יום שלישי, 30 ביוני 2020

השפעת הקורונה: ההיבט האישי שלי

נגיף הקורונה. מקור התמונה: ויקיפדיה

החיים בצל סיכוני הקורונה שונים מהחיים שלפניה. קרוב לוודאי שאחרי הקורונה יישמרו חלק מדפוסי השינוי. לא נחזור באופן מלא למה שהיה קודם. כתבתי מספר רב של פוסטים בבלוג זה על הקורונה, בעיקר בהקשרים של ניהול סיכונים וכלכלת המשפחה.

פוסט זה שונה מיתר הפוסטים משום שהוא פוסט אישי המתאר את השינויים בהתנהלות ובהרגשה שלי
הוא נכתב על רקע של חששות הולכים וגדלים מגל שני של קורונה. 


מי אני בהקשר של הקורונה?


אני אדם בריא ופעיל העוסק בספורט של הליכה או ריצה בכל יום. בהיבט הזה אינני בקבוצת סיכון אבל....
מחר אחגוג יום הולדת 69 ולכן אני כן נכלל בקבוצת גיל שבסיכון. 


דפוס ההתמודדות שלי עם הסיכונים


כמומחה לניהול סיכונים אני מנסה לממש באופן אישי את מה שאני ממליץ לאחרים. להלן עקרונות ההתנהלות שלי:

1. אני לא מתעלם מסיכונים.

2. גם כשהיו כאלה שחשבו שהקורונה כבר נגמרה, הנחתי שהיא עדיין כאן.

3. אני מנסה לאסוף מידע כבסיס להתנהלות.

אני קורא על הקורונה.

אני שומע מומחים. 

אני עושה את זה באופן ביקורתי, כלומר: לא כל מה שאומר מישהו שהוא מומחה מקובל עלי אוטומטית. 

כמובן שיש חילוקי דעות בין מומחים ולכן אני צריך להחליט האם אני מקבל דעה של מומחה א' או דעה של מומחה ב' או לא לקבל אף דעה ולהתייחס לאפשרות שאחד מהם צודק.

4. אני לא נכנס להיסטריה ופוסל המלצות קיצוניות התלושות מהמציאות. 
בדרך כלל מקורן בדרגים פוליטיים שההמלצות משרתות את האינטרסים שלהם או בסוג של כסת"ח של משרד הבריאות

5. ההמלצה של שמירה על היגיינה אישית חשובה תמיד. גם בזמן קורונה.

6. ההנחיה של ריחוק חברתי, כלומר: שמירת מרחק של 2 מטר מאנשים אחרים היא חשובה מאוד. 
אני שומר עליה יותר ממה שעושים מרבית האנשים האחרים.

7. ההיגיון של ההנחיה של חבישת מסכה ברור. כמובן שאם שומרים על ריחוק חברתי חשיבותה יורדת. לא בכל מקום ובכל מצב ניתן לשמור על ריחוק חברתי. במצבים כאלה חשוב לחבוש מסכה.
אני מכבד את ההנחיה.

8. ההנחיות של מרחק מקסימלי מהבית ומרחק מקסימלי מהבית בפעילויות ספורט הזויות ומזיקות. 
ההנחה שירגילו אנשים לציית ללא הסברה ראויה ואז הם יצייתו גם לדברים החשובים היא מופרכת לחלוטין. דווקא ציות לדברים חסרי שחר מביא למחשבה שגם דברים חשובים הם חסרי שחר ולכן לא מצייתים לכל ההנחיות. 

כל עוד שמרתי על ריחוק חברתי הייתי גמיש בציות להנחיות האלה. 

בפסקאות הבאות אציין את השינויים בהתנהגות שלי תחת דפוס ההתמודדות שלי.   


הימנעות משימוש בתחבורה ציבורית


מאז תחילת הקורונה לא השתמשתי כלל בתחבורה ציבורית. הסיבה: אי אפשר לשמור על ריחוק חברתי.


מה היה קודם?



לרוב השתמשתי ברכב פרטי ו/או בהליכה ברגל. לפעמים הלכתי כמה קילומטרים כתחליף להליכה היומית שלי ברגל. 
למרכז ירושלים ולאזור שוק מחנה יהודה, בהם יש מצוקת חניה ופקקים נסעתי ברכבת הקלה. היו מקרים שהשתמשתי בתחבורה ציבורית בינעירונית.


מהו התחליף?


יותר הליכה ברגל. למרכז העיר אני מגיע ברגל כשאני חונה במקום שקט בדרך והולך כמה קילומטרים. עדיפות למסלולי הליכה שאינם הומי אדם ובהם קל יותר לשמור על ריחוק חברתי.


עבודה מרחוק


אני נותן ייעוצים בכלכלת המשפחה ומלמד ברידג'. קיים קושי מובנה במשחק ברידג' תוך שמירה על ריחוק חברתי על פי הנחיות משרד החינוך.
למעט מצבים מיוחדים וקבוצות קטנות במיוחד, עברתי ללמד בעיקר באמצעות האינטרנט

גם חלק גדול מהייעוצים הכלכליים נעשים מרחוק. לפעמים יש פיתרונות לפגישת ייעוץ תוך שמירה על כללי משרד הבריאות. זה שמדובר באחד על אחד או אחד על שניים מקל על פיתרונות כאלה. 

גם לפני הקורונה כבר נתתי ייעוצים כלכליים מרחוק. המינון השתנה להרבה יותר ייעוצים מרחוק.

תצפו בהרבה תחומים שבעתיד גם אחרי הקורונה המגמה של יותר עבודה מרחוק תימשך. 


מיעוט בנסיעות במכונית


גם במכונית אני נוסע פחות. הריחוק החברתי גורם לכך שאני נוסע פחות ללמד ברידג' או לתת ייעוצים בכלכלת המשפחה.

אני לא נוסע לסרטים, הצגות וכיו"ב. ממעט להגיע למסעדות. אני נפגש פחות עם אנשים. 

נדמה לי שזה לא רק אני.
המשמעות הכלכלית היא כמובן פחות הוצאות דלק. משמעויות נוספות הן הקטנת צריכה ועלויות צריכה. 

הרבה פחות מסעדות ובתי קפה


כמעט שלא הולכים למסעדות ובתי קפה. אם רוצים אוכל ממסעדה מזמינים באמצעות משלוח. 

מה היה קודם?


הייתי אוכל מדי פעם במסעדות ויושב בבתי קפה. לפעמים בפגישות עבודה. לפעמים כחלק מביקור בשוק מחנה יהודה. לפעמים באירועים משפחתיים או בפגישות עם בני משפחה וחברים.

התחליף


הזמנת מזון במסעדה או לקיחה ב-Take Away. כמובן שהתדירות נמוכה יותר ומזמינים פחות מנות. בעיקר מנה עיקרית ותוספות. לפעמים ארוחה עסקית.

המשמעות הכלכלית


הקטנה משמעותית של ההוצאות.
הזמנה או איסוף עצמי נעשים בתדירות נמוכה יותר. על חלק מהמנות מוותרים משום שקל להכין לבד בבית, למשל: סלטים. 
לא צריך לשלם דמי שירות.
קשה להתפתות למנות נוספות שמנסים לשכנע אתכם להזמין. 
לא משלמים על נוף ואל אווירה.


קניות מזון  


יותר קניות בחנויות קטנות הסמוכות לבית. פחות קניות בשוק וברשתות מרכולים זולות.

מה היה קודם?


הייתי קונה מוצרים רבים בשוק מחנה יהודה, למשל: דגים, ירקות, פירות, אגוזים, תמרים, פיתות. 
מדי פעם הייתי נוסע לסניף זול של רמי לוי שיש בו חנייה ובשעות הבוקר בתחילת השבוע לא מבזבזים שעה או שעתיים על תורים.


מדוע לא סופרמרקט?


אין ריחוק חברתי. עד כמה התופעה חמורה? קראו את הפוסט: מיומנו של קונה בסופרמרקט בימי קורונה  ותבינו לבד. 
אין אכיפה אמיתית של שמירת מרחק. 
העובדים בסופרמרקט קרוב למגוריי לא תודרכו לשמור על מרחק ולחבוש מסכות. גם בשיא הקורונה. 
גם חלק גדול מהקונים לא ממש הקפידו על שמירת מרחק וחבישת מסכה.
המשטרה העדיפה לקנוס רוכבי אופניים שרכבו לבד בפארקים, אנשים שטיילו לבד או שטו לבד בסירה, במקום לשלוח שוטרים סמויים לסופרמרקטים ולהטיל קנסות. 

המגמה הזאת היא לא רק מגמה אישית שלי. קראו למשל: שופרסל מכה בברזל הלוהט של המכולות.

מדוע לא שוק מחנה יהודה?


כמעט כל שבוע הייתי חונה ליד תחנת הרכבת הקלה. נוסע ברכבת הקלה לשוק ועורך קניות. 
יש מוכרים שאני מכיר ואני מדבר איתם. חלקם כבר יודעים מה אני קונה אצלם בדרך כלל. יש מסעדות, בעיקר חומוסיות, שאני אוכל בהן. יש גם גלידריה טובה. 
בקיצור גם קניות וגם סוג של בילוי. 

שני דברים גרמו לי לא להגיע לשוק:

1. אני לא משתמש בתחבורה ציבורית וקשה למצוא חניה.
ממש לא לעניין ללכת כמה קילומטרים עם עגלה כבדה שבה כל המוצרים שקניתי בשוק.

2. באופן מעשי לא ניתן לשמור על ריחוק חברתי.
השוק צפוף גם בימי קורונה.

מה התחליף?


בעיקר חנויות שכונתיות. מעט חנויות טבע. חנויות דגים במקומות שאינם הומי אדם.

המשמעות הכלכלית 


למרות שהמחירים בחנויות השכונתיות גבוהים יותר סך ההוצאות קטן יותר. 
יש מוצרים שלא ניתן למצוא אותם בחנויות שכונתיות ויש פחות פיתוי לקנות מוצרים שלא צריכים, משום שאת חלק מהם לא ניתן להשיג בחנות שכונתית. 
בין המוצרים שלא תמיד מוצאים בחנות שכונתית גם מוצרים בסיסיים. 


הסתגלות למציאות


כשנמצאים בבית יותר ויש יותר זמן לחשוב ולהתבונן, קולטים ומפנימים דברים שלא ידענו קודם.
זה אישי. כל אחד קולט ומבין דברים אחרים. 

להלן רשימה חלקית של תובנות.

אני הבנתי שאני כבר לא כל כך צעיר ואולי לא לעולם חוסן. צריך לקבל כנתון את גילי המופלג. 
זה לא אומר לא ליצור. לא לחדש ולא להיות פעיל. 

הבנתי באופן חד יותר שהילדים הבוגרים שלי בדרכם לבנות את החיים העצמאיים שלהם. 

הבנתי שחלק מבני דורי ומהמבוגרים ממני לא יצלחו את המשבר הנוכחי בהצלחה ותהיה אצלם ירידה בלתי הפיכה בתפקוד. 

הבנתי שגם בתנאים של סגר יש לי הרבה מה לעשות והרבה מה לתרום. הזמן הנכון לעשייה הוא עכשיו. 

צד ההוצאה: הקטנת ההוצאות


המגמה שאני רואה אצלי היא קרוב לוודאי מגמה שקיימת גם אצל משפחות רבות: ההוצאות קטנות. 
אותם גורמים של ריחוק חברתי מקטינים הוצאות גם לאחרים. זה נכון בין אם הריחוק נכפה עליהם ובין אם הריחוק הוא מרצון בגלל הבנת הסיכונים. 

נדמה לי שיש גם ערך חינוכי בהתנתקות מסוימת מתרבות הצריכה.

צד ההכנסה


זאת הבעיה האמיתית של משפחות ויחידים רבים. משבר הקורונה גרם לאובדן הכנסות, איבוד מקומות עבודה, פגיעה קשה בעסקים, פגיעה קשה בעצמאים ועוד. 
המשבר צפוי להגיע לשיא בחודש ספטמבר.






יום חמישי, 25 ביוני 2020

איך צריך לנהל קרנות פנסיה של יחידים ללא ילדים במדינה מתוקנת?

כבר בייעוץ הראשון בכלכלת המשפחה, שביצעתי לפני כעשר שנים, נתקלתי בדבר מוזר: אדם ששילם ביטוח כשלא יכול להיות מצב שבו יוכל לקבל תשלום מחברת הביטוח.
בפעם הראשונה היה מדובר בתשלום אובדן כושר עבודה (א.כ.ע) על ידי אדם שאינו עובד.
לסוכן הביטוח שלו זה לא ממש הפריע. 

עם השנים נתקלתי בלא מעט מקרים אחרים של תשלומים לביטוח ללא אפשרות תאורטית לקבל החזר כלשהו מחברת הביטוח.

המקרה השכיח ביותר הוא תשלום ביטוח חיים במסגרת קרן פנסיה כשמדובר באנשים ללא בן/בת זוג וללא ילדים



איך זה מתנהל במדינת ישראל?


1. אדם מתחיל לעבוד ומצטרף לקרן פנסיה.

2. הוא ממלא פרטים אישיים בטופס, כולל זה שאין לו ילדים ושהוא רווק או גרוש או חס וחלילה אלמן.

3. אם לא ביקש שלא להיות מבוטח בביטוח חיים, הוא מבוטח בביטוח חיים באופן אוטומטי.

4. אם כן ביקש שלא להיות מבוטח בביטוח חיים, עליו לרוץ אחרי החברה או הסוכן על מנת לקבל, למלא ולהעביר להם טופס הצהרה שהוא יחיד ללא ילדים והוא מבקש לבטל את ביטוח החיים.

5. אם ביקש לא להיות מבוטח בביטוח חיים ומילא טופס, אחרי שנתיים באופן אוטומטי מתחילים לגבות ממנו ביטוח חיים.

6. כמובן שאם מישהו התגרש או חס וחלילה בן/בת הזוג שלו נפטר/ה ואין ילדים, לא מספיק שידווח לקרן הפנסיה על שינוי הסטטוס. על 

7. נדמה לי שהקורא הממוצע מספיק אינטליגנטי בכדי להבין שאחרי שנתיים נוספות שוב יתחדש באופן אוטומטי ביטוח החיים.


מה ה-Catch?

אם, חס וחלילה,אדם הולך לעולמו בטרם עת קרן הפנסיה משלמת לקרובי משפחתו את הסכום המגיע על פי ביטוח החיים שעשה. קרובי משפחתו בהקשר זה הם: האלמן או האלמנה והילדים של הנפטר. 

כשמישהו הוא יחיד אין אלמן או אלמנה.
כשלמישהו אין ילדים אין ילדים.
אף לא אחד יקבל את הכסף.

בין אם החוסך הפנסיוני עשה ביטוח חיים ובין אם לא עשה, המעביד מפריש את אותו סכום לקרן הפנסיה.
אם החוסך הפנסיוני ללא זוגיות וללא ילדים יוותר על ביטוח חיים אז הסכום שהועבר לביטוח חיים יועבר לחיסכון הפנסיוני שלו.


איך רואים את זה שאתם משלמים ביטוח חיים?


התרשים הבא הוא חלק מדיווח שנתי של קרן פנסיה של חברת מנורה-מבטחים. בכוונה לא צולמו פרטים מזהים של הלקוח. 



   

 שימו לב לשורה "קצבה חודשית לאלמן/נה במקרה מוות" ולשורה "קצבה חודשית ליתום במקרה מוות".

בשתי השורות הנ"ל מופיע סכום כסף. המשמעות היא שלחוסך הפנסיוני הזה יש ביטוח חיים.

הפרט היחיד ביחס לחוסך הפנסיוני שאני חושף בפוסט זה הוא: החוסך אינו נשוי ואין לו ילדים.

תוכלו למצוא את אותם נתונים גם בדוחות של חברות אחרות המנהלות קרנות פנסיה.
מבנה הדיווח עשוי להיות שונה אבל תמיד צריך להיות סעיף המרכז את התשלומים מקרן הפנסיה. 
תמיד יהיה שם סעיף של גובה התשלום לאלמן/נה ויתומים. 

כאמור חשוב לדעת האם אותם אלמנים אלמנות ויתומים האם אנשים חיים או פנטזיה של מישהו.



איך זה צריך להתנהל במדינה מתוקנת?



אציע לד"ר משה ברקת, הממונה על רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, כיצד היה ראוי שיפעלו הגופים המנהלים קרנות פנסיה במדינה מתוקנת בהקשר של ביטוח חיים?

התהליך המוצע:

1. חוסך ממלא טופס פרטים אישיים כשהוא מצטרף לפנסיה.

2. כשהחוסך דיווח בטופס שהוא רווק, גרוש או אלמן ואין לו ילדים באופן אוטומטי לא יהיה לו ביטוח חיים בקרן הפנסיה. 

3.  קרן הפנסיה תשלח לו תזכורת אחת לשנה או בתדירות אחרת שתהיה מקובלת עליה ועל החוסך הודעת אזהרה, שבמידה והתחתן ו/או נולדו לו ילדים עליו לעשות ביטוח חיים במסגרת הקרן.

4. קרוב לוודאי שאם הוא עובד עם סוכן ביטוח גם הסוכן לא ישכח להזכיר לו את זה.

5. החוסך יוסיף ביטוח חיים במועד שבו יהיה מישהו שזכאי לקבל את הכסף, אם חס וחלילה ילך לעולמו בטרם עת.

6. אם יתגרש או חס וחלילה יתאלמן, ללא ילדים יספיק דיווח לקרן הפנסיה על שינוי הסטטוס האישי שלו על מנת שיופסק ביטוח החיים באופן אוטומטי.



יום ראשון, 21 ביוני 2020

ניהול סיכונים: הקורונה כמשל

איור של הנגיף. מקור התמונה: ויקיפדיה


נגיף הקורונה מציב במרכז סיכונים לאנשים, משפחות, עסקים ומדינות. כשהסיכונים במרכז זוהי גם שעתם של מנהלי סיכונים המכירים את אופן ההתמודדות עם סיכונים. 
בבלוג זה התייחסתי כבר בכמה פוסטים לניהול סיכונים בזמן קרונה. בפסקה האחרונה בפוסט זה מצורפים קישורים. 

בפוסט זה אעסוק במספר סוגיות בניהול סיכונים, כפי שהן באות לידי ביטוי בהקשר של הקורונה.


ניהול סיכונים הוא דינאמי


אחד מהעקרונות של ניהול סיכונים לפי תקן ISO 31000-2018 הוא דינמיות. 
המשמעות של העיקרון החשוב הזה הוא שהסיכונים משתנים: יכולים להתווסף סיכונים חדשים, יכולה לעלות חומרת סיכון קיים, יכולה גם לרדת חומרת סיכון קיים. מה שנכון לגבי חומרה נכון גם לגבי התרחשות אירוע סיכון. 

הנטייה האנושית היא לחשוב שטיפלנו בסיכון והוא כבר מאחורינו. זה בדיוק מה שקורה היום במדינת ישראל. אנשים רבים אינם ממלאים אחרי ההנחיות הבסיסיות של המאבק בקורונה, למשל: שמירה על מרחק פיזי בין אנשים.   

חלקם גם אומרים באופן ברור: "הקורונה כבר נגמרה". אלא שוירוס הקורונה לא ממש קשוב לאמירות מסוג Wishful Thinking של בני אדם.
כרגע אנחנו רואים עלייה בתחלואה מקורונה במדינת ישראל. אגב, לא רק במדינת ישראל.


סיכונים שלא זוהו מזוהים יותר מאוחר


האמת היא שאנחנו לא יודעים הרבה על הקורונה. המושג אנחנו לא כולל רק הדיוטות כמוני, אלא גם מומחים. חלק מהמומחים מספיק כנים בשביל להגיד את זה.

בפוסט קורונה: לא רק הידבקות בקורונה וכלכלה התייחסתי לכמה מהסיכונים שפחות קל לזהות אותם. 
אדם, משפחה או ארגון לפעמים לא מזהים סיכונים שקיימים משום ששלב הזיהוי בתהליך ניהול סיכונים הוא לא תמיד פשוט. 

ישנה עוד סיבה לכך שלא תמיד מזהים סיכונים. זוהי סיבה המתחברת גם עם עיקרון הדינמיות: יש סיכונים שבזמן נתון לא ניתן לזהות אותם. 

בהקשר של הקורונה אנחנו שומעים לאחרונה מרופאים, חולים וממחקרים, שהמחלה אינה נגמרת כשהיא נגמרת, אלא עלולות להיות לה השלכות בריאותיות ארוכות טווח הנעות בין איבוד חוש הטעם להשתלת ריאה. 

עד כמה זה מבוסס? לי אין מספיק מידע. מחקר מדעי מבוסס על רפליקציות, כלומר: חזרה על אותו ניסוי לאישוש או הפרכת הממצאים של מחקר. 
כמו כן, לא ברור האם מי שמאבד את חוש הטעם מאבד אותו לשנה, לשנתיים או לכל החיים? פשוט עבר פחות מדי זמן ואנחנו יודעים מעט על הנגיף. 

בכל מקרה נראה כי סיכון שלא חשבנו עליו קודם הוא השלכות בריאותיות ארוכות טווח מעבר לסיכון שבהידבקות במחלה. 
במשך הזמן אולי נוכל לכמת את הסיכון הזה טוב יותר.


תלויות בין סיכונים


אי אפשר להתעלם מתלויות בין סיכונים. ייתכן שבטיפול בסיכון אחד מעצימים סיכון אחר. 

מי שבא מעולם מערכות המחשוב מכיר את המושג Regression Test. 
יכול להיות שתוכניתן שתיקן בחופזה באג קטן במערכת יצר באג גדול,   שנזקו רב יותר. 
באמצעות Regression Test בודקים שתיקון בעיה לא גרם לבעיות אחרות. 

כאשר מדובר בקורונה בישראל עומדת השאלה: האם הצעדים הקיצוניים שננקטו לא גרמו נזקים כלכליים גדולים יותר מנזקי המחלה? 
אין לי תשובה כמותית ברורה לשאלה הזו. התשובה היא מציאת האיזון הנכון בין טיפול בנזק הבריאותי, שאם לא יטופל עלול גם להביא נזק כלכלי, לבין הפגיעה בכלכלה. 



נזקם של אמצעים קיצוניים לטיפול בסיכון וחוסר בהסברה


אי אפשר להגיד שהטיפול בסיכוני קורונה במדינת ישראל היה אופטימלי. 
התייחסתי כבר בהרחבה לחוליה חלשה אחת: הסברה. במקום הסברה שתיצור מודעות לסיכונים אצל הציבור הביאו פוליטיקאים, בעיקר את בנימין נתניהו, בכל ערב אבל גם את ליצמן. 
ברור לגמרי שאין להם שום מומחיות בנושא. ברור לגמרי ששיקולים פוליטיים תופסים מקום מרכזי במה שהם אומרים. בקיצור: קשה להאמין להם.

הסברה צריכה להיעשות על ידי מישהו אמין, חסר אינטרסים ובעל ידע והבנה בתחום. רצוי גם ידע בהסברה ובכלכלת רפואה.

הבעיה השנייה היא טיפול בסיכונים גם באמצעים שאינם מטפלים בסיכונים. 
לו הייתה הסברה, היה ברור לאזרחים שאין קשר בין חלק מהאמצעים לבין מניעת קורונה. אין שום קשר בין אמצעים כמו התרחקות עד 50 מ' או 100 מ' מהבית, עד 500 מטר בעיסוק בספורט וקל וחומר, יציאה למרחב הציבורי של הורה רק עם ילד אחד ולא עם שניים לבין הידבקות במחלה.
הסיבות לנקיטה באמצעים אלה הן תערובת של מניעים פוליטיים, כוחניות, רצון לשלוט ורצון להפחיד וכמובן גם קמצוץ או יותר של אווילות. 

לעומת זאת ברור לגמרי שיש קשר הדוק בין אי שמירה על ריחוק חברתי לבין הידבקות. 
זה אולי ברור לי ולמי שיודע דבר או שניים על מגפות או קרא והתעדכן בתקופת הקורונה. להרבה אחרים זה לא היה ממש ברור. 

לשימוש בטיפול בסכנה, שאינו טיפול כלל, עלולות להיות השלכות קשות בגל השני, אם אכן יהיה כזה.

הגל השני בספטמבר?


ממש אין לי מושג האם יהיה גל שני של קורונה או לא. אני יודע רק שני דברים:

1. בשפעת הספרדית לפני כמאה שנים היה גל שני.

2. מומחים רבים בארץ ובחו"ל מדברים על גל שני.

מכיוון שכך, בניהול סיכונים חייבים להביא בחשבון גם אפשרות כזו ולהיערך לקראתה. 

לנטייה האנושית לחשוב שסיכונים לא יתממשו צריך להוסיף גם את הסגר הקשה במיוחד, כולל אמצעים בלתי רלוונטיים לחלוטין. מי שכבר השתחרר יטה ללכת לקיצוניות השנייה.

את זה אנחנו רואים בשטח. כמה חבל שהסיכונים לא מבינים את זה ואינם מתיישרים עם הציפיות. 
יהיה קשה עד בלתי אפשרי לחזור שוב למצב של סגר מוחלט.

קישורים לפוסטים על ניהול סיכוני קורונה 





יום רביעי, 17 ביוני 2020

לפני ספטמבר השחור הכלכלי: יש גם יולי ואוגוסט

חוף הים באילת במהלך חופשת הקיץ. מקור התמונה: ויקיפדיה

ספטמבר השחור המקורי הוא, על פי הויקיפדיה, "כינוי למאבק שהתנהל בין הצבא הירדני לארגונים הפלסטיניים בספטמבר בשנת 1970". ספטמבר 2020 צפוי להיות שחור מבחינה כלכלית. 
כמה סיבות לכך:

1. האם יהיה גל שני של קורונה?
זוהי שאלת השאלות גם בהקשר הכלכלי. יש המדברים על גל שני של קורונה בספטמבר בעולם ובארץ. 
אינני מומחה באפידמיולוגיה. אין משקל לדעה שלי בנושא. ברור שאם יהיה גל כזה, יהיה שיתוק חלקי של המשק. יהיו גם הוצאות משמעותיות לטיפול במגפה. על פי דוח חצי שנתי של ארגון ה-OECD, כלכלת ישראל צפויה להתכווץ בשנת 2020 ב-6.2% אם לא יהיה גל שני וב-8.3%,  אם יהיה גל שני של קורונה

2. אלו שדחו את תשלום המשכנתאות וההלוואות יצטרכו להתחיל להחזיר את התשלומים עם הריביות שנצברו במהלך תקופת ההקפאה.  

3. תשלום דמי אבטלה לחלק מהיוצאים לחל"ת ולחלק מהמפוטרים יסתיים.

4. בסוף ספטמבר מתחילים חגי תשרי.
המשמעות הכלכלית היא יותר הוצאות. משמעות כלכלית נוספת היא קושי גדול יותר במציאת עבודה. מי רוצה לקבל עובד שמיד לא יעבוד ברצף כמה שבועות? יותר פשוט לקבל אותו אחרי החגים.

יולי ואוגוסט


כל יועץ לכלכלת המשפחה יודע שבתכנון מאזן הכנסות והוצאות של משפחה, אין אחידות בהוצאות החודשיות: יש חודשים שבהם גדלות ההוצאות.

חודשי החופש הגדול (יולי-אוגוסט) הם בדרך כלל חודשים בהם גדלות ההוצאות באופן משמעותי. יש הממליצים לחסוך בחודשים קודמים על מנת לכסות את ההוצאות העודפות.

הגידול בהוצאות קשור בחופשה מבתי הספר וגני הילדים.
להלן מספר גורמים להגדלת ההוצאות:

1. ילדים קטנים צריכים מסגרת במקום בית ספר 
מסגרות כמו קייטנות עולות כסף. 

2. ילדים קטנים צריכים מישהו שישמור עליהם יותר זמן מאשר בתקופת הלימודים.
קייטנות ומסגרות אחרות מכסות רק חלק מתקופת החופשה. מישהו צריך להיות איתם. 
זה עשוי להיות שמרטף בתשלום. 
זה עשוי להיות אחד ההורים, שעובד פחות שעות עבודה ומשתכר פחות מאשר בחודש רגיל. ייתכן ששני ההורים יתחלקו ביניהם בשעות ושניהם יעבדו פחות
לברי מזל יש סבתות ו/או סבים שיש להם זמן פנוי ושומרות על הילדים ללא תשלום. 

3. לנערים ולילדים יש יותר זמן פנוי
יותר זמן פנוי מתורגם ליותר הוצאות פנאי.

4. משפחות רבות יוצאות לחופשה שנתית
חופשה שנתית כרוכה בהוצאות כספיות.

האם יולי אוגוסט 2020 יהיו שונים? 


לא ברור כיצד יסתיימו חילוקי הדעות בין משרד החינוך לבין ארגוני המורים בשאלת הארכת שנת הלימודים. 
משמעות הארכת שנת הלימודים היא הקטנת ההוצאות של משפחות עם ילדים ובני נוער בהשוואה לשנים אחרות. 

מעבר לכך אני לא רואה שינוי בגורמים אחרים המגדילים את ההוצאות בכל יולי-אוגוסט. 
לא ממש דייקתי. אני יכול לראות גם גורמים שדווקא יעלו את ההוצאות או יקטינו הכנסות בשנת 2020 לעומת אותם חודשים בשנים קודמות. 

1. נטייה גדולה יותר לצאת לחופשה
תקופת המתח והלחץ בגלל משבר הקורונה הגדילה את הכמיהה של משפחות לצאת לחופשה ולהתנתק לתקופה מסוימת מצרות היומיום. 
המתח נובע מ: סגר, תקנות חמורות המגבילות אנשים, שינוים בדפוסי החיים, קשיים כלכליים ואי-וודאות כלכלית, ילדים ללא מסגרות לימוד או עם מסגרות לימוד חלקיות, שיתוק פעילויות פנאי וכיו"ב.

2. קושי גדול יותר במציאת עבודה
מחפשי העבודה הרבים עלולים להתקשות עוד יותר במציאת עבודה במהלך חודשי חופשת הקיץ. זה נכון במיוחד לגבי אימהות לילדים קטנים.

הערת שוליים


בנוסף לעיסוקי בכלכלת המשפחה אני גם מלמד ברידג'. ילדים ונערים מוזמנים ללמוד אצלי במהלך החופשה. אני מלמד גם בפגישות פנים אל פנים וגם באופן מקוון. 
יש לי ניסיון רב בהוראת ברידג' לילדים ובני נוער בבתי ספרמדובר בפעילות מהנה המשלבת חשיבה, פעילות חברתית וערכים של שותפות והגינות

העלות נמוכה יחסית לפעילויות פנאי אחרות. 


לפרטים: 054-4480616 או avi.rosenthal@gmail.com. 








יום חמישי, 11 ביוני 2020

חוזרים הביתה: הדילמה של היוצאים בשאלה

בפוסט הקודם חוזרים הביתה "הוא עוד ישוב" וזה ממש לא פרט קטן ולא חשוב, תיארתי את התופעה של חזרה של צעירים לבתי הוריהם בגלל המשבר הכלכלי הקשה בעקבות הקורונה

כמתנדב בה.ל.ל. אני נחשף לבעיות כלכליות של יוצאים בשאלה מהעולם החרדי. אני נחשף לבעיות בימים רגילים ועוד יותר במשבר הנוכחי שצפוי להיות המשבר הכלכלי הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל עד עכשיו. 

בפוסט זה אתייחס לשאלה: האם גם הם יכולים לחזור הביתה בגלל המצב הכלכלי, כמו צעירים אחרים?

אזהרה!!! חשוב מאוד לא להכליל משום שיש הבדלים גדולים בין יוצאים שונים.


בימים רגילים


נקודת ההתחלה של היוצאים בשאלה בדרך כלל טובה פחות מאשר של אחרים. בפוסט המלצות להתנהלות כלכלית של יוצאים בשאלה, פירטתי את הגורמים העיקריים לכך. 


באופן ספציפי בהקשר הנוכחי עזיבת הבית בלא מעט מקרים היא גם עזיבת החברה בה הם גדלו ומערכת הערכים שלה. היא עלולה לכלול  גם נתק מלא או חלקי עם בני המשפחה.  

הם ראויים להרבה הערכה על היכולת שלהם להתמודד בתנאים קשים מאחרים.

לפעמים פוגשים כאלה, שבנקודת זמן או אחרת מתקשים להתמודד כלכלית.
יש ביניהם כאלה שחוזרים הביתה. כפי שציינתי בפוסט הקודם, יש צעירים החוזרים לגור בבית ההורים באופן זמני על מנת לסגור בור כלכלי. אחרים חוזרים לביתם לטווח ארוך. יש בזה סוג של ייאוש מהתמודדות.

ראיתי גם יוצאים בשאלה שחזרו הביתה והמשפחה הסכימה לקבל אותם. לא ראיתי הרבה מקרים כאלה.
היו מקרים של כאלה שהתקשו להסתגל לעולם שלא הכירו מלכתחילה. 

היו גם מקרים של כאלה שהתמודדו באופן מעורר השראה עם המציאות הפחות מוכרת ובנקודת זמן מסוימת חזרו אחורה. במקרים האלה קיוויתי שמדובר בחזרה זמנית על מנת לסגור בור כלכלי.

חזרה הביתה היא פשרה. בעל המאה הוא גם בעל הדעה. בחלק מהמקרים הם צריכים להתפשר על אורח חיים, על לבוש ועל התנהגות. 
אל תמהרו להאשים את ההורים בלחץ. הקהילה היא מרכז החיים בחברה חרדית. גם כך לקהילה קשה לקבל חזרה את מי שעזב אותה ואת תפיסת עולמה.

בימי קורונה


מחקר של מחלקת המחקר של המוסד לביטוח לאומי מאשש את מה שאנחנו רואים סביבנו: המשבר הכלכלי בתקופת הקורונה פוגע בעיקר בחלשים כלכלית. 
המחקר גם מכמת את זה: עליה של 40% בתחולת העוני, אם לא מביאים בחשבון את דמי האבטלה. מדד ג'יני לאי-שיוויון בהכנסות במשקי הבית עולה ב-14%.
דמי האבטלה, ובעיקר דמי האבטלה ליוצאים לחל"ת, ממתנים את העלייה הזו באופן משמעותי. 
כשדמי האבטלה ייפסקו צפו להחמרה במצב הכלכלי.

התוצאה היא שכמו בעולם החילוני, גם בקרב המדגם הלא מדעי שנתקלתי בו, יש עלייה במספר היוצאים בשאלה החוזרים הביתה. 

אני מאוד מקווה שבאופן זמני ואחרי סגירת "הבור הכלכלי" הם ימצאו את דרכם חזרה לעולם שבו בחרו לחיות.

איך להתנהל?


בפסקה האחרונה של הפוסט הקודם על חוזרים הביתה הצגתי את האופן שבו צריך להתמודד עם המשבר הכלכלי, בין אם חוזרים הביתה ובין אם לא. 

מומלץ להיעזר בכאלה שיכולים לעזור בהתנהלות הכלכלית.
החיסרון של יוצאים בשאלה החברים בה.ל.ל שלא תמיד הם יכולים להיעזר בבני משפחה מנוסים בתחום הכלכלי ובתחומים אחרים.
היתרון של חברים בה.ל.ל הוא שהם יכולים להיעזר בצוות ובמתנדבים במגוון של תחומים, כולל התחום של ההתנהלות הפיננסית.


יום שלישי, 9 ביוני 2020

חוזרים הביתה: "הוא עוד ישוב" וזה ממש לא פרט קטן ולא חשוב


אחת התוצאות של המשבר הכלכלי היא החזרה הביתה. צעירים ואפילו זוגות צעירים חוזרים לגור עם ההורים. בדיוק ההפך מב"בלדה לעוזב קיבוץ" של יעקב רוטבליט.

עוזב הקיבוץ בבלדה מתחיל בתנאים קשים ומסיים בהצלחה מחוץ לבית. 
אצל החוזרים של היום, החזרה הביתה היא סוג של כישלון: החזרה נכפתה עליהם משום שאינם יכולים לשרוד כלכלית מחוץ לבית

ברור שאחרי כמה שנים של חיים מחוץ לבית קשה גם להורים וגם לצעירים לשוב לגור ביחד. שני הצדדים צריכים לעשות פשרות לא קטנות. לפעמים זה גורם להרבה חיכוכים ומריבות.

מצד האחד ההורים מצפים שמי שחזר להיות תלוי בהם יתנהג באופן המתאים להם. מצד שני הצעירים כבר יצאו מחסות הוריהם.


איך זה קרה?


1. בגלל משבר הקורונה: הצעירים פוטרו או הוצאו לחל"ת. 
ההכנסות קטנו.

2. יש תשלומים משמעותיים שהיה צריך להמשיך לשלם, למשל: שכר דירה.

3. ההרגשה הייתה שזה ייגמר וחוזרים לשגרה: חוזרים מהחל"ת לעבודה, חוזרים לאורח החיים שקדם לקרונה.

4. בלית ברירה לקחו הלוואות למימון ביניים.

5. מתחיל להתברר שלא כל כך מהר חוזרים לעבוד, אם בכלל.
עם יותר ממיליון מובטלים קשה למצוא עבודה חלופית.

6. את ההלוואות צריך להחזיר ואין ממה. 

7. יש המגיעים למסקנה שהדרך היחידה לשרוד היא לחסוך את שכר הדירה ולחזור לגור עם ההורים.



איפה טעינו?


מעבר להערכת החסר ואופטימיות היתר בקשר לקורונה, בה לקינו ואנחנו ממשיכים ללקות בה, יש גורמים נוספים בהם אדון בפסקה זו. 
מי שחושב שהמשבר הכלכלי בשיאו כנראה יותר מדי אופטימי. תירשמו לפניכם את חודש ספטמבר. 

זה החודש בו אילו שהקפיאו הלוואות יצטרכו להתחיל להחזיר אותן. כולל החזר התשלומים הנדחים והריביות הנוספות עליהם. זה החודש שבערך בו או מעט לפניו קצבאות האבטלה מהביטוח הלאומי עשויות להסתיים. 

באופן גס, ניתן לחלק את מרבית הנופלים כלכלית לשתי קבוצות: אלה שחיו על הקצה מחוסר ברירה ואלה שחיו על הקצה מתוך בחירה. כמובן שיש קבוצה שלישית, שלא אדון בה בפוסט זה, אילו שהעסק שלהם או תחום העיסוק שלהם קרס בגלל הקורונה ולא ברור מתי יחזור לתפקד ובאיזה אופן.


אלה שחיו על הקצה מחוסר ברירה


מדובר באנשים המשתכרים מעט. לפעמים אין להם מקצוע ואין להם עבודה קבועה. זו האוכלוסייה הפגיעה ביותר במשברים. זו גם האוכלוסייה הראשונה שמפוטרת או מוצאת לחל"ת או אפילו לא זה: סתם לא מקבלת עבודות זמניות. 

כפי שהראה מחקר של מחלקת המחקר של המוסד לביטוח לאומי, החלשים הם הראשונים להיפגע: חלה נסיקה במדד האי-שיוויון ועלייה של 6% בתחולת העוני. 
על פי המחקר, דמי האבטלה ליוצאים לחל"ת מיתנו באופן משמעותי את העלייה בעוני. 
תחשבו על מה שצפוי כשייפסקו דמי האבטלה ליוצאים לחל"ת.


אלה שחיו על הקצה מתוך בחירה


כאן ההקשר הוא שונה. יש אנשים שחיים מעבר ליכולות שלהם, כלומר: מוציאים יותר מדי במקום לחסוך. המשתייכים לקבוצה זו נוטים להשתמש ביותר מדי אשראי ונוטים לקחת הלוואות. אם הם נפגעים מהמשבר, כלומר: הכנסתם יורדת, הם אינם יכולים לעמוד בהתחייבויות שלהם או מתקשים לעשות זאת. חלקם חוזרים לגור עם ההורים. 

יש הכרח לחסוך ליום סגריר או להוצאות לא צפויות. בישראל חוסכים פחות מדי למצבים כאלה. סקר שערך מכון "מדגם" עבור העיתון "כלכליסט", בזמן הקורונה, שיקף את חומרת המצב. בסקר נמצא כי שניים מתוך שלושה משקי בית בישראל יתקשו לעמוד בהוצאה בלתי צפויה של 8,000 שקלים או לא יוכלו לעמוד בה.

אם כבר חוזרים לגור עם ההורים


השאלה הגדולה היא האם זו חזרה לזמן ארוך וויתור על התמודדות עם הצורך בעצמאות כלכלית? 
בחלק מהמקרים זהו התהליך הצפוי. 

יש גם כאלה שילמדו מהכישלון. ינסו לחוסך ככל האפשר ולהחזיר חובות ובמקביל לנסות למצוא עבודות מתאימות, חרף הקשיים, ולקצר ככל שניתן את המגורים עם ההורים. 

משבר עשוי גם להוביל להתאוששות ולמצב טוב בהרבה. 
כך נהג עוזב הקיבוץ בבלדה, שבהתחלה לקחת מההורים פירות, אחרי שאמר שהוא לא צריך, ובהמשך הצליח למצב את עצמו במקום טוב כלכלית.  



יום שני, 1 ביוני 2020

הלקוח לא במרכז: אינו מוכן לעזור לעצמו

הלקוח הוא כמעט תמיד במרכז. זוהי התנהלות נכונה של יועץ. בסדרת הפוסטים על הלקוח לא במרכז התייחסתי למצבים החריגים בהם ביודעין בוחרים שלא להציב את הלקוח במרכז. בפוסטים קודמים כתבתי על שני מצבים כאלה: אין הסכמה על העיקרון הבסיסי של ההתנהלות ובפוסט השני על לקוח עם חובות ל"שוק האפור"

פוסט זה עוסק בסוג אחר של לקוחות אלו שאינם מוכנים לנקוף אצבע למען עצמם. 
יש כאלה המאמינים שמישהו אחר יתמודד עם הבעיות שלהם ויפתור אותן. זה יכול להיות אלוהים. זה יכול להיות הורה או כומר. זה יכול להיות גורו, הורה או ילד. 
לא משנה מי זה ומה האידאולוגיה משאחורי זה התוצאה היא אותה תוצאה: הלקוח לא מוכן לפעול למען עצמו


"התינוק"


אחד הטיפוסים של לקוח שאינו מוכן לעזור לעצמו הוא זה המתנהג כמו תינוק. מישהו אחר צריך לבצע עבורו את הכל. 
אם מדובר בלקוח שהגיע לייעוץ או לליווי לבדו, קרוב לוודאי שלא יימצא מישהו כזה.
אם מדובר בזוג, ייתכן שבן הזוג או בת הזוג הוא זה שייקח אחריות. 

במקרה הראשון הייעוץ חסר סיכוי. במקרה השני ייתכן שאפשר יהיה לעזור בתנאי שכל ההחלטות הכלכליות מתקבלות על ידי בן הזוג או בת הזוג והוא פועל לפיהן.
לעומת זאת, אם בתחום של הוצאות למשל, הוא מרגיש עצמאי מספיק על מנת להוציא כסף ללא שליטה וללא בקרה ייתכן שלא יהיה מנוס מלהפסיק ייעוץ כלכלי, לפחות עד לסוף הטיפול הפסיכולוגי.


המשקיף או הפרשן 


הרבה יותר קל לפרשן מאשר להתמודד. כל עוד מדובר באחרים זה לגיטימי להיות פרשן. כאשר מדובר בעצמך זה עלול לבוא במקום פעולה. במקום טיפול בבעיות הכלכליות.
כבר הבאתי דוגמה של פרשנית בפוסט אחר.


היועץ או המלווה צריך לקבל החלטה: האם באמצעות טכניקות אימון אפשר להזיז את הלקוח מעמדת הפרשן לעמדת השחקן?
אם זה בלתי אפשרי בטווח זמן סביר ובהשקעה סבירה, זה הזמן לוותר ולא להגיע למצב של אפקט הקונקורד. במקרה זה קנה המידה הוא הרבה יותר צנוע מאשר הקונקורד. 


תהליך הזיהוי


בשלבים הראשונים של הייעוץ  ייתכן שלא מזהים שהלקוח אינו מוכן לעזור לעצמו.
כל עוד מדובר בדיבורים בלבד הוא משתף פעולה באופן מלא. כשמגיעים למעשים מתחילות ומתגברות החריקות. אם מדובר בהדפסת דפי חשבון מאתר הבנק, הוא יעמוד בזה. 

אם מדובר בדברים שמוציאים אותו מאזור הנוחות, למשל: צמצום הוצאות, שיחה לא ידידותית עם מנהל הבנק או חיפוש עבודה שעונה על הצורך הכלכלי שלו ו/או של משפחתו הוא כבר לא יפעל. 

מי מועד יותר לא לעזור לעצמו?


בפסקה זו לא אתייחס להיבטים אישיותיים הדורשים ניתוח מעמיק יותר.  
יותר מאחרים מועדים לא לעזור לעצמם שני סוגים של לקוחות:

1. אלו שלא יזמו פניה לייעוץ כלכלי או ליווי כלכלי ומישהו שלח אותם לקבל ייעוץ.
אגב, זה שהם לא יזמו פניה לא אומר שאין להם צורך אמיתי בייעוץ כלכלי.

2. אלו שמקבלים את הייעוץ או הליווי הכלכלי ללא תשלום.
מניסיוני העשיר במצבים כאלה ראיתי רבים שמנצלים היטב את הייעוץ או הליווי ומוקירים תודה למי שביצע אותו עבורם.
ראיתי גם רבים אחרים שמוותרים ואינם מתמודדים. מבחינה פסיכולוגית יותר קשה לא לשתף פעולה כאשר משלמים כסף עבור משהו. 

את מה שמגיע בחינם קל לקבל אבל גם קל לוותר עליו.


השורה התחתונה



היועץ אינו פועל במקום הלקוח. הוא יכול לתת לו כלים, להשתתף בחשיבה ולהעלות רעיונות. הוא גם יכול להתלוות ללקוח לפגישות או לשיחות אבל מי שמקבל את ההחלטות וצריך לממש אותן הוא הלקוח. אם הוא אינו מוכן לזה הוא לא יהיה במרכז וגם יפסיק להיות לקוח.


תחזית כלכלית לשנת 2025: מה שהיה בשנת 2024 במדינת ישראל הוא שיהיה רק יותר גרוע

  הכותרת של התחזית הכלכלית שלי לשנת 2024 הייתה:  ת חזית כלכלית לשנת 2024: שנה קשה עם תקווה לעתיד .  לצערי, החלק הראשון של התחזית (שנה קשה) ה...