יום חמישי, 28 בספטמבר 2017

המשמעות הכלכלית של פחות מדי שעות שינה


. אאג מסומן במסגרת אדומה.  תנועות עיננים מודגשות בקו אדום .REM. שנת .REM
מקור התמונה: ויקיפדיה

Matthew Walker הוא חוקר שינה. הוא מנהל מרכז לחקר השינה האנושית באוניברסיטת ברקלי. לדבריו, מחקר הראה כי מחסור בשינה גורם לנזק של 30 ביליון לירות שטרלינג למשק הבריטי, כ-2% מהתוצר הלאומי הגולמי של בריטניה. 
Walker טוען שנדרשות 8 שעות שינה בלילה. התוצאה של ויתור שיטתי על שעות שינה היא השפעה מזיקה על כל האספקטים של הביולוגיה שלנו. בין השאר עליה בסיכוי לחלות במספר רב של מחלות ביניהן סרטן ואלצהיימר. היא מקצרת את תוחלת החיים ועשויה להגדיל סיכוי לתפקוד פחות טוב, למשל: הגדלת הסיכוי לתאונות דרכים.
Walker מבסס את טענותיו על תוצאות של מספר רב של מחקרים.


אם Walker, החוקר במשך 20 שנה את התחום, צודק, ברור שההשפעה של חוסר שינה אינה רק על הכלכלות הלאומיות: יש לה תוצאות גם על כלכלת המשפחה. למחלה קשה או לקיצור תוחלת החיים יש גם משמעויות כלכליות למשפחה.

למידע מקיף יותר על הרקע האקדמי של Walker ועל הנזקים שבחוסר שינה קראו את המאמר הבא, שאני קראתי: The shorter you sleep the shorter your life: the new sleep science.
אתם יכולים לעשות גם את מה שטרם הספקתי לעשות: לקרוא את הספר שהוא כתב: Why We Sleep, המוזכר במאמר. 
בשני המקומות האלה לא מסתפקים רק בטענות, אלא מנסים להציג גם הסבר ביולוגי או נוירולוגי לטענות.

תרבות חוסר השינה
על פי Walker, לפני 75 שנים רק 8% מהאוכלוסיה ישנו פחות מ-8 שעות. בארצות המפותחות של היום מדובר ב-50%. שינה של 8 שעות בלילה נתפסת חברתית כחולשה או כעצלנות.
את המונח "תרבות חוסר השינה" לא קראתי במאמר על Walker. טבעתי אותו בעצמי על משקל המונח תרבות הצריכה, המזיקה בפני עצמה. אני מניח שאני לא היחד שמשתמש במונח תרבות חוסר השינה, בודאי קדמו לי אחרים שהשתמשו באותו מושג. 
Walker טוען כי רופאים נותנים כדורי שינה אבל אינם מעודדים שינה מספיקה ונכונה.

מה זו שינה נכונה?
על פי המאמר, דפוסי השינה שלנו הם מחזורים של 90 דקות. השינה היעילה היא לקראת סוף כל מחזור. איך מודדים זאת? לפי דפוסי הפעילות של גלי המוח, אבל תנועות העיניים הן במתאם גבוה עם דפוסי הפעילות של גלי המוח. 
בזמן השינה האפקטיבית של תנועות עיניים מהירות יותר, באנגלית: Rapid Eye Movements או בראשי תיבות REM. 
המשמעות היא השלמת שינה באמצעות נמנומים קצרים אינה שקולה לשינה רציפה משום שאינה כוללת את שלב ה-REM בו מושגות התוצאות.  
Walker מדבר גם על התועלת של שינה בשעות קבועות. נדמה לי שבזה עלול להיות יותר קשה לעמוד.

גילוי נאות
לצערי אני ישן כ-6 או 7 שעות בלילה. זה קורה רק משום שאני מתעורר ואיני נרדם יותר.
לעומת זאת אני משלים פעמיים ביום תרגול של 20 דקות של מדיטציה. מחקרים הראו שדפוסי גלי המוח בסוג המדיטציה שאני מודט הם דפוסים של שנת REM, כך שאני משלים חלקית את החסר. 

מה יוצא לי מי זה?
קוראים אולי שואלים את עצמם את השאלה הזו. ההנחה  שיש משהו בדבריו היא סבירה. הם מתאימים למסקנות של אחד מחבריי, רופא שחקר את נושא השינה, ולמאמרים שקיבלתי ממנו קישורים אליהם.
אם הוא צודק, מן הראוי שמי שישן פחות ישקול שינוי דפוסי השינה שלו. 
זה עשוי להשפיע גם על ההיבטים הכלכליים שלו ושל משפחתו, שבו עוסק בלוג זה.  

יום שני, 25 בספטמבר 2017

קבלת החלטות של מנהלים: הטיות קוגניטיביות כמו בתחומים אחרים

בבלוג זה עסקתי לא מעט בהטיות הגורמות לנו לקבל החלטות לא נכונות בכלכלת המשפחה, למשל בפוסט: האם ניתן לקבל החלטות רציונליות בכלכלת המשפחה?.
איני היחיד שעוסק בזה. מומחים גדולים בתחום של כלכלה התנהגותית עוסקים בתחום הזה, הן ברמה האקדמית והן ברמה המעשית. פרופסור דניאל כהנמן אפילו קיבל פרס נובל בכלכלה עבור תרומתו הענקית בתחום זה. 
כלכלנים כבר אינם מקבלים את המודל של האדם כמקבל החלטות רציונאלי.

בסדרת פוסטים אחרת הראתי שגם קבלת החלטות של רופאים חשופה לאותן הטיות שמקבלים בהחלטות בכלכלת המשפחה. הסתמכתי בעיקר על ספרו של ד"ר ג'רום גרופמן "רופאים איך הם חושבים", למשל: לקבל החלטה טובה יותר מרופא.

עכשיו הגענו לקבלת החלטות של מנהלים. על פי דוח של חברת McKinsey גם מנהלים חשופים לאותן הטיות.
את הדוח כתבו Dan Lovallo, פרופסור באוניברסיטת סידני ועמית מחקר בכיר באוניברסיטת ברקלי, ו-Olivier Sibony מחברת McKinsey. הדוח מבוסס על סקר בו השתתפו יותר מ-2,000 מנהלים.  

לקריאת הדוח לחצו על : The Case for behavioral strategy.

אותן הטיות קוגניטיביות
מהדוח מתברר, באופן לא מפתיע, שגם קבלת החלטות של מנהלים מוטית על ידי אותן הטיות קוגניטיביות שמקבלים בכלכלת המשפחה או שמקבלים רופאים במסגרת עבודתם.

כמה ממצאים ומסקנות מענינים:

1. 60% מהמנהלים חשבו שהסיכוי לקבל החלטה גרועה אינו נמוך מהסיכוי לקבל החלטה טובה.

2. כותבי הדוח שואלים מדוע העיסוק בהטיות כל כך נפוץ בכלכלה התנהגותית וכל כך נדיר בתחום הניהול? התשובה שלהם: בכלכלה התנהגותית עוסקים בהטיות שלאחרים. בניהול עוסקים בהטיות של עצמנו. הרבה יותר קל לעסוק בהטיות של אחרים.

כיצד מתמודדים עם ההטיות?
הפרק המורחב בדוח העוסק בנושא זה הוא, לדעתי, החלק היותר חשוב בדוח.
החוקרים טוענים, שצריך להיות מודעים להטיות ולמהותן ולפתח אסטרטגיה, שתנסה לבטל אותן או לפחות למזער אותן. 
הם מסווגים את ההטיות לקבוצות של הטיות בעלות מאפינים דומים ומציעים כיצד להתמודד עם כל סוג.

מסקנה בהקשר של כלכלת המשפחה
אני מקבל את הטענה, שחלק מהבסיס להתמודדות עם ההטיות זה להכיר אותן ולהיות מודע אליהן ואז לנסות לנטרל אותן.
כבעל תואר שני בפסיכולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שם התחילו פרופסור כהנמן ושותפו למחקרים פורצי הדרך, פרופ' עמוס טברסקי ז"ל, נחשפתי לכמה קורסים בתחום זה. לצערי, לא קורסים של כהנמן ו/או טברסקי, אבל גם תלמידיהם שהמשיכו באקדמיה הם אנשים רציניים המכירים את התחום לעומק. 
בשנים האחרונות, במסגרת עיסוקי בכלכלת המשפחה, קראתי כמה ספרים וכמה מאמרים בתחום זה.

ללא ספק, יותר קל לי להתחשב בהטיות מאשר לאנשים עם רקע פחות רלוונטי. 
אני מנסה להשתמש בזה גם על מנת לעזור ללקוחות שלי בכלכלת המשפחה להקטין את הטעויות הכלכליות שלהם, הנובעות מהטיות קוגניטיביות ומהטיות רגשיות.

כפי שנכתב במחקר של McKinsey זה יותר קל לעשות את זה לגבי אחרים מאשר לגבי עצמך. 

יום חמישי, 21 בספטמבר 2017

תרומות: האם כדאי לקבל הטבות מס על תרומות?

פעמיים עסקתי בבלוג זה בתרומות. בפוסט: ניהול תרומות התייחסתי לתרומות כאל הוצאה. כמו כל הוצאה כספית צריך לנהל אותה. בפוסט הצעתי דרך לניהול תרומות. 
בפוסט: תרומות: למי לתרום? הצעתי דרך למיון המספר הרב של העמותות המבקשות תרומה לכאלה שאפשר לתרום להן ולכאלה שכדאי להימנע מלתרום להן. את הקריטריונים להבחנה הצגתי והדגמתי באמצעות שתי עמותות ראויות לתרומה ואחת, שההמלצה שלי היא להימנע מלתרום לה.
בחרתי לא להיכנס לסוגיה המוכרת לי של זיכוי מס על תרומות. העיתונאי אליצפן רוזנברג מ-Ynet כתב כתבה על הנושא של זיכוי מס על תרומות. אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה שכותרתה: תורמים לקראת החגים? שכחתם מיליארדים ברשות המיסים.
רוזנברג מביא גם תוצאות מענינות של סקר שערך עבור Ynet אתר התרומות jgive ובו מפורטות הסיבות לכך שרוב משקי הבית התורמים אינם ממשים את הטבות המס המגיעות להם.

בפוסט זה אביא כמה מהתובנות וההמלצות שלי. גילוי נאות: אני תורם וגם מבקש זיכוי מס על תרומות.  

תרמתי אז מדוע לבקש החזר מס?
בפסקה קצרה זו אני עוסק בפן האידיאולוגי. כשאנשים תורמים מזמנם במסגרת התנדבותית הם אינם מבקשים תשלום, אז מדוע לבקש הטבה של מיסוי מהמדינה בתרומה כספית? התושבה שלי היא פשוטה. מי שהיה צריך לסיע לאותן קבוצות חלשות זו המדינה. הפוליטיקאים בחרו להפנות את המשאבים הכספיים למקומות אחרים. כתוצאה מהבחירה הזו קמו עמותות, רובן של אנשים מלאי כוונות טובות, וניסו לסיע לקבוצות החלשות, בין השאר באמצעות תרומות. אין שום סיבה שהמדינה לא תשתתף בעלויות, גם אם היא עושה זאת בעל כורחה. מי שמבקש ומקבל הטבות מס על תרומות גורם למדינה להשתתף במימון של משהו שממילא הייתה צריכה לממן.

מדוע לא ממשים הטבות מס בגין תרומות?
חוסר ידע הוא הסיבה העיקרית לאי מיצוי הזכות להטבת מס בגין תרומות. 46% אינם יודעים שזה מגיע להם ו-20% אינם יודעים כיצד לממש את הזכות.
אי מיצוי זכויות היא תופעה שכיחה ולא רק בהטבות מס בגין תרומות. הסיבה העיקרית לכך היא חוסר ידיעה. בפוסט: ידע הוא כוח - חוסר ידע הוא חולשה. חוסר ידע בסיסי גרוע עוד יותר, התיחסתי באופן כללי לנושא של חוסר ידע בליווי דוגמאות.

ההמלצות שלי

1. אם אתם עצמאים, על תתעסקו יותר מדי בנושא של החזר מס על תרומות. פשוט שמרו את כל הקבלות על תרומות ותנו אותן לרואה החשבון, שעורך לכם את הדוח השנתי למס הכנסה. אני סומך על רואה החשבון שלכם שהוא כבר ידע איך לדרוש את הטבות המס המגיעות לכם.

2. אם אתם שכירים החייבים להגיש דוח מס הכנסה, מה שכתבתי בהמלצה הראשונה מתיחס גם אליכם.

3. לא בכדי המאמר של אליצפן רוזנברג מתיחס רק למשקי הבית. חברות התורמות לא צריכות את רוזנברג ולא צריכות אותי. הן מבקשות את הטבות המס כמעט תמיד. בפעם הבאה שתראו טייקון תורם בפומבי במסגרת מבצע התרמה, תדעו שחלק לא קטן מהתרומה שלו תרם מס הכנסה.

תהליך הבקשה להחזר מס קשה ומסורבל ולכן אינכם ממשים את זכותכם להטבת מס? - בדקו בכל זאת
בפיסקה הקודמת הוכחתי שהתהליך הוא מאד פשוט למי שמגיש דוח מס הכנסה שנתי. אני מגיש דוח שנתי כעצמאי ולכן לא ירדתי לעומקו של התהליך. 
בפיסקה זו אתרכז באלה שאינם חייבים בדוח מס הכנסה.

ההמלצות שלי

1. בדקו האם מגיע לכם החזר מס ומה הסכום המגיע לכם.

2. בדקו את התהליך הנדרש: האם הוא ניתן לביצוע באמצעות האינטרנט או באמצעות הדואר או מחיב הליכה למשרדי מס הכנסה והמתנה בתור?  
אם ניתן לבצע זאת באינטרנט, לכו על זה. ביתר המקרים בדקו באופן גס עלות-תועלת. לא הייתי מציע לכם ללכת למשרדי מס הכנסה עבור החזר מס של 5 שקלים.

3. בחנו את התמונה הכוללת ורכזו את כל הבקשות להטבות מס.
ההנחה שלי היא שמי שלא יודע מה מגיע לו, אינו מודע גם להחזרי מס אחרים המגיעים לו ועשויים להגיע לסכומים גבוהים יותר מהחזרי מס על תרומות. כך למשל, אדם שחסך באופן עצמאי בקופת גמל עשוי להיות זכאי להטבות מס. 
רכזו את כל ההטבות שמגיעות לכם וטפלו בהן במרוכז. אם לא כדאי ללכת למס הכנסה בגלל הטבת מס קטנה בגין תרומות, לכו למס הכנסה על מנת לקבל הטבת מס משמעותית בגין עילה אחרת, למשל חיסכון עצמאי בקופת גמל, אבל אל תשכחו לצרף גם את קבלות וטפסי הטבות המס בגין תרומות. 

האם בכלל מגיע לכם החזר מס בגין תרומות?
הסיבות העיקריות לכך שלא תקבלו הטבות מס הן:

1. אתם מרוויחים מעט ולכן אינכם משלמים מס.
ההמלצה: שמרו את הקבלות לשנים הבאות בהן אולי כן תרוויחו מספיק על מנת להינות מהטבת מס.

2. אתם תרמתם סכום קטן מדי ולכן אינכם זכאים להטבה.
לרוב זה אינו המצב. רוזנברג כותב שהסכום המינימאלי, המזכה בהטבת מס הוא 180 ש"ח. שימו לב שהסכום הזה עשוי להשתנות משנה לשנה.

3. אתם תרמתם לעמותה שאינה נכללת ברשימת העמותות שבגין תרומה להן זכאים להטבות מס.
קל לדעת זאת. אם תתרמו באמצעות אתר אינטרנט או בעקבות מכתב שקיבלתם מעמותה, עמותה שתרומה לה מזכה בהטבת מס, מצינת את זה באופן ברור באתר או במכתב. זה יופיע גם בקבלה.
אם תרמתם באמצעות טלפון? כפי שאתם יודעים אני ממליץ לא לעשות את זה. אם בכל זאת עשיתם זאת, משום שאתם התקשרתם לעמותה ולא העמותה אליכם, תשאלו האם אתם זכאים להטבת מס או לחילופין בקרו באתר האינטרנט של העמותה.

הערת שוליים
בפוסט תרומות: למי לתרום? שכחתי לציין כי אחת הדרכים לזהות עמותה שלא ראוי לתרום לה הוא היותה עמותה שתרומה לה אינה מזכה בהטבות מס.
זה לא תמיד נכון. יש עמותות נהדרות שהמטרה למענה הם מתרימים קרובה לליבכם אבל המחוקק בישראל החליט שזו אינה מטרה ראויה.
אם המטרה ראויה בעיני ה-Mainstream הפוליטי בישראל ובכל זאת אין הטבת מס בגין תרומה, חישבו טוב האם אינכם תורמים לכיסו הפרטי של מישהו.

יום חמישי, 14 בספטמבר 2017

טיפול בסיכונים בכלכלת המשפחה לפי ISO 31000

הפוסט ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה על פי ISO 31000 ההיבט הדינאמי, היה הפוסט הראשון בסדרת פוסטים על סטנדרט ISO 31000. הסטנדרט הוא גנרי וכללי עם דגש על ניהול סיכונים בחברות או במדינות. למרות שבאופן עקרוני הסטנדרט תקף גם לסיכונים אישיים וסיכונים משפחתיים, אין כמעט דוגמאות המתיחסות אליהם.
ההנחיות בסטנדרט זה הן, שצריך קודם כל לקבוע את הקונטקסט הספציפי ורק אחר כך לנסות ליישם את הסטנדרט.
בפוסטים אלה הקונטקסט האו כלכלת המשפחה.

אחרי תהליך שבו מזהים סיכונים, מנתחים אותם ומעריכים את משמעותם מגיע השלב בו צריך לעשות משהו המטפל בסיכונים.
בפוסט השני בסדרה: סובלנות לסיכון (Risk Tolerance) וקבלת סיכון (Risk acceptance). חולקו הסיכונים לשלושה סוגים. מהסוג השלישי, סיכונים זניחים או סיכונים שמוכנים לקבל אותם (Acceptable), נתעלם משום שלגביהם לא נדרש לעשות דבר.
שני הסוגים האחרים נבדלים באפשרות לדחיית הטיפול בהם. 
ב-Unacceptable צריך לטפל מיד. את הטיפול ב-Tolerable אפשר לדחות.
בהמשך הפוסט אתאר את האפשרויות לטיפול ואביא דוגמאות מכלכלת המשפחה.

הימנעות
רצינו או תכנננו לעשות משהו. בחננו את הסיכונים והגענו למסקנה שהם גדולים מדי עבורנו. למונח "עבורנו" יש היבט אוביקטיבי המבוסס על מידע והנחות כלכליות ויש גם היבט סוביקטיבי של מידת הנכונות שלנו לקחת סיכון.
אחת האפשרויות היא להימנע מלעשות את מה שתכנננו. ההימנעות מונעת את הסיכון.

דוגמה לטיפול כזה היא משפחה הרוצה לקנות דירה. היא מגיעה למסקנה שהסיכון שלא תוכל לעמוד בתשלומים להחזר המשכנתה גדול.  היא מחליטה לא לקנות את הדירה.
היות שהמשפחה צריכה לגור במקום כלשהו, היא תבחר בחלופה של שכירת דירה או בחלופה של רכישת דירה זולה יותר, שהמשכנתה עליה נמוכה בהרבה. יש גם חלופה שלישית: לקנות דירה זולה יותר ולהשכיר אותה ובמקביל לשכור דירה אחרת.

דוגמה נוספת היא השקעת חסכונות במניות בבורסה. משפחה המחליטה להשקיע כספים בבורסה ובוחנת את הסיכונים. האינדיקטורים הכלכליים מצביעים על רמת סיכון גבוהה. המשפחה עשויה להימנע מהשקעה במניות בבורסה וכך להימנע מהסיכון. את החסכונות היא יכולה להשקיע באפיק אחר, למשל: אג"ח ממשלתי הוא פיקדון.

הערה המתיחסת לכל הדוגמאות: הדוגמאות הן תיאורטיות ואין לראות בהן המלצה לבצע צעד כלכלי זה או אחר.

לקחת את הסיכון או להגדיל אותו
טיפול כזה נובע מההגדרה של סיכון, השונה ממהגדרה האינטואיטיבית הרואה בסיכון דבר שלילי.
ההגדרה של ISO 31000 רואה בסיכון משהו שיכול להיות שלילי, חיובי או ניטרלי. כל אירוע לא צפוי הוא סיכון. 

כשסיכון הוא גם הזדמנות, לפעמים כדאי לקחת אותו. מי שלא מסתכן עלול להשיג תוצאות טובות פחות.

דוגמה בכלכלת המשפחה היא החלפת מקום עבודה. עובד המחליף מקום עבודה יציב במקום עבודה חדש לוקח סיכון: הוא עלול להיכשל ולהישאר ללא הכנסות מעבודה.
מצד שני ייתכן שמקום העבודה החדש מציע לו הכנסה גבוהה יותר, עבודה מענינת יותר ואפשריות קידום טובות יותר. 

דוגמה נוספת היא שוב השקעה במניות בבורסה. יתכן שתפסידו אבל יתכן שזו הזדמנות להרוויח הרבה יותר ממה שתרוויחו, אם תפנו את החסכונות שלכם לאפיק אחר. 

סילוק מקור הסיכון
ייתכן שניתן לבצע את מה שרצינו ולסלק את מקור הסיכון.
דוגמה: לקחנו משכנתה בתנאים שהתבררו כגרועים במיוחד עד כדי חוסר יכולת לעמוד בתשלומים להחזרתה. יש אפשרות לסלק אותה ללא עמלת פירעון מוקדם ולקחת במקומה משכנתה בתנאים טובים הרבה יותר, שבתשלומים להחזרתה אנחנו צפויים לעמוד. אנחנו נעשה זאת ותמשיך להיות לנו משכנתה אבל ברמת סיכון נמוכה בהרבה.

שינוי ההסתברות
המונח האנגלי בסטנדרט הוא Likelihood. באנגלית יש הבחנה בין המונח הצר יותר והטכני יותר Probability לבין המונח Likelihood. בעברית יש רק מושג אחד: הסתברות.
יש מקרים בהם אפשר להקטין את ההסתברות להתרחשות אירוע סיכון. למשל בהקשר של בטיחות בעבודה. עובד שינקוט בכל אמצעי הזהירות עשוי לחסוך מעצמו פגיעה שתמנע ממנו או תקשה עליו לעבוד לפרנסתו בעתיד.

שינוי התוצאות
לאירוע סיכון עלולות להיות השלכות או תוצאות. אפשר לשנות את התוצאות כך שיהיו מזיקות פחות.
כך למשל, לחדירה למחשב שלכם או במקרה קיצוני התקנת תוכנת כופרה בו, עלולות להיות השלכות.
אחת ההשלכות היא שינוי מידע או מניעת גישה למידע. תוכנות כופרה ימנעו מכם גישה למידע שלכם.

השלב הראשון בהתמודדות עם סיכון של תוכנת כופרה הוא מניעת התקנתה במחשב שלכם. נכשלתם ובכל זאת הותקנה תוכנה כזו.
אם גיביתם את כל המידע הקריטי לענן ציבורי או למדיה מגנטי חיצוני, למשל: Disk on Key, התוצאות הרבה פחות חמורות בהשוואה למצב בו לא גיביתם את המידע.

חלוקת הסיכון עם גורמים אחרים
כשנזקי מימון ההפסדים הכספיים בגלל התרחשות אירוע סיכון מתחלקים ביניכם ובין אחרים הסיכון שלכם קטן יותר.
זוהי בדיוק הפילוסופיה מאחורי ביטוח: הרבה אנשים משלמים פרמיות נמוכות יחסית. כשקורה, חס וחלילה, אירוע כמו פטירת אדם או גניבת מכונית חברת הביטוח משלמת למי שניזוק.
המקור הכספי לתשלום הם התשלומים של יתר המבוטחים, שלרובם לא התרחש אירוע כזה.
אגב, גם חברות הביטוח מחלקות את הסיכון שלהן ולא מסתפקות בחישוב אקטוארי, שיבטיח בהסתברות גבוהה שהפרמיות יכסו את התביעות וישאירו גם רווח לחברה.
הדרך שלהם היא חלוקת הסיכון עם מבטחי משנה: חברות ביטוח אחרות שלפעמים הן חברות בו"ל שהו גדולות הרבה יותר מהחבר המקומית המבטחת. 

השארת הסיכון בהחלטה מודעת ומדווחת
מדובר בסיכונים הזניחים או הקבילים. לא צריך לעשות דבר פרט לדיווח. בבדיקה תקופתית של הסיכונים יתכן שנגלה שמשהו השתנה. והסיכון הקביל הפך לנסבל או לבתי קביל (Unacceptable). כך למשל, רגולציה חדשה עשויה להפוך משהו שארגון הגדיר כסיכון זניח למשהו שהוא חיב לטפל בו תוך פרק זמן קצר ומוגדר.  

הקבוצה השנייה היא סיכונים נסבלים (Tolerable) שמסיבות שונות לא טיפלנו בהם. כך למשל, בסיכון הנסבל בגיל 25 שהפנסיה לא תספיק לקיום בתנאים טובים, אפשר לא לטפל כשאין לנו מספיק משאבים כספיים. צריך לרשום את זה לפנינו ולכשזה יתאפשר להגדיל את החיסכון הפנסיוני.


יום שלישי, 12 בספטמבר 2017

סובלנות לסיכון (Risk Tolerance) וקבלת סיכון (Risk Acceptance)



בכלכלת המשפחה, כמו בכל תחום אחר בחיים, יש סיכונים. בכלכלת המשפחה, כמו בכל תחום אחר, לא ניתן להימנע לחלוטין מסיכונים.
כשיש סיכונים, צריך לזהות אותם. צריך לנתח אותם (Risk Analysis) וצריך להעריך את משמעותם (Risk Assessment). לאחר שמבצעים את התהליך הזה מגיעים לשלב הביצוע: טיפול בסיכונים.

לא ניתן להגיע למצב בו טיפלנו באופן מלא בכל הסיכונים כך שאין בכלל סיכונים. קרוב לודאי שגם לא מוצדק להגיע למצב כזה. כך למשל, לא כדאי להשקיע הרבה זמן והרבה משאבים בטיפול בסיכון שהנזק הצפוי ממנו הוא קטן וזניח והסתברות התרחשות אירוע סיכון נמוכה.

התרשים בתחילת הפוסט מחלק את איזורי הסיכון לשלושה תחומים:

1. תחום בו לא מוכנים לקבל את הסיכון (Unacceptable)

2. תחום בו הסיכון נסבל (Tolerable)

3. תחום הסיכון הזניח (Negligible Risk)

 Unacceptable Risk
בקבוצה זו נכללים:

א. סיכונים העלולים להביא לנזק גדול 
כך למשל, מחלה שתחיב שימוש בתרופות מחוץ לסל, עשויה לגרום גם לתוצאות הרסניות לכלכלת המשפחה. ההוצאה החודשית על תרופה כזו עלולה לעבור את הסכום של 10,000 ש"ח לחודש. 

ב. אי עמידה בדרישות החוק או בדרישות הרגולציה
סיכונים מסוג זה מתייחסים בעיקר לחברות אבל בהחלט ניתן למצוא גם דוגמאות מכלכלת המשפחה. כך למשל, אדם המעלים מס בסכומים גבוהים לוקח סיכון. אם ייתפס, הוא עלול לשלם קנס כספי גבוה ואפילו "לבלות" תקופה מאחורי הסורגים.

ג. סיכונים שנזקם קטן יחסית אבל תדירותם גבוהה והנזק המצטבר שלהם גדול
אם  אתם מוציאים בדרך כלל פחות מההכנסות שלכם, לא נורא אם יהיה חודש אחד חריג בו תוציאו 1,000 שקל יותר מההכנסות שלכם. לעומת זאת, אם אתם מוציאים כל חודש 1,000 שקל יותר מההכנסות שלכם, קרוב לודאי שתיקלעו למצב של התרסקות כלכלית.

ד. סיכונים הפוגעים במוניטין באופן קשה
תדמית גרועה במיוחד קשה לתקן. עדיף להימנע מכך ולטפל באופן מידי בסיכון. חברה שתדמיתה המקצועית תגיע לשפל, תמכור הרבה פחות מחברה שהביצועים שלה דומים אבל תדמיתה נפלאה. במקרים הקיצוניים, החברה שהמוניטין שלה נפגע באופן קשה אולי לא תצליח למכור בכלל.
עובד שיש לו מוניטין של עובד גרוע, לא אחראי ולא ישר עלול להיות מפוטר ועלול להתקשות במציאת מקום עבודה אחר.

התמודדות עם סיכונים מסוג זה
חייבים לטפל בהם באופן מידי.

 Tolerable Risk
בתחום זה נכללים סיכונים שאין ספק שיש צורך לטפל בהם אבל ניתן לדחות את הטיפול בהם. כמובן שרצוי לטפל בהם מוקדם ככל האפשר, אבל אנחנו חיים תחת אילוצים. ייתכן שאין לנו כרגע מספיק משאבים של זמן או כסף או יכולת אישית להתמודד על מנת לטפל גם בסיכונים שהם Unacceptable וגם בסיכונים שהם Tolerable. דוגמה: משפחה, שמפרנסיה הם בתחילת שנות השלושים של חייהם, מגלה שהפנסיה העתידית של מפרנסיה עלולה להסתכם רק ב-30% מההכנסה הנוכחית שלהם. 

ההתמודדות עם הסיכון מחיבת חיסכון פנסיוני עצמאי או היערכות לרכישת דירה להשקעה. בשלב זה של החיים, התמודדות עם הסיכון באממצעות חיסכון פנסיוני נוסף תבוא על חשבון הוצאות על חינוך לילדים. לרכישת דירה להשקעה אין להם מספיק משאבים גם אם יקחו משכנתה ויעזרו בהורים.

התמודדות עם סיכונים מסוג זה
אם אפשר, כדאי לטפל מידית או לפחות במועד הקרוב ביותר שזה אפשרי.
אם המשמעות של התמודדות עם הסיכון היא פגיעה בדברים חשובים יותר (בראייה הסוביקטיבית של המשפחה), יש לרשום את מהות הסיכון ואת דרכי ההתמודדות האפשריות ולהתמודד עם הסיכון כשזה יהיה אפשרי.

Negligible Risk
הסיכון קיים אבל הוא זניח או מוכנים לקבל אותו (Acceptable). 
דוגמה: מכונת כביסה עלולה להתקלקל. טלפון סלולארי יכול להתקלקל או להיגנב. ביטוח הוא התמודדות עם הסיכון. 
אפשר לקבל החלטה שמוותרים על הביטוח ומשלמים עבור תיקון, אם וכאשר תתרחש תקלה או לחילופין מוכנים להחליף את המכונה או המכשיר במכשיר או מכונה חדשים.

זהו בדיוק מה שאני עושה באופן אישי. אני מבטח את עצמי ואת בני משפחתי מפני סיכונים שהם Unacceptable, כגון: ניתוחים בחו"ל, מבנה של הדירה ותרופות מחוץ לסל.
אני לא מבטח את עצמי מפני תקלות במכונות או במכשירים הנמצאים ברשותי.

הערות מתודולוגיות

1. סיכונים הם דינאמיים
סיכון שבמצב הנוכחי זניח או נסבל עשוי להיות בלתי קביל במועד אחר. לכן היערכות לסיכונים בכלכלת המשפחה, כמו גם בתחומים אחרים, היא מתמשכת.
דוגמה: הסיכון של פנסיה שהיא 30% מההכנסות הוא נסבל בתחילת שנות ה-30.
 בשנות ה-40 של החיים הוא עשוי להפוך לסיכון מהותי הדורש טיפול מידי. 
בתחילת שנות ה-60 הוא קרוב לוודאי סיכון שהוא Unacceptable. בתחילת שנות ה-60 יש בעיה בהתמודדות עם סיכון כזה: יכול להיות שכבר מאוחר מדי להתמודד איתו באופן אפקטיבי.

סיכון שהיום הוא Unacceptable היום יכול להיות זניח בעוד 25 שנה. כך למשל, סיכון של מות מפרנס הוא סיכון גדול למשפחה עם ילדים קטנים. 25 שנים אחרי זה הוא עשוי להיות סיכון זניח.
פיטורים הם סיכון קטן לאיש היי-טק בן 25. פיטורים הם סיכון מהותי לעובד טקסטיל בן 50. 
בפוסט ניהול סיכונים על פי ISO 31000 דנתי באריכות בהיבט הדינאמי.

המשמעות של דינאמיות הסיכונים והתלות שלהם בהקשר משתנה היא שגם המעקב אחריהם והטיפול בהם צריך להיות דינאמי.

הזווית האישית שלי
בגילי המתקדם אני מוותר על ביטוח חיים. עומדת לעיני הדוגמה של אדם שהכרתי ושילם ביטוח חיים עד שנפטר בשנות ה-80 של חייו. בחינה של עלויות תשלומי הפרמיה לעומת הסכום שקיבל תגלה, שגם בחישוב הלוקח בחשבון רק את תשלומי פרמיה, ששילם אחרי שילדיו עזבו את הבית ונכסיו הפיננסיים היו מכובדים, הוא שילם הרבה יותר ממה שקיבלו יורשיו.

2. סיכונים עשויים להיות סוביקטיביים ותלויי הקשר
המשמעות של אותו סיכון גנרי עשויה להיות שונה עבור שתי חברות או שתי משפחות. הסיכון של הקטנה זמנית בביקוש למוצר מסוים עלולה להיות סוף הדרך של חברה שזה המוצר היחיד שלה ואין לה מקורות מימון. 
היא שולית עבור חברה שמוצר זה הוא רק אחד מהרבה מוצרים שלה. היא עשויה להיות נסבלת עבור חברה שזה המוצר היחיד שלה אבל יש לה מקורות מימון. היא עשויה להיות Unacceptable  עבור חברה אחרת שזה המוצר היחיד שלה ויש לה מקורות מימון אבל התפיסה הסוביקטיבית שלה שונה.

מדוע זה פוסט בסדרת הפוסטים על ניהול סיכונים על פי ISO 31000?
בפוסט קודם: ניהול סיכונים על פי ISO 31000: ההיבט הדינאמי, ציינתי שהוא הראשון מסדרת פוסטים על ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה על פי ISO 31000.
בוודאי שמתם לב שהמונח ISO 31000 לא הוזכר בפוסט זה, עד לפסקה האחרונה. בכל זאת פוסט זה הוא הפוסט השני בסדרה הזו.
ISO 31000 מתאר באופן מפורט את תחומי הסיכון השונים וכולל הנחיות מפורטת כיצד להתמודד עם סיכונים מתחומים שונים.
הגישה היא גנרית, כלומר: לא ספציפית לתחום עסקי מסוים או למשפחות או אנשים בעלי מאפינים מסוימים.


יום שבת, 9 בספטמבר 2017

גירושים מאוחרים

טקס גירושים יהודי, נירנברג, 1724
מקור התמונה: ויקיפדיה

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-26%-27% מהזוגות בישראל מתגרשים. באירופה מדובר בממוצע גבוה מ-30%. בלוג זה עוסק בכלכלת המשפחה ולא ביחסים בינאישיים, ולכן מן הראוי להזכיר כי במקרים רבים של גירושים יש גם גורם כלכלי. זה יכול להיות מצב כלכלי קשה, משבר כלכלי עקב פיטורים, בן זוג (המונח בן זוג מתיחס לשני המינים) המסתיר כספים, הימורים, דפוסי התנהלות כלכלית שונים ואפילו שיפוצים

כמובן שיש קשר בין התנהלות כלכלית של משפחה לבין יחסים בינאישיים. מניסיוני כיועץ לכלכלת המשפחה, אני יכול לספר על זוגות שכבר הרבה שנים לא ממש דיברו ביניהם. הייעוץ בכלכלת המשפחה היה ה-Trigger להקשיב סוף כל סוף זה לזו וזו לזה. 
מספיק שכל אחד מבני הזוג התבקש להגיד מה הם הנושאים המטרידים אותו בהקשר הכלכלי ומה הם החלומות שלו שדורשים גם השקעה כספית? על מנת שבן הזוג השני יגלה, שהוא אינו מכיר את בן זוגו או את בת זוגו.

עיתוי הגירושים משתנה מזוג לזוג יש מקרים בהם היה קשר זוגי קצר ויש מקרים בהם זה קורה אחרי עשרות שנות נישואים.
פוסט זה עוסק בגירושים מאוחרים, כלומר: אחרי מספר שנות נישואים רב. 
כמובן שברוב המקרים גירושים אחרי עשרות שנים משותפות קשים יותר מאשר גירושים מהירים: לרוב נצבר רכוש משותף, יש ילדים משותפים ולא פעם אחד או יותר מבני הזוג ישאל: מדוע דווקא עכשיו? 

מדוע דווקא עכשיו?

 
לפעמים השאלה הנכונה היא מדוע לא הרבה שנים קודם? כי מדובר בגירושים מאוחרים מדי. הכתובת כבר הייתה על הקיר ביום הנישואים. היחידים שלא ראו אותה באותו מועד הם בני הזוג. 

מחלוקת שהתעצמה
מחלוקת, אפילו קטנה, שבה כל אחד מהצדדים חושב שהוא הצודק והוא הנפגע מתעצמת. כדור השלג הופך למפולת שלגים המסתיימת  בפרידה.

התפתחו לכיוונים שונים
אנשים משתנים עם הזמן. כמה עשרות שנים גרמו לכך שכל אחד מבני הזוג התפתח לכיוון שונה. בהדרגה נוצר פער גדול בתפיסת העולם, בפעילויות שכל אחד עושה בנפרד וכו'. 
היציאה של הילדים לחיים עצמאיים עשויה להיות ה-Trigger לגילוי הפערים. האם מגשרים עליהם או נפרדים? בחלק מהמקרים לא מנסים או לא מצליחים לגשר.


הילדים יצאו מהבית
לא תמיד זה רק Trigger. לפעמים הצורך המשותף בילדים, האהבה לילדים והטיפול בילדים והדאגה למחסורם היו מרכז הקשר המשותף. עכשיו כשהילדים כבר בני אדם בוגרים את המטלה המשותפת יחליפו דברים אחרים או שלא. כשזה לא, בהחלט יכולים להיות גירושים.  


הצטברות של פגיעות, כעסים ועלבונות
המקום שרואים את זה באופן מוגזם במכוון הם מחזות של תיאטרון האבסורד. כבר ראיתי מקרים בהם דיאלוגים אמיתיים של בני זוג הזכירו לי דיאלוגים בין בני זוג במחזות אבסורד. אני מניח שאיני היחיד שראה דברים כאלה.

אהבות חדשות ובגידות
בגידה פוגעת. לרוב יותר מ"פגיעות, כעסים ועלבונות". אם אלה עלולים לפרק נישואים על אחת כמה וכמה שבגידות יכולות.
אהבה היא יותר נדירה אבל גם זה עשוי להתרחש. מישהו מבני הזוג פגש את "אהבת חייו". הפרידה לא באה ממקום של קשקר לא טוב, אלא דווקא מהזדמנות לשמהו שאולי יהיה טוב יותר.


תסריטים אחרים
אני בהחלט יכול לחשוב על תסריטי פרידה נוספים. הקוראים יכולים לעשות זאת לא פחות טוב ממני. המוקד של בלוג זה הוא הסוגיות הכלכליות ולא מערכות היחסים, על אף שהדברים עשויים להיות קשורים זה בזה.

הצד הנפגע

 
ההנחה צריכה להיות, שתמיד יש לפחות צד אחד נפגע ברמה הרגשית. מדוע לפחות צד אחד? כי לפעמים יש שני צדדים שמרגישים נפגעים. "נפגע" הוא עניין רגשי, סוביקטיבי ולא עניין אוביקטיבי ברור ומוחלט. 
מהתסריטים שהצגתי לעיל, התסריט היחיד, שלפחות לכאורה, ברור מי הצד נפגע הוא התסריט: "אהבות חדשות ובגידות" וגם זה כשרק לאחד משני בני הזוג יש קשרים כאלה. 
גם בתסריט הזה יהיו כאלה שיצרו קשר מחוץ לנישואים והם מרגישים שעשו זאת משום שהצד השני פגע בהם. 


הסבך הכלכלי

 
בגירושים צריך לחלק את הרכוש. לאחר כמה עשרות שנים ישנן הרבה סוגיות בהקשר זה. אביא כמה דוגמאות:

1. ילדים
אם עדיין יש ילדים שאינם עצמאים כלכלית או במקרים קשים יותר יש ילדים שלעולם לא יהיו עצמאים כלכלית ב-100%, ישנן סוגיות של: היכן יגורו (חלקית אצל כל אחד מההורים או רק אצל הורה אחד) וכיצד יתחלקו ההוצאות בגין התמיכה בילדים.
במאמר מוסגר, בישראל של היום גם "ילדים" בשנות ה-40 של חייהם נזקקים לא פעם לעזרה כלכלית מהוריהם, למשל ברכישת דירה או בשיפור דיור. 

2. דירה משותפת
האם אחד מבני הזוג יישאר לגור בה? אם כן, מי זה שישאר וכיצד יפוצה בן הזוג שעוזב מבחינה כספית?
אם לא כיצד מוכרים אותה והיכן מתגוררים עד לקבלת התמורה עבור הדירה?

3. רכוש משותף נוסף
כיצד יחלקו ביניהם פריטים משותפים אחרים החל ממכוניות, מקרר, מכונת כביסה, ריהוט וכלה בפריטים קטנים לא יקרים, שאולי יש להם משמעות רגשית.

4. נכסים פיננסיים
צריך למפות את כל הנכסים הפיננסיים כמו תיקי השקעות, פוליסות חיסכון, קרנות השתלמות וקופות גמל ולהחליט כיצד מחלקים אותם. 

5. זכויות פנסיה
האם זכויות הפנסיה בתקופת החיים המשותפים בהם אחד מבני הזוג עבד יותר והאחר טיפל בבית ובילדים ועבד פחות, אם בכלל, צריכות להתחלק ביניהם שווה בשווה?

6. הלוואות ואשראי
כשמתגרשים עדיין צריך להחזיר הלוואות משכנתאות ואשראי. צריך להגדיר את האופן בו ימשיכו לשלם אותן. אם צד אחד ימשיך לשלם, הצד האחר עשוי להידרש לפצות אותו כספית.

7. מתנות וירושות שקיבל אחד מבני הזוג
אם הורים של אחד מבני הזוג נפטרו והורישו לו דירה או חלק מדירה, האם היא שייכת רק לו או גם לבן הזוג או בת הזוג שלו?
היות שבתי משפט כבר נדרשו לנושא של חזקת השיתוף במקרים כאלה, לא יהיה נכון שאני, שאין לי השכלה משפטית, אביע את דעתי. 
עו"ד, שכתבה על הנושא באחד מהעיתונים, טוענת שהחקיקה שונתה במהלך השנים ולכן מי שנישא אחרי תאריך מסוים ברירת המחדל תהיה שהוא זה שיקבל את הירושה. לפני תאריך זה חלה חזקת השיתוף. לטענתה זה לא מדויק כי בית המשפט מתחשב גם במהות יחסי השיתוף בין בני הזוג. יכולות להיות ראיות שיובילו דווקא לפסיקה שונה מברירת המחדל.

8. צוואות וירושות
האם בכוונת בני הזוג המתגרשים להוריש זה לזה את כספם אחרי לכתם? אני מניח שבלא מעט מקרים אין כוונה כזו. במקרה כזה חשוב שהכוונה תמומש, כלומר: האקס לא יירש בגלל טעויות טכניות. כך למשל, יש לשנות את המוטבים בקרנות פנסיה, קופות גמל וביטוחי חיים.

9. איך מתנהלים כלכלית אחרי הגירושים המאוחרים?
לפעמים אחד מבני הזוג היו דומיננטי בטיפול בנושאים הכספיים. ברוב המקרים שאני מכיר וגם ברוב המקרים שעמיתיי למקצוע, ששוחחתי איתם, מכירים זה היה הגבר.
האישה צריכה בין השאר:
א. ללמוד לחיות עם הוצאות דומות והכנסות קטנות יותר.
ב. ללמוד לנהל חשבון בנק.
ג. לדאוג לביטוחים שבעבר הבעל טיפל בהם.
ד. לנצל את הזכויות החדשות שמגיעות לה עקב הגירושים.

לא משימה קלה, כלל ועיקר, אחרי עשרות שנים שמישהו אחר עשה את זה במקומה. במאמר מוסגר, כבר ראיתי מקרים שהוא עשה את זה הרבה פחות טוב ממנה, לו היא הייתה זו שמטפלת בעניינים הכספיים.
זו גם הסיבה שיש לא מעט מקרים בהם נשים מגיעות אחרי הגירושים לייעוץ בכלכלת המשפחה.

גם התמונה המאד חלקית שתארתי היא מספיק מסובכת וצריך לדעת איך לטפל בה נכון. לפעמים נדרשת עזרה של בעלי מקצועות רלוונטיים. 

מתי אנחנו טועים בקבלת החלטות בכלכלת המשפחה?

 
איני מתכוון לפרט את כל המצבים ואת כל הגורמים אבל מחקרים רבים של כלכלנים התנהגותיים הצביעו על רגשות כגורם חשוב המשפיע עלינו בכיוון של קבלת החלטות לא רציונאליות.

גירושים בהם יש צד או צדדים נפגעים רגשית מועדים לקבלת החלטות כלכליות לא נכונות, העלולות לפגוע בצד אחד ובלא מעט מקרים בשני הצדדים.

לכן העצה הטובה ביותר שאני כיועץ לכלכלת המשפחה יכול לתת לזוגות כאלה הוא למצוא דרך לא לערב את הרגשות בהחלטות הכלכליות שהן חלק מהגירושים.

העצה היא מצוינת אבל ביצוע שלה עלול להיות קשה. לפעמים נדרש ליווי של מישהו מהצד שאינו מעורב רגשית ועוזר לקבל את ההחלטות הכלכליות.













יום שלישי, 5 בספטמבר 2017

ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה על פי ISO 3100 : ההיבט הדינאמי

מי שעבד בחברה גדולה או בארגון גדול אחר יודע שניהול תקציב הוא דבר מסובך. את התקציב בונים אנשים עם ידע, הכשרה ורקע מקצועי בתחום של בניית תקציבים. כל מנהל בכיר צריך לבנות את התקציב שלו. המנהלים הבכירים מורידים את זה כלפי מטה. כפיפים בונים תקציבים בתחום היותר צר שלהם ובמעיבירים למנהלים הבכירים. התוצאה היא כמעט תמיד שההוצאות המתוכננות חורגות ממסגרת התקציב ולכן עושים איטרציות של קיצוץ.
כשיש כבר תקציב מתחיל החלק הקשה באמת: מימוש התקציב לאורך השנה ללא חריגות ועם התאמות נדרשות לתנאים משתנים.

גם בכלכלת המשפחה מנהלים תקציב. אפשר לקחת את המודלים המורכבים של ניהול תקציב של חברה, ארגון או מדינה וליישם אותם באופן הרבה יותר פשוט בבניית ובמימוש תקציב כלכלי משפחתי. כשזה יותר פשוט לא צריך להיות מקצוען בהניהול תקציבים ולמעשה כל אחד יכול לעשות את זה אחרי שיועץ בכלכלת המשפחה הדריך אותו. מה שמאפשר לנו להשתמש בגרסה פשטנית של מודלים המורכבים של ניהול תקציב בחברות, בהקשר של כלכלת המשפחה, הם עקרונות דומים וטכניקות דומות
כך למשל, גם בחברה וגם במשפחה אי אפשר להוציא לאורך זמן יותר מההכנסות, בחברה ובמשפחה צריך לנהל רישום של הוצאות והכנסות ולעקוב אחריהן בהשוואה לתכנון.  

פוסט זה והפוסטים שיבואו אחריו בסדרת הפוסטים אינם עוסקים בתקציב אלא בניהול סיכונים, אבל אנסה לעשות משהו דומה למה שעושים יועצים לכלכלת המשפחה ביחס למאזן ולתקציב: ליישם עקרונות ומושגים של מודל מורכב בחברות בהקשר של כלכלת המשפחה.

ISO 31000
(ISO (International Standards Organization הוא ארגון תקינה בינלאומי שהוציא תקנים במגוון רחב של תחומים. התקנים הידועים יותר מתייחסים למשפחת התקנים של ISO 9000. תקני ISO 9000 עוסקים בניהול איכות ומחייבים הסמכה. הסמכה כזו היא במקרים רבים תנאי חובה להשתתפות במכרזים התוצאה היא: ארגונים מתאמצים לקבל את ההסמכה.

משפחת תקני ISO 31000 עוסקת בניהול סיכונים. מאז יצא התקן בשנת 2009 הוא הפך לתקן החשוב ביותר בתחום בעולם. 
רשימה חלקית ומכובדת של מדינות שאמצו את התקן הזה כתקן לאומי רשמי לניהול סיכונים, תבהיר זאת: ארצות הברית, קנדה, גרמניה, צרפת, שוודיה, דנמרק, פינלנד, הולנד יפן, סין, הודו, רוסיה, אינדונזיה, דרום אפריקה וברזיל.
לידיעתכם, גם מדינת ישראל אימצה את התקן הזה כתקן הלאומי לניהול סיכונים.

התקן העיקרי במשפחה נקרא ISO 31000-2009. יתר התקנים הם תקני עזר המתלווים אליו. 
ISO 31000-2009 מגדיר עקרונות, מסגרת (Framework) ותהליך לניהול סיכונים. כמובן שיש קשר בין העקרונות, המסגרת והתהליך.

התקן הוא גנרי ולכאורה מיועד לארגונים וגם לאנשים פרטיים. כשיורדים לפרטים וקוראים גם דוגמאות, מגלים מהר מאד שהמוקד הוא חברות ולא יחידים. 

בפוסט זה אקח עיקרון אחד הנכלל בתקן, שאני קורא לו דינאמיות, ואייחס אותו לתחום של כלכלת המשפחה.

מבצעים בארגון תהליך של הגדרת Framework לניהול סיכונים על פי התקן או מבצעים תהליך של התאמה לתקן של Framework קיים לניהול סיכונים.
אחרי זה מבצעים תהליך של זיהוי סיכונים, ניתוח סיכונים (Risks Analysis) והערכת סיכונים (Risks Evaluation). אחרי זה מטפלים בסיכונים.
האם סיימנו את עבודתנו בהקשר של ניהול סיכונים? התשובה של ISO 31000 לשאלה הזו היא שלילית. על פי אחד העקרונות עלינו לבצע בדיקה תקופתית על מנת לודא שאכן מה שעשינו בעבר רלוונטי עדיין ותקף עדיין. במידה שאינו תקף, יש לבצע שינויים והתאמות.
תסריט נוסף הוא שינוי מהותי שהתרחש ועשוי להשפיע על אלמנט זה או אחר של ניהול סיכונים. במקרה זה חשוב לבצע בדיקה חדשה ולא לחכות עד למועד המתוכנן לבדיקה תקופתית. אם צריך לשנות, יש לבצע שינוי.

לזה בדיוק אני קורה ההיבט הדינאמי. בהמשך הפוסט אביא לכם כמה דוגמאות לניהול סיכונים בכלכלת המשפחה, המחיב בחינה תקופתית מחדש. 
רבים מאיתנו אינם מודעים לצורך הזה ויסתפקו בפעם אחת בה ביצעו סוג של ניהול סיכונים.

ביטוח חיים
אתם משפחה צעירה עם ילדים קטנים. שני ההורים עובדים. האם צריך להתייחס לסיכון שאחד המפרנסים ילך לעולמו? בודאי שכן. בהיבט הכלכלי, הוא כבר לא יביא את ההכנסות החודשיות שהביא בעבר. נדרש סכום דומה על מנת לענות על הצרכים הכלכליים של הילדים. אתם לא ממש רוצים להוסיף פגיעה כלכלית בהם, שתמנע מהם קבלת דברים שהיו רגילים להם, לאחר האסון של אובדן הורה.

בלא מעט מקרים תגלו שיש צורך בביטוח חיים. סוכן ביטוח ממוצע יעריך את גבוה סכום הביטוח על פי טבלאות שסיפקה לו חברת הביטוח. הטבלאות יביאו בחשבון פרמטרים כגון: גובה ההכנסה, הגיל, מספר הילדים וגיל הילדים וכיו"ב. 
במאמר מוסגר אציין כי לא בהכרח הוא יתחשב בפרמטרים מאד ספציפיים שיועץ לכלכלת המשפחה מכיר אותם וסוכן ביטוח אינו מכיר אותם, למשל: בן משפחה עשיר במיוחד המוכן לעזור בעת צרה. 

טיפלתם בסיכון ועברו חמש עשרה שנה. הילדים כבר התבגרו אולי עובדים. מצבכם הכלכלי השתפר השכר עלה ויש לכם לא מעט חסכונות. אולי אפילו רכשתם דירה להשקעה. 

האם אתם צריכים ביטוח חיים באותו סכום בו הייתם מבוטחים בעבר?
התשובה שלי היא חד משמעית לא. אם אתם צריכים בכלל ביטוח חיים משום שיש עדיין סיכון כלכלי מוגדר הקשור במות אחד המפרנסים, סכום הביטוח הנדרש קטן בהרבה.

אם לא תעשו בדיקה תקופתית, לא תגלו את זה ותמשיכו לשלם פרמיה גבוהה מדי. 
אני מעריך שאתם לא צריכים אותי על מנת להסביר לכם מה אפשר לעשות בסכומים שיחסכו מהקטנת הפרמיה.  

חיסכון פנסיוני נוסף
אתם מהמעטים שמבינים משהו בפנסיה. הבנתם שאתם לא יכולים לצפות לפנסיה בשיעור 70% מהשכר שקיבלו הוריכם. אם תגיעו לכ-50%, מצבכם טוב במיוחד. תוחלת החיים עלתה, יציבות התעסוקה ירדה ויהיו לכם תקופות ללא עבודה וללא חיסכון פנסיוני. בהחלט הגיוני שתחסכו לפנסיה גם באופן עצמאי.

בינתיים עברו הרבה שנים ואתם עברתם את גיל 60. יציבות ההעסקה ירדה אבל אתכם לא פיטרו והמשכתם לעבוד באותו מקום עבודה. שכרכם עלה ואחרי שהילדים גדלו הוספתם עבודה בחצי משרה נוספת. גם המעביד הנוסף מפריש לכם לחיסכון פנסיוני. 

אם אתם יודעים לעשות חשבון פנסיוני, תגלו שרק מהפרשות המעבידים תגיעו לקצבת פנסיה של כ-70% משכרכם. 
האם כדאי להמשיך להפריש לחיסכון פרטי לפנסיה?
התשובה היא לא חד משמעית. היא שונה בהתאם למאפינים של אנשים: הצרכים שלהם, הערכת התקופה בה ימשיכו לעבוד, נכסים פיננסיים נוספים, למשל דירה מושכרת. 
בלא מעט מקרים התשובה תהיה שאינכם צריכים להמשיך לחסוך באופן פרטי. במקום זה אולי כדאי לכם לתכנן טיול לחו"ל או לעזור לילדים. 

למשוך פיצויים?
כבר ראינו בסעיף הקודם שקיים סיכון ממשי שהפנסיה לא תספיק לענות על הצרכים אחרי הפרישה לגמלאות. 
משיכת פיצויים מגדילה את הסיכון כי כספי הפיצויים מהווים חלק לא קטן מהצבירה הפנסיונית שלכם.
שלא תהיה אי הבנה: כמעט תמיד ההמלצה שלי היא לא למשוך פיצויים משום שזה יקטין באופן משמעותי את גובה הפנסיה שתקבלו.
כמעט תמיד אבל לא תמיד.

עבדתם בהיי-טק. פוטרתם בגיל 45. אתם לא מצליחים למצוא עבודה חדשה כבר שנתיים או שלוש שנים. זה לא שהרקורד שלכם גרוע .הוא מעולה. זה לא שחסרים לכם ידע, הבנה, ניסיון או יכולת ללמוד דברים חדשים. לו היו מדברים עם הממליצים שלכם, היו שומעים דברים נפלאים וחד משמעיים עליכם.
אבל מה לעשות ולצערכם, וגם לצערי, יש אפליה בגלל גיל בתעסוקה. בקורות החיים שלכם קוראים (מחשב או קורא אנושי) רק את הסעיף של שנת הלידה. 

החסכונות מתכלים, עבודה לא נראית באופק. ייתכן שאין לכם ברירה ואת הטיפול בסיכון של פנסיה לא מספיק גבוהה, תדחו למועד מאוחר יותר, אם בכלל. בינתיים צריך לאכול ואין מנוס ממשיכת הפיצויים.

התנהלות כלכלית בזוגיות בפרק ב': חלק 1 - סוגיות כלכליות וסוגיות אחרות

מניסיוני האישי, כמי שמחפש בת זוג לפרק ב' אני יודע, שזוגיות בפרק ב' היא יותר מורכבת מזוגיות בגיל צעיר.  בגיל צעיר אנחנו יותר נאיבים ...