 |
| . 1979,דנג שיאופינג מקור התמונה: ויקיפדיה |
כלכלת המשפחה במדינה או בחברה בתוך מדינה תלויה במספר רב של גורמים תרבותיים, כלכליים, חברתיים וגורמים נוספים אחרים. ההבדלים בין קבוצות בתוך מדינה וההבדלים בין מדינות, עשויים להשפיע על האופן בו מנהלים את כלכלת המשפחה.
חברה שבה הנורמה היא תרבות צריכה מעודדת את המשתייכים אליה לצרוך יותר, לקחת הלוואות ולעבוד קשה יותר על מנת לצרוך יותר.
חברה המעודדת הסתפקות במועט וחיסכון לעתיד תומכת בדפוסי התנהגות שונים.
את ההבדלים אמחיש באמצעות דוגמה בתחום הדיור.
במדגסקר אפשר לגור בבקתה: ידם של תושבים רבים אינה משגת רכישת דירה, מזג האוויר הנוח מאפשר לחיות גם בבקתה ואין לחצים חברתיים לרכישת או השכרת דירה.
בבהוטן זו אינה אופציה. קרוב לוודאי שחייכם יסתיימו בבקתה במהלך החורף הקשה והקר.
גם בישראל לא סביר שתסתפקו בבקתה. לקרוב ל-70% יש דירה בבעלותם. הנורמות החברתיות דוחפות אתכם לקנות דירה (רצוי שתהיה גדולה ככל האפשר).
במהלך ביקוריי הקצרים בבהוטן ובמדגסקר קלטתי מהר מאד את המאפיינים הייחודיים של כלכלת המשפחה המקומית. האתרים והאירועים בהם ביקרתי, הסברי המדריכים (ישראלים ומקומיים), שאלות ממוקדות למדריכים ופה ושם שיחות עם מקומיים דוברי אנגלית, הספיקו על מנת להבין.
ההתרשמויות שלי מובאות בפוסטים. הפוסט: האם מדינות העולם השלישי דומות זו לזו? השוואה בין בהוטן ומדגסקר, מכיל קישורים לכל יתר הפוסטים על בהוטן ומדגסקר.
לפני מספר ימים חזרתי מסין. אכתוב מספר פוסטים על כלכלת המשפחה בסין. אין לי ספק שההבנה שלי של סין רחוקה מההבנה שלי את מדגסקר או בהוטן.
לא מעטים בארץ תופסים את סין כמדינה ענקית השולחת פועלי בניין עניים לישראל, מייצרת מוצרים זולים ולא איכותיים ופוגעת באופן עקבי בזכויות יסוד של אזרחיה.
התמונה האמיתית הרבה יותר מורכבת. בפוסטים הבאים אנסה לתאר חלקים קטנים מהתמונה.
מדוע קשה יותר להבין את סין?
הגודל
על פי הויקיפדיה, בסין 22 מחוזות ובנוסף אליהם חמישה מחוזות אוטונומיים, ארבעה מחוזות עירוניים ושני אזורים מנהליים מיוחדים: הונג-קונג ומקאו.
ביקרתי רק בשני מחוזות: סצ'ואן ויונאן ובמחוז עירוני אחד: צ'ונגצ'ינג.
על מנת להבין מה זה מחוז, נסתכל על סצ'ואן: כ-87 מיליון תושבים ב-485 אלף קמ"ר. שטחה של איטליה, אחת מהמדינות הגדולות באירופה הוא מעט יותר מ-301 אלף קמ"ר. מספר התושבים בה: קצת פחות מ-62 מיליון.
קשה להסיק משני מחוזות על המדינה כולה.
המורכבות
למרות שקראתי לפני יותר מ-30 שנה את הספר: Tao Te Ching באנגלית, ספרים של סופרים סיניים בתרגום לעברית ולמרות ששמעתי על התרבות הסינית המפותחת בעבר הרחוק (המצאת הדפוס הרבה לפני גוטנברג, זיקוקים, אבק שריפה ועוד), אני רחוק מלהבין את המורכבות. גם היכרותי המוגבלת עם כמה חברות סיניות בתחום טכנולוגיית המידע, אינה סוגרת פער זה בהבנתי.
קרוב לוודאי, שמרבית קוראי אינם מבינים טוב ממני את המורכבות ונוטים להיתפס לקלישאות.
ההטרוגניות
בסין יש 56 מיעוטים אתניים. גם מהמעט שראיתי, אפשר להבין שתפיסתם הכלכלית ואורח חייהם של בני ההאן (הסינים) שונה מתפיסתם הכלכלית ואורח חייהם של מיעוטים שונים. אל תחשבו שכל המיעוטים מתנהגים באופן דומה.
הדינמיות
סין משתנה כל הזמן. מה שראיתי היום, אינו דומה למה שראו חברי לפני שלוש שנים או שבע שנים. כנראה שזה שונה מאד ממה שיראו שם בעוד שבע שנים.
קפיטליזם בסין
לאיש שבתמונה בתחילת הפוסט קראו דנג שיאופינג (1904-1997). דנג, יליד כפר בסצ'ואן, היה מוותיקי המפלגה הקומוניסטית והשתתף במסע הארוך. בשנים 1976 עד 1997 היה מנהיגה של סין, אחרי שהחליף את מאו דזה דונג, שהלך לעולמו.
בתקופתו היה הדיכוי האלים במיוחד של הפגנות הסטודנטים בכיכר טייאן-אן-מן. החלופה האחרת להחלפת מאו הייתה ללא ספק גרועה בהרבה ממנו: "כנופית הארבעה".
בהקשר הכלכלי, הוא ייזכר כמי שהפך את סין למעצמה קפטילסטית במקום כלכלה קומוניסטית מפותחת פחות. סין היום היא הכלכלה השנייה בגודלה אחרי ארצות הברית.
קפיטליזם לעומת קומוניזם אינו דיכוטומיה אלא רצף. סין בתקופת דנג נעה כברת דרך נכבדה בכיוון הקפטילסטי, אבל עדיין נשארה קומוניסטית בחלק מההקשרים. כך למשל, המפלגה הקומוניסטית היא המפלגה השלטת שם ללא תחרות מפלגתית אמיתית. לחופש הביטוי יש שם גבולות, שצריך להיזהר שלא לעבור אותם.
חברה שבה הנורמה היא תרבות צריכה מעודדת את המשתייכים אליה לצרוך יותר, לקחת הלוואות ולעבוד קשה יותר על מנת לצרוך יותר.
חברה המעודדת הסתפקות במועט וחיסכון לעתיד תומכת בדפוסי התנהגות שונים.
את ההבדלים אמחיש באמצעות דוגמה בתחום הדיור.
במדגסקר אפשר לגור בבקתה: ידם של תושבים רבים אינה משגת רכישת דירה, מזג האוויר הנוח מאפשר לחיות גם בבקתה ואין לחצים חברתיים לרכישת או השכרת דירה.
בבהוטן זו אינה אופציה. קרוב לוודאי שחייכם יסתיימו בבקתה במהלך החורף הקשה והקר.
גם בישראל לא סביר שתסתפקו בבקתה. לקרוב ל-70% יש דירה בבעלותם. הנורמות החברתיות דוחפות אתכם לקנות דירה (רצוי שתהיה גדולה ככל האפשר).
במהלך ביקוריי הקצרים בבהוטן ובמדגסקר קלטתי מהר מאד את המאפיינים הייחודיים של כלכלת המשפחה המקומית. האתרים והאירועים בהם ביקרתי, הסברי המדריכים (ישראלים ומקומיים), שאלות ממוקדות למדריכים ופה ושם שיחות עם מקומיים דוברי אנגלית, הספיקו על מנת להבין.
ההתרשמויות שלי מובאות בפוסטים. הפוסט: האם מדינות העולם השלישי דומות זו לזו? השוואה בין בהוטן ומדגסקר, מכיל קישורים לכל יתר הפוסטים על בהוטן ומדגסקר.
לפני מספר ימים חזרתי מסין. אכתוב מספר פוסטים על כלכלת המשפחה בסין. אין לי ספק שההבנה שלי של סין רחוקה מההבנה שלי את מדגסקר או בהוטן.
לא מעטים בארץ תופסים את סין כמדינה ענקית השולחת פועלי בניין עניים לישראל, מייצרת מוצרים זולים ולא איכותיים ופוגעת באופן עקבי בזכויות יסוד של אזרחיה.
התמונה האמיתית הרבה יותר מורכבת. בפוסטים הבאים אנסה לתאר חלקים קטנים מהתמונה.
מדוע קשה יותר להבין את סין?
הגודל
על פי הויקיפדיה, בסין 22 מחוזות ובנוסף אליהם חמישה מחוזות אוטונומיים, ארבעה מחוזות עירוניים ושני אזורים מנהליים מיוחדים: הונג-קונג ומקאו.
ביקרתי רק בשני מחוזות: סצ'ואן ויונאן ובמחוז עירוני אחד: צ'ונגצ'ינג.
על מנת להבין מה זה מחוז, נסתכל על סצ'ואן: כ-87 מיליון תושבים ב-485 אלף קמ"ר. שטחה של איטליה, אחת מהמדינות הגדולות באירופה הוא מעט יותר מ-301 אלף קמ"ר. מספר התושבים בה: קצת פחות מ-62 מיליון.
קשה להסיק משני מחוזות על המדינה כולה.
המורכבות
למרות שקראתי לפני יותר מ-30 שנה את הספר: Tao Te Ching באנגלית, ספרים של סופרים סיניים בתרגום לעברית ולמרות ששמעתי על התרבות הסינית המפותחת בעבר הרחוק (המצאת הדפוס הרבה לפני גוטנברג, זיקוקים, אבק שריפה ועוד), אני רחוק מלהבין את המורכבות. גם היכרותי המוגבלת עם כמה חברות סיניות בתחום טכנולוגיית המידע, אינה סוגרת פער זה בהבנתי.
קרוב לוודאי, שמרבית קוראי אינם מבינים טוב ממני את המורכבות ונוטים להיתפס לקלישאות.
ההטרוגניות
בסין יש 56 מיעוטים אתניים. גם מהמעט שראיתי, אפשר להבין שתפיסתם הכלכלית ואורח חייהם של בני ההאן (הסינים) שונה מתפיסתם הכלכלית ואורח חייהם של מיעוטים שונים. אל תחשבו שכל המיעוטים מתנהגים באופן דומה.
הדינמיות
סין משתנה כל הזמן. מה שראיתי היום, אינו דומה למה שראו חברי לפני שלוש שנים או שבע שנים. כנראה שזה שונה מאד ממה שיראו שם בעוד שבע שנים.
קפיטליזם בסין
לאיש שבתמונה בתחילת הפוסט קראו דנג שיאופינג (1904-1997). דנג, יליד כפר בסצ'ואן, היה מוותיקי המפלגה הקומוניסטית והשתתף במסע הארוך. בשנים 1976 עד 1997 היה מנהיגה של סין, אחרי שהחליף את מאו דזה דונג, שהלך לעולמו.
בתקופתו היה הדיכוי האלים במיוחד של הפגנות הסטודנטים בכיכר טייאן-אן-מן. החלופה האחרת להחלפת מאו הייתה ללא ספק גרועה בהרבה ממנו: "כנופית הארבעה".
בהקשר הכלכלי, הוא ייזכר כמי שהפך את סין למעצמה קפטילסטית במקום כלכלה קומוניסטית מפותחת פחות. סין היום היא הכלכלה השנייה בגודלה אחרי ארצות הברית.
קפיטליזם לעומת קומוניזם אינו דיכוטומיה אלא רצף. סין בתקופת דנג נעה כברת דרך נכבדה בכיוון הקפטילסטי, אבל עדיין נשארה קומוניסטית בחלק מההקשרים. כך למשל, המפלגה הקומוניסטית היא המפלגה השלטת שם ללא תחרות מפלגתית אמיתית. לחופש הביטוי יש שם גבולות, שצריך להיזהר שלא לעבור אותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה