 |
| מקור התמונה: ויקיפדיה |
בפוסט זה אציג רקע לקראת תסריט שנראה, לכאורה, בעל הסתברות לא נמוכה. ההנחה בתסריט הזה היא שסדר הגודל של זמן עד למציאת תרופה נגד קורונה, הוא שנה עד שנה וחצי.
למען הסר ספק, איני מתכוון לדברים כמו התרופה היפנית, שמתיימרת לקצר את משך המחלה מ-11 ימים ל-4 ימים לחולים לא קשים. איני מזלזל בתרופה הזו, הנמצאת בניסויים קליניים.
אני מתכוון לתרופה שיכולה להציל חולים קשים.
הגדרה של "מציאת תרופה"
משמעות המונח "מציאת תרופה" בו השתמשתי בפסקה הקודמת:
1. חוקרים מגלים משהו שעשוי להיות תרופה הגורמת להחלמה, בהסתברות גבוהה, גם של חולים קשים.
2. התרופה עוברת ניסויי מעבדה.
3. התרופה מוצגת לאישור רשמי של גופים מוסמכים, למשל ה-FDA האמריקאי.
4. תהליך האישור מסתיים בהצלחה.
5. החברה מייצרת את התרופה וחולים משתמשים בה בהצלחה, ללא תופעות לוואי קשות מדי (תזכורת: זוכרים את התלידומיד?).
בשלב זה בדרך כלל מחירי תרופה יהיו גבוהים.
6. התרופה מגיעה לייצור מסחרי במחירים שצרכנים לא עשירים יכולים לרכוש אותה.
כפי שאתם ודאי מבינים מדובר בתהליך ארוך, שלהערכתי לא ייקח פחות משנה, הלוואי ואתבדה והוא יסתיים קודם.
מצב נוכחי של מגפת הקורונה במדינות המפותחות
איני מומחה למגפות ולקורונה לכן אציג את זה רק באופן עקרוני על סמך מה שאני שומע ממומחים.
שלב הבלימה
מרבית המדינות המפותחות נמצאות בשלב הבלימה. שלב בו הן מנסות למנוע קצב גידול גבוה במספר החולים, שעלול להביא לקריסת שירותי הרפואה.בשלב זה יש אובדן של חיי אדם רבים.
האמצעים העיקריים הם בידוד חברתי ושמירה על היגיינה אישית. במקביל הן מנסות לשפר את היערכות מערכות הבריאות שלהן, למשל על ידי הוספת בתי חולים או בתי חולים מאולתרים וייצור או רכישת ציוד רפואי או היגייני רלוונטי.
כמובן שלבידוד החברתי יש מחיר כלכלי כבד.
שלב היציאה
לאחר שהגידול במספר החולים החדשים ייעצר, או אפילו יקטן, מתחילים בשלב היציאה הדרגתית מסגרים ובידודים חברתיים. יציאה כזו תאפשר למשק לפעול באופן פחות מוגבל ולהקטין את הנזק הכלכלי.זהו Trade off: המחיר של השיפור הכלכלי עלול להיות הגדלה במספר הנדבקים בקורונה.
במאמר מוסגר, אנחנו לא ממש יודעים את המספרים, אולי למעט מספר המונשמים.
כך למשל, מספר החולים תלוי במספר הנבדקים שנמצאו חולים. יש כאלה שלא נבדקו ויש כאלה שנבדקו והתוצאה לא נכונה, למשל: חולים בשלב בו אין עדיין סימפטומים.
כמו במגפות קודמות, גם מספר המתים מקורונה אינו מדויק. מומחים חושבים שהוא מוטה כלפי מטה.
מילת המפתח היא הדרגתית. בכל שלב כזה צריך לבדוק האם ניתן לעבור לשלב הבא.
החשש הוא מהתפרצות עוצמתית נוספת של המגפה שתחייב חזרה אחורה לשלב הבלימה ולריחוק חברתי נוקשה.
מדינות פחות מפותחות: הקטסטרופה בפתח או כבר שם?
אנחנו מוטים לעולם הקרוב אלינו מבחינה תרבותית, כלכלית ומבחינת תפיסת עולם. אנחנו שומעים הרבה דיווחי קורונה על ארצות הברית, בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ספרד, איטליה וגרמניה.
אנחנו שומעים גם על מדינות במזרח הרחוק כמו סין, קוריאה הדרומית, יפן, טיוואן וסינגפור.
אנחנו שומעים הרבה פחות על בנגלדש ואנגולה, בחירה מקרית של מישהו שלא שמע עליהן בהקשר של הקורונה.
כמי שכבר ביקר במדינות מסוג זה, כמו: אינדונזיה, אתיופיה ומדגסקר, יש לי מושג כלשהו על הקשיים הצפויים במדינות כאלה בהתמודדות עם הקורונה.
מהמעט שאני יודע על מדינות מתפתחות אחרות עולים מספר דברים התומכים בהשערה שהמצב שם חמור הרבה יותר:
1. אין יכולת לדווח על מספר החולים בקורונה ומספר המתים מקורונה
כבר כתבתי שהמספרים בעולם המערבי מוטים כלפי מטה. בעולם השלישי הם חסרי משמעות ועלולים להיות מוטים בסדרי גודל כלפי מטה.
הסיבה הראשונה היא שהם באמת לא יכולים לדעת או אפילו להעריך את מספר החולים בקרונה.
במדינה ענקית וענייה כמו אתיופיה כמעט בלתי אפשרי להעריך באופן סביר את מספר התושבים במדינה. אי אפשר להניח שהם יכולים לספור חולים ומתים בקורונה, גם אם יחשבו שזו משימה חשובה ביותר מבחינה לאומית.
2. אין יכולת לבצע בדיקות קורונה בהיקפים משמעותיים
כשבמדינת ישראל יש מדי פעם חוסר במטושים ובריאגנטים לביצוע בדיקות קורונה, ברור לגמרי שבמדינות עולם שלישי כמעט ואין אמצעים לביצוע בדיקות ואין משאבים כספיים לרכישת אמצעים כאלה.
בוודאי שיש גם מחסור בצוותים מקצועיים שיבצעו בדיקות כפי שצריך.
המשמעויות הן שכמעט שלא ניתן לאתר חולי קורונה, למעט אולי בשלבים מתקדמים שבהם הסימפטומים קשים וברורים ושאין קשר בין מה שנמדד לבין מה שקורה.
3. אי אפשר להאמין לדיווחים
אני מקבל בחשדנות דיווחים במדינות מערביות. לצערי, גם במדינות דמוקרטיות יש היום מנהיגים, ששמים במקום ראשון את האינטרסים האישיים והפוליטיים שלהם. הדוגמה העצובה ביותר היא נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ.
פעם היו בארצות הברית נשיאים ראויים שהוגדרו כ"מנהיגי העולם החופשי" והיו מסוגלים לראות גם אינטרסים גלובליים יותר.
כשמדובר במדינות דיקטטוריות בעולם השלישי עם מנהיגים מושחתים הדיווחים יהיו מוטים באופן קיצוני בהתאם לאינטרס האישי או הקבוצתי של המנהיגות, כלומר: כלפי מטה.
במדינות כאלה אי אפשר לדעת כלום על מה שקורה.
חשוב לציין שיש גם מדינות עולם שלישי, שבראשן מנהיגים ראויים, והדיווחים שלהן הם אמינים לא פחות מהדיווחים במדינות מערביות מפותחות. כך למשל, זאת ההתרשמות שלי מבהוטן בה ביקרתי.
4. אין מערכות רפואיות טובות מספיק
א. מחסור בבתי חולים
ב. מחסור בצוותים רפואיים
ג. מחסור בציוד רפואי
אין אמצעים כספיים לרכוש אמצעים כאלה, להכשיר צוותים רפואיים ולבנות בתי חולים.
5. אין אמצעים לשמירה על היגיינה אישית
מהביקור שלי לפני קצת יותר משנה באתיופיה אני זוכר את העוני. ילדים, מבוגרים ונכים המתחננים לתיירים שיתנו להם משהו: עט, מעט כסף, T-Shirt ואפילו בקבוק מים ריק.
לא לגמרי מפתיע במדינה שבה ממוצע שנות הלימוד היה 6 ולא לכל תלמיד היה כיסא לשבת עליו בכיתה בבית הספר.
רבים מהאנשים האלה אינם שומרים על היגיינה אישית. הם אינם יכולים לקנות אלכוג'ל ואולי אפילו סבון.
הביוב זורם ברחובות ולא תמיד יש מספיק מים על מנת לרחוץ ידיים. לפעמים נהר שזורם שם משמש לשתייה, לרחצה, לכביסה, לביוב, להעברת עדרי בקר ועוד. התוצאה: שימוש במים מזוהמים.
אתיופי היא רק דוגמה. זה קורה בהרבה מדינות עולם שלישי.
6. מחסור בתשתיות
אני מדבר למשל על תחבורה על מנת להגיע למרכז רפואי רחוק. אני מדבר למשל על חשמל הנדרש להפעלת ציוד רפואי.
7. צפיפות
בחלק מהמדינות האלה ובחלק מהערים במדינות האלה כמעט בלתי אפשרי לשמור על מרחק של מטר או שני מטר מאדם אחר.
אנחנו מכירים את זה בארץ מהעיר בני ברק. בעולם השלישי יש מקומות צפופים יותר מבני ברק.
א. אזורי מגורים צפופים
קחו למשל את האי ג'אווה באינדונזיה. אחרי שביקרתי שם, ראיתי שבשנת 2015, חיו בו 142 מיליון תושבים על שטח שהוא פי 7 משטחה של מדינת ישראל. מאז כנראה גדל מספר התושבים.
ב. משפחות גדולות ובתים קטנים
מספר הילדים הממוצע במשפחה גדול בהרבה מאשר במערב. בחלק מהמקומות הבתים, הצריפים או האוהלים, קטנים יותר ממקום מגורים מערבי ממוצע.
ג. חוסר מושג של פרטיות ומרחב ציבורי צפוף
בעיקר בערים גדולות. גם כמות חסרי הבית היא גדולה יותר בחלק מאותן ערים במדינות עולם שלישי.
התוצאה של שילוב הגורמים האלה עלולה להיות מוות של מיליוני אנשים.
עולם גלובלי
אל תשכחו שאנחנו חיים בעולם גלובלי. גם אם נצליח לעצור את המגפה בעולם המערבי בזכות בידוד והיגיינה היא עלולה לזלוג שוב מאותן מדינות עולם שלישי ולהתפרץ שוב.
אחת מההשערות שאעלה בפוסט הבא וינסה לתאר תסריט לשנה עד שנה וחצי הקרובות היא שהכפר הגלובלי כבר לא יהיה כל כך גלובלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה