הפרדוקס הארגנטינאי

לה בוקה שכונת מצוקה שהפכה למרכז תיירותי

סיימון קוזנץ (זוכה פרס נובל לכלכלה): "יש 4 סוגי כלכלות: מדינות מפותחות, נחשלות, יפן וארגנטינה"  

בפוסט מדוע לא משתמשים בארגנטינה בכרטיסי אשראי? תיארתי את המצב הכלכלי הבעייתי של כלכלת ארגנטינה. 
מה שאמר לפני שנים רבות, חתן פרס נובל לכלכלה, סיימון קוזנץ (נפטר בשנת 1985) עדיין תקף בארגנטינה של שנת 2020. 

למרות המצב הכלכלי הקשה, לא מעט מהארגנטינאים חיים טוב. רואים אותם קונים, יושבים במסעדות ובבתי קפה, מחכים בתורים ארוכים בגלידריות וכיו"ב. 

במסעדת הסטייקים המיתולוגית של דון אלברטו בברילוצ'ה שבפטגוניה, חיכינו הרבה זמן עד שהתפנה שולחן. זה היה אחרי שעה 22:00. בתור מחוץ למסעדה וגם בשולחנות שלידנו, ראינו לא מעט משפחות ארגנטיניות עם ילדים. חלקם ילדים קטנים. 

אלו הן רק דוגמאות לפרדוקס הארגנטינאי: הכלכלה על סף קריסה והאזרחים חיים טוב.

חינוך ובריאות

יש בארגנטינה אוניברסיטאות ברמה גבוהה. שלושה ארגנטינאים זכו בפרסי נובל. החינוך הוא בחינם מהפעוטון ועד לימודים אקדמיים, כולל לימודים אקדמיים. 
הבריאות הציבורית מסובסדת. יש גם ביטוח רפואי פרטי ורפואה פרטית. מערכת הבריאות הציבורית נחלשת בהדרגה.

בית קברות לעשירים  

 

 

בבית הקברות לעשירים בלה רקולטה 

עד לביקורי בבואנוס איירס, הייתי בטוח שפולחן המתים של הטוראג'ה באינדונזיה הוא פולחן המתים היקר ביותר. בית הקברות בשכונת לה רקולטה העשירה בבואנוס איירס שינה את דעתי. 

הטוראג'ה לפחות לא משלמים ארנונה על בתי המתים שלהם. הטוראג'ה גם לא לוקחים משכנתא לבניית הקברים שלהם.

הקברים הם אחוזות קבר משפחתיות בתוך מבנים המתנשאים מעל הקרקע ומסודרים ברחובות. כאן קבורים כמה מנשיאי ארגנטינה בעבר, וגם חואן מנואל דה רוסאס מושל העיר והמנהיג הבולט של הקונפדרציה הארגנטינית. 

הקבר שזוכה עדיין למספר הרב ביותר של מבקרים ולהרבה זרי פרחים הוא קברה של אווה פרון. 

קבר משפחת פרון. המבקרים באים בעיקר לקבר של אווה פרון

בואנוס איירס

 

 

מטפחות לבנות סמלן של אמהות פלאסה דה מאז'ו

בבואנוס איירס וסביבתה מתגוררת כמחצית מאוכלוסיית ארגנטינה. זו עיר תוססת, שנחשבת לעיר הכי אירופאית בדרום אמריקה. יש בה תרבות, בתי קפה, רובעים יפים ועשירים ובתי נופש ליד נהר הטיגרה.  מצד שני יש בה גם רובעי עוני קשים. 

רובע ציורי הוא לה בוקה. שכונת עוני שידועה בזכות קבוצת הכדורגל בוקה ג'וניורוס, בה גדל דייגו מארדונה.
חלק מהשכונה הפך לאתר תיירות תוסס ואולי גם ממוסחר. התיירים לא ממש רואים את החלקים האחרים של השכונה.

יש גם פבלות, שכונות עוני ופשע קשות. מתגוררים בהן בעיקר מהגרים ממדינות דרום אמריקה אחרות.

ההשלכה המעשית של הפערים בין העניים והעשירים היא שלתיירים מומלץ להשאיר את כל דברי הערך בכספת במלון ולהסתובב רק עם סכום כסף קטן למקרה שישדדו אותם.

 הפרדוקס   

ארגנטינה היא מדינה גדולה ועשירה. הרבה מים. נהרות ענקיים מהגדולים בעולם. אגמים. יערות. מישורים ענקיים עם עשב למרעה. כל אלה מספקים תשתית נפלאה לחקלאות, לגידול צאן ובקר ולדייג. הטבע המדהים ביופיו בפטגוניה, מפלי האיגואסו, הרי האנדים וקרוב לוודאי גם באזורים נוספים בהם לא ביקרתי הם פוטנציאל תיירותי אדיר. כמובן שגם בואנוס איירס היא אתר תיירותי אטרקטיבי במיוחד. 
חלק גדול מפטגוניה הוא מדבר צחיח אבל עשיר במחצבים יקרים. 

גם הפוטנציאל האנושי בארגנטינה הוא טוב. יש אנשים משכילים ובעלי ידע מקצועי בתחום מומחיותם.

הפוטנציאל הזה רחוק מלהיות מנוצל והכלכלה השלישית בגודלה בדרום אמריקה עוברת משברים ונמצאת על סף קריסה.

אולי זה קשור במה שרואים במסעדות בשעות המתקרבות לחצות: משפחות שלמות עם ילדים קטנים.
מי שמבלה עד שעות מאוחרות של הלילה לא קם בשעה מוקדמת לעבודה. 
ילדים שמתלווים להוריהם לבילויים בשעות לילה, לא בהכרח קמים ומתייצבים ללימודים בשעה מוקדמת. אם כן אז לא בטוח שהם מתפקדים באופן סביר. 

הארגנטינאים מתחילים את היום שלהם בשעה מאוחרת. אין לי מקור מידע מוסמך שיאשר את הטענה שגם סיאסטה, בשעות אחה"צ, היא חלק מסדר היום שלהם. 

השורה התחתונה היא שכשלא עובדים מספיק קשה לממש את הפוטנציאל. כשלא חוסכים ומוציאים יותר מההכנסות נמצאים בגרף התרסקות. 
יועצים לכלכלת המשפחה מכירים היטב את הגרף הזה. הוא תקף גם ברמה לאומית, כפי שרואים בארגנטינה.

מדוע לא משתמשים בארגנטינה בכרטיסי אשראי?

הבית הוורוד. בית נשיא ארגנטינה

סיימון קוזנץ (זוכה פרס נובל לכלכלה): "יש 4 סוגי מדינות מפותחות, נחשלות, יפן וארגנטינה"  

בבתי עסק בארגנטינה מוכנים לקבל כרטיסי אשראי. אפשר לראות גם על דלתות בתי העסק את סמלי כרטיסי האשראי שהם מכבדים. בכל זאת כמעט אף אחד אינו משתמש בכרטיסי אשראי. 

מדוע זה קורה?

האמירה ההומוריסטית, של סיימון קוזנץ, כלכלן אמריקאי יהודי שזכה בפרס נובל לכלכלה בשנת 1971, המופיעה בתחילת פוסט זה, נותנת רמז לכך. 

כשאתם משלמים בכרטיס אשראי בפזוס ארגנטינאים התשלום מומר לדולרים אמריקאים. אם מדובר בישראלים, תשלמו גם על המרה מדולרים לשקלים. כל המרה כזו עולה כסף.

תהליך המרה כזה עולה כסף, אבל הוא קיים גם בהרבה מדינות שבהן אנחנו משלמים בכרטיסי אשראי.
בכל המדינות ההמרה מתבצעת לפי השער הרשמי של המטבע המקומי. גם בארגנטינה.
הייחוד של ארגנטינה הוא בכך שהשער הרשמי של הדולר נמוך בהרבה מהשער הריאלי שלו.

מדוע שער הדולר הרשמי בארגנטינה נמוך משמעותית מהשער הריאלי?

הסיבה לכך היא האינפלציה הגבוהה בארגנטינה. לארגנטינה היסטוריה ארוכה של היפר אינפלציה. כך למשל, בתקופת נשיאותה של איסבל פרון הייתה אינפלציה של 300% לשנה. על פי הויקיפדיה, במשך 17 שנים מ-1975 עד 1991 עלו המחירים פי 20 מיליארד !!!

הכתבה של גלעד צוויק בישראל היום מציגה מצב עגום גם בשנת 2019. על פי הכתבה, ארגנטינה על סף קריסה כלכלית והפזו הארגנטינאי נחלש מול הדולר ב-90% תוך 12 חודשים. 

גם בביקורי בארגנטינה בפברואר 2020 הייתה אינפלציה גבוהה. באינפלציה כזו, מוכנים לקבל מתיירים דולרים בשערים גבוהים בהרבה מהשער הרשמי. הארגנטינאים מעדיפים להחזיק מטבע זר ולא פזוס. 

יש לארגנטינאים בעיה נוספת כשהם רוצים לקנות דולרים באופן חוקי. הם מוגבלים בסכום הרכישה, אבל בעיקר משלמים עבורו בשער גבוה בהרבה מהשער הרשמי.  
בכמה גבוה מהשער הרשמי? 
שמעתי ממקומיים בעיקר את המספר 30% תוספת. שמעתי גם את המספר 40%, שכנראה צריכים לשלם אותו בהקשרים ספציפיים של רכישות.

האם בכלל צריכים חלפני כספים?

אני בבית הקפה בו ישב בורחס. משמאלי דמות בגודל טבעי של בורחס ז"ל

אין צורך ממשי בחלפני כספים. כמעט בכל חנות או מסעדה מוכנים לקבל תשלום בדולרים בשער גבוה בהרבה מהשער הרשמי. חלק גדול מבתי העסקים, אפילו מפרסמים את השער. 
את העודף מקבלים בפזוס ארגנטינאים, כך שיש לכם גם כסף מקומי להוצאות קטנות.

קרלוס מנם והצמדת שער הפזו לדולר האמריקאי

קרלוס מנם. מקור התמונה: ויקיפדיה

יש החושבים שקרלוס מנם שנבחר לנשיא ארגנטינה בשנת 1989 וכיהן כנשיא במשך 10 שנים תרם רבות להתערערותה של כלכלת ארגנטינה ולאינפלציה הגבוהה בשנים שאחרי שלטונו. 
אחד הצעדים הכלכליים הבעייתיים שעשה היה הצמדת שער הפזו הארגנטיני לשער הדולר. כשמצמידים את השער של הפזו לשער של הדולר לכאורה אין אינפלציה. 
הצמדת שער מטבע של שתי כלכלות שצומחות בקצב שונה בהרבה היא בעייתית ויש לה השלכות שליליות.

גם שער יורו אחיד למדינות האיחוד האירופאי, שכלכלת חלקן צומחת בקצב גבוה יחסית(גרמניה למשל) וכלכלת אחרות צומחת בקצב איטי (איטליה למשל) יוצרת בעיות.
באחת הפסקאות הבאות תגלו מי עוד חשב להצמיד שער מטבע של ארצו לדולר.

מה עושים בפזוס ארגנטינאים מחוץ לארגנטינה?

במדינות אחרות, כולל מדינות בדרום אמריקה, לא ממש מוכנים לקבל תשלומים בפזוס ארגנטינאים. בדרך כלל לא מוכנים להמיר אותם למטבע מקומי. 

האם אנחנו שונים מהותית מארגנטינה?

יורם ארידור. מקור התמונה: ויקיפדיה

היום אנחנו שונים. בעבר הרחוק לאו דווקא.
כמה מזקני הדור עדיין זוכרים עדיין את שנות ה-70 המוקדמות ושנות ה-60 של המאה הקודמת. אזרחי ישראל היו מוגבלים בסכום מטבע זר שהיו יכולים לרכוש. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, אז בפעם הראשונה שטסתי לחו"ל המגבלה הייתה 500 דולר לנוסע  לחו"ל. אם נשאר כסף זר, הייתה חובה למכור אותו בבנק. 
כמו הארגנטינאים, גם הישראלים עקפו את המגבלה וקנו דולרים בשוק השחור ברחוב ליינלבלום בתל אביב או במאה שערים בירושלים.

יורם ארידור כיהן בתפקיד שר האוצר של מדינת ישראל בשנים 1981 עד 1983. הוא נכנס להיסטוריה כשר האוצר הגרוע בתולדות מדינת ישראל. 
ארידור ניהל "כלכלת בחירות" וגם אחריהן נקט במדיניות שגרמה לאינפלציה באחוז תלת ספרתי. על פי הויקיפדיה, בשנת 1983 הגיע אחוז האינפלציה בישראל ל-191%. 
לקח זמן לשקם את כלכלת ישראל לאחר שארידור הודח מתפקידו. האחראים העיקריים לפתרון המשבר באמצע שנות ה-80 היו ראש הממשלה שמעון פרס ושר האוצר יצחק מודעי. 

אגב, גם יורם ארידור, כמו קרלוס מנס בארגנטינה, רצה להצמיד את השקל הישראלי לדולר. למזלנו הרב, הוחלף על ידי מישהו אחר ולא הצליח להעביר החלטה כזו.

פטגוניה: אזור פיתוח

קרחון פריטו מורנו בפארק קרחונים באזור קלפאטה

איזורי פיתוח או אזורי עדיפות לאומית הם אזורים שממשלה מעוניינת שיתגוררו בהם יותר אנשים ויתרמו להתפתחות האזורים. 
הרצון הזה מתורגם להטבות כלכליות למי שמוכנים לעבור להתגורר שם, כגון: מס הכנסה מופחת, הלוואות עומדות, דירות שכורות ללא תשלום או בתשלום מופחת, הנחות משמעותיות ברכישת דירות, הטבות מיסוי לעסקים ועוד. 

הגליל הוא דוגמה לאזור פיתוח בישראל. ההטבות שניתנו בו כאזור פיתוח לא ממש שכנעו אזרחים רבים הגרים במרכז הארץ לעבור לגור בו.  

למרות ההטבות המפליגות שנותנת ממשלת ארגנטינה לאלה שבוחרים לעבור לפטגוניה ההצלחה שם קטנה הרבה יותר מאשר באזורי הפיתוח בצפון מדינת ישראל. בשטח הענקי הזה של 787 אלף קמ"ר של ארגנטינה וכ-256 אלף קמ"ר של צ'ילה חיים כ-2 מיליון אנשים. 
בפוסט זה אציג את הקשיים הכלכליים והאחרים בחיים בפטגוניה הנידחת, שחלקה הדרומי קרוב לאנטארטיקה.

מזג האוויר

נוף מדברי בפטגוניה

בחורף עלולה הטמפרטורה לרדת ל-20 או 30 מעלות מתחת לאפס. כמויות הגשמים בלתי נתפסות בהשוואה לכמויות הגשמים בגליל. מדובר בכ-8,000 עד 12,000 מ"מ בשנה. יש מעט ימים ללא גשם וללא שלג. 
העננים מסתירים בדרך כלל את השמש וגם את פסגות הרי האנדים שעליהן יש קרחונים. 
מזג האוויר הפכפך ואי אפשר לדעת מה יהיה מזג האוויר בעוד מספר דקות. 


ממה מתפרנסים?

בחוות מגדלים הגאוצ'וס בעיקר כבשים. גם, אבל הרבה פחות, בקר, סוסים וחזירים.   
במכרות באזורים המדבריים כורים מחצבים. התיירות מפתחת בהדרגה. באזורים הקרים מדובר בתיירות של כשלושה חודשים בשנה. עבודה רק במשך שלושה חודשים בשנה היא בעיה. המקומיים צריכים למצוא פיתרון לפרנסה ביתר תשעת החודשים. רוב מדריכי התיירים איתם שוחחתי פותרים את הבעיה באמצעות עבודה במקומות אחרים בחלק מהשנה. 

יש ביניהם כאלה העובדים בבואנוס איירס או בערים אחרות. יש ביניהם כאלה העובדים כמדריכים במדינה אחרת.
מדריך אחד בברילוצ'ה, סיפר שהוא הדריך סקי דווקא בחודשי החורף. בקיץ הוא הדריך סקי בחורף של ארצות הברית. היו לו כמה שנים רצופות עם שני חורפים וללא אף קיץ. 

לדפוס עבודה כזה יש משמעויות כגון:

1. קושי לנהל חיי משפחה

2. השאלה הבלתי נמנעת מדוע לחזור בכלל לפטגוניה ולא להישאר במדינה או העיר המרוחקת בה עובדים בחלק מחודשי השנה?
המצב הכלכלי הגרוע של ארגנטינה עשוי להוות תמריץ נוסף להגירה למדינה אחרת.

3. חוסר יציבות תעסוקתית

תחבורה 

בחלק הצ'יליאני של פטגוניה

במדינות זרות ראיתי תשתיות תחבורה שהן תשתיות רעועות ולא תשתיות ראויות בשני סוגים של מצבים:

מצב 1: מדינות מתפתחות עניות

המדינות אינן משקיעות בתשתית תחבורה משום שאין להן מספיק משאבים ו/או בגלל שחיתות שלטונית.
דוגמאות: אתיופיה, קניה ומדגסקר

מצב 2: מדינות עם מזג אוויר קשה הגורם להרס כבישים ותשתיות תחבורה אחרות.
דוגמאות: איסלנד, החלקים הדרומיים של האי הדרומי של ניו זילנד, בהוטן ונורווגיה. 
נורווגיה מעט יוצאת דופן משום שהיא מדינה מתקדמת במיוחד בתחום של מנהרות. מנהרות מוגנות יחסית מפני תנאי מזג אוויר קיצוניים.


תשתיות התחבורה בפטגוניה אינן מהטובות. לא תמיד יש כבישים סלולים. לפעמים נוסעים בדרכי עפר. לפעמים נוסעים בכבישים צרים. הגודל העצום של האזור ותנאי מזג האוויר הקשים מקשים על פיתוח ותחזוקת תשתיות תחבורה. 
המספר המצומצם של התושבים הופך את ההשקעה היקרה בתשתיות כאלה ללא כדאית. 
אין רכבות. אם במדינת ישראל חושבים שההשקעה ברכבת לאילת אינה מוצדקת, קל וחומר, שבפטגוניה בה נדרשת השקעה גדולה הרבה יותר זו השקעה לא כדאית. 

נכון, יש כמה שדות תעופה ויש מקומות שניתן להגיע אליהם בטיסה. לפעמים תנאי מזג האוויר דוחים ומבטלים טיסות. 
התוצאה היא שמקומיים שאינם עשירים ותיירים צעירים נוסעים שעות ארוכות באוטובוסים. גם תדירות נסיעת האוטובוסים אינה גבוהה. התופעה של תדירות נמוכה של תחבורה ציבורית מחוסר כדאיות כלכלית מוכרת באזורי פריפריה במדינות אחרות. זה כולל גם מדינות גדולות מתקדמות כמו ארצות הברית ואוסטרליה.

שרותים

תושבים החיים במרכז יכולים לקבל מגוון רחב של שרותים בתחומים שונים. השרותים האלה זמינים פחות לתושבי הפריפריה. זה נכון בישראל ובארצות אחרות.
הגודל הרב של פטגוניה והמרחק הגדול שלה מהמרכז מקשה עוד יותר. 

היצע פנאי

גם היצע תרבות הפנאי נמוך. בחורף הקשה, גם לו היה היצע גדול יותר, כנראה שהיו ממעיטים להשתמש בו. 
מדריכה מקומית בעיירה קלפאטה הדגימה לנו את זה כשסיפרה לנו שבעיר אין בית קולנוע.
רוצים לראות סרט? תיסעו 3 שעות לעיר גדולה יותר ותראו סרט. בתי קולנוע הם דוגמה פחות חשובה היום בגלל שרותי ציפייה בסרטים באמצעות האינטרנט והטלוויזיה, אבל מה שנכון לסרטים נכון גם למופעי תרבות ובידור אחרים שלא לכולם יש תחליפים טכנולוגיים ראויים.

זוגיות

כשהאוכלוסייה היא כל כך דלילה קשה להיפגש עם בני זוג או בנות זוג פוטנציאליים. הבעיה מוחמרת בגלל הצורך של חלק מהאנשים לעבוד במקומות אחרים בחלק מחודשי השנה (ראו סעיף "ממה מתפרנסים?" לעיל). 
כמובן שקשה לסוע על מנת להיפגש עם בני זוג פוטנציאליים בחודשי החורף הקשים.
בחלק מהמקרים התוצאה עשויה להיות משפחות ממוצא אתני מגוון: בני משפחה שהיגרו ממדינות שונות באירופה, בני משפחה משבטים אינדיאניים ילידים שונים. 

ישובים קטנים

כשבערים קטנות יש קשרים חברתיים מוגבלים ותרבות פנאי מוגבלת ודאי שבכפרי רועים קטנים ומבודדים ההיצע קטן עוד יותר. 

לסיכום

כשהמגמה בעולם, וגם בארגנטינה ובצ'ילה, היא מעבר מישובים קטנים לערים, יש קושי מובנה בעידוד אנשים ללכת נגד הזרם לפריפריה. 
פטגוניה היא פריפריה מרוחקת במיוחד עם תנאי אקלים קשים במיוחד ולכן לא מפליא שהיא ממשיכה להיות מאוכלסת כל כך בדלילות.