הפרדוקס הארגנטינאי

לה בוקה שכונת מצוקה שהפכה למרכז תיירותי

סיימון קוזנץ (זוכה פרס נובל לכלכלה): "יש 4 סוגי מדינות מפותחות, נחשלות, יפן וארגנטינה"  

בפוסט מדוע לא משתמשים בארגנטינה בכרטיסי אשראי? תיארתי את המצב הכלכלי הבעייתי של כלכלת ארגנטינה. 
מה שאמר לפני שנים רבות, חתן פרס נובל לכלכלה, סיימון קוזנץ (נפטר בשנת 1985) עדיין תקף בארגנטינה של שנת 2020. 

למרות המצב הכלכלי הקשה, לא מעט מהארגנטינאים חיים טוב. רואים אותם קונים, יושבים במסעדות ובבתי קפה, מחכים בתורים ארוכים בגלידריות וכיו"ב. 

במסעדת הסטייקים המיתולוגית של דון אלברטו בברילוצ'ה שבפטגוניה, חיכינו הרבה זמן עד שהתפנה שולחן. זה היה אחרי שעה 22:00. בתור מחוץ למסעדה וגם בשולחנות שלידנו, ראינו לא מעט משפחות ארגנטיניות עם ילדים. חלקם ילדים קטנים. 

אלו הן רק דוגמאות לפרדוקס הארגנטינאי: הכלכלה על סף קריסה והאזרחים חיים טוב.

חינוך ובריאות

יש בארגנטינה אוניברסיטאות ברמה גבוהה. שלושה ארגנטינאים זכו בפרסי נובל. החינוך הוא בחינם מהפעוטון ועד לימודים אקדמיים, כולל לימודים אקדמיים. 
הבריאות הציבורית מסובסדת. יש גם ביטוח רפואי פרטי ורפואה פרטית. מערכת הבריאות הציבורית נחלשת בהדרגה.

בית קברות לעשירים  

 

 

בבית הקברות לעשירים בלה רקולטה 

עד לביקורי בבואנוס איירס, הייתי בטוח שפולחן המתים של הטוראג'ה באינדונזיה הוא פולחן המתים היקר ביותר. בית הקברות בשכונת לה רקולטה העשירה בבואנוס איירס שינה את דעתי. 

הטוראג'ה לפחות לא משלמים ארנונה על בתי המתים שלהם. הטוראג'ה גם לא לוקחים משכנתא לבניית הקברים שלהם.

הקברים הם אחוזות קבר משפחתיות בתוך מבנים המתנשאים מעל הקרקע ומסודרים ברחובות. כאן קבורים כמה מנשיאי ארגנטינה בעבר, וגם חואן מנואל דה רוסאס מושל העיר והמנהיג הבולט של הקונפדרציה הארגנטינית. 

הקבר שזוכה עדיין למספר הרב ביותר של מבקרים ולהרבה זרי פרחים הוא קברה של אווה פרון. 

קבר משפחת פרון. המבקרים באים בעיקר לקבר של אווה פרון

בואנוס איירס

 

 

מטפחות לבנות סמלן של אמהות פלאסה דה מאז'ו

בבואנוס איירס וסביבתה מתגוררת כמחצית מאוכלוסיית ארגנטינה. זו עיר תוססת, שנחשבת לעיר הכי אירופאית בדרום אמריקה. יש בה תרבות, בתי קפה, רובעים יפים ועשירים ובתי נופש ליד נהר הטיגרה.  מצד שני יש בה גם רובעי עוני קשים. 

רובע ציורי הוא לה בוקה. שכונת עוני שידועה בזכות קבוצת הכדורגל בוקה ג'וניורוס, בה גדל דייגו מארדונה.
חלק מהשכונה הפך לאתר תיירות תוסס ואולי גם ממוסחר. התיירים לא ממש רואים את החלקים האחרים של השכונה.

יש גם פבלות, שכונות עוני ופשע קשות. מתגוררים בהן בעיקר מהגרים ממדינות דרום אמריקה אחרות.

ההשלכה המעשית של הפערים בין העניים והעשירים היא שלתיירים מומלץ להשאיר את כל דברי הערך בכספת במלון ולהסתובב רק עם סכום כסף קטן למקרה שישדדו אותם.

 הפרדוקס   

ארגנטינה היא מדינה גדולה ועשירה. הרבה מים. נהרות ענקיים מהגדולים בעולם. אגמים. יערות. מישורים ענקיים עם עשב למרעה. כל אלה מספקים תשתית נפלאה לחקלאות, לגידול צאן ובקר ולדייג. הטבע המדהים ביופיו בפטגוניה, מפלי האיגואסו, הרי האנדים וקרוב לוודאי גם באזורים נוספים בהם לא ביקרתי הם פוטנציאל תיירותי אדיר. כמובן שגם בואנוס איירס היא אתר תיירותי אטרקטיבי במיוחד. 
חלק גדול מפטגוניה הוא מדבר צחיח אבל עשיר במחצבים יקרים. 

גם הפוטנציאל האנושי בארגנטינה הוא טוב. יש אנשים משכילים ובעלי ידע מקצועי בתחום מומחיותם.

הפוטנציאל הזה רחוק מלהיות מנוצל והכלכלה השלישית בגודלה בדרום אמריקה עוברת משברים ונמצאת על סף קריסה.

אולי זה קשור במה שרואים במסעדות בשעות המתקרבות לחצות: משפחות שלמות עם ילדים קטנים.
מי שמבלה עד שעות מאוחרות של הלילה לא קם בשעה מוקדמת לעבודה. 
ילדים שמתלווים להוריהם לבילויים בשעות לילה, לא בהכרח קמים ומתייצבים ללימודים בשעה מוקדמת. אם כן אז לא בטוח שהם מתפקדים באופן סביר. 

הארגנטינאים מתחילים את היום שלהם בשעה מאוחרת. אין לי מקור מידע מוסמך שיאשר את הטענה שגם סיאסטה, בשעות אחה"צ, היא חלק מסדר היום שלהם. 

השורה התחתונה היא שכשלא עובדים מספיק קשה לממש את הפוטנציאל. כשלא חוסכים ומוציאים יותר מההכנסות נמצאים בגרף התרסקות. 
יועצים לכלכלת המשפחה מכירים היטב את הגרף הזה. הוא תקף גם ברמה לאומית, כפי שרואים בארגנטינה.