כשאי אפשר להפוך חולשה לכוח

   עטיפת הספר דודו וגוליית איך חהפוך חולשה לכוח

בספרו דוד וגוליית מציג מלקולם גלדוול מקרים רבים בהם הפכה חולשה לכוח. 

כשדן (שם בדוי לחלוטין) נאלץ בעל כורחו להתמודד מול חברה גדולה,  שהייתה חיבת לו סכום כסף גבוה, אי אפשר היה להפוך חולשה לכוח.
שני הצדדים ידעו שהחברה לא תוכל להימנע מלשלם לו כסף, אבל "השטן נמצא בפרטים הקטנים". השאלה הייתה: כמה כסף תשלם לו החברה?
הוא נאלץ לנהל משא ומתן עם סמנכ"ל החברה.

ניתוח המצב
דן ניתח את המצב והגיע למסקנות הבאות:

1. החברה היא הצד החזק (אם להשתמש במטאפורה: גוליית)

2. הוא הצד החלש

3. הוא רוצה לקבל את מה שבאמת מגיע לו, לדעתו, אבל זהו מדד סובייקטיבי. 
צריך להתעלם מפרמטר זה במהלך המשא והמתן על מנת לא להיות מעורב יותר מדי רגשית.

4. טווח הוגן - יש טווח גובה תשלום מהחברה שהוא הוגן. הוא הגדיר את נקודות הקיצון שלו: המינימום והמקסימום.
החברה לא מוכנה לשלם אפילו את המינימום ההוגן. לו הייתה מוכנה לעשות זאת היא הייתה יכולה לעשות זאת ללא צורך במו"מ ממושך.

5. סכום ריאלי שניתן לקבל - הסכום הריאלי או הטווח הריאלי של סכומים. הטווח הריאלי נמוך מהטווח ההוגן בגלל יחסי הכוחות.
אופן ניהול המו"מ יקבע האם יקבל תשלום בטווח הריאלי או מתחתיו. במו"מ מוצלח במיוחד אפשר להשיג יותר מהטווח הריאלי ופחות מהטווח ההוגן.

טווחי הפיצוי מוצגים באופן גרפי באיור הבא:

יוצאים לדרך
עמדת המוצא של דן הייתה גבוהה מהקצה העליון של הטווח ההוגן. עמדת המוצא של החברה הייתה הרבה מתחת לטווח הריאלי. החברה כבר שילמה ללקוחות אחרים יותר ממה שהציעה לו.

הבעיה הייתה שהחברה לא הייתה מוכנה לזוז משמעותית מנקודת המוצא. סמנכ"ל החברה, לא ממש התרגש מזה, שדן אמר שהוא שוקל לתבוע את החברה בבית המשפט. הביטוי לכך היה חוסר הנכונות של החברה לזוז מעמדת המוצא, לאחר השמעת האיום בתביעה משפטית.

מקצה שיפורים
בפגישה הבאה סיפר דן לסמנכ"ל החברה שהוא שכר את שירותיו של עורך דין והוא רוצה לצרף אותו לפגישות.
המסרים הם:
1. אני רציני בהקשר של תביעה משפטית
2. אולי אני חסר ניסיון במצבים כאלה, אבל אני אצרף אדם מנוסה שאינו מעורב רגשית.

הסמנכ"ל הגיב שהוא לא ישב עם עורך דין.
"אין בעיה" אמר דן והוסיף "אני ארשום את מה שנאמר, אשתף את עו"ד ואגיב בפגישה שאחרי זה".   

המסרים הם:
1. אי אפשר ללחוץ עלי רגשית. כל החלטה תהיה בשיקול דעת לאחר מחשבה ועם מעורבות של איש מקצוע שאינו מעורב רגשית. 
2. הצגת רישום השיחות בפני בית משפט עשויה לפעול לטובת התובע.       
 
       
החברה עדיין לא זזה באופן משמעותי מעמדת המוצא שלה. גם בפגישות הבאות לא השתנה דבר.  

שובר השיוויון
צריך הרבה דימיון והרבה יצירתיות על מנת לחשוב שיש קשר בין המקרה עליו קרא בעיתון היומי לבין המקרה שלו. דן הוא בחור יצירתי עם דימיון מפותח ולכן חשב לתומו שיש סיכוי קלוש לדימיון בין המקרים. הכתבה עסקה בתביעה משפטית בה זכה אזרח נגד חברה.

דן גזר את הכתבה והביא אותה לעורך הדין שלו. "אני חושב שניתן להסיק גזירה שוה בין המקרים" אמר עורך הדין. "סביר להניח שבית המשפט יפסוק לטובתך, אם תציג את המקרה ותסביר את הדומה בין שני המקרים".

בפגישה הבאה אמר דן שהוא מתכוון לתבוע את החברה בבית משפט. בין סעיפי התביעה יופיע הנושא הקונקרטי המסוים שהוזכר בפיסקה הקודמת, אותו תיאר בהרחבה לסמנכ"ל החברה.
המסר: אני לא רק תובע בבית משפט, אלא מציג סעיף קונקרטי, שכבר זכו בגינו בתביעות בבית משפט.

רוח הדברים של תשובת הסמנכ"ל הייתה: לא כדאי לך להגיש תביעה בבית משפט. אנחנו מבוססים כלכלית ויש לנו עו"ד טובים. המשפט יימשך 7-8 שנים ואתה תוותר לאחר כמה שנים ותקבל עוד פחות ממה שאנחנו מציעים.

"התיאור שלך נכון וזה יהיה קשה לי, אבל אני אתבע אתכם ואחזיק מעמד 8 שנים" אמר דן "אני גם אספר לאחרים על התביעה ועל הסעיף הקונקרטי הנ"ל, שאחרים לא מכירים. אספר לחברים ולמכרים וגם באמצעות האינטרנט והעיתונות. אספר זאת גם ל-X (השם האמיתי של X שמור אצלי. החברה מכירה אותו כעורך דין שבכל עניין שבו הוא נפגע אישית הוא תובע סדרתי של חברות קטנות וחברות גדולות)". "לאחר שאזכה אפרסם את פסק הדין באינטרנט" הוסיף דן.

המסרים הם:
1. אני רואה נכון את המציאות. יהיה לי קשה לעמוד בתביעה שנמשכת שנים רבות.
2. אני נחוש בעמדתי.למרות הקשיים לא אוותר ולא אשבר.
3. אני לא היחיד שיתבע אתכם. אדאג להעביר את המידע לאחרים.
4. קונקרטיות. יש סעיף ספציפי ולא ידוע לאחרים. הם יתבעו אתכם גם בגינו. 

הסמנכ"ל אמר שהוא יחשוב ויתייחס בפגישה הבאה.  
  
Happy End    

העמדה שהציגה החברה בפגישה הבאה לא דמתה כלל לעמדתה בפגישות הקודמות. החברה הייתה מוכנה לשלם הרבה יותר, בתנאי שדן יחתום שאין לו תביעות נוספות ושלא יפרסם את הסעיף הלא מוכר לאחרים.

השורה התחתונה: החברה שילמה לדן סכום הנופל בחלק העליון של הטווח ההוגן. הרבה מעבר לציפיות שלו. 

מדוע שינתה החברה את עמדתה?
בשונה מחלק גדול מהמשפחות ומהאנשים הפרטיים, חברות מנהלות סיכונים.

הסיכון בלא לשלם ללקוח את מה שמגיע לו הוא קטן. רוב הלקוחות לא ירצו להתמודד עם חברה גדולה בבית משפט ויהיו מוכנים להתפשר או ללכת לתהליך גישור. החברה מרויחה כסף בפשרה כזו, משום שהיא משלמת פחות ממה שהייתה צריכה לשלם.

כשהלקוח מתעקש ומוכן להגיע לבית משפט, הסיכון גדל. החברה יודעת שקרוב לודאי שהוא יזכה בתביעה והיא תיאלץ לשלם לו יותר מאשר במקרה הקודם.

אין די באיום בתביעה בבית משפט. אם החברה לא תשתכנע שהוא רציני ונחוש בדעתו, היא תגרור אותו לבית משפט ותמשוך את הזמן בתקווה שישבר.

לפעמים הסיכון של הליכה לבית משפט גם כשהחברה חושבת שהוא יהיה כנראה נחוש שווה את הניסיון.

עד כאן השלבים בהם סמנכ"ל החברה לא זז כמעט מעמדת המוצא מול דן.

במקרה הנדון הסיכון של החברה גדל באופן משמעותי כשלנחישות שלו התווסף הסיכון של הפרסום שיביא תובעים נוספים באותה עילה. ציון שמות קונקרטיים של תובעים נחושים ידועים, שלהם יטרח לספר, מגדיל גם את הסיכון הזה. יש פה גם סיכון לתביעה ייצוגית, שאם החברה תפסיד בה, היא עלולה לשלם סכום הרבה יותר גבוה.

הסיכון גדל באופן משמעותי בגין זיהוי סעיף קונקרטי, שגם לחברה היה ברור שמרבית התובעים הפוטנציאליים לא יעלו בדעתם שהוא רלוונטי.

בראיה של ניהול סיכונים לחברה כדאי לשלם לו יותר ובלבד שהמידע הקונקרטי לא יפורסם על ידו. על כל אדם מסוגו יהיו 30 או 100 או 1,000 אחרים שלהם ישלמו הרבה פחות משום שהם לא יעברו את השלבים בהם לחברה כדאי לקחת את הסיכון.

אם החברה תתעקש, היא עלולה להעביר גם אותם לשלבים מתקדמים יותר של עמידה על זכויותיהם. זה עלול לעלות לה יותר מדי כסף.

חזרה למציאות
המקרה המתואר כאן מבוסס על מקרה אמיתי. העובדות שונו במתכוון על מנת שלא ניתן יהיה לזהות במי מדובר.

זה אינו המקרה היחיד. יש מקרים רבים של דפוס התנהלות כזה. אם אתם קוראים את המדור של עו"ד חיים קליר ב-Ynet, נתקלתם בוודאי במקרים רבים בהם נהגו חברות ביטוח באופן דומה מאד לסיפור הדימיוני המופיע בפוסט זה.

חברות הביטוח אינן לבד. גם חברות גדולות בתחומים אחרים פועלות באופן דומה.
קוראי הבלוג שלי אולי מכירים את המקרה שלי ושל חברת ישראייר. אחרי המקרה הנ"ל הגעתי למסקנה, שמבחינתי קיימות רק שתי חברות תעופה ישראליות: אל-על וארקיע. אני לא טס יותר בחברת ישראייר. 

השורה התחתונה
ככל שתגרמו לחברה גדולה להאמין שהסיכון שלה גדול יותר, כך תיטה החברה לשלם לכם סכום יותר הוגן כשהיא חייבת לכם כסף.

המודל הצ'יליאני בחיסכון הפנסיוני

הממל של צ'ילה.
מקור התמונה:ויקיפדיה

בימים אלה קיבלתם או תקבלו מכתבים מהגופים בהם אתם חוסכים לפנסיה על שינויים במסלולי החיסכון.

כך למשל, חלק מקופות הגמל יהפכו לקופות גמל המיועדות לבני 50 ומטה, לכאלה המיועדות לבני 50-60 ולכאלה המיועדות לבני 60 ומעלה.

אלה שלושה מסלולים חדשים שקבע אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר. המסלולים הם ביטוי לשינוי רגולטורי ביחס לחיסכון פנסיוני, שיהיה תקף החל מתחילת ינואר 2016. ישראל הולכת בעקבות צ'ילה ומנסה להתאים את מסלול החיסכון הפנסיוני לגיל החוסך.

מודל החיסכון הפנסיוני הצ'יליאני

מודל החיסכון הפנסיוני הצ'יליאני יוצא מהנחה, שהרגישות של אנשים בגיל הקרוב לפנסיה לתנודות קיצוניות בשוק ההון, גדולה יותר מאשר הרגישות של צעירים.

קחו דוגמה קיצונית (ולא כל כך ריאלית) של שני חוסכים פנסיוניים שהחליטו לשים את כל חסכונותיהם במסלול מנייתי. האחד פורש לפנסיה בעוד חצי שנה והשני בן 25.

למזלם הרע של השניים, בחצי השנה הבאה "נפלה" הבורסה ב-20%. 

בהנחה הסבירה, שמנהל החיסכון הפנסיוני לא השיג תשואה טובה יותר מהממוצע בבורסה, החוסך שפורש לפנסיה, איבד 20% מקצבת הפנסיה החודשית שלו לכל חייו.

בן ה-25 נפגע, אם בכלל, כנראה הרבה פחות. הבורסה עוד תעלה ותרד הרבה פעמים עד שיקבל את גמלת הפנסיה שלו.

נרחיב את הדוגמה בשישה חודשים קדימה. נניח לרגע שהבורסה עלתה ב-20% באותה חצי שנה נוספת.
חברו של הפורש לפנסיה שיפרוש חצי שנה אחריו יקבל כ-20% יותר ממנו (זו הערכה גסה ולא חישוב מדויק, שצריך להביא בחשבון גורמים כמו החיסכון הפנסיוני של חברו של הפורש בחצי השנה שאחרי הנפילה). הצעיר כבר כיסה את הפסדיו.

מודל החיסכון הפנסיוני הצ'יליאני מבצע ניהול סיכונים.

הוא מקטין את הסיכונים של החיסכון הפנסיוני של אנשים בגיל המתקרב לפנסיה ומגדיל את הסיכונים של אנשים צעירים. 

קרוב לוודאי, שאם מרבית החיסכון הפנסיוני של אותו ביש מזל, הפורש בחודש של ירידות דרמטיות בבורסה, היה מושקע בפיקדונות ובאגרות חוב, הפנסיה שלו הייתה נפגעת פחות. 

מדוע אצל צעירים מוכנים לקחת סיכון גדול יותר?

סיכון היא מילה שמאייתים באופן קרוב מאד למילה סיכוי. כשלוקחים יותר סיכונים לפעמים מרוויחים יותר. זמן השקעה ארוך מאפשר לקחת סיכון גדול יותר ובמקרים רבים גם להרוויח יותר.

מחקרים מראים כי מי שהשקיע בבורסה לטווח זמן ארוך הרויח והרבה. אם אתם עושים אקסטרפולציה לעתיד וחושבים שזה יהיה כך גם בעתיד, זה על אחריותכם, אבל הסבירות לכך גבוהה.

האם מסלול תלוי גיל פותר את בעית החיסכון הפנסיוני בישראל?
יש היגיון מסוים בהקטנת הסיכונים בגיל מבוגר ובהגדלתם בגיל צעיר. ההנחה היא שכמו שמרבית החוסכים הפנסיוניים מקבלים את המסלול הכללי, שהוא ברירת המחדל ואינם מבקשים לעבור למסלול אחר, גם במקרה של מסלול תלוי גיל, מרבית החוסכים ישארו במסלול ברירת המחדל שלהם, קרי: מסלול תלוי גיל.

זה אינו פותר את הבעיות של דמי ניהול גבוהים ושל השקעות לא תמיד מוצלחות של מי שמנהלים את הכסף. 
זה אינו פותר את הבעיות, שאינן בשליטת הגופים המנהלים את החיסכון הפנסיוני, כמו הריבית הנמוכה באופן חריג בעולם. 

מה יהיה הצעד הבא?
הניחוש שלי הוא שאחרי שניתן יהיה לזהות את טווח הגילים של מרבית החוסכים במסלול, אגרות החוב המיועדות (אגרות חוב ממשלתיות עם תשואה מובטחת גבוהה יחסית, המהוות מרכיב בהשקעות של מנהלי החסבונות הפנסיוניים) יהיו מיועדות למסלולים מסוימים: המסלולים של החוסכים בגיל מבוגר בהם מנסים לשמור על יציבות התשואה.

במסלולים האחרים או שהם לא יהיו חלק מההשקעה או שהאחוז שלהם מכלל הההשקעה יקטן ו/או שהתשואה המובטחת תהיה קטנה יותר.

שימו לב זה רק ניחוש שלי. כדאי לבדוק אם ניחשתי נכון בעוד שנתיים.

מה יעשו הגופים המנהלים חסכונות פנסיוניים החל מ-1 בינואר?
כל הפקדה חדשה בחיסכון פנסיוני תופקד אוטומטית במסלול תואם גיל. הגופים המנהלים חיסכון פנסיוני יכולים להפוך מסלולים קיימים למסלולים המיועדים לקבוצת גיל מסוימת. לכאורה אתם יכולים למצוא גם כספים שהפקדתם בעבר במסלול תלוי גיל בלי שביקשתם את זה. אני מניח שמנהלי החסכונות הפנסיוניים, ישאלו אתכם במקרה כזה: האם להשאיר את הכסף במסלול זה או להעבירו למסלול אחר שתבחרו בו?
תעקבו אחרי זה משום שההנחה שלי עלולה להיות שגויה.

מה אתם יכולים לעשות?
אינכם חייבים להפקיד את כספכם במסלול תלוי גיל. זכותכם לקבוע באיזה מסלול יופקד כספכם. אבל אם אינכם מעוניינים במסלול תלוי גיל, עליכם לתת הוראה כזו למי שמנהל את החיסכון הפנסיוני שלכם.

מה כדאי לכם לעשות?
מי שצפה במצגת שלי על ניהול סיכונים אליה אני מפנה מהפוסט: הכל סיכונים: הסיכונים המלווים אותנו וההתמודדות איתם, מבין שניהול סיכונים הוא אישי. במצגת הבאתי דוגמה של בחור צעיר ונשוי עם ילדים קטנים שאינו צריך לעשות ביטוח חיים, משום שאין לו סיכון (הוריו העשירים רכשו עבורו חמש דירות שהוא משכיר) ודוגמה של בחור רווק ללא ילדים שצריך לעשות ביטוח חיים (הוא תומך בהוריו הפנסיונריים העניים).

סוכן ביטוח ממוצע היה ממליץ אוטומטית לבחור הצעיר הנשוי עם ילדים לעשות ביטוח חיים על סכום גבוה.
אם מדובר בסוכן הוגן, במקרים רבים היה חושב שרווק אינו צריך ביטוח חיים, משום שאין לו אישה או ילדים.

ברוב המקרים זו המלצה סבירה.
הדוגמאות שבחרתי מאד לא שכיחות, אבל הן מדגימות היטב את ההיבט הספציפי של ניהול סיכונים.

גם ניהול סיכונים בהקשר של החסכונות הפנסיוניים הוא אישי. 
בהרבה מקרים המסלול תלוי גיל תואם את מה שצריכים החוסכים, אבל יש לא מעט מקרים אחרים.

קולנוע, טאבו וכסף

הפוסטר של הסרט 45 שנים
 מקור התמונה: ויקיפדיה

היום צפיתי בהקרנת קדם בכורה בסרט בריטי  מעניין: 45 שנים. סרטו של הבמאי אנדרו האיי, עוסק באירוע מטלטל המתרחש ממש כאשר הזוג עורך את ההכנות האחרונות למסיבת יום הנישואין ה-45 שלו. הפוסט לא יעסוק בסרט בכיכובם של שרלוט רמפלינג וטום קורטני.

הוא יעסוק בהיבט מעניין הקשור לכלכלה, שהעלה רון פוגל, שהרצה על הסרט.

לקחתי את הרעיון הנכון והחדש עבורי, שהעלה רון פוגל, קצת מעבר למה שהוא הציג.

גילאות בנושאי הסרטים

לא מעט פוסטים בבלוג שלי עסקו בגילאות, אפליה בעיקר בהקשר של עבודה על רקע של גיל מבוגר. דוגמאות: אפליה גילאית: לפעמים יותר גרוע מחוסר תעסוקה, עבודה בגיל מבוגר ופנסיה: שני צדדים של אותה מטבע והיי-טק לא למבוגרים? 

מסתבר שעד לפני מספר שנים הייתה אפליה כזו גם לגבי שחקניות קולנוע. שילוב של אפליה גילאית ואפליה מגדרית: שחקניות בגיל מבוגר יחסית התקשו לקבל תפקידים בכלל ותפקידים ראויים בפרט.

או שאתה צעיר ויפה או שאתה מת

זה נאמר על דרך של הקצנה על ידי אחד מבמאי הקולנוע. הוא התייחס לנושאים השכיחים של הסרטים. במשך שנים ארוכות עסקו מרבית הסרטים בצעירים וצעירות יפות. כשאלה נושאי הסרטים, קשה לשחקניות בנות חמישים או יותר, שכבר אינן נראות כפי שנראו בשנות העשרים של חייהן, למצוא תפקידים.

בעשור האחרון יש תפנית ויותר ויותר סרטים העוסקים באנשים בגיל מבוגר. 

שבירת טאבו
על פי רון פוגל, סרט העוסק בנושאים שלא מקובל לעסוק בהם בתעשיית הקולנוע שובר טאבו. כאלה היו הסרטים הראשונים שעסקו באנשים מבוגרים כאשר היה מקובל לעסוק רק בצעירים יפים.

הגורם הכלכלי
מאחורי נושאי הסרטים מסתתרת השאלה גם מיהו קהל היעד לסרטים? 
התקופה בה נושאי הסרטים היו רק צעירים יפים התאפינה בשיפור המצב הכלכלי והורים אחרי השואה, שרצו לתת לילדים שלהם יותר, גם מבחינה חומרית. תוסיפו לה את היווצרות תרבות הצריכה ואת התערערות הסמכות ההורית, שהפכו את הילדים לקהל יעד עיקרי של משווקים ומפרסמים. 

יוצרי הסרטים התאימו את נושאי סרטיהם, למגמה הכלכלית של אחוז גבוה של צופים צעירים, שיש להם מספיק כסף על מנת לרכוש כרטיסים לסרטים. 

הזמנים השתנו ובאופן עקבי גדל מספרם של הצופים בגיל מבוגר. אותם מעניינים סרטים העוסקים בנושאים הרלבנטיים לחייהם. לאחר שנשבר הטאבו, האוסר על סרטים על קשישים ואנשים בגילים מתקדמים, רואים מגמה של גידול מתמיד במספר הסרטים העוסקים בקשישים ובמבוגרים.

כשיש כמות, נוצרים גם סרטי איכות העוסקים בנושא.

מדוע גדל אחוז הצופים בגילים מבוגרים?

1. תוחלת החיים עולה. אחוז המבוגרים באוכלוסיה במדינות המפותחות גדל בהתמדה.

2. לאנשים שפרשו לגמלאות יש זמן וצורך למלא אותו בפעילויות.

3. לחלק לא קטן מהמבוגרים יש משאבים כספיים המאפשרים להם לצפות בסרטים באולמות קולנוע.

4. צפיה בסרטים בבית קולנוע היא גם הזדמנות לצאת מהבית ולפגוש אנשים.

5. הצעירים של היום עובדים יותר שעות ועובדים מסביב לשעון גם מהבית. יש להם פחות אפשרויות למצוא זמן להליכה לבתי קולנוע.

6. חלק מהצעירים של היום מעדיפים לצפות בסרטים במחשב או בטלוויזיה ולא להטריח את עצמם לאולמות קולנוע.

הערת שוליים
לא רק בקולנוע: ככל שגדל אחוז המבוגרים באוכלוסייה שיש להם זמן וכסף, יותר ויותר מוצרים מכוונים לאוכלוסיה זו.

כיצד לא לבלבל את הקונים במבצעים? לשם שינוי משהו חיובי על רשת מרכולים

קוראי בלוג זה כבר יודעים, שמבצעים הם לא פעם מלכודות. אחד הטריקים של רשתות סופרמרקטים הוא לשים שלט מאיר עיניים של מבצע ובו מצוין גובה ההנחה. ליד הכיתוב מופיע איור להמחשה בלבד של המוצר. באותיות קטנות כתוב קוד ולידו מספרו של המוצר. 

במדף ליד מונחים מספר סוגי מוצרים דומים של אותו יצרן. 

הקונה הממוצע מתייחס לכל מה שכתוב למעט האותיות הקטנות. על חלק מהמוצרים על המדף מסומן קוד מוצר שונה מהקוד המופיע במודעת המבצע.

הקונה התמים נוטל מוצרים שעל המדף, בהנחה שיהנה מהנחה. כאשר הקוד של המוצר שונה הוא לא מקבל את ההנחה. 

אם אינו בודק את החשבון, קרוב לוודאי שלא יגלה, שלא קיבל כלל הנחת מבצע.

אם הוא כן בודק, הוא מגלה שלא קיבל הנחה ומנסה לעמוד על זכויותיו. הקופאית תבקש ממנו לחכות ותשלח עובד זוטר אל המדפים על מנת לבדוק האם מגיעה הנחה.

ברוב המקרים אחרי מספר דקות יחזור העובד ויגיד שמגיעה הנחה על מוצר עם קוד אחר ולא על מה שהקונה בחר. הקונה שכבר בזבז לא מעט זמן, יוותר לרוב על התהליך המורכב של החזרת או החלפת המוצר. 

הפתעה נעימה

היום קניתי בסניף תלפיות בירושלים של רמי לוי. כפי שכבר כתבתי, אני קונה במבצע רק מוצרים, שממילא התכוונתי לקנות גם ללא מבצע. 

הפעם היה מבצע על חטיף בריאות שהתכוונתי לקנות. בשלט המבצע נכתב: שימו לב המבצע חל רק על חטיפים עם הקודים הבאים: ...

בהמשך צוינו מספרי הקוד של החטיפים שבמבצע. על המדף היו גם חטיפים דומים עם מספרי קוד אחרים. כל מה שנדרשתי לעשות זה לבחון את הקודים ולוודא שעל החטיף שבחרתי חל המבצע.

כל הכבוד לחנות זו ואולי גם לכל חנויות רמי לוי (אם גם בהן מיושם אותו כלל) על ההגינות.