"באר המשאלות" - הרצאתו של פרופ' עומר מואב על מדיניות כלכלית בישראל: הוצאות המלחמה למשקי בית בישראל

 

באר המשאלות" הוא יוזמה שהמוטו שלה "לאנשים שעושים טוב מגיע יותר מתודה". 

אנשים כמוני וכמובן כמו רבים וטובים אחרים, מקבלים נקודות על התנדבויות ועל תרומות אחרות. 

הנקודות הללו שוות הטבות שאפשר לקבל באתר. 

עד כה ניצלתי אותן מעט מאוד: שתי כוסות קפה ב"ארומה" ללא תשלום.

לאחרונה, הוסיפו ב"באר המשאלות" הרצאות חינמיות בזום.  

בחרתי להקשיב להרצאתו של הכלכלן פרופ' עומר מואב. 

נושא ההרצאה: "מדיניות כלכלית בישראל, מלחמה, אתגרים והשיח הציבורי". 

חשוב להגיד שההבנה הכלכלית שלי עולה משמעותית על זו של מרבית המשתתפים. 

בצדק, כיוון פרופ' מואב את הרצאתו למכנה המשותף של המשתתפים. 

חלק לא קטן מהדברים שאמר ידועים ומובנים לי. בכל זאת למדתי כמה דברים שלא ידעתי. בפוסט זה אתמקד בהשפעת המלחמה על הוצאות משקי הבית בישראל.

עלות המלחמה למשקי הבית

כידוע, האינטואיציה שלנו חשופה להטיות קוגניטיביות, בתחום הכלכלה ובתחומים רבים אחרים.

אם תצטרכו לתת תשובה לשאלה: מהי העלות הממוצעת של המלחמה הנוכחית למשק בית בישראל? קרוב לוודאי שההערכה האינטואיטיבית שלכם, תהיה הרבה יותר נמוכה מהערכה המבוססת על נתונים. 

פרופ' מואב חילק את הוצאות המלחמה במספר משקי הבית והגיע לנתון של: 100 אלף שקל למשק בית.

 

ההשלכות של ההוצאות על המלחמה 

ברור לגמרי שבשלב הזה לא כל 100 האלף שקל הממוצעים הגיעו מכיסן של משפחות. 

ממשלת ישראל לקחה הלוואות והגדילה משמעותית את הגידעון של מדינת ישראל. 

אני יועץ לכלכלת המשפחה כבר כשלוש עשרה שנים. אני לא רק מבין תיאורטית את הטענה שאי אפשר להוציא לאורך זמן יותר מההכנסות. 

ראיתי כבר משפחות מתרסקות כלכלית, ולא פעם לא רק כלכלית, משום שפעלו בניגוד לעיקרון הזה. 

מה שנכון לגבי משפחות נכון גם לגבי מדינות. 

מדינת ישראל תצטרך להחזיר את ההלוואות הללו. קרוב לוודאי שתשלם עליהן ריבית גבוהה. 

אני לא יכול שלא להסכים עם ההשלכות שפרופ' מואב ציין:

1. עלייה בשיעור המיסים.

2. התיקרויות של מוצרים ושירותים.

גם שירותים ציבוריים בתשלום חלקי.

3. צמצום בשירותים שהמדינה נותנת לאזרחים כמו חינוך ובריאות.

משפחות יצטרכו לממן את אותם שירותים מכיסן. העשירונים הנמוכים יפגעו יותר מאחרים.

 

מדוע העלות שציין פרופ' מואב מטה כלפי מטה?

 

פרופ' מואב עצמו ציין שהמלחמה טרם הסתיימה ולכן יהיו הוצאות נוספות.

גם להשלכות של הגדלת העומס על המילואימניקים בעתיד התייחס פרופ' מואב.

שני גורמים אלה, ללא ספק יגדילו עוד יותר את העלות. 

גם הצורך לשקם את הצפון ואת עוטף עזה מבחינה כלכלית.

נכון שהוקצו תקציבים לשיקום העוטף ולאחרונה גם תקציבים מינימליים לשיקום אזורים בגבול הצפון. 

לדעתי קרוב לוודאי שתקציבים אלה לא יספיקו.

אני אוסיף לזה גם משהו שאני קורא לו Hidden Costs. 

למשל: היפגעות של יכולת העבודה של פרטים בגלל משברים שחוו במהלך המלחמה. חלקם נפגעו באופן ישיר וחלקם באופן עקיף. 

דוגמה נוספת היא הצורך בטיפולים נפשיים לחלק גדול מהאוכלוסייה. גם לזה יש עלות לא קטנה. 

אלו רק שתי דוגמאות. יש גם לא מעט דוגמאות אחרות.

המלחמה ואפקט ההוצאה האבודה

בבלוג שלי העוסק בניהול סיכונים הסברתי מדוע לדעתי עלינו לסיים את הלחימה בעזה ולהחזיר מהר ככל שניתן את החטופים גם במחיר של סיום הלחימה. 

פחות התייחסתי להיבט הכלכלי ויותר להיבטים אחרים.

ראיתי בהמשך הלחימה שם ביטוי להטיה קוגניטיבית הנקראת אפקט ההוצאה האבודה או אפקט הקונקורד. 

הוצאה אבודה זה לא רק כסף. זה גם חיי אדם וגם השלכות אחרות.

קישור לפוסט: מדוע הפסדנו את המלחמה בעזה?

קישורים מומלצים  

פרופ' מואב המליץ על כמה מקורות. 

הראשון הוא הבלוג שלו על כלכלה. שם הבלוג וקישור: בעיקר כלכלה

השני הוא הפודקסט של שירה הדס נקר ושלו: עושים חשבון

השלישי הוא הפודקסט שייסד רועי גרון שהיום מגיש אותו יניב מנוס. הפודקסט עוסק בהיסטוריה כלכלית. שם הפודקסט: כשבגרוש היה חור. 

השפעת הקורונה: ההיבט האישי שלי

נגיף הקורונה. מקור התמונה: ויקיפדיה

החיים בצל סיכוני הקורונה שונים מהחיים שלפניה. קרוב לוודאי שאחרי הקורונה יישמרו חלק מדפוסי השינוי. לא נחזור באופן מלא למה שהיה קודם. כתבתי מספר רב של פוסטים בבלוג זה על הקורונה, בעיקר בהקשרים של ניהול סיכונים וכלכלת המשפחה.

פוסט זה שונה מיתר הפוסטים משום שהוא פוסט אישי המתאר את השינויים בהתנהלות ובהרגשה שלי. 
הוא נכתב על רקע של חששות הולכים וגדלים מגל שני של קורונה. 

מי אני בהקשר של הקורונה?

אני אדם בריא ופעיל העוסק בספורט של הליכה או ריצה בכל יום. בהיבט הזה אינני בקבוצת סיכון אבל....
מחר אחגוג יום הולדת 69 ולכן אני כן נכלל בקבוצת גיל שבסיכון. 

דפוס ההתמודדות שלי עם הסיכונים

כמומחה לניהול סיכונים אני מנסה לממש באופן אישי את מה שאני ממליץ לאחרים. להלן עקרונות ההתנהלות שלי:

1. אני לא מתעלם מסיכונים.

2. גם כשהיו כאלה שחשבו שהקורונה כבר נגמרה, הנחתי שהיא עדיין כאן.

3. אני מנסה לאסוף מידע כבסיס להתנהלות.

אני קורא על הקורונה.

אני שומע מומחים. 

אני עושה את זה באופן ביקורתי, כלומר: לא כל מה שאומר מישהו שהוא מומחה מקובל עלי אוטומטית. 

כמובן שיש חילוקי דעות בין מומחים ולכן אני צריך להחליט האם אני מקבל דעה של מומחה א' או דעה של מומחה ב' או לא לקבל אף דעה ולהתייחס לאפשרות שאחד מהם צודק.

4. אני לא נכנס להיסטריה ופוסל המלצות קיצוניות התלושות מהמציאות. 
בדרך כלל מקורן בדרגים פוליטיים שההמלצות משרתות את האינטרסים שלהם או בסוג של כסת"ח של משרד הבריאות. 

5. ההמלצה של שמירה על היגיינה אישית חשובה תמיד. גם בזמן קורונה.

6. ההנחיה של ריחוק חברתי, כלומר: שמירת מרחק של 2 מטר מאנשים אחרים היא חשובה מאוד. 
אני שומר עליה יותר ממה שעושים מרבית האנשים האחרים.

7. ההיגיון של ההנחיה של חבישת מסכה ברור. כמובן שאם שומרים על ריחוק חברתי חשיבותה יורדת. לא בכל מקום ובכל מצב ניתן לשמור על ריחוק חברתי. במצבים כאלה חשוב לחבוש מסכה.
אני מכבד את ההנחיה.

8. ההנחיות של מרחק מקסימלי מהבית ומרחק מקסימלי מהבית בפעילויות ספורט הזויות ומזיקות. 
ההנחה שירגילו אנשים לציית ללא הסברה ראויה ואז הם יצייתו גם לדברים החשובים היא מופרכת לחלוטין. דווקא ציות לדברים חסרי שחר מביא למחשבה שגם דברים חשובים הם חסרי שחר ולכן לא מצייתים לכל ההנחיות. 

כל עוד שמרתי על ריחוק חברתי הייתי גמיש בציות להנחיות האלה. 

בפסקאות הבאות אציין את השינויים בהתנהגות שלי תחת דפוס ההתמודדות שלי.   

הימנעות משימוש בתחבורה ציבורית

מאז תחילת הקורונה לא השתמשתי כלל בתחבורה ציבורית. הסיבה: אי אפשר לשמור על ריחוק חברתי.

מה היה קודם?

לרוב השתמשתי ברכב פרטי ו/או בהליכה ברגל. לפעמים הלכתי כמה קילומטרים כתחליף להליכה היומית שלי ברגל. 
למרכז ירושלים ולאזור שוק מחנה יהודה, בהם יש מצוקת חניה ופקקים נסעתי ברכבת הקלה. היו מקרים שהשתמשתי בתחבורה ציבורית בינעירונית.

מהו התחליף?

יותר הליכה ברגל. למרכז העיר אני מגיע ברגל כשאני חונה במקום שקט בדרך והולך כמה קילומטרים. עדיפות למסלולי הליכה שאינם הומי אדם ובהם קל יותר לשמור על ריחוק חברתי.

עבודה מרחוק

אני נותן ייעוצים בכלכלת המשפחה ומלמד ברידג'. קיים קושי מובנה במשחק ברידג' תוך שמירה על ריחוק חברתי על פי הנחיות משרד החינוך.
למעט מצבים מיוחדים וקבוצות קטנות במיוחד, עברתי ללמד בעיקר באמצעות האינטרנט. 

גם חלק גדול מהייעוצים הכלכליים נעשים מרחוק. לפעמים יש פיתרונות לפגישת ייעוץ תוך שמירה על כללי משרד הבריאות. זה שמדובר באחד על אחד או אחד על שניים מקל על פיתרונות כאלה. 

גם לפני הקורונה כבר נתתי ייעוצים כלכליים מרחוק. המינון השתנה להרבה יותר ייעוצים מרחוק.

תצפו בהרבה תחומים שבעתיד גם אחרי הקורונה המגמה של יותר עבודה מרחוק תימשך. 

מיעוט בנסיעות במכונית

גם במכונית אני נוסע פחות. הריחוק החברתי גורם לכך שאני נוסע פחות ללמד ברידג' או לתת ייעוצים בכלכלת המשפחה.

אני לא נוסע לסרטים, הצגות וכיו"ב. ממעט להגיע למסעדות. אני נפגש פחות עם אנשים. 

נדמה לי שזה לא רק אני.
המשמעות הכלכלית היא כמובן פחות הוצאות דלק. משמעויות נוספות הן הקטנת צריכה ועלויות צריכה. 

הרבה פחות מסעדות ובתי קפה

כמעט שלא הולכים למסעדות ובתי קפה. אם רוצים אוכל ממסעדה מזמינים באמצעות משלוח. 

מה היה קודם?

הייתי אוכל מדי פעם במסעדות ויושב בבתי קפה. לפעמים בפגישות עבודה. לפעמים כחלק מביקור בשוק מחנה יהודה. לפעמים באירועים משפחתיים או בפגישות עם בני משפחה וחברים.

התחליף

הזמנת מזון במסעדה או לקיחה ב-Take Away. כמובן שהתדירות נמוכה יותר ומזמינים פחות מנות. בעיקר מנה עיקרית ותוספות. לפעמים ארוחה עסקית.

המשמעות הכלכלית

הקטנה משמעותית של ההוצאות.
הזמנה או איסוף עצמי נעשים בתדירות נמוכה יותר. על חלק מהמנות מוותרים משום שקל להכין לבד בבית, למשל: סלטים. 
לא צריך לשלם דמי שירות.
קשה להתפתות למנות נוספות שמנסים לשכנע אתכם להזמין. 
לא משלמים על נוף ואל אווירה.

קניות מזון  

יותר קניות בחנויות קטנות הסמוכות לבית. פחות קניות בשוק וברשתות מרכולים זולות.

מה היה קודם?

הייתי קונה מוצרים רבים בשוק מחנה יהודה, למשל: דגים, ירקות, פירות, אגוזים, תמרים, פיתות. 
מדי פעם הייתי נוסע לסניף זול של רמי לוי שיש בו חנייה ובשעות הבוקר בתחילת השבוע לא מבזבזים שעה או שעתיים על תורים.

מדוע לא סופרמרקט?

אין ריחוק חברתי. עד כמה התופעה חמורה? קראו את הפוסט: מיומנו של קונה בסופרמרקט בימי קורונה  ותבינו לבד. 
אין אכיפה אמיתית של שמירת מרחק. 
העובדים בסופרמרקט קרוב למגוריי לא תודרכו לשמור על מרחק ולחבוש מסכות. גם בשיא הקורונה. 
גם חלק גדול מהקונים לא ממש הקפידו על שמירת מרחק וחבישת מסכה.
המשטרה העדיפה לקנוס רוכבי אופניים שרכבו לבד בפארקים, אנשים שטיילו לבד או שטו לבד בסירה, במקום לשלוח שוטרים סמויים לסופרמרקטים ולהטיל קנסות. 

המגמה הזאת היא לא רק מגמה אישית שלי. קראו למשל: שופרסל מכה בברזל הלוהט של המכולות.

מדוע לא שוק מחנה יהודה?

כמעט כל שבוע הייתי חונה ליד תחנת הרכבת הקלה. נוסע ברכבת הקלה לשוק ועורך קניות. 
יש מוכרים שאני מכיר ואני מדבר איתם. חלקם כבר יודעים מה אני קונה אצלם בדרך כלל. יש מסעדות, בעיקר חומוסיות, שאני אוכל בהן. יש גם גלידריה טובה. 
בקיצור גם קניות וגם סוג של בילוי. 

שני דברים גרמו לי לא להגיע לשוק:

1. אני לא משתמש בתחבורה ציבורית וקשה למצוא חניה.
ממש לא לעניין ללכת כמה קילומטרים עם עגלה כבדה שבה כל המוצרים שקניתי בשוק.

2. באופן מעשי לא ניתן לשמור על ריחוק חברתי.
השוק צפוף גם בימי קורונה.

מה התחליף?

בעיקר חנויות שכונתיות. מעט חנויות טבע. חנויות דגים במקומות שאינם הומי אדם.

המשמעות הכלכלית 

למרות שהמחירים בחנויות השכונתיות גבוהים יותר סך ההוצאות קטן יותר. 
יש מוצרים שלא ניתן למצוא אותם בחנויות שכונתיות ויש פחות פיתוי לקנות מוצרים שלא צריכים, משום שאת חלק מהם לא ניתן להשיג בחנות שכונתית. 
בין המוצרים שלא תמיד מוצאים בחנות שכונתית גם מוצרים בסיסיים. 

הסתגלות למציאות

כשנמצאים בבית יותר ויש יותר זמן לחשוב ולהתבונן, קולטים ומפנימים דברים שלא ידענו קודם.
זה אישי. כל אחד קולט ומבין דברים אחרים. 

להלן רשימה חלקית של תובנות.

אני הבנתי שאני כבר לא כל כך צעיר ואולי לא לעולם חוסן. צריך לקבל כנתון את גילי המופלג. 
זה לא אומר לא ליצור. לא לחדש ולא להיות פעיל. 

הבנתי באופן חד יותר שהילדים הבוגרים שלי בדרכם לבנות את החיים העצמאיים שלהם. 

הבנתי שחלק מבני דורי ומהמבוגרים ממני לא יצלחו את המשבר הנוכחי בהצלחה ותהיה אצלם ירידה בלתי הפיכה בתפקוד. 

הבנתי שגם בתנאים של סגר יש לי הרבה מה לעשות והרבה מה לתרום. הזמן הנכון לעשייה הוא עכשיו. 

צד ההוצאה: הקטנת ההוצאות

המגמה שאני רואה אצלי היא קרוב לוודאי מגמה שקיימת גם אצל משפחות רבות: ההוצאות קטנות. 
אותם גורמים של ריחוק חברתי מקטינים הוצאות גם לאחרים. זה נכון בין אם הריחוק נכפה עליהם ובין אם הריחוק הוא מרצון בגלל הבנת הסיכונים. 

נדמה לי שיש גם ערך חינוכי בהתנתקות מסוימת מתרבות הצריכה.

צד ההכנסה

זאת הבעיה האמיתית של משפחות ויחידים רבים. משבר הקורונה גרם לאובדן הכנסות, איבוד מקומות עבודה, פגיעה קשה בעסקים, פגיעה קשה בעצמאים ועוד. 
המשבר צפוי להגיע לשיא בחודש ספטמבר.

הלקוח לא במרכז: אין הסכמה על העיקרון הבסיסי של התנהלות

הפוסט הלקוח לא במרכז: מדוע? הוא הראשון בסדרת פוסטים העוסקים במקרים חריגים בהם אני דוחה לקוחות פוטנציאליים בכלכלת המשפחה. אדחה אותם גם אם יביעו רצון לבוא לייעוץ ולשלם עבורו.

העיקרון הבסיסי של התנהלות כלכלית 

העיקרון הבסיסי של התנהלות כלכלית נכונה הוא שלאורך זמן אי אפשר להתנהל כשההוצאות גדולות מההכנסות.
התנהלות כזו מביאה להלוואות וחובות עם ריבית שהולכים וגדלים עד להתרסקות כלכלית. 

על מנת למנוע את זה מי שמגיע לייעוץ כלכלי צריך לבצע אחד או יותר משני הדברים הבאים:

1. הקטנת הוצאות.
היועץ הכלכלי אינו סמכות ערכית הקובעת לאדם או למשפחה באיזה סעיפים לצמצם את ההוצאות. הוא מציב את הנתונים על מנת לקבוע סכום חודשי לצמצום ההוצאות.

הערכים של הנועץ או הנועצים וסדרי העדיפויות שלו הם שיקבעו היכן לצמצם.
כבר פגשתי אנשים שהבחירה שלהם היכן לצמצם נוגדת לחלוטין את תפיסת העולם שלי ואת ערכיי. 
לו אני במקומם הייתי מפסיק או מקטין הוצאות שהם השאירו ומשאיר סעיפי הוצאה שהם צמצמו או ביטלו. 
עדיין הם יכולים להיות הלקוח במרכז.
אמשיך ללוות אותם על מנת להגיע למאזן הכנסות-הוצאות חיובי.

2. הגדלת הכנסות
האפשרות השנייה לשיפור מאזן הכנסות-הוצאות היא הגדלת ההכנסות. 
גם כאן הלקוח הוא זה המחליט כיצד יגדיל את ההכנסות. היועץ יכול רק להעלות רעיונות ולדון עם הנועץ על רעיונות להגדלת הכנסות שאחד משניהם שם על השולחן. 

הלקוח המסרב 

הלקוח המסרב הוא לקוח שמבין את העיקרון הבסיסי וכנראה מסוגל לפעול על מנת לצמצם או לבטל את הפער בין הכנסותיו להוצאותיו,  אבל הוא מצהיר בריש גלי שהוא אינו מעוניין לעשות זאת.

הוא אומר ש"חיים רק פעם אחת" והוא רוצה לחיות "חיים טובים" ולהנות מהם ולכן הוא לא מוכן לצמצם הוצאות.

היועץ אינו אומר לו לא "להנות מהחיים". לא חייבת להיות סתירה בין צמצום הוצאות ו"חיים טובים".

הוא יכול להגיד גם שהוא אינו רוצה לעבוד יותר מה שהוא עובד כי לא יישאר לו זמן להנות. 

היועץ אינו אומר לו בהכרח לעבוד יותר שעות. יכולות להיות דרכים אחרות להגדלת ההכנסה, למשל: מיצוי זכויות או קידום בעבודה או החלפת מקום עבודה למקום עבודה עם שכר גבוה יותר.  

לקוח שמצהיר שאינו מקבל את העיקרון הבסיסי של התנהלות כלכלית לא יכול להיות במרכז. 

באופן אישי אוותר על הלקוח הזה ואודיע לו שאני איני מוכן לייעץ לו, אלא אם כן יפעל לפי העיקרון הבסיסי.

חבל על הזמן שלי. חבל על הזמן שלו וחבל על הכסף שהוא מוציא ללא תועלת.

יהיו מצבים חריגים בהם אהיה מוכן לייעץ ללקוח כזה: הלקוח ירצה ייעוץ נקודתי בנושא מאוד ספציפי ולא ייעוץ מלא. 

כך למשל, אהיה מוכן לייעץ לו כיצד להתמודד עם סיכון ספציפי.  
         

הלקוח שאינו מסוגל

הלקוח שאינו מסוגל מקבל את העיקרון הבסיסי, אבל אינו מסוגל לצמצם הוצאות ואינו מסוגל להגדיל הוצאות.

הוא מתנהל בחיסכון כמעט מקסימלי. הוא ממצה את יכולתו להשיג הכנסות והוא ממצה את הזכויות המגיעות לו.

למרות כל אלה הוא עדיין במאזן שלילי.

יש לכך סיבות שאינן תלויות בו כגון:

א. מגבלות עבודה הנובעות ממצב בריאות

ב. חוסר כישורים מקצועיים וחוסר השכלה

ג. גיל מבוגר.

ד. גורמים אחרים המקשים עליו במציאת עבודה מכניסה יותר או עבודה נוספת.

בדרך כלל לקוחות כאלה גם אינם מסוגלים לשלם כך שהייעוץ מתבצע ללא תשלום.

הדוגמאות ללקוחות כאלה שאני מכיר הן: קשישים, עולים חדשים יוצאי אתיופיה שאין להם הכשרה מקצועית ואין להם פוטנציאל או אפשרות ללמוד, יוצאים בשאלה חסרי כישורים והשכלה, אנשים החולים במחלה קשה או סובלים מנכות. 

יש גם דוגמאות המשלבות מספר מגבלות כאלה, למשל: גם גיל מבוגר וגם מצב בריאות לא תקין. 

היכולת לעזור במקרים כאלה היא מוגבלת.

לפעמים אפשר לשפר במעט את ההתנהלות. 
לפעמים אפשר להציע להם דרכים להגדלה מזערית של ההכנסה.
לפעמים ניתן לזהות זכויות המגיעות להם והם אינם ממשים אותן.

במקרים רבים יש המנצלים את חולשתם ומציעים להם הלוואות בריבית גבוהה במיוחד.

אפשר להשיג לפעמים הלוואות בתנאים טובים יותר: ריבית נמוכה בכמה אחוזים ולפעמים גם הלוואות ללא ריבית, פריסה ארוכה יותר של התשלומים וכיו"ב.
לפעמים אפשר להקטין עמלות שהם משלמים.
לפעמים אפשר לשפר את ניהול החיסכון הפנסיוני שלהם.

הלקוח שלא מסוגל נשאר לקוח במרכז כל עוד הוא מקבל את העיקרון הבסיסי ומנסה לפעול על פיו.

קבלת עיקרון ומימוש עיקרון במציאות 

הפתגם: "בין אמר לבין עשה יש ת"ק פרסה", משקף את הפער בין קבלת עקרונות פעולה לבין ביצוע פעולות המתחייבות מהם.

לא רק הלקוחות שאינם מסוגלים אינם מבצעים את הנדרש על פי העיקרון הבסיסי. יש גם אחרים שמסוגלים, מקבלים את העיקרון ובכל זאת מתקשים בביצוע.
הבנה והסכמה לא בהכרח מתורגמים להתנהגות.

זו אינה סיבה שלא להשאיר אותם כלקוחות. הם גם ימשיכו להיות הלקוח במרכז.

נכדים וכסף

תלמידי ברידג' שלי מחוננים מבית ספר "שחקים"
עם הגביעים בהם זכו בתחרות בתי הספר בתל אביב בשנת 2014

אני מלמד לשחק ברידג'. לימדתי ואני מלמד תלמידים בגילים שונים: ילדים בבית ספר יסודי, ילדים בבית ספר תיכון, מבוגרים וקשישים.

יש בינהם נכדים ויש ביניהם סבים וסבתות.

אחד מתלמידי, שהוא סבא לנכדים, קרא פוסט בבלוג זה ושאל אותי: "מדוע שלא תכתוב גם על סבים, סבתות ונכדים?"

הודיתי לו על הרעיון ממנו צמח פוסט זה.

הקשר בין סבים וסבתות לנכדים 

יש חיכוכים ומאבקים בין הורים לילדים. הורים מאלצים ילדים קטנים,  ולפעמים גם ילדים גדולים, לעשות דברים שהם אינם מעונינים לעשות. בגיל מבוגר יותר, נערים ונערות וצעירים וצעירות מחפשים את דרכם העצמאית ונאבקים לא פעם בהורים, שטרם הפנימו את התבגרותם של צאצאיהם. 

נניח הנחה סבירה שההורים וגם הסבים והסבתות ממש אוהבים את נכדיהם וההורים הם הורים סבירים הדואגים לילדיהם. כמות התמונות והסרטונים של נכדיהם, שסבים וסבתות מראים לי, מאוששת את הטענה הזו לגבי הסבים והסבתות.

היחסים עם הסבים והסבתות הם מתוחים פחות. ההבדל בין ההורים לסבים ולסבתות הוא שלהורים יש אחריות על הילדים ולכן הם חיבים לפעמים לנקוט בצעדים שאינם נעימים לילדים. 
הסבים והסבתות נחשפים יותר להיבטים היפים של נכדיהם ופחות לצדדים הקשים שלהם.

יש עוד הבדל: לסבים ולסבתות, במיוחד אם הם כבר פרשו לגמלאות, יש יותר זמן פנוי.
הורים יטו יותר מסבים וסבתות להחליף תשומת לב, שאין להם זמן להעניק אותה, בכסף או במכשירים אלקטרוניים. הם יטו יותר לשלוח את הילדים לשחק בטלפונים חכמים ומחשבים או לצפות בטלוויזיה, משום שעליהם לעשות דברים אחרים. סבים וסבתות, שעיתותיהם בידיהם, הם לפעמים בעלי סבלנות רבה לנכדיהם ובעלי יכולת להקשיב להם ולהקדיש להם זמן.

לא פלא שלא פעם נוצרים קשרים מופלאים בין סבים ו/או סבתות לנכדים.

נכדים הם גם הוצאות כספיות
במרכזו של אחד הפוסטים בסדרה הפוסטים שלי העוסקת בהכנה לפרישה, תכנון פרישה לגמלאות: ההיבט הכלכלי: העיקרון הבסיסי, עומד העיקרון שברוב המקרים לאחר הפרישה לגמלאות ההכנסות קטנות וההוצאות גדלות.

גם נכדים עשויים לתרום להגדלת ההוצאות אחרי הפרישה. 
באופן טבעי כשיש יותר זמן גם נפגשים יותר עם הנכדים. בכל פגישה כזו יש גם הוצאות כספיות על פעילויות משותפות, למשל: כרטיסים לסרט. בחלק מהפגישות האלה הסבים והסבתות האוהבים קונים משהו לנכדים האהובים: אוכל, ממתק או צעצוע צנוע.

היחסים הפיננסיים בין הסבים לנכדים מזווית ההורים והנכדים
יהיו גם נכדים שיבקשו מהסבים והסבתות משחקי מחשב או פריטים לא ממש זולים אחרים.
קשה לסרב לבקשות כאלה. קשה עוד יותר כשלא הם אלה המחנכים את הנכדים. במקרים הנדירים שבהם ההורים מנסים ללמד את הילדים משהו על אורינות פיננסית ועל צרכנות נבונה, שאינה קניה אוטומטית כשל כמעט כל מה שהם מבקשים, הסבים והסבתות עלולים, שלא במתכוון, לקלקל את החינוך הזה באמצעות קניות לא מבוקרות.

היחסים הפיננסיים בין הסבים לנכדים מזווית דור הסבים 
כפי שציינתי בפוסטים על היערכות לפרישה לגימלאות, צריך לתכנן ולהיערך נכון מבחינה כלכלית.
אם הסבים והסבתות יכולים להרשות לעצמם את ההוצאה הכספית על הנכדים, לא רק שאין בעיה, זו יכולה להיות מטרה ראויה ביותר בעיניהם.

הבעיה מתחילה כשמתנהלים לא נכון ומוציאים יותר ממה שהם יכולים להרשות לעצמם.
גם ברוב המקרים כשאינם יכולים להרשות לעצמם את ההוצאות על הנכדים, אני לא אמליץ לסבים ולסבתות לא להוציא כסף על הנכדים. כמעט תמיד זה מאד חשוב להם.
אמליץ להם לחשוב באילו סעיפים לקצץ בהוצאות או לחילופין להגדיל את ההכנסות.

אין שום בעיה אם הם שולטים בהוצאות ומחליטים לקצץ בסעיפי הוצאה אחרים.

כשהכסף מתחיל לאזול לאחר הפרישה

בילוי שעות הפנאי בישיבה על המרפסת
מקור התמונה: ויקיפדיה

בשעה טובה פרשתם לגמלאות. סוף כל סוף יש זמן לעשות את הדברים שחלמתם עליהם ולא יכולתם למצוא את הזמן הפנוי בשביל להגשים אותם.

סוף כל סוף יש לכם מספיק זמן להנאות הקטנות של החיים ללא לחץ של זמן.

אין גם לחץ כספי. הפנסיה מכובדת וקיבלתם גם מענקים כספיים גדולים עם הפרישה.

"החיים הם תותים". לא סתם תותים אלא תותים עם הרבה קצפת.

כעבור כמה שנים

אתם מגלים שההוצאות שלכם גדולות מההכנסות. ממענקי הפרישה נשאר סכום קטן במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב כבר "אוכלים" את החסכונות.

כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ולבנות רשימת תיוג לקראת פרישה ולבצע בעזרתה תכנון פיננסי לפני פרישה לגמלאות.

מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. חייבים לבצע תכנון פיננסי ולפעול לפיו, שאם לא כן אולי בעוד כמה שנים תאלצו למכור את הדירה.

אל תשכחו שתוחלת החיים בישראל גבוהה ומי יודע כמה כסף יוותר לכם אחרי שיתכלה גם הכסף שקיבלתם על הדירה?

בפוסט זה אסביר מדוע יש לכם פחות נכסים פיננסיים מאשר היו לכם כאשר פרשתם לגמלאות ואתן כמה הנחיות מעשיות להתמודדות עם המצב. 

מאזן הוצאות והכנסות לאחר פרישה לגמלאות

לאחר פרישה לגמלאות לרוב קורים שני דברים: ההכנסות קטנות וההוצאות גדלות.

ההכנסות קטנות

קל להבין מדוע קטנות ההכנסות. במקרה הטוב מגיעים לפנסיה בשיעור של 70% מהמשכורת. גם אם תוסיפו לזה את קיצבת הזיקנה של המוסד לביטוח לאומי עדיין, ברוב המקרים, ההכנסות היו קטנות מההכנסות שלפני הפרישה.

לא צריך לשכוח גם הכנסות עובדים שלא מופיעות בהכרח בכל תלוש משכורת, למשל: שכר עבודת שעות נוספות, מענקים ובונוסים חד פעמיים, סוגים אלה ואחרים של משכורת 13 והחזר הוצאות על רכב ועל טלפון.  

את ההטבה אולי המשמעותית ביותר, שנעלמה עם הפרישה, טרם הזכרנו: קרן השתלמות. הפורשים כבר שכחו שאחת לשש שנים או יותר פדו סכום כסף גדול מקרן ההשתלמות שלהם.

נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2012 מכמתים את ההכנסות של פנסיונרים בהשוואה לתקופה בה עבדו. להלן נתונים לדוגמה:

1. 30% מקבלים פחות ממחצית שכרם החודשי האחרון (נטו) ו-45% מקבלים בין 50% ל-70% משכרם האחרון (נטו). 

2. ההכנסות של 54% מהם מאפשרות להם "לחיות בכבוד במידה מועטה או בכלל לא".

ההוצאות גדלות

קצת פחות מובן מדוע גדלות ההוצאות. להדגמת הגידול בהוצאות אשתמש בנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2012.

על פי נתונים אלה, קשיש הוציא בממוצע 6,226 שקלים לחודש. ההוצאה הממוצעת בכלל האוכלוסייה הייתה 4,050 שקלים לחודש.

ההוצאות גדלות, בין השאר, משום שיש יותר זמן פנוי שבו עושים דברים שרצו לעשות בעבר ולא היה מספיק זמן לעשות אותם, למשל: טיולים בחו"ל ובארץ, שיפוצים בדירה, הרצאות וחוגים, צפיה במופעי תיאטרון, קונצרטים וסרטים, בתי קפה ועוד.
כנראה שמי שמבצע פעילויות פנאי כמו השתתפות בקורסים והליכה לבתי קפה עשה זאת גם לפני הפרישה, אבל סביר שעשה זאת הרבה פחות. 
הפעילויות האלה ופעילויות אחרות כרוכות לרוב בתשלום כספי. יותר תשלומים כספיים הם יותר הוצאות.  

איך מתמודדים עם ההתכלות ההדרגתית של הנכסים הפיננסיים?
התשובה העקרונית היא הקטנת הפער בין ההוצאה החודשית להכנסה החודשית. 
במקרה הטוב עוברים ממצב של הוצאה גבוהה מהכנסה למצב של הכנסה גבוהה מהוצאה או לפחות הוצאה דומה להכנסה.
במקרה הקצת פחות טוב מצמצמים את הפער בין ההכנסה להוצאה ומאטים את קצב התכלות הנכסים.

ברמה העקרונית ניתן להשיג  זאת באמצעות שילוב של שלושה צעדים או לפחות הצעד הראשון ואחד משני הצעדים הנוספים.

הצעד הראשון: תכנון פיננסי
באופן עצמאי, או בעזרת מומחה, מתכננים את ההוצאות וההכנסות כך שהפער ביניהן יקטן. לאחר התכנון מבצעים מעקב אחרי ביצוע התכנון.

הצעד השני: הגדלת ההכנסות
אם אפשר לעבוד ולהרוויח כסף, יצטמצם הפער בין ההוצאות וההכנסות. 
לא בהכרח מדובר בעבודה בהיקף מלא או בעבודה מתמשכת. לא בהכרח מדובר בעבודה כשכיר או בעבודה בתחום העיסוק הקודם של הגמלאי.

גם הגדלת התשואה על נכסים כלכליים קיימים עשויה להקטין את הפער. למשל: מדיניות השקעה נבונה יותר של כספים או השכרת דירה שעומדת ריקה.

הצעד השלישי: צמצום ההוצאות
גם הקטנת ההוצאות תביא לצמצום או סגירת הפער בין ההוצאות להכנסות. לא מדובר בסגפנות והימנעות מהוצאות בכלל. 
כך למשל, קרוב לוודאי שלא מוותרים על מתנות לנכדים ליום הולדתם.

הנחיות מעשיות
בפסקה זו אציע כמה הנחיות מעשיות לצמצום הפער בין הוצאות להכנסות. הרשימה כמובן אינה מלאה וממצה.

הגדלת הכנסות

1. אם יש לכם תחביב שאתם אוהבים לעשות אותו ייתכן שתוכלו גם להרוויח מעט או הרבה
כך למשל, אם אתם אוהבים לבשל או לאפות ומצטיינים בכך, תוכלו אולי לעשות זאת בתשלום.
בגילי המתקדם איני רחוק מגיל הפרישה לגמלאות. אני אוהב לשחק ברידג' ומשיג הישגים בכלל לא רעים. למדתי קורס מורי ברידג' ובנוסף לעיסוקי בכלכלת המשפחה, גם מלמד ברידג' בתשלום. 
כשאתחיל לקבל פנסיה אני מקווה להמשיך ללמד עוד שנים רבות.

2. הכנסות באמצעות האינטרנט
אפשר להרוויח מעט או הרבה כסף באינטרנט. אתם יכולים לענות על סקרים בתשלום. אתם יכולים להרוויח מכתיבת בלוג או מהעלאת תכנים אחרים לאינטרנט. אתם יכולים לבצע מסחר באינטרנט ועוד אפיקים אינטרנטיים שונים ומגוונים.

מכתיבת הבלוגים שלי (כולל בלוג זה) אני מרוויח מעט מאד באופן ישיר, כשאחרים ניגשים אליו ולוחצים על פרסומות. יש כאלה שמתפרנסים מזה. הרבה יותר קל להתפרנס מזה כשאתה כותב באנגלית לקהל יעד גדול מאשר מכתיבה בעברית.
באופן עקיף החשיפה שלי באינטרנט, מביאה פניות של אנשים הבודקים אפשרות להיעזר בשירותיי המקצועיים. 

3. עבודה מזדמנת שיש לה דרישה
למשל עבודה בסקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או השגחה על בחינות במוסדות אקדמיים. 

4. לימוד מקצוע חדש
לפעמים זה לא קל להשתלב בתחום מקצועי חדש כעצמאי או כשכיר בגיל מבוגר. אולי שווה בכל זאת לעשות את הניסיון הזה?

5. הניסיון המקצועי שלכם יכול להיות שווה כסף
עבדתם הרבה שנים בתחום מסוים ורכשתם הרבה ידע והבנה ובעיקר ניסיון. ייתכן שירצו להעסיק אתכם באותו תחום מקצועי בעבודה קצרה ומזדמנת, בעבודה מתמשכת בהיקף חלקי ואפילו בעבודה מתמשכת בהיקף מלא.

6. לכתוב ולהרצות
אולי תוכלו לכתוב ספר בתחום המקצועי שלכם או על התנסויות ייחודיות שלכם בחיים? ייתכן שתגלו שאתם כותבים נפלא סיפורי ילדים או שירים.
ייתכן שתוכלו להרצות בתשלום על טיולים בחו"ל, חוויות אישיות או נושאים אחרים.

7. שיפור התשואה על השקעות
איני יועץ השקעות מוסמך ולכן לא אציע לכם כיצד עליכם לנהל את הכספים, שצברתם בעמל רב במשך שנות עבודתכם, וטרם התכלו.
ברור לגמרי שכשמשקיעים את הכספים באופן לא נכון למשפחה ספציפית או יחיד ספציפי, לאורך זמן התשואות יהיו הרבה יותר נמוכות, אם בכלל. 
אם הכספים יושקעו באופן נבון יותר, ההכנסות עשויות לגדול או שהנכסים יתכלו הרבה יותר לאט, אם בכלל.

מניסיוני כיועץ בכלכלת המשפחה אני יכול לספר לכם שראיתי הרבה משפחות שהשקיעו את חסכונותיהם באופן לא סביר. 
דוגמה: כשאדם שאומר לי שאינו מתעניין בשוק ההון ואינו עוקב אחרי שוק ההון ובכל זאת משקיע באופן המחייב אותו לעקוב אחרי שוק ההון ולהגיב לשינויים, זו השקעה לא נבונה.

במקרה כזה המלצתי למשפחות לפנות למישהו שמוסמך לייעץ בהשקעות, כשאני מלווה אותם לאורך התהליך. ברוב המקרים, לאורך זמן, התשואות שהשיגו היו טובות יותר בהשוואה לאופן ההשקעה המקורי שלהן.

בכל זאת אפנה את תשומת ליבם של הגמלאים למכשיר פיננסי חדש, מבלי להמליץ האם להשתמש בו או לא. מדובר בקופת גמל לפי תיקון 190 לפקודת מס הכנסה. זהו מכשיר פיננסי המיועד לאנשים בגיל שלכם שיש להם גמלה חודשית מעל לסכום מסוים. 
על רווחים מקופת גמל כזו תשלמו פחות מס הכנסה, אם בכלל.  

8. מיצוי זכויות
ייתכן שמגיעות לכם זכויות שעשויות להתבטא בהכנסה נוספת בגלל גילכם או מסיבות אחרות. בדקו ומצו אותן.

הקטנת הוצאות

1. ויתור על הוצאות שלטעמכם אינן חיוניות או דחיית ההוצאות
דוגמה: אם תחליפו רכב אחת לחמש שנים במקום אחת לשנתיים תקטינו בהרבה את ההוצאות. האם זה חיוני להחליף רכב כל שנתיים? בוודאי לא לכולם.

2. הקטנת עמלות וריבית על הלוואות ואשראי
זו תמונת הראי של ניהול השקעות שצוינה בסעף הקודם. אפשר וכדאי להקטין עמלות וריביות על אשראי.
כך למשל, אם יש לכם כרטיס אשראי מתגלגל ובמקום להשתמש בו תגלגלו אותו לפח זבל, קרוב לוודאי שתשלמו ריביות הרבה פחות גבוהות על האשראי.

3. לשלם פחות על פעולות פנאי
אתם יכולים לקבל לפעמים את אותן פעילויות פנאי או דומות להן בתשלום מופחת. 
כך למשל, המשרד לשיוויון חברתי נותן לקשישים הנחה גדולה לסרטים בימי שלישי. 
אחד מחבריי עובד כקריירה שנייה כמדריך טיולים. הוא מספר לי שהוא מארגן טייולים לגמלאים במחיר סמלי. גם ארגוני הגמלאים מארגנים נופשים וטיולים לגמלאים במחיר זול בהרבה מהמחיר הרגיל.

4. בנק זמן
העיקרון פשוט: במקום לשלם בכסף אתם משלמים בזמן. הצעתם שירות כלשהו ומישהו מחברי הבנק צרך אותו, נרשמו לזכותכם שעות. השעות שוות עבודה בחינם של מישהו מחברי בנק הזמן לטובתכם במקום תשלום שלכם על העבודה.
למשל: עזרתם למישהו לקרוא עיתונים בעברית. תוכלו להשתמש בזה לתיקון תריסים בביתכם בחינם על ידי חבר אחר בבנק הזמן.

5. מיצוי זכויות
ציינתי סעיף זה גם בהגדלת ההכנסות. נדמה לי שהוא יותר משמעותי בהקטנת ההוצאות. 
כך למשל, לגמלאים מגיעה הנחה משמעותית בארנונה על דירתם.
מגיע להם החזר לע ניכוי מס במקור על רווחים באפיקי השקעות מסוימים עד תקרת רווח קבועה וידועה. 
מגיעות להם הנחות ופטורים מתשלום על פעילויות פנאי והנחות על נסיעות בתחבורה ציבורית ועוד מספר רב של הנחות והטבות. 

לייעוצים בכלכלת המשפחה ובתכנון פיננסי למשפחות וליחידים לקראת פרישה ואחרי פרישה פנו אלי בטלפון: 054-4480616 

מה הקשר בין מחסור במוצרי יסוד בסופרמרקטים בתקופת החגים לבין קושי לעמוד בהוצאה לא צפויה של 8,000 שקל?

בתקופת החגים יש מחסור במוצרי יסוד: עופות, בשר טרי, ביצים וירקות.

המונח חגים מתייחס לראש השנה, יום הכיפורים וסוכות והחג המוסלמי עיד אל אדחא.

מנהלי הסופרמקטים וגורמים אחרים מסבירים את המחסור בחופשות של עובדים בגלל החגים.

הם מרגיעים אותנו ואומרים שאחרי החגים הבעיה תיפתר.

האם אתם יכולים לעמוד בהוצאה לא צפויה של 8,000 שקל?

שאלה זו הוצגה בסקר שערך העיתון כלכליסט בשנת 2013. כ-41% מהנשאלים אמרו שלא יעמדו בהוצאה הזו. כ-29% אמרו שיהיה להם קשה לעמוד בהוצאה כזו. כדוגמה להוצאה בלתי צפויה כזו, הובא טיפול שיניים. הכותרת בכלכליסט: הוצאה חריגה של 8,000 שקל גדולה על 70% מהציבור.

המכנה המשותף

למכנה המשותף קוראים חוסר תכנון. חוסר תכנון מאפיין את ההתנהגות הכלכלית של משפחות רבות בישראל וכפי שהבנתם מהפסקה הראשונה, גם את מנהלי הסופרמרקטים בישראל וכמה גורמים ממשלתיים.

החגים: האם אפשר היה לדעת שזה עלול להתרחש?

אי אפשר היה לדעת את זה. השנה, בשונה ממה שקרה בחמישים השנים האחרונות, נפלו באופן מפתיע חגי תשרי ועיד אל אדחא דווקא בחודש ספטמבר ובחודש אוקטובר. גורמי תכנון ממשלתי ומנהלי רשתות המזון הוכו בהלם ולא צפו את החופשות של עובדיהם ושל גורמי הייצור והשיווק של מוצרי המזון הבסיסיים.

נעזוב את הציניות: אין משהו יותר צפוי ויותר ידוע מראש מאשר מועדי החגים. אפילו מנהל כושל של רשת מרכולים מסוגל לקחת לוח שנה ולמצוא את זה מספר חודשים לפני שזה מתרחש ולתכנן מראש, כיצד להימנע ממחסור במוצרים.

הוצאה לא צפויה של 8,000 שקל: האם אפשר היה לדעת שזה עלול להתרחש?

זאת בעיה מעט מורכבת יותר מאשר הבעיה בפסקה הקודמת. התשובה הנכונה: אפשר לדעת שהוצאה לא מתוכננת של אלפי שקלים תתרחש. בשונה מהבעיה הקודמת אי אפשר לדעת מראש מתי היא תתרחש. 

אי אפשר לדעת גם מהו סעיף ההוצאה, שידרוש הוצאה כזו (טיפול בבעיה קשה במכונית והחלפת חלק יקר בה, טיפול שיניים, מחלה וכיו"ב).

אי אפשר לדעת את גובה הסכום של ההוצאה: 8,000 שקל כמו בסקר כלכליסט? 10,000 שקל? 4,000 שקל? או כל סכום אחר בטווח שבין 2,000 שקל ל-10,000 שקל.

האם אפשר להיערך מראש?

אם אתם משפחה מתחת לקו העוני שחיה מהיד לפה, כנראה שלא תוכלו להיערך מראש למצב כזה.

אם אתם במצב טוב יותר, ומרבית הקוראים הם במצב טוב יותר, אתם יכולים להיערך לזה. כל מה שנדרש זה תכנון.

חסכו כל חודש סכום כסף קטן להוצאת בלת"מ (בלתי מתוכננת). מהר מאד תצברו 8,000 שקל.

בשנה שאחרי זה תוכלו לענות לסקר של כלכליסט, שלא קשה לכם להוציא הוצאה לא מתוכננת של 8,000 שקל.

סדר עדיפויות

הסמל של פקיסטן
מקור התמונה: ויקיפדיה

הבוקר שמעתי עוד הרצאה מרתקת של נפתלי הילגר. נפתלי הוא צלם וכתב של מסע אחר, שמצליח להגיע למקומות שונים מאד מהמקומות בהם אנחנו חיים ומטילים.

כשהוא מגיע לשם, הוא מצלם (לפעמים צילומים מדהימים של נופים, אתרים ואנשים) וגם מצליח לתקשר עם המקומיים, שתפיסת העולם שלהם מאד שונה משלנו.  

ההרצאה עסקה הפעם בקשמיר, אפגניסטן ופקיסטן. אחד הסיפורים שסיפר היה על מכון יופי למשאיות בפקיסטן. ההכנסה השנתית הממוצעת לנפש בפקיסטן היא כ-700 דולר.

אנשים מכניסים משאיות לטיפול שאורך כחודש חודשיים ועולה אלפי דולרים. הטיפול הוא טיפול אסתטי: ציורים יפים, צביעה וכיו"ב. לפי דבריו של נפתלי, מרבית המשאיות נמצאות כבר שנים ארוכות על הכביש ובמקרים רבים לא מטפלים בנושאים בטיחותיים. מנהל מכון היופי הסביר בתשובה לשאלתו: " אתה לא מבין. זו סביבת העבודה של נהג משאית שמבלה בה לעיתים שבועות". 

יש לי ספק אם במערב או בישראל, ולא בחברות היי-טק עשירות במיוחד, ישקיעו כל כך הרבה באופן יחסי בסביבת העבודה של עובדים.

אין לי ספק, שהדבר הראשון בו הייתי משקיע ברכב הוא בטיחות ולא אסתטיקה. הדבר השני בו הייתי משקיע זה מצב מכני, על מנת שלא להיתקע (לו הייתי נהג מקצועי ופרנסתי הייתה נפגעת במקרה של תקלה ברכב, ללא ספק שהייתי נמנע מראש, ככל האפשר, מתקלות שישביתו את הרכב לימים או יותר). 

סדרי עדיפויות בכלכלת המשפחה

לאנשים בתרבויות שונות יש סדרי עדיפויות שונות. גם בחברה שלנו יש למשפחות שונות ולאנשים שונים סדרי עדיפויות שונים.

אצל חרדים לימוד תורה עשוי להיות בעדיפות גבוהה במיוחד. יש גם חילוניים שלימודים בעדיפות גבוהה אצלם. לאחרים חשוב לטיל בארץ ובחו"ל, בערים או במקומות אקזוטיים. יש כאלה שהביטחון הפיננסי בעתיד חשוב להם ויש כאלה, שדירה היא משאת נפשם. 

משפחה לא עשירה של הגננת של הילדים שלי, השקיעה הרבה זמן וכסף בבר מצווה לילד. מדובר בבר מצווה בהתאם לכל כללי הטקס של יהדות מרוקו, כולל רכישת פריטים ייעודיים.

יש משפחות שאצלן צריכה היא בעדיפות גבוהה. גם אצל אלה שצריכה חשובה להם, עשויים להיות הבדלים: אחד יעדיף להוציא כספו על קניית סיגריות או כרטיסי הגרלה של מפעל הפיס, על חשבון בריאות וחינוך לילדים. אחר יעדיף להשקיע בילדים.

היועץ לכלכלת המשפחה וסדרי העדיפויות של משפחות

יש לי סדרי עדיפויות משלי. יש סדרי עדיפויות שלהשקפתי נכונים יותר למשפחות שבאות לייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה. אינני מציע אותם למשפחות במהלך הייעוץ וכמעט תמיד איני מבקר באופן ישיר את סדרי העדיפויות של המשפחות. 

כפי שכבר הבנתם מהדוגמה של מכון היופי הפקיסטני, אל לנו לשפוט אחרים על סדרי העדיפויות שלהם. 

היבט מעשי נוסף הוא, שעירוב סדרי העדיפויות האישיים של היועץ יכול לייצור קונפליקטים מיותרים, שגם עלולים לערער את האמון של המשפחה ביועץ. 

יש עיקרון אחד שאני כן מציג: אי אפשר באופן עקבי להוציא יותר מההכנסות.  

זה שאני לא מציע את סדרי העדיפויות שלי, לא אומר שאני לא מעלה שאלות. כך למשל, אם עצמאי לא חוסך לפנסיה או משפחה אינה מבוטחת בביטוח תרופות מחוץ לסל או ביטוח ניתוחים והשתלות בחו"ל, אני עשוי להעלות את השאלה. 

ייתכן שזה נמצא במקום נמוך בסדרי העדיפויות שלהם. ייתכן גם, שהם לא יודעים או לא מודעים להשלכות.