כיצד התמודדתי עם משבר כלכלי אישי? - רקע והתמודדות

 

בפוסט כיצד להתנהל בזמן משבר כלכלי? - רקע הסברתי מדוע אני כותב סדרת פוסטים אישיים על התמודדות עם משבר בכלכלת המשפחה. הסברתי גם מדוע אני כותב את הסדרה דווקא בעיתוי הנוכחי. 

פוסט זה נותן את הרקע למשבר או יותר מדויק Crisis כלכלי אישי שלי.

רקע

עבדתי כמתכנת ואחרי זה כמתכנת מערכות הפעלה במשרד ממשלתי. היות שהייתי מומחה במערכת הפעלה נפוצה, קיבלתי לא מעט הצעות לעבור לעבוד בסקטור הפרטי. ההצעות היו בשכר גבוה משמעותית מהשכר שהרווחתי. לא נעים להגיד אבל דחיתי אותן בעיקר משום שפחדתי לעזוב את המסגרת המוגנת בה עבדתי.

בסקטור הציבורי לא מפטרים. בסקטור הציבורי יש פנסיה תקציבית מובטחת. בסקטור הציבורי גם לא צריך להחליף מקום מגורים מירושלים לתל אביב או לאחת מהערים הסמוכות לה.

שיקולים נוספים היו העבודה המעניינת והאפשרות ללמד קורסים בתחום המומחיות שלי במכללות. בנוסף לכך גם למדתי לתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים במקביל לעבודה.

מחממה למקום עבודה לא בטוח

כשהתקרבתי לגיל 40 משהו השתנה. המשרד הממשלתי הפך לחברה ממשלתית. מאוחר יותר העובדים עברו למעמד של עובדי חברה ממשלתית עם פנסיה צוברת ולא עם פנסיה תקציבית. 

זה נמשך בפיטורים של כשליש מהעובדים. בשלב זה כבר היה לי ברור: מקום העבודה אינו מקום עבודה יציב. כל אחד יכול להיות מפוטר ממנו. 

זה היה ברור לא רק לי אלא גם למרבית העובדים. המשמעות הייתה תרבות ארגונית חדשה: כל אחד מתמקד בעצמו ופחות חושב על טובת הארגון. 

ה-Crisis הכלכלי האישי שלי

בגיל 44 פוטרתי. הייתי נשוי ואב לילדים קטנים. בגיל 44 כבר לא היו לי הצעות עבודה רבות כמו בשנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30 של חיי.

היו כמה גורמים שפעלו לרעתי בשוק העבודה:

    1. הייתי מבוגר

למבוגרים יש קושי במציאת עבודה. בתחום של מחשבים והיי-טק למבוגרים יש קושי רב במיוחד במציאת עבודה. כאמור כבר עברתי את גיל 40.

    2. הייתי Over Qualified

בשנים האחרונות של עבודתי באותו מקום הייתי מנהל. התרחקתי מהעבודה המקצועית בשטח. 

    3. היתרונות שלי היו מקצועיים ולא ניהוליים

הייתי מנהל טוב כשהאתגרים המהותיים בניהול היו אתגרים מקצועיים. כשפוליטיקה ארגונית הייתה במוקד הייתי מנהל לא טוב. 

    4. התמחיתי וצברתי ניסיון בפלטפורמה שהכריזו על "מותה"

הייתי מומחה למערכת ההפעלה של מחשבי IBM Mainframe. הדעה הרווחת באותה התקופה הייתה שהפלטפורמה הזו מתקרבת לסוף חייה. כתוצאה מכך הביקוש למומחיות בפלטפורמה זו היה נמוך יחסית. אגב, הפלטפורמה הזו עדיין חיה ובועטת ויש אנשים שמתפרנסים יפה מעבודה בפלטפורמה זו. 

  5. הייתי בסביבה מוגנת ולא ממש הבנתי מה זה לחפש עבודה

עבדתי במקום יציב ובמעט מקרים בחנתי אפשרות להחלפת מקום עבודה.

מפגש עם המציאות

אחרי שפוטרתי התחלתי לחפש עבודה. מהר מאוד גיליתי שקשה למצוא עבודה כשכיר. את הסיבות לכך תוכלו למצוא בפסקה הקודמת. 

היו כאלה שלא קיבלו אותי לעבודה ואמרו את זה. היו כאלה ש"מרחו" אותי וסיפרו לי שבקרוב אתחיל לעבוד. היו כאלה שלא השיבו לפניות שלי.

מסתבר שגם כעצמאי היה לי קשה למצוא עבודה. 

מהר מאוד זיהיתי ארגון שהיו לו מחשב IBM Mainframe אבל היה חסר לאנשיו ידע. שאלתי אנשים בחברת IBM שהכירו אותי והעריכו אותי, האם הם יכולים לעזור לי להיות יועץ של אותו ארגון? התשובה שקיבלתי: הם מאוד ישמחו אם אתן לאותו ארגון ייעוץ. "סוף כל סוף נוכל לדבר עם מישהו שמבין על מה אנחנו מדברים".

פניתי לארגון וקיבלתי תשובה שהם לא צריכים ייעוץ. אחרי חצי שנה שינו את דעתם, אבל במקום לקבל ייעוץ ממני או ממישהו דומה לי, הם בחרו לקבל ייעוץ מחברה שמוכרת מוצרי תוכנה ולא נותנת ייעוצים. 

הארגון המסוים הזה הוא דוגמה קיצונית למישהו שהיה כדאי לו לקבל ממני ייעוץ. היו גם הרבה דוגמאות אחרות קצת פחות קיצוניות. 

תכנון

הייתי צריך לתכנן את אופן ההתמודדות שלי עם המציאות החדשה, שבה חששתי ממצב ממושך ללא הכנסה מעבודה. 

משאבים כלכליים

 1. משכורת של אשתי כעובדת מדינה במעמד קבוע.

 2. חסכונות שצברתי

3. שכר עבודה שלי ????

4. חסכונות פנסיוניים יהוו בסיס לקיום לאחר הפרישה לפנסיה.

5. מקורות נוספים?

6. במקרי חירום קיצוניים עזרה מבני משפחה.

הנחת יסוד

אם צריך להצטמצם, אני אצטמצם בצריכה ובהוצאות. הילדים לא צריכים להיפגע.

הערכת סכום הכסף הנדרש

ההנחה היא שהפנסיה התקציבית של אשתי והפנסיה התקציבית המוקפאת שלי יספיקו לאחר הפרישה לגמלאות. 

צריך להעריך הערכה גסה מה הסכום שיידרש בנוסף למשכורת של אשתי. הערכה גסה שלי הייתה שצריך להגיע למינימום של 100,000 שקלים לשנה. 

הנחות 

החלטתי לבחור בהנחות על פי תסריט של Worst Case. לא לגמרי נכון כי עלולים להיות גם תסריטי קיצון גרועים מזה. 

על בסיס הנחות אלה נראה היה שנוכל לעמוד ביעד של סכום הכסף המינימלי הנדרש. אני מציין את ההנחות ובצבע אדום את מה שקרה במציאות.

1. עבודה שלי בתחום המחשוב במשך עד חמש שנים.

ההנחה הייתה שאוכל לעבוד במחשבים עד חמש שנים שבמהלכן אצליח לקבל הכנסה מתאימה להכנסה בענף בו עבדתי. אם תהינה הזדמנויות לעבוד יותר ואו להרוויח יותר במהלך חמש שנים אלה, חשוב לנצל אותן. אחרי זה ארוויח שכר זניח. אולי כמורה לשחמט, עיסוק שהיה לי ניסיון בו מתקופת לימודיי בבית ספר תיכון ומתקופת לימודיי באוניברסיטה. במהלך חמש השנים לנסות להגדיל את החסכונות על מנת להתקרב ככל האפשר לידע שהצבתי.

אחרי חמש שנים מצאתי את עצמי נותן ייעוץ לבנק לאומי כיועץ IT עצמאי  בהיקף של משרה או יותר ובשכר מכובד. 

ההנחה התבררה כפסימית משום שהמשכתי לעבוד ולהרוויח בהיקף כזה או אחר בתחום המחשבים במשך יותר מעשרים שנים.

2. התשואות על החסכונות שלי יהיו 0%.

זו הייתה הנחה פסימית במיוחד משום שהתשואה הממוצעת על השקעות סבירות באותה תקופה הייתה 3%-4%.

במציאות ההשקעות היו יותר מסבירות והתשואה שהשגתי עלתה על 4%. 

מקרה מעניין במיוחד היה בחירת קרן ההשתלמות שלי. באותה תקופה כמעט כולם חסכו בקרנות ההשתלמות של הבנקים. לא היו מסלולי חיסכון מגוונים כמו שיש היום. חסכתי בקה"ל. זו הייתה קרן השתלמות של בנק לאומי ובנק דיסקונט. "ציפור קטנה" לחשה לי שוועד טייסי אל-על החליט לחסוך בבית השקעות לא כל כך ידוע בשם :"אנליסט". הלכתי בעקבותיהם. אחרי כמה שנים שנים קראתי במדור כלכלי באחד העיתונים, שקרן ההשתלמות שהניבה את התשואה הגבוהה ביותר במשך חמש שנים הייתה "אנליסט". הגרועה ביותר.... ניחשתם נכון: קה"ל. הפער בתשואה היה למעלה מ-90%.  

3. העברה בין דורית

ביטוי עדין לירושה. למרות שידעתי שיש נכסים פיננסיים לדור ההורים, הנחתי שלא תהיה העברה בין דורית.

זוהי הנחה פסימית במיוחד במקרה שלי.

במציאות הייתה העברה בין דורית משמעותית.

4. לחפש ולנצל הזדמנויות להכנסות נוספות.

על חלק מהניסיונות האלה אכתוב בפוסט נפרד. בנוסף לייעוצים בתחום ה-IT מצאתי הזדמנויות גם להרצות בתשלום ולפעמים גם ללא תשלום בתחומי המומחיות שלי ב-IT. ההרצאות ללא תשלום היו תחליף לפרסומות בתשלום משום שהגדילו את ההסתברות לקבל ייעוצים. 

רוב ההרצאות היו בתשלום בעיקר בקורסים במכללות אבל גם הרצאות חד-פעמיות בארגונים.

לקחים אפשריים לקוראים

לא מעט מהקוראים נמצאים במצב של אי-וודאות כלכלית. אני מניח שיש בניהם כאלה שיצאו ממקום עבודה מוגן יחסית אל הלא נודע.

אחרים נמצאים במשבר כלכלי גם אם הם ממשיכים לעבוד בהיקף זה או בהיקף אחר.

לקח ראשון: תכנון

תכננו ולא רק לטווח זמן קצר. 

בדקו אילו משאבים כספיים יש לכם (חסכונות, רכוש, תמיכת בני משפחה וכיו"ב).

בדקו אילו חובות יש לכם (אוברדרפט, הלוואות, תשלומים נדחים בכרטיסי אשראי, הוצאות כספיות גדולות שתהיו חייבים להוציא וכיו"ב). 

חישבו על מקורות עתידיים להכנסות (בעיקר עבודה אבל גם תשואות על השקעות, שכר דירה על דירה שאתם משכירים וכיו"ב).

הניחו הנחות סבירות וגם הנחות גרועות ביחס להכנסות עתידיות וביחס להוצאות עתידיות ותכננו בהתאם את אופן ההתמודדות שלכם.

זכרו כי כל תכנון הוא בסיס לשינויים. עשויות להיווצר הזדמנויות להגדלת הכנסות. עלולים להיות מצבים שתרוויחו הרבה פחות ממה שתכננתם. 

לקח שני: התמודדות

אין די בתוכניות. צריך לבצע אותן. לא סתם לבצע אלא לבצע בנחישות ובהתמדה. במצב של Crisis זה הכרחי.

לקחים נוספים

חשבו על לקחים נוספים.

קורונה: אפליה גילאית - משרד הבריאות או משרד הכסת"ח?

מקור התמונה: ויקיפדיה

התקנות החדשות של משרד הבריאות מסמנות את תחילת תהליך היציאה מהסגר. 
בהחלט ברור שהיציאה צריכה להיות הדרגתית ומבוקרת אבל מדוע לא לאפשר לעובדים בריאים מעל גיל 67 לחזור למקום עבודתם כמו כל עובד אחר שמצב בריאותו תקין?

מקווה שאחרי שתקראו את הפוסט תחשבו כמוני שאין בהנחיה הזו תבונה והיגיון.  
מה שמעלה את ההשערה שמדובר בכסת"ח. מי שמכיר דוחות השוואתיים של מערכות הבריאות במדינות ה-OECD בשנים האחרונות מבין מדוע הדרג המדיני זקוק לכסת"ח.
מי שלא מכיר, מוזמן לקרוא מחקר ענייני והוגן בנושא שכתב פרופ' דב צ'רניחובסקי ממכון טאוב. קישור למחקר: מערכת הבריאות מבט על.

מה כתוב בדוח של מכון גרטנר?

מכון גרטנר שבבית החולים תל השומר הוא מכון מחקר לאומי לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות. 
דוח מ-10.4.2020, שכותרתו "שלב ההקלה או אסטרטגית היציאה (גרסה מורחבת)", מתייחס להיבטים שונים של שלב ההקלה. כותרת פרק ו' היא: "האם בידוד הקשישים ישחרר את המשק הישראלי?". 

ההגדרה של קשיש בדוח היא אדם מעל לגיל 65. אני אתייחס רק לאוכלוסיית הקשישים המתגוררת בביתה ולא במוסדות. 

כמה הבהקים מהמסמך של מכון גרטנר (בניסוח שלי למעט ציטוטים במרכאות):

1. האוכלוסייה הזו יותר פגיעה מאוכלוסיות אחרות.
אם מנסים חסינות עדר, צריך להגן על האוכלוסייה הזו ולבודד אותה כפי שנעשה ללא הצלחה בבריטניה. ניסיון כזה עלול להביא לעשרות אלפי מקרי מוות. 

2. חלקם בהפצת המחלה מוגבל, כלומר: ""ניתוק" אוכלוסייה זו משאר האוכלוסייה, תשפיע בשיעור זניח על הדינמיקה של  התפשטות המגיפה (השגיאה בעברית בשימוש במילה "תשפיע" במקום ישפיע היא במקור).

3. חזרה לשגרה היא הדרגתית ומבוקרת. "יש החושבים שאפשר להאיץ את התהליך או לאפשר רמה גבוהה יותר של תחלואת רקע באמצעות בידוד קשישים לדעתנו הטיעון הזה שגוי"

4. "למעלה מ-97% מבני ה-65 ומעלה חיים בקהילה, ואותם לא ניתן לבודד." 
אם זה המצב, אז מדוע למנוע מהם לעבוד?

5. "את שגרת החיים של אוכלוסיית הקשישים מומלץ לקבוע באמצעות המלצות אשר יאזנו את הסיכון האישי המגולם להם עם צרכיהם האחרים בקהילה"

האם איזון כזה צריך למנוע מהם להגיע למקום עבודתם דווקא כאשר מקומות העבודה מחויבים להקפיד על כל כללי הריחוק, ההתנהגות וההיגיינה?


בהיבט של חשש מתחלואה, נראה שבשלב שבו אין התפשטות של המגיפה, אזרחים ותיקים, שמצב בריאותם תקין, יכולים לעבוד ממקום עבודתם כמו כל עובד בריא אחר.

מדוע אזרחים וותיקים עובדים?

על פי אותו דוח של מכון גרטנר, אנשים מעל גיל 65 מהווים 12% מהאוכלוסייה. מרביתם אינם עובדים. 
בפסקה זו אשאל את השאלה: מדוע יש ביניהם כאלה שעובדים? ניתן לחלק את הסיבות לכך לשני סוגים: הצורך להתפרנס וצרכים אישיים.

הצורך להתפרנס

יש כאלה החייבים לעבוד על מנת שיהיה להם כסף לצרכים הבסיסיים שלהם, למשל: אוכל ותרופות.
מדובר באנשים החייים מקצבת אזרח וותיק של המוסד לביטוח לאומי ואולי גם מקצבת פנסיה זעומה. חלקם עובדים בעבודות בשכר נמוך כמו שמירה.

האם זה נכון למנוע מאנשים אלה את הזכות לעבוד למחייתם רק משום שעברו את גיל 67? 

צרכים אישיים

מחקרים מראים כי אנשים בגיל הפנסיה העובדים הם מאושרים יותר ובריאים יותר מאנשים שאינם עושים זאת.

אנשים שפרשו לגמלאות מרגישים לפעמים שהם נדחקו החוצה, שהם בעלי פחות ערך ממה שהיו. מי שעובד מרגיש יותר שייך לחברה. מרגיש שהוא תורם. מרגיש יותר ערך עצמי. 

יש אנשים שנהנים מעבודתם זוהי כמובן סיבה להמשיך לעבוד.

אחרים רוצים להגשים חלומות אישיים. לא מעט חלומות עולים כסף. את הכסף הזה אפשר להרוויח בעבודה. 

האם זה נכון למנוע מאנשים אלה את הזכות לעבוד רק משום שעברו את גיל 67? 

אפליה תעסוקתית

גילאות או גילנות, לא ממש חשוב איזה משני המונחים האלה הוא הנכון, הוא מונח המתאר אפליה תעסוקתית בגלל גיל. 
גם ללא תקנות משרד הבריאות, קשה יותר לאזרחים וותיקים למצוא עבודה ולשמור על עבודה. 

כשיש יותר ממיליון מובטלים, משרד הבריאות בעצם גוזר איבוד מקום עבודה על חלק מאותם אזרחים וותיקים שהוא מוני מהם להגיע למקום עבודתם. 
אולי הוא גוזר על אלה התלויים בעבודה הזו לפרנסתם אפילו יותר מאיבוד מקום עבודה.

האם זה בכלל חוקי? ייתכן שכשיש תקנות לזמן חירום זה חוקי. 

מה אנחנו יכולים ללמוד משוודיה?

היבט זה אינו מתייחס דווקא לזמן קורונה. הוא מתייחס למציאות הכלכלית והחברתית במדינות מפותחות עוד לפני הקורונה. תוחלת החיים עלתה ואחוז האזרחים המתפקדים באופן תקין ועברו את גיל הפרישה לגמלאות גם כן עלה.

האם יש גם צורך חברתי וכלכלי למדינה ולחברות שאנשים כאלה יעבדו? 
התשובה היא חיובית באופן חד משמעי. גם במשרד האוצר בישראל חשבו על פרישה מודרגת לגמלאות ולא פרישה חדה ביום נתון. 
בשנת 2016 פרסמתי פוסט העוסק במחקר שעשתה חברת PWC באירופה. 
לקריאת הפוסט: באיזו מידה מסתגלות מדינות ה-OECD לכוח עבודה מבוגר יותר?  

השורה התחתונה הייתה שלו בריטניה הייתה מתקדמת כמו שבדיה בהעסקת קשישים כמו שבדיה, המדינה המובילה בעולם בתחום זה, התוצר המקומי הגולמי (GDP) שלה היה גדל ב-5.4%.
אני מעריך שבריטניה יותר מתקדמת מישראל בתחום זה. יש לנו

פוסטים קודמים בנושא קורונה

קורונה: מדוע איבדתי את האמון במשרד הבריאות? 

חוליה חלשה במאבק בקורונה במדינת ישראל 

קורונה: תסריט ריאלי לטווח של שנה עד שנה וחצי

קורונה: רקע לתסריט ריאלי לשנה עד שנה וחצי מהיום

ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה בתקופה של קורונה: Scenario Analysis  

כלכלת המשפחה בצל הקורונה 

יחסי עבודה בימי קורונה: לא רק אבטלה וחל"ת

לא כל האפליות התעסוקתיות זהות: אפליה בגלל גיל שונה

בפוסט: אפליה תעסוקתית זה לא רק אי-קבלה לעבודה עסקתי בהרחבה בנושא של אפליה בתעסוקה ממגוון סיבות. אם נתעלם, לצורך פוסט זה בלבד, מאפליה בגין מוגבלות רפואית נמצא שלוש קטגוריות עיקריות של אפליה: מגדרית (אפלית נשים), אתנית וגילנות (Agism).

הבוקר קראתי פוסט שפרסמה ב-Linkedin עורכת מדור הכלכלה החדשה באתר. העורכת Caroline Fairchild, כתבה על ספרו החדש של Dan Lyons. כותב הספר הוא איש היי-טק, עיתונאי וכותב ספרים בן 52, ידוע בישירות שלו ובהבעת דעות לא ממש פופולאריות. כך למשל, כתב בלגלוג על סטיב ג'ובס בזמן שכמעט כל האחרים כתבו עליו בהערצה, שלא לומר הערצה עיוורת.

בפוסט: No one in tech will admit they're old הכותבת גם מראיינת את Lyons לגבי ספרו והשקפותיו. להלן כמה נקודות מעניינות מהראיון הארוך.

אף אחד לא מסתיר את מינו ואת צבע עורו

כמעט בלתי אפשרי להסתיר מין או צבע עור גם אם מפלים אותך בתעסוקה בגלל זה.

כתוצאה מכך גדלה המודעות לאפליה כזו ורשויות, ארגונים ואנשים פרטיים נלחמים בה.

"שני הסנט" שלי: למרות המלחמה באפליה כזו לא ניתן למנוע אותה לחלוטין. אם כל הצער שבדבר, מי שמופלה ומחפש עבודה או כבר עובד צריך להביא בחשבון אפשרות של אפליה נגדו.

גיל אפשר לנסות להסתיר באמצעים שונים המשפיעים על המראה החיצוני ובהסתרת חלק מקורות החיים, למשל: הצגת עבודות קודמות שנעשו לפני יותר מעשר השנים האחרונות או הימנעות מציון גיל בקורות החיים.

לאנשים קשה להודות שהם מזדקנים ולכן ניסיונות להסתרת הגיל קיימים גם בהקשרים אחרים. בהקשר של עבודה, אפשר גם להרוויח מזה, אם מצליחים להסתיר את הגיל.

Lyons טוען שהניסיון להסתיר גיל הוא תופעה שכיחה מאד.

ניסיונות ההסתרה גורמים לכך שהבעיה תוצף פחות מאפליה בגלל מגדר או צבע עור.

"שני הסנט" שלי: ההמלצה שלי היא להסתיר גיל רק במקרים קיצוניים. בדרך כלל לא נכון ולא כדאי להסתיר גיל. ברוב המקרים גם יגלו את גילך האמיתי.

מי שקרא את הפוסט: באיזו מידה מסתגלות מדינות ה-OECD לכוח עבודה מבוגר יותר? מבין שלמדינות המפותחות אין ברירה אחרת: הן ילכו למודלים שיאפשרו תעסוקת אנשים מבוגרים. כולל אנשים אחרי גיל הפרישה הרשמי.

בהיי-טק האפליה חמורה מהאפליה במקצועות אחרים

Lyons אומר, שהגיל החציוני של עובד בארה"ב הוא 42. הגיל החציוני של עובד היי-טק הוא 31. הגילנות (אפליה בגין גיל) בהיי-טק חמורה יותר. אם אתה מעל לגיל 50 חושבים באופן כמעט מוחלט, שאתה כבר לא מתאים לעבודה בהיי-טק. 

"שני הסנט" שלי: כמובן שלטענה שבגיל 50 ומעלה כבר אי אפשר לתפקד כראוי בהיי-טק, אין בהכרח קשר למציאות. אני בן 65 וכבר עוסק פחות בטכנולוגיית המידע ומחשבים. היום, ובוודאי לפני 3-4  שנים בהן הפעילות שלי הייתה גדולה יותר, היו כאלה שהיו מוכנים לשלם סכומים נאים עבור שעת עבודה שלי. מה שנכון לגבי, נכון גם לגבי חלק מהאנשים האחרים בגילי.

אני כבר לא יכול להתחרות בצעירים בפיתוח יישומים לטלפון חכם ואין סיכוי שאוכל לעשות זאת. ספק אם רוב הצעירים יכולים להתחרות איתי בנושאים מהותיים של מחשוב בארגונים גדולים, כולל בנושאים של Cloud Computing. קראו: 

Information Technology: Are you out of business if your age is above 50?

צעירי ההי-טק חוששים לעתידם

Lyons אומר שכשאנשים מחליפים מקום עבודה כל שנתיים או שלוש שנים, כפי שזה המצב בהיי-טק בארה"ב, אין ספק שצעירים חוששים להישאר ללא עבודה בעתיד. דעתו מבוססת על שיחות עם צעירים איתם עבד בהיי-טק.

"שני הסנט" שלי: כיועץ לכלכלת המשפחה הזמנתי יותר מפעם אחת צעירים העובדים בהיי-טק לבוא לייעוץ. גם בארץ אנשים מעל גיל 35 או גיל 40 העוסקים בהיי-טק עלולים למצוא את עצמם ללא עבודה. כדאי להיערך לאפשרות הזו מראש ולקוות שההיערכות מיותרת. עלות הייעוץ אינה גבוהה, בוודאי לא גבוהה בהשוואה לשכר בהיי-טק. 

הייעוץ הוא השקעה ולא הוצאה: כמעט כל משפחה או יחיד שבאו אלי לייעוץ החזירו את ההשקעה תוך זמן קצר.

באיזו מידה מסתגלות מדינות ה-OECD לכוח עבודה מבוגר יותר?

באנגלית זה נשמע יותר טוב: How well are OECD economies adapting to an older workforce?

זוהי כותרתו של דוח שנתי שמוציאה חברת PWC. הדוח נקרא: PWC Golden Age Index.

הדוח בעיקר מציג, אבל גם מעט מנתח, נתונים של עבודת ותעסוקת מבוגרים בארצות ה-OECD. הוא גם מנסה לראות מגמות לאורך זמן בדפוסי ובשיעור תעסוקת מבוגרים בארצות השונות.

במקרה נתקלתי בדוח לשנת 2015. שווה לקרוא אותו.

הממצאים העיקריים הם שמדינות וחברות המסתגלות למציאות הזו עשויות להרוויח מהעסקת אנשים שעברו את גיל 60 ואפילו 70. הסתגלות מחייבת שינויים בחברות ויותר מזה שינויים במדיניות ממשלות כלפי העסקת מבוגרים.

הדוח מתמקד במיוחד בבריטניה. PWC מעריכה שלו בריטניה הייתה מתקדמת בהעסקת קשישים כמו שבדיה, המדינה המובילה בעולם בתחום זה, התוצר המקומי הגולמי (GDP) שלה היה גדל ב-5.4% או ב-100 ביליון לירות שטרלינג.   

לחשוב מחוץ לקופסה של העסקה לינארית

מודל ההעסקה הלינארית הוא מודל של הכל או לא כלום: או שאתה עובד משרה מלאה או שאינך עובד. מתקדמים בהיררכיה עם הזמן ועם הותק. כשגיל ההעסקה במודל הליניארי עולה, הקשישים חוסמים את התקדמות הצעירים והחברה מפסידה.

במודל הלא ליניארי המבוגרים יותר יכולים לעבור בהדרגה לדפוס העסקה שונה: משרות חלקיות ותפקידי ייעוץ בהם יבוא לידי ביטוי הניסיון הרב שצברו לטובת החברה, לטובת עובדים אחרים ולטובתם.

תמריצים כספיים להעסקת מבוגרים

זהו שינוי מדיניות אותו צריכים לבצע גופים ממשלתיים. כשגם המבוגרים וגם הגופים המעסיקים אותם יקבלו תמריצים כאלה יהיה כדאי לאנשים בגילים מתקדמים לעבוד ויהיה כדאי לחברות וארגונים להעסיק אותם.

כך למשל, בשבדיה חברות שמעסיקות אנשים בגיל מבוגר משלמות פחות לביטוח הלאומי.

באותה מדינה אנשים מעל לגיל 65, שממשיכים לעבוד, משלמים פחות מס הכנסה מאנשים צעירים יותר בעלי הכנסה דומה.

תמריצים כספיים לדחיית הפרישה לפנסיה

ממשלות צריכות לתגמל כספית עובדים הדוחים את יציאתם לגימלאות. 

PWC ממליצים לחלק מהמדינות גם להתמקד באופן מיוחד בהמשך העסקת נשים אחרי גיל הפרישה הרשמי.

הסרת מחסומים המונעים העסקת מבוגרים

איני יודע האם המונח הנכון להפליית אנשים בעבודה על רקע גיל הוא גילאות או גילנות, אבל PWC ממליצים להסיר מחסומים המונעים או מקטינים העסקת מבוגרים.

הם מציעים לבחון שוב את החקיקה בהקשר של אפליה בתעסוקה על רקע גיל, להתאים את גמישות ההעסקה וקבלת הפנסיה מגופים פרטיים כך שלא יעודדו פרישה מוקדמת לפנסיה.

לתת הכשרה מקצועית למבוגרים

גם מבוגרים יכולים ללמוד. יש לתת להם הכשרה מקצועית על מנת שיוכלו להמשיך להיות אפקטיביים.

מה צריכות חברות לעשות?

א. לעקוב באופן שוטף אחרי פרופיל הגילים של העובדים.

ב. להתאים את מנגנוני התגמול לעובדים בגילאים מבוגרים. תגמולים ופרסים שמתאימים לצעירים לא בהכרח מתאימים גם להם.

ג. להמשיך לתת להם הכשרה מקצועית

כמה נתונים על מדינות

כמו בתחומים אחרים, חינוך למשל, מדינות סקנדינביה הן המתקדמות ביותר.

ישראל וצ'ילה הן שתי המדינות שהתקדמו הכי הרבה באינדקס העסקת מבוגרים משנת 2003 ושנת 2013. תורכיה ויוון הן אלה שנסוגו הכי הרבה.

השורה התחתונה

ככל שתעלה תוחלת החיים לא יהיה מנוס מהעסקת אנשים בגילים מבוגרים יותר.

אם נערכים נכון להעסקה כזו, זה תורם לכולם: למשק, לחברות המעסיקות אותם ולמבוגרים שממשיכים לעבוד.  

אפליה תעסוקתית זה לא רק אי-קבלה לעבודה

מקור הגרף: משרד הכלכלה והתעשייה

ברשתות החברתיות ובתקשורת לסוגיה השונים נתקלים לא פעם באנשים המלינים על זה, שלא מקבלים אותם לעבודה, על אף שהם מסוגלים לבצע את התפקיד בהצלחה.

קראו למשל את כתבתו של צפריר בשן שפורסמה לאחרונה בגלובס: "העניים הבאים הם אנשי היי-טק לשעבר".

הסיבות לאי-קבלתם לעבודה עשויות להיות: גיל מבוגר, השתייכות לקבוצה אתנית, מגדר, מגבלות רפואיות (שאינן רלוונטיות לביצוע המטלות המוטלות על העובד), הורות לילדים קטנים ועוד.

כאדם שכבר עבר את גיל 60, נגעתי כבר כמה פעמים באפלית על רקע גיל בכלל ואפליה על רקע גיל בהיי-טק בפרט.

כך למשל, בפוסט: קולנוע טאבו וכסף נגעתי מעט באפליה משולבת גילאית ומגדרית כלפי שחקניות מבוגרות.

בפוסט: אפליה גילאית לפעמים יותר גרוע מחוסר תעסוקה, קישרתי לפוסט של מישהי אחרת המתאר תוצאה טרגית של חוסר תעסוקה.

אל תבינו אותי לא נכון. אני איני מלין על אפליה בתעסוקה בגלל גילי. אני מנסה למצוא דרכים להתגבר על הבעיה.

בפוסט זה לא רק הגיל אני מציע כמה דרכים להתמודדות עם אפליה על רקע גיל.

ב-14 במרץ השתתפתי בכנס של הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה. בכנס הרצה פרופ' וינסנט רושינו מאוניברסיטת Ohio State, שערך מחקרים רבים בנושא גיוון בתעסוקה ובכלל זה אפליית עובדים. 

מהרצאתו למדתי שהנושא הפופולארי בתקשורת של אי-קבלה לעבודה הוא רק קצה הקרחון של האפליה.

להלן כמה היבטים נוספים של אפליה תעסוקתית.

פיטורים

כשצריך לפטר, מפטרים קודם אנשים המשתייכים לקבוצות שכלפיהן יש אפליה תעסוקתית.

אגב, זה קורה גם כשלא צריך לפטר ובכל זאת מפטרים מישהו בגלל השתייכותו לקבוצת אוכלוסיה מסוימת.

קראו למשל את הכתבה של בילי פרנקל ב-Ynet: שמונים אלף שקל פיצוי לעובד ערבי שפוטר.

על פי מחקר באוהיו, הקיפוח בנושא פיטורים גדול יותר מהקיפוח בנושא העסקה. 

קידום

הסיכוי להיות מקודם בעבודה קטן יותר כאשר אתה משתייך לקבוצה המופלית לרעה.

פרופ' רושינו מביא דוגמה של עובדת שלא קודמה לתפקיד ניהולי באופן שיטתי, על אף שהיא הייתה זו שהכשירה לתפקיד זה עובדים ותיקים פחות ממנה. אחרי כמה סיבובי הכשרה כאלה היא הגישה תביעה משפטית.

הטרדות והתיחסות מפלה

התופעה של הטרדות נשים בעבודה על רקע מינן מוכרת היטב בישראל ועולה מדי פעם לכותרות.

יש גם הטרדות על רקע אתני. במחקרים בארה"ב נמצאו לא מעט הטרדות של עובדים שחורי עור על ידי מנהליהם. 

לפעמים באופן גלוי ובוטה (פרופ' רושינו ציטט מקרה של עובד שחור שהמנהל שלו חזר ואמר לו: "ניגר אתה צריך להודות שבכלל מעסיקים אותך") ולפעמים באופן מרומז. למשל: נזיפה על איחורים רק לעובדים ממגזר או מגדר מסוים.

ההטרדות נעשות בדרך כלל על ידי מנהלים ישירים ולא על ידי מנהלים בדרג גבוה.

בלא מעט מקרים הן מובילות להתפטרות העובד/עובדת שלא יכול לשאת את זה. לפעמים גם לתביעה משפטית של העובד. 

התפקידים אליהם מתקבלים המשתייכים לקבוצה המופלית

אפשר לקבל עובדים מקבוצה מסוימת רק לתפקידים בתחתית ההיררכיה הארגונית. אם ניקח מדינה שבה חייבים להעסיק בשירות הציבורי אחוז מסוים של עובדים מקבוצה אתנית מסוימת, נניח יוצאי אתיופיה בישראל, ארגון יכול להפלות אותם לרעה או לא להפלות אותם לרעה.

ארגון מפלה עשוי לקבל אחוז עובדים יוצאי אתיופיה כנדרש, אבל כולם יהיו בתפקידים שהם המקבילה המודרנית לחוטבי עצים ושואבי מיים (עובדים בתפקידי ניקיון ואבטחה).

ארגון  שאינו מפלה יקבל מהנדסים וכלכלנים יוצאי אתיופיה ויקבל אותם גם לתפקידים ניהוליים.

עוד משהו חשוב

האפליה לא רק מקוממת ומיותרת. מחקרים מראים שארגונים שאינם בוחרים להפלות נהנים מתועלות עיסקיות וארגוניות, הנובעות מההעסקה ההוגנת והמגוונת.

   

קולנוע, טאבו וכסף

הפוסטר של הסרט 45 שנים
 מקור התמונה: ויקיפדיה

היום צפיתי בהקרנת קדם בכורה בסרט בריטי  מעניין: 45 שנים. סרטו של הבמאי אנדרו האיי, עוסק באירוע מטלטל המתרחש ממש כאשר הזוג עורך את ההכנות האחרונות למסיבת יום הנישואין ה-45 שלו. הפוסט לא יעסוק בסרט בכיכובם של שרלוט רמפלינג וטום קורטני.

הוא יעסוק בהיבט מעניין הקשור לכלכלה, שהעלה רון פוגל, שהרצה על הסרט.

לקחתי את הרעיון הנכון והחדש עבורי, שהעלה רון פוגל, קצת מעבר למה שהוא הציג.

גילאות בנושאי הסרטים

לא מעט פוסטים בבלוג שלי עסקו בגילאות, אפליה בעיקר בהקשר של עבודה על רקע של גיל מבוגר. דוגמאות: אפליה גילאית: לפעמים יותר גרוע מחוסר תעסוקה, עבודה בגיל מבוגר ופנסיה: שני צדדים של אותה מטבע והיי-טק לא למבוגרים? 

מסתבר שעד לפני מספר שנים הייתה אפליה כזו גם לגבי שחקניות קולנוע. שילוב של אפליה גילאית ואפליה מגדרית: שחקניות בגיל מבוגר יחסית התקשו לקבל תפקידים בכלל ותפקידים ראויים בפרט.

או שאתה צעיר ויפה או שאתה מת

זה נאמר על דרך של הקצנה על ידי אחד מבמאי הקולנוע. הוא התייחס לנושאים השכיחים של הסרטים. במשך שנים ארוכות עסקו מרבית הסרטים בצעירים וצעירות יפות. כשאלה נושאי הסרטים, קשה לשחקניות בנות חמישים או יותר, שכבר אינן נראות כפי שנראו בשנות העשרים של חייהן, למצוא תפקידים.

בעשור האחרון יש תפנית ויותר ויותר סרטים העוסקים באנשים בגיל מבוגר. 

שבירת טאבו
על פי רון פוגל, סרט העוסק בנושאים שלא מקובל לעסוק בהם בתעשיית הקולנוע שובר טאבו. כאלה היו הסרטים הראשונים שעסקו באנשים מבוגרים כאשר היה מקובל לעסוק רק בצעירים יפים.

הגורם הכלכלי
מאחורי נושאי הסרטים מסתתרת השאלה גם מיהו קהל היעד לסרטים? 
התקופה בה נושאי הסרטים היו רק צעירים יפים התאפינה בשיפור המצב הכלכלי והורים אחרי השואה, שרצו לתת לילדים שלהם יותר, גם מבחינה חומרית. תוסיפו לה את היווצרות תרבות הצריכה ואת התערערות הסמכות ההורית, שהפכו את הילדים לקהל יעד עיקרי של משווקים ומפרסמים. 

יוצרי הסרטים התאימו את נושאי סרטיהם, למגמה הכלכלית של אחוז גבוה של צופים צעירים, שיש להם מספיק כסף על מנת לרכוש כרטיסים לסרטים. 

הזמנים השתנו ובאופן עקבי גדל מספרם של הצופים בגיל מבוגר. אותם מעניינים סרטים העוסקים בנושאים הרלבנטיים לחייהם. לאחר שנשבר הטאבו, האוסר על סרטים על קשישים ואנשים בגילים מתקדמים, רואים מגמה של גידול מתמיד במספר הסרטים העוסקים בקשישים ובמבוגרים.

כשיש כמות, נוצרים גם סרטי איכות העוסקים בנושא.

מדוע גדל אחוז הצופים בגילים מבוגרים?

1. תוחלת החיים עולה. אחוז המבוגרים באוכלוסיה במדינות המפותחות גדל בהתמדה.

2. לאנשים שפרשו לגמלאות יש זמן וצורך למלא אותו בפעילויות.

3. לחלק לא קטן מהמבוגרים יש משאבים כספיים המאפשרים להם לצפות בסרטים באולמות קולנוע.

4. צפיה בסרטים בבית קולנוע היא גם הזדמנות לצאת מהבית ולפגוש אנשים.

5. הצעירים של היום עובדים יותר שעות ועובדים מסביב לשעון גם מהבית. יש להם פחות אפשרויות למצוא זמן להליכה לבתי קולנוע.

6. חלק מהצעירים של היום מעדיפים לצפות בסרטים במחשב או בטלוויזיה ולא להטריח את עצמם לאולמות קולנוע.

הערת שוליים
לא רק בקולנוע: ככל שגדל אחוז המבוגרים באוכלוסייה שיש להם זמן וכסף, יותר ויותר מוצרים מכוונים לאוכלוסיה זו.

השירות הציבורי: מקלט למבוגרים ולעובדים פחות טובים?

אם חשבתם שזו דעתי, כמובן שטעיתם. זהו אחד הרעיונות המסוכנים בו נתקלתי במאמר, שכתבה בגרסה האלקטרונית של העיתון גלובס גברת בשם אורנה רודי. 

חייהם של הכותבים בעידן האלקטרוני קלים יותר מאשר חייהם של עיתונאים במדיה מסורתי. בדפי אינטרנט ניתן לתקן טעויות כתיבה בדיעבד. ייתכן שאף אחד לא יזכור את הטעות.

בעיתונות הכתובה, אחרי שזה יצא לדפוס זה כבר נצרב. כל מה שנותר לך זה לפרסם הודאה בשגיאתך באמצעות פרסום תיקון.

מדוע אני מזכיר את ההבדל בין העיתונות האינטרנטית לעיתונות הכתובה? כמה ימים אחרי שקראתי את מה שכתבה אותה גברת, התקשיתי למצוא אותו, אבל מצאתי מאמר, פרי מקלדתה, עם "זמירות" קצת שונות.

אורנה רודי לא ממש מעניינת אותי. הדעה שהציגה, ומשקפת גם דעת אחרים (חלקם פחות אמיצים ואינם מביעים אותה בגלוי), מעניינת אותי וגם ומסוכנת. בפוסט זה אסביר מדוע העמדה הזו גם שגויה וגם מסוכנת.

הרעיונות העיקריים במאמר

במאמר שני רעיונות עיקריים:

1. צעירים עובדים טובים ממבוגרים ולכן מקבלים אותם לעבודה ולא מקבלים מבוגרים.

כל הטענות על זריקת קורות חיים לפח רק בגלל הגיל המופיע שם אינן מוצדקות משום שהצעירים טובים יותר.

כל הבכיות על אבטלה מתמשכת של מבוגרים אינן בגין אפליה, אלא משום שהם עובדים טובים פחות.

2. את המבוגרים צריך לקבל כעובדים בשירות הציבורי. להעסיק אותם עד גיל מבוגר מהנהוג היום וכך תיפתר בעייתם.

כנראה שהכותבת אינה שותפה לרעיונות הכלכליים של מרגרט תאצ'ר ואיאן מקלאוד (איש מרתק, שנפטר בשנת 1970. כתבתי עליו ערך בויקיפדיה העברית. היה שר בממשלות בבריטניה, שהשפיע גם על מנהיגים מהמפלגה השמרנית, שבאו אחריו. תאצ'ר לקחה ממנו את הרעיון של הפסקת חלוקת חלב לילדי בתי הספר). 

הם אינם מתאימים לעבודה בסקטור הפרטי, ניתן להם לעבוד בסקטור הציבורי.

גילוי נאות

עברתי את גיל 60. עבדתי כ-40 שנה במחשבים וטכנולוגיית המידע.

כעשרים שנים ראשונות כעובד מדינה (ואחרי זה כעובד חברת ממשלתית) שכיר.

ברובן של כ-20 השנים שאחרי זה הייתי יועץ עצמאי.

גם היום פונים אלי מדי פעם לייעוץ. לא רק מישראל: אחת לכמה חודשים צץ ארגון שאני לא מכיר, מארצות הברית או מערב אירופה, שחושב ששיחה טלפונית של שעה איתי בנושא מקצועי מוגדר, שווה לו סכום תלת ספרתי (בדולרים). 

בשנים האחרונות שלחתי פעם אחת קורות חיים למשרת שכיר. מישהו פנה אלי ואמר לי, שכדאי שאדבר עם חברה מסוימת. הם מחפשים עובד בתפקיד ספציפי והוא המליץ להם לפנות אלי. שוחחתי עם מי שמנהל את החברה והתבקשתי לשלוח קורות חיים.

לא התקבלתי. אינני חושב שזה קשור לגיל. 

מדובר בתפקיד שאף פעם לא מילאתי, אבל בהחלט רציתי לעבוד בו גם  עשרים שנה קודם.

בשנתיים האחרונות אני עובד גם בשני תחומים אחרים:

אני מלמד ברידג'. לפני שתגבשו דעה, האם אני עושה זאת בהצלחה קראו: ילדי בתי הספר משחקים ברידג'.

"הכובע" הנוסף שלי הוא ייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה. סיימתי הכשרה פורמלית ואני חבר באיגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה.

המכנה המשותף למשפחות (והיחידים) שבאים לייעוץ:  התנהלות כלכלית לא נכונה.

יש ביניהן משפחות שמצבן הכלכלי גרוע.

יש משפחות שמצבן טוב אבל בהתנהלות נכונה יהיה הרבה יותר טוב, ויש משפחות צעירות שמצבן היום טוב אבל ללא תכנון כלכלי, עלולות למצוא את עצמן בעתיד במצב גרוע. דוגמה לקבוצה האחרונה: אנשי היי-טק צעירים, שאולי בגלל רעיונות מהסוג המופיע במאמר של הגב' רודי, ימצאו את עצמם אחרי גיל 40 ללא עבודה.

הפוסט הזה נכתב בהקשר של כלכלת המשפחה. 

הטענה הראשונה: צעירים עובדים טובים יותר ממבוגרים

אפשר להתייחס לטענה בשתי רמות: רמה כללית ורמה פרטנית.

ברמה הכללית משווים בין אוכלוסיות, למשל: גילאי ה-20 מול גילאי ה-40 ומעלה.

הרמה הפרטנית השוואה בין שני אנשים ספציפיים, למשל: אחד בן 25 ואחד בן 50 ששלחו קורות חיים לצורך עבודה בתפקיד מסוים.

הרמה הכללית

לפני כמה חודשים נתקלתי במחקר בנושא זה, שנעשה באוניברסיטה מכובדת בחו"ל. 

מסקנת המחקר: יש יתרונות לצעירים (למשל: מהירות) ויש יתרונות למבוגרים (למשל: ניסיון). התשובה לשאלה: מי עדיף צעיר או מבוגר? תלויה בכישורים הנדרשים באותו תפקיד.

לא כל התפקידים דורשים רק כישורים בהם צעירים עדיפים או רק כישורים בהם מבוגרים עדיפים. במקרים כאלה התשובה לשאלה אינה חד-משמעית.

מהניסיון שלי אני יכול להגיד, שפעמים רבות יש יתרון לצוות המשלב צעירים ומבוגרים. 

מוכר לי פרויקט טכנולוגי גדול, עטור שבחי אנליסטים, שביצע בנק גדול באירופה. אחד המאפיינים הניהוליים היה שילוב עובדים צעירים חדשים  (שמיומנים בטכנולוגיה חדשה) עם מבוגרים ותיקים (שמכירים את הארגון ואת המערכות הקיימות).

הרמה הפרטנית

לפני מספר שנים רב קראתי את הספר נפלאות התבונה (באנגלית: A Beautiful Mind), ביוגרפיה של ג'ון נאש. נאש, מתמטיקאי שזכה בפרס נובל לכלכלה, היה חולה נפש.

אחד הפרקים מתאר את חזרתו לאקדמיה, בגיל מבוגר, לאחר אשפוז ממושך. 

אוניברסיטת פרינסטון העסיקה אותו, על אף שזה לא מכבר שוחרר מאשפוז ולא היה עדיין מסוגל להרצות. הוא נראה כאיש מוזר המסתובב ללא תכלית בקמפוס. 

באחת הפעמים, הוא התיישב בקפטריה ליד מרצה צעיר למתמטיקה, שהתחבט זמן ארוך בבעיה שלא מצא לה פתרון. 

הצעיר שוחח איתו רק מטעמי נימוס. כשנאש שאל אותו על מה הוא עובד, סיפר על הבעיה. הצעיר לא ציפה שהשיחה תקדם במשהו את פתרון הבעיה.  

בסוף השיחה הוא יצא עם פתרון. 

איני משווה את עצמי לגאונים מסוגו של נאש. אני בהחלט משווה את עצמי לאנשים אחרים וחושב שאני לא המבוגר היחיד, שמסוגל לבצע את מה שביצעתי. 

אתם מוזמנים לקרוא פוסט העוסק בגילאות, בו תיארתי כיצד בגיל שמעל ל-50 ביצעתי מטלה תכנותית מורכבת, אחרי שצעירים נכשלו בה. הפעם הקודמת שביצעתי עבודה מסוג זה הייתה כ-20 שנים קודם.

הפוסט: היי-טק לא למבוגרים.

המסקנה מדוגמאות אלה ומהרבה דוגמאות אחרות, שברמה הפרטנית עשויים להיות מבוגרים מעל לגיל 40, שיבצעו תפקיד טוב יותר מצעירים רבים.

הטענה השנייה: מקומם של המבוגרים בשירות הציבורי ולא בסקטור הפרטי

במשך זמן רב אני קורא מדי פעם כתבות בעיתון דה מרקר, המציגות תזה הנוגעת לשירות הציבורי בישראל.

על פי כתבי העיתון, יש בישראל מגזר ציבורי שאינו מתפקד ביעילות ועלותו גבוהה. הטענה המרכזית היא שמגזר ציבורי לא יעיל שעלותו גבוהה, משפיע באופן מהותי על מצבו של המשק הישראלי כלו.

אפשר להתווכח עם הטענה המתייחסת ליעילות ועלות המגזר הציבורי בישראל.

הרבה יותר קשה להתווכח עם הטענה, שאם המגזר הציבורי יקר ולא יעיל, נפגע המשק הישראלי כלו.

מה שמוצע בכתבה זה לקחת את אלה שהם, על פי תפיסת הכותבת, עובדים פחות טובים ופחות יעילים והכניס אותם לעבוד הרבה שנים במגזר הציבורי.

מדוע זה מסוכן?

1. בגלל דעה מוקדמת, מבוגרים נשארים ללא עבודה, לפעמים על אף שהם המועמדים הטובים ביותר לביצוע תפקיד.

זה יכול להיגמר גם יותר גרוע מחוסר תעסוקה.

2. את המחיר של העסקה ארוכת טווח של עובדים לא יעילים במגזר הציבורי נשלם כלנו

משמעות המנגנון היא: פחות בריאות, פחות חינוך,פחות רווחה ופחות דיור. 

3. גם המגזר הפרטי שלכאורה לא ייפגע, למעשה ייפגע.

המנגנון היקר והלא יעיל ימומן במה שאחרת היה יכול לעזור גם למגזר הפרטי. דוגמאות: יהיו פחות תקציבים למדען הראשי לתמוך ב Startups, האוניברסיטאות יכשירו פחות או יכשירו פחות טוב, מהנדסים ורופאים.

השלב הבא

מדוע שנגביל את עצמנו רק למבוגרים שעובדים "פחות טוב" מצעירים? בואו ונדחף לשירות הציבורי גם אחרים ש"עובדים פחות טוב": חרדים, אתיופים, ערבים, נשים בכלל ונשים עם ילדים קטנים בפרט?

כמובן, שלא יהיה מקום לצעירים יעילים שאינם שייכים לקבוצות הבוכות על אפליה. אותם נשלח לעבוד בסקטור הפרטי.

כשזה לא יצליח, יהיה כבר מישהו שיחשוב ברצינות על רעיונות דומים לרעיון הסרקסטי של הסופר ג'ונתן סוויפט. 

סוויפט הציע לפתור את בעיית הרעב באירלנד באמצעות אכילת ילדים איריים על ידי האנגלים.

זה לא רק הגיל

יותר ויותר נתקלים במקרים של אנשים גילאי 40+ שאינם מצליחים  למצוא עבודה. בעבר זה היה גיל 45+. מאז הורע המצב.

לאחרונה עסקה בנושא הזה תכנית הטלוויזיה המערכת עם מיקי חיימוביץ. 

הפתרון הקל הוא לזעוק שיש כאן אפליה ועבירה על החוק (עובדתית זה נכון).  

האם זה מה שיביא לפתרון הבעיה האישית שלכם? 

כנראה שלא. ייתכן שהזעקה של רבים, תביא לשינוי בטווח זמן ארוך. אני קצת ספקן ואסביר מדוע.

הצבע

כסטודנט לפסיכולוגיה בשנות ה 70 נתקלתי במחקר אמריקאי. סטודנט התבקש לצלצל למשכירי דירות ולהציע להם לשכור את הדירה. הנתונים האישיים שלו בטלפון נראו טובים. מרבית המשכירים, שמחו לקבוע איתו פגישה. 

הכל השתנה, כשהחוקר שלח סטודנט שצבע עורו שחור. לפתע פתאום נזכרו, המשכירים בפוטנציה, שמישהו כבר שכר את הדירה, שהם רוצים למכור את הדירה, שהבן שלהם עובר לגור בה וכיו"ב.

אפליה? נכון. לא חוקי? נכון.

רחוק ולא אצלנו? לפני 40 שנה? זוכרים שלפני כמה חודשים או שנה, עסקה התקשורת בבעלי דירות, שסירבו למכור דירות לאתיופים. באחד הבתים הסרבנים, היו מספיק טיפשים, בשביל לכתוב בתקנון ועד הבית, שאסור למכור דירות לאתיופים. לולא עשו זאת, ספק אם התקשורת הייתה דנה בהרחבה בנושא. 

אישה עם ילדים קטנים

גם בזה נתקלים בתקשורת: אישה עם ילדים קטנים (או אפילו נשואה עם פוטנציאל לילדים קטנים בזמן הלא רחוק), נפסלת במקומות עבודה, מסיבה זו בלבד. התקשורת דנה בזה, בעיקר אחרי שמעסיק פוטנציאלי, הוא מספיק טיפש בשביל להגיד לה את זה באופן גלוי.

אפליה? נכון. לא חוקי? נכון. 

המחאה החברתית

זוכרים את המחאה החברתית בישראל? זה לא היה מזמן. זה היה בשנת 2011. זוכרים את המלצות ועדת טרכטנברג בעקבות המחאה?

לא שמתי לב לזה, שהדירות לצעירים הוזלו או שמחירי מוצרי המזון הוזלו.

מה אפשר לעשות?

היות שאני בתחילת שנות ה 60 של חיי והיות, שפוטרתי מעבודה בהיי-טק בגיל 43-44, אחלוק אתכם את התובנות שלי המבוססות גם על ניסיוני האישי.

למזלי, וכנראה שזה לא היה רק עניין של מזל, הצלחתי למצוא עבודה כעצמאי בהיי-טק. עברתי כ 40 ארגונים בארץ ובחו"ל להם נתתי ייעוץ. 

היו עליות ומורדות: היו תקופות בהן הרווחתי הרבה ותקופות בהן הרווחתי מעט. תקופות בהן עבדתי בהיקף מלא (וגם יותר מהיקף של משרה מלאה) ותקופות בהן עבדתי בהיקף מצומצם וגם תקופות בהן נותרתי ללא עבודה. 

כמו מרבית העצמאיים תמיד הייתה חוסר וודאות: האם אעבוד מחר ומחרתיים? האם אוכל לפרנס את עצמי ואת משפחתי? 

בפסקה הבאה אציע רעיונות כיצד כדאי להתנהל כאשר אתם מעל לגיל 40, פוטרתם ובטווח זמן של חודשים או שנה לא מצאתם עבודה אחרת.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא אומר להפסיק לזעוק. אני בוודאי לא אומר להפסיק להתאגד בקבוצות של גילאי 40+, שאולי יכולות לעזור לכם במציאת עבודה. אני רק מציע לא להסתפק בזה.

טיפים כיצד להתנהל מעל גיל 40 כשלא מוצאים עבודה

טיפ 1: לא לוותר

גם אם לא מצאתם עבודה במשך שנה או שנתיים או שלוש, אל תוותרו המשיכו בחיפושים. החיים מלאי הפתעות. גם הפתעות טובות. 

לחוסר הוויתור יש גם ערך ברמה של התפיסה העצמית שלכם: אתם לא כישלון ואתם לא בסוף הדרך.

טיפ 2: לחשוב מחוץ לקופסה

אם לא מצאתם עבודה במשך זמן ארוך, יכול להיות שאתם מחפשים את מה שהיה ולא יהיה: עבודה דומה ומעמד דומה למה שהיה לכם. עבודה כשכירים, באותו תחום בו עסקתם, באותה רמה בה הייתם, באותו שכר שקיבלתם. 

חשבו מחוץ לקופסה: חפשו עבודה כעצמאים, חפשו עבודה בתחום חדש (למשל: תחום שהיה תחביב שלכם), לימדו תחום חדש שאולי הגיל והניסיון מהווים בו יתרון, אל תפסלו עבודה בגלל שכר נמוך מהשכר הקודם שלכם. 

כמובן ש"מחוץ לקופסה" כולל גם רעיונות הרבה יותר יצירתיים מהדברים שאני העלתי כאן. 

טיפ 3: אל תפסלו עבודה זמנית

עבודה זמנית בהקשר הנוכחי היא עבודה לטווח זמן מוגבל וידוע מראש או עבודה הדורשת כישורים פחותים מכישוריכם עם שכר נמוך בהרבה מהשכר לו ציפיתם.

אם חיפשתם הרבה זמן ולא מצאתם, כנראה שלא תחמיצו עבודה אטרקטיבית, שמחכה לכם שבוע אחרי זה.

לעבודה זמנית יש כמה יתרונות:

1. יש הכנסה, המשפרת במעט את המצב הכלכלי.

2. תחושת הכישלון או חוסר הערך היא פחותה.

3. יותר קל לחפש עבודה במצב בו אתם עובדים ומחפשים מקום טוב יותר מאשר לחפש עבודה כלא-מועסקים. 

4. אתם פעילים ועסוקים ולכן לא תיכנסו למרה שחורה או תשאלו את עצמכם, בשביל מה לקום בבוקר.

5. החיים מלאי הפתעות: גם בעבודה שמתחת לכישוריכם, עשויות להיווצר הזדמנויות קידום.

טיפ 4: התנהלות כלכלית נכונה -חשובה יותר מתמיד

התנהלות כלכלית נכונה היא מפתח למצב כלכלי נאות של משפחה או יחיד. 

זה נכון גם למי שעובד. זה נכון גם לצעירים. כך למשל, אם אתם צעירים העובדים בהיי-טק, כדאי לכם לחשוב היום על התסריט של פיטורים מעבודה בעוד 10 שנים או עשרים שנים, כשתעברו את גיל 40.  

אם תחשבו  ותיערכו מראש נכון, מצבכם יהיה טוב ממצבם של חבריכם שלא עשו את.

אם תחשבו ותיערכו ולא תפוטרו בגיל 40+, מצבכם יהיה אפילו טוב יותר. 

כיועץ לכלכלת המשפחה בעל ניסיון עשיר בהיי-טק, אשמח לייעץ לכם.

נחזור למבוגר חסר העבודה. היערכות כלכלית נכונה מורכבת ממספר גורמים:

1. צמצום בהוצאות השוטפות

אל תפצו את עצמכם על התסכול באמצעות הוצאות כספיות. ככל שתוציאו פחות, יקטן הלחץ הנפשי בחיפוש עבודה ויגדל הסיכוי שתמצאו עבודה.

2. תכנון תחת ההנחה הפסימית, שתהיו מובטלים זמן ארוך ואחרי כן תרוויחו הרבה פחות.

לא יקרה לכם שום דבר רע, אם המציאות תהיה טובה יותר מההנחות הפסימיות.

3. השתדלו לא לפגוע בחיסכון הפנסיוני

אל תמהרו למשוך פיצויי פיטורים. אל תמשכו את קרן הפנסיה או ביטוח המנהלים.

מה שתמשכו עכשיו יחסר לכם בעוד חמש או עשר או עשרים שנים כשתגיעו לגיל פנסיה.

תביאו בחשבון שאם תמשכו ותתחילו לחסוך שוב לפנסיה זה יהיה בתנאים טובים פחות.

מאותה סיבה של ההרעה הצפויה בחיסכון פנסיוני חדש לעומת ישן, אם אתם יכולים המשיכו לחסוך לפנסיה. אתם לא חייבים לחסוך בסכומים שחסכתם, כאשר המעביד השתתף באחוז ניכר מהחיסכון. אפשר לחסוך סכום חודשי צנוע, המתאים למצבכם החדש.

טיפ 5: בצעו עבודות מזדמנות

אם יש לכם ידי זהב, אתם יכולים לבצע תיקון בתשלום גם אם זה לא התחום המקצועי שלכם.

באופן דומה כישרון אמנותי, אפיה או בישול מוצלחים או יכולת ללמד שיעורי עזר, עשויים להניב לכם הכנסה כלשהי.
מקור הכנסה, בדרך כלל הכנסה קטנה, הוא האינטרנט.

זו לא רק ההכנסה. כמו בטיפ 3, אבל פחות, עצם התעסוקה והכנסה, אפילו מזערית, חשובים להקטנת תחושת הכישלון והמבוי הסתום. כשחשים זאת פחות, מגדילים את הנכונות לחפש עבודה טובה יותר.

באינטרנט אפשר לייעץ בתשלום לאנשים בתחום המקצועי שלכם באתרים כמו  Liveperson. אפשר לכתוב בלוג או לפרסם תמונות שצילמתם ולהנות מהכנסות, לרוב זעומות, מלחיצת קוראים על פרסומות. אפשר גם לענות לסקרים בתשלום, אפשר להמליץ על רכישת מוצרים ולהנות מחלק מהרווחים של המוכר וכיו"ב.     

טיפ 6: העסיקו את עצמכם גם ללא תמורה כספית

אם אינכם עובדים, לעבוד ללא תמורה היא אופציה נוספת. אפשרות זו מבטיחה תעסוקה חלקית ועשויה לפתוח לפניכם הזדמנויות לתעסוקה.

דוגמאות:

1. להשתתף בכתיבת קוד של Open Source

2. לכתוב או לבדוק ולתקן ערכים בויקיפדיה. אפשר גם לכתוב scripts ממוחשבים, אבל מקרה זה שייך לדוגמה בנקודה 1 לעיל.

3. לכתוב מאמרים ללא תשלום

4. להרצות ללא תשלום

כל אחת מהפעילויות הנ"ל מאפשרת לכם לבטא את הידע והכישורים שלכם, להנות מכך ולחשוף אתכם לאנשים או קהילות. החשיפה יכולה לייצר הזדמנויות לעבודה.

בעידן שלפני הבלוגים, כתבתי מאמרים מקצועיים, גם ללא תשלום לאתרי אינטרנט מקצועיים. הופתעתי מאד לקבל לאחר כמה שנים, פניות לייעוץ בנושא עליו כתבתי מאמר אחד, באמצעות דוא"ל. 

הפונה שלא הכיר אותי פנה אלי לייעוץ. הוא מצא את המאמר בחיפוש באינטרנט. מבחינתו אני מומחה מוביל באותו תחום. 

יש גם אפשרויות אחרות, למשל התנדבות לשם התנדבות.
התועלות המידית: סיפוק והחזרת תחושת הערך העצמי. 
התועלת האופציונלית: חשיפה לאנשים, שאולי תוליד בעתיד עבודה והכנסה.

הערת שוליים
לא הכל תלוי רק בהתנהלות המבוגרים. חלק מהקושי למצוא תעסוקה בגיל מבוגר, נובע מתהליכים כלכליים-חברתיים בעולם. באחד הפוסטים הבאים יעסוק בהיבטים אלה.