ניהול סיכונים בהשקעות: הגורם הפסיכולוגי

בפוסט קודם שנגע בנושא של ניהול סיכונים בהשקעות התייחסתי להבדלים בין מגדרים. בפוסט זה אנסה לגעת מעט בהיבט הפסיכולוגי של התייחסות לסיכונים. 

לא תמיד אני מסכים עם מה שכותבת "הסולידית" בבלוג שלה. הפעם אני לגמרי מסכים עם מה שהיא כותבת בהקשר של היבטים פסיכולוגיים בהשקעות. מדובר בפוסט מעניין המתאר כיצד איזיק ניוטון, אדם נבון במיוחד, טעה בהשקעות בשוק ההון ובהקשרים הפסיכולוגיים הרלוונטיים להרבה מאוד אנשים אחרים. קישור לפסט שלה: טירופם של בני האדם. 

בפוסט הקודם התייחסתי גם לספרו של ד"ר גדעון בן נון "הסיכון שומר הראש שלנו".
בן נון מציג בספר מודל הנקרא REST לניהול סיכונים. המודל מבוסס על ארבעה משתנים אובייקטיביים. בהמשך הוא מסביר מדוע זה יותר מסובך. 

מה שגורם לזה להיות יותר מסובך הם הגורמים הפסיכולוגיים. 

בפוסט הקודם דיברתי על נטייה של נשים לקחת פחות סיכונים. יש מגוון רחב של נטיות של אנשים בקבוצות אחרות המשפיעות על תפיסת הסיכון שלהם באופן סובייקטיבי. 

משקלם של הגורמים הפסיכולוגיים הוא גבוה. צריך להביא אותם בחשבון.

משתנה פסיכולוגי המשפיע באופן בולט במיוחד הוא היכולת לעמוד בלחצים. 

גם ד"ר בן נון וגם "הסולידית" מתייחסים אליו במינוח כזה או אחר אבל במהות היא זהה: 
מה עושה אדם כאשר במקום סיכוי מתממש סיכון? 

זה לא בהכרח סיכון שהוא זיהה מראש. זה לא בהכרח סיכון ברמה שזיהה, אולי ברמה גבוהה יותר. 

בהקשר של השקעה בשוק ההון הכוונה היא למצבים של ירידות חריפות בשווי ניירות ערך בהם משקיעים. 

תוסיפו לכך לחצים חברתיים של אנשים שמזדרזים למכור בהפסד.

הכשל הפסיכולוגי 

אניח שמדובר במשקיעים לטווח זמן ארוך. הכשל הפסיכולוגי הבסיסי הוא ההנחה שצריך כל הזמן להרוויח. 

בשוקי ההון יש עליות ויש ירידות. לפעמים ירידות גדולות ומתמשכות. לפעמים עליות מתמשכות. 

כמעט לכולם, שלא לומר לכולם, כמעט תמיד, אין דרך לדעת האם אנחנו נמצאים באמצע עליה או בסופה או באמצע ירידה או בסופה? 

המשמעות היא, שבלא מעט מקרים, צריך לקבל ירידות ולא לתת לפחד להדריך אותנו ולמכור בהפסד בפניקה. 

משמעות ראי למשמעות הזו היא, שלא תמיד כדאי לרוץ ולקנות אחרי שהיו עליות מתמשכות ומחיר ניירות הערך כבר יקר.

הכשל הפסיכולוגי הוא הפחד להפסיד או שנאת ההפסד מצד אחד והרצון להרוויח מצד שני. כשמשקיעים רואים ירידה חדה בערך ההשקעה שלהם הם נבהלים ומוכרים בהפסד. 

את הפחד מעצימים חברים וקרובים הממליצים למשקיעים למכור משום שאחרת יפסידו יותר. 

פחד קצר טווח הוא מדריך גרוע בקבלת החלטות לטווח ארוך. 

זהו בדיוק מה שתקראו בספרו של ד"ר בן-נון, בבלוג של  "הסולידית" ובהרבה מקומות אחרים. 

 

דוגמה לפחד כשיקול בזמן הקורונה

בירידות השערים בחודש מרץ 2020, בתחילת מגפת הקורונה, מיהרו משקיעים מפוחדים למכור את ניירות הערך שלהם בהפסד. המקצוענים פעלו אחרת. מאז עלו השערים באופן חד. 

זה כמובן לא מבטיח ששערי המניות לא ירדו שוב. 

הפילוסופיה של מצבים בעולם וגם בשוק ההון

תפיסת העולם של הדאואיזם והזן בודהיזם היא שקורים דברים לא רצויים, על אף שלא מגדירים אותם ככאלה. כמובן שקורים גם דברים רצויים. צריך לקבל את הדברים. יהיו מצבים קיצוניים לכיוון אחד אבל גם מצבים קיצוניים לכיוון השני. יהיו עליות ויהיו ירידות. 

התפיסה הזו נוגעת לכל ההיבטים של החיים. 

כמובן ששוק ההון הוא חלק מ"כל ההיבטים" וגם בו יהיו עליות ויהיו ירידות. 

גם תפיסות עולם אחרות מדברות על מצבים, לפעמים קיצוניים, לאו דווקא בכיוון הרצוי. גם המצבים האלה הם בני חלוף ומתחלפים למצבים אחרים. 

לפעמים מרוויחים ולפעמים מפסידים. לפעמים בטווח ארוך ההפסד הופך לרווח והרווח הופך להפסד. 

על מנת להרוויח ולא להפסיד נדרשת יכולת לעמוד גם בהפסדים ולא להגיב בהתאם לפחדים. 

האם זה אומר שלעולם לא למכור בהפסד?

גם בהנחה שההשקעה היא לטווח ארוך ואין צורך קונקרטי למשיכת כסף, הטענה כאילו לא כדאי אף פעם למכור בשער נמוך, בהפסד, אינה נכונה. 

זה רק עניין של הבחנה בין החלטה מבוססת פחד או מבוססת שיקול.

כשמאחורי ההחלטה יש שיקולים סבירים אפשר לקבל החלטה כזו. כשהמניע הוא פחד זה בדרך כלל מתכון להפסד.

דוגמה 1: אפקט ההוצאה האבודה

אפקט ההוצאה האבודה הנקרא גם אפקט הקונקורד, מתאר מצב בו מי שהשקיע והפסיד ממשיך להשקיע על מנת לא לאבד את ההוצאה שכבר הוציא. הוא אופייני בעיקר לפרויקטים גדולים וממושכים. 

גם השקעה בשוק ההון עלולה לסבול מאפקט הקונקורד. השקעתם במנייה של חברה. המנייה ירדה באופן חד.

אתם מבינים שבשוק המניות יש מחזוריות של ירידות ועלויות ומחכים לעלייה. 

השוק כנראה יעלה מתי שהוא, אבל המנייה שלכם לא. מצבה של החברה הורע וניתוח קר מצביע על זה שאין לה עתיד עסקי.

מוטב למכור מאוחר מאשר אף פעם לא. כדאי למכור בהקדם.

 

דוגמה 2: אלטרנטיבה משתלמת יותר

גם הפעם אתם מעריכים שהמנייה, האג"ח או הסל בו השקעתם יעלו. הם באמת יעלו בעתיד אבל....

זיהיתם חלופת השקעה אחרת שבניתוח הגיוני תניב הרבה יותר רווחים באותה רמת סיכון או חלופה אחרת הטובה יותר באופן משמעותי.

סיכום

בנוסף לסיכונים שניתן לנתח אותם באופן  הגיוני יש גם סיכונים פסיכולוגיים בהשקעה בשוק ההון. 

סיכונים אלה הם רגשיים ולא ניתנים לניתוח אובייקטיבי. זה שאינם ניתנים לניתוח אובייקטיבי לא אומר שלא תהיה להם השפעה גדולה על קבלת ההחלטות ועל ניהול הסיכונים. 

פחד מהפסד הוא  גורם שרצוי לא לתת לו להיות הגורם הדומיננטי על קבלת ההחלטות שלנו. 

צריך להבין שעשויות להיות תנודות בערך ההשקעה לטווח ארוך. לפעמים גם תנודות קיצוניות. צריך לדעת לקבל אותן ולא לתת לפחד בזמן ירידות שערים לנהל אותנו.

קורונה ואחרי הקורונה: להשקיע או לא להשקיע?

אם שפר עליכם מזלכם וגם עזרתם לו באמצעות התנהלות כלכלית נבונה ייתכן שתשאלו את עצמכם את השאלה שבכותרת. 

יש כמה סיבות טובות לכך שאני לא אענה לכם לשאלה זו בפוסט זה:

1. אינני מוסמך לייעץ בהשקעות.

2. כל המלצה תלויה גם בהקשר הספציפי של מצבו של יחיד או מצבה של משפחה. 

הגורמים כוללים לא רק את ההכנסות הנוכחיות ואת הנכסים הפיננסיים והכלכליים אלא גם מספר רב של גורמים אחרים כגון: גיל, פוטנציאל השתכרות עתידי, מצבה הכלכלי של המשפחה המורחבת, מצב בריאות של הפונה לייעוץ ושל בני משפחתו, מספר וגיל הילדים, האם לפונה יש תיאבון לסיכון או שהוא שונא סיכונים ועוד גורמים רבים.

3.  גם בין מומחים לתחום הזה אין בהכרח הסכמה.

"יש הרבה דגים בים" אמר לי יועץ השקעות פרטי, שהשתתפתי בקורס מאוד בסיסי על שוק ההון שהעביר בשכונה שלי. למשקיעים שונים יש תפיסות והערכות שונות, המכתיבות אסטרטגיות ופעולות שונות. 

תשובות לא אתן, אבל כמו בפוסט הפער בין שוק ההון לכלכלה, אציג לכם כמה נקודות מדבריו של מומחה לשוק ההון.

הפעם אציג רק כמה נקודות מדבריו של  גלעד  אלטשולר בכנס מקוון של אג'יו ניהול סיכונים והחלטות פיננסיות. ד"ר גדעון בן-נון מנכ"ל אג'יו מראיין את אלטשולר בנושאים הקשורים בהשקעות בימים קשים אלו. 

אם אתם מעוניינים לצפות בראיון לחצו כאן. 

גלעד  אלטשולר הוא מנכ"ל משותף, מייסד ובעלים משותף של בית ההשקעות אלטשולר שחם. 

הנקודות העיקריות בתפיסתו של גלעד אלטשולר

רמת הריבית כגורם העיקרי להשקעה בשוק המניות

כל עוד תישאר רמת ריבית נמוכה אין למשקיעים אלטרנטיבות להשקעה ולכן הם ישקיעו בשוק המניות. בהקשר זה תפיסתו של אלטשולר שמה יותר דגש על גורם הריבית מאשר התפיסה שהוצגה בפוסט "הפער בין שוק ההון לכלכלה". 

השקעה באיגרות חוב מסוכנת ומניבה תשואה נמוכה 

ברמת הריבית הנוכחית הנמוכה התשואות נמוכות. השקעה לטווח ארוך באגרות חוב של מדינות מסוכנת בגלל הגירעונות הגדולים.

עלייה בשיעור הריבית עשויה לשנות את המצב

אם וכאשר תעלה רמת הריבית, עלולה להיות ירידה בשוק המניות.

הבורסה בתל-אביב

למרות ההגדרות של ישראל כ-Startups Nation, בבורסה בתל-אביב יש מעט מניות היי-טק. העלייה של מניות ההיי-טק בגלל השימוש הגובר בתשתיות טכנולוגיות במן הקורונה לא באה לידי ביטוי בבורסה בתל-אביב.

בהקשר זה התפיסה שמציג אלטשולר דומה מאוד לתפיסה של אמיר ארגמן בפוסט "הפער בין שוק ההון לכלכלה".

אלטשולר מוסיף שמרבית ההשקעה של החסכונות הפנסיוניים באלטשולר שחם מופנים לבורסות חו"ל ולא לבורסה בתל-אביב.

להערכתי, מה שאלטשולר אומר נכון גם לגבי מנהלים אחרים של חסכונות פנסיוניים. אנחנו כחוסכים פנסיוניים צריכים להבין שאנחנו חיים בעולם גלובלי והפנסיה שלנו תלויה גם במה שקורה בכלכלות של מדינות אחרות. 

התשובה שאהבתי

ד"ר בן-נון שאל את גלעד אלטשולר האם הם לא משנים את התמהיל של המניות בגלל משבר הקורונה? 

התשובה של אלטשולר הייתה שאין לזה קשר לקורונה: בכל מצב צריך לעקוב אחרי מה שקורה ואם חושבים שצריך לשנות את התמהיל בעקבות מה שקורה, אז משנים אותו.

בעיני אדפטיביות היא תפיסה נכונה ולא רק לגבי השקעות בשוק ההון.

מי במשפחה אחראי על השקעות כספיות?

יד אוחזת בשטרות כסף.
מקור התמונה: ויקיפדיה

משפחות צוברות נכסים כלכליים בעמל רב. חבל להשקיע אותם באופן לא סביר. אחת השאלות המהותיות היא: מי אחראי על אופן ההשקעה? ומי אחראי על מעקב אחרי ההשקעה.

יועצת ההשקעות והפנסיה רויטל דור-וילק פרסמה מאמר קצר ומענין המתאר את ההתנסות שלה בנושא חלוקת האחריות על השקעות במשפחות. לקריאת המאמר לחצו על: אני לא יודע איך לספר לאשתי שהפסדתי לאחרונה 100,000 שקל.

בפוסט זה אציג את מה שאני ראיתי מזווית לגמרי אחרת: זווית של יועץ לכלכלת המשפחה. בשונה מהגברת דור-וילק, אני אינני יועץ השקעות מוסמך ולכן איני מציע ללקוחות שלי במה להשקיע. אני כן מסתכל על דפוסי ההתנהלות ומנסה לקשור בין אחריות על ההשקעות ומידת העניין והידע של מי שאחראי עליהן.

בחלק מהדפוסים שדור-וילק מציגה טרם נתקלתי אבל נתקלתי בדפוסים שאינם מופיעים במאמר שלה.

רק אחד מבני הזוג מתעניין בהשקעות פיננסיות

זהו דפוס שכיח. דור-וילק מצינת, שזה לא בהכרח הגבר. הניסיון שלי ושל אחרים, שחלקו איתי מניסיונם, מראה שבמרבית המקרים זה הגבר. זה לא בהכרח אומר שהגבר מנהל טוב יותר מהאישה. 

חיים ביחד משקיעים לחוד

דפוס זה שכיח במיוחד בזוגיות שנייה. כל אחד מבני הזוג מביא רכוש משלו ובלא מעט מקרים יש לו ילדים מנישואים קודמים.

בחלק מהמקרים האלה זה לא רק ניהול הכסף בנפרד, אלא גם רצון להוריש חלק מהכסף לאנשים שאינם בן הזוג או בת הזוג או ילדים משותפים, למשל ילדים מנישואים קודמים.

אופי השקעה מתנגש 

אחד מבני הזוג הוא שונא סיכונים ורוצה בהשקעות סולידיות. השני הרפתקן המוכן לקחת סיכונים. אפילו סיכונים בלתי סבירים. 

דעות שונות על מטרת הכסף

אחד מיעד את הכסף לחיסכון ארוך טווח לזמן היציאה לפנסיה. שני מעוניין להוציא היום על מוצרי צריכה.

נדל"ן או השקעה פיננסית

גם זו דילמה בה חלוקים בני זוג לפעמים.

מדוע נתקלתי גם בדפוסים אחרים?

הדפוסים הבאים שנתקלתי בהם לא הופיעו במאמר של גב' וילק-דור.
הסיבה לכך פשוטה: למי שכבר מגיע לייעוץ השקעות או לייעוץ פנסיוני יש מודעות לנושא הכספי.

לפחות אחד מבני הזוג יודע מה הנכסים הפיננסיים שיש למשפחה.
לפחות אחד מבני הזוג יודע שצריך לנהל אותם באופן סביר או יותר מסביר.
לפחות אחד מבני הזוג יודע שאינו יודע מספיק על מנת לנהל את הנכסים הפיננסיים ופונה למומחה, שינהל אותם תמורת תשלום. המומחה יעזור להיערך טוב יותר בחיסכון הפנסיוני. המומחה יציע כיצד לנהל את הנכסים טוב יותר. במקרה הספציפי הזה בעיקר באמצעות ניהול תיק השקעות.

יש גם אנשים שמתנהלים אחרת ואין להם מודעות כזו. על שני דפוסים שכיחים כאלה בהם הרבתי להיתקל אכתוב בפסקאות הבאות.

מנותקים
שני בני הזוג אינם מתעניינים בנושאים כלכליים. שני בני הזוג אינם מבינים בנושאים כלכליים. שני בני הזוג שונאים להתעסק בכסף. הדרך בה הם בוחרים זה התעלמות או ניתוק בינם לבין הנושאים הכלכליים. 
זהו דפוס שבו אף אחד מבני הזוג אינו מנהל את העניינים הכספיים של המשפחה.

במסגרת הסטאג' בקורס ליועצים ומאמנים בכלכלת המשפחה, שלמדתי לפני הרבה שנים אצל יוסי אש ונחמן לידור, התבקש כל תלמיד לעשות תהליך ייעוץ למשפחה ולהציג אותו בפני הכיתה.
אחד מעמיתי לקורס הציג משפחה שרמת ההכנסה שלה מעל לממוצע. 

הזוג אמר לו שהם לא מבינים מדוע פקיד הבנק שלהם התקשר אליהם בכעס ואיים לסגור את חשבון הבנק שלהם. היועץ לכלכלת המשפחה בעתיד, מצא מהר מאד שאף לא אחד מבני הזוג בודק את דפי החשבון שלהם בבנק. אף לא אחד מהם התייחס להודעה שהשאיר להם פקיד הבנק לפני שכעס. אף לא אחד מהם קרא את המכתבים ששלח להם הבנק בדואר.

כשהיועץ הסתכל על חשבון הבנק ודיבר עם פקיד הבנק הוא הבין מיד. לבני הזוג היה אובדרפט גדול ממסגרת האשראי שלהם שהלך ותפח. 
במכתבים ביקש הבנק שיקטינו את משיכת היתר שלהם לתוך מסגרת האשראי המאושרת להם. אחרי שלא נעשה דבר בנושא הבנק שלח מכתבים מאימים, שגם מהם התעלמו בני הזוג.

מי שלא יודע מה הנכסים הפיננסיים שיש לו ולא עוקב אחריהם אינו יכול לנהל אותם ואינו יכול לדעת האם הם מנוהלים בכלל או מנוהלים באופן סביר.

מנהלים בלי להבין ובלי לעקוב
דפוס קיצוני פחות הוא דפוס שבו שני בני הזוג אינם מבינים בנושאים כספיים ובכל זאת "מנהלים" את כספיהם.
הם עוקבים מדי פעם אחרי מה שקורה ומוטרדים יתר על המידה מירידה בערך הנכסים הפיננסיים בחודש הנוכחי לעומת החודש הקודם או ברבעון הנוכחי לעומת הרבעון הקודם.
זהו דפוס שכיח אצל לקוחות המגיעים לייעוץ בכלכלת המשפחה.
המאפיינים הבולטים של דפוס כזה הם:

1. השקעה ללא ראייה לטווח זמן ארוך.
התלהבות גדולה בעלייה נקודתית בערך ההשקעות. פאניקה וחשש בירידה נקודתית בערך ההשקעות.

2. השקעה באפיקים בטוחים במחיר של תשואה אפסית או אפילו שלילית.
היות שלא מבינים רוצים פחות להסתכן בוחרים באפיק השקעה שלדעתם הוא הסולידי ביותר. בדרך כלל פיקדון בבנק או תוכנית חיסכון בבנק, שהיום מקבלים עליהם ריבית זניחה. 
אם הם יודעים מה זה אג"ח, ישקיעו גם באג"ח בלי להבין שלפעמים אג"ח הוא אפיק השקעה מסוכן לא פחות ממניות. 

3. חוסר פיזור של השקעות
הם יכולים להיצמד לאפיק אחד "בטוח". למשל: פיקדון שקלי. דוגמה אחרת מניה של חברה יציבה שלעולם לא תרד משמעותית כי מדובר בחברה מצוינת המובילה בתחומה. 
ישראלים רבים שמו את כל כספם במניות של חברה נפלאה כמו חברת טבע. את התוצאה אתם כבר יודעים.

שתי הסוגיות המהותיות

סוגיה ראשונה: התאמה בין מידת הידע והעניין לאופן ההשקעה
זוהי אולי הסוגיה המהותית ביותר. יועצים לכלכלת המשפחה עובדים ביחד עם משפחות על שיפור ההתנהלות הכלכלית שלהן. לפעמים הדרך עוברת דרך פרטים קטנים, למשל: כיצד לנהל באופן חסכוני קניית מזון במרכול?
כשמצליחים במאמץ מתחילים לחסוך. כשהחסכונות מושקעים באופן לא סביר קל לאבד את מה שהושג במאמץ גדול.
הדרך השכיחה ביותר לאובדן ההישגים הכלכליים זו השקעה באופן שאינו מתאים למידת הידע והעניין של המשקיע באפיקי ההשקעה.

העיקרון פשוט: מי שלא יודע ולא מתעניין צריך לשלם למקצוען שינהל לו את ההשקעות. מי שכן יודע יכול לבחור בין ניהול על ידי מקצוען וניהול עצמי.
בין נקודות הקצה האלה יש אינסוף גוונים של אפור. האחריות על ההשקעה צריכה להיות בהתאם למידת הידע וההבנה של אחד או יותר מבין בני הזוג.

סוגיה שניה: מערכת היחסים בין שני בני הזוג
מי מבין שני בני הזוג מטפל בנכסים הפיננסיים: האם זה בן הזוג? בת הזוג או חלוקת האחריות בין שניהם? היא סוגיה בעלת משמעות כלכלית אבל עשויה להיות לה גם משמעות על מערכת היחסים ביניהם.
יש השפעה דו-כוונית: מערכת היחסים משפיעה על זהות הגורם או הגורמים המטפלים בכספים וגם הטעפול בכספים משפיע על מערכת היחסים.

הדוגמה הקיצונית הבאה אינה מתיחסת ללקוחות שלי בכלכלת המשפחה. על פרטיותם של הלקוחות שלי אני חיב לשמור וזה מה שאני עושה.

מדובר באישה וגבר נשואים. האישה, בעלת מקצוע חופשי מכובד, הייתה המפרנסת הראשית, כלומר: זאת שהביאה את מרבית ההכנסות. זכות חתימה בחשבון בבנק הייתה רק לבעל. כשהאישה הייתה צריכה כסף היא הייתה חיבת לבקש אותו מהבעל.
ברור לגמרי שמדובר בדפוס חולני ולא סביר. לא מפתיע שבני הזוג כבר נפרדו מזמן.
מי שניהל באופן כל כך קיצוני את הכספים המשותפים כנראה גם התנהל באופן דומה גם בהיבטים אחרים של החיים המשותפים. 

כשמשפחה פונה אלי לייעוץ בכלכלת המשפחה אני עומד בתוקף על כך ששני בני הזוג ישתתפו בפגישות ויהיו מעורבים בתהליך. במקרים בהם אחד מבני הזוג אינו מעורב כלל בניהול הכספים זו ההזדמנות שלו להיחשף למצב הפיננסי ולהיות מעורב בשיפור ההתנהלות.

יש גם מקרים שהייעוץ הכלכלי הוא הפעם הראשונה, אחרי שנים רבות, שבני הזוג מדברים ביניהם באופן שבו הם מתיחסים זה לזו וזו לזה.

נטיעות כלכליות - פוסט לטו בשבט

שקד מצוי
מקור התמונה: ויקיפדיה

בגלל ההתעסקות במזג האויר הסוער, לא שמתי לב שהשבוע חל טו בשבט. טו בשבט הוא חג בו נוטעים עצים. עצים כמו: זית, תאנה, רימון, לימון, שסק ותות (העצים שגדלים בגינה שלי), לא מניבים מיד פירות.

צריך להשקות, לדשן, לגזום לעדור את האדמה מסביב וכיו"ב. לאחר כמה שנים ההשקעה עשויה להשתלם. העצים דורשים הרבה פחות טיפול ומניבים פירות. 

לא תמיד זה קורה: לפעמים הם אינם מניבים פירות בגלל מזג אוויר קשה, בגלל מזיקים, בגלל אנשים רעים העוקרים את העצים או מאלף ואחת סיבות אחרות. 

אבל המודל הבסיסי הוא סביר בהחלט: שתלת, השקעת בגידול בעתיד הרחוק תלקט פירות.

אל תצפו לפירות מיד. זו סוג של ריצה למרחקים ארוכים. 

כמו שאנחנו מתנהלים בהקשר של גידול עצים כך צריך להתנהל כלכלית.

צריך להשקיע ולכלכל בתבונה ובעתיד הלא קרוב לקטוף את הפירות.

בפסקאות הבאות אביא כמה דוגמאות.

חיסכון פנסיוני

כתבתי לא מעט פוסטים על פנסיה. אם תקראו למשל את הפוסט: לאן הולכת הפנסיה שלך?, תראו שהחיסכון הפנסיוני הולך לכיוונים לא הכי טובים. 

יש המתיאשים ואומרים: בשביל מה לי להשקיע בחיסכון פנסיוני?

נכון שחוסכים צעירים לפנסיה לא יכולים לצפות לפנסיה של 70% משכרם, שמקבלים הוריהם. הם יכולים לצפות לפנסיה בסדר גודל של 30%-50%.

אבל זו עדיין לא סיבה לא לחסוך לפנסיה. להיפך, זו סיבה לחסוך לפנסיה במיוחד בגיל צעיר, כך שעם הזמן יצטברו רווחים.

זוהי גם סיבה לייצר נכסים פיננסיים ולטפח אותם, על מנת ישוכלו להשלים את הפנסיה ל-70% שצברו הוריהם או אפילו יותר.

גידול ילדים

הילדים שלי הם הדבר החשוב ביותר בחיי. ילדים הם אחד הדברים החשובים ביותר בחייהם של אנשים רבים אחרים.

כמו גידול שתילים, כך גידול ילדים, דורש השקעה גדולה ומתמשכת. ההבדל הוא שבילדים משקיעים הרבה יותר זמן, הרבה יותר אהבה והרבה יותר כסף.

אחרי הרבה שנים, הההשקעה בגידול ילדים מניבה הנאה וסיפוק, אבל בראש ובראשונה עשויה להניב יותר אושר לילדים.

כמו במקרה של העצים, אין לנו ביטחון מוחלט שזה מה שיקרה.

בהיבט הכלכלי, ההשקעה בילדים, עשויה להביא להם פירות של נקודות התחלה כלכלית טובה יותר ויכולת להתנהל טוב יותר מבחינה כלכלית, אם זכו לחינוך פיננסי נאות בבית ולדוגמה אישית מההורים.

לפעמים בגיל זיקנה, הילדים עשויים לעזור להורים כלכלית. מניסיוני עם משפחות רבות, אין לכם מה לצפות לזה כי במקרים רבים זה לא יקרה, אבל יש גם לא מעט משפחות בהן זה קורה.

חיים בגבולות היכולת הכלכלית שלכם

אחת הבעיות הקשות של משפחות בעידן המודרני הוא לחיות בגבולות היכולות שלהן ולא להיסחף אחרי החברה שלהם. זה קורה למשל בגלל תרבות צריכה ובגלל התייחסות לא רציונאלית לנושא הדיור.

כשחיים בגבולות היכולת, מצליחים גם לחסוך. השקעה עקבית בחיים במסגרת האפשרויות הכלכליות שלכם, תביא לייצור נכסים פיננסיים.

לאורך זמן הם עשויים לשפר את מצבכם ולאפשר לכם להגשים תכניות וחלומות, הכרוכים בהוצאה כספית ניכרת.

השורה התחתונה

כמו ששתילים שנוטעים בטו בשבט ומשקיעם בגידולם מניבים פירות, גם השקעה עקבית בהתנהלות כלכלית נבונה עשויה להביא לתוצאות טובות יותר. 

הגורם העיקרי להצלחה בכלכלת משפחה הוא ניהול ולא גובה ההכנסות.   

מדוע לא מגיעים לייעוץ בכלכלת המשפחה? - "אין לי מספיק כסף"

הפוסט הקודם: מדוע לא מגיעים לייעוץ בכלכלת המשפחה? תיאר את הרקע לפוסט זה ולבאים אחריו. פוסט זה יתמקד באחת הסיבות השכיחות להימנעות מייעוץ כזה. זו אולי הסיבה השכיחה ביותר. 

הטענה היא שמי שממילא מצבו הכלכלי גרוע או שהוצאותיו עולות על הכנסותיו, לא יכול להרשות לעצמו הוצאה נוספת על ייעוץ בכלכלת המשפחה.

בהמשך הפוסט אסביר מדוע, כמעט תמיד, זו טענה מופרכת חסרת היגיון. 
מדוע "כמעט תמיד" ולא תמיד? אם הגעתם לפת לחם, קרוב לוודאי שהטענה מוצדקת במקרה שלכם. אם מצבכם קצת יותר טוב זו כבר טענה מופרכת.

האם מישהו שמצבו הכלכלי רעוע אינו מוציא כסף?
התשובה לשאלה זו היא שלילית. גם משפחות שמצבן הכלכלי רע במיוחד מוציאות כסף. 

השאלה היא לא האם להוציא כסף אלא על מה להוציא כסף?
שאלה שנייה חשובה, שאפשר לשאול היא: כמה כסף אפשר להוציא?

השאלה הראשונה הרבה יותר חשובה מהשנייה. השאלה הראשונה היא בעצם קביעת סדרי עדיפויות: על מה להוציא כסף ועל מה להימנע מהוצאת כסף?

אנלוגיה: חברה בקשיים
נשווה את המשפחה שמצבה הכלכלי רעוע לחברה עסקית הסובלת מהפסדים מתמשכים. לחברה אין ברירה אלא לקצץ בהוצאותיה.

האם לקצץ בהוצאות הבאות?

1. נופשונים - לדעתי כן. מדוע להמשיך לחגוג כשמפסידים?

2. בונוסים למנהלים בכירים - בהחלט לקצץ. למנהלים הבכירים יש חלק בכישלון. לא תמיד הם אשמים, אבל כפי שלא תמיד ההצלחה היא בגללם ולמרות זאת הם מקבלים בונוס מוגדל, כך כשמפסידים, המנהלים הבכירים צריכים להיות הראשונים שישלמו מכיסם על כך.

3. הוצאות משרד, כוח אדם במטה, משרדים מפוארים וכיו"ב - לקצץ. מדובר בתקורה, שבמצב לא טוב החברה לא יכולה להרשות לעצמה לשלם עליה.

4. המשך פיתוח של מוצר חדש שכמעט והסתיים פיתוחו - בשום פנים ואופן לא לקצץ. פיתוח המוצר החדש הוא השקעה ולא הוצאה. ייתכן שהוא יהיה מנוע צמיחה שיוציא את החברה ממשבר. ייתכן שהוא יעשה את ההבדל בינה לבין המתחרים.

5. הוצאות פרסום - לא יודע. צריך לבחון. אם זה מנוהל נכון ועשוי להגדיל את רווחי החברה, אולי זה לא הזמן הנכון לקצץ.

הצגתי מספר סעיפי עלות לדוגמה, חלקם הם הוצאה, שאין לה זיקה ישירה או קרובה להכנסה וחלקן הן השקעה או הוצאה שעשויה להגדיל את המכירות והרווחים.

משפחה בקשיים
בדומה לחברה בקשיים, למשפחה בקשיים כלכליים יש סעיפי הוצאה (למשל: קניית מותגים, נסיעות לחו"ל וכיו"ב). יש לה גם סעיפים שהם השקעה, למשל: הוצאה על לימודים מקצועיים, שאולי יגדילו בעתיד את ההכנסות. אפשר לראות גם הוצאה על חינוך לילדים כהשקעה. אולי בזכות ההוצאה הזו, עוד עשר-עשרים שנים הילדים יזדקקו לפחות תמיכה כספית מההורים. אולי בעוד ארבעים-חמישים הילדים יוכלו לתמוך כספית בהורים, אם יזדקקו לכך. 

האם הוצאה על ייעוץ בכלכלת המשפחה היא השקעה?
במקרים רבים התשובה היא חיובית.
כפי שכבר ראיתם בפסקה הקודמת, משפחה הבאה לייעוץ עשויה ללמוד כיצד להגדיר סדרי עדיפויות בהוצאות. היא גם עשויה ללמוד כיצד לכמת, לנהל, למדוד ולבקר את ההוצאות. היא עשויה גם ללמוד כיצד לנהל את ההכנסות ואת הנכסים הכלכליים שלה. 
זה יכול לשמש אותה כל החיים ולהביא תועלות מצטברות. 

במקרים רבים עשויות להיות גם תועלות קונקרטיות מדידות, שמחזירות מהר את ההשקעה הלא גדולה בייעוץ. בפסקאות הבאות אביא שלוש דוגמאות. ברמת העיקרון, התיאור שלהן מתאר את העובדות. נמנעתי מפרטים מזהים, בגלל חובת הסודיות שלי כלפי לקוחותיי ולכן לפעמים שונו והושמטו פרטים.

דוגמה 1: לשמור על הבית
בוודאי נתקלתם במשפחות אצלן ההוצאות השוטפות גדולות מההכנסות השוטפות והאוברדרפט שלהם, גדל ותופח.
אם יש להם מזל, מדי פעם, פדיון קרן ההשתלמות או תמיכה מההורים סוגרים את האוברדרפט לתקופה קצרה. 

אם אין להם מזל, ואין קרן השתלמות או הורים שיסגרו את האוברדרפט שלהם, הם נמצאים בגרף התרסקות. הם מחסלים חסכונות ולוקחים עוד הלוואות, עד שזה נגמר.
ומה עכשיו אחרי שנגמרו כל המשאבים?  אין ברירה מוכרים את הדירה, שרכשו בעמל רב.

לאנשים הנמצאים בתסריט הזה יש שלוש בעיות:

1. הם מוציאים יותר מההכנסות שלהם

2. הם לא יודעים שזה המצב או לא יודעים עד כמה גדול הפער בין ההוצאות להכנסות.  

3. הם לא מבינים שבעוד כמה שנים ועוד כמה חודשים זה עלול להיגמר במכירת הדירה. 

התוצאה הראשונה של תהליך ייעוץ היא, שהם יודעים מה המצב ומבינים שהם בתהליך התרסקות כלכלי. 
מעטים מבינים את זה ברגע שהיועץ בונה ביחד איתם מאזן הוצאות והכנסות. אחרים זקוקים לתהליך, קצר או ארוך, שיביא לאסימון שלהם לרדת.

זה בדיוק מה שקרה לכמה מלקוחותיי בעבר, לו היו ממשיכים בדפוס ההוצאות וההכנסות היו מהר מאד נותרים ללא דירה. זה לא קרה. המשפחות האלה גרות עדיין בדירה שלהן.

השלב הבא לאחר ההבנה הוא תכנית התמודדות: כיצד להוציא פחות? כיצד להוציא על פי סדרי עדיפויות וכיצד להגדיל את ההכנסות?

לאחר שהמשפחה, בעזרתי, בנתה תכנית התמודדות, מגיע שלב חשוב לא פחות: מימוש התכנית ובקרה על מימושה. אצל הלקוחות שלי בליווי שלי.

חיסכון של שכר דירה לאורך שנים רבות אינו בר השוואה לתשלום עבור ייעוץ, שלא לדבר על חסרונות נוספים של היוותרות ללא דירה.

דוגמה 2: ביטוח ללא סיכוי לאירוע המאפשר תביעה
מרבית המשפחות שפגשתי, שילמו פרמיה חודשית לביטוח. העסקה היא שבהתרחש אירוע שביטחתם, תוכלו לתבוע מהחברה תשלום. אבל מדוע לבטח משהו שלעולם לא תוכלו לתבוע את חברת הביטוח? אין שום היגיון בביטוח כזה. במהלך ייעוץ בכלכלת המשפחה מצאתי משפחות, ששילמו עשרות ואפילו מאות שקלים בחודש, שזו הייתה מתכונת הביטוח שלהם.
רק ביטול הביטוח מחזיר את עלות הייעוץ לאחר תקופה לא ארוכה. 

זהו מקרה קיצוני. במהלך הייעוץ מגלים ביטוחים בעייתיים: המקרה הנפוץ הוא כפל ביטוח. שילמתם לשני גורמים על מנת לבטח את אותו אירוע. אם האירוע יתרחש, חס וחלילה, לא תקבלו תשלום כפול: או שתקבלו תשלום רק מאחד הגורמים או שהם יתחלקו בתשלום. כנראה שאתם גם תתרוצצו יותר ותקבלו את התשלום במועד מאוחר יותר, בהשוואה למצב בו ביטלתם את אחד הביטוחים וגם חסכתם כסף בכל חודש. 

יש גם מקרים הרבה פחות נפוצים. אולי אינכם יודעים, אבל יש סוגי ביטוח בהם גברים משלמים יותר (ביטוח רכב) ויש סוגי ביטוח בהם נשים משלמות יותר (ביטוח סיעודי). הסיבה פשוטה: חברות הביטוח מעריכות שמגדר מסוים יעלה להם יותר ולכן הפרמיה החודשית שהוא משלם גבוהה יותר.
כך למשל, תוחלת החיים של נשים גבוהה מתוחלת החיים של גברים. בממוצע, חברת הביטוח תשלם לאישה יותר מאשר לגבר עבור טיפול סיעודי.

המקרה הספציפי שגיליתי לאחד הלקוחות קשור בביטוח בו מגדר מסוים משלם יותר. מה לעשות והיום נותנים שמות פרטיים דו-מיניים. הטעות שגיליתי בפוליסה הייתה במין המבוטח, בעל שם שיכול להינתן לגבר או לאישה. לא סכום גדול בחיסכון החודשי, אבל תחשבו אותו על כמה עשרות שנים.

דוגמה 3: חיסכון פנסיוני
כבר כתבתי פוסטים על הכיוון הכללי של החיסכון הפנסיוני בישראל, למשל: פנסיה: מה אפשר ללמד מהעבר על העתיד?. הכיוון הוא הרעת תנאי החיסכון: תשלמו יותר תקבלו פחות. ברור לגמרי, שמעבר של חוסך פנסיוני מתכנית ותיקה וטובה לתכנית עכשווית, יעלה לו לא מעט בגובה קצבת הפנסיה החודשית שיקבל. זה יכול להגיע לפעמים להפרש של אלפי שקלים לחודש.

הימנעות ממעבר לתכנית חיסכון פנסיוני לתכנית חיסכון פנסיוני הרבה פחות טובה, זה מה שהרוויח מישהו שקיבל ממני ייעוץ בכלכלת המשפחה. כשגיליתי שהפסיק לשלם סדיר לחיסכון הפנסיוני לאחר פיטורים, הסברתי שעליו לחדש מידית את התשלום, שאם לא כן תהפוך פוליסת ביטוח המנהלים שלו למסולקת. בשפה פושטה ומובנת יותר: הוא לא יוכל להמשיך לחסוך בה במקום העבודה החדש שימצא וייאלץ לפתוח חיסכון פנסיוני חדש.

השורה התחתונה
מקווה שהדוגמאות עזרו לכם להבין מדוע תשלום לייעוץ בכלכלת המשפחה עשוי להיות החלטה כלכלית נבונה, שמחזירה בקלות את ההשקעה. 

אלה רק דוגמאות, פשוטות יחסית. הייעוץ עשי להניב רווחים וחסכונות רבים אחרים, בהתאם למאפייני המשפחה.
לא תמיד יהיו תוצאות כאלה. זה תלוי גם במה שתעשה המשפחה, עם המידע והכלים שתקבל. 

יש גם מקרים נדירים, שבהם אין סיכוי שתצמח תועלת כלשהי למשפחה. כשאני מעריך שזה המצב, בפגישה הראשונה (ללא תשלום) או בשיחה טלפונית, אני מודיע למשפחה שלא כדאי לה לבצע ייעוץ. אני גם מסביר לה מדוע.

 

לחסוך בלי לדעת

מקור התמונה: דף הבית של Digit

לפני כמה עשורים, כשהאינטרנט עוד לא היה נפוץ ואף לא אחד דיבר על Cyber ועל Cyber Crime, נולד המושג פשעי מחשב. כמומחה למחשבים, שפה ושם עסק גם באבטחת מידע, התחלתי להתעניין בנושא.

אחד העבריינים המורשעים הראשונים היה מתכנת מחשבים בבנק בארה"ב, שכשנתפס נשלח לכמה שנים בבית סוהר.

כיצד גנב אותו מתכנת כסף?

המתכנת פתח חשבון בנק שהוא בעליו, כשהוא מתחזה לאחר, בעל שם משפחה המתחיל באותיות ZY. הרעיון היה שבכל מיון החשבונות לפי שם בעל החשבון, חשבון זה יהיה החשבון האחרון ברשימה. 

במקביל שינה את תוכנת ניהול חשבונות העובר ושב של הבנק כך שתעביר אוטומטית מחשבונות לקוחות סנטים בודדים לחשבון האחרון הנ"ל. למשל: מחשבונו של לקוח בנק שבחשבונו הייתה יתרה של 5,042.71  דולר, הועברו 71 סנט לחשבון האחרון ברשימת חשבונות הבנק. 

לקוחות הבנק לא התלוננו על ההעברה של סכומים זעירים מחשבונם. רובם כנראה לא הבחינו בכך. מי שכן הבחין בכך, אם בכלל, לא טרח להתלונן. 

בחשבונו של הנוכל הצטברו סכומים ניכרים אותם משך. 

התקלה אירעה אחרי מספר שנים. לבנק הצטרף לקוח חדש. שמו האמיתי היה כזה שהפך אותו לחשבון האחרון (אולי התחיל שם משפחתו באותיות ZZ).

הסנטים הבודדים עברו לחשבונו של הלקוח החדש במקום לחשבונו של הנוכל. הלקוח החדש בחר להתלונן על הכספים שנכנסים לחשבונו. חקירת המשטרה מצאה את הנוכל ואת אופן פעולתו.

המנגנון של Digit דומה 

Digit היא תוכנה חדשנית העוסקת בניהול כספים. הרעיון דומה לרעיון של פושע המחשב, שתואר בפסקה הקודמת. 
כמו במקרה של המתכנת הנוכל, גם במקרה של Digit, הלקוחות אינם שמים לב לכסף הנלקח מחשבונם.

יש הבדל מהותי: הסכומים הקטנים שהיא מעבירה מחשבונם, אינם נגנבים מהלקוחות. הם מופקדים כחיסכון בבנק על שם הלקוח. הרעיון הכללי הוא חיסכון של סכומים קטנים שהלקוח יכול להרשות לעצמו בלי להיכנס לאוברדרפט.

הלקוח נותן הרשאה לתוכנת Digit לגשת לחשבון הבנק שלו ולבצע פעולות. התוכנה משתמשת בטכניקות של בינה עסקית על מנת לנתח את דפוסי ההתנהלות של חשבון הבנק ועל פיהם מחליטה מתי לחסוך.
האלגוריתם של Digit גמיש מספיק, על מנת לא לחסוך במצבים בהם יש חריגה מדפוסי ההתנהלות הקבועים.


המפתח להצלחה
המפתח להצלחה הוא ניתוח נכון של דפוסי ההתנהלות של חשבון הבנק של הלקוח. ניתוח לא טוב מספיק עלול לגרום לחיסכון במצבים בהם אין זה נכון לחסוך. 

למי זה מתאים?
Digit מתאים בעיקר לצעירים במצב כלכלי טוב, למשל: עובדי היי-טק  צעירים. מחקרים מראים באופן עקבי, שצעירים נוטים לחסוך פחות מהדורות הקודמים. Digit עוזרת להם להתמודד עם ההתנהלות הכלכלית השגויה הזו.

רווק בן 25 ששכרו מהיי-טק גבוה, עלול להצטער שלא חסך אם וכאשר יתחתן ויהיו לו ילדים וההוצאות שלו יהיו גבוהות יותר (למשל: ירכוש דירה וישלם משכנתה). הוא יצטער אפילו יותר, אם וכאשר יפוטר בגיל 40 או בגיל מאוחר יותר ויתקשה למצוא עבודה.

סיכונים ומגבלות

1. סיכון מהותי הוא הצורך לתת את פרטי חשבון הבנק ל-Digit. הפרטים האלה נכנסים לתוכנה באופן אוטומטי.
החברה מודעת לסיכון. באתר החברה כתוב שהיא משתמשת בטכניקות המתקדמות ביותר של אבטחת מידע על מנת להגן על הפרטים שמסרתם. 

Digit אינה האפליקציה היחידה המבקשת מכם את פרטי חשבון הבנק שלכם, כולל סיסמה. ברוב המקרים אין דליפת מידע כזה, משום שאבטחת המידע היא טובה. 

ההסתברות לדליפת הסיסמה שלכם נראית לי נמוכה, אבל אם חס וחלילה זה יקרה, מי שידע אותם עלול לגרום לכם נזק רב.

2. נכון לעכשיו, ניתן להשתמש בתוכנה רק בארצות הברית. התוכנה עובדת עם כמאה בנקים בארצות הברית.

3. להיכן הולך החיסכון?
לא בטוח שאפיק החיסכון שנבחר על ידי התוכנה הוא אופטימלי. התוכנה אינה מערכת מומחה להשקעות בשוק ההון. אנשי Digit מודעים למגבלה זו וממליצים לחוסכים ללא ידיעתם, לבדוק מדי פעם כמה הצטבר ולהעביר את זה למסלול חיסכון או השקעה מתאים לדעתם.

4. העלות
השימוש בתוכנה הוא ללא תשלום, אבל התוכנה מעבירה לחברת Digit חלק מרווחי החיסכון.

5. התוכנה אינה מתאימה לרוב משקי הבית בישראל. 
לו הייתה התוכנה זמינה בישראל, היא לא הייתה מתאימה לרוב משקי הבית:

א. אלה שנמצאים באוברדרפט או באוברדרפט כרוני
על פי כתבה שפורסמה לאחרונה בכלכליסט, כ-41% ממשקי הבית נמצאים באוברדרפט וכמעט 69% באוברדרפט כרוני.

ב. אלה שהבנקים אינם מוכנים לתת להם אוברדרפט
אם אני זוכר נכון, ראיתי נתונים לפיהם הבנקים אינם מוכנים לתת אישור למשיכת יתר, לכמה עשרות אחוזים ממשקי הבית. הסיבה היא: הכנסות נמוכות והיקף נמוך של נכסים פיננסיים.

ג. אלה ש"חיים על הקצה"
כלומר: אינם באוברדרפט, אבל חיים בצמצום ואינם מסוגלים לחסוך.

השורה התחתונה
רעיון יפה וחדשני, המנסה לפתור חלק מההתנהלות הכלכלית הלא נכונה של משפחות, באופן אוטומטי, ללא צורך בתהליך הסברה ושינוי התנהגות.
מתאים רק למשפחות עם דפוסים מסוימים של התנהלות חשבון הבנק.

הערת שוליים
אם קראתם את הפוסט: בכל זאת אוברדרפט וחיסכון יש דרך טובה יותר, הבנתם שיש מצבים בהם אני מציע לחסוך למרות שנמצאים באוברדרפט. הבנתם שיש גם שיש דרך טובה יותר. Digit הוא אחד המימושים של דרך טובה יותר.  

מידע נוסף
בסרטון של החברה How it Works

בכל זאת אוברדרפט וחיסכון? - יש דרך טובה יותר

העיתונאי שאול אמסטדמסקי פרסם בעיתון כלכליסט כתבה שכותרתה: החיסכון שעולה לכם ביוקר: חיסכון חודשי הפסד שנתי, ומה שהבנק מסתיר. 

הכתבה מתארת מצב עגום ואמיתי: פקידי בנק משכנעים לקוחות להפקיד לחיסכון בהוראת קבע, בזמן שהלקוחות נמצאים באוברדרפט. הבנק מרוויח פעמיים לפחות:

פעם ראשונה: הוא משלם ריבית נמוכה על הפיקדון ואת הכסף מלווה למישהו אחר בריבית גבוהה.

פעם שנייה: הריבית הרצחנית שהוא גובה על אוברדרפט. 

היות שגובה הריבית על אוברדרפט, גדל במדרגות לפי גובה האוברדרפט, ייתכן גם שהלקוח עבור מדרגה כתוצאה מהחיסכון ואפילו משלם יותר ממה שצוין בכתבה.

על פי תגובת הממונה על הבנקים בבנק ישראל לכתבה, לפקידי הבנק אסור לשכנע לקוחות לחסוך כשהם באוברדרפט, ללא גילוי נאות של הריביות על החיסכון והריביות על האוברדרפט.

מה אתם יכולים ללמוד מהמאמר?

אמסטרדמסקי ממלא את תפקידו העיתונאי היטב. הוא מציג תמונת מצב התואמת את מה שאני מכיר מניסיוני כיועץ בכלכלת המשפחה (למעט פרט אחד, שאדון בו בהמשך). תפקידו של עיתונאי, הוא לתאר את המצב לאשורו, ולא להציע לכם מה לעשות.

מה המסקנות המעשיות שתוכלו להסיק מהמאמר? מסקנה טריביאלית היא לא להפקיד לחיסכון חודשי באמצעות פיקדון בנקאי, כאשר אתם באוברדרפט גבוה.
ספק, אם תוכלו להסיק מסקנות מעשיות נוספות.

בפסקאות הבאות בפוסט, אנסה להיכנס קצת יותר לעומק ולהראות לכם כמה אספקטים נוספים. ייתכן שתגלו, שלא תמיד כדאי להימנע מחיסכון כאשר יש אוברדרפט.

האם יש כאן משהו חדש?
ניסיונות של פקידי בנק לשכנע לקוחות לחסוך באמצעות הוראת קבע לפיקדון או תכנית חיסכון, אינם דבר חדש. 
מישהו שעבד בעבר הרחוק כפקיד בנק, סיפר לי איך לפני כמה עשרות שנים מנהלי סניפי בנק ופקידי בנק, שכנעו לקוחות בעיירות פיתוח להפקיד לחיסכון חודשי באמצעות הוראת קבע. 

גם אותי וכמה מחברי ניסו לשכנע להפקיד סכום חודשי נמוך בהוראת קבע בתכנית חיסכון או בפיקדון שקלי. במאמר מוסגר, בעבר הרחוק,  עלות עמלת הפעולה של ביצוע הפקדה חודשית כזו הייתה, במקרים רבים, גבוהה מהרווח על הפיקדון החודשי. 

כיועץ לכלכלת המשפחה ראיתי לא מעט משפחות שחסכו בהוראת קבע. לא בכל המקרים מצבן הכלכלי אפשר זאת.  ברוב המקרים הם סיפרו לי, שפקיד הבנק שכנע אותם לחסוך בהוראת קבע "בשביל הילדים".  

איזה הורה אינו רוצה לדאוג לעתידם של ילדיו?
אחרי שקיבלו תמונת מצב כלכלית מלאה, והבנת משמעות חיסכון סכום חודשי קטן באמצעות הוראת קבע, חלק מהמשפחות בחרו לבטל מידית את הוראת הקבע לחיסכון בבנק.

הפרדוקס: איך בכל זאת ללקוחות אין 8,000 ש"ח לעת צרה?

על פי הכתבה בכלכליסט, משכנעים פקידי הבנק את הלקוחות לחסוך לעת צרה. על פי ניסיוני, בלא מעט מקרים הנימוק היה דווקא חיסכון לילדים. 
אבל אם חוסכים להיערכות להוצאת בלת"מ (ראשי תיבות של: בלתי מתוכננת), מינוח אחר להוצאה בלתי צפויה, איך זה יכול להיות, שבסקר אחר בו נשאלו משפחות האם יעמדו בהוצאה בלתי צפויה של 8,000 ש"ח מרבית המשפחות ענו שלא יעמדו בהוצאה או יתקשו לעמוד בהוצאה?

כנראה, שלפחות חלק מאותן משפחות החוסכות באמצעות הוראת קבע בבנק, נוהגות למשוך את החסכונות לצרכים אחרים מאשר הוצאה גבוהה בלתי צפויה.

אם אני צודק, אז הבעיה הבסיסית אינה ההפסד של הלקוח בגלל הפרשי הריבית בין האוברדרפט והחיסכון.
הבעיה הבסיסית היא שהמשפחות מושכות את החסכונות לצריכה שוטפת (ראו פוסט קודם: תרבות הצריכה נסדקת). 

לחיסכון, שלא יימשך בשום פנים ואופן לצריכה, עשוי להיות ערך גם אם מבחינה כלכלית טהורה מפסידים עליו: ערך כלכלי, ערך של ביטחון כלכלי וערך חינוכי.

אם החלופה לחיסכון תהיה להוציא את הכסף ליותר צריכה, ההפסד יהיה גדול יותר: גם אוברדרפט שגדל וגם חוסר בכסף למקרה של הוצאה בלתי מתוכננת. 

האם יש דרך טובה יותר שתאפשר לכם בכל זאת לחסוך?

המפתח הוא התנהלות כלכלית משפחתית טובה יותר. בהתנהלות כזו, אפשר במקרים רבים גם להימנע מאוברדרפט וגם לחסוך.

האם חייבים לחסוך באופן שבו המשפחה מפסידה והבנק מרוויח?

זו שאלה רטורית. התשובה היא: ברור שלא. ייתכן שניתן להשיג את אותו ערך ביטחוני וערך חינוכי של חיסכון גם בלי להפסיד בכלל או עם פער קטן יותר בין הרווח מהחיסכון והתשלום על אשראי (הלוואות, אוברדרפט).

הפתרונות נמצאים בשני הצדדים:

1. למרות שאיני ממליץ על לקיחת הלוואות ואוברדרפט (ראו: הלוואות, הלוואת יותר מדי הלוואות), בלית ברירה כדאי לבחור באשראי הזול יותר. לא תמיד האוברדרפט בבנק הוא הזול ביותר.

2. אינני יועץ השקעות מוסמך ולכן לא אציע לכם במה להשקיע. כן אוכל להציג בפניכם מכשירי השקעה אלטרנטיביים לפיקדון בבנק וללוות לקוחות שלי בתהליך השקעה מול יועץ השקעות מוסמך. 
בהחלט קיימים אפיקי השקעה אחרים, ברמת סיכון דומה לפיקדון בבנק, העשויים להניב בהסתברות גבוהה, תשואה גבוהה יותר מהשקעה בפיקדון בבנק.

מעוניינים בייעוץ בכלכלת המשפחה?

חפשו אותי ברשימת היועצים באתר איגוד היועצים והמאמנים בכלכלת המשפחה. לרשימת היועצים לחצו כאן.

איך קוראים למניה שעלתה באלפי אחוזים? אני רוצה להשקיע בה

לפני שנים רבות הלכתי לקורס קצרצר, העוסק בשוק ההון. את הקורס העביר יועץ השקעות עצמאי, שלפני כן עבד באחד הבנקים (בתקופה לפני ועדת בכר, בה הבנקים עדיין ניהלו תיקי השקעות). הקורס היה קורס קהילתי, בשכונת מגורי.

באחת ההרצאות, סיפר המרצה על חברה שעמדה לפני פשיטת רגל. מנייתה צנחה. חברה אחרת השתלטה על השלד הבורסאי  ותחת אותו שם הקימה חברת הייטק. יועץ ההשקעות זיהה הזדמנות והשקיע חלק מכספי לקוחותיו בחברה. שער המנייה עלה תוך מספר שנים קטן בכ 1,000%. 

אחד הלומדים בקורס, שניהל עסק עצמאי קטן, שאל אותו: "מה שם החברה? אני רוצה להשקיע בה".

לא לכך התכוון יועץ ההשקעות. ספק אם מי שישקיע בחברה הזו לאחר עלייה כל כך חדה במנייתה, ירוויח. אין ספק שהוא אינו יכול לצפות לעלייה של אלפי אחוזים או מאות אחוזים בשער המנייה. 

היועץ אולי התכוון ששלד בורסאי אחר בשפל, שבו משתמש מישהו על מנת לצקת תוכן עסקי חדש לחלוטין עשוי להניב תשואות.

היועץ לא מעל בתפקידו והזהיר את התלמיד מהשקעה חפוזה במנייה רק משום שעלתה באופן חד.  

תארו לעצמכם שהתלמיד היה קורא על כך ולא היה מי שיזהיר אותו. הוא היה רץ מיד ורוכש את המנייה.

דירה למכירה לצורך השקעה בבורסה

הכרתי שני אנשים שעבדו באותו מקום עבודה. הראשון מכר את דירתו והשקיע בבורסה. הוא עשה זאת לאחר ששקל היטב את מעשיו, עקב אחרי התנהגות שערי המניות בבורסה ובחר עיתוי מתאים להשקעה. את כספו חילק בין מסלולי השקעה שונים.

לאחר כמה שנים בנה וילה. המקור הכספי העיקרי היה ההשקעה בבורסה והרווחים שהניבה.

חברו, שראה את הצלחתו החליט לפעול באופן דומה. בלי לבחון ולבדוק לעומק מכר את דירתו והשקיע את כל כספו במניה אחת בבורסה. העיתוי היה לא מוצלח. שערן של מניות רבות התדרדר. המניה שבחר הייתה אחת מהן. הוא נותר ללא דירה ואיבד את מרבית כספו.

דירה בחו"ל

גם אני נכוויתי בעבר הרחוק. השקענו ברכישת דירה בבודפשט. זה היה בתקופה, שלאחר קריסת המשטר הקומוניסטי. 

מדינות אירופה המערבית, השקיעו הרבה מאד כספים בפרויקטי ענק בעיר. על פי התחזית הכלכלית, ערך הדירה צפוי היה להכפיל את עצמו תוך עשר שנים. דובר על שכירות של כ 500 דולר לחודש, עבור דירה בשווי של 40,000-30,000 דולר. 

קונים דירה במצב גרוע (מרבית הדירות היו כאלה, משום שאנשים שהתגוררו בהן בתקופת המשטר הקומוניסטי לא היו בעלי הדירות ולא היו להם משאבים או אינטרס לתקן ליקויים שנוצרו בדירות). אחרי שמשפצים אותה ערכה עולה ואפשר להשכיר אותה במחיר גבוה יחסית.

בדקתי היטב את החברה באמצעותה רכשתי דירה. החברה הייתה אמורה לדאוג לתחזוקה השוטפת ולהשכרה של הדירה, תמורת עמלה ראויה. דיברתי עם אדם שהשקיע בדירה באמצעות אותה חברה היה מרוצה והרוויח.

אנחנו הצלחנו פחות. החברה לא הצליחה למצוא שוכר במחיר שבו העמלה שלה תהיה גבוהה. אחרי מספר שבועות הפסיקה לחפש שוכר.

היו הוצאות שוטפות על הדירה, ששילמנו. לאחר מספר חודשים בהם ביקשתי להשכיר את הדירה, גם במחיר נמוך, החברה כשלה ולא מצאה שוכר. באופן מקרי גיליתי מדוע כשלה: היא פשוט לא ניסתה להשכיר. במקום זאת השכירה את הדירה על בסיס יומי מבלי לספר לנו. 

לאחר שקיבלנו פיצוי קטן על כך, נפרדו דרכנו. נותרנו עם דירה לא מושכרת במדינה שאיננו מכירים את החוק, השפה והמנטליות.
החשש היה שנאבד את כל ההשקעה.  

היה לסיפור הזה סוף טוב, כשמצאתי מקומי ישר שאני מכיר. לא היה לו ידע בנדל"ן, אבל הוא הצליח למכור את הדירה במחיר בו לא הפסדנו ואפילו לקבל תמורה נאה לכיסו. 

הדרך עד הסוף הטוב הייתה קשה.
הלקח שהפקתי: לא קונים דירה להשקעה במדינה, שאינך מכיר את חוקיה, מנהגיה ושפתה אלא אם יש לך מישהו מקומי ,שאתה מכיר והוא מצוי היטב בהוויה המקומית ובשוק הנדל"ן המקומי. לא מספיק מישהו אם כישורים כאלה, הכרחי שתוכל לסמוך עליו ב 100%.

מה יוצא לכם מהסיפורים האלה?

לא די בכך שלבד או באמצעות יועץ לכלכלת המשפחה, תעבדו קשה על מנת לסגור את האוברדרפט ולשמור על מאזן חודשי חיובי. שאלה מהותית היא: באיזה אופן תחסכו?

בשתיים מתוך הדוגמאות לעיל, משפחות בחרו באופן שהיה מכלה את חסכונותיהם. בשלישית נהניתי ממזל. בלעדיו הייתי עלול להפסיד כמה עשרות אלפי דולרים.

יכול להיות שתפנו לייעוץ/אימון בכלכלת המשפחה והיועץ יעבוד איתכם נפלא על שיפור התנהלותכם הכלכלית. כשתגיע השאלה: מה עושים עם החסכונות שיצטברו? התשובה תהיה אין לי הרשאה לתת ייעוץ בהשקעות לכו לבית השקעות או מישהו אחר שאתם סומכים עליו. 

מבחינת היועץ, ברגע שעברתם ממינוס לפלוס ואת הכספים השקעתם בפיקדון שקלי יומי נושא ריבית מזערית, אתם עשיתם את שלכם והוא את שלו. 

זה פתרון קל מדי. נזקו עולה על תועלתו.

כיצד אני פועל?

אני מנסה לראות את התמונה כולה. אינני יועץ השקעות מוסמך ולכן אינני מייעץ למשפחה במה להשקיע את כספה.
כמו בכל תחום אחר, המהווה חלק מכלכלת משפחה (למשל: פנסיה, ביטוח, דיור ומשכנתאות, מיסוי), אני בוחן את מצב המשפחה מזווית של מישהו, שמבין משהו בתחומים הללו אבל אינו מוסמך רשמית לתת ייעוץ.

בעקבות בחינת הנושא אני עושה את הדברים הבאים:

1. התראה
במקרים קיצוניים של פעילות לא נכונה של המשפחה, אני מתריע ומציע להם לפנות מיד למישהו שזה עיסוקו על מנת לפתור את הבעיה. ההתראה מלווה בהסבר.
דוגמאות:
א. משפחה של עצמאים שמצבה הכלכלי טוב ולא חוסכת לפנסיה.
ב. משפחה שמצבה הכלכלי טוב, ללא ביטוח תרופות מחוץ לסל, ניתוחים בחו"ל והשתלות. 

2. הצעה לבחון את ההתנהלות
במקרים שיש לי ספק האם ההתנהלות נכונה וסבירה, אני מסביר מדוע ומציע למשפחה לבחון את הנושא. גם במקרים כאלה זה עשוי להסתיים בפנייה לאיש מקצוע.
דוגמה: משפחה שביטוח תכולת הדירה שלה הוא על סכום פי 3 או פי 4 מהסביר. 

3. ליווי המשפחה בהתנהלות מול אותו איש מקצוע
לפעמים לאיש המקצוע בתחום יש ניגודי אינטרסים. כך למשל סוכן ביטוח ירוויח יותר אם יבטח אתכם בסכום גבוה יותר של ביטוח חיים. 
לפעמים הוא הוגן לגמרי ומקצועי, אבל יש לו תמונה חלקית של מצבכם הכלכלי. 
לנתונים וחלופות, שיוצגו מהזווית שלי כיועץ לכלכלת המשפחה, שקיבל תמונה מלאה ומחויב לסודיות, עשויה להיות השפעה על החלטת המשפחה. 

כיצד אני פועל ביחס להשקעות פיננסיות?

בנוסף לשלושת הצעדים שצוינו בסעיף הקודם שכותרתו "כיצד אני פועל?" אני עושה את הדברים הבאים (אם וכאשר זה רלוונטי ולאחר שאני מסביר להם שאין לי הרשאה לייעץ להם בתחום זה):

1. מציג למשפחה את מצאי המכשירים הפיננסיים הנפוצים להשקעה ומסביר להם באופן כללי את המשמעויות של השקעה בכל כלי.
הכוונה היא למכשירים דוגמת: מניות, אגרות חוב, קרנות נאמנות, תעודות סל, פיקדונות, תכניות חיסכון, תיק השקעות, פוליסה פיננסית, קרן השתלמות, קופות גמל וכיו"ב. 

2. מתייחס לנושא מזווית של ניהול סיכונים. לנושא של ניהול סיכונים עשויים להיות שלושה היבטים:

א. האם "לשים את כל הביצים בסל אחד"? כלומר: להשקיע את כל הכספים באפיק השקעה יחיד.

ב. רמת הסיכון של המכשירים הפיננסיים שהמשפחה תבחר להשקיע בהם
ההצגה בנושא זה אינה מעמיקה. אם בסופו של עניין, המשפחה תחליט להיעזר בשירותיו של מקצוען בתחום זה, כנראה שהוא יציג להם את זה טוב ממני (המשפחה יכולה לשמוע את דעתי על ההצגה שלו. אם חס וחלילה, ימעיט בסיכון של מכשיר פיננסי וכתוצאה מכך יציע למשפחה משהו שרמת הסיכון שלו גבוהה בהרבה מעל רמת הסיכון שהמשפחה התכוונה אליה, אסב את תשומת ליבם ואציע להם לשמוע Second Opinion של מקצוען אחר באותו תחום).

ג. הסיכון הנובע ממי שמנהל את ההשקעה.
זה התחום בו אני נוטה להרחיב ואין לי חיסרון ביחס למקצוען בתחום ההשקעות. נחזור לשלוש הדוגמאות בראשית הפוסט. בשלושתן אנשים לקחו סיכון הנובע מזה שמישהו, שהבנתו באותו תחום מוגבלת, קיבל החלטה שגויה ומסוכנת (או לפחות רצה לקבל החלטה כזו בדוגמה השנייה).

הסיכון שמקורו במנהל ההשקעה

ככל שמישהו מבין פחות, עוקב פחות ומתעניין פחות, גדל הסיכון. 

אם מישהו שמבין פחות, גם בוחר במכשיר פיננסי מסוכן (ראה דוגמת הדירה שנמכרה לצורך השקעה) רמת הסיכון עולה באופן חד.

התפיסה שלי, שגם מתאימה לתפיסה של מרבית המשפחות, שככל שמבינים פחות צריך להטיל יותר אחריות על מישהו אחר, שמבין יותר ולשלם לו עבור הידע והעבודה. 

משפחות לא תמיד יודעות, מי אחראי על ההשקעות שלהן. 

התוצאה היא לפעמים הערכת חסר של האחריות האישית שלהן. לפעמים רמת האחריות שלהם מופיעה בהסכם עליו חתמו. אבל מי כבר קורא את מה שהוא חותם עליו? יש מעטים שקוראים. האחרים חותמים בלנקו. 

ניקח לדוגמה שתי משפחות שהגיעו לייעוץ בכלכלת המשפחה ומשום מה החליטו להשקיע את נכסיהם הפיננסיים בבורסה האוסטרלית.
שתי המשפחות לא מתעניינות בנושאים כלכליים ולא עוקבות אחרי אירועים בתחום.

המשפחה הראשונה הם בני זוג בגיל 60. אם יגיעו אלי אמהר להצביע על הסיכונים בהשקעה זו ואמליץ להם לשקול שוב את החלטתם, ללא קשר למצבה של הכלכלה האוסטרלית ומצבה של הבורסה האוסטרלית.

הזוג השני הם בגיל 30. במהלך פגישת הייעוץ התברר שאביה של הגברת הוא פרופסור לכלכלה, שתחום התמחותו הוא הבורסה האוסטרלית. 
התברר גם שבני הזוג נתנו ייפוי כוח לאביה של האישה והוא זה שמנהל בפועל את ההשקעות בבורסה האוסטרלית. 

לעניות דעתי, קרוב לוודאי שהפרופסור ינהל את ההשקעה לא פחות טוב ממקצוען בשוק ההון.

אם יגיעו אלי, אצביע על שני סיכונים:

הסיכון הראשון הוא אי-פיזור ההשקעות, אם כל כספם הושקע בבורסה האוסטרלית.

הסיכון השני משמעותי יותר: אם אביה של האישה יפסיק, מסיבה זו או אחרת, לנהל את ההשקעות, עליהם לשקול שנית את החלטתם. 

ועוד משהו

הרבה משפחות שאינן מבינות בתחום הפיננסי ואינן מתעניינות בו, מודעות למגבלה שלהן. 

הפתרון שלהן: לבחור מכשיר פשוט, שאי אפשר להפסיד (נומינלית) בו ורכישתו אינה כרוכה בעמלה. התוצאה: הם ישקיעו בפיקדון שקלי.
הן אינן מודעות לתשלום במקור של מס רווחי הון ואינן מודעות לכך שכוח הקנייה של הסכום הנומינלי הגבוה יותר שיקבלו, עלול להיות קטן יותר מכוח הקנייה של הסכום המקורי.