אפקט דאנינג-קרוגר: מדוע מי שלא מבין ו/או לא יודע חושב שהוא צודק ומי שמבין ויודע מטיל ספק בצדקתו?

 

בבלוג זה עסקתי לא מעט בהטיות קוגניטיביות. רובן הטיות שכתב עליהן פרופ' דניאל כהנמן בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט". 

יתכן שהוא כתב בספרו גם על ההטיה הזו ואני החמצתי את זה. 

יתכן שחשבתי שזו לא הטיה חשובה מספיק על מנת שאכתוב עליה. 

יתכן גם שלא עלתה בדעתי דוגמה באחד מתחומי עיסוקי ולכן בחרתי לא לכתוב על ההטיה הזו.

תמצית ההטיה

אנשים בעלי ידע והבנה מצומצמים בנושא מסוים מעריכים, שהם צודקים במסקנות שלהם ובקבלת ההחלטות שלהם יותר מכפי שקורה במציאות. 

הסבר אפשרי לכך הוא שהם אינם מבינים את המורכבות ונוטים לראות את המציאות באותו תחום כאוסף של החלטות פשוטות ולפעמים בינאריות. 

לעומתם אנשים בעלי הבנה וידע באותו תחום נוטים לחשוב שהם עלולים לטעות או לקבל החלטה לא טובה ביותר מקרים מאשר זה קורה באמת.  

הסבר אפשרי לכך הוא, שהם נוטים לחשוב שגם אחרים מבינים את הסוגיות באותו תחום ברמה דומה לרמה שהם מבינים, על אף שאחרים מבינים פחות.

החוקרים שגילו את ההטיה הזו

שני החוקרים שעל שמם נקרא האפקט הם דיוויד דאנינג וג'סטין קרוגר מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קורנל. 

הניסוי הראשון שהם ערכו וחשף את התופעה הזו נערך בשנת 1989. 

הם חשבו שאנשים ללא הכשרה בתחום מסוים יעריכו את היכולת שלהם כגבוהה יותר ממה שהיא באמת.

מידע רחב יותר על ההטייה אפשר לקרוא בערך בויקיפדיה אפקט דאנינג-קרוגר.

שרים, פרשנים כתבים ואחרים

במלחמת איראן השנייה, כמו במלחמת איראן הראשונה אנחנו מוצפים באנשים שמביעים את דעתם הנחרצת. 

לצערי, חלק גדול מהם לוקים באפקט דאונינג-קרוגר. 

אני מתכוון לכאלה שיודעים ומבינים פחות וחושבים שהם מבינים יותר. 

פרופ' יוסי יסעור העוסק בקבלת החלטות, כתב על זה פוסט בפיסבוק.  אני חייב לו תודה. לולא הפוסט שלו, לא הייתי קורא קצת על האפקט הזה ולא הייתי כותב את הפוסט הזה. 

יסעור כותב על משחק כדורגל בין ספרד להולנד במונדיאל בעבר הלא קרוב. 

ספרד הובילה 0:1. פרשן הטלוויזיה הישראלית אמר שספרד תנצח בהפרש שערים גבוה. התוצאה הסופית: 1:5 להולנד. 

הוא השווה את אותו פרשן לכמה מאלה שאנחנו שומעים היום בטלוויזיה בהקשר של מלחמת איראן השנייה והזכיר בהקשר זה את אפקט דאונינג-קרוגר.

 

כמה דוגמאות שנתקלתי בהן של אפקט דאונינג-קרוגר

רדיולוגים שטועים בטוחים יותר שאינם טועים

באחד הפוסטים שכתבתי על קבלת החלטות של רופאים, הזכרתי מחקר שהראה הטיה זאת. 

לקריאת הפוסט: קבלת החלטות: מי קיבל את ההחלטה - מכשיר המדידה או הרופא? . אני מתייחס כאן לאחד הממצאים בספרו של ד"ר ג'רום גרופמן כיצד חושבים רופאים? המצוטט בפוסט. 

דדי שמחי מדבר על ג'נוסייד 

אחד האנשים בפאנל חדשות 12 ביום שישי הוא תת אלוף דדי שמחי. 

הוא אמר שאין ג'נוסייד בעזה ומי שמחפש ג'נוסייד שיסע לסומליה.

אני לא יודע האם היה ניסיון לג'נוסייד של ישראל בעזה או לא. 

אני כן מכיר את המספרים. למעלה מ-60 אלף עזתים נהרגו על ידי ישראל. כמחציתם נשים, זקנים וילדים. 

מי שכן מבינה בנושא ג'נוסייד היא פרופסורית מחו"ל,  שרואיינה על ידי איילת שני ב"הארץ". 

במסגרת עבודתה היא ביקרה בלא מעט מקומות בהם נרצחו הרבה אנשים במלחמות או במלחמות אזרחים.

היא לא טענה שיש בעזה ג'נוסייד. 

מה שהיא כן אמרה זה, שהיא ביקרה בעזה וביקרה בסומליה, ובעזה המצב ההומניטרי הרבה יותר גרוע מאשר בסומליה. 

לא נורא להיות פרייארים

 כשמישהו אחר שאנחנו חושבים שמצבו דומה לשלנו מקבל תנאים טובים יותר מאיתנו אנחנו מרגישים פרייארים. אנשים בכלל, וישראלים בפרט, לא ממש אוהבים להרגיש פרייארים. קבלת ההחלטות שלהם מונעת במידה לא מעטה מהצורך לא להיות פראיירים.   

בפוסט  זה אציין שני סוגי "פראייריות". אפשר ואולי צריך לקבל את ה"פראייריות" מהסוג השני.    

פרייאריות מסוג 1: לא לקבל את מה שמגיע
בפוסט: האם אתם פרייארים? עסקתי בפראייריות כזו. בפוסט התמקדתי ביישום ובאתר של חברת Feex.  
לאחר הזנת נתוני דמי הניהול בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות  יושוו הנתונים שלכם לאלה של אנשים בעלי פרופיל כלכלי דומה. 
ההשוואה  תראה האם אתם משלמים יותר, דומה או פחות. אם אתם משלמים משמעותית יותר אתם פרייארים. 
כנראה שללא קושי רב תוכלו לשלם פחות. בחיסכון פנסיוני דמי הניהול הגבוהים לאורך שנים רבות מצטברים לסכומים גבוהים. 
בפוסט: כנס העשור לאיגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה: אפליקציות ומוצרי תוכנה תוכלו לקרוא על מוצרי פינטק נוספים העוזרים לכם לא לשלם יותר מאחרים בתחומים שונים.

מקרה נוסף מסוג זה הוא אי מיצוי זכויות המגיעות לנו. למשל: מגיע לנו לקבל מס הכנסה שלילי ולא ניצלנו את זכותנו.

פראייריות מסוג 2: מישהו קיבל יותר מאיתנו
נסענו לטיול בחו"ל ומישהו סיפר לנו שהוא שילם פחות מאיתנו עבור הטיול. 
החדר שקיבלנו בנופש בחו"ל היה פחות מוצלח מהחדר שקיבל מישהו אחר.
המנה שקיבלנו במסעדה קטנה יותר ממנה אחרת באותו מחיר. 
בפוסט: האם ניתן לקבל החלטות רציונאליות בכלכלת המשפחה? תיתקלו בדוגמאות ובהתיחסות לכשל החשיבתי הזה. חלקן לקוחות מספרו של פרופ' יוסי יסעור "גם לכם לא היו מים חמים?"

לכאורה, בשני המקרים אנחנו פראיירים כשאנחנו משלמים יותר מאחרים. יש הבדל מהותי: 
בפראייריות מסוג 1 אנחנו משלמים יותר מממוצע של אוכלוסיה או מדגם גדול הדומים לנו.
בפרייאריות מסוג 2 אין מדובר באוכלוסיה אלא באדם אחד או במספר קטן של אנשים בהם נתקלנו במקרה ואולי יש להם מאפינים שונים משלנו. 

במקרה השני אינכם בהכרח פראיירים. אל תנסו להניח שאתם פראיירים ולנסות להשיג משהו שאולי אין ביכולתכם להשיג. 

בחרתי בכוונה גם בדוגמה קיצונית של המנה במסעדה. המנה הקטנה יותר עשויה להיות מנה איכותית יותר מהמנה הגדולה שוות המחיר. הפראייר עשוי להיות דווקא זה שקיבל יותר.
יש לאנשים נטיה לחשוב שאם הם שילמו יותר על מוצר או שירות, הם פעלו לא נכון. לא פעם קורה שהבדלי האיכות בין המוצרים מצדיקים או אפילו יותר ממצדיקים את התשלום הגבוה יותר.

לפעמים אתם מרגישים פראיירים שלא הרווחתם את המקסימום בשוק ההון או בשוק העבודה או במימוש זכויות הפנסיה שלכם. לא שאלתם את עצמכם כמה שאלות שהיו גורמות לכם להבין שאתם לא באמת פראיירים:

1. האם רמת הסיכון האוביקטיבית בהשקעה מסוימת בשוק ההון זהה לרמת הסיכון של האפיק בו אתם בחרתם?

2. האם הדאגות וחוסר השינה שלכם בגלל הערכה סוביקטיבית של רמת סיכון גבוהה שוות את הפער הכספי?

3. האם החשש שההכנסה החודשית מהפנסיה לא תספיק לכם שווה את ההפרש בתשואה, אם תסגרו חלק מכספי ביטוח המנהלים הישן שלכם (משנות ה-80) בתוכנית חיסכון אטרקטיבית היום (למשל: הצמדה + קצת יותר מ-4% ריבית)?

התשובות לשאלה השנייה והשלישית הן לגמרי סוביקטיביות. לאחד אין חששות ודאגות והפער הפוטנציאלי ברווחים שווה.  האחרת תדיר שינה מעיניה כמעט בכל לילה.

ההשוואה אם כל חטאת
הפראייריות, לכאורה, מהסוג השני מבוססת על טעות כלכלית שכיחה בתרבות שלנו. כל הזמן משווים לאחרים במקום להתיחס לעצמנו: לצרכים האמיתיים שלנו ולמשאבים האמיתיים שלנו. ליכולות שלנו בהווה וליכולות הפוטנציאליות בעתיד. 

כך אנשים קונים דירה רק משום שאחרים קנו. הם קונים דירה גדולה מכפי צרכיהם ומכפי יכולתם לשלם משכנתה רק משום שחברים שלהם קנו.
הם קונים אותה בתל אביב ובירושלים בגלל שאחרים עשו זאת.

הם קונים טלפון חכם יקר במיוחד כי אחרים עשו זאת. הם קונים ביגוד יקר... אתם כבר יודעים מדוע. 

השורה התחתונה
אל תשלמו יותר מאחרים על מוצר או שירות שהאוכלוסיה הדומה לכם משלמת עליו הרבה פחות אבל הימנעו מהשוואה לאנשים בודדים או מדגמים קטנים לא מיצגים בסביבה שלכם.







 

 

האם ניתן לקבל החלטות רציונליות בכלכלת המשפחה?

במקרים רבים בני אדם מקבלים החלטות אי-רציונליות. 

לאחרונה קראתי את ספרו של פרופסור יוסי יסעור העוסק בנושא זה, שצילום העמוד הראשון שלו מופיע בראש פוסט זה.

אני ממליץ לקוראי בלוג זה לקרוא את הספר.

הנושא של קבלת החלטות אינו זר לי.

בזמן  שלמדתי פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים לפני כמעט שלושים שנים, הרצו באותו חוג שניים מהחוקרים המובילים בתחום פרופ' דניאל כהנמן שזכה בפרס נובל על עבודתו בתחום ושותפו למרבית המחקרים פרופ' עמוס טברסקי ז"ל, שלא זכה ביחד איתו בפרס נובל רק משום שנפטר כמה שנים לפני קבלת הפרס. 

לפני שעזבו את האוניברסיטה העברית בירושלים, הקימו דור של תלמידים, שחלקם הרצו על אותם נושאים בקורסים אותם למדתי במסגרת לימודי ה M.A שלי.  

ספרו של יוסי יסעור עוסק במגוון רחב של מצבים בהם בני אדם מקבלים החלטות לא רציונליות. הספר כתוב בלשון פשוטה ושווה לכל נפש (מאחורי הבעיות המוצגות מסתתרת לפעמים תיאוריה סטטיסטית שבחלק מהמקרים אינה פשוטה כלל ועיקר). הדוגמאות המובאות הן במקרים רבים דוגמאות פשוטות מחיי היומיום ולכך מתווסף גם מעט הומור. 

הספר מציג מגוון רחב של מחקרים המנסים לנתח את הסיבות לכשלים בקבלת החלטות. 
כשלים אלה עשויים לנבוע מלוגיקה אינטואיטיבית שגויה ומגורמים רגשיים.


לוגיקה אינטואיטיבית שגויה
דוגמה פשוטה להסקה אינטואיטיבית המנוגדת לתורת ההסתברות ומוזכרת בספר, נקראת כשל המהמר.


הטלנו מטבע עשר פעמים ובכל עשר הפעמים היא נפלה על עץ (שני צידי המטבע יקראו עץ או פאלי בהתאם למה שצויר על המטבעות בארץ בזמן שלטון המנדט הבריטי ובשנים הראשונות להקמת המדינה).


על מה תהמרו בהטלה הבאה של המטבע?
מרבית האנשים יהמרו על פאלי. הלוגיקה האינטואיטיבית שמאחרי ההימור: הסיכוי שהמטבע ייפול על עץ הוא 50% הסיכוי שהמטבע ייפול על פאלי הוא 50%. היות והוא כבר נפל מספר פעמים רב על עץ הסיכוי שייפול שוב על עץ קטן יותר ולכן כדאי להמר על פאלי.


אני לעומת זאת אהמר שהמטבע תיפול שוב על עץ. מדוע?
השיקולים שלי מבוססים על ידע ולא על אינטואיציה. 
קרוב לוודאי שהמטבע מאוזנת ולכן יש סיכוי של 50% שתיפול על כל אחד מהצדדים.
המטבע אינה אדם ואינה מחשב. אין לה זיכרון והיא אינה זוכרת על איזה צד נפלה בפעמים הקודמות, ולכן תוצאת ההטלה הבאה בלתי תלויה בתוצאות ההטלות הקודמות.


עד כאן נראה לכאורה שאין סיבה להעדיף הימור על עץ או הימור על פאלי.
אבל קיים בכל זאת סיכוי קטן עד זניח שהמטבע הספציפית בניגוד לחברותיה, אינה מאוזנת.
על איזה צד יש יותר סיכוי שהמטבע תיפול אם אינה מאוזנת?
ברור שעל הצד עליו נפלה בעשר הפעמים הקודמות, כלומר: עץ. 


גורמים רגשיים

בלא מעט מקרים אנשים מקבלים החלטה מבוססת על נקודת התייחסות. 
להלן מספר דוגמאות (ולאו דווקא המעניינות ביותר) מהספר של יוסי יסעור: 
אני לא מרוצה מהטיול לחו"ל החל מהרגע בו נודע לי שמישהו אחר שילם הרבה פחות ממני עבור אותו הטיול ("אני פראייר" בלשון עממית)
אני פחות לא מרוצה מהמזרן הקשה כשמתברר לי שלחברי בחדר הסמוך לא היו מים חמים (דוגמה שגם נתנה לספר את שמו).


לפעמים נקודת התייחסות תומכת בהתנהגות לא רציונלית משום שהיא דומה להתנהגות של אנשים אחרים.
בדוגמה לכך דנתי בפוסט קודם שלי שכותרתו: לכולם יש אוברדרפט גם לי.  

מה לכל זה ולהחלטות בכלכלת המשפחה?
אם מישהו חשב שדווקא בתחום זה אנחנו כן מקבלים החלטות רציונליות נדמה לי שטעות בידו.
נוכחתי בכך בייעוצים בכלכלת המשפחה שביצעתי.


להלן מספר דוגמאות, על קצה המזלג:

• משפחות שלא נערכות כלכלית באופן רציונלי לסיכונים כגון: פנסיה, פיטורים, בריאות וחס וחלילה פטירה.

• דפוסי הוצאות שלא תואמים את רמת ההכנסות 

• דפוסי ניהול כספים המבטיחים בוודאות הפסד כספי דווקא אצל אנשים שממילא מצבם הכלכלי אינו טוב. 

• תשלומי משכנתה גבוהים בהרבה ממה שניתן היה לשלם בהתנהלות רציונלית התואמת את רמת ההכנסות והצרכים.

כל אחד מהנושאים המוזכרים כאן במשפט אחד "שווה" התייחסות מעמיקה יותר בפוסט הדן רק בו.


כיצד ניתן להגדיל את הסיכוי לקבל החלטות רציונליות יותר בכלכלת המשפחה לפחות בחלק מהמקרים?
כפי שכבר אמר פרנסיס בייקון "ידע הוא כוח".
בגלל הידע שאחרים ואני צברנו אנחנו חשופים פחות לכשל המהמרים.
למי שיודע מתי ההחלטות המשפחתיות הכלכליות אינו הגיוניות, קל יותר להימנע מקבלתן.
מי שאינו יודע, מוטב שילמד או שיסתייע בידע שצברו יועצים ומאמנים בכלכלת המשפחה.


מדוע התעלמתי מאפקט הקונקורד?
אחד הנושאים היותר מרתקים ויותר משמעותיים בקבלת החלטות, שהזכיר פרופסור יוסי יסעור בספרו הוא "אפקט הקונקורד".
לאלה מכם שירצו לקרוא את הפוסט הבא שלי, הוא יתמקד רק בנושא זה.