‏הצגת רשומות עם תוויות דור ה-Y. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דור ה-Y. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 7 במאי 2022

דור הולך ודור בא והמציאות משתנה

 


קונפליקט בין דורות אינו חדש. דור ההורים מעוניין שהדור הבא אחריו ימשיך בדרכו. 

דור ההורים חושב שהניסיון שלו והשאיפה שלו, שלצאצאיו יהיה טוב יותר מאשר לו, מצדיקים הכוונה של ילדיו, שלא לומר הכתבת דרכם. 

אינני שונה מהותית מדור ההורים בהקשר זה.
מי שקורא את הבלוג האישי שלי הישורת האחרונה - לאו דזה וזקנים אחרים, נתקל בוודאי בביטוי של הרצון שלי שלילדיי יהיה טוב יותר מאשר לי ושהניסיון שלי, המר בחלקו, יעמוד לרשותם על מנת שלא יכוו במה שאני נכוותי.
 
לשמחתי, וכנראה גם לשמחת ילדיי, אינני כופה עליהם ללכת בדרכי ואינני לוחץ עליהם לעשות זאת. כולנו מכירים הורים המתנהגים אחרת ממני. 
 
פסקה זו היא הקדמה להתייחסות שלי למאמר שאני ממליץ לקרוא. 
אור-אל ביילינסון הוא היסטוריון של מרכז, מזרח ודרום-מזרח אירופה. אור-אל משלים עבודת דוקטורט בנושא זה באוניברסיטת ייל. 
המאמר שלו: אל מעבר לבעיית הדורות פורסם "בזמן הזה" של מכון ון-ליר. 
 
הסיבה לכך שאני מתייחס למאמר בבלוג העוסק בכלכלת היחיד והמשפחה היא, שהמאמר מתייחס לאספקטים כלכליים בהקשר של הקונפליקט בין דורות. 
 
המאמר מתייחס להיסטוריה של הקונפליקטים האלה, שהתחילו במאה ה-19 והפכו למשמעותיים החל מתחילת המאה העשרים.

הוא מתאר מרידות של צעירים, כגון: מרד הסטודנטים בשנת 1968. 
הוא מתייחס להיווצרות גילדות מקצועיות, שלבנים של חברים בגילדה היה הרבה יותר קל להיכנס אליהן. 
הוא מתייחס לעובדה הידועה, שהמוביליות במעמד הסוציו-אקונומי מוגבלת: היתרון של בני השכבות המבוססות והעשירות בנקודת המוצא שלהם, בא במקרים רבים לידי ביטוי בהצלחה בלימודים ובעבודה ובכמות המשאבים הכלכליים העומדת לרשותם. 
 
הנקודות המהותיות, שלדעתו מבחינות בין קונפליקטים בין צעירים לבין דור ההורים שלהם לבין הקונפליקט הנוכחי, הן:
 
1. מורדים בדורות קודמים מחו על שלילת זכותם לקבוע את דפוסי חייהם ועל אסונות וקיפוח כלכלי. המרד הנוכחי כולל טענה של חבלה בעתידם של הדורות הבאים.
המרד של דור ה-Z, וכנראה גם דור ה-Y, בדור ה"בייבי בומרס", אולי גם בדור ה-X, כולל לראשונה בהיסטוריית הקונפליקטים בין דורות, גם טענה של פגיעה חמורה בעתיד שלהם ושל הדורות הבאים אחרים.
 
2. הרשתות החברתיות מייתרות את הצורך במפגש פיזי על מנת להתארגן.
אולי הן גם מייתרות בכלל את הצורך להתארגן. סרט ויראלי או פוסט ויראלי מספיק לבן דור ה-Z להבין שרבים אחרים חווים את מה שהוא חווה.
 
הטענה הזו נובעת מהתחממות כדור הארץ, מגידול הפער בעושר בין העשירים במיוחד לאחרים ומהתערערות היציבות הכלכלית והתעסוקתית שתוצרים שלה הם עתיד לא ברור של הדורות הצעירים. 
כמה מהתוצאות של ההתערערות הזו: 
 
א. קושי גדול ברכישת דירה והשתעבדות למשכנתא במשך עשורים.
 
ב. סיכוי נמוך לפנסיה משמעותית.  

לקריאה נוספת של פוסטים הקושרים בנושא



 

 

יום שישי, 13 באוגוסט 2021

דור ה-Y: הזמן אוזל

 


המבוגרים שבין בני דור ה-Y (ילידי שנות ה-80 וה-90)) כבר הגיעו לגיל 40 ואף עברו אותו במעט.

מצבם הכלכלי גרוע מזה של הדורות הקודמים כמעט בכל פרמטר שבודקים, כך עולה ממאמר שפורסם במדור ה-Wealth + Equality של Bloomberg. 

את המאמר כתבו Olivia Rockeman ו-Catarina Saraiva.

המאמר מתייחס לאוכלוסיית ארה"ב ומשווה פרמטרים שונים בין בני דור ה-Y לדורות קודמים כשהיו בגילם.


ממצאים בולטים


בדור הבייבי בום (ילידי 1946 עד 1964) ל-66% היו דירות בבעלותם בגיל 40. רק 61% מבני דור ה-Y בני ה-40 הם בעלי דירות.

השווי הכלכלי הנקי הממוצע שלהם (במונחים של הדולר הנוכחי) הוא 91,000 דולר לעומת 113,000 דולר של בני דור הבייבי בום. 

השוואה בגיל 40 בין שלושה דורות: דור הבייבי בום, דור ה-X (מ-1965 עד סוף 1979) ודור ה-Y מראה כי: 

1. אין הבדלים משמעותיים בשכר החציוני
שכרם של בני דור ה-Y גבוה במעט יותר. 

2. העושר החציוני (Median Wealth) של בני דור הבייבי בום גבוה בהרבה מעושרם החציוני של בני הדורות שאחריהם.

3. החוב החציוני של בני דור ה-Y גבוה בהרבה מהחוב החציוני של בני הדורות הקודמים. 
החוב החציוני של של דור הבייבי בום קטן משמעותית גם בהשוואה לדור ה-X. 

הפער בגובה החובות הוא אולי הנתון הכלכלי המשמעותי ביותר.

 

משלמים יותר

בני דור ה-Y משלמים הרבה יותר מאשר בני דורות קודמים כשהיו בגילם.
שתי הוצאות גדולות ומשמעותיות בהן הפער גדול הן:
 
1. שכר לימוד ובעקבות זה גם הקושי בהחזר הלוואות סטודנטים.

2. קניית דירות

מחירי הדירות שקנו בני הדור ה-Y גבוהים משמעותית ממחירי הדירות שקנו בני דורות קודמים.

האם זו רק עלייה במחירי הדירות או שאולי הרשו לעצמם לקנות דירות יקרות יותר? 
אני משאיר את זה כשאלה פתוחה. אני מניח שהתשובה היא שילוב של שניהם.

 

הזדמנות אחרונה להדביק את פער העושר?


אין ספק, שמשבר הקורונה פגע ברבים מבני הדורות הצעירים. לדעת, כותבות המאמר, אם תהיה מיד אחרי משבר הקורונה, התאוששות כלכלית מהירה וצמיחה גבוהה כפי שצופים, זו תהיה הזדמנות עבור דור ה-Y לבסס את עצמו כלכלית.  אחרי זה זה עלול להיות מאוחר מדי עבורם.


בישראל


כררגע אין לפני נתונים מסודרים לגבי דור ה-Y בישראל. ההערכה שלי היא, שהמצב אינו שונה מהותית בהקשר זה מהמצב בארצות הברית. 

ראיתי כבר מאמרים שבהם נטען שבני דור ה-Y קונים פחות דירות מאשר בני הדורות הקודמים. 

ראיתי כבר מאמרים, שבהם נכתב שהם חוסכים פחות. 
אין חולק על זה, שמחירי הדירות בישראל עלו משמעותית בשנים האחרונות.

בעיה גדולה שלהם היא גובה הפנסיה העתידית שלהם. רק השבוע קראתי מאמר שכותרתו: החיסכון לפנסיה לא יספיק לכם - ככל שאתם צעירים יותר הבעיה גדולה יותר...

ההנחה היא שבעוד ביבי בומרס מגיעים לפנסיה של כ-70% משכרם בממוצע, הפנסיה של בני דור ה-Y תהיה כ-30%-50% משכרם בממוצע. 

 

התאוששות מהירה ממשבר הקורונה?

 

לעניות דעתי, ספק אם ההתאוששות תהיה מהירה. בינתיים, חרף אופטימיות לא זהירה של נושאי תפקידים ואנשים אחרים, הגל הרביעי והזנים החדשים הקשים יותר של הקורונה עדיין איתנו. 

אני לא רואה את סופו של המשבר. הפער בין המדינות המפותחות למדינות המתפתחות הוא עצום גם בהקשר של הקורונה. 

אם הקורונה לא תיעלם מעצמה, אני לא רואה איך מדינות עניות, צפופות אוכלוסייה עם רמת שירותי בריאות נמוכה יתגברו עליה. 

בעולם הגלובלי יהיה קשה למנוע מעבר של הנגיף ממדינות אלה למדינות המפותחות. 

נצטרך לחיות בצל הקורונה עוד זמן רב. לא בהכרח תהיה התאוששות כלכלית מהירה.


מה צריכים לעשות בני דור ה-Y?


דבר ראשון הוא הבנת המציאות ורק על בסיס זה פעולה. 

ההתמודדות עם המשבר היא אישית. בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל פרט. 

כמה הבהקים:

1. לחסוך יותר.

2. לתכנן את המשך הקריירה. 

רצוי להשתמש בטכניקות ניהול סיכונים  כמו Scenario Analysis, המביאות בחשבון גם תסריטים פסימיים.

3. לחסוך גם ברובד השלישי של הפנסיה, שזה חסכונות אישיים לטווח ארוך המיועדים לפנסיה.

לקחת רק אם יש הכרח בזה.
 
5. להימנע מקניית דירה במחיר גבוה לאפשרויות הכלכליות האישיות.






 

יום חמישי, 17 בדצמבר 2020

בנקים: האם יהיו סניפי בנקים בעוד עשר שנים?



בפוסט משנת 2017 שאלתי את השאלה: האם יהיו בנקים בעוד 20 שנים? השורה התחתונה שלי הייתה שלהערכתי יהיו בנקים בעוד 20 שנה אבל הם יצטרכו להתאים את עצמם למציאות אחרת הרבה פחות נוחה מאשר הייתה בשנת 2017.

הבנקים בארץ ובעולם כבר התחילו בתהליך התאמה. אחת ההתאמות החשובות הייתה סגירת חלק מהסניפים. הסניפים הרבה יותר יקרים מערוצי שירות עצמי. 


קרוב לוודאי, שהתאוצה בקבלת שירותים מרחוק בימי הקורונה, תאיץ את התהליך של צמצום מספר סניפי הבנקים. בימי סגר גם לקוחות בנקים ביצעו פעולות מרחוק ללא פקידים. אז מדוע שלא ימשיכו לעשות זאת גם לאחר הקורונה?


צמצום בשירותי הסניפים

אבל הצמצום אינו רק במספר הסניפים. הצמצום הוא גם בשירותים הניתנים על ידם. 


הפסקת השירות של משיכת כספים באמצעות פקיד

הבנקים הפסיקו שרות זה במרבית הסניפים. נותרו מעט סניפים הנותנים שרות כזה לאלה שאין ברשותם כרטיס אשראי. 


הפסקת ייעוץ פנסיוני בסניפים

בנקים הפסיקו שרותי יועצים פנסיוניים בסניפים. במקום זה ריכזו אותם במרכזי שירות ייעודיים. 


הפסקת ייעוץ השקעות בסניפים


בנק הפועלים מתכנן להוציא את יועצי ההשקעות מהסניפים ולרכז אותם במרכזי "ייעוץ רוחביים".  שניים מאותם מרכזים כבר התחילו בעבודתם. 

המהלך נראה, על פניו, הגיוני: ניתן יהיה לצמצם את מספר היועצים ולתת שרות מקצועי יותר וטוב יותר. 

קרוב לוודאי שגם בנקים אחרים ילכו בעקבות "הפועלים".


העתיד


קרוב לוודאי ששירותים נוספים הניתנים בסניפים יופסקו ויינתנו באופנים אחרים, למשל: שיחות מרחוק בזום או בכלי המתחרה בו. 

כמובן שמי שירצה להשתמש בערוצי שירות עצמי יוכל לעשות זאת באופן ישיר.

אם יהיו בעוד עשר שנים סניפי בנק, מספרם יהיה קטן במיוחד. אולי סניף אחד מרכזי בעיר, כפי שהיה בתחילת דרכם של הבנקים. הם כמובן לא ישרתו את בני דור ה-Y וקל וחומר את בני דור ה-Z.


יום חמישי, 18 באוקטובר 2018

כמו אש בשדה קוצים - תנועת FIRE של דור ה-Y


בבלוג זה עסקתי בהיערכות לפרישה לפנסיה. במסגרת עבודתי גם יעצתי למשפחות וליחידים בגיל הקרוב לגיל הפרישה: האם להקדים את הפרישה או לא?  

מעולם לא נתקלתי במצב שצעירים מדור ה-Y פורשים לפנסיה מוקדמת בגיל 30-40 כשהוריהם עדיין עובדים.

הסיבה שלא נתקלתי בתופעה הזו היא כנראה משום שאיני מתגורר במקומות כמו עמק הסיליקון או ניו יורק. 
בעיתון ניו יורק טיימס הופיעה כתבה ארוכה על צעירים המשתייכים לתנועת FIRE. 

הרעיונות הם אותם רעיונות שהצגתי בפוסט ישן משנת 2014: אל תחשוש חסוך ופרוש. 
הרקע ואופן המימוש מותאמים לעובדי הייטק צעירים של היום.


מהי FIRE?

FIRE הן ראשי תיבות של: Financial Independence Retire Early. 
עושים את זה בעיקר עובדי הייטק צעירים בארצות הברית ששכרם גבוה.

שתי הבעיות העיקריות בעבודת הייטק

1. לחץ
הלחץ מתבטא בין השאר בכמות גדולה של שעות עבודה וזמינות לעבודה גם בשעות מחוץ לשעות העבודה.

התוצאות הן פגיעה בבריאות וחוסר זמן לבן/בת הזוג ולילדים (אם בכלל יש להם משפחה) ותשישות מהעבודה.

2. מחירי הדירות הגבוהים באזורי ההייטק
החיים בסמוך לעבודה בסיליקון וולי או אזורים דומים באופים יקרים. המרכיב המשמעותי ביותר הוא שכר דירה. 


הפיתרון של FIRE

לחסוך סכום משמעותי ולפרוש בגיל 30-40 לפנסיה ולחיות  מהרווחים על החיסכון. 
על מנת לעשות זאת צריך להתגורר אחרי הפרישה, ורצוי גם לפניה, באזורים ששכר הדירה בהם הרבה יותר נמוך מאשר בסיליקון וואלי למשל. 
עובדי הייטק המשתכרים שכר גבוה יכולים לחסוך תוך מספר שנים סכום כספי גבוה ולהתפטר.

השוואה לדור הקודם

גם פורשי הדור הקודם הרבה לפני גיל הפרישה, עליהם כתבתי בפוסט אל תחשוש חסוך ופרוש, הושפעו מאותם אנשים ומאותם רעיונות אבל אצלם זה היה מלווה בצמצום הוצאות קיצוני לפעמים עד כדי סגפנות.
יש גם בני דור ה-Y שבוחרים במודל זה, המכונה lean Fire. רבים מתנועת FIRE בוחרים דווקא במודל של fat FIRE. 
במודל זה הם ממשיכים בחייהם הרגילים אבל תוך הקפדה על חיסכון משמעותי. רק בעלי שכר גבוה יכולים לאמץ מודל כזה.
המודל השלישי נקרא barista Fire. עבודה חלקית לאחר הפרישה ברשתות כמו Sturbuck. הם עובדים בעיקר על מנת שיהיה להם ביטוח בריאות שהחברה המעסיקה מבטחת אותם בו. 



יום שני, 8 ביוני 2015

האם דור ה-Y מסמן את סופה של הבנקאות המסורתית?





לפני כחמש עשרה שנים, נחתה על שולחני מעטפה עם הכיתוב "סודי" וללא סימנים מזהים של מי ששם אותה. מדובר על שולחני אצל לקוח בשם בנק לאומי, לו יעצתי באותה תקופה בנושאי מחשוב.

לא טרחתי לברר את זהותו של האלמוני ששם את המעטפה על שולחני. לעומת זאת קראתי בעיון רב את המסמכים הארוכים שהיו בתוכה.

המסמכים היו מסמכים פנימיים חסויים של כמה בנקים באירופה. כולם עסקו בנושא של ערוצי הפצה. 

לא ציטטתי את המידע הפנימי של הבנקים האלה ולא העברתי אותו לאנשים אחרים. כן השתמשתי במידע, ללא ציון מקור, על מנת לעזור ללקוח שלי ללמוד מניסיונם של אחרים, במקרים בהם זה היה רלוונטי.
גם היום לא אצטט מהמידע הנ"ל. 

כן אזכיר את השורה התחתונה המשותפת לכולם. היא מופיעה גם בדוחות של אנליסטים שאינם חסויים ובמסמכים פומביים של גורמים מסחריים.

השורה התחתונה היא: שבאותה תקופה, לקוחות שערוץ ההתקשרות העיקרי שלהם היה האינטרנט, היו לקוחות רווחיים יותר לבנקים.

מה הם ערוצים?
הקשר בין לקוח לבנק עשוי להתבצע באמצעות ערוצים שונים.
כך למשל, הלקוח יכול להגיע לסניף בנק ולבקש מהפקיד לבצע עבורו את הפעולה הנדרשת.

הוא גם יכול לבצע את זה טלפונית או באמצעות האינטרנט או באמצעות מכשיר אוטומטי המוצב בפתח סניף הבנק או בתוכו. בשנים האחרונות התפתח ערוץ נוסף: טלפונים חכמים וטאבלטים. מי שמעוניין יכול לקרוא פוסט שכתבתי על הערוץ הנ"ל: 

דור ה-Y והבנקים
על פי הויקיפדיה דור ה-Y, הידוע גם בכינוי דור המילניום, הוא: "הדור שנולד אחרי דור ה-X... לרוב הכוונה לגל הדמוגרפי של אלה שנולדו במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90". 

אחד מבני הדור הזה Dany Crichton, כתב מאמר בנושא זה
ב-Tech Crunch. כותרת המאמר והקישור אליו:

במאמר מציג Crichton את חוסר אהבתו לבנקים. הוא מציג את חווית הביקורים שלו בסניפי בנק כחוויה רעה במיוחד.
הוא מציין שלא מדובר בעניין אישי אלא במשהו המאפיין גם אחרים השייכים לדורו. הוא מתייחס לארה"ב, אבל להערכתי המצב בישראל אינו שונה מהותית.

אנסה לתמצת כמה מהטיעונים שלו תוך התייחסות שלי אליהם.   

הוא מעוניין בביצוע פעולות בנקאיות "תוך 10 שניות ולא דרך עשרה מסכים". 
הוא לא מעוניין לדבר עם הבנקאים.
דור ה-Y רוצה להשתמש בערוצים של שירות עצמי, כמו אינטרנט ועוד יותר מזה טלפונים חכמים.
הוא רוצה למעט ככל האפשר בביקורים בסניף בנק ובשיחות פנים אל פנים או שיחות טלפוניות, עם בנקאים.

ההתנהגות הפיננסית של דור ה-Y שונה מההתנהגות של דורות קודמים. הבנקים לא התאימו את הגישה והמוצרים שלהם  
הדורות הקודמים, עבדו לרוב במקום עבודה מסודר או מספר מצומצם של מקומות עבודה. הם חסכו בכלל ולפנסיה בפרט. הם רכשו דירה.

דור ה-Y לוקח יותר הלוואות, נודד בין מקומות עבודה, חוסך פחות מהדור הקודם ולא בהכרח רוכש דירה.
במאמר מוסגר, בישראל חלק מבני דור ה-Y התייאשו מהאפשרות לרכוש דירה.

הבנקים, הידועים כשמרנים (Risk Averse), לא התאימו את עצמם ואת מוצריהם לדור החדש. כך למשל, הלוואות לסטודנטים לא השתנו מהותית במשך שנים ארוכות. 

כל הצרכנים רוצים לנהל את חשבון הבנק שלהם מהטלפון החכם או הטאבלט שלהם
זהו מילה במילה, התרגום שלי למה שכותב Crichton. נדמה לי שהוא טועה. מה שהוא אומר נכון לגבי רוב או כל הצרכנים מדור ה-Y. זה אינו נכון לגבי צרכנים מדורות קודמים.

אני אומר את זה כלקוח בנק מבוגר יותר, שנמנע ככל יכולתו לדרוך בסניפי בנקים. מהרגע שבנקאות בערוץ האינטרנטי הייתה זמינה בישראל, היא הפכה לערוץ העיקרי שלי. 

יש לא מעט לקוחות בגיל מבוגר יותר, שמעדיפים את המגע האישי עם הבנקאי בסניף וסומכים על הבנקאי המוכר להם. עוד לא אמרתי כלום על לקוחות קשישים, שרוב חבריהם כבר אינם איתנו והביקור בסניף הבנק (ובקופת החולים) הוא הדרך שלהם לשמור על קשר עם בני אנוש אחרים.   

כולם שונאים עמלות בנק ובמיוחד את המורכבות שלהן ואת חוסר השקיפות שלהן
בעניין זה, נדמה לי שקשה לחלוק עליו. 

ההבדל בין דור ה-Y לדורות קודמים שהם מוכנים ללכת למקום אחר על מנת לבצע את הפעולות שהם מבצעים בבנק.
הוא צודק אבל לא לגמרי. זה נכון שבני דור זה יהיו פתוחים יותר מדורות קודמים לחלופות לא בנקאיות, למשל: כלכלת שיתוף. אל תחשבו שרק הם יהיו מוכנים ללכת לכיוון הזה: גם רבים מבני הדורות הקודמים יהיו מוכנים לעשות זאת אם זה יחסוך להם כסף ותהליכים ארוכים ועתירי זמן מבוזבז. קראו למשל: שירותים פיננסיים חלופיים מנישה שולית למרכז.

השורה התחתונה
Dany Crichton טוען, שהבעיה היסודית אינה חוסר היכולת של הבנקים לפנות לדור ה-Y. הבעיה היסודית היא חוסר יכולת של הבנקים לחדשנות עבור כלל לקוחותיהם. 

נדמה לי שמה שאני כותב בסדרת פוסטים הנקראת Vendors Survival, העוסקת בהישרדות ענקי טכנולוגיית המידע, מתחיל להיות נכון גם לגבי בנקים.

בסדרת הפוסטים הזו, אני שואל את השאלה: האם חברות כמו: Apple, Google, Facebook ו-Microsoft ישרדו בעוד עשר שנים? בהחלט ייתכן שמי שלא תהיה מספיק חדשנית לא תשרוד.

גם בנקים שיקפאו על השמרים, ולא יהיו חדשניים ויצירתיים, עלולים להיעלם.







טיסות ישירות בין בהוטן לישראל בפרספקטיבה בהוטנית רחבה

  בחנוכת נקדש בדהיסטי חדש בה השתתפתי. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל לאחרונה התבשרנו על כך שבקרוב יהיו טיסות ישירות מבהוטן לישראל ובחזרה.    מדו...