יום אחרון להפקדה בקרנות השתלמות ובחסכונות פנסיוניים לשנת 2023

היום ה-31 בדצמבר הוא היום האחרון להפקדת כספים בקרנות פנסיה, קופות גמל, ביטוחי מנהלים וקרנות השתלמות. 

אפיקי חיסכון אלה מקנים הטבות מס לחוסכים בהם. גם הקטנת תשלומי מס הכנסה בשנה הנוכחית וגם בחלק מהמקרים פטור ממס הכנסה על רווחים. 

רוב אפיקי החיסכון הללו הם לטווח זמן ארוך מאוד. משיכה מוקדמת עולה לבטל את הטבות המס ועלולה להיות כרוכה במס גבוה יותר.

קרן השתלמות

הייחוד של קרן השתלמות הוא שאחרי 6 שנים מתחילת ההפקדות ניתן למשוך את הכסף ללא תשלום מס רווחי הון. 

אם הפקדתם סכומים מעבר לתקרת הפטור ממס או יותר מאחוז מסוים מההכנסות שלכם כעצמאים, הסכום שמעל עלול להיות ללא פטור ממס הכנסה במקור. 

אני לא ממליץ למשוך את הכסף אחרי 6 שנים, אם אין סיבה טובה לעשות זאת. התשואה במכשיר השקעה זה עשויה להיות גבוהה יותר מהתשואה במכשירים אחרים בגלל הפטור ממס על רווחים.

ההמלצה שלי

אין פתרונות שהם מתאימים לכולם. כל אחד צריך לשקול הפקדה למכשירי חיסכון אלה בהתאם לנסיבות שלו.

לעצמאים יש יותר חופש בקביעת מועד וסכומי ההפקדה. לשכירים מנוכה מהמשכורת לחיסכון פנסיוני ובלא מעט מקרים גם לקרן השתלמות. 

לעצמאים אני ממליץ לשקול הפקדה עוד היום לקרן השתלמות. 

הסיכונים

מדינת ישראל במצב כלכלי מאתגר. זה משליך גם על כלכלת יחידים ומשפחות. 

המלחמה ונגזרותיה (נרצחים, חטופים, מפונים, חיילים שנהרגו או נפצעו, עסקים שנפגעו ומעגלים נוספים שנפגעו) יחייבו הגדלת תקציב. 

המקורות יכללו כמעט בודאות גזירות כלכליות על הציבור. 

לא מן הנמנע שיהיו גם הרעות או ביטולים של הטבות מס.

להערכתי, קשה יותר לפגוע רטרואקטיבית בהפקדות שכבר נעשו מאשר בהפקדות עתידיות.

אני מציע להביא בחשבון גם את השיקול הזה.

האם חברות הביטוח הן הגיבור הרע במערבון בו כיכבו בעל כורחם דני ודנה?

 האיש שירה בליברטי ואלנס בבימוי ג'ון פורד
מקור התמונה: ויקיפדיה 

לפני שנתחיל לצפות במערבון, נזכיר לכם שדני ודנה הם שמות בדויים לחלוטין. דני ודנה הם עצמאים שלהם עסק משותף. הם אינם בני זוג בחייהם הפרטיים.

העלילה הטיפוסית במערבון

על עיירה נידחת במערב ארה"ב, משתלטת חבורת בריונים אלימה. החבורה פוגעת בתושבים ועושקת אותם. השריף המקומי, מפחד להתעמת איתם ולכן משתף איתם פעולה.

משום מקום מופיעים הגיבורים הטובים (לפעמים זה רק גיבור אחד), רכובים על סוסים. הם לא מפחדים להתעמת עם הבריונים בבית המרזח המקומי. המשך העלילה הם קרבות יריות, מתובלים לפעמים בפרשת אהבה של הגיבור עם יפהפייה מקומית. 

הסוף הוא טוב. חלק מהבריונים נהרגים. חלק מהבריונים בורחים לבלי שוב והשריף מודח או נהרג. 

דני מצטרף לקרן פנסיה

כשהיה דני בן 13 הוא התחיל לעשן. המניע היה הרצון להרשים את אחת מבנות כיתתו. בגיל 17 למד דרכים בוגרות יותר על מנת להרשים נערות והפסיק לעשן. כשהיה בן 27 פתח את העסק המשותף עם דנה והתחיל בחיסכון בקרן פנסיה.

בטופס לחברת הביטוח סימן שאינו מעשן.

לא מעט שנים אחרי כן, חלתה אימו במחלת אלצהיימר והפכה לסיעודית. דני נקרע בין העבודה, האישה והילדים והטיפול באימו החולה. דני חזר לעשן. הוא לא דיווח לחברת הביטוח על השינוי. 

דני "הפסיק לעשן"

לפני כמה עשורים, כשהייתי רווק צעיר, נהגתי לאכול לפעמים בסטקיות בשוק מחנה יהודה, בשעות הערב המאוחרות, אחרי שעה 23:00.

הסטקייה שנראתה הכי גרוע נקראה "אבו שאבי". בעל הבית לא תמיד היה הכי צלול. ככה זה כשאתה לא מפסיק לשתות עראק. אבל היא גם הייתה הסטקייה הכי טובה לטעמי. הייתה לזה גם הוכחה, שישבה בשולחן לידי.

אלה היו בעלי מסעדות, שסיימו את יום העבודה שלהם בארוחה אצל "אבו שאבי". 

הם גם היו אחראים על הצד האמנותי. הם סיפרו, סיפורים משעשעים, שהזכירו לי את הגשש החיוור. לא במקרה: הגשש גברי בנאי ואחיו יוסי בנאי ז"ל, שכתב חלק מהחומרים שלהם, גדלו במחנה יהודה.

המשמעות של "הפסיק לעשן" בשפה של יושבי השולחן הסמוך, היא נפטר או הלך לעולמו. זה בדיוק מה שקרה לדני אחרי שחלה בסרטן ריאות.

האם יקבלו יורשיו כסף מחברת הביטוח?

איני יודע האם חברת הביטוח תשלם סכום כלשהו לאלמנתו ויתומיו של דני.

אני יודע שהיא בוודאות לא תשלום להם את מלוא הסכום המופיע בפוליסה.

בנוסח הפוליסה, שדני כמו רבים וטובים אחרים לא קרא, כתוב שעליו לדווח לחברת הביטוח אם הוא מתחיל לעשן. דני לא דיווח. החוקר מטעם חברת הביטוח יגלה מהר מאד, שהוא עישן במשך כמה שנים באופן סדיר. לו היה מדווח, היה צריך לשלם פרמיה גבוהה יותר.

בסיפור של דני חברת הביטוח אינה הגיבור הרע של המערבון.

דנה התחתנה

כשדני ודנה פתחו את העסק גם דנה הצטרפה לקרן הפנסיה. דנה בריאה לגמרי ואינה מעשנת. אבל תמונות מושלמות יש כנראה רק באגדות: דנה נותרה רווקה. בגיל 39 התחתנה וילדה את בנה היחיד.

הסיפור הזה הוא יותר אופטימי מהקודם: היא לא חלתה ולא נפטרה. 

יש רק בעיה אחת: דנה שילמה במשך כל שנות רווקותה עבור ביטוח, שלעולם לא יהיה אירוע בו תקבל כסף מחברת הביטוח.

רווקים רבים אינם מודעים לתשלום הזה ואינם מבטלים אותו.

על מה שילמה דנה ללא סיבה?

קרן הפנסיה מפרישה באופן אוטומטי מהתשלום שמשלם המבוטח, לפרמיה עבור תשלום לאלמנה וליתומים, אם חס וחלילה ילך המבוטח לעולמו.

לאנשים צעירים רבים שיש להם ילדים קטנים, הגיוני לבטח מפני סיכון שבמקרה של מוות, יחסר כסף לאלמן/אלמנה וליתומים.

זה לא המקרה של דנה ורווקים רבים אחרים שלהם אין ילדים ואין אלמנים. 

כיצד זה עובד?

1. חברת הביטוח מפעילה אוטומטית ביטוח לטובת השאירים

2. אם המבוטח פונה אליה ואומר שהוא רווק ומבקש לבטל יש תהליך לביטול (בחברת מגדל צריך למלא טופס. בפניקס הישראלי, לא ברור מה התהליך. אין להם טופס).

3. אחרי כל שנתיים באופן אוטומטי, מחודש הביטוח לטובת השאירים. אם המבוטח פונה שוב לחברה הוא עובר שוב את התהליך לביטול.

אתם בוודאי מבינים שחלק גדול מהמבוטחים הרווקים, אינם מודעים למה שכתוב כאן.

אתם בוודאי מבינים, שרק מעטים מהמבוטחים הרווקים שביטלו את הביטוח לטובת השאירים, טורחים לעשות זאת כל שנתיים (אם אתם רווקים, כיתבו את זה כאירוע ביומן הממוחשב שלכם. האירוע צריך להתרחש כחודש, חודשיים לפני שעוברות שנתיים). 

הבעיה העקרונית

אם דני היה צריך להודיע לחברת הביטוח שהוא התחיל לעשן, מדוע שדנה לא תודיע לחברת הביטוח שהיא התחתנה או שנולד לה ילד מחוץ לנישואים?

מדובר פה במצבים זהים עקרונית, שבאחד מהם המבוטח צריך לדווח על שינוי (הגיוני) ובשני הוא צריך לדווח כל שנתיים שלא חל שינוי. ברור לחלוטין, שהטלת הדיווח על המבוטח במקרה השני בלתי הגיונית בעליל.

מספיק שמבוטח דיווח פעם אחת על רווקותו ללא ילדים, על מנת שחברת הביטוח לא תנכה לו פרמיה לטובת ביטוח עבור שאירים.

השתנה המצב? שהמבוטח ידווח.

לא דיווח? יורשיו ייפגעו, כמו יורשיו של דני בסיפור הראשון.

אני רוצה להרגיע אתכם: ברוב המקרים יורשיו לא ייפגעו. יש מי שיש לו אינטרס לבדוק האם דנה התחתנה ונולדו לה ילדים, על מנת לבטח ביטוח שאירים.

יש אפילו שניים כאלה: חברת הביטוח וסוכן הביטוח. גם החברה וגם הסוכן מרוויחים מכך שדנה תבטח את עצמה באותו ביטוח. אפשר לסמוך עליהם, שהם ידאגו לעדכן אותה.

בחזרה למערבון

צר לי, אבל בסיפור של דנה, חברות הביטוח הם כן הגיבורים הרעים במערבון.

השריף הוא הממונה על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר.

לא אתן לכם תשובה לשאלה: האם השריף הקודם פרופ' עודד שריג הוא השריף הטוב או השריף הרע?

אתמקד בגברת דורית סלינגר, המכהנת כרגע בתפקיד. יש לה הזדמנות לעשות היסטוריה בז'אנר המערבונים.

בכל המערבונים שראיתי, הגיבורים הטובים, כולל השריף החדש, היו גברים. זו הפעם הראשונה, שאישה יכולה למלא את תפקיד הגיבור הטוב במערבון ולמנוע מ"הרעים" לחייב מבוטחים לדווח כל שנתיים שלא חל שינוי במצבם.

  

להלוות בלי סיכון

בפוסט קודם שכותרתו: הלוואות, הלוואות - יותר מדי הלוואות, בחנתי הלוואות מזווית של מי שלוקח אותן.

בפוסט אחר שאלתי: ממה עלולים הבנקים להפסיד? התשובה: כאשר לקוחות אינם יכולים להחזיר הלוואות (או אשראי אחר שלקחו).

לרוב מי שנותן הלוואה מרוויח בגלל הריבית המתווספת להחזר ובגלל העמלות שהוא גובה.

הסיכון הוא איבוד חלק או כל כספו כאשר לווים אינם יכולים להחזיר את ההלוואה.

האם יש מודל שבו למלווה אין סיכון כאשר לווים אינם מחזירים את ההלוואה שנטלו?

מסתבר שכן. ניחשתם נכון בישראל. מדובר בחברות הביטוח המנהלות את החיסכון הפנסיוני שלי ושלכם.

הן פשוט מלוות כסף שאינו שלהם. אם מתממש סיכון ולווים לא מחזירים את האשראי, בעלי הכסף מפסידים.

המודל פשוט:
1. אנחנו והמעבידים של השכירים שבינינו מפרישים לפנסיה (יש חובה חוקית להפריש לפנסיה).
2. חברת הביטוח המנהלת את החיסכון הפנסיוני משקיעה את הכסף.
3. ההשקעות הן בשוק ההון ובאפיקים אחרים. 
4. אחד האפיקים הוא הלוואות.

הקופון שגוזרות חברות הביטוח הוא קופון "שמן" של דמי ניהול. ראיתי כבר חישובים על פיהם הקופון מגיע לכשליש מהחיסכון שלנו. 

מה קורה כשהלווה לא מחזיר לחברת ביטוח את הכסף?
היות שהחברה השקיעה את כספנו ולא את כספה, רק אנחנו מפסידים. 
חברת הביטוח כבר גזרה את הקופון שלה. 
אין קשר בין גובה דמי הניהול לבין איכות הניהול. לא משנה האם הצליחה או נכשלה בכל מקרה היא תגזור את אותו "קופון".

מלווים: בנקים  
כשבנק מלווה כסף הוא מלווה כסף שלו.גם אם מדובר בכסף שאתם או אני הפקדנו בפיקדון, זה כסף של הבנק. הבנק התחייב להחזיר לי את הכסף עם ריבית. לכן כשלווה לא מחזיר לו את ההלוואה, הבנק מפסיד. 

בנקאים ובנקאים נחשבים בדרך כלל ל"מרובעים", שמרנים ובעיקר שונאי סיכונים (Risk Averse). לפעמים הם יעדיפו רווח קטן יותר ללא סיכון, על פני רווח גדול יותר עם סיכון להפסד. לפיכך הם פיתחו כלים, מערכות ותהליכים על מנת להעריך את הסיכון במתן אשראי וכלים על מנת להכין את עצמם מראש למצב בו, על אף שהעריכו שהסיכון אינו גבוה, הסיכון התממש. 

דוגמאות לכלים: ערבים למשכנתה או לסתם הלוואה גדולה וביטחונות כנגד הלוואה, כלומר: שיעבוד נכס פיננסי או נכס אחר של הלווה לטובת הבנק.
אם חו"ח הלווה אינו מחזיר את ההלוואה, הבנק רשאי לחלט את הנכס. 

הרגולטור הבנקאי
גם הרגולטורים הבנקאיים ברמה הלאומית (המפקח על הבנקים בבנק ישראל) וברמה בינלאומית, תורמים למניעת מצב בו בנק לוקח יותר מדי סיכונים במתן אשראי. 
כך למשל, הרגולטורים מחייבים את הבנקים לשמור כספים שלהם למקרה של חובות מסופקים (חובות של נוטלי אשראי שאינם יכולים להחזיר). ברמה הבינלאומית הוגדרו תקינות הנקראות על שם העיר בזל שבשוויץ: בזל1, בזל2, בזל3 וכיו"ב. ככל שהסיומת גבוהה יותר (בזל2 גבוה מבזל1 וכו'), התקן מחמיר יותר ומכסה תחומי סיכון נוספים.

השורה התחתונה: בנקים נוטים להיערך לסיכוני אשראי מרצונם הטוב ו/או בשל דרישות הרגולטור.  

מלווים: חברות הביטוח מכספי הפנסיה שלנו
כפי שכבר תיארתי קודם, אין לחברת ביטוח סיכון כספי בהשקעה בהלוואות. לא מתכון מוצלח במיוחד למניעת הלוואה ללווים, שלא בהכרח יחזירו את ההלוואה. 

הסיכון היחיד הוא פגיעה במוניטין, שפגיעה בו אולי תידחף לקוחות לזרועותיהן של חברות ביטוח מתחרות (גם האפשרות להחלפת קרן פנסיה או ביטוח מנהלים בקרן פנסיה או ביטוח מנהלים של חברה אחרת, אינה פשוטה כלל ועיקר).

לחברות הביטוח אין את המסורת והניסיון של הבנקים בתחום של מתן אשראי. לפיכך גם מנגנוני ניהול הסיכונים שלהם, בהקשר זה, הם פחות מפותחים. 

איפה הרגולטור?
אם תחזרו לרגע לאיור, שבראש הפוסט תראו מישהו מחפש משהו עם זכוכית מגדלת. אל תוציאו מכלל אפשרות, שהוא מחפש את הרגולטור: הממונה על שוק ההון במשרד האוצר. 

בנושא בו עוסק הפוסט, הממונה על שוק ההון הוא נוכח-נפקד (השתמשתי בלשון זכר משום שמדובר לא רק בממונה הנוכחית, אלא גם בקודמה). לא רק שהרגולציה פחות מפותחת מהרגולציה הבנקאית, משום שהפיקוח על שוק ההון חדש יחסית. נראה לכאורה, שלא נעשה מאמץ רב בתחום זה. 

נדרשת שקיפות. על חברות הביטוח לדווח הן לרגולטור והן לבעלי הכסף (אנחנו) את הדברים הבאים ביחס להלוואות שהן נותנות:

1. איזה אחוז מסך הכספים בקרן פנסיה או בתכנית פנסיונית אחרת, הופנה להלוואות?
מי שקרא את הפוסט הקודם: הלוואות, הלוואות - יותר מדי הלוואות, מבין שבמצב היום, אין מדובר באפיק השקעה סולידי. לא נדרש הרבה למעבר למצב בו חלק מהלווים לא יוכלו להחזיר את מה שלוו.

2. מי הם הלווים, שלוו מעל לסכום מסוים?
על  מנת לדעת האם יש לווים שיש חשש אמיתי, שלא יחזירו את חובם או חלק ממנו. לא יחזירו לא בהכרח אומר, שלא יהיה להם כסף להחזיר. 

אין לי בעיה שילוו את כספי לממשלת דנמרק. קרוב לוודאי שהיא תחזיר את ההלוואה והריבית עליה.
יש לי בעיה שילוו אותו לרפובליקת בננות ענייה. ייתכן מאד שהיא לא תוכל לעמוד בהחזרים. אל תוציאו מכלל אפשרות, הפיכה שתעלה לשלטון מנהיג חדש, שיתנער מכל חובותיו של קודמו.

אין לי בעיה שחברת הביטוח תלווה את כספי לסטף ורטהיימר למשל. קרוב לוודאי, שהוא יוכל להחזיר את הכסף, ולא פחות חשוב, אם הוא יוכל להחזיר, הוא יחזיר.
יש לי בעיה שחברת הביטוח תלווה את כספי לכמה אנשי עסקים ישראליים, אילן בן-דב למשל. כנראה שהוא יכול להחזיר את הכסף, אבל אני לא ב-100% משוכנע, שהוא לא יעדיף להשקיע אותו במשחק פירמידה, כלומר: באחת החברות הלא-רווחיות בפירמידת החברות שלו.

3. באילו תנאים ניתנה לכל אחד מהם ההלוואה?
גם אם נתנו את ההלוואה למישהו אמין ומבוסס כלכלית, אני רוצה לדעת האם נתנו לו אותה בתנאים חריגים לטובתו. אם כן אז מדוע?

הערת שוליים
חברות הביטוח לא פועלות בקוו העסקי של תכניות פנסיה בלי סיכונים. הסיכון העיקרי הוא עלייה גדולה מהצפוי בתוחלת החיים, שתחייב אותן לשלם ליותר אנשים, יותר זמן. המשמעות עלולה להיות הפסד כספי.

לא אתפלא אם וכאשר זה יקרה, שבסופו של דבר מי שישלם יהיו שוב החוסכים ומקבלי הגמלאות.

להתמקח עם חברות הביטוח: הפעם מגדל מקפת

כבר כתבתי לא מעט פוסטים בנושא הפנסיה והחיסכון הפנסיוני (רשימה מופיעה בסף הפוסט). אחד הגורמים המקטינים באופן משמעותי את גובה הפנסיה שתקבלו הם דמי הניהול הגבוהים, שגובות חברות הביטוח. בכתבה של רחלי בינדמן בכלכליסט שכותרתה: שיטת מצליח בקרן הפנסיה -לקוחות מגדל התבשרו דמי הניהול קפצו לתקרה. כותבת העיתונאית על העלאת דמי הניהול בקרן הפנסיה מקפת של מגדל למקסימום שמאפשר החוק.

מה עליכם לעשות?

1. לפתוח את המכתבים ששולחת לכם חברת הביטוח (מה שחלק גדול מהמשפחות לא עושה). ראו גם: דווחי קופות גמל, ביטוחי מנהלים, קרנות פנסיה - מדוע לא לזרוק לפח בלי לפתוח את המעטפות?

2. לקרוא בעיון את מה שכתבה לכם מגדל-מקפת. רצוי להשוות לדוחות קודמים, אם תייקתם אותם באופן מסודר, ולראות בכמה העלו לכם את העמלות.

3. להבין שהנחות ניתנות לפרק זמן מוגבל. לפי הכתבה במקרה של מגדל-מקפת מדובר בשנתיים.

4. להתמקח ולדרוש את החזרת ההנחה. חשוב להציג לחברה, שאם לא תחזיר לכם את ההנחה, תשקלו להעביר את החיסכון הפנסיוני לגורם אחר.

5. תהיו מוכנים לעמוד במילתכם ולהעביר את החיסכון לגורם אחר, אם לא תקבלו את ההנחה.

6. אם אתם מנהלים יומן ממוחשב, ציינו אירוע בעוד שנתיים שבו תציינו, שהגיע הזמן לפנות למגדל-מקפת לחידוש ההנחה.

ייתכן שבפעם הבאה הטקטיקה תהיה לא להודיע לכם ולהעלות את העמלות ולכן תהיה מוכנים להקדים רפואה למכה (זו הטקטיקה של מגדל וחברות אחרות לגבי רווקים החוסכים בקרן פנסיה ואינם מעוניינים בביטוח חיים).

רשימת פוסטים על פנסיה

מוקדם מדי לפרישה מוקדמת מהעבודה

פנסיה: מה אפשר ללמוד מהעבר על העתיד?

לאן הולכת הפנסיה שלך?

מה קרה בביטוחי המנהלים בישראל?

ג'ורג' ברנרד שו והפנסיה שלכם

דווחי קופות גמל, ביטוחי מנהלים, קרנות פנסיה - מדוע לא לזרוק לפח בלי לפתוח את המעטפות?

מרץ ואפריל הם החודשים בהם מקבלים החוסכים דוחות שנתיים מקופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות וביטוחי מנהלים. בימים אלה קיבלתם או תקבלו דוחות לשנת 2012.

רבים מאלה המקבלים אותם זורקים את המעטפות ישירות לפחי האשפה, מבלי אפילו לפתוח אותן. אחרים מאחסנים אותם במקום כלשהו, בבית בלי לפתוח אותן. 

בפוסט קצר זה אסביר מדוע כדאי לכם לפתוח אותן ולקרוא את הדוחות או לחילופין להיעזר באדם מקצועי, שיקרא אותם עבורכם ויוודא (בעזרתכם) את נכונות הדוחות. 

ההסבר הוא באמצעות מספר קטן של טיפים ובאמצעות הפניה לפוסטים קודמים שלי.

טיפים

1. שכירים? יש לוודא שהמעביד אכן הפקיד את הסכומים המופיעים בתלוש המשכורת.

לא חשוב מה כתוב שהופקד בתלוש המשכורת, מה שקובע זה מה שבאמת הופקד. מה שבאמת הופקד, יופיע לכם בדוח השנתי שקיבלתם מחברת הביטוח/בית ההשקעות. 

הבדיקה פשוטה: רואים האם מופיעים סכומים חודשיים בחלק של הדוח בו מפורטים התשלומים במהלך השנה האחרונה. 
אם אתם זוכרים מה הן ההפרשות, שהמעביד צריך להפריש עבורכם וגם בערך מה הם הסכומים או אחוזים, בדקו שבכל חודש מופיע סכום דומה לסכום המשוער.

אם אינכם זוכרים, פתחו את תלושי המשכורת והשוו את סכומי הניכויים המופיעים שם, לסכומים המופיעים בדווח השנתי שקיבלתם.

2. עצמאיים או שכירים המפקידים בעצמם? יש לוודא שאכן מופיעים הסכומים שהפקדתם  
המנגנון דומה למנגנון הבדיקה של הפקדות מעביד. אתם צריכים לדעת כמה כסף הפקדתם במהלך השנה ולוודא שהוא מופיע בדווח. 

3. מסולקת היא מסוכנת

אם בפוליסות ביטוח מנהלים או בקרן הפנסיה שלכם מופיעה המילה מסולקת, ייתכן שאתם בצרה. זה הרבה יותר משמעותי מאשר גובה דמי הניהול או התשואה, שכולם מציעים לכם לבדוק ולהשוות. זה גם הרבה יותר פשוט. 

המשמעות של המילה מסולקת בהקשר זה היא, שהופסקו ההפקדות לחיסכון פנסיוני בחודשים האחרונים. לאחר תקופה מוגדרת, שבה לא הופקדו כספים, והפוליסה או קרן הפנסיה מוגדרת כמסולקת, לא יהיה ניתן להפקיד בה סכומים נוספים. 

אם תרצו או תאלצו להמשיך בחיסכון פנסיוני, תצטרכו לפתוח חיסכון חדש, שהתנאים שלו יהיו הרבה יותר גרועים. 
אם תאריכו ימים, המעבר מתכנית פנסיונית ישנה לחדשה, יעלה לכם הרבה מאד כסף.  בשביל אותם 1,000 ש"ח גמלה חודשית, תצטרכו להפקיד כמה עשרות אלפי שקלים יותר בתכנית החיסכון הפנסיוני החדשה.

מסולקת, יכולה להופיע משום שבחרתם מרצונכם הטוב, להפסיק לחסוך באותה תכנית פנסיונית.
אם זה המצב, ייתכן שטעיתם וייתכן שלא, אבל הדווח משקף את מה שרציתם.

היא יכולה להופיע גם מסיבות אחרות, למשל: מעביד שלא העביר את הכספים, שהופיעו בתלוש שלכם, עצמאי ששכח להפקיד או שכיר, שפוטר ובצוק העיתים, שכח שיש לו חיסכון פנסיוני.
אם הפנסיה מסולקת, ללא כוונה שלכם, רוצו מהר לסוכן הביטוח, חברת הביטוח או גורם רלבנטי אחר וטפלו בהחזרת המצב לקדמותו.

4. תחזית קצבה צפויה נתון חשוב ובעייתי    
זו אולי השורה החשובה ביותר בדוח. זה גובה הקצבה שתקבלו בהנחה, שלא יופקד כסף נוסף לחיסכון פנסיוני ובהנחה שיהיו רווחים בשיעור מסוים (ריבית, הצמדה וכיו"ב) לאורך השנים עד לפנסיה.

היזהרו להתייחס למספר כמו שהוא, מהסיבות הבאות:

1. ההנחות על התשואה לא בהכרח יתממשו. יש הבדל גדול בין תכניות פנסיוניות שונות: בחלקן קל להניח הנחות מדויקות למדי (למשל: בתכנית המבטיחה הצמדה למדד וריבית קבועה) ובאחרות ההנחות עלולות להתברר כרחוקות מהמציאות. 

2. אם מקדם ההמרה לקצבה אינו מקדם מובטח, עליה בתוחלת החיים עלולה להקטין את גובה הקצבה, במועד סמוך לפרישה. הפער בין המובטח למה שתקבלו עשוי להגיע לכמה אחוזים.

3. השאלה המהותית, לגבי מי שאינו קרוב לגיל פרישה,  היא כמה אצטרך עוד לצבור, על מנת שההכנסות שלי לאחר שאפרוש, יענו על הצרכים שלי. זו שאלה לא פשוטה, התלויה גם בדפוסי ההוצאות היום, דפוסי ההוצאות העתידיות לאחר הפרישה והמקורות הכספיים הקיימים בנוסף לפנסיה.

צפו לקבל פחות מהתחזית המופיעה בדוחות ולא יותר ממה שמופיע. 

קישורים לפוסטים קודמים

1. מעריב מנקודת המבט של כלכלת המשפחה
2. מוקדם מדי לפרישה מוקדמת מהעבודה
3. פנסיה מה אפשר ללמוד מהעבר על העתיד?
4. ג'ורג' ברנרד שו והפנסיה שלכם
5. מה קרה בביטוחי המנהלים בישראל?
6. לרוץ למרחקים ארוכים


המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. ניתן ליצור איתי קשר באמצעות טלפון: 054-4480616 או באמצעות דוא"ל avi.rosenthal@gmail.com

פנסיה: מה אפשר ללמוד מהעבר על העתיד?

בשני הפוסטים הקודמים עסקתי בפנסיה.

בראשון שכותרתו: לאן הולכת הפנסיה שלך? הצגתי את שלושת הרבדים ואת הבעיות מזווית ראיה של הפרט ושל מי שמשלם לו. הסיבה העיקרית לבעיות היא העליה בתוחלת החיים.

כותרתו של השני: מה קרה בביטוחי המנהלים בישראל? בפוסט זה התמקדתי בביטוח המנהלים ובבעיות שנוצרו, עקב השימוש במקדם המרה קבוע הנקבע ביום ההצטרפות לביטוח המנהלים.

בפוסט זה אסקור בקצרה את מה שהתרחש בעבר על מנת לנסות להבין מה צפוי לקרות בעתיד ומה כדאי ואפשר לעשות היום.

על מנת לתאר את מה שקרה, אתייחס בנפרד לרובד הראשון ובנפרד לרובד השני. ברובד השני אתייחס לכל מכשיר לחיסכון פנסיוני בנפרד. 

הרובד הראשון: ביטוח לאומי

גיל המינימום לקבלת קצבת זיקנה היה עד יוני 2004 היה 65 שנים לגברים ו 60 שנים לנשים.
החל ממועד זה הועלה הגיל ואין קריטריון אחיד לגיל קבלת הקיצבה.
לכל אחד מהמינים יש שני גילים רלבנטיים:
1. גיל הפרישה שהוא 62 לנשים ו 67 לגברים. בגיל זה זכאים לקבל קיצבה מהמוסד לביטוח לאומי בכפוף לגובה ההכנסה.
2. גיל הזכאות בגיל זה זכאים לקבל קיצבת זיקנה ללא קשר למבחן הכנסה. גיל הזכאות לנשים הוא 65 ולגברים הוא 70.


מסקנה: המגמה היא לתת פחות קצבת זיקנה בגלל עלייה בתוחלת החיים ובגלל קשיים כספיים של המוסד לביטוח לאומי.
אפשר לצפות בעתיד לעלייה בגיל בו מתחילים לקבל קצבת זיקנה ו/או להקטנת גובה הקצבה. 

הרובד השני: פנסיה תקציבית

פנסיה תקציבית הוא החיסכון הפנסיוני הטוב ביותר מבחינת החוסך. זכאים לקבל אותה נבחרי ציבור, עובדי מדינה, אנשי צבא קבע, שוטרים, מורים וקבוצות נוספות של עובדי ציבור. העובד צובר זכויות פנסיה והמעביד (ברוב המקרים המדינה) משלם לו מתקציבו.

המנגנון מבוסס על צבירה של אחוזים. לגבי רוב הקבוצות, מדובר בצבירה של 2% על כל שנת עבודה. לצורך החישוב לוקחים את שכרו האחרון של העובד ממש לפני פרישתו והוא מהווה בסיס לחישוב הפנסיה (לפעמים מוסיפים לו גם דרגה או שתיים לצורך חישוב הפנסיה). 


בנוסף לכך שהפנסיה מובטחת, יש לפנסיה תקציבית שני יתרונות בולטים:
1. החישוב הוא לפי משכורת אחרונה במערכות, שבהן ההתקדמות בשכר תלויה בוותק.
כתוצאה מהתלות בוותק ברוב המקרים, המשכורת האחרונה תהיה גבוהה יחסית למשכורות בשנים קודמות ולכן סביר, שהפנסיה תהיה גבוהה יחסית.
2. עד לפני מספר שנים לא נוכה משכרו של העובד סכום כלשהו לצורך חיסכון פנסיוני.
בשנים האחרונות התחילו לגבות משכר העובד באחוזים נמוכים בהרבה מאשר במכשירים פנסיוניים אחרים. ביחד עם התחלת ההפרשה משכרו של העובד לפנסיה, הוסיפו הפרשות של המעביד והעובד לפנסיה צוברת (בפנסיה צוברת מקבל העובד את מה שהוא צבר באופן אישי ולא אחוזים משכרו  על פי מספר שנות עבודתו) מהחלק הלא פנסיוני בשכרו של העובד.  


כתוצאה ממנגנון הפנסיה התקציבית, צוברת המדינה התחייבויות עתידיות בסכומים גבוהים מאד, לפיכך בשנת 2001 נפסקה קליטת עובדי מדינה במסלול של פנסיה תקציבית.  
גיל הפרישה לפנסיה הועלה מ 65 ל 67 לגברים ומ 60 ל 62 לנשים. גיל זה חל גם על פנסיה תקציבית.
בכוחות הביטחון בהם עובד שפרש קיבל פנסיה תקציבית החל מגיל 40  הועלה גיל הפרישה.


מסקנות:
1. תנאי הפנסיה התקציבית הם בתהליך של הרעת התנאים.
2.  פנסיה תקציבית הפך ל"מועדון סגור" ללא מצטרפים חדשים. ככלי חיסכון פנסיוני אינו רלבנטי כמעט לכל למי שאינו כלול בהסדר זה.

הרובד השני: קרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות

קרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות היו מנגנון הסתדרותי הדומה לפנסיה התקציבית. המוכרות והגדולות ביניהן הן מבטחים ומקפת.  גם בהן קיבלו עובדים פנסיה על בסיס צבירה של 2% לשנה ועל פי המשכורת האחרונה. בשונה מפנסיה תקציבית, העובדים והמעבידים שילמו לקרנות, אבל שילמו אחוז נמוך יחסית ורק בשלב, שבו כבר הגיעו לגרעון אקטוארי (סכום הצבירה היה קטן מסכום ההתחייבויות הפנסיוניות) העלו את אחוזי ההפרשה. כל זה לא הועיל והגרעון האקטוארי שלהן, הגיע בשנת 1991 ל 25 מיליארד ש"ח ובשנת 1996 ל 53 מיליארד ש"ח. 


לגירעון תרמו מדיניות השקעה לא נבונה של קרנות הפנסיה, נכונות לקחת התחייבויות מופרזות של הבטחת תנאי פנסיה למצטרפים חדשים,  עלייה בתוחלת החיים, ומחסור במצטרפים צעירים חדשים (שבלט במיוחד בקרן לפועלי בניין כאשר מרבית כוח העבודה בענף זה היו לא-ישראליים).


הממשלה שלקחה על עצמה את תשלום הגרעון האקטוארי התנתה זאת בהרעת התנאים לחוסכים בקרנות ובמניעת הצטרפות עמיתים חדשים לקרנות. 


מסקנות:
1. תנאי הפנסיה בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות הורעו וייתכן שיורעו שוב בעתיד.
2.  קרנות הפנסיה ההסתדרותיות הפכו ל"מועדון סגור" ללא מצטרפים חדשים. ככלי חיסכון פנסיוני אינן רלבנטיות לכל למי שלא היה חבר בהן במועד הלאמתן בשנת 2003. 

הרובד השני: קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות

קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות, הן קרנות פנסיה שהוקמו לפני שנת 1995 ולא צברו גרעון אקטוארי. חוסכים חדשים אינם יכולים להצטרף אליהן. קרנות אלה נבנו כקרנות בהן הסכום שחוסך מקבל נקבע על פי סכום החיסכון שצבר. הגדרה לא לגמרי מדויקת, משום שמאחורי הסכום החודשי שיקבל מסתתרות הנחות. שתי ההנחות הבעייתיות הן:
1. הנחה ביחס לתוחלת החיים - אם תוחלת החיים גדלה בקצב מהיר יותר מההנחה אז הקרן תשלם בממוצע יותר חודשי קיצבה ועלולה להיקלע לקשיים כספיים. פתרון, לא מלא, לבעיה זו הוא מקדם ההמרה המשתנה, שהוזכר בפוסט הקודם. מקדם ההמרה נקבע בסמוך לפרישה לגמלאות. 
2. הקרנות מניחות תשואה שנתית ריאלית של 3% לשנה. ברור שאפשר להניח הנחות כאלה ביחס לאגרות חוב ממשלתיות בתשואה מובטחת של 4.86%, שבהן מושקעים 30% מכספי קרנות הפנסיה, אבל ספק גדול אם ההנחות תקפות לגבי יתר 70% מההשקעות. בשנים האחרונות ירדו התשואות באפיקים סולידיים להרבה פחות
מ 3% ובאפיקים אחרים היו גם הפסדים ריאליים.    
כתוצאה מכך צפויים קשיים גם לקרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות ויש כאלה החושבים, שהן יצטרכו להרע את התנאים לחוסכים.


האם ומתי תחזור התשואה על השקעות סולידיות להיות מעל ל 3%?
לא המומחים לשוק ההון ובוודאי לא אני, שאיני מקצוען בתחום, יכולים לנבא.


גם אם נתעלם לרגע, ממקדם ההמרה המשתנה, המקטין את גובה קצבת הזיקנה שנקבל מהקרנות, היו כבר הרעות בתנאי החיסכון הפנסיוני במסגרת הקרנות הוותיקות המאוזנות. ניתן לחלק את החוסכים לשלוש קבוצות:


קבוצה 1 בעלת התנאים הטובים ביותר: אלה שהתחילו את החיסכון הפנסיוני בקרנות לפני 1995.
קבוצה 2 בעלת תנאים טובים פחות: אלה שהתחילו את החיסכון בין ינואר 1995 לסוף מרץ 1995.
קבוצה 3 שכוללת את אלה שהתחילו בחיסכון אחרי סוף מרץ 1995 ותנאי החיסכון שלה גרועים יותר.


מסקנה: זה אולי כבר משעמם לחזור על מסקנות דומות לאפיקי החיסכון הקודמים שהוזכרו, אבל גם תנאי החוסכים באמצעות קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות הורעו וצפויים להיות מורעים בעתיד.
 גם הן הפכו ל"מועדון סגור" ואינן רלבנטיות למצטרפים חדשים.


הרובד השני: קרנות הפנסיה החדשות
קרנות הפנסיה החדשות הוקמו בשנת 1995 או מאוחר יותר. 
גם קרנות הפנסיה החדשות הן קרנות מאוזנות, בהן הסכום שחוסך מקבל נקבע על פי סכום החיסכון שצבר. 
גם בהן מושקעים 30% מהכספים באגרות חוב ממשלתיות בתשואה של 4.86%. 
כספים שנצברו עד אפריל 1997 ניתן למשוך (במגבלות של גיל מינימלי מעל ל 60 ובמגבלות של וותק מינימלי בקרן) , כקצבה חודשית או בבת אחת. החל מתאריך זה ניתן למשוך את הכסף, גם כאן תחת מגבלות אלה, אבל רק כקצבה חודשית.


מסקנות
1. גם במסלול חיסכון פנסיוני זה יש הרעה בתנאים עם הזמן.
2. המסקנות ביחס לקרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות תקפות גם לגבי קרנות הפנסיה החדשות, משום שמדיניות ההשקעה דומה.

הרובד השני: ביטוח מנהלים

כבר כתבתי בפוסט הקודם לא מעט על ביטוח מנהלים ועתידו הלוט בערפל כמכשיר פנסיוני לחוסכים חדשים מתחת לגיל 55.


אם נבחן את ההיסטוריה של ביטוח מנהלים באופן שטחי נראה:
1. חיסכון עם תשואה מובטחת צמודה למדד עם יותר מ 4% ריבית. למצטרפים עד שנות ה 80 המאוחרות
2. חיסכון עם תשואה מובטחת צמודה למדד עם ריבית של 3% עד 1990. 
3. פוליסות משתתפות ברווחים אחרי שנת 1990. השם "משתתפות ברווחים" הוא שם קצת יפה וקצת מטעה לפוליסות, שאף אחד לא מבטיח תשואה כלשהי להשקעות בהן. החוסך הפנסיוני תלוי בתנאי השוק וביכולת ההשקעה של הגורם הפיננסי באמצעותו הוא חוסך. 
אני מניח, שבשנים האחרונות השם פוליסות משתתפות בהפסדים הוא שם מתאים יותר מאשר פוליסות משתתפות ברווחים.


לגבי הפוליסות ללא תשואה מובטחת, חשוב להבין עוד  ממד של חוסר יציבות: המועד הקובע לחישוב גובה הקצבה הוא מועד הפרישה לגמלאות. נפל בחלקך לפרוש בתקופה של ירידות חדות באפיקי ההשקעה, ייתכן שהפסדת אחוזים או אפילו למעלה מ 10% מהקצבה שתקבל בכל חודש. פרשת בתקופה של עליות חדות, הרווחת כמה אחוזים כל חודש.

מסקנות:
1. תנאי החיסכון בביטוחי המנהלים הורעו בעבר ולא הוטבו מאז שנות ה 90 בשום תקופה, זמנית ככל שתהיה.
2. ביטול מקדם ההמרה המובטח למצטרפים חדשים החל משנת 2013, מעמיד בספק את עצם קיומו של ביטוח מנהלים ככלי לחיסכון פנסיוני בעתיד (למעט קבוצות קטנות וספציפיות של אוכלוסיה). 

הרובד השני: קופות הגמל

לפני הרבה שנים, הממשלה הנפיקה אגרות חוב צמודות למדד בריבית גבוהה, עבור קופות הגמל. כתוצאה מכך הוו קופות הגמל מסלול חיסכון פנסיוני עם תשואה גבוהה מובטחת. בנוסף לכך זכו החוסכים להטבות מס.


תקנון קופות הגמל אפשר לחוסכים למשוך את כספם אחרי 15 שנות חיסכון. התוצאה הייתה, שמרבית החוסכים פדו את כספם אחרי 15 שנה מתחילת החיסכון. קופות הגמל הפכו למכשיר לחיסכון לטווח של 15 שנה ולא לאפיק חיסכון פנסיוני. 


על מנת למנוע זאת הפקדות לקופות גמל שנעשו אחרי תחילת שנת 2006, ניתן למשוך מקופות גמל רק אחרי גיל 60 (במתכוון אני לא מפרט מצבים חריגים ומשיכות עם תשלום 35% מס הכנסה). 


התיקון הבא היה החל משנת 2008: כספים שהופקדו לקופת גמל החל מתחילת שנה זו, ניתן לפדות רק אחרי שעברו חמש שנים מההפקדה הראשונה אחרי 2008 (גם אם החוסך עובר את גיל 60).
כמו כן נעשו השינויים הבאים:
1. לא ניתן למשוך את הכסף מקופת הגמל, אלא רק לקבל קצבה חודשית על פי הסכום שנצבר (למעט אנשים שיש להם פנסיה מעל לגובה מסוים).
2. חלק גדול מקופות הגמל הוגדרו כקופות גמל לא משלמות לקצבה. המשמעות היא שאת הכספים, שהופקדו בהן חייבים לצרף למכשיר פנסיוני אחר בעת קבלת גמלת פנסיה. הסכום שנחסך בקופת הגמל, יגדיל את הגמלה החודשית.


עד כאן לא התייחסתי להיבט של הבטחת התשואה.
במקביל להקשחת תנאי המשיכה בוטלה בהדרגה גם התשואה המובטחת על פי השלבים הכרונולוגיים הבאים:
שלב 1: הוקטנה בהדרגה הריבית על אגרות החוב הצמודות.
שלב 2: בוטלה התשואה המובטחת וקופות הגמל משקיעות את הכספים בשוק ההון במסלולים סולידיים ובמסלולים שאינם כאלה, לפי בחירת החוסך.

מסקנות
1. ככל שהצטרפת מאוחר יותר לקופת הגמל התנאים שלך פחות טובים הן בהיבט של ביטחון בתשואה והן בהיבט של מועד ואופן המשיכה.
2. גם אם הקדמת להצטרף, התנאים שלך הורעו בהקשר של הפקדות חדשות ולפעמים גם בהקשר של כספים שנצברו קודם.

המכנה המשותף בין שני הרבדים ובין המכשירים

המכנה המשותף בין הרובד הראשון של החיסכון הפנסיוני לבין כל אפיקי החיסכון הפנסיוני ברובד השני הוא תהליך מתמשך של הרעת תנאי החיסכון הפנסיוני: עבור אותה צבירה, מקבלים פחות כסף ולפעמים גם בגיל מאוחר יותר. 
הפגיעה היא בעיקר במצטרפים חדשים כשאלה שהקדימו להצטרף נפגעים פחות.

מה הן המשמעויות?

היות שתהליך הרעת תנאי החיסכון הפנסיוני הוא תהליך עקבי והיות שיש לכך סיבות רציונליות, שהבולטת בהן היא העליה בתוחלת החיים, ניתן לצפות להמשך המגמה של הרעת תנאי החיסכון הפנסיוני. 


ההמלצות הכלליות שלי (לצורך המלצה אישית צריך לפנות לייעוץ למומחה) הן:


1. הקדימו לחסוך לפנסיה. 
ככל שתצטרפו במועד מוקדם יותר ובגיל צעיר יותר, תצברו יותר חיסכון פנסיוני. מאד ייתכן, שתבטיחו לעצמכם תנאי חיסכון טובים יותר בהשוואה לתנאי חיסכון פנסיוני למצטרפים חדשים בעוד מספר שנים.
באופן אישי, מימשתי המלצה זו באמצעות חיסכון פנסיוני שהתחלתי עבור ילדי, שטרם התחילו לעבוד.

2. חסכו לפנסיה גם באמצעות רובד החיסכון השלישי.
היות שגובה הקצבה המבוססת על החיסכון ברבדים הראשון והשני צפוי להיות בעתיד קטן מאשר היה בעבר, מן הראוי לחסוך גם ברובד השלישי של חסכונות אישיים באפיקים, שהם לאו דווקא אפיקים פנסיוניים.
כך למשל, מי שירכוש דירה להשקעה בארץ או בחו"ל יוכל לייצר הכנסה קבועה שתשלים את גמלת הפנסיה שלו.

המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי. 

לאן הולכת הפנסיה שלך?

מקור התמונה: ויקיפדיה

השינויים בפנסיה באמצעות ביטוח מנהלים, הם סיבה מספיק טובה לתת מעט הסברים בגובה העיניים על הפנסיה שלכם.
התפיסה שלי היא, שיש לנתח את המגמות והכיוונים בעתיד ולא להיתפס לאירוע בודד, ככל שהוא דרמטי (כמו החלטת הממונה על שוק ההון במקרה זה). 


הבעיה היסודית מזווית הראיה של הפרט
בגיל מסוים אנשים מפסיקים לעבוד. כשמפסיקים לעבוד ההוצאות אינן קטנות ולעומת זאת ההכנסות קטנות באופן משמעותי. 
הפרט נערך, או שהמדינה כופה עליו להיערך באופן מינימלי, למצב זה.
ההיערכות היא בשלושה רבדים:


רובד 1: ביטוח לאומי  
 המוסד לביטוח לאומי משלם קצבת זקנה. בישראל היא נמוכה יחסית למדינות ה OECD.

רובד 2: חיסכון פנסיוני במשך שנות העבודה
בישראל שלושה סוגי מכשירים לחיסכון: ביטוח מנהלים, קרן פנסיה וקופת גמל. 


רובד 3: חיסכון אישי ונכסים פיננסיים
ברובד זה נכללים חסכונות כמו: תוכניות חיסכון, תיקי השקעות, קרנות נאמנות, מניות, אגרות חוב וכיו"ב.
ברובד זה עשויים להיכלל גם נכסים מניבים, למשל: דירה להשקעה בארץ או דירה להשקעה בארצות הברית או במדינה באירופה.
הפורש לגמלה יכול לקבל הכנסה חודשית קבועה מהנכסים הפיננסיים או מתשלום, שהוא מקבל על השכרת דירה למגורים או לבית עסק.


בנושא של הבעיות הצפויות עם הפרישה לפנסיה וההיערכות האישית, כבר דנתי. התמקדתי באנשים השוקלים פרישה מוקדמת לפנסיה בפוסט שכותרתו: מוקדם מדי לפרישה מוקדמת.
לטעמי, מיותר לחזור על מה שנאמר שם, משום שרבים מהדברים, שהוסברו שם רלבנטיים גם למי, שאינו פורש בפרישה מוקדמת.


מדוע הבעיה של הפרט מחריפה עם הזמן?
בכל המדינות המפותחות יש עלייה שיטתית בתוחלת החיים. המשמעות של עלייה בתוחלת החיים היא, שהגמלאי נדרש לכסות את הפער בין ההכנסות להוצאות במשך יותר שנים.


אם הוא בריא, יש לו לא מעט אפשרויות להוצאת כסף בנוסף למענה על הצרכים הקיומיים הבסיסיים: חוגים, טיולים, ילדים ונכדים, תרבות ופנאי וכיו"ב. לא נשכח גם את הרצון של לא מעט קשישים, לגור בבית אבות. מגורים שם כרוכים בעלויות של אלפי שקלים לחודש.
  
התארכות החיים והתקדמות הרפואה, גורמים לכך שיותר ויותר קשישים נאלצים לשלם גם עבור מוסד סיעודי וגם תקופת חייהם במסגרת הסיעודית הולכת וגדלה.


זווית הראיה של המדינה
בפיסקה זו אתייחס לכל המדינות המפותחות ולא רק למדינת ישראל.
הבעיות של המדינות מתייחסות לרובד הראשון הממומן על ידן ולרובד השני הממומן לפעמים על ידן באופן חלקי (כגון: אגרות חוב עם תשואה מובטחת הניתנות לחוסכים לפנסיה, הטבות מס לחוסכים לפנסיה) או באופן מלא (פנסיה תקציבית למשל). 


הבעיה העיקרית היא העלייה בתוחלת החיים. ככל שתוחלת החיים עולה, מדינות צריכות לשלם יותר לאוכלוסיית הגמלאים.


הבעיה השנייה היא קצב הגידול האיטי של כוח העבודה. העובדים ממנים באמצעות תשלומי הביטוח הלאומי שלהם ומיסים אחרים את התשלומים לגימלאים בדור שקדם להם.
כאשר ברוב מדינות אירופה המערבית, מספר הילדים הממוצע במשפחה הוא הרבה פחות משניים, גם מספר העובדים המשלמים קטן.
כאשר יש משבר כלכלי ושיעור האבטלה עולה ורמת השכר יורדת הבעיה מחריפה עוד יותר.
עובדים זרים, שחלקם הם גם בלתי חוקיים, אינם פותרים את הבעיה: הם משלמים הרבה פחות ביטוח לאומי ומיסים.


בעוד שבאירופה מספר הילדים הקטן במשפחה הוא מתוך בחירה, בסין זה נכפה על המשפחות, שלרובן מותר להביא לעולם ילד אחד בלבד. לא כאן המקום לנתח את משמעויות המשפחה הסינית, שבה ילד יחיד (ואני אינני מומחה בנושא).
בהיבט הפנסיוני, ברור שלטווח ארוך ניצבת סין בפני בעיה קשה. 


ההתמודדות של מדינות עם הבעיה מבוססת בעיקר, אבל לא רק, על הרעת תנאי החיסכון הפנסיוני: תשלם יותר בהווה ובעתיד תקבל פחות. דוגמה לכך היא העלאת גיל הפרישה לגמלאות.

 הצטלבות הבעיות: הפרט והמדינה
 מהפסקאות הקודמות כבר הבננו, שלפרט יש בעיה שהולכת וגדלה במימון הוצאותיו לאחר יציאתו לפנסיה ולמדינה יש בעיה של עלויות הולכות וגדלות של מימון חלקה בעלות הפנסיה. מסתבר שהבעיות נפגשות. תחשבו על אדם ומתפקד שמבין שהוא זקוק לכסף נוסף לאחר יציאתו לפנסיה.
הפתרון עשוי להמשיך לעבוד באופן חלקי ובאופן מלא.
יש לא מעט אנשים המעוניינים לעבוד אחרי צאתם לגמלאות.


ברור,  בלי לרדת לדקויות, שגם למדינה פתרון כזה טוב. 
על מנת שפתרון זה יעבור את מבחן ההיתכנות, צריכים לקרות מספר דברים, שחלקם תלויים במדינה וחלקם לא.


מה הם האלמנטים הללו?

• המדינה צריכה לא להעניש את הפנסיונר העובד באמצעות מיסוי כבד.

בהקשר זה המצב במדינת ישראל רחוק מלהיות אופטימלי.

• המדינה צריכה לייצור מצב חוקי שבו עובד יוכל לפרוש לגמלאות בגיל מבוגר יותר.

צעדים בכיוון של העלאת גיל הפרישה לפנסיה או ביטול חובת הפרישה לפנסיה בגיל מסוים נעשים בישראל ובמדינות אחרות. 

• הרגולטור צריך להגן על אנשים מבוגרים המחפשים עבודה באמצעות חוק האוסר על אפליה בגלל גיל

זה כבר מסובך. גם כשיש חוק כזה, קשה מאד לאכוף אותו. 
הבעיה היא שהאפליה הגילאית בחיפוש עבודה, אינה מוגבלת רק לאנשים בגיל הפנסיה. היא מתחילה כבר בגיל 40+ כפי שאתם יכולים לקרוא בפוסטים קודמים שלי:
עבודה בגיל מבוגר ופנסיה - שני צדדים לאותה מטבע
גילאות אפליה תעסוקתית ויכולות
הטיפשות של שוק העבודה בישראל: אין כניסה מעל לגיל 45 


האוכלוסייה המבוגרת נמצאת במצב בלתי אפשרי: מצד אחד דוחים את המועד הרשמי ליציאה לפנסיה ולקבלת קצבה מביטוח לאומי וקבלת גמלת פנסיה, שחסכה כל שנות עבודתה. מצד שני מתקשה למצוא עבודה לפעמים רק בגלל הגיל.


טיפול בנושא זה הוא מורכב: גם רגולציה, גם גמישות של האוכלוסייה המבוגרת בתעסוקה ואולי החשוב מכל שינוי תרבותי בכיוון של ראיית אנשים קשישים כאנשים עובדים התורמים לחברה.


נקודת המבט שלי
הפרט והמשפחה צריכים להיערך למצב שבו הפנסיה שיצברו ברובד הראשון וברובד השני תהיה בעתיד יותר קטנה. פתרון, שתלוי בפרט ולא בגורמים אחרים, הוא הגדלת החיסכון ברובד השלישי.


המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי.