‏הצגת רשומות עם תוויות רכבת ישראל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רכבת ישראל. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 1 במרץ 2026

מה אפשר ללמוד ממרתון תל אביב על התנהלות כלכלית ועל התנהלות בכלל?

אני אחרי מרתון תל אביב 2026. 
זכויות יוצרים: ניר רוזנטל. הרשאה לשימוש ניתנה לי מבעל הזכויות שהוא בני


פוסט זה הוא בהמשך לפוסטים קודמים אוטוביוגרפיה של ריצה - לא שלי אבל מזדהה עם חלקים ממנה ולקראת לגיל 75 - מוסיף ריצת 10 ק"מ במרתון תל אביב, 

פוסט זה מתאר את החוויה שלי בהשתתפות הראשונה שלי בתחרות הזאת ובלקחים כלכליים ואחרים שהפקתי מההשתתפות.



התנצלות על התמונה



התמונה צולמה כשעה אחרי המרתון. בשונה מריצות קודמות שלי במרתון ירושלים, לא מצאתי בגלריית התמונות אף תמונה שאני מופיע בה. 

קצת מעט לפני שסיימתי את הריצה עמדו שני צלמים רשמיים וצילמו. כנראה שלא הייתי מספיק מעניין עבורם, והם בחרו לצלם אנשים אחרים שרצו בקרבתי. 

זאת על אף שבין המספר הרב של אלפי משתתפים בריצה, היו רק 29 בקבוצת הגיל שלי.



רכבת ישראל ותכנון הם שני קוים מקבילים



אם עוסקים בהתנצלויות, אז רכבת ישראל חייבת התנצלות למשתתפי המרתון שהגיעו לתחנת האוניברסיטה וגם לנוסעים אחרים באותן רכבות. 


הסיבה שבחרתי השנה לרוץ בפעם הראשונה 10 ק"מ במרתון תל-אביב הייתה השירות הנוח של רכבות. 

אני עולה על רכבת קלה ליד ביתי בירושלים. אחרי זה על רכבת לתל-אביב ותוך זמן קצר מגיע לתחנת האוניברסיטה. 

כבר לא צריך לחפש חניה בתל-אביב ביום המרתון. 

כבר לא צריך לסוע באוטובוסים בפקקים. 


אני לא הייתי היחיד. אנשים רבים לבושים בחולצת המרתון נסעו באותה רכבת. 

כל מה שנותר זה לצאת מהתחנה. מסתבר שזו משימה קשה שלקחה יותר מרבע שעה. 

עד שלא פתחו יציאת חירום רק חיכינו בטור ארוך שלא התקדם על מנת לצאת. 

אני מאמין לקריין מטעם רכבת ישראל שאמר שהם עושים כמיטב יכולתם על מנת שנצא בזמן סביר. 


הבעיה היא ש"סוף מעשה במחשבה תחילה". 

מחשבה תחילה, כלומר: תכנון, לא הייתה ברכבת ישראל. 

העומס בגלל מספר חריג של נוסעים היה צפוי מראש. מישהו היה צריך לתכנן מראש איך לטפל בו ולא לאלתר אחרי עשר דקות שבה חיכו נוסעי הרכבת בטור סטטי כמעט אין סופי. 


בלת"מ: המקבילה בכלכלת המשפחה

יש משפחות שצריכות להוציא הוצאה גדולה יחסית באופן בלתי צפוי והן אינן יודעות מהיכן יבוא הכסף. 

בסקרים שנעשו לפני כמה שנים חזר ממצא שבו 50% או יותר ממדגם של משפחות בישראל עונות שקשה להן או בלתי אפשרי עבורן להוציא 8,000 שקלים לא צפויים. 


הבעיה היא שההוצאה הלא צפויה לא נחתה פתאום מהחלל החיצון. היא למעשה הייתה צפויה. 

אי אפשר לחזות מראש את העיתוי שבו תתרחש ואת סיבתה (החלפת מקרר או תיקון מכונית למשל) אבל אפשר להניח שתהיה הוצאה כזאת.

גם כאן נכון להגיד "סוף מעשה במחשבה תחילה". חיסכון בלת"מ, כלומר: חיסכון להוצאה בלתי צפויה, היה פותר את הבעיה. 

חוסכים כל חודש סכום קטן עד שמגיעים לסכום של 8,000 ש"ח ואין בעיה.  אפשר גם להמשיך לחסוך. 


כשאין בלת"מ או חיסכון נזיל אחר, נאלצים במקרה של הוצאה לא צפויה, לפדות השקעות או לקחת אשראי בריבית גבוהה. 



כל אחד כפי יכולתו



ריצה למרחקים ארוכים צריך לתכנן. לא להוציא יותר מדי כוחות בהתחלה ואז לא נשאר כוח להמשיך בריצה ועוברים להליכה. 

בדיוק כמו שבתהנהלות כלכלית צריך לתכנן את ההוצאות ביחס להכנסות. העיקרון פשוט: לא להוציא באופן עקבי יותר מההכנסות, משום שאז נגיע בהדרגה למצב של התרסקות כלכלית.


הביצוע הוא אינדבידואלי: למשפחה אחת או לאדם אחד יש הרבה הכנסות והוא יכול להרשת לעצמו להוציא סכום גבוה יחסית ועדיין לחסוך. 

למשפחה אחרת או אדם אחר הכנסות נמוכות. הוא חיב להוציא הרבה פחות  מהאדם שמרוויח הרבה. 


גם בריצה זה אינדבידואלי. אחד צעיר, בריא, מאומן וספורטאי כישרוני. שניה זהה לאחד רק שונה ממנו במינה.


השלישי לא מאומן וסובל מעודף משקל והרביעית בגיל מתקדם ולא בבריאות מיטבית. 


יש כאלה שמתכננים את הריצה בהתאם ליכולתם וגם שותים מים. 

יש כאלה שאני עוקף אותם בחלקים האחרונים של הריצה, משום שאני מתכנן כוחות ושומר על קצב אחיד. 

הם רצים מהר מדי ביחס לכוחותיהם בהתחלה ובהמשך עוברים להליכה לא מהירה ומדי פעם רצים קצת. 

יש כאלה שלא שותים מספיק ובמקרה קיצון מגיעים לבית חולים עם מכת חום. 



המגבלות שלי


נכון, תכננתי את הריצה ורצתי בקצב אחיד את כל 10 הק"מ. 

תכננתי להגביר את הקצב בשני הק"מ האחרונים, אם ישאר לי כוח. כך עשיתי בשנה שעברה במרתון ירושלים אחרי העלייה האחרונה ברחוב ז'בוטינסקי ובשנה שלפניה.


בשני הק"מ האחרונים במרתון ת"א לא היה לי כוח להגביר משמעותית את הקצב. 


למדתי שיש מגבלות של יכולת פיזית בגיל מבוגר. ככל שעולה הגיל הן גדולות יותר. 

זה נכון גם לגבי אנשים בריאים ומאומנים המתכננים את הריצה.


גם בנושאים של התנהלות כלכלית יש במקרים רבים מגבלות. 

בהרבה מקרים אנשים בגילאי ה-70 או ה-75 אינם יכולים לעבוד באותה אינטנסיביות שעבדו 30 שנים או 40 שנים קודם. 

גם היכולת להרוויח שכר מעבודה עלולה להיות נמוכה יותר וככל שיעלה הגיל היא עלולה לקטון. 

צריך להביא את זה בחשבון. 



הערות שוליים 



1. במרתון ירושלים יש שילוט ברור המתאר כמה ק"מ רצתם. 

במרתון ת"א לא ראיתי שילוט כזה. או שלא היה או שלא היה מספיק בולט. 

לי, וקרוב לודאי גם לאחרים,  שילוט כזה עוזר לתכנן את הריצה.

ממליץ להציב במרתונים הבאים שילוט כזה. 


2. השנה ארוץ במרתון ירושלים בקבוצת בית דניאלה הנותנת מעטפת טיפולית כוללנית המספקת מגוון רחב של טיפולים פרטניים וקבוצתיים, לימודים ואחריות תפקודית לנערים ונערות בסיכון. 

לתרומה לבית דניאלה באמצעות הדף האישי שלי לחצו על הקישור.


יום שלישי, 5 ביוני 2018

רכבת ישראל: אבל רכבת העמק היא סיפור הצלחה

כנראה שגם באנשים שליליים במיוחד אפשר למצוא משהו חיובי. גם לחברות כושלות במיוחד יש סיפורי הצלחה. במקרה זה מדובר ברכבת ישראל ורכבת העמק. 
מספר הנוסעים ברכבת העמק נמצא כגדול מהמצופה וגם הנוסעים מרוצים.
לפני שאלין על רכבת ישראל אספר לכם שני סיפורים קצרים.

התנצלות יפנית 
"החברה מתנצלת על רכבת שעזבה את הרציף בטוקיו 25 שניות מוקדם מהמתוכנן (7:11:35 במקום 7:12). "זה באמת בלתי נסבל ובלתי נסלח"

זהו ציטוט מתוך מאמר בעיתון הישראלי המקוון Soft News.  



חוסר התנצלות ישראלית
השבוע אני מלמד קורס של ארבעה ימים בנושא ניהול סיכונים. הקורס מתקיים בבני ברק. אני גר בירושלים. אתמול והיום השתמשתי בתחבורה ציבורית.
זה יותר זול ופחות מאמץ כאשר מרצים 8 שעות ולזה מצרפים נסיעה הלוך ונסיעה חזור. חלקה של רכבת ישראל הוא הנסיעה של 8 דקות מתחנת סבידור בתל אביב, אליה הגעתי באמצעות קו 480 של אגד, עד לתחנת בני ברק, המרוחקת כ-5-7 דקות הליכה מהמקום בו לימדתי. על פי לוחות הזמנים, הנסיעה הזו אורכת 8 דקות. 

אתמול היא באמת ארכה כ-8 דקות. היום איחרתי בדקה את הרכבת של 8:29, בגלל פקקים. לא הייתי מודאג במיוחד: הייתי צריך להגיע בשעה 9:00. הרכבת של 8:44 צריכה להגיע לבני ברק ב-8:52. תוסיפו 5 דקות הליכה ברגל והגעתי בזמן. 

לא נהיה יפנים ונמדוד באיזו שנייה יצאה הרכבת של 8:44. היא יצאה בזמן אבל הגיעה בערך ב-9:04 לתחנת בני ברק (בדרך יש רק תחנה אחת, האוניברסיטה, והיא לא התעכבה שם). 

היא פשוט נעצרה באמצע הדרך ל-10 דקות. 
אם לשפוט מניסיוני המועט כנוסע ברכבת ישראל, זהו מנהג קבוע: כשרכבת נעצרת פתאום בשום מקום ל-10 דקות או 20 דקות, לא מודיעים דבר לנוסעים: לא כמה זמן יימשך העיכוב ולא מדוע בכלל נעצרה הרכבת בשום מקום?
אולי ברכבת ישראל מעוניינים שהנוסעים יפתחו כישורים בלשיים ויוכלו לפתור את התעלומה? 

מדוע הפסקתי לסוע ברכבת מירושלים לתל אביב?
ראשית, למען הסר ספק, איני מדבר על הרכבת החדשה, שהייתה צריכה לפעול לפני כמה שנים ונכון לעכשיו עלתה הרבה יותר מהתקציב הענק המתוכנן. 

אני מדבר על הקו הישן שיוצא מתחנת מלחה. חשבתי שזה רעיון טוב ללכת 10 דקות ברגל לתחנה בירושלים. לעבוד בזמן הנסיעה ולהגיע מרחק הליכה של כמה דקות לפגישה ברמת גן או תל אביב.
במיוחד בשעות הבוקר בהן הכבישים פקוקים. 

עד שאיחרתי בערך בחצי שעה לפגישה ברמת גן. שלא יהיה לכם ספק נסעתי ברכבת שעל פי לוח הזמנים הרשמי הייתי צריך להגיע לפני הזמן. 

מדוע איחרתי? 
אי שם באזור לוד נעצרה הרכבת בשום מקום ועמדה יותר מחצי שעה. 
כן ניחשתם, אף אחד לא הודיע לנו מדוע היא נעצרה וכמה זמן נגזר עלינו להמתין.

כמה נתונים על המדינה שהתחבורה שלה הגרועה ביותר מבין מדינות ה-OECD
בתחבורה מדינת ישראל מדורגת במקום האחרון מבין מדינות ה-OECD. 
על פי דוח של ה-OECD זוהי בעיה מהותית, שמחייבת לא רק הקצאת יותר משאבים, אלא גם שינוי אסטרטגי בתפיסה. 
למשל נדרש קידום תחבורה שיתופית, אולי אגרות גודש. אולי רכבות תחתיות ורכבות קלות, אולי שיפורים בתחבורה הציבורית ובמתן עדיפות לתחבורה הציבורית.

אני לא זוכר אם גם נכתב שם שרכבת ישראל צריכה להתנהל יותר טוב מהרכבת העותומנית לפני המנדט הבריטי בישראל. 





חוזים עתידיים למחשוב AI

  פוסט מעניין בבלוג הכלכלי המצוין "תועלת שולית" עוסק בקושי לניבוי מחירים עתידיים של תשתיות AI. כותרת הפוסט: מי יקבע את המחיר של כו...