת ישראכרט.  
חברות לאומי קארד וכאל ממעטת להנפיק כרטיסים מסוג זה.

דיינרס קלאב

כרטיס דיינרס שהופק ביפן. מקור התמונה: ויקיפדיה

מטה חברה זו הוא באילינוי בארה"ב. על פי הויקיפדיה באנגלית, מקורו של הרעיון של כרטיס אשראי זה הוא אצל סועד במסעדה בניו יורק בשנת 1949. האיש שכח את הארנק שלו ולא היה לו אמצעי תשלום. אולי כחלק מהמסורת הזו, מוצעות בישראל הטבות בארוחות במסעדות למחזיק הכרטיס. בארץ מנפיקה אותו בעיקר חברת כאל.

החיסרון העיקרי של הכרטיס בארץ הוא שהרבה בתי עסק אינם מכבדים אותו. 
יש לזה סיבה עסקית: העמלות שמשלמים בתי עסק לחברת כרטיסי אשראי זו גבוהות יותר מהעמלות שמשלמים לחברות כרטיסי אשראי אחרות. 

מהניסיון האישי שלי בחו"ל מכבדים את הכרטיס הזה פחות בתי עסק מאשר את ויזה ומסטרקארד.
זה כנראה לא נכון לגבי ארצות הברית וקנדה משום שהחל משנת 2004 יש לחברה שיתוף פעולה עם מסטרקארד. כרטיסי דיינרס שהופקו במדינות אלה מכובדים בכל מקום שבו מכבדים מסטרקארד. 

אמריקן אקפרס

מקור התמונה: ויקיפדיה באנגלית

את החברה הזו הכרתי באמצע שנות ה-70 כאשר נסעתי לטייל בחו"ל. לא רציתי להסתובב עם יותר מדי כסף מזומן ולכן רכשתי Travelerw's Cheques של חברת אמריקן אקספרס. במרכז כל עיר גדולה בה ביקרתי היה סניף של החברה. עמדתי בתור הארוך וכשהגיע תורי החלפתי את הצ'קים הנ"ל בכסף מזומן.

אמריקן אקספרס, נוסדה בשנת 1850 ומרכזה בניו יורק בארצות הברית. כפי שאתם לומדים מהסיפור האישי שלי, היא נותנת מגוון של שירותים פיננסיים ולא מתמקדת רק בכרטיסי אשראי. כרטיסי אשראי הוא אחד מקווי העסקים החשובים שלה.
במשבר הסאבפריים בשנת 2008, הפכה לחברת החזקות בנקאית, כלומר: חברה שבבעלותה בנקים אבל לא בהכרח נותנת בעצמה שירותי בנקאות.

בארץ מופק כרטיס האשראי שלה בעיקר על ידי ישראכרט. כמו את כרטיס דיינרס, גם את כרטיס אמריקן אקספרס לא כל העסקים מכבדים. זוהי תמונת המצב בארץ וגם החוויה שלי כמטייל בחו"ל.

טיפים והמלצות

1. צמצמו את מספר כרטיסי האשראי שלכם למינימום ההכרחי
שימוש בכרטיסי אשראי בעייתי לאנשים ומשפחות שאינם שולטים בהוצאות שלהם. אם תהיתם, מדובר בחלק גדול מהאוכלוסייה במדינת ישראל.
ככל שמספר כרטיסי האשראי גדול יותר, כך קשה יותר לשלוט בהוצאות.
בחלק מהמקרים גם משלמים עמלה חודשית על כרטיס או כרטיסי אשראי.

2. בחרו בכרטיס אשראי שמכבדים אותו במרבית בתי העסק
היכולת להשתמש בכרטיס כמעט בכל בית עסק יותר חשובה מהטבה זו או אחרת שתקבלו.
המשמעות בישראל היא שבדרך כלל עדיף להחזיק כרטיס ויזה או כרטיס מסטרקארד. 

לא רק Moral Hazards - סיפורים מהחיים

בפוסט קודם הסברתי מהו Moral Hazard. באופן תמציתי,  כשמדינה או חברה עוזרת לכאלה שזקוקים לתמיכה כלכלית, יהיו כאלה שיקבלו אותה, על אף שהסיבה למצוקתם אינה חוסר יכולת אלא חוסר רצון או מניע אחר.
באותו פוסט שאלתי למי צריך לעזור? בפוסט זה אביא דוגמאות למקבלי עזרה. כל קורא יכול להחליט למי לדעתו צריך לעזור?

למי צלצלו הפעמונים? 

עמותת "פעמונים" היא עמותה המנסה למשפחות בישראל להתנהל כלכלית "באופן מאוזן ואחראי ובדרך ישרה" (הקטע בגרשיים הוא כמעט ציטוט מדויק מלשונית "אודות" באתר פעמונים). 
העמותה עושה עבודה חשובה בתחום, אבל בלא מעט מקרים אינה גובה תשלום. 
העמותה מתבססת בעיקר על מתנדבים ותרומות.

במהלך הקריירה שלי בכלכלת המשפחה פגשתי אדם, שעבד כעשר שנים ב"פעמונים" ועזב. 
"מדוע עזבת את פעמונים?" שאלתי אותו.
"נמאס לי להיות זה שהמצב הכלכלי של המשפחות, להן נתתי ייעוץ מעניין אותו יותר ממה שהוא מעניין את המשפחות" ענה לי אותו יועץ לכלכלת המשפחה.

מאחורי האמירה מסתתרת הטענה, שחלק מהמשפחות להן מסייעים ב"פעמונים" ממש לא מתחברות לחזון של העמותה: הן רוצות שמישהו אחר יעזור להן להתנהל כלכלית טוב יותר אבל אינן מוכנות לקחת אחריות בעצמן.

לא בכדי, כתבתי את המילה "חלק". איני טוען שכל או רוב המשפחות ש"פעמונים" מסייעת להן מתנהלות באופן כזה אבל....
כשמקבלים משהו ללא תשלום יש כאלה שלא יעריכו את העזרה שהם מקבלים ולכן גם יטו לא לקחת אחריות.
באופן אישי פגשתי לא מעט אנשים שעזרתי להם בהתנדבות וידעו להעריך את זה ולקחת אחריות על מעשיהם. 

אחד הפתרונות לבעיה הזו הוא גביית תשלום סמלי. יש כאלה שאם ישלמו תשלום נמוך ככל שיהיה, יפיקו תועלת שלא היו מפיקים מאותו סיוע כשהוא ניתן בחינם.

כנראה שבין אלה המקבלים סיוע מעמותת "פעמונים" יש גם כאלה שהם Moral Hazard, כלומר: כאלה שהיו יכולים לממן לעצמם ייעוץ בכלכלת המשפחה והצליחו לקבל ללא תשלום ליווי כלכלי של "פעמונים".
שאלה בפני עצמה היא: האם אלו שמלווים אותם היו מפיקים יותר תועלת לו היו משלמים לפחות סכום סמלי?  

שני סיפורים אתיופיים

כשסיימתי את קורס יועצים ומאמנים לכלכלת המשפחה, התקשתי למצוא משפחות שרצו ייעוץ מיועץ חסר ניסיון. גם מרבית חבריי לקורס התקשו לא פחות ממני.
רובם התנדבו בעמותת "פעמונים" על מנת לרכוש ניסיון. אני התנדבתי לתת ייעוץ ללא תשלום למשפחות יוצאי אתיופיה בשכונת הקטמונים. 

מהרכזת האתיופית, הנבונה והמשכילה, ביקשתי שתפנה אלי משפחות שתוכלנה להפיק תועלת מהייעוץ שלי.
היו משפחות כאלה. במיוחד בלטה משפחה אחת שקלטה את מה שאמרתי ומיד השליכה אותו על מצבה.
כך למשל, הסברתי שעדיף לנהל חשבון בנק אחד ולא שני חשבונות משום שאפשר לנהל אותו טוב יותר. הזכרתי את המצב בו בחשבון אחד יש אוברדרפט ובשני יתרת זכות. הגבר מיד זיהה שזה מה שקרה אצלם ואמר לאשתו: זה קורה גם לנו בואי נעביר את שתי המשכורות שלנו לאותו חשבון ונסגור את השני.

היה גם סיפור מוצלח פחות. נכמרו רחמיה של הרכזת על אם חד-הורית צעירה שמצבה הכלכלי היה גרוע במיוחד. גם אני לא יכולתי להיות אסרטיבי ולהשיב בשלילה לבקשת הרכזת.
בפגישה הראשונה הבנתי שהיא לא ממש בשלה לקלוט את מה שאני אומר לה. לפגישה השנייה במתנ"ס רק אני הגעתי. הרכזת התקשרה והגברת המציאה תירוץ ואמרה שהיא מגיעה. בטלפון השני אחרי חצי שעה היה תירוץ אחר.


כעבור כמה שנים
באחת הפעמים המעטות שבאתי כמתנדב לעמותת "שכן טוב" לעזור בחלוקת מזון למשפחות מעוטות יכולת שמחתי לפגוש את הגבר יוצא אתיופיה, שהוזכר בפגישה הקודמת. אחרי שיחה קצרה התברר ששנינו הגענו מאותה סיבה: גם הוא עזר בחלוקת מזון.
כיועץ לכלכלת המשפחה אני שמח לפגוש משפחות שעברו תהליך ייעוץ בנסיבות כאלה: זו אינדיקציה להצלחת תהליך הייעוץ וגם אינדיקציה שהן מעריכות את מה שקיבלו ותורמות לחברה.

המפגש עם האם החד-הורית במסגרת "שכן טוב" היה פחות משמח. באחת הפעמים הבאתי לה מזון.

במקרה זה אין מדובר ב-Moral Hazard. השאלה העולה היא: האם יש טעם בהשקעה בטיפול בכלכלת המשפחה באנשים שאינם בשלים לזה ולכן לא יפיקו תועלת מהייעוץ?
בוודאי שיש מקום לתמיכה ממסדית אחרת באנשים כאלה.
שימו לב לדוגמה החיובית של אדם שקיבל ייעוץ כלכלי בהתנדבות ומעבר להפקת התועלת האישית מהייעוץ בחר גם להתנדב לטובת אחרים.

עיירת פיתוח

מיכאל (שם בדוי לחלוטין כמו כל השמות בפוסט זה) גדל בעיירת פיתוח.
דניאל (שם בדוי) גדל בשכונה גרועה מעיירת פיתוח: עוני, פשע, סמים, אלימות וכדומה.

כשפגשתי את דניאל, אחרי שסיים תואר שני באוניברסיטה ועבד במקצוע מכובד, הוא לא התלונן על התנאים הקשים בהם גדל לאחר קום המדינה. להיפך, היו לו דברים חיוביים להגיד על המורים שלימדו אותו בבית הספר.
הוא סיים את בית הספר היסודי בהצטיינות. אבל היות שרק מעטים המשיכו לבית ספר תיכון (אז עדיין לא היו חטיבות ביניים) הוא למד בבית ספר מחוץ לשכונה. 
הוא התחיל כתלמיד גרוע במיוחד בגלל פערי הרמה הגדולים בין בית הספר היסודי בשכונה לבתי ספר יסודיים אחרים. הוא סיים בהצטיינות.

מיכאל התלונן על הקיפוח של הוריו שנשלחו לעיירת פיתוח. הוא לא התמיד בלימודים והחליט לא לעבוד. איכשהו הצליח להוציא אישור שאינו מסוגל לעבוד והוא מקבל קצבה חודשית מהמוסד לביטוח לאומי. הוא מבצע פה ושם עבודות מזדמנות "בשחור".

קרוב לוודאי שהמשפחות של שניהם קופחו שלא בצדק. דניאל בחר למצות את עצמו למרות תנאי ההתחלה הגרועים במיוחד. מיכאל בחר לא לעשות כלום.

מיכאל הוא דוגמה קלאסית ל-Moral Hazard. לטעמי האישי, לא צריך לעזור כלכלית לאנשים כמוהו. בהחלט אפשר לתת לו עזרה על מנת שיעבוד וישנה את תפיסת המציאות שלו.
לאנשים מסוגו של דניאל מן הראוי לעזור. הם יפיקו ממנה תועלת ויתרמו לחברה.

כשפסיכולוגיה אנלטית מצליחה יותר מדי

זרמים מסוימים של פסיכולוגיה יוצאים מהנחה שחשוב להבין לעומק את עברו המשפחתי של המטופל. הן שמות דגש רב על היחסים עם ההורים בגיל צעיר.
המטרה היא כמובן להביא לכך שההבנה של העבר תשפר את המצב הרגשי ואת ההתנהלות בהווה ובעתיד.

יש כאלה שאצלם הניתוח הפסיכולוגי  "מצליח" יותר מדי, כלומר: הם כל כך עסוקים במערכת היחסים עם ההורים בעבר הרחוק, כך שהם לוקחים אותה איתם להווה.
חלקם גם מוצאים את האשם או האשמים במידת האושר הפחותה שלהם בהווה ובקשיים התפקודיים בהווה.
מנקודת מבטם ההורים או אחד מהם הם האשמים. גורם סמכותי (הפסיכולוג/גית המטפל/ת) לכאורה אישר את זה.
זו כמובן טעות: במו בפסקה הקודמת שכותרתה "עיירת פיתוח" השאלה היא מה עושים בהווה עם מה שלא היה מושלם בעבר? האם זה גורם מעכב התפתחות או שמתמודדים חרף הקשיים?

אבות מושלמים
אין אבות מושלמים. אפשר לשים את האבות על רצף מהגרוע ביותר לטוב ביותר. גם האבות הטובים והמסורים ביותר טועים. בקצה השני של הרצף יש אבות מחרידים שמכים את ילדיהם באלימות קבועה, קשה ומתמשכת, זורקים את ילדיהם לרחוב ולפעמים גם מקיימים יחסי מין מתמשכים ובכפייה עם בנותיהם הקטינות.   
כאשר מדובר בקצה הגרוע של הרצף, אפשר להבין בנות המאשימות את אביהן במצבן הרגשי ובתפקודן המועט שנים רבות אחרי שיצאו מבית ההורים.

אביה של עינת (שם בדוי לחלוטין) היה רחוק מלהיות אב מושלם אבל הוא לא היה בקצה השני של הרצף. הוא היה אי-שם במקום לא טוב באמצע.
פה ושם היכה את ילדיו. צעק עליהם לא מעט ובעיקר שידר להם באופן פוגעני שהוא רואה בהם כישלונות. 

אחרי טיפולים פסיכולוגיים, עינת מצאה את האשם במצבה הלא מזהיר מבחינה אישית וכלכלית. האשם הוא כמובן אביה.

לו היה מדובר בנערה מתבגרת בת 17 הגרה עם הוריה זה היה סביר,  אבל במקרה הנדון מדובר גם באישה בוגרת כמה עשרות שנים אחרי שהאב הלך לעולמו. 
העיסוק המתמשך והאינטנסיבי בא על חשבון ההתמודדות עם ההווה.

במקרה זה אין מדובר ב-Moral Hazard. השאלה העולה היא: האם יש טעם בהשקעה בטיפול בכלכלת המשפחה במי שאינו יכול לשים בצד דברים שקרו בעבר הרחוק ולתפקד בהווה?
עזרה כלכלית לאנשים במצב כזה עלולה להיות "בור ללא תחתית". 
בוודאי שיש מקום לתמיכה ממסדית אחרת באנשים כאלה. הסיוע הבסיסי ביותר הוא טיפול שיגמול אותם מהטלת אשמה על ההורים והתמקדות בהווה. 
לאחר הגמילה, סיוע כלכלי וייעוץ כלכלי היו אפקטיביים. 

השורות התחתונות

חברה צריכה לעזור למי שמוכן לעזור לעצמו. ייעוץ בכלכלת המשפחה עשוי להביא לתוצאות אצל פרטים ומשפחות המסוגלים ומעוניינים לעזור לעצמם.

אלה שייעוץ כלכלי לא היה אפקטיבי עבורם מתחלקים לשלוש קבוצות:

1. אלה שאינם מסוגלים לעזור לעצמם בגלל מגבלות אובייקטיביות.
צריך לעזור להם שלא באמצעות ייעוץ כלכלי.

2. אלה שאינם מסוגלים לעזור לעצמם בגלל חסמים.
צריך לסלק את החסמים ורק אחרי זה יהיה טעם בייעוץ כלכלי. 

3. אלה שהם Moral Hazard
אלה שמסוגלים לעזור לעצמם ומסיבות שלהם מעדיפים להיות נטל כלכלי על החברה.
במקרים שמצליחים לזהות אותם באופן ברור יש מקום לשלול מהם סיוע כלכלי. בוודאי שייעוץ בכלכלת המשפחה שיינתן להם הוא בזבוז משאבים.
כפי שציינתי בפוסט הקודם, הבעיה היא שיש מקרים שקשה להבחין בינם לבין כאלה השייכים לשתי הקבוצות הראשונות והמחיר עלול להיות חוסר סיוע לכאלה המשתייכים לקבוצות האחרות.  



  
 

כרטיסי אשראי: ממה עוד מרוויחות חברות כרטיסי האשראי?

בפוסט קודם הסברתי כי חברות כרטיסי האשראי מרוויחות מעמלות מהמשלמים וממקבלי התשלום. 
מקור רווח חשוב אחר כולל בתוכו את שמן של החברות: אשראי.

אשראי הוא שם כללי לקבלת כסף והחזרתו במועד מאוחר יותר. על העיכוב בהחזרה משלמים ריבית. 

דוגמאות בולטות לאשראי הן: הלוואות, אוברדרפט ופריסת תשלומים באמצעות כרטיסי אשראי.

הזמן עליו לא משלמים ריבית
כשמשלמים באמצעות כרטיס אשראי לא משלמים ריבית על הימים ממועד ביצוע העסקה ועד למועד החיוב החודשי. זהו הזמן היחיד עליו לא משלמים בדרך כלל ריבית.

מה שכתבתי כאן נכון לגבי עסקאות בשקלים בישראל. בעסקאות בחו"ל משלמים גם עבור דחיית התשלום למועד החיוב החודשי. עסקאות בחו"ל כרוכות גם בהמרה ממטבע למטבע. בהמרות יש שערים שונים. חברות כרטיסי האשראי עשויות להרוויח גם במהלך תהליך ההמרה. בחלק מהמקרים מתבצעת המרה משקלים לדולרים ומדולרים למטבע בו בוצע התשלום בפועל.

הזמן עליו משלמים ריבית או פריסת תשלומים
למעט מקרים בהם אומרים לכם שלא תשלמו ריבית על חלוקת התשלום למספר מועדי חיוב, תשלמו ריבית וריבית גבוהה. 

תשאלו את עצמכם: האם כדאי לפרוס תשלומים ולשלם ריבית? כשיש לכם מספיק כסף מזומן בחשבון ולא תיכנסו לאוברדראפט זה לא כדאי. גם אם תקבלו ריבית על הכסף, היא תהיה הרבה יותר נמוכה מהריבית שתשלמו.

מחיר החופש 

יש גם כרטיסי אשראי שנותנים לכם לבחור כמה כסף תשלמו בכל חודש באמצעות כרטיס האשראי. חברת כרטיסי האשראי נותנת לכם את החופש לפרוס את התשלומים לכמה זמן שתרצו.

כידוע אין מתנות חינם ולחופש הזה חש מחיר: המחיר הוא ריבית גבוהה במיוחד.

הכרטיסים המקנים לכם חופש פריסה נקראים: כרטיסי אשראי מתגלגלים. 

ההמלצה שלי: התרחקו מכרטיסי אשראי מתגלגלים ואם כבר אתם משתמשים בהם, אל תפרסו תשלומים באמצעותם. 

הלוואות

באמצעות כרטיסי האשראי ניתן לקחת הלוואות. ההלוואות נמכרות כהלוואות קלות למימוש במהירות. בלא מעט מקרים הן הקראות "הלוואת אקספרס".
בהחלט מפתה. במקום להביא אישורים ותלושי משכורת ואולי גם ערבים פשוט מקבלים הלוואה בקליק או מספר קליקים.

גם למידיות הזו יש מחיר: גובה הריבית. גובה הריבית יהיה גבוה בדרך כלל מגובה הריבית בבנק. שלא תדעו לרגע, גם הריבית על הלוואות בבנק גבוהה.

כמות וסכומי ההלוואות, שחברות כרטיסי האשראי נתנו, צמח בקצב מהיר עד השנה האחרונה.  

שוק ההלוואות בישראל
קשה להפסיד ממתן הלוואות. התסריט המפחיד בנקים, וגורמים אחרים המעניקים הלוואות, הוא חובות מסופקים, כלומר: מי שלקח הלוואה לא יכול להחזיר אותה. זהו תסריט שבו הבנקים עלולים להפסיד ממתן הלוואה. 

הבנקים מגנים על עצמם באמצעות בטחונות וערבים. הם גם מנסים להאריך מראש האם ללווה עלול להיות קושי בהחזר ההלוואה. ההערכה הזו היא בעצם דירוג האשראי של הלקוח.
כשמישהו הוא בעל דירוג אשראי נמוך, יכול להיות שלא יקבל הלוואה. יכול להיות שיקבל אותה בריבית גבוהה יותר. יכול להיות שיצטרך להביא ערבים בעלי יכולות כספיות טובות יותר שיתחייבו לשלם במקומו, אם חס וחלילה לא יוכל לעמוד בהחזרים.

כשחשבון הבנק שלך מתנהל בבנק, שמלווה לך כסף, קל לו להעריך את דירוג האשראי שלך. הוא יכול להקטין את ההסתברות לכך שלווה לא יוכל לשלם את ההחזר החודשי.

הוא יכול גם להפוך נכסים פיננסיים של הלווה כביטחון להחזר ההלוואה: לא החזרת? הבנק ייקח ממך נכסים פיננסיים, שחתמת מראש שתעביר אליו במקרים כאלה. 

בשוק ההלוואות בישראל שולטים הבנקים. כמו בתחומים אחרים בהם הבנקים שולטים, אין במדינת ישראל תחרות אמיתית. הצרכנים משלמים את המחיר באמצעות ריבית גבוהה.

שחקנים חדשים יחסית בשוק הזה הן חברות הביטוח וחברות הפינטק. 

כפסי החיסכון הפנסיוני שלנו נצברים אצל חברות הביטוח בקצב מהיר. במצב הנוכחי בשוק ההון מתקשות חברות הביטוח למצוא השקעות עם תשואה גבוהה ובסיכון נמוך. 
אחד הפתרונות הוא הענקת הלוואות המניבות רווחים. 

מעמדן של חברות כרטיסי האשראי בשוק ההלוואות

כפי שהסברתי בפוסט כרטיסי אשראי בישראל - חלק 1: הבנקים וחברות כרטיסי האשראי,  חברות כרטיסי האשראי הן בבעלות הבנקים.

האם הן יתחרו באמת מול חברות האם שלהן בשוק ההלוואות ויקטינו את הרווחים שלהן ושל חברות האם שלהן? אני ואחרים די ספקנים. תחרות אמיתית כנראה לא ממש קיימת.

חברות כרטיסי האשראי גובות בדרך כלל ריבית גבוהה יותר מהבנקים, אבל הן מבצעות את מתן ההלוואות בתהליך קל יותר ומזורז יותר.

רגע אחד, האם הן לא חשופות לסיכון של חובות מסופקים? התשובה היא הן חשופות במידה קטנה. גם כאן משחקת לטובתן הבעלות שלהם על ידי הבנקים. באופן עקיף או ישיר עומד לרשות כל חברה המידע של בנק האם ביחס לדירוג האשראי.
זה בא לידי ביטוי בזמן קבלת כרטיס האשראי וקביעת מסגרת האשראי של הלקוח. במילים אחרות ללקוח מוגדר גובה הסכום המקסימלי שהוא יכול למשוך באמצעות כרטיס האשראי.

כמובן שלמתחרים שאינם בנקים קשה יותר. לרשותם אין מידע זמין על דירוג האשראי של הלקוח והם צריכים להשיג את המידע באופנים שונים, על מנת לא להעניק הלוואות גדולות או הלוואות בכלל לבעלי דירוג אשראי נמוך.

טיפים ללוקחי אשראי מחברות כרטיסי האשראי  

1. הימנעו מפריסת תשלומים בכרטיסי האשראי כשאתם יכולים להימנע.

2. הקטינו למינימום, אם בכלל, את השימוש בכרטיסי אשראי מתגלגלים.

3. אם אינכם חייבים לקחת הלוואה שקלו להימנע מלקיחתה.

4. אל תתפתו למידיות ולקלות. השוו בין הצעות שונות לקבלת הלוואה.
בדקו גם גורמים חוץ בנקאיים שאינם חברות כרטיסי אשראי.

Moral Hazard: למי צריך לעזור?

במקרה התגלגל לידיי, לזמן קצר, ספרו של הכלכלן ארז רפאלי כלכלה רומנטית. הספר העוסק בקשר או בדימיון בין כלכלה לרומנטיקה בתחום הזוגי.

הספר מראה דימיון בין עקרונות כלכליים ובין התנהלות זוגית. זו תפיסה מעניינת. אולי מעניינת במיוחד עבורי כמי שכתב לא מעט פוסטים על הדימיון ביו זוגיות בחיים ובין זוגיות בברידג'. למשל: פגישה עיוורת האם הם יפגשו שוב?  

בפוסט זה אגע בשאלה שמעלה רפאלי בספרו, שהעיקרון שמאחוריה מכונה Moral Hazard.

בכל חברה יש כאלו הזקוקים לעזרה כלכלית מהמדינה. אנשים שאין להם יכולת לפרנס את עצמם.

בכל חברה יש גם כאלה שינצלו את מנגנוני העזרה של החברה על מנת לקבל את אותה עזרה מסיבות אחרות, למשל עצלנות.

 Moral Hazard, בהקשר זה, הוא הסיכון שאנשים שהיו יכולים לפרנס את עצמם, לו רק היו מתאמצים מעט, ינצלו את המנגנונים האלה על מנת לקבל כספים.

הגישה הסקנדינבית והגישה האמריקאית
כל חברה מוצאת את האיזון שלה בהקשר של Moral Hazard.
האמריקאים קרובים לקצה בו לא מוכנים שאנשים שלא באמת מגיע להם, יקבלו גם אם המחיר הוא שאנשים שבאמת לא יכולים לפרנס את עצמם לא יקבלו את התמיכה.

האירופאים בכלל, והסקנדינביים באופן יותר קיצוני, מוכנים שגם "פרזיטים" ירוויחו על מנת להקטין את שיעורם של אלה שבאמת זקוקים לעזרה הזו ולא יקבלו אותה.

הגישה שלי
אני יותר קרוב לסקנדינביים מאשר לאמריקאים, אבל.... כאשר אין מדובר בתקציבים לאומיים, אלא בעזרה שלי למישהו ספציפי הגישה שלי משתנה לחלוטין.

בייעוצים בכלכלת המשפחה פוגשים אדם ספציפי או משפחה ספציפית ואז צריך לקבל החלטה: האם אני מתחיל תהליך של עזרה לאותו אדם או לאותה משפחה? 
בהקשר זה אני עובד על פי המודל האמריקאי.
כמו שהמשאבים הלאומיים של מדינה לעזרה לאזרחיה מוגבלים, גם המשאבים שלי מוגבלים, למשל: משאב הזמן.

אני מעדיף להשקיע אותם במי שמוכן לעזור לעצמו ולא במי שלא מוכן לעזור לעצמו.

מהניסיון למדתי, שסיכויי הצלחה בעבודה עם מי שמוכן לעזור לעצמו גבוהים.
סיכויי ההצלחה בעבודה עם מי שלא מוכן לעזור לעצמו אפסיים.

דוגמאות מכלכלת המשפחה, כמו גם בתחומים אחרים, בפוסט הבא. 



  

כרטיסי אשראי: ממה מרוויחות חברות כרטיסי האשראי?

בפוסט הראשון בסדרה עסקנו בקשר בין הבנקים וחברות כרטיסי האשראי בישראל. 

השאלה המרכזית בפוסט זה היא: ממה מרוויחות חברות כרטיסי האשראי?. שאלה דומה שאלתי בפוסט בסדרת הפוסטים על הבנקים שכותרתו: הבנקים: ממה מרוויחים הבנקים?   

לפני הדיון בשאלה הזו נראה מי הם השחקנים בעולם של שימוש בכרטיסי אשראי? בביצוע עסקה באמצעות כרטיס אשראי נדרשים שלושה סוגי שחקנים.

"השחקנים"

חברת כרטיסי האשראי 
חברת כרטיסי אשראי נותנת את השירות המאפשר ביצוע טרנזקציה. היא מספקת תשתית טכנולוגית לביצועה ומבצעת בדיקות נאותות עסקה.

חברת כרטיסי האשראי מרוויחה מעמלות שהיא לוקחת משני סוגי השחקנים האחרים עבור השירותים שלה. 

מקור חשוב לרווחים הן ריביות על אשראי. נתייחס אליו בפוסט הבא.

קצת פישטתי את התמונה, למעשה מאחורי חברת כרטיסי האשראי הישראלית נמצאת גם חברה עולמית כמו ויזה או מסטרקארד. לצורך הדיון כאן אתייחס אל החברה המקומית ואל החברה העולמית, איתה משתפת פעולה, כגוף אחד.

הלקוח המשלם
הלקוח נותן את פרטי כרטיס האשראי שלו ומאשר את העסקה.

מקבל התשלום
גוף הנותן שירות או מספק מוצר וגובה כסף תמורת השירות או המוצר. זה יכול להיות גם גוף שנותן שירות למישהו אחר: למשל כשמישהו תורם כסף.

הבננו מדוע לחברת כרטיסי האשראי כדאי שישתמשו בכרטיס שלה.
לא הבננו האם ומדוע זה כדאי לשני השחקנים האחרים?

על מנת להבין את זה נבחן חלופות אחרות לביצוע תשלום ונראה את היתרונות והחסרונות שלהם מזווית הראייה של הלקוח המשלם ומקבל התשלום.

כסף מזומן

שימוש בכסף מזומן הוא אולי האפשרות הראשונה עליה חושבים. לכסף יש שני חסרונות עקרוניים מהותיים:

1. עסקאות בסכומים גדולים מנועות בגלל חוקי הלבנת הון
גם אם תבצעו עסקה בסכום גבוה שמתחת לסף החוקי במס הכנסה יכולים לחשוד שהלבנתם הון. החקירה אולי לא תגלה שום דבר, אבל זה לא נעים וזה עלול לגזול זמן.

2. לא ניתן לבצע באמצעותו עסקאות מקוונות
אי אפשר לשלם באמצעותו בעסקאות אינטרנטיות. לעומת זאת קל מאד בכרטיס אשראי לבצע עסקאות כאלה.

חסרונות למשלם

1. צריך ללכת להוציא כסף בבנק או במכשיר אוטומטי

2. לפעמים אין מספיק כסף מזומן לביצוע קנייה

3. עלולים לגנוב את הכסף או אתם עלולים לאבד אותו

בעיקר מדובר באי-נוחות. שימוש בכרטיס אשראי קל ונוח הרבה יותר.

קלות נוחות ומידיות הם גם חיסרון. קל יותר להוציא יותר כסף ממה שיש לנו. שטרות כסף הם מוחשיים. כסף בכרטיס אשראי וירטואלי.
יועצים לכלכלת המשפחה משתמשים בטכניקה של שימוש במזומן והפסקת שימוש בכרטיס אשראי במהלך העבודה המשותפת עם משפחות שאינן שולטות בהוצאות שלהן. 

חסרונות למקבל

1. עלולים לגנוב מכם כסף.

2. עלולים לשלם לכם בשטרות מזויפים או לא תקינים

3. אי נוחות: בעלי עסקים צריכים ללכת לסניף בנק להפקיד את הכסף בחשבון. זה כרוך גם בהמתנה בתור.

4. קשה יותר לבצע את הנהלת החשבונות, אם אין לכם קופה רושמת והפקה אוטומטית של חשבוניות.

צ'ק

לכאורה, פיתרון קל ונוח העונה על החסרונות של כסף מזומן. 

חסרונות למשלם
החסרונות למשלם בטלים בשישים בהשוואה ליתרונות.

1. צריך לדאוג שיהיו פנקסי צ'קים
מדי פעם צריך ללכת לסניף הבנק לאסוף אותם. צריך לקחת איתנו פנקס צ'קים.

2. צריך לוודא שהם נכתבו נכון טכנית.
אחרת הם עלולים לחזור והתשלום לא יבוצע

3. יש לוודא שיש להם כיסוי.
אחרת הם עלולים לחזור ואז כאילו שלא שילמתם. מספר רב של צ'קים חוזרים עלול להכניס אתכם לרשימה הלא מכובדת של לקוחות כאלה. המשמעויות הן פרסום שמכם ובעיקר מגבלות על ניהול חשבונות בנק.

היתרון הוא בנוחות בשימוש ובקלות בשימוש. אפשר גם לפרוס תשלומים ולשלם בצ'קים דחויים.

קלות נוחות ומידיות הם גם חיסרון. קל יותר להוציא יותר כסף ממה שיש לנו.

חסרונות למקבל


1. צ'קים בלי כיסוי
כשצ'קים חוזרים בגלל חוסר כיסוי זה עלול להסתיים בהפסד כספי. זה כרוך בבזבוז זמן של רדיפה אחרי הלקוח ולפעמים גם מימוש תהליכים של הוצאה לפועל או תביעה משפטית.
בכרטיס אשראי יש ביטחון שהתשלום יבוצע.

מי שהיה לו עסק או מכיר בעלי עסקים יודע עד כמה זה עלול להיות בעייתי.

2. צ'קים עם בעיה טכנית.
מעט טרטור בגלל החזרת הצ'ק ומציאת נותן הצ'ק שידאג לתיקון.

3. צריך ללכת להפקיד צ'קים
היום גם אפשר באמצעות אפליקציה בטלפון חכם מהבית אבל עדיין יש תהליך מיגע של בזבוז זמן.
התהליך בכרטיס אשראי הרבה יותר קל ופשוט.

העברה בנקאית

לכאורה פיתרון המעביר את הכסף באופן מובטח ומידי אבל כמובן יש חסרונות.

חסרונות למשלם

1. לא תמיד יודעים את פרטי חשבון הבנק של הגורם שמשלמים לו.
למשל בעסקת תשלום אינטרנטית.

2. מגבלות של הבנק על גובה הסכום הניתן להעברה בנקאית.
אם רוצים להעביר סכום מעל המגבלה יש תהליך ביורוקרטי מורכב יחסית ולא מידי.

3. אפשר לטעות בהקלדת מספר החשבון ואז הכסף ייכנס לחשבון של מישהו אחר.
בתשלום באמצעות כרטיס אשראי אין בעיה כזו.

4. אין אפשרות לתשלום נדחה או לחלוקה לתשלומים.



חסרונות למקבל

1. במקרים רבים לא ניתן לראות מידית שהסכום אכן הועבר לחשבון.

2. עלול להיות תהליך ביורוקרטי המחייב השקעת זמן.

3. אפשר לטעות בהקלדת מספר החשבון ואז הכסף ייכנס לחשבון של מישהו אחר.

צ'ק בנקאי

האמצעי הבטוח ביותר. הלקוח מגיע עם צ'ק שנתן הבנק ולא הלקוח. אם הבנק יפשוט את הרגל לא יהיה כיסוי לצ'ק אבל כמה פעמים דבר כזה קורה?

סמכו על הבנק שלפני שנתן ללקוח צ'ק כזה הוא וידא שללקוח יש כסף בחשבון.


חסרונות למשלם

1. עליו לשלם עמלה לא זולה.

2. תהליך ארוך ומיגע
מדובר בתהליך המחייב אותו להגיע לסניף הבנק, לחכות בתור ואז לעבור בדיקה שאכן אפשר לתת לו צ'ק בנקאי, סבב חתימות בבנק שרק אחריו יש צ'ק.

3. הלקוח צריך לדעת מראש שעליו לדאוג לצ'ק. אין קניות ספונטניות.

4. לא ניתן לשלם באמצעותו בעסקאות באינטרנט.

חסרונות למקבל


1. צריך להפקיד את הצ'ק.

2.לא ניתן לשלם באמצעותו בעסקאות באינטרנט.

השורה התחתונה היא שאמצעי זה מתאים רק לתשלומים בסכומים גבוהים, למשל: קניית רכב או תשלום של חלק מהסכום בעת רכישת דירה. בעסקאות כאלה אפשר לספוג את העמלה הגבוהה.

Debit Card

במקום כרטיס אשראי כרטיס חיוב נטען לתוכו טוענים סכום מראש. את הסכום הזה ניתן להוציא. לא ניתן להוציא יותר. ניתן לטעון את הכרטיס בסכומים נוספים. את הטעינה אפשר לבצע ישירות מהאינטרנט.

אמצעי זה אינו מקובל בישראל. הוא מקובל בארצות רבות אחרות. הגורם העיקרי המציע כרטיס כזה בישראל הוא בנק הדואר. הכרטיס משמש בדרך כלל בחו"ל בנסיעות ארוכות. 
לא מעוניינים להסתובב עם כסף מזומן בסכומים שמקומיים מרוויחים בכמה שנות עבודה. כרטיס נטען הוא פיתרון טוב. במידת הצורך ההורים יכולים לטעון אותו מהאינטרנט בבית.

חסרונות למשלם

1. החיוב הוא מידי ולא חיוב נדחה כמו בכרטיס אשראי

2. נדרש תהליך טעינת כסף לכרטיס.

3. אין פריסת תשלומים.

חסרונות למקבל

לא מצאתי חסרונות למקבל.

בסך הכל אמצעי בטוח ונוח לתשלום שחברות כרטיסי האשראי והבנקים בישראל לא רוצים שישתמשו בו.

מדוע יש שימוש רב בכרטיסי אשראי?

אם לסכם את היתרונות והחסרונות של כרטיסי אשראי בהשוואה לאמצעים אחרים, למעט Debit Crads, אז היתרון הבולט של כרטיסי אשראי הוא קלות ונוחות השימוש בהם.

יתרונות עיקריים נוספים מבחינת המשלם:

1. אפשרות לשלם על עסקאות מקוונות באינטרנט, בטלפון החכם או בטלפון רגיל.

2. דחיית מועד התשלום למועד ידוע מראש בחודש.

3. אפשרות לפריסת תשלומים

יתרונות למקבל התשלום:

1. קבלת התשלום מובטחת

2. אפשרות לקבל תשלום בעסקאות מקוונות

היתרונות הללו גורמים לכך שכרטיסי אשראי הם אמצעי תשלום נפוץ במיוחד.

כמובן שיש גם חסרונות:

1. אפשרות להונאות ושימוש על יד אחרים בכרטיס.
למשל גניבת הפרטים ושימוש הכרטיס, אם התשלום לא מתבצע באתר המשתמש באבטחת המידע התקנית הנדרשת. 

2. גניבת הכרטיס ושימוש בו על ידי אחרים
זה אולי יתרון משום שאם בעל הכרטיס מודיע תוך 24 שעות על הגניבה חברת כרטיסי האשראי אחראית. היא פותרת את זה באמצעות עשיית ביטוח. אבל אם לא מודיעים תוך 24 שעות, האחריות עוברת ללקוח. 

3. קל לאבד את השליטה בהוצאות
זה אינו כסף מוחשי ולכן רבים מתפתים לעשות בכרטיס שימוש מעבר ליכולתם הכלכלית. הם כמובן לא מודעים לכך.

טיפים למשתמשים בכרטיסי אשראי

1. שלטו בהוצאות באמצעות הכרטיס.
בצעו מעקב. תכננו מראש את סכום ההוצאה החודשי המשוער ובדקו טוב לפני כל הוצאה גדולה באמצעות הכרטיס.

2. אל תבצעו עסקאות טלפוניות בכרטיס אשראי כשמישהו מתקשר אליכם
זוהי עסקה ללא מסמך, כלומר: אין לכם תיעוד של מה שנאמר בשיחה. 
לא בטוח שמי שמתקשר אליכם הוא באמת אותו אדם או נציג שמציג את עצמו.
לא בטוח שסכום החיוב ומספר התשלומים יתאימו למה שאתם אמרתם לו.

אם אתם בכל זאת עושים את זה, לפחות הקליטו את השיחה.

3. התמקחו עם חברת כרטיסי האשראי על העמלות
ציינתי שחברת כרטיסי האשראי מרוויחה מעמלות מהמשלם וממי שמקבל תשלום.
העמלה מבית העסק או מקבל אחר היא הרבה יותר גבוהה מהעמלה מהמשלם.
המשמעות: לחברת כרטיסי האשראי כדאי שתשלמו באמצעות הכרטיס גם אם לא תשלמו לה עמלה חודשית קבועה.

מניסיוני האישי, אני יכול לספר לכם שבמקרים רבים, אם יודעים להתמקח, ניתן להימנע מתשלום עמלה חודשית.

כרטיסי אשראי בישראל - חלק 1: הבנקים וחברות כרטיסי האשראי

בסדרת פוסטים זו אתאר את שוק כרטיסי האשראי במדינת ישראל ממעוף ציפור. במילים אחרות איני מתכוון ליגע אתכם בפרטים ולתת תמונה מדויקת לחלוטין. 

התמונה שאנסה לתאר אמורה להיות מספיק טובה על מנת שצרכנים ממוצעים יבינו את השוק על מנת לקבל החלטות סבירות.

אל תציפו אותי בטענות שאני טועה אם אומר שלשחקן מסוים בשוק יש נתח שוק של שליש כיש לו 37%. מאד אשמח אם תעירו לי שאני טועה, אפשר בהערה גלויה לכל בתגובות לפוסט, אם  אומר שיש לו שליש מהשוק ונתח השוק שלו הוא 50% או 60%.

הפוסט הראשון עוסק בקשר בין הבנקים לחברות כרטיסי האשראי. כתבתי כבר סדרת פוסטים על הבנקים, למשל: הבנק שלך והילדים שלך. בפוסט זה תוכלי למצוא גם קישורים לפוסטים קודמים על בנקים.

המאפיין העיקרי של הבנקאות בישראל הוא תחרות מועטת. דואופול הכולל את לאומי והפועלים מחזיק ביותר מ-50% מהשוק. בנוסף להם יש עוד שלושה בנקים גדולים יחסית: מזרחי-טפחות, דיסקונט והבינלאומי הראשון. חמשת הבנקים הגדולים מחזיקים בסדר גודל של 90% מהשוק. 

מדוע לא אישרו לבנק מזרחי-טפחות לרכוש את בנק איגוד?

בנק איגוד הוא בנק קטן המחזיק נפח שוק של פחות מ- 3% מהשוק. הבעלים רצו למכור ובנק המזרחי טפחות היה מעוניין לקנות. רשות ההגבלים העסקיים התנגדה. הנימוק העיקרי היה שבנק איגוד תורם לתחרותיות בשוק הלא-תחרותי. הכתבה של עירית אבישר בעיתון גלובס מפרטת את הנושא. לקריאת הכתבה: רשות ההגבלים פסלה את מיזוג מזרחי טפחות ובנק איגוד. 

בנקים וחברות כרטיסי אשראי

באופן לא מפתיע, גם שוק כרטיסי האשראי בישראל אינו ממש תחרותי. יש בדיוק שלושה "שחקנים" בשוק (בתחום מסוים יש גם כניסה של שחקנים חדשים, כפי שתראו בהמשך הסדרה. לא בתחום העיקרי).

שלושת השחקנים הם: ישראכרט, לאומי קארד וכאל. 
לחוסר התחרותיות תורמת גם הבעלות הנוכחית על חברות כרטיסי האשראי: בנק הפועלים הוא הבעלים של ישראכרט. בנק לאומי הבעלים של לאומי קארד והבעלים של כאל הם בנק דיסקונט והבנק הבינלאומי הראשון.

משמעויות הבעלות על חברות כרטיסי האשראי

1. באופן כמעט אוטומטי הבנק מציע ללקוחות שלו כרטיס של חברת כרטיסי האשראי שבבעלותו.

2. אותו כרטיס משמש גם לביצוע פעולות במכשירי בנק אוטומטיים, כגון: משיכת כסף. 

לכם כלקוחות יש אפשרות גם להשתמש בכרטיס אשראי חיצוני של חברת אחרת ולפעמים זה כדאי.

מזווית הראייה של הלקוח הקמעונאי

במקרים רבים אין לכם יכולת מיקוח או יש לכם יכולת מיקוח מוגבלת. 

מה אתם יכולים לעשות?

1. להימנע משימוש לא הגיוני בכרטיסי אשראי (התייחסות בפוסטים הבאים).

2. אם באמת קורה משהו קיצוני לא סביר, אל תהססו להחזיר מיד את הכרטיס ואם צריך, השתמשו בכרטיס אשראי חיצוני. 
במקרים קיצוניים עוד יותר ועם עמדת מיקוח מספיק טובה אפשר לדבר גם על העברת חשבון בנק לבנק אחר ביחד עם ביטול כרטיס האשראי. 

רכבת ישראל: אבל רכבת העמק היא סיפור הצלחה

כנראה שגם באנשים שליליים במיוחד אפשר למצוא משהו חיובי. גם לחברות כושלות במיוחד יש סיפורי הצלחה. במקרה זה מדובר ברכבת ישראל ורכבת העמק. 
מספר הנוסעים ברכבת העמק נמצא כגדול מהמצופה וגם הנוסעים מרוצים.
לפני שאלין על רכבת ישראל אספר לכם שני סיפורים קצרים.

התנצלות יפנית 
"החברה מתנצלת על רכבת שעזבה את הרציף בטוקיו 25 שניות מוקדם מהמתוכנן (7:11:35 במקום 7:12). "זה באמת בלתי נסבל ובלתי נסלח"

זהו ציטוט מתוך מאמר בעיתון הישראלי המקוון Soft News.  

חוסר התנצלות ישראלית
השבוע אני מלמד קורס של ארבעה ימים בנושא ניהול סיכונים. הקורס מתקיים בבני ברק. אני גר בירושלים. אתמול והיום השתמשתי בתחבורה ציבורית.
זה יותר זול ופחות מאמץ כאשר מרצים 8 שעות ולזה מצרפים נסיעה הלוך ונסיעה חזור. חלקה של רכבת ישראל הוא הנסיעה של 8 דקות מתחנת סבידור בתל אביב, אליה הגעתי באמצעות קו 480 של אגד, עד לתחנת בני ברק, המרוחקת כ-5-7 דקות הליכה מהמקום בו לימדתי. על פי לוחות הזמנים, הנסיעה הזו אורכת 8 דקות. 

אתמול היא באמת ארכה כ-8 דקות. היום איחרתי בדקה את הרכבת של 8:29, בגלל פקקים. לא הייתי מודאג במיוחד: הייתי צריך להגיע בשעה 9:00. הרכבת של 8:44 צריכה להגיע לבני ברק ב-8:52. תוסיפו 5 דקות הליכה ברגל והגעתי בזמן. 

לא נהיה יפנים ונמדוד באיזו שנייה יצאה הרכבת של 8:44. היא יצאה בזמן אבל הגיעה בערך ב-9:04 לתחנת בני ברק (בדרך יש רק תחנה אחת, האוניברסיטה, והיא לא התעכבה שם). 

היא פשוט נעצרה באמצע הדרך ל-10 דקות. 
אם לשפוט מניסיוני המועט כנוסע ברכבת ישראל, זהו מנהג קבוע: כשרכבת נעצרת פתאום בשום מקום ל-10 דקות או 20 דקות, לא מודיעים דבר לנוסעים: לא כמה זמן יימשך העיכוב ולא מדוע בכלל נעצרה הרכבת בשום מקום?
אולי ברכבת ישראל מעוניינים שהנוסעים יפתחו כישורים בלשיים ויוכלו לפתור את התעלומה? 

מדוע הפסקתי לסוע ברכבת מירושלים לתל אביב?
ראשית, למען הסר ספק, איני מדבר על הרכבת החדשה, שהייתה צריכה לפעול לפני כמה שנים ונכון לעכשיו עלתה הרבה יותר מהתקציב הענק המתוכנן. 

אני מדבר על הקו הישן שיוצא מתחנת מלחה. חשבתי שזה רעיון טוב ללכת 10 דקות ברגל לתחנה בירושלים. לעבוד בזמן הנסיעה ולהגיע מרחק הליכה של כמה דקות לפגישה ברמת גן או תל אביב.
במיוחד בשעות הבוקר בהן הכבישים פקוקים. 

עד שאיחרתי בערך בחצי שעה לפגישה ברמת גן. שלא יהיה לכם ספק נסעתי ברכבת שעל פי לוח הזמנים הרשמי הייתי צריך להגיע לפני הזמן. 

מדוע איחרתי? 
אי שם באזור לוד נעצרה הרכבת בשום מקום ועמדה יותר מחצי שעה. 
כן ניחשתם, אף אחד לא הודיע לנו מדוע היא נעצרה וכמה זמן נגזר עלינו להמתין.

כמה נתונים על המדינה שהתחבורה שלה הגרועה ביותר מבין מדינות ה-OECD
בתחבורה מדינת ישראל מדורגת במקום האחרון מבין מדינות ה-OECD. 
על פי דוח של ה-OECD זוהי בעיה מהותית, שמחייבת לא רק הקצאת יותר משאבים, אלא גם שינוי אסטרטגי בתפיסה. 
למשל נדרש קידום תחבורה שיתופית, אולי אגרות גודש. אולי רכבות תחתיות ורכבות קלות, אולי שיפורים בתחבורה הציבורית ובמתן עדיפות לתחבורה הציבורית.

אני לא זוכר אם גם נכתב שם שרכבת ישראל צריכה להתנהל יותר טוב מהרכבת העותומנית לפני המנדט הבריטי בישראל.