בישראל, כמו במדינות קפיטליסטיות מפותחות אחרות, שלטת תרבות הצריכה. על פי הויקיפדיה: "תרבות הצריכה היא מערכת חברתית וכלכלית המעודדת צריכה של מוצרים ושירותים כערך מרכזי."
לאחרונה אני נתקל ביותר מודלים לכלכלת משפחה בפרט ולכלכלה בכלל, שאינם תואמים את הדפוס של תרבות הצריכה. על שניים מהם אספר לכם בפוסטים הבאים. בפוסט זה אציג כמה מהבעיות שהופכות את תרבות הצריכה למעגל רע (vicious circle): ככל שצורכים יותר נעשה קשה יותר. הבעיה הבסיסית היא שצורכים לא רק את מה שצריכים, אלא גם את מה שלא באמת צריכים.
פרסומות
פרסומות הם המנוע של הצריכה. ככל שנוצף יותר בפרסומות, גדל הסיכוי שנקנה את המוצר שמפרסמים, אבל גם גדל הסיכוי שנקנה מוצרים שאולי לא היינו קונים.
מחקרים בארה"ב מגלים גידול עקבי בהוצאות הפרסום. אני מנחש שהמצב במדינות מערביות מפותחות, ובכלל זה ישראל, אינו שונה.
שימו לב לכך שלא כל הפרסומות מכוונות למבוגרים: פרסומות רבות מכוונות דווקא לילדים, כולל ילדים צעירים במיוחד. הפרסום באינטרנט, חושף את הילדים עוד יותר לפרסומות, משום שהם מבלים חלק ניכר מזמנם במרשתת (השם העברי החדש לאינטרנט).
לחלק מהילדים חסרה היכולת להבחין בין מסע פרסום למציאות (גם לחלק מהמבוגרים, אבל אני מדבר גם על ילדים גילאי 5 או 6).
לילדים בגיל נמוך, חסרים כלים להערכת משמעות ההוצאה הכספית לרכישת המוצר (לצערי, גם לחלק מהמבוגרים).
כלים להעריך הוצאה ותמורה אולי חסרים להם, אבל ללחוץ על ההורים הם יודעים.
התוצאה היא גידול מתמיד ברכישת מוצרים ושירותים ובהתאם גם גידול בהוצאות.
מותגים
מותג היא חברה ידועה ובעלת מוניטין, הגובה יותר כסף עבור מוצר דומה למוצר שמוכרות המתחרות שלה. כך למשל חברת Apple היא מותג בתחום של טלפונים חכמים.
השאלות שלא תמיד שואלים היא: האם המוצר של חברת המותג טוב יותר? והאם הפער באיכות מצדיק את גובה הפער במחירים?
אם התשובה לשתי השאלות חיובית (לפעמים קשה לענות על השאלות כי אין תשובה ברורה וחד-משמעית) אולי מוצדק לקנות מותג (אם אתם יכולים להרשות לכם מבחינה כלכלית). במקרים רבים הקונה משלם יותר עבור השם של המותג בלבד.
רכישת מותגים, ללא ערך מוסף למוצר, מגדילה את ההוצאות.
קונפורמיות חברתית
בתרבות צריכה קשה להימנע מרכישת מה שרוב האנשים סביבך קונים. אנשים יקנו דירות. יקנו אותן במרכז ויקנו דירות גדולות ממה שהם צריכים.
קל להגיד שקניתם לבן שלכם, בן ה-9, את הדור האחרון של מותג טלפון חכם, משום שחברים שלו קנו אותו ומשום שמעמדו החברתי עלול להיקבע על פי הטלפון שברשותו
קל להגיד שקניתם לבן שלכם, בן ה-9, את הדור האחרון של מותג טלפון חכם, משום שחברים שלו קנו אותו ומשום שמעמדו החברתי עלול להיקבע על פי הטלפון שברשותו
הרבה יותר קשה להגיד לבן שמבקש את אותו טלפון, שלא תקנו לו אותו וזה יפעל לטובתו, אם ימצא דרך אחרת לשדרג את מעמדו החברתי.
רוב האנשים יטו לקונפורמיות חברתית שתחייב אותם להוציא יותר כסף על צריכה.
עבדות מודרנית
כשצורכים יותר ויותר בגלל תרבות צריכה, פרסומות, קונפורמיות ומיתוג, צריך יותר הכנסות. חלק מהאנשים משיגים אותן באמצעות יותר עבודה. יותר ויותר עבודה פירושה יותר שעות עבודה. המשמעות היא ויתור על עיסוקים אחרים, למשל: תחביבים או פעילות משותפת עם ילדים או בן/בת זוג.
תוסיפו לזה את הזמינות המתמדת בגלל טלפונים חכמים, ותראו אנשים, שכמעט כל זמנם מוקדש לעבודה.
חלק מהם רואים בזה עבדות. כמי שעבד (ועדיין עובד חלקית) בהייטק, שמעתי לא מעט אנשים העוסקים בתחום זה, המגדירים את מצבם כעבדות מודרנית. כל עבד קלאסי היה מאושר, לו היה מרוויח את מה שהם מרוויחים. בינינו, גם רבים שאינם עבדים היו שמחים להשתכר כמוהם.
כשתפיסת העולם היא שמי שהולך הביתה בשעה 19:00 "עבד חצי יום", אלה שאינם יכולים להרשות לעצמם כל כך הרבה שעות עבודה נדחקים הצידה (למשל: אימהות ואבות לילדים קטנים).
שלא תטעו, מבחינת פריון עבודה ותוצרים, במקרים רבים עבודה של מספר רב של שעות ביום אינה אפקטיבית.
בכלל, לטעמי עדיף במקצועות מסוימים להעריך עובד על פי תוצרי עבודתו ולא על פי מספר השעות שעבד.
בחברת Google כנראה מבינים את זה. הם מאפשרים לעובדים לעבוד יום אחד בשבוע על איזה נושא שירצו ולהתנתק מעבודתם הרגילה.
כיועץ מחשוב, ראיתי כבר מצבים בהם כתבתי מסמכים טכנולוגיים, שהקדשתי לכל אחד 7 ימי עבודה. ליריב הפוליטי של המנהל שלי היו יותר משאבים: למסמך המציג עמדה מנוגדת, הקדיש בדרך כלל 3 חודשי עבודה של 3 עובדים + שעות של יועץ חיצוני.
בדרך כלל המסמך שכתבתי, לא נפל מהמסמך של המתחרים.
השורה התחתונה: עבודה של יותר מדי שעות המוגדרת על ידי לא מעט עובדים כ"עבדות" היא יותר צורך של העובדים להגדיל את הכנסתם מאשר צורך של הארגון.
תוסיפו לזה את הזמינות המתמדת בגלל טלפונים חכמים, ותראו אנשים, שכמעט כל זמנם מוקדש לעבודה.
חלק מהם רואים בזה עבדות. כמי שעבד (ועדיין עובד חלקית) בהייטק, שמעתי לא מעט אנשים העוסקים בתחום זה, המגדירים את מצבם כעבדות מודרנית. כל עבד קלאסי היה מאושר, לו היה מרוויח את מה שהם מרוויחים. בינינו, גם רבים שאינם עבדים היו שמחים להשתכר כמוהם.
כשתפיסת העולם היא שמי שהולך הביתה בשעה 19:00 "עבד חצי יום", אלה שאינם יכולים להרשות לעצמם כל כך הרבה שעות עבודה נדחקים הצידה (למשל: אימהות ואבות לילדים קטנים).
שלא תטעו, מבחינת פריון עבודה ותוצרים, במקרים רבים עבודה של מספר רב של שעות ביום אינה אפקטיבית.
בכלל, לטעמי עדיף במקצועות מסוימים להעריך עובד על פי תוצרי עבודתו ולא על פי מספר השעות שעבד.
בחברת Google כנראה מבינים את זה. הם מאפשרים לעובדים לעבוד יום אחד בשבוע על איזה נושא שירצו ולהתנתק מעבודתם הרגילה.
כיועץ מחשוב, ראיתי כבר מצבים בהם כתבתי מסמכים טכנולוגיים, שהקדשתי לכל אחד 7 ימי עבודה. ליריב הפוליטי של המנהל שלי היו יותר משאבים: למסמך המציג עמדה מנוגדת, הקדיש בדרך כלל 3 חודשי עבודה של 3 עובדים + שעות של יועץ חיצוני.
בדרך כלל המסמך שכתבתי, לא נפל מהמסמך של המתחרים.
השורה התחתונה: עבודה של יותר מדי שעות המוגדרת על ידי לא מעט עובדים כ"עבדות" היא יותר צורך של העובדים להגדיל את הכנסתם מאשר צורך של הארגון.
יותר מדי אשראי
לא כל אחד יכול לעבוד יותר ולהרוויח יותר. בתרבות הצריכה גם אלה שאינם יכולים לעשות זאת, מוציאים יותר מדי כסף על צריכה. ברוב המקרים הפתרון שלהם לכיסוי ההוצאות הוא לקיחת אשראי (הלוואות, אוברדרפט וכיו"ב).
קראו את הפוסט שכתבתי בנושא זה: הלוואות, הלוואות - יותר מדי הלוואות, ותבינו על מה אני מדבר.
קראו את הפוסט שכתבתי בנושא זה: הלוואות, הלוואות - יותר מדי הלוואות, ותבינו על מה אני מדבר.
התערערות המבנה המשפחתי
כשההורים עובדים יותר מדי שעות אין להם זמן להשקיע בזוגיות. התוצאה במקרים רבים היא גירושים. ברוב המקרים, הגירושים מרעים את מצבה הכלכלי של האישה ובהרבה מקרים, בלשון של המעטה, אינם מיטיבים את מצבו הכלכלי של הגבר.
הנזק במערכות היחסים הורים-ילדים עלול להיות חמור יותר. הילדים רואים בהורה דמות שתפקידה העיקרי לתת להם כסף ולקנות להם מוצרי צריכה (iPhone כבר אמרנו).
סיכום של מערכות הורים-ילדים בהקשר כזה תוכלו למצוא בפוסט: אבא כספומט. אימא בנקומטית.
הנזק במערכות היחסים הורים-ילדים עלול להיות חמור יותר. הילדים רואים בהורה דמות שתפקידה העיקרי לתת להם כסף ולקנות להם מוצרי צריכה (iPhone כבר אמרנו).
סיכום של מערכות הורים-ילדים בהקשר כזה תוכלו למצוא בפוסט: אבא כספומט. אימא בנקומטית.
השורה התחתונה
הקשיים הרבים של משפחות ופרטים בודדים להתמודד עם תרבות הצריכה, סודקים אותה. רעיונות חלופיים או שינויים חלקיים במודל מתחילים לעלות ולזכות ברמה מסוימת של פופולריות.
הקשיים הרבים של משפחות ופרטים בודדים להתמודד עם תרבות הצריכה, סודקים אותה. רעיונות חלופיים או שינויים חלקיים במודל מתחילים לעלות ולזכות ברמה מסוימת של פופולריות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה