במקרה נתקלתי בכתבה של הילה חיימוביץ ב-Mako שכותרתה: 6 סיבות להפסיק לחסוך ולהתחיל לבזבז כסף.
בין השורות תוכלו למצוא שם גם דברים נכונים וחשובים, אבל כתבות מסוג זה עלולות לגרום יותר נזק מאשר תועלת.
סיבה ראשונה: בתרבות הצריכה בישראל נוטים להוציא יותר ממה שיש
יתכן שלכתבה כזו הכתובה ביפנית או בהולנדית הייתה יותר תועלת מאשר נזק. ביפן או בהולנד אנשים נוטים לחסוך והרבה, שלא לומר מקמצים בהוצאות.
בישראל אנחנו נמצאים בקצה השני של הסקלה: אנחנו קוראים כל הזמן על עליה בחובות של משקי הבית, על משפחות הלוקחות משכנתאות באחוזים גבוהים מערך הדירה שקנו ועם החזרים חודשיים המהווים אחוז גבוה מההכנסה שלהן.
אחוז גבוה ממשקי הבית נמצא באוברדרפט קבוע.
בישראל ממש לא צריכים עידוד להוציא עוד יותר כסף.
סיבה שנייה: הצדקה להוציא כסף
במקרים רבים אנשים מחפשים הצדקה להתנהלות שלהם. זה יותר קל מלשנות אותה. כשמשהו הנתפס כסמכות עשוי להתפרש כתומך מובהק בעמדתם, זה רק מחזק אותם להמשיך במה שהם עושים. עיתונות, מחקרים (המצוטטים באופן כללי בכתבה) ומומחים (במאמר מצוטט מומחה כזה) נתפסים כמקור סמכות.
כתבה כזו עלולה להוות הצדקה עבור אנשים שממילא מוציאים יותר ממה, שהם יכולים להרשות לעצמם.
סיבה שלישית: שופינג=אושר?
האם שופינג באמת מביא אושר? זו שאלה שאין לה תשובה זהה לכולם. אני מוכרח להתוודות שאת אושרי חיפשתי, ולפעמים גם מצאתי , במחוזות אחרים. בשבילי שופינג זה סבל. אני כן נהנה מקניות בשוק מחנה יהודה בירושלים.
אני מכיר אנשים שנהנים משופינג ואיני פוסל שופינג. כמו שאני נהנה לרוץ, לקרוא או לראות סרט טוב, יש אחרים שנהנים משופינג. אם הם יכולים להרשות לעצמם מבחינה כלכלית, מדוע שלא יעשו שופינג?
בכל זאת לתפיסתי אושר הוא לא רק הנאה ספציפית מסוג פעילות מסוים. את האושר הייתי מציע להם לחפש במקומות עמוקים יותר. זה מה שראיתי למשל בטיולים לא מעטים בארצות עם תרבויות לא מערביות.
אושר אינו יכול להתבסס על גורם בודד של צריכה.
סיבה רביעית: השאירו לקברניטים את ניווט הספינה
הסיבה הלא רלוונטית ביותר לבזבוז כספים היא: "כשאנחנו משאירים את הכסף להתיבש בבנק, אנו פוגעים בצמיחה הכלכלית". זה גם מה שאומר המומחה המרואין בכתבה.
גם אם זה נכון ברמת המאקרו, ולהערכתי זה לא נכון באופן כל כך גורף, זה לא רלוונטי למשפחה או ליחיד הצריכים לנהל את כלכלת משפחתם.
תנו לשר האוצר, לנגידת בנק ישראל ולבכירים אחרים לנהל את כלכלת המדינה. אתם תסתפקו בזה שתנהלו נכון את כלכלת המשפחה שלכם ולא תוציאו מעבר ליכולת שלכם. בין אם תוציאו יותר מדי על מנת לגרום לצמיחה כלכלית ובין אם תוציאו יותר מדי מסיבות אחרות.
סיבה חמישית: מי יודע מה יקרה מחר?
גם ככה רובנו מקבלים החלטות לא סבירות בגלל כשל העתיד. כך למשל, בגלל זה איננו חוסכים מספיק לפנסיה.
מאסון, מחלה קשה הוא מות קרובים או חברים לא צריך להסיק שצריך לבזבז את כל כספנו.
אינני רוצה להיות homeless רק משום שמישהו קרוב לי הלך לעולמו בלי לנצל את הכסף שחסך כל ימיו.
בזבוז כזה עלול להמיט עלינו אסון כלכלי.
סיבה שישית: המאמר מציג למעשה רק ארבע סיבות להוצאה ולא שש
שתיים מהסיבות לבזבז כסף, אינם ממש המלצות לבזבז, אלא דווקא המלצות נבונות ביחס לאופן הוצאת הכסף. הבעיה העיקרית היא בכותרות שלהן. מי שיקרא רק את הכותרת (ובימינו יש רבים כאלה) יבין את הסעיפים לגמרי אחרת ממה שכתוב בהם.
הכותרת "הוציאו כסף ככל יכולתכם" מטעה. בסעיף זה ממליצים דווקא להוציא לפי יכולתכם.
בסעיף "לחוות את הכסף", ממליצים להוציא כסף על חוויות ולא על חפצים. האמירה של עמיתתי למקצוע איה תמרי, המופיעה בסעיף זה היא בהחלט ראויה: "היכולת שלנו להיות מאושרים מושפעת משלושה דברים: עשיה משמעותית - כזו שיש לנו רצון לקום בבוקר בזכותה, קשרים חברתיים ואהבה, משפחה או זוגיות וחוויות והנאה".
נשמע יותר דומה לסיבה השלישית בפוסט שלי מאשר לתוכן של הכתבה.
ההמלצות הפשוטות שלי
1. אל תוציאו באופן עקבי יותר מההכנסות שלכם.
2. חסכו כסף.
3. שמרו על איזון.
אל תלכו לקיצוניות של לחסוך יותר מדי. גם כשמצבכם הכלכלי רע אפשר להוציא כסף על דברים שחשובים לכם ויתנו לכם תחושה טובה ותועלות, שחלקן מוזכרות בכתבה.
הם יתנו לכם את המניע להתאמץ ולשפר את התנהלותכם הכלכלית על מנת שבעתיד תוכלו לחוות יותר את הדברים שהופכים את חייכם לטובים יותר.
