אתמול הרציתי לשורדי שואה על אינדונזיה, במהלך ההרצאה נשאלו שאלות.
לא על כולן ידעתי לענות הבטחתי להשלים את המידע. בפוסט זה אני מנסה להשלים את המידע.
שאלות ותשובות להשלמת מידע
1. האם יש יחסים דיפלומטיים בין אינדונזיה לישראל?
אין יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. רוב אוכלוסייתה של אינדונזיה הם מוסלמים. האירועים של פגיעה במוסלמים בישראל על ידי או בהשראת ממשלת ישראל מקשים על שינוי.
כשנשיא ארה"ב קידם הסכם לסיום המלחמה בעזה, נשיא אינדונזיה היה אמור לבקר בישראל.
אני כבר לא זוכר איזו התלקחות אלימה באזורנו גרמה לביטול הביקור.
2. האם יש שיתופי פעולה בין אינדונזיה לישראל ולארה"ב?
התשובה חיובית. אני מכיר מקרה אחד כזה שהוצג בזמן הביקור שלי באי באלי.
באי באלי היה פיגוע טרור של אל-קעידה. ארגוני הביון האינדונזים שיתפו פעולה עם ה-CIA והמוסד במטרה ללכוד את המפגעים.
הם נלכדו על ידי שירותי הביון האינדונזים. התברר שהם אנשי אלקעידה מוסלמים שהגיעו לבאלי ממאלזיה.
3. מהי תוחלת החיים באינדונזיה?
תוחלת החיים באינדונזיה היא 71.1 (מקום 124 בעולם).
4. ילודה
שיעור הילודה השנתי ל-1,000 הוא 16.72.
הגדרת שיעור ילודה לפי הויקיפדיה: "שיעורי ילודה את מספר הלידות לכל 1,000 נפש לשנה. באופן זה שיעור ילודה של 20 באוכלוסייה של 100,000 איש משמעו 2,000 לידות באותה אוכלוסייה בשנה".
שיעור הילודה השנתי ל-1,000בישראל הוא 18.48.
שיעור הילודה במדינות נוספות: איטלה - 8.48.
ארצות הברית: 12.49, סין: 12.98, הודו: 19.55
5. שימוש בתרופות
לא מצאתי נתון רשמי. אני מניח שבאזורים מפותחים יש שימוש בתרופות. באזורים פחות מפותחים כמו גינאה החדשה כמעט ואין שימוש.
בפיסקה הבאה סיפור אמיתי מרתק על שימוש בתרופות בבאלי. הסיפור הוא מלפני כ-25 שנים. יכול היות שדברים השתנו מאז.
שנתיים ביער בבאלי ללא מים זורמים
מדובר בקרובת משפחה שלי מאוסטרליה שעשתה דוקטורט באוניברסיטה באוסטרליה על שירה בבאלי.
לדבריה, היה משורר מאוד נחשב שחי ביערות בבאלי.
הוא לא כתב שירה. השירה הייתה שירה בעל פה. איתו התגוררו מעריצים של האיש ושל שירתו.
לצורך כתיבת הדוקטורט היא הצטרפה אליהם וגרה איתם במשך קרוב לשנתיים.
הם חיו בבקתות ללא מים זורמים. לעיתים רחוקות הלכו כשהיה צורך במשהו שלא היה שם לעיירה סמוכה מרחק של כמה קילומטרים.
לה היו שם תרופות מערביות. אם היא רצתה להשתלב בשביל לקבל את המידע שהיא הייתה צריכה לעבודת הדוקטורט הייתה צריכה להשתמש בתרופות מסורתיות.
התרופות היו עלי צמחים ועשבים.
תהליך ההכנה שלהן היה לעיסת העלים על ידי קשישים שירקו אותם לאחר מכן.
את הדבר הזה שהגעיל אותה הייתה צריכה להכניס לפיה כשהייתה חולה.
זה היה לה כל כך קשה שהיו מקרים שמצאה תירוץ להגיע לעיירה כשלא הרגישה טוב.
שם נכנסה לבית מרקחת וקנתה תרופה רגילה וצרכה אותה במקום העלים הלעוסים.
