יום ראשון, 26 באפריל 2020

קורונה: בדיקה מחודשת של התסריט הריאלי שהצגתי

איור של נגיף הקורונה. מקור התמונה ויקיפדיה

היום (26.4) חלו הקלות משמעותיות במגבלות שמטילה הממשלה, בהתחשב בהמלצות משרד הבריאות, על אזרחי ישראל בגלל נגיף הקורונה. מרבית המשק נפתח לעבודה בתנאים מגבילים.
אם לא ניזהר, זה יכול להביא לכך שהמגיפה תחזור באופן חמור יותר. 

בפוסט הקודם הטעות הכי גדולה שיכול ה-CRO לעשות התייחסתי למגבלות של הכתיבה שלי על נושא הקורונה. 
ציינתי כי התסריטים שאני מציג במסגרת פוסטים על ניהול סיכוני קורונה הם איטרטיביים. הם מתעדכנים על סמך מידע שאני מקבל.

בפוסט קודם הצגתי תסריט ריאלי לשנה עד שנה וחצי מהיום.
בפוסט האחרון צרפתי קישור למידע חדש שקיבלתי מהבלוג של ביל גייטס. להלן הקישור: הפנדמיה המודרנית הראשונה.

השורה התחתונה היא, שגם אחרי שקראתי את מה שכותב ביל גייטס, התסריט הריאלי שהצגתי נשאר בעינו. 


כדאי לכם להיערך לשנה עד שנה וחצי שתחיו בהן בצל מגבלות הקורונה.


ביל גייטס


ביל גייטס הוא המייסד של חברת מיקרוסופט והאיש שהוביל אותה לצמוח מחברה קטנה לחברה מובילה בעולם ההיי-טק. 
 במשך שנים רבות היה האיש העשיר בעולם. גם היום הוא אחד מהאנשים העשירים ביותר בעולם. 
גייטס פרש למעשה מעולם ההייטק. הוא הקים בשנת 2000 את קרן ביל ומלינדה גייטס ומתמקד בניהול הקרן. 
הקרן, שהוקמה מכספו הפרטי, מתמקדת בהעלאת רמת הבריאות והפחתת העוני. 
היות שהקרן היא קרן גדולה במיוחד לא מעט מיזמים רפואיים נמצאים איתה בקשר לצורך קבלת מענקים

אין ספק שגייטס הוא אדם נבון ועל אף שאינו רופא השעות הרבות, שהיו לו במפגשים עם חוקרים בתחום הרפואה ורופאים, הביאו אותו להבנה טובה של מצב הקורונה.
הפוסט שלו כתוב בלשון שגם אנשים שאינם מתמצאים ברפואה יכולים להבין. 


הבהקים מעניינים מתוך מה שכתב ביל גייטס


1. חיסון

גייטס מסביר שתהליך פיתוח אישור חיסון אורך בין 4 שנים ל-5 שנים.
התהליך כולל פיתוח, ניסויים בבעלי חיים, תהליכי אישור ועוד. 
בדיוק נתקלתי היום במאמר על קיצור דרך במציאת חיסון לשחפת
אם איני טועה, הפניצילין נמצא במקרה במעבדה בניסוי שלא היה מיועד לחפש אותו.
אני מציע לכם להאמין לגייטס ולאחרים ולא לסמוך על מקרים חריגים של פיתוח מואץ של חיסון.

השפעה על התסריט שהצגתי 
אין השפעה. פיתוח תרופה הוא נתיב קריטי קצר מהנתיב של פיתוח חיסון. 


2. בקיץ המגיפה תיעלם?

יש החושבים שכמו מגיפות שפעת, שדעכו ונעלמו בקיץ, גם הקורונה תיעלם.
גייטס שולל את הטענה הזו. בין השאר הוא מציין שלמרות שקיץ בחצי הכדור הדרומי יש שם חולי קורונה. זה נכון שבשפעת היו בקיץ הרבה פחות מקרים.

השפעה על התסריט שהצגתי 

אין השפעה.
תסריט של היעלמות מוחלטת של הקורונה בקיץ, מה שיקצר את התקופה בה נחייה בצל הקורונה, אינו תסריט ריאלי.


3. בחורף עלול להיות גל שני של המגיפה חמור מהגל הראשון? 

אם הקורונה מתנהגת בדומה לשפעת ובקיץ תהיה ירידה משמעותית במספר המקרים, זה עלול להביא לשאננות. המשמעות עלולה להיות יותר חולים בגל נוסף לקראת החורף. 
בטענות דומות נתקלתי במקומות נוספים. 

השפעה על התסריט שהצגתי 
אין השפעה או השפעה של החמרה. 


4.  ילדים אינם נדבקים ואינם מדבקים

הדילמה ביחס לילדים קטנים היא מהדילמות הקשות ביותר בהקשר של שמבר הקורונה. להשאיר אותם בבית פירושו קושי גדול יותר במשבר הכלכלי משום שההורים יצטרכו לשמור עליהם. 
לפי ביל גייטס, ילדים קטנים עשויים להוות מקור להדבקה במחלה. נער בן 16 יכול להבין את כללי ההתנהגות הנדרשים, כגון: שמירה על ריחוק חברתי וחבישת מסכה. ילד בן 3 יתקשה להבין זאת ולהתנהג בהתאם.

השפעה על התסריט שהצגתי אין השפעה או השפעה של החמרה. 
ההשפעה היא בעיקר על ההיבט הכלכלי ופחות על ההיבט הבריאותי אבל... 
אם ילדים מדבקים ובכל זאת יחזירו אותם מהר מדי ללימודים סדירים,  המגפה עשויה להתעצם ולהימשך יותר ממה שנאמר בתסריט. 

5. מדינות העולם השלישי

גייטס שולל את הטענה שבמדינות כאלה בהן יש, לפחות לכאורה, פחות מקרים יהיה שיעור נמוך יותר של תחלואה. הדוגמאות: הן הודו וניגריה.
הטוענים כך מסתמכים על כך שהגיל הממוצע במדינות כאלה נמוך יותר.
לדבריו, יש שם גם תנאים סניטריים טובים פחות ויכולת הרבה יותר נמוכה לבצע בדיקות.
לדעתו חשוב לעזור ללהם לבצע יותר בדיקות. 

לדעתי האישית, ייתכן שבנקודה הזו ביל גייטס טועה והמצב יהיה חמור מכפי שהוא משער. 
קשה לסמוך על נתוני תחלואה ותמותה במדינות שלא מבצעות כמות מספקת של בדיקות.


השפעה על התסריט שהצגתי אין השפעה או השפעה של החמרה. 
גם תחת התפיסה שבמדינות אלו לא תהיה תחלואה גבוהה מהמדינות המפותחות זה אינו צפוי להסתיים בישראל ובמערב יותר מוקדם מהתסריט הריאלי שהצגתי.


יום שבת, 25 באפריל 2020

הטעות הכי גדולה שיכול ה-CRO לעשות



 


CRO הן ראשי תיבות של Chief Risk Officer. 
במשך שנים ארוכות אנחנו מכירים תפקידים כמו: CFO ,CEO, CTO ו-CSO. הן מתארות מנהל ראשי בארגון או בתחום מסוים בארגון.
הבכיר שבהם הוא כמובן ה-CEO. ה-E בראשי התיבות מייצג את המילה Executive.
באופן דומה ה-T בראשי התיבות CTO, מייצג את המילה Technology. ה-F את המילה Financial וה-S את המילה Security. 

התרשים בתחילת הפוסט מתאר את הטווח הרחב של ניהול סיכונים מסיכונים אישיים ועד סיכונים גלובליים. 
תפקיד של CRO רלוונטי רק לחברות גדולות, למדינות ולארגונים גדולים. 

מנהל הסיכונים הראשי הוא האחראי על ניהול הסיכונים בארגון. 

הטעות הכי גדולה שהוא יכול לעשות זה לקחת על עצמו (ואם זה ארגון גדול במיוחד גם על הצוות שכפוף לו) את כל הנושא של ניהול הסיכונים. למשל, לטפל בתהליך ניהול הסיכונים לבדו. 
לזהות לבדו את הסיכונים, לנתח לבדו את הסיכונים ולהעריך את הסיכונים הכוחות עצמו והצוות שלו.


מדוע זוהי טעות גדולה?


1. אין לו מומחיות בתחומים בהם עלולים להיות סיכונים
למשל תפעול מערכות, אבטחת נתונים, נושאים כספיים, שיווק ועוד. 
הוא חייב לעבוד בשיתוף עם בעלי התפקידים בתחומים האלה משום שהם מכירים אותם טוב ממנו.
ניהול סיכונים נכון מזהה את האנשים הרלוונטיים בארגון או מחוץ לארגון (לקוחות, שותפים עסקיים) ומשתף אותם בניהול הסיכונים.

האנשים האלה מתוארים בספרות של ניהול סיכונים באמצעות מונחים כמו: Stakeholders או SMEs, ראשי תיבות של: Subject Matter Experts. 

2. ניהול סיכונים הוא מאמץ כלל ארגוני ולכן חשוב לשתף את כל מי שרלוונטי
כשלא משתפים אנשים רלוונטיים לא מזהים סיכונים, לא מנתחים נכון סיכונים, שלמרות זאת זוהו ולא מעריכים נכון סיכונים.
את הטיפול בסיכונים ממילא מנהל הסיכונים לא יוכל לעשות בעצמו, אלא אותם אנשים יצטרכו לטפל בסיכונים. 
כמובן שצריך לשתף אותם גם ביחס לחלופות לטיפול בסיכונים וגם בהערכת תוצאות הטיפול בסיכונים. 

3. מי שלא מרגיש שמשתפים אותו לא משתף פעולה.
שיתוף פעולה נדרש כל אורך תהליך ניהול סיכונים. מי שלא משתפים אותו יטה פחות להתריע על סיכונים, לדווח על אירועי סיכון ולהציע רעיונות רלוונטיים.

4. המודעות של מי שלא משותף קטנה יותר
חוסר מודעות עלול לגרום להיווצרות או להתעצמות סיכונים בתום לב, ללא כוונת זדון.

5. ניהול סיכונים הוא דינאמי ואיטרטיבי
ניהול סיכונים הוא מתמשך ואיטרטיבי. על מנת להתמודד עם השינויים בסיכונים צריכים את אנשי השטח והבכירים בארגון ומחוץ לו שחווים ביומיום את המציאות המשתנה.


העקרונות על פיהם צריך ה-CRO להתנהג מפורטים בפוסט: עקרונות ניהול סיכונים על פי ISO 31000:2018

אם תקראו את הפוסט, תוכלו לראות את הקשר בין העקרונות לבין הנקודות המעשיות שציינתי בסעיף זה.


הפוסטים שלי על ניהול סיכונים בזמן קורונה


כשאתם מתייחסים לפוסטים שלי בנושא זה, תביאו בחשבון שאיני מומחה לאפידמיולוגיה.
לא עשיתי את הטעות הכי קשה יכול לעשות CRO, על אף שאני רק מומחה לניהול סיכונים ולא CRO של מדינת ישראל או של ארגון כלשהו. 

כל התסריטים שאני מציג מבוססים על מידע שאני קורא או שומע ממומחים או קורא במקורות מידע ראויים. את כולם אני מסייג במגבלות הידע שלי.

לא בניתי תסריטים ספציפיים מדויקים, אלא רק תסריטים כלליים שטחיים, שנותנים איזושהי תמונה. תמונה חלקית ומוגבלת. מדי פעם 
אני מנסה לעדכן אותה על פי מידע נוסף שאני מקבל.
זה בדיוק מה שאנסה לעשות בפוסט הבא: 
אנסה לייחס את התסריטים שלי לניתוח הסיכונים בימי קורונה בעזרת הפוסט של ביל גייטס: הפנדמיה המודרנית הראשונה 


מפגשי זום על ניהול סיכונים


אם אתם מעוניינים להשתתף במפגש כזה בהנחייתי אתם מוזמנים לשלוח לי הודעת דוא"ל לכתובת: avi.rosenthl@gmail.com
המפגש הראשון יהיה ללא תשלום.



יום שישי, 24 באפריל 2020

דמיינו לכם שיש בישראל ממשלת חירום לאומית





לדעתי האישית, לא יכולה להיות ממשלת חירום לאומית לעת קורונה כאשר בראשה עומד אדם כל כך לא חף מאינטרסים אישיים. 
בנימין נתניהו כבר אמר שהוא רוצה להמשיך בתפקיד ראש ממשלה עוד הרבה שנים, על אף שהוא כבר כיהן כל כך הרבה שנים בתפקיד. 

ראש ממשלה עם כתבי אישום עסוק באופן טבעי בכתבי האישום מה שפוגע ביכולתו לנהל משברים.  
כשכל כך הרבה אנרגיה מושקעת בדחיית או בביטול משפטיו של ראש ממשלה, לא נשארים האנרגיה והרצון להתמודד באמת עם משבר חמור.

פוסט זה אינו פוסט פוליטי. הוא פוסט כלכלי שבו אנסה לדמיין כיצד הייתה פועלת ממשלת חירום לאומית המתמודדת עם משבר הקורונה. הקוראים מוזמנים להתפלמס עם הטענות הכלכליות שלי. 
אין הכוונה לכך שיתפלמסו עם האמירה שבפסקה הראשונה.

המשבר הכלכלי החמור בתולדות המדינה


אינני מומחה לרפואה. כשאני כותב על הקורונה, אני כותב עליה בעיקר משתי זוויות של תחומי מומחיות שלי: ניהול סיכונים וכלכלת המשפחה
הקורונה משנה לחלוטין את ההתנהלות שלנו וכנראה שהעולם כבר לא יחזור להיות מה שהיה.

המשבר הכלכלי בעולם גדול יותר ממשבר הסאבפריים בשנת 2008. כלכלות מרבית המדינות נעצרו או הואטו, אחוזי האבטלה גואים, עסקים קטנים ובינוניים נהרסים ותחומי עיסוק שלמים כמעט ונעלמו. נקודת הפתיחה, לפני הקורונה, של שנים רבות של הרחבה כמותית וריבית אפסית אינה נקודת התחלה טובה.  

זה כנראה לא הולך להיגמר מהר. איננו יודעים האם חזרה הדרגתית למצב של משק עובד לא תביא להתפרצות נוספת של המגפה.
איננו יודעים מה באמת קורה במדינות הנוהגות להסתיר עובדות לא נוחות למשטר.
איננו יודעים מספיק מה קורה במדינות עולם שלישי צפופות, שבחלקן יש מתים רבים. 
אנחנו חיים בעולם גלובלי. ישראל היא חלק מהעולם הזה. זה כבר משליך על המשק הישראלי וגם ישליך בעתיד.

דמיינו לעצמכם לא יותר מ-15 שרים בממשלה


בהחלט לא צריך במצב חירום ממשלה גדולה. ממשלות עם מעט שרים יעילות יותר וזולות יותר למשלמי המיסים.
אפשר היה להקים ממשלת חירום עם 15 שרים או פחות. המספר הזה צריך להוביל לצמצום מספר משרדי הממשלה.

ברור לגמרי שכשמקימים ממשלה עם יותר מ-30 שרים לא ממש מתייחסים למצב כמצב חירום. 


הנזקים הכלכליים למשק


1. כל שר זה משרד
העלויות הגדולות הן הקמת משרד. 
א. לשכה או הצוות שסביבו: מזכירה, מנכ"ל, עוזר אישי. 
ב. סגן שר והלשכה שלו
ג. עובדים נוספים
ד. מבנה למשרד ותשתיות נוספות.
ה. פעולות שעולות כסף על מנת שיראו שהשר והמשרד עושים משהו מועיל.
זה נכון גם במקרים שכבוד השר יודע שאין באמת צורך במשרד והקימו אותו רק משיקולים פוליטיים.

2. החוק הנורווגי
במקום השר ייכנס חבר כנסת. עוד משכורת מיותרת.

3. חוסר יכולת של הממשלה לתפקד ביעילות
בכל ישיבת ממשלה יש יותר מדי משתתפים. ידוע שבישיבות גדולות לכל אחד חשוב להביע דעה כדי שידעו שהוא קיים. גם בעניינים שאין לו מושג בהם. 
ידוע שכיש דעות שונות יש גם ויכוחים. ככל שמספר המשתתפים גדול יותר יכולת הביצוע נמוכה יותר.

הרבה שנים עבדתי כיועץ וכמנהל בתחום טכנולוגיית המידע. הדברים שאני כותב "ידוע" מבוססים לא רק על ספרים ותיאוריות, אלא גם על ניסיוני המר כעובד, שהיה חשוב לו להביא תוצאות לטובת הארגונים שעבדתי בהם או יעצתי להם.

4. הנזק התדמיתי
כשמרבית האזרחים נפגעים כלכלית, וכנראה לא רק כלכלית, משדרים להם שאצולת השלטון היא מחוץ למשחק של להיפגע כלכלית ואישית. 
משדרים להם שהם לא ממש מעניינים את ראשי הפירמידה. 
משדרים להם שאין באמת משבר כלכלי ובריאותי במדינת ישראל.

שתי האגורות שלי


תשאלו את עצמכם מדוע במדינות כמו הולנד וגרמניה יש הרבה פחות  שרים?

ההצעה שלי לטיפול בבעיה של עודף שרים מבוססת על תפקיד שנקרא קונסול כבוד. 

מדוע שלא נגדיר את רוב השרים כ"שרים של כבוד"?
שר של כבוד ימשיך לקבל את משכורתו כחבר כנסת ללא שום תוספת. 
שר של כבוד לא צריך לשכה, עוזרים, מזכירות וכיו"ב.
שר של כבוד לא צריך משרד. 
שר של כבוד לא צריך לעשות הרבה.
שר של כבוד צריך הרבה כבוד.
אל תשכחו להזמין אותו לקוקטיילים. לשם הוא יגיע ושם הוא ידבר. 


דמיינו שחברי הממשלה הורידו משכרם


ממש לא צריך לדמיין. צריך רק ללכת למדינה מפותחת אחרת. ברוב המדינות הללו ראש הממשלה והשרים תרמו חלק משכרם. 
בישראל החליטו להעלות לעצמם את השכר ב-5,000 שקלים לחודש. 

מה זה אומר? 
חבל שאכתוב שוב את נקודה 4 בסעיף הקודם שכותרתה "הנזק התדמיתי". כמו שהיא רלוונטית שם כך היא רלוונטית כאן.


שתי האגורות שלי 


אל תתפתו להאמין שמענקים  של כמה אלפי שקלים למשפחות עם ילדים קטנים, אזרחים ותיקים ואחרים הם באמת מתנה או מבטאים דאגה לכם בזמן חירום. 
מדובר בכספים שאתם שילמתם ואתם תשלמו יותר בעתיד.


דמיינו שלא כל בחור צעיר שרוצה ללמוד בישיבה לומד בישיבה


עכשיו כבר הגעתי לנושא מהותי שעולה לנו הרבה כסף. במצב חירום צריך לטפל גם ב"תפוח האדמה הלוהט" הזה. 

אי אפשר להמשיך במצב הזה שבו משלמי המיסים הישראלים מפרנסים צעירים בריאים שאינם רוצים לעבוד. 
ככל שגדל אחוז החרדים באוכלוסייה גדל מספרם של צעירים הלומדים בישיבות במקום לעבוד. בהתאם גם גדל הנטל. 
אחד הדברים הראשונים שממשלת חירום הייתה צריכה לעסוק בו זו תכנית אופרטיבית להפסקת המצב הזה. 

כמו בסעיף הקודם, העוסק בשכר השרים, גם בסעיף הזה לא צריך לדמיין, רק צריך ללכת למדינה אחרת. מרבית היהודים החרדים בניו יורק ובלונדון עובדים.


שתי האגורות שלי 


אני כמובן לא אומר ביום אחד לזרוק את כולם לשוק העבודה. זו צריכה להיות תכנית קשה ומדורגת.
היא צריכה להגדיר:

א. הקטנה מידית של המענקים וההטבות לתלמידי ישיבה.

ב. הקפאת מידית כמעט מוחלטת של הוספת תלמידים לישיבות על חשבון המדינה.
כמובן שמי שיש לו מקורות מימון עצמאיים משלו ומעוניין להתחיל ללמוד בישיבה יכול לעשות את זה.

ג. תכנית להגדלת מספר תלמידי הישיבה שיצאו לעבוד.
כולל הכשרה מקצועית, הכוונה וסיוע.

ד. קביעת קריטריונים מחמירים שיאפשרו רק לקבוצה קטנה של עילויים אמיתיים ללמוד בישיבות בתמיכה ממשלתית נדיבה. 


דמיינו שבחינוך החרדי לומדים גם לימודי ליבה


כחלק ממצב החירום, וגם כצעד משלים להקטנת מספר תלמידי הישיבה והגדלת מספר הגברים החרדיים העובדים, נדרשת הוספת לימודי ליבה בבתי ספר חרדיים.

עכשיו כשבעולם החרדי מתחילים להבין שחלק מהמנהיגים שלהם גרמו להם להידבק בקורונה, משום שקראו להם להפר את הוראות הבידוד החברתי של משרד הבריאות, זהו זמן מתאים.
עכשיו כשיש גידול של עשרות אחוזים במספר המתחברים החרדים לאינטרנט זהו זמן מתאים.

אל תשכחו שיש גם זרמים חרדיים מודרניים שכן עובדים וכן משתמשים באינטרנט. הביקוש בתחילת שנת הלימודים לבית ספר חרדי שמלמד גם לימודי ליבה, היה כל כך גדול שהוא נאלץ לדחות חלק מהפונים.

מה עם בתי הספר החרדיים שיתעקשו לא ללמד לימודי ליבה? התשובה של ממשלת חירום צריכה להיות הקטנת התקציבים.


דמיינו שממשלת ישראל עוזרת באמת לעצמאים ועסקים


כפי שכתבתי בפוסט קודם העצמאיים והעסקים הקטנים "נופלים בין הכיסאות". רבים מהם עלולים לשרוד את המשבר. חלקם נאלצים לסגור את העסק לזמן מוגבל בהתאם לתקנות החירום של משרד הבריאות.
יכול להיות שאסור להשאיר אותם פתוחים בגלל הסיכון הבריאותי אבל ממשלת חירום גם צריכה לעזור להם או לפצות אותם. 

ממאמרים שונים שקראתי התקבלה תמונה שעל פיה ממשלת ישראל עוזרת לעסקים קטנים ולעצמאיים הרבה פחות ממה שעושות משלות אחרות.
את המעט שהיא עושה היא עושה באופן לא יעיל, איטי ומסורבל. 

דוגמאות למאמרים על הנושא הזה:

עירית אבישר: הפתרונות: הפיתרונות הסטנדרטיים לא עובדים: תוכניות הסיוע שמרסקות את העצמאיים

SoftNews: ישראל מפגרת בסיוע לעצמאים.


שתי האגורות שלי 


מהיכן יהיה כסף לעזור לעצמאים ולעסקים קטנים ובינוניים ואולי גם לעסקים לא כל כך קטנים?
נדמה לי שמקור אחד גדול כבר ציינתי בהקטנת התמיכות לתלמידי ישיבה. 
ציינתי גם כמה מקורות לא זניחים הקשורים במבנה הממשלה ובשכר השרים. גם אני וגם רבים אחרים יכולים לחשוב על מקורות נוספים.



דמיינו לכם שמטפלים נכון במשבר הבריאותי של הקורונה


דמיינו שהייתה הסברה ראויה והיינו מודעים למה שצריך לעשות כדי להימנע מלהידבק בקורונה.

דמיינו שההוראות לציבור היו ענייניות ופשוטות.

דמיינו שהיו מפעילים את היכולות של פיקוד העורף בזמן.

דמיינו שבבתי דיור מוגן מוכי קורונה היו מבצעים בדיקות לכל הדיירים. 

דמיינו שמערכת הבריאות תופעל תוך ניצול מלא של היכולות של ארגונים רפואיים.

שתי האגורות שלי


שלא תטעו, לדעתי כמומחה לניהול סיכונים ולככלכלת המשפחה, שאינו מבין ברפואה, היו גם לא מעט דברים בהקשר של הקורונה שנעשו נכון על ידי משרד הבריאות.


לסיכום


מה שאינו נראה כמו ממשלת חירום לאומית ואינו מתנהג כממשלת חירום לאומית, אינו ממשלת חירום לאומית. 

הייתי רוצה לראות הרבה יותר דוגמה אישית של מנהיגים, אם יש לנו בכלל כאלה.

משבר הקורונה הוא לא רק משבר הוא גם הזדמנות לעשות שינויים מהותיים לטובת האזרחים. זה הזמן גם לצעדים פחות פופולריים כמו חזרה לנורמליות בהקשר של אברכי הישיבות ובעוד הקשרים רבים אחרים שלא העלתי בפוסט זה. 

זה לא הזמן לקידום אינטרסים אישיים של פוליטיקאים במקום התמודדות אמיתית עם המשבר. 





יום שלישי, 21 באפריל 2020

מיומנו של קונה בסופרמרקט בימי קורונה



מרכול ברשת בצרפת. מקור התמונה: ויקיפדיה

החלק הטוב של הביקור בסופרמרקט, בעת הקורונה הנוכחית, היה אחרי היציאה מהסופרמרקט. נכנסתי למכונית התנעתי אותה ושמעתי ראיון עם פרופסורית, מנהלת מחלקה בבית החולים תל השומר. 

הגברת הזאת ידעה על מה היא מדברת והיא אמרה את הדברים הנכונים. 
כמה חבל שאין במדינת ישראל הסברה בנושא הקורונה
כמה חבל שלא מקשיבים למה שאנשים כמו אותה פרופסורית אומרים ובמקום זה מטילים על הציבור מגבלות בלי להסביר מדוע?
המסר של אותה גברת יודעת דבר היה שהכי חשוב לשמור על ריחוק

אין די במסכות, בכפפות וכיו"ב. זה מגן עליכם רק באופן חלקי. שמירה על מרחק באמת מגנה.


מה קרה במרכול עצמו?


ניסיתי נואשות לשמור על מרחק של 2 מטרים מבני אדם אחרים. 
קונים שחושבים שמסכות פשוטות וכפפות מגנות עליהם ועלי התקרבו אלי.

חלק מהעובדים לא חבשו מסכות הגנה. 
עובדים התקרבו כל הזמן אלי ואל קונים אחרים. מה זה התקרבו?  כמעט נצמדו. 

ממה זה נובע?


במדינת ישראל אין הסברה סבירה ביחס לקורונה.
במדינת ישראל משרד הבריאות והדרג המדיני מוציאים חבילה מסובכת של צעדים מגבילים.

אף אחד לא מסביר מדוע מגבילים.
אף אחד לא מדרג את הצעדים מבחינת חשיבות.
אף  אחד לא אומר שחלק מהצעדים, למשל: שמירה על מרחק של 100 מטר מהבית או 500 מטר מהבית לפעילות ספורטיבית, מיותרים.

אף אחד לא אומר כמה חשוב לשמור מרחק של 2 מטר לפחות מאנשים אחרים.

עיתונאים מראיינים אזרחים המקפידים על ה-100 מטר מהבית ומדברים על זה ברצינות תהומית.
הם לא מספרים שעל הריחוק החברתי של 2 מטר הם פחות שומרים.

אנשים מתייחסים למכלול התקנות המורכבות של משרד הבריאות כחבילה אחת. מסמנים V על ארבעה מתוך חמישה או על תשעה מתך עשרה. 
זה נראה להם בסדר. רק שהדבר היחיד ללא V הוא החשוב ביותר


פעם לפני הקורונה לימדו אותי על נשיקה. לנשיקה הזאת קוראים: KISS.
Keep It Simple Stupid.

בחזרה לסופרמרקט 


מודע העובדים לא מקפידים על מה שהם צריכים להקפיד? אולי משום שלא הסבירו להם? אולי משום שלא אמרו להם מה יותר חשוב ומה פחות חשוב? 

האם המנהל שלא הסביר להם התרשל או שאולי גם לו לא הסבירו?


יעילות משטרתית


יש לי חשד שייתכן שגם לקצינות וקציני המשטרה שמופיעים בתקשורת לא ממש הסבירו. גם הם מדברים על ההכרח בציות לכל חבילת התקנות. 

נדמה לי ששוטר סמוי אחד בסופרמרקט, הרושם דוח עם קנס על אי שמירת מרחק, יהיה הרבה יותר אפקטיבי מכמה עשרות ניידות שרודפות אחרי רוכבי אופניים בודדים בטבע, שלא יכולים להידבק או להדביק. 

נדמה לי ששוטר סמוי אחד כזה יהיה הרבה יותר אפקטיבי מניידות הרושמות דוחות לאנשים המתאווררים, כל אחד בנפרד בהליכה לחוף הים, יותר מ-500 מטר מביתם.

יום שני, 20 באפריל 2020

פרופורציות: שואה וקורונה - היבטים כלכליים והיבטים אחרים

דף עד שמילאה אימי ז"ל על אחת מאחיותיה ביד ושם

מחר (21 באפריל 2020) יהיה יום הזיכרון לשואה ולגבורה. אימי ז"ל הייתה היחידה ממשפחתה ששרדה. הפוסט הזה מוקדש לדודים ולדודות ולבני הדודים, שאף פעם לא היו לי. כולם נרצחו על ידי הנאצים במחנות השמדה.  

הפעם בחרתי גם לצרף תמונה של אחד מדפי העד הרבים שמילאה אימי. 
זהו הדף של האחות שהייתה הכי קרובה אליה מבחינת גיל ובחרה לא לברוח עם אימי מיד לאחר הכיבוש.


בכל פעם שמתרחשים אירועים קשים, כמו למשל מגפת הקורונה, אפשר לנסות להיזכר בשואה ולקבל פרופורציות.


מצב כלכלי שהורע


נכון שמיליוני אמריקאים מובטלים ורעבים מגיעים למרכזי חלוקת מזון אבל עדיין מצבם טוב הרבה ממצבם של יהודים במחנות בזמן השואה. 
נכון שמצבם הכלכלי של רבים במדינת ישראל הורע מאוד בגלל פיטורים, חל"ת או עסק עצמאי בקשיים אבל עדיין מצבם טוב בהרבה ממצבם של יהודים במחנות עבודה או מחנות השמדה בזמן השואה. 


חולים ומתים מקורונה


בישראל ובמדינות המפותחות יש חולים ומתים רבים במגיפה. לא בר השוואה למספר הנרצחים במחנות ולמספר המתים ממחלות או מרעב   במחנות בתקופת השואה.


לשמור על היגיינה


אחד הסיפורים ששמעתי מאימי ז"ל עסק ברחצה. היא שהתה במקום שבו אפשר היה להתרחץ רק בשלג שמפשירים אותו. היו כאלה שוויתרו על רחצה.
אימי ואחרים שבחרו לשמור על ניקיון והתרחצו בשלג קר שהפשירו שרדו בשביל לספר את הסיפורים.
אלו שבחרו לוותר על רחצה מתו ממחלות.

גם בימי קורונה ראוי לשמור על היגיינה, על אף שלא בהכרח מי שיבחר לא לעשות זאת ישלם בחייו. היום יש בתי חולים ושרותי רפואה זמינים ללא השוואה לחוסר בשרותים כאלה בזמן השואה. 


דיור מוגן


בישראל חיים היום כ-189 אלף ניצולי שואה. גילם הממוצע הוא 84. מדי יום מתים בממוצע 41 ניצולי שואה. 
רבים מהם גרים בבתי דיור מוגן. רבים מנפטרי הקורונה בבתי דיור מוגן הם ניצולי שואה. 

כנראה שבחלק מהמקרים ניתן היה להימנע ממוות מוקדם מדי של אנשים ששרדו את התופת לו היו מתנהלים יותר נכון. זה לא רק מוות מוקדם מדי. זה מוות ללא אף אחד בני המשפחות, שהם הקימו,  הניצב לידם.


להתמודד עם קשיים


אנחנו מתמודדים או לא מתמודדים עם קשיים. מדובר בקשיים כלכליים, קשיים אישיים וקשיים רבים אחרים. קצת פרופורציה. בהשוואה לרוב המקרים ניצולי השואה התמודדו במהלך מלחמת העולם השנייה עם קשיים גדולים הרבה יותר. 
יש לנו מה ללמוד מאנשים ששרדו את הקשיים האלה ובנו את חייהם מחדש.



לידיעה: ייעוצים בכלכלת המשפחה ללא תשלום


אני נותן ייעוצים בכלכלת המשפחה בתשלום למשפחות וליחידים. ניצולי שואה מקבלים ממני את אותם הייעוצים אבל ללא תשלום


פוסטים בבלוג שלי בנושא ניצולי שואה



זכויות ניצולי שואה  


במי צריכים ניצולי שואה להיעזר על מנת לקבל את המגיע להם? 





שתי פרוסות לחם בלי כלום


צירוף ניצולי שואה יוצאי רומניה למעגל הראשון של מקבלי הפיצויים 








יום ראשון, 19 באפריל 2020

קורונה: אפליה גילאית - משרד הבריאות או משרד הכסת"ח?

מקור התמונה: ויקיפדיה

התקנות החדשות של משרד הבריאות מסמנות את תחילת תהליך היציאה מהסגר. 
בהחלט ברור שהיציאה צריכה להיות הדרגתית ומבוקרת אבל מדוע לא לאפשר לעובדים בריאים מעל גיל 67 לחזור למקום עבודתם כמו כל עובד אחר שמצב בריאותו תקין?

מקווה שאחרי שתקראו את הפוסט תחשבו כמוני שאין בהנחיה הזו תבונה והיגיון.  
מה שמעלה את ההשערה שמדובר בכסת"ח. מי שמכיר דוחות השוואתיים של מערכות הבריאות במדינות ה-OECD בשנים האחרונות מבין מדוע הדרג המדיני זקוק לכסת"ח.
מי שלא מכיר, מוזמן לקרוא מחקר ענייני והוגן בנושא שכתב פרופ' דב צ'רניחובסקי ממכון טאוב. קישור למחקר: מערכת הבריאות מבט על.


מה כתוב בדוח של מכון גרטנר?


מכון גרטנר שבבית החולים תל השומר הוא מכון מחקר לאומי לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות. 
דוח מ-10.4.2020, שכותרתו "שלב ההקלה או אסטרטגית היציאה (גרסה מורחבת)", מתייחס להיבטים שונים של שלב ההקלה. כותרת פרק ו' היא: "האם בידוד הקשישים ישחרר את המשק הישראלי?". 

ההגדרה של קשיש בדוח היא אדם מעל לגיל 65. אני אתייחס רק לאוכלוסיית הקשישים המתגוררת בביתה ולא במוסדות. 

כמה הבהקים מהמסמך של מכון גרטנר (בניסוח שלי למעט ציטוטים במרכאות):

1. האוכלוסייה הזו יותר פגיעה מאוכלוסיות אחרות.
אם מנסים חסינות עדר, צריך להגן על האוכלוסייה הזו ולבודד אותה כפי שנעשה ללא הצלחה בבריטניה. ניסיון כזה עלול להביא לעשרות אלפי מקרי מוות. 

2. חלקם בהפצת המחלה מוגבל, כלומר: ""ניתוק" אוכלוסייה זו משאר האוכלוסייה, תשפיע בשיעור זניח על הדינמיקה של  התפשטות המגיפה (השגיאה בעברית בשימוש במילה "תשפיע" במקום ישפיע היא במקור).

3. חזרה לשגרה היא הדרגתית ומבוקרת. "יש החושבים שאפשר להאיץ את התהליך או לאפשר רמה גבוהה יותר של תחלואת רקע באמצעות בידוד קשישים לדעתנו הטיעון הזה שגוי"

4. "למעלה מ-97% מבני ה-65 ומעלה חיים בקהילה, ואותם לא ניתן לבודד.
אם זה המצב, אז מדוע למנוע מהם לעבוד?

5. "את שגרת החיים של אוכלוסיית הקשישים מומלץ לקבוע באמצעות המלצות אשר יאזנו את הסיכון האישי המגולם להם עם צרכיהם האחרים בקהילה"

האם איזון כזה צריך למנוע מהם להגיע למקום עבודתם דווקא כאשר מקומות העבודה מחויבים להקפיד על כל כללי הריחוק, ההתנהגות וההיגיינה?


בהיבט של חשש מתחלואה, נראה שבשלב שבו אין התפשטות של המגיפה, אזרחים ותיקים, שמצב בריאותם תקין, יכולים לעבוד ממקום עבודתם כמו כל עובד בריא אחר.


מדוע אזרחים וותיקים עובדים?



על פי אותו דוח של מכון גרטנר, אנשים מעל גיל 65 מהווים 12% מהאוכלוסייה. מרביתם אינם עובדים. 
בפסקה זו אשאל את השאלה: מדוע יש ביניהם כאלה שעובדים? ניתן לחלק את הסיבות לכך לשני סוגים: הצורך להתפרנס וצרכים אישיים.


הצורך להתפרנס


יש כאלה החייבים לעבוד על מנת שיהיה להם כסף לצרכים הבסיסיים שלהם, למשל: אוכל ותרופות.
מדובר באנשים החייים מקצבת אזרח וותיק של המוסד לביטוח לאומי ואולי גם מקצבת פנסיה זעומה. חלקם עובדים בעבודות בשכר נמוך כמו שמירה.

האם זה נכון למנוע מאנשים אלה את הזכות לעבוד למחייתם רק משום שעברו את גיל 67? 


צרכים אישיים


מחקרים מראים כי אנשים בגיל הפנסיה העובדים הם מאושרים יותר ובריאים יותר מאנשים שאינם עושים זאת.

אנשים שפרשו לגמלאות מרגישים לפעמים שהם נדחקו החוצה, שהם בעלי פחות ערך ממה שהיו. מי שעובד מרגיש יותר שייך לחברה. מרגיש שהוא תורם. מרגיש יותר ערך עצמי. 

יש אנשים שנהנים מעבודתם זוהי כמובן סיבה להמשיך לעבוד.

אחרים רוצים להגשים חלומות אישיים. לא מעט חלומות עולים כסף. את הכסף הזה אפשר להרוויח בעבודה. 

האם זה נכון למנוע מאנשים אלה את הזכות לעבוד רק משום שעברו את גיל 67? 


אפליה תעסוקתית


גילאות או גילנות, לא ממש חשוב איזה משני המונחים האלה הוא הנכון, הוא מונח המתאר אפליה תעסוקתית בגלל גיל. 
גם ללא תקנות משרד הבריאות, קשה יותר לאזרחים וותיקים למצוא עבודה ולשמור על עבודה. 

כשיש יותר ממיליון מובטלים, משרד הבריאות בעצם גוזר איבוד מקום עבודה על חלק מאותם אזרחים וותיקים שהוא מוני מהם להגיע למקום עבודתם. 
אולי הוא גוזר על אלה התלויים בעבודה הזו לפרנסתם אפילו יותר מאיבוד מקום עבודה.

האם זה בכלל חוקי? ייתכן שכשיש תקנות לזמן חירום זה חוקי. 


מה אנחנו יכולים ללמוד משוודיה?


היבט זה אינו מתייחס דווקא לזמן קורונה. הוא מתייחס למציאות הכלכלית והחברתית במדינות מפותחות עוד לפני הקורונה. תוחלת החיים עלתה ואחוז האזרחים המתפקדים באופן תקין ועברו את גיל הפרישה לגמלאות גם כן עלה.

האם יש גם צורך חברתי וכלכלי למדינה ולחברות שאנשים כאלה יעבדו? 
התשובה היא חיובית באופן חד משמעי. גם במשרד האוצר בישראל חשבו על פרישה מודרגת לגמלאות ולא פרישה חדה ביום נתון. 
בשנת 2016 פרסמתי פוסט העוסק במחקר שעשתה חברת PWC באירופה. 
לקריאת הפוסט: באיזו מידה מסתגלות מדינות ה-OECD לכוח עבודה מבוגר יותר?  

השורה התחתונה הייתה שלו בריטניה הייתה מתקדמת כמו שבדיה בהעסקת קשישים כמו שבדיה, המדינה המובילה בעולם בתחום זה, התוצר המקומי הגולמי (GDP) שלה היה גדל ב-5.4%.
אני מעריך שבריטניה יותר מתקדמת מישראל בתחום זה. יש לנו


פוסטים קודמים בנושא קורונה


קורונה: מדוע איבדתי את האמון במשרד הבריאות? 

חוליה חלשה במאבק בקורונה במדינת ישראל 

קורונה: תסריט ריאלי לטווח של שנה עד שנה וחצי

קורונה: רקע לתסריט ריאלי לשנה עד שנה וחצי מהיום

ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה בתקופה של קורונה: Scenario Analysis  

כלכלת המשפחה בצל הקורונה 

יחסי עבודה בימי קורונה: לא רק אבטלה וחל"ת










יום חמישי, 16 באפריל 2020

קורונה: מדוע איבדתי את האמון במשרד הבריאות?

מקור התמונה: ויקיפדיה

אני כבר איבדתי את האמון בדרג המקצועי של משרד הבריאות. בפוסט זה אסביר מדוע. 
למותר לציין, שכבר זמן רב אין לי אמון כלשהו בשני האנשים שמעל עובדי המשרד בדרג המדיני: בנימין נתניהו והרב ליצמן. לקראת סוף הפוסט אתייחס לרב ליצמן.

אציין כי אני מקשיב בקשב רב לרופאים בכירים ומנהלי בתי חולים בעבר ובהווה. אני מתרשם שמדובר באנשים מצוינים המבינים היטב בנושאים עליהם הם מדברים. לא איבדתי את האמון במערכת הבריאות הישראלית.  


מדוע אין הסברה?


ב-25 במרץ כתבתי פוסט שכותרתו: חוליה חלשה במאבק בקורונה במדינת ישראל
בחנתי את הנושא של סיכוני קורונה בארץ מזווית של מומחה בניהול סיכונים ובעבר גם באבטחת מידע במערכות ממוחשבות
אחד הלקחים החוזרים בספרות המקצועית בתחומים אלה, כמו גם בניסיון המעשי בשטח, הוא שמודעות לסיכונים היא אולי הדבר החשוב ביותר

צעדים טכניים הננקטים ללא מודעות עלולים להיות בלתי אפקטיביים. השאלה הלא פשוטה היא איך יוצרים מודעות ואיך שומרים עליה? 
בפוסט כתבתי שמודעות נעשית באמצעות הסברה אפקטיבית. השוויתי בין יצירת מודעות בנושא הקורונה לבין יצירת מודעות בנושאים אחרים בעבר כמו מחסור במים ותאונות דרכים, שהיו הרבה יותר אפקטיביים.

שלא תטעו, אני לא היחיד שחושב שנדרשת הסברה ומשרד הבריאות והממונים עליו עושים עבודה רעה מאוד בנושא הזה.
רק אתמול קראתי מאמר של ד"ר נחמן שי שמבין היטב בהסברה. האיש היה אחראי על הסברה לאוכלוסיה בזמן מלחמת המפרץ. ללא ספק נעשתה שם עבודה הרבה יותר טובה ממה שנעשית היום בנושא הקורונה.
הוא אומר את מה שאני אומר אבל מזווית אחרת: זווית של מומחה להסברה.

בהיעדר הסברה ראויה, אני יוצר את המודעות שלי באמצעות מקורות מידע ראויים. מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות הוא אחד מהם. גם אותם רופאים מכובדים המדברים בכלי התקשורת וכותבים מאמרים הם מקורות מידע ראויים בכל קנה מידה. יש מקורות מידע רבים ראויים נוספים בארץ ובחו"ל. 


האם מעוניינים במודעות של הציבור?


אני כבר לא לגמרי בטוח. משרד הבריאות יוצא עם חבילה של הגבלות על אזרחים. 
כשאין מודעות והבנה, כל מרכיב בחבילה נראה כבעל חשיבות זהה. הניסיון והמחקרים הראשונים בנושא נותנים תמונה לגמרי אחרת: יש צעדים שהם מהותיים והכרחיים ויש צעדים שההיגיון מאחוריהם לא ממש ברור. 

התוצאה היא שאזרחים שאינם מבינים את ההבדלים מפרים את התקנות או החוקים השונים באותה מידה


דוגמה לתקנה חשובה ואפקטיבית: שמירת מרחק


שמירת מרחק מאנשים אחרים היא כנראה הדרך הטובה ביותר להימנע מהדבקה. הנגיף עובר באמצעות רסיסי נוזלים הנפלטים בשיעול עיטוש וכיו"ב. מרחק ההתזה שלהם מוגבל.

דוגמה נוספת לתקנה הגיונית: בידוד של 14 יום


לא כל נשא מפתח מיד תסמינים. כנראה שרוב הנשאים מפתחים תסמינים כלשהם תוך 12 ימים.  הבידוד של חשודים בהידבקות ל-14 יום נשמע הגיוני.

דוגמאות לתקנות חסרת היגיון


הורה יכול לצאת רק עם ילד אחד מהבית

מה היגיון מאחורי התקנה שהורה יוכל לצאת רק עם ילד אחד מהמרחב הדירתי שלו? 
אני לא מבין את זה. כנראה שגם כמה רופאים מומחים בתחום האפידמיה לא מבינים את זה. 
בוודאי שאם חד הורית שיש לה ילד בן 3 וילדה בת 5 לא מבינה את זה. מה היא תעשה? תישאר כלואה בדירה ולא תצא? תשאיר ילד קטן אחד לבד ותצא עם הילדה או אולי תשאיר את הילדה ותצא עם הילד? 

כשאין הסברה אף אחד גם לא אומר מדוע הומצא כלל זה? 



מותר להתרחק רק 100 מטר מהבית



מה ההיגיון מאחורי זה?
כשאין הסברה אף אחד גם לא אומר מדוע הומצא כלל זה? 

אנסה להציג את ההשערה הלא מבוססת שלי ל-100 המטרים הנ"ל. 
מישהו במשרד הבריאות ו/או בדרג הפוליטי שמעליו רוצה שנציית באופן עיוור לתקנות נוקשות בין אם הן רלוונטיות ובין אם לא, שאם לא כן נענש. 

ההנחה היא שכשאומרים 100 מטרים, יהיו אנשים שיתרחקו 300 מטר או 400 מטר או 500 מטר מביתם. 

לו היה משרד הבריאות אומר 300 מטרים במקום 100 מטרים היו מתרחקים ל-900 מטרים או 1,200 מטרים או 1,500 מטרים. 
אולי היו מגיעים למקומות שבהם יש יותר אנשים ולא שומרים על מרחק של 2 מטרים זה מזה ונדבקים. 

תוצאות הכשל המחשבתי וההסברתי הזה


כנראה שלא רק לאזרחים אין הסברה. כנראה גם לשוטרים אין הסברה. 
התוצאה היא שיותר מדי שוטרים עם ניידות רודפים אחרי צעירים שנוסעים לבד על אופניים בפארקים ובטבע בשביל לתת להם דוחות ולהטיל עליהם קנסות. 
פחות מדי שוטרים מטילים קנסות על אנשים שאינם שומרים מרחק זה מזה ואולי מדביקים בקורונה אנשים אחרים. 
למשל: בכיכר השבת בירושלים. אני לא מדבר רק על העולם החרדי. אנשים רבים לא שומרים על מרחק זה מזה במרכולים ובחנויות מזון. 

לסיבה שהזכרתי את כיכר השבת קוראים יעקב ליצמן. שר הבריאות של מדינת ישראל ואחד משני האחראים העיקריים למחדלים במערכת הבריאות ובכלל זה, המחדל ההסברתי החמור. 


ההבדל בין משולם עמית ליעקב ליצמן


משולם עמית היה קצין משטרה בכיר. כשפיקד על משטרת חיפה, נסע ברכבו וביצע עבירת תנועה. שוטר עצר אותו והתחיל לכתוב דוח. כשהשוטר זיהה את המפקד שלו, הוא אמר: "סליחה אדוני המפקד" והתכוון לא לרשום דוח. 
עמית אמר לו: "אתה תרשום דוח ואני אשלם את הקנס". 

כך היה צריך להתנהג גם יעקב ליצמן. הוא היה צריך לבקש לשלם את הקנס על הפרת התקנות של ריחוק חברתי שהמשרד שהוא עומד בראשו הוציא. 




הטיה קוגניטיבית: הטיית החוכמה לאחר מעשה

  כמו פוסטים קודמים גם פוסט זה עוסק בהטייה קוגניטיבית המפורטת בספרו של פרופ' דניאל כהנמן   ז"ל  "לחשוב מהר לחשוב לאט" , ג...