‏הצגת רשומות עם תוויות דה מרקר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דה מרקר. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 19 ביולי 2025

שינויים טקטונים בחברה החרדית

בואו ולא נאשים את החרדים במקום להאשים את המנהיגות הגרועה במיוחד שלהם. 


ההתעקשות הקיצונית של רבנים ועסקנים למנוע גיוס של חרדים היא בעיקר הישרדותית. 

לא הישרדות של חרדים אלא הישרדותם כמנהיגי הקהילה.


יש לי היכרות מסוימת ולא מבוטלת עם העולם החרדי, שאסור לראות בו מקשה אחת. 

חלק גדול ממנה "הרווחתי" משנים רבות של התנדבות ב"הלל", שחשפה אותי להרבה סיפורים אישיים וקהילתיים של חרדים לשעבר. 

ההתנדבות גם חשפה אותי למקורות אקדמיים חרדיים,  שתיארו היטב את העולם שלהם. 

חלקים אחרים הרווחתי בהיכרות אישית עם חרדים ובאינטראקציות מקצועיות ואחרות עם חרדים. 



האם אקסטרפולציה ביחס לשיעור החרדים באוכלוסיה נכונה?


יש כאלה החושבים שדפוסי ההתנהלות של חרדים בישראל יביאו בהכרח להיעלמותה של מדינת ישראל או לפחות יסכנו את המשך קיומה או יהפכו אותה לסוג של בנגלדש. 

בפוסט חרדים לעתיד הכלכלי של מדינת ישראל התייחסתי לבעיה והוספתי קישור לפוסט המתאר את תפיסתו של פרופ' דן בן-דוד המתאר באופן עקבי את הבעיה. 

ההנחה הבסיסית של אקסטרפולציה היא שהמגמות יימשכו. 

איני שותף להערכה שהמגמות בחברה החרדית ימשכו כפי שהן. 

הסיבה לכך היא שאי אפשר לאורך שנים לנהל כלכלה בה אחוז גדל והולך של אזרחים אינו תורם או תורם תרומה זניחה לכלכלת המדינה. 

כיועץ כלכלי למשפחות אני רואה את זה בלא מעט מקרים של משפחות שמתנהגות כאילו זה אפשרי וקורסות. 


יותר ויותר אני נתקל במאמרים של חוקרי העולם החרדי המדברים על שינויים בעולם החרדי. 
כך למשל, נשים חרדיות מתגרשות יותר מבעבר ולא מהסיבות שהיו מקובלות בעבר: בעל חולה נפש ו/או אלים. 

בתי ספר חרדים ממלכתיים מתמלאים במהירות ושיעור היוצאים בשאלה מהעולם החרדי הולך וגדל. משפחות חרדיות פחות נוטות לנתק מגע עם ילדים וילדות (במקרים רבים הם מעל לגיל 18), שעזבו את הקהילה ולפעמים גם את הדת. 


מאמר חשוב של סימי ספולטר ב"דה מרקר" שכותרתו "כבר לא נרתעים מלגור ליד חילוניים: החלום החרדי עובר דירה" מציג שינוי טקטוני בעולם החרדי הנובע מכורח: הקושי הגדל ברכישת דירות מחייב את החרדים להתגמש. 

המאמר מציג סקר של המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית שנעשה השנה ומשווה אותו לסקר שנערך לפני מספר שנים. 
במאמר מרואיין ד"ר איתן רגב, סמנכ"ל למחקר ונתונים במכון.


ממצאים עיקריים 


באיזה סוג ישוב הייתם רוצים לגור?

כמובן שהרוב רוצה לגור בישוב חרדי או בשכונה חרדית, אבל 10% ענו שזה לא משנה להם ו-13% מעדיפים לגור בשכונה מעורבת.

שיעור המוכנים לגור בשכונה או ישוב לא חרדיים גבוה בהרבה ממה שנמצא בסקר דומה לפני מספר שנים. 

גם העדפת מגורים בירושלים או בבני ברק או ישוב חרדי גדול נשחקה.

לשאלה: האם הייתם שוקלים לעבור לפריפריה חרדית עם אפשרויות דיור זולות? השיבו 28% בחיוב ו-32% ענו "אולי, תלוי בתנאים".  

גם נתון זה גבוה בהרבה מנתונים בסדרים קודמים. 



רכישת דירה בעולם החרדי


הסברי ד"ר איתן רגב ופרופ' שי שטרן, מנכ"ל המכון לאסטרטגיה, מבוססים על משמעות קניית דירה בהקשר החרדי. 

המשמעות היא לא רק כלכלית. 

תפקיד ההורים הוא קניית דירה לכל ילד שמתחתן. גמ"ח עשוי להיות מקור מימון משמעותי. 

לצורך כך, חרדים חוסכים סכום כספי בכל חודש בגמ"ח על מנת שיתן להם הלוואה. 

זוהי הגרסה החרדית המקבילה לחיסכון בבנקים למשכנתאות בעולם הלא חרדי. 

ללא דירה בבעלות משפחה חרדית היא לא יכולה לרכוש דירות לילדיה שבגרו. 

ללא יכולת של ההורים להשתתף באופן משמעותי ברכישת דירה לזוג צעיר קשה למצוא שידוך טוב. 

היעדר דירה בבעלות משפחה חרדית עלול לפגוע בילדיהם ולא רק מבחינה כלכלית.


מדוע קטנה היכולת לרכוש דירה?


1. אינפלציה המחייבת תשלומי ריבית גבוהים מעל משכנתאות.


2. משבר כלכלי בגלל המלחמה המתמשכת.


3. נגזרות של משבר הקורונה


4. יכולת ההשתכרות של גברים חרדים בישראל נמוכה.

זה נובע מהיעדר כישורי חיים הנגזרים מכך שברשתות החינוך החרדי הגדולות גברים צעירים ובני נוער לא באמת לומדים לימודי ליבה. 


5. לא חרדים משקיעים כספים באפיקים אחרים, למשל בשוק ניירות הערך. 

הרווחים עשויים לעזור במימון רכישת דירה.

בעולם החרדי זה פחות מקובל. על פי המאמר גם בתחום זה מתרחשים שינויים בעולם החרדי.


בנוסף לגורמים אלה המוזכרים במאמר אציין:


1. שיעור הגברים החרדים העובדים פחת בהשוואה למצב לפני מספר עשורים.


2. בדור הקודם היו חרדים ניצולי שואה שקיבלו פיצויים.

הפיצויים עזרו במימון דירות לילדים.


מסקנות


בלית ברירה, העולם החרדי עובר שינויים מהותיים שילכו ויתעצמו. 

בין השאר:

1. יותר עבודת גברים.

2. יותר רצון של משפחות ללמוד במסגרות המלמדות לימודי ליבה.

3. חשיפה גדולה יותר לעולם החיצוני הרבה בגלל האינטרנט והטלפון החכם.

בעולם של היום חייבים להשתמש באינטרנט ו/או טלפון חכם. 

לחוסר שימוש בהם עשויות להיות גם השלכות כלכליות שליליות. חרדים כבר משתמשים בהם יותר מבעבר. המגמה הזו רק תתחזק.


4. כבר רואים ירידה בשיעור הילודה אצל חרדים. 


5. מגורים באזורים לא חרדיים מגבירים את החשיפה לעולם החיצון ומספקים פיתרון ל"אנוסים" חרדיים ולכאלה ששוקלים לעזוב את הקהילה החרדית. 


השינויים האלה נותנים תקווה לעתיד למדינת ישראל. 



קישורים לפוסטים קודמים באותו נושא


חרדים בישראל 2023: חייים בסרט עם סוף עצוב 



 

האם ההייטק הישראלי הוא קטר 70414?



 

האם תיפול חומת בני ברק?



יום ראשון, 15 במרץ 2020

הלוואות סטודנטים למשפטים והלוואות סטודנטים בכלל

ג'ון גרישם. מקור התמונה: ויקיפדיה


כשאני מטייל בחו"ל אני גם קורא ספרים. ערב אחרי יום עמוס ומייגע או המתנה לטיסה הם זמנים מתאימים במיוחד לקריאה. 
גם בטיול האחרון, שרובו היה בפטגוניה, קראתי ספרים. אחד הספרים שקראתי נכתב על ידי הסופר האמריקאי ג'ון גרישם. 

ספר המתח, שכתב הסופר, מבוסס על מציאות, אם כי לא לגמרי תואם אותה. 
הספר עוסק במספר סטודנטים למשפטים באוניברסיטה כושלת בעיר גדולה בחוף המזרחי. 
הסטודנטים, הקרובים לסיום לימודיהם, מגלים שסיכוייהם למצוא עבודה מכניסה במשפטים נמוכים ולכן לעולם לא יוכלו להחזיר את הלוואות הסטודנט האסטרונומיות שלקחו. 
הם בוחרים לא לסיים את הלימודים ולהתחזות לעורכי דין במשפטים קטנים בנושאי תאונות ותביעות על רשלנות רפואית. 

החלק, שללא ספק, הוא מבוסס מציאות נוגע לחוסר היכולת של סטודנטים באוניברסיטאות בארה"ב להחזיר את הלוואות הסטודנט שלקחו. הם נשארים משועבדים לכל ימי חייהם. 
רק נחתתי בארץ ולקוח שהיה סטודנט בארה"ב שיתף אותי במידע על חוב עבור הלוואה שלקח כסטודנט.

אגב, לפני חודשים מעטים פרסם גיא רולניק מאמר בדה מרקר, העוסק בבעיה הכאובה הזו.

סטודנטים בארצות הברית וגם בישראל צריכים לבחון היטב האם המודל של: לקיחת הלוואות גדולות בריבית גבוהה בזמן הלימודים,  בהנחה שירוויחו מספיק אחרי הלימודים על מנת להחזיר אותן, הוא מודל ישים עבורם?


השורה התחתונה


במידה שיש ספקות מהותיים, צריך לחפש פיתרון אחר או לדחות את הלימודים. 



כמה הערות מהותיות ביחס להלוואות


בעידן הקורונה הנוכחי מורע מצבן הכלכלי של משפחות רבות. גם נותני ההלוואות יודעים זאת ולכן צפו להרבה הצעות לקחת הלוואות. 

בפוסט קודם הלוואות, הלוואות - יותר מדי הלוואות כבר תיארתי את גישתי לנושא. 
להלן כמה הבהקים קצרים:

1. הלוואות צריך להחזיר 
אם יש לכם ספק ביחס ליכולת ההחזר הנוכחית או העתידית שלכם השתדלו להימנע מלקיחת הלוואות.

2. ההחזר גבוה מהסכום שתקבלו
תשלמו ריבית ולפעמים גם עמלות.

3. קחו הלוואות במצבים שבהם זה הכרחי לצורך פיתוח מקור הכנסה
למשל: הלוואה לצורך פיתוח עסק. 
גם במקרה כזה נהגו בזהירות.

4. קחו הלוואות כשאין ברירה
למשל: כשחייו של בן משפחה תלויים בתרופה יקרה ואין מקור כספי אחר.

5. הימנעו כמעט תמיד מלקיחת הלוואות לצריכה
לפעמים עדיף לצרוך פחות.


יום שישי, 12 בדצמבר 2014

דגים או חכות?

שוק הדגים בלונדון 
מקור: ויקיפדיה
דייג חכה בברזיל
מקור: ויקיפדיה










פוסט זה משלים את הפוסט הקודם: אל תדאגו לי יותר מדי. גם נושא פנסיית החובה, לאלה שאולי לא יכולים לשלם אותה, נכלל בדילמה הקלסית של: דגים או חכות? 

הגעת לכפר של אנשים רעבים ליד ים, נהר או אגם ואתה רוצה לעזור להם. מה תיתן להם: דגים או חכות? 

הרשויות בישראל בחרו לתת להם דגים (פנסיה). בשונה מהדילמה הקלסית, הם לא קיבלו את הדגים בחינם: הם משלמים דמי ניהול גבוהים על הפנסיה, שמפרישים המעבידים וגם על החלק המופרש ממשכורתם.

בדילמה הקלסית של דגים או חכות, אני בעד חכות, למי שאפשר להניח שילמד להשתמש בהן: דגים הם פתרון לזמן קצר. חכות הן פתרון ארוך טווח.

המקבילה לחכות בהקשר הנוכחי הוא חינוך לאורינות פיננסית. מדינת ישראל מפגרת בתחום זה אחרי מדינות מפותחות אחרות. במערכת החינוך כמעט ואין חינוך פיננסי. 

כשכתבתי חומר לקורס בנושא כלכלת המשפחה, כתבתי גם על אורינות פיננסית. התייחסתי גם למצב בישראל בהשוואה למדינות אחרות. במדינות מפותחות רבות, הנושא הוא חלק מתכנית הלימודים בבתי הספר. במדינות אחרות יש גם תכניות אורינות פיננסית מסודרות למבוגרים. 

ומה עם הביטוח?
בכתבה בדה-מרקר כתבה מירב ארלוזורוב על המחלוקת בשאלה האם אלה המשתכרים מעט יכולים להרשות לעצמם לחסוך לפנסיה. מה שהיא לא כתבה זה שאין מדובר בחיסכון פנסיוני בלבד. מדובר לרוב בעסקת חבילה: גם חיסכון פנסיוני, גם ביטוח חיים וגם ביטוח אובדן כושר עבודה במסגרת חיסכון בקרן פנסיה.

דואגים לאותם חוסכים לפנסיה לא רק לחיסכון אלא גם לשני הביטוחים שהוזכרו לעיל. 
נתעלם לרגע מביטוח אובדן כושר עבודה, ונתמקד בביטוח החיים. הדאגה לאותם בעלי שכר נמוך, שלא בהכרח יכולים להרשות לעצמם ביטוח חיים, היא לאו דווקא מיטיבה את מצבם. 

הבעיה בהקשר לביטוח החיים במסגרת קרן הפנסיה, שהוא לא בהכרח מתאים לצרכים הספציפיים של כל חוסך פנסיוני. חלק מאותם חוסכים פנסיוניים, מבוטחים בסכום גבוה ממה שהם צריכים (אם הם בכלל צריכים) ונאלצים לשלם פרמיה גבוהה מדי, במצב בו לדעת כלכלני בנק ישראל ספק אם הם יכולים להרשות לעצמם לחסוך לפנסיה, על חשבון מימוש הצרכים המידיים שלהם. 





יום שלישי, 23 בספטמבר 2014

שנה טובה? לא כל כך בטוח

אני רוצה לאחל לכולנו שנה טובה בדברים חשובים כמו בריאות ואושר. אי אפשר להתעלם גם מכלכלת המשפחה ואני רוצה לאחל שנה טובה גם בהקשר זה. 

לא בטוח ששנת תשע"ה, תהיה טובה מבחינה כלכלית. קשה למצוא במה להשקיע את הכספים שחסכנו, משום שמרבית אפיקי ההשקעה אינם נראים מבטיחים. איתן אבריאל בדה-מרקר הסביר מדוע, במאמר שכותרתו: יש לכם כסף פנוי? אתם בבעיה גדולה. הוא מתאר את המצב באפיקי ההשקעות הפופולריים: מניות, אגרות חוב ממשלתיות, אגרות חוב קונצרניות, מטבע חוץ ודירות להשקעה. כמובן שבריבית נמוכה גם השקעה בפיקדונות ובתכניות חיסכון אינה אטרקטיבית. 

העולם המפותח אינו שונה כל כך מישראל: המצב בבורסות שם בדרך כלל דומה למצב בישראל, הריבית נמוכה מאד (ואפילו עלולה להיות שלילית, אליבא דה מריו דרגי, נשיא הבנק המרכזי האירופי), יפן הכלכלה השלישית בגודלה בעולם במשבר מתמשך, כמעט כל מדינות השוק האירופי המשותף בקשיים כלכליים מהותיים וכלכלת ארה"ב טרם עלתה על מסלול חיובי. 

תוסיפו לזה גידול בתקציב הביטחון שמימושו כנראה יגרום לעליה בשיעור המיסים ו/או קיצוץ בתקציבים בבריאות, חינוך, רווחה ועוד, שאנחנו נצטרך להשלים את החסר מכיסנו. 

תוסיפו גם כמה שכנים לא כל כך סימפטיים: דאעש, חיזבאללה, חמאס וכיו"ב שאולי בעטיים יידרש תקציב נוסף או ייגרם נזק כלכלי ישיר למשפחות. 

חכמת ההתנהלות במשבר
בכל מצב התנהלות כלכלית נבונה של משפחות ופרטים חשובה.
במצב טוב במיוחד זה אולי לא כל כך נורא, אם מתנהלים באופן שאינו קרוב לאופטימלי. במצב של משבר או במצב קשה, התנהלות נכונה עשויה להיות קריטית. במצב שאינו טוב לכולם, הפער בין התוצאות שישיג מי שמתנהל נכון למי שאינו עושה זאת גדל.

לכן בנוסף לאיחולים של שנה כלכלית טובה, אאחל לכם גם דבר חשוב לא פחות והרבה יותר ריאלי: שנה של התנהלות כלכלית משפחתית טובה.

יום שלישי, 8 באפריל 2014

השירות הציבורי: מקלט למבוגרים ולעובדים פחות טובים?

אם חשבתם שזו דעתי, כמובן שטעיתם. זהו אחד הרעיונות המסוכנים בו נתקלתי במאמר, שכתבה בגרסה האלקטרונית של העיתון גלובס גברת בשם אורנה רודי. 

חייהם של הכותבים בעידן האלקטרוני קלים יותר מאשר חייהם של עיתונאים במדיה מסורתי. בדפי אינטרנט ניתן לתקן טעויות כתיבה בדיעבד. ייתכן שאף אחד לא יזכור את הטעות.
בעיתונות הכתובה, אחרי שזה יצא לדפוס זה כבר נצרב. כל מה שנותר לך זה לפרסם הודאה בשגיאתך באמצעות פרסום תיקון.

מדוע אני מזכיר את ההבדל בין העיתונות האינטרנטית לעיתונות הכתובה? כמה ימים אחרי שקראתי את מה שכתבה אותה גברת, התקשיתי למצוא אותו, אבל מצאתי מאמר, פרי מקלדתה, עם "זמירות" קצת שונות.

אורנה רודי לא ממש מעניינת אותי. הדעה שהציגה, ומשקפת גם דעת אחרים (חלקם פחות אמיצים ואינם מביעים אותה בגלוי), מעניינת אותי וגם ומסוכנת. בפוסט זה אסביר מדוע העמדה הזו גם שגויה וגם מסוכנת.

הרעיונות העיקריים במאמר
במאמר שני רעיונות עיקריים:

1. צעירים עובדים טובים ממבוגרים ולכן מקבלים אותם לעבודה ולא מקבלים מבוגרים.
כל הטענות על זריקת קורות חיים לפח רק בגלל הגיל המופיע שם אינן מוצדקות משום שהצעירים טובים יותר.
כל הבכיות על אבטלה מתמשכת של מבוגרים אינן בגין אפליה, אלא משום שהם עובדים טובים פחות.

2. את המבוגרים צריך לקבל כעובדים בשירות הציבורי. להעסיק אותם עד גיל מבוגר מהנהוג היום וכך תיפתר בעייתם.
כנראה שהכותבת אינה שותפה לרעיונות הכלכליים של מרגרט תאצ'ר ואיאן מקלאוד (איש מרתק, שנפטר בשנת 1970. כתבתי עליו ערך בויקיפדיה העברית. היה שר בממשלות בבריטניה, שהשפיע גם על מנהיגים מהמפלגה השמרנית, שבאו אחריו. תאצ'ר לקחה ממנו את הרעיון של הפסקת חלוקת חלב לילדי בתי הספר). 
הם אינם מתאימים לעבודה בסקטור הפרטי, ניתן להם לעבוד בסקטור הציבורי.

גילוי נאות
עברתי את גיל 60. עבדתי כ-40 שנה במחשבים וטכנולוגיית המידע.
כעשרים שנים ראשונות כעובד מדינה (ואחרי זה כעובד חברת ממשלתית) שכיר.
ברובן של כ-20 השנים שאחרי זה הייתי יועץ עצמאי.
גם היום פונים אלי מדי פעם לייעוץ. לא רק מישראל: אחת לכמה חודשים צץ ארגון שאני לא מכיר, מארצות הברית או מערב אירופה, שחושב ששיחה טלפונית של שעה איתי בנושא מקצועי מוגדר, שווה לו סכום תלת ספרתי (בדולרים). 

בשנים האחרונות שלחתי פעם אחת קורות חיים למשרת שכיר. מישהו פנה אלי ואמר לי, שכדאי שאדבר עם חברה מסוימת. הם מחפשים עובד בתפקיד ספציפי והוא המליץ להם לפנות אלי. שוחחתי עם מי שמנהל את החברה והתבקשתי לשלוח קורות חיים.
לא התקבלתי. אינני חושב שזה קשור לגיל. 
מדובר בתפקיד שאף פעם לא מילאתי, אבל בהחלט רציתי לעבוד בו גם  עשרים שנה קודם.

בשנתיים האחרונות אני עובד גם בשני תחומים אחרים:
אני מלמד ברידג'. לפני שתגבשו דעה, האם אני עושה זאת בהצלחה קראו: ילדי בתי הספר משחקים ברידג'.

"הכובע" הנוסף שלי הוא ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה. סיימתי הכשרה פורמלית ואני חבר באיגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה.
המכנה המשותף למשפחות (והיחידים) שבאים לייעוץ:  התנהלות כלכלית לא נכונה.
יש ביניהן משפחות שמצבן הכלכלי גרוע.
יש משפחות שמצבן טוב אבל בהתנהלות נכונה יהיה הרבה יותר טוב, ויש משפחות צעירות שמצבן היום טוב אבל ללא תכנון כלכלי, עלולות למצוא את עצמן בעתיד במצב גרוע. דוגמה לקבוצה האחרונה: אנשי היי-טק צעירים, שאולי בגלל רעיונות מהסוג המופיע במאמר של הגב' רודי, ימצאו את עצמם אחרי גיל 40 ללא עבודה.
הפוסט הזה נכתב בהקשר של כלכלת המשפחה. 

הטענה הראשונה: צעירים עובדים טובים יותר ממבוגרים
אפשר להתייחס לטענה בשתי רמות: רמה כללית ורמה פרטנית.
ברמה הכללית משווים בין אוכלוסיות, למשל: גילאי ה-20 מול גילאי ה-40 ומעלה.

הרמה הפרטנית השוואה בין שני אנשים ספציפיים, למשל: אחד בן 25 ואחד בן 50 ששלחו קורות חיים לצורך עבודה בתפקיד מסוים.

הרמה הכללית
לפני כמה חודשים נתקלתי במחקר בנושא זה, שנעשה באוניברסיטה מכובדת בחו"ל. 
מסקנת המחקר: יש יתרונות לצעירים (למשל: מהירות) ויש יתרונות למבוגרים (למשל: ניסיון). התשובה לשאלה: מי עדיף צעיר או מבוגר? תלויה בכישורים הנדרשים באותו תפקיד.
לא כל התפקידים דורשים רק כישורים בהם צעירים עדיפים או רק כישורים בהם מבוגרים עדיפים. במקרים כאלה התשובה לשאלה אינה חד-משמעית.

מהניסיון שלי אני יכול להגיד, שפעמים רבות יש יתרון לצוות המשלב צעירים ומבוגרים. 
מוכר לי פרויקט טכנולוגי גדול, עטור שבחי אנליסטים, שביצע בנק גדול באירופה. אחד המאפיינים הניהוליים היה שילוב עובדים צעירים חדשים  (שמיומנים בטכנולוגיה חדשה) עם מבוגרים ותיקים (שמכירים את הארגון ואת המערכות הקיימות).

הרמה הפרטנית
לפני מספר שנים רב קראתי את הספר נפלאות התבונה (באנגלית: A Beautiful Mind), ביוגרפיה של ג'ון נאש. נאש, מתמטיקאי שזכה בפרס נובל לכלכלה, היה חולה נפש.
אחד הפרקים מתאר את חזרתו לאקדמיה, בגיל מבוגר, לאחר אשפוז ממושך. 
אוניברסיטת פרינסטון העסיקה אותו, על אף שזה לא מכבר שוחרר מאשפוז ולא היה עדיין מסוגל להרצות. הוא נראה כאיש מוזר המסתובב ללא תכלית בקמפוס. 

באחת הפעמים, הוא התיישב בקפטריה ליד מרצה צעיר למתמטיקה, שהתחבט זמן ארוך בבעיה שלא מצא לה פתרון. 
הצעיר שוחח איתו רק מטעמי נימוס. כשנאש שאל אותו על מה הוא עובד, סיפר על הבעיה. הצעיר לא ציפה שהשיחה תקדם במשהו את פתרון הבעיה.  
בסוף השיחה הוא יצא עם פתרון. 

איני משווה את עצמי לגאונים מסוגו של נאש. אני בהחלט משווה את עצמי לאנשים אחרים וחושב שאני לא המבוגר היחיד, שמסוגל לבצע את מה שביצעתי. 
אתם מוזמנים לקרוא פוסט העוסק בגילאות, בו תיארתי כיצד בגיל שמעל ל-50 ביצעתי מטלה תכנותית מורכבת, אחרי שצעירים נכשלו בה. הפעם הקודמת שביצעתי עבודה מסוג זה הייתה כ-20 שנים קודם.

המסקנה מדוגמאות אלה ומהרבה דוגמאות אחרות, שברמה הפרטנית עשויים להיות מבוגרים מעל לגיל 40, שיבצעו תפקיד טוב יותר מצעירים רבים.

הטענה השנייה: מקומם של המבוגרים בשירות הציבורי ולא בסקטור הפרטי
במשך זמן רב אני קורא מדי פעם כתבות בעיתון דה מרקר, המציגות תזה הנוגעת לשירות הציבורי בישראל.
על פי כתבי העיתון, יש בישראל מגזר ציבורי שאינו מתפקד ביעילות ועלותו גבוהה. הטענה המרכזית היא שמגזר ציבורי לא יעיל שעלותו גבוהה, משפיע באופן מהותי על מצבו של המשק הישראלי כלו.

אפשר להתווכח עם הטענה המתייחסת ליעילות ועלות המגזר הציבורי בישראל.
הרבה יותר קשה להתווכח עם הטענה, שאם המגזר הציבורי יקר ולא יעיל, נפגע המשק הישראלי כלו.

מה שמוצע בכתבה זה לקחת את אלה שהם, על פי תפיסת הכותבת, עובדים פחות טובים ופחות יעילים והכניס אותם לעבוד הרבה שנים במגזר הציבורי.


מדוע זה מסוכן?

1. בגלל דעה מוקדמת, מבוגרים נשארים ללא עבודה, לפעמים על אף שהם המועמדים הטובים ביותר לביצוע תפקיד.
זה יכול להיגמר גם יותר גרוע מחוסר תעסוקה.

2. את המחיר של העסקה ארוכת טווח של עובדים לא יעילים במגזר הציבורי נשלם כלנו
משמעות המנגנון היא: פחות בריאות, פחות חינוך,פחות רווחה ופחות דיור. 

3. גם המגזר הפרטי שלכאורה לא ייפגע, למעשה ייפגע.
המנגנון היקר והלא יעיל ימומן במה שאחרת היה יכול לעזור גם למגזר הפרטי. דוגמאות: יהיו פחות תקציבים למדען הראשי לתמוך ב Startups, האוניברסיטאות יכשירו פחות או יכשירו פחות טוב, מהנדסים ורופאים.

השלב הבא
מדוע שנגביל את עצמנו רק למבוגרים שעובדים "פחות טוב" מצעירים? בואו ונדחף לשירות הציבורי גם אחרים ש"עובדים פחות טוב": חרדים, אתיופים, ערבים, נשים בכלל ונשים עם ילדים קטנים בפרט?

כמובן, שלא יהיה מקום לצעירים יעילים שאינם שייכים לקבוצות הבוכות על אפליה. אותם נשלח לעבוד בסקטור הפרטי.

כשזה לא יצליח, יהיה כבר מישהו שיחשוב ברצינות על רעיונות דומים לרעיון הסרקסטי של הסופר ג'ונתן סוויפט. 
סוויפט הציע לפתור את בעיית הרעב באירלנד באמצעות אכילת ילדים איריים על ידי האנגלים.


יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

האם כדאי לקנות דירה?

ביום שישי שעבר פורסמה בעיתון דה מרקר עוד כתבה בנושא:  שוק המשכנתאות המשתולל מנציח פערים ומערער את החברה הישראלית.
העיתונאי אשר שכטר, בחן את הבעיה מנקודת ראות רחבה יותר מאשר מאמרים רבים אחרים בעיתונות הכלכלית בהם נתקלים השכם והערב. 

בכתבה רואיינו מספר מומחים, שהציגו לא רק את מידת הסיכון, שבמשכנתאות גבוהות מדי עבור יכולות המשפחה שלקחה אותן, אלא גם היבטים חברתיים והיבטים נוספים.  
בעקבות קריאת הכתבה (ועוד רבות לפניה ומחקרים שפורסמו בנושא על ידי בנק ישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אגף המחקר של הכנסת וגורמים נוספים) בחרתי להציג לכם בפוסט זה את האופן בו אני תופס את המצב ואת ההמלצות שלי הנגזרות ממנו.

האם לקנות דירה ואם כן באיזה מחיר או לשכור דירה?
אין תשובה אחת עבור כל המשפחות. יש כאלה שכדאי להם לקנות ויש כאלה, שמן הראוי שידחו את חלום הדירה וימשיכו לגור בשכירות.

יש לי תשובה אחת לגבי השאלה מהו הפרמטר הכי חשוב בהחלטה.
אם חשבתם שזה להתאים את עצמכם לנורמות בארץ - טעיתם.
אם חשבתם שצריך לרצות את ההורים המסבירים לכם כמה חשוב לקנות דירה ומוכנים לקחת הלוואות גדולות להרבה זמן - טעיתם.
הפרמטר החשוב ביותר הוא רמת הסיכון.

לקחת משכנתה על מנת לקנות היום דירה, לאחר מספר שנים של עליות מחירי דירות, הוא סיכון. 

סיכון הדומה לרכישת מניות לאחר עליות בבורסה.
יכול להיות שהמניות ימשיכו לעלות וקניתן אותן באמצע גרף העלייה.
יכול להיות שקניתם אותן בשיא, שאחריו תבוא רק ירידה.
יכול להיות שבחרתם דווקא במניה של חברה שכל כך תצליח, שהמניה שלה לא תרד בכלל או תרד מעט.
הדבר היחיד שהוא בטוח: ירידה במחירי המניות תגיע.

באופן דומה:
הדבר היחיד שבטוח הוא שירידה במחירי דירות תגיע. אם קראתם את הכתבה של אשר שכטר, בוודאי הבנתם שאי אפשר, שהן ימשיכו לעלות עד אין קץ.  
למעט שאלת מועד הירידה, שכנראה אף אחד לא יכול לענות עליה, השאלה המהותית היא: האם זו תהיה ירידה או שזו תהיה מפולת?

הסיבה לכך שמנכ"ל חברת בנייה, שרואיין לכתבה, אינו מעוניין בהמשך עליית המחירים היא החשש ממפולת.

כמה טיפים

1. נהלו את הסיכונים שלכם.
אל תקבעו את ההחלטות שלכם (האם לרכוש דירה? באיזה עיתוי לרכוש דירה? באיזה גובה משכנתה והלוואות אחרות לקחת?) על פי מה שאחרים עשו. נהלו את הסיכונים, בדיוק כמו שאתם עושים בחיי יומיום כאשר אתם חוצים את הכביש.
הכרחי לבחון גם תסריטים אופטימיים פחות. 

2. חשוב להבין היטב איזה סוג משכנתה או איזה תמהיל משכנתאות אתם בוחרים.
ההבדל בין בחירה טובה ובחירה פחות טובה, עלול להגיע למאות אלפי שקלים.

3. בתכנון הסכום שתוציאו על רכישת דירה הביאו בחשבון הוצאות נלוות
הוצאות נלוות עשויות להגיע לאחוזים ממחיר הדירה. חשוב שתיערכו מראש ותדעו בכמה כסף מדובר במקרה שלכם.
דוגמאות להוצאות: עורך דין, מתווך דירות, מס רכישה, העברת תכולת הדירה הקודמת, רכישת ריהוט, שינויים ושיפוצים בדירה, התחברות לחשמל, מים וגז וכיו"ב.

4. אל תסמכו על רשויות המדינה
אל תצפו, שרשויות מדינת ישראל יוזילו את עלויות קניית דירה או יגרמו לכך שהדיור להשכרה יהיה זול.
בחינת ההתנהלות של ממשלות ישראל לדורותיהן מראה כי לא הייתה מדיניות עקבית ולא מומשה מדיניות שגרמה להוזלת הדירות. (לא מאמינים לי שאין מדיניות עקבית? קראו את המחקר של תמיר אגמון שקישור אליו מופיע בסוף פוסט זה).

דוגמאות:

א. זוכרים את "רפורמת המרפסות"? אולי גולת הכותרת בהבטחותיו של מר בנימין נתניהו בקדנציה הקודמת.
ראיתם התייעלות בתהליכי שחרור קרקע לבנייה? ראיתם ירידה במחירי הדירות?

ב. דיור ציבורי (עמידר ועמיגור) מספר הדירות בו הולך וקטן. 
לא הייתי חותם על זה, שמשתמשי הדיור הציבורי מרוצים מהשירות שהם מקבלים מחברות אלה.

ג. משכנתאות יקרות לזכאי משרד השיכון
המדיניות: במקום הגדלת הדיור הציבורי -הגדלת הסיוע
המימוש: שוכחים לעדכן את גובה הריבית ובמשך תקופה ארוכה ההלוואות לזכאי משרד השיכון ניתנות בתנאים טובים פחות מאשר הלוואות אחרות. 

ד. העדפה סקטוריאלית בסיוע
המדיניות המוצהרת: הטבות בסיוע לדיור ליוצאי צבא
המדיניות בפועל כאשר שר השיכון ממפלגה חרדית: העדפה גורפת של משפחות חרדיות.

היות שלא רק נושא הדיור, מנוהל באופן לא אופטימלי במדינת ישראל, מאד ייתכן שפתרון של הנושא יושג רק כחלק מרפורמה כוללת באופן התנהלות של השירות הציבורי בישראל.
רפורמה כזאת, אם תתרחש, היא תהליך ארוך ומורכב. 

קראו גם
מה הקשר בין המשכנתה שלכם לבין מצבה הכלכלי של סין?
תמיר אגמון,מודלים שונים של דיור בר השגה במדינות המפותחות ובישראל, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 17 בנובמבר 2010



יום שבת, 7 בספטמבר 2013

לחשוב מחוץ לקופסה: עבודה לאנשים המחפשים שינוי ואולי גם לאנשים המחפשים עבודה

בפוסטים קודמים התייחסתי לבעיה של אנשים, שאינם מצליחים למצוא עבודה. לרוב התייחסתי לבעיה מהזווית של אלה הנדחים מפאת גילם. בפוסט: הטיפשות של שוק העבודה בישראל: אין כניסה מעל לגיל 45 ואולי גם בפוסטים נוספים, הצעתי למחפשי העבודה, לחשוב מחוץ לקופסה.

בפוסט זה אציג מסלול אפשרי למציאת עבודה, מחוץ לקופסה. כן אני יודע, שיהיו קוראים שידעו להסביר לי מדוע מסלול לא שגרתי זה, אינו בשבילם. קיבלתי. הוא מיועד לאותם מעטים, שלהם הוא עשוי להתאים. 

בעיתון דה מרקר של ה 2.9 הופיעה כתבה שכותרתה: הכתובת לאנשים שנמאס להם מהקריירה. הכתבה עוסקת בשני יועצים ארגוניים, שנמאס להם מעבודתם: רוב סימינגטון ודומיניק ג'קמן. לאחר שמצאו חלופות עבודה מספקות יותר ברמה האישית, הם מנסים לאפשר גם לאחרים המחפשים שינוי למצוא עבודות כאלה. 

גם אם הסיבה שאתם מחפשים עבודה, אינה חוסר סיפוק מהעבודה, אלא קושי במציאת עבודה. העבודות הלא שגרתיות המוצעות באתר שלהם אולי יתאימו לכם.

דוגמאות לעבודות המוצעות שם, שמובאות בדה מרקר: מנהל חוף במוזמביק, שף בבית הארחה בשווייץ, מנהל חשבונות בעמותה לשמירה על חיות בר, מורה בבית ספר באוגנדה, מנהל פיתוח עסקי בעמותה.

לאלה שמעוניינים:
כתובת אתר האינטרנט: Startups - Build a better business
החברה שהם הקימו גם פרסמה ספר על הנושא ששמו: Escape The City. הספר מציג את הרעיונות הייחודיים שלהם ביחס לעבודה.

טיסות ישירות בין בהוטן לישראל בפרספקטיבה בהוטנית רחבה

  בחנוכת נקדש בדהיסטי חדש בה השתתפתי. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל לאחרונה התבשרנו על כך שבקרוב יהיו טיסות ישירות מבהוטן לישראל ובחזרה.    מדו...