הצד החיובי של דחיינות

מרטין לותר קינג, מקור התמונה: ויקיפדיה

בפוסט: מדוע לא מגיעים לייעוץ בכלכלת המשפחה? - דחיינות, הסברתי את נזקי הדחיינות בהקשר של כלכלת המשפחה. 
בתחום זה, כמו בתחומים רבים אחרים, כשדוחים טיפול בבעיה היא עלולה להחריף. אחר כך יהיה קשה יותר לטפל בה, אם בכלל ניתן יהיה לטפל בה. 
בנוסף לכך אנרגיות וקשב מופנים להרגשת אשמה: מדוע אני לא מטפל במה שאני צריך לטפל?

יש אנשים המתמחים בטיפול בדחיינים שיטתיים. אולי מי שדחיין צריך לפנות אליהם.

כשקראתי את ספרו של פרופ' אדם גרנט "מיוחדים - איך המהפכנים הגדולים שינו את העולם ואיך גם אנחנו יכולים" גיליתי גם את הצד החיובי של הדחיינות.

הצד החיובי של דחיינות

פרופ' אדם גרנט מספר על שני דחיינים מוכרים: ליאונרדו דה וינצ'י ומרטין לותר קינג. 

מרטין לותר קינג נשא את אחד משני הנאומים הכי חשובים בהיסטוריה של ארצות הברית. נאומו מכונה "יש לי חלום".
את הכנת הנאום הזה דחה שוב ושוב עד לרגע האחרון. דחיינות אפיינה אותו גם בנושאים אחרים. 

ליאונרדו היה אמור לסיים ציורים מהם התפרנס במקום זה העדיף להעמיק בתחומי ידע אחרים. 
התוצאה היא עומק גדול יותר של כמה מציוריו שהביאו לידי ביטוי עקרונות מתחומי ידע אחרים, למשל מתחום האופטיקה.

גרנט מצטט מחקר של מנהלי חברות הודיות. מנהלי חברות שהם דחיינים ופחות יעילים נחשבו למנהלים טובים יותר. 
הם הצטיינו בגמישות אסטרטגית ובגמישות בכלל בהשוואה למנהלים הדייקנים שאינם דחיינים.
ברור לגמרי שבעולם העסקים המודרני, המשתנה בתדירות גבוהה,  גמישות ואדפטיביות הם אחת מהתכונות החשובות ביותר למנהל. 

יתרונות הדחיינות

1. פתיחות לרעיונות מצד אחרים העשויים להשפיע על התוצר הסופי לטובה.
כך למשל, הטקסט "יש לי חלום" נאמר על מרטין לותר קינג אבל אינו מופיע בטיוטת הנאום. יש הטוענים שמישהי בקהל אמרה את המשפט וביקשה ממנו כמה פעמים להגיד אותו. 

2. כשאין תוצר מדויק וסגור אפשר לאלתר. לפעמים אלתור יוצא טוב יותר ממשהו מוכן וסגור. 

3. זה שדוחים טיפול בבעיה לא אומר שהמוח לא ממשיך לעבד אותה. ייתכן שאיכות הפיתרון משתפרת. 

תלוי הקשר

האם דחיינות טובה או גרועה? התשובה תלוית הקשר. כאשר מדובר במשימה טכנית ולא מסובכת, החסרונות, בדרך כלל, גוברים על היתרונות.

כאשר המשימה יצירתית, מורכבת יותר ופתוחה יותר לדחיינות יש דווקא יתרונות.

בשכיחות גבוהה בעיות בכלכלת המשפחה הן בעיות מהסוג שנזקה של דחיינות עולה על תועלתה.
אנחנו צריכים פתיחות לכך שיש גם מקרים שדווקא יש יותר יתרונות לדחיינות מאשר חסרונות. 

מה הקשר בין הדפדפן בו אתם משתמשים לבין ילדים עניים באתיופיה?

תיירים עם ילדים משבט ההארי בדרום סודן.
אני ראשון מימין

בפוסט הקודם מה אנחנו לא יודעים על אתיופיה? התייחסתי באופן כללי לאתיופיה. בפוסט זה אתמקד בילדים עניים.

בספרו "מיוחדים" מתאר אדם גרנט מחקר שערך הכלכלן מייקל האוזמן. לרשותו של האוזמן הועמדו נתונים על 30 אלף עובדים בשרות לקוחות בבנקים, בחברות תעופה וחברות טלפונים סלולריים.  האוזמן ניסה לברר מדוע עובדים מסוימים מתפקדים טוב יותר מאחרים ומדוע עובדים מסוימים נשארים זמן ארוך יותר בתפקידם?

האוזמן התקשה למצוא התאמה בין משתנים, שתאורטית עשויים לנבא הצלחה בעבודה והמשך עבודה, לבין תפקוד והתמדה בעבודה. 
בגחמה רגעית החליט לבדוק האם יש קשר בין הדפדפן בו משתמשי העובד לבין הצלחה והתמדה בעבודה. 
להפתעתו מצא כי עובדים שהשתמשו בדפדפנים FireFox ו-Chrome תפקדו טוב יותר מעובדים שהשתמשו בדפדפנים Internet Explorer ו-Safari. הם גם המשיכו בעבודתם זמן ארוך יותר. 

פרופסור גרנט הציע להאוזמן לבדוק האם לאלה המשתמשים בדפדפנים FireFox ו-Chrome יש מיומנות טכנולוגית טובה יותר מאשר לאלה המשתמשים בדפדפנים Internet Explorer ו-Safari?
האוזמן ביצע בדיקה כזו ולא מצא הבדלים.

מדוע משתמשי דפדפנים מסוימים עובדים טובים יותר?

החשד שהשימוש בדפדפנים הוא משתנה מתווך התברר כנכון, אבל המשתנה האמיתי המבחין בין משתמשי דפדפנים הוא יוזמה ולא מיומנות טכנולוגית. 

כשמתקינים מערכת הפעלה של מיקרוסופט מותקן אוטומטית דפדפן ברירת המחדל של החברה Internet Explorer (היום מותקן אוטומטית הדפדפן החדש של מיקרוסופט Edge).  
כשמתקינים מערכת הפעלה של Apple מותקן אוטומטית דפדפן ברירת המחדל של החברה Safari.  

שימוש בדפדפנים אחרים מחייב יוזמה, לימוד העבודה עם הדפדפן ושימוש במאפיינים היותר מוצלחים שלו. 
זה אולי לא ממש מסובך אבל גם שינויים קטנים ופשוטים בעבודה עשויים לשפר את הביצועים. 
מי שיוזם ומבצע שינוי בדפדפן ייטה לעשות שינויים אחרים בדפוסי העבודה.
מי שנצמד לברירות המחדל ייצמד לברירות מחדל גם בהיבטים אחרים של העבודה.
מי שיוזם וגמיש עובד טוב יותר ממי שאינו כזה.

כשהעבודה לא מעניינת במיוחד יש שחיקה ושעמום המביאים לפעמים לעזיבת מקום העבודה. 
כשמישהו משנה דפוסי עבודה העבודה פחות רוטינית ופחות משעממת ולכן עשוי לעבוד תקופה ארוכה יותר באותו תפקיד.
מי שמשנה דפוסי עבודה ויוזם משתעמם פחות ולכן עשוי לעבוד תקופה ארוכה יותר באותו תפקיד באותו מקום עבודה.

מה לכל זה ולילדים עניים באתיופיה?

רמת החיים באתיופיה נמוכה. מרבית ה-105 מיליון תושבים עניים. עניים מנסים להגדיל את המשאבים המשפחתיים. גם ילדים נאלצים לעשות זאת.
במהלך שהותי הקצרה במדינה זו, נתקלתי לא מעט בילדים שפנו אלי ואל תיירים אחרים במטרה להשיג משהו חומרי. 
בפסקאות הבאות אבדוק דפוסים שונים ואשווה אותם לשימוש בדפדפנים שונים.

דפוס 1: הקבצן

זהו הדפוס השכיח ביותר. כמעט בכל מקום באתיופיה ניגשים אל תיירים ילדים, נערים, מבוגרים וקשישים ומבקשים משהו: עט, סבון, כסף, חולצה וכיו"ב. 
בדרום הפריט הראשון שמבקשים הוא "Photo", כלומר מבקשים שתצלם אותם. הם לא מצטלמים בחינם. עליכם לשלם 5 ביר (נכון לינואר 2019, 28 ביר = דולר) לכל אדם המצולם על ידכם. 

הדפוס הזה הוא דפוס Internet Explorer או Safari.
הילד מחקה אחרים שמבקשים עזרה. זהו דפוס חסר תקווה. הוא לא יוביל לשינוי מהותי בעתיד.
לא נדרש מהילד הרבה. הוא צריך ללמוד מילים בודדות באנגלית כמו pen או soap או לדעת להצביע על עט או חולצה ולהושיט את היד בתחינה.

דפוס 2: רועה הבקר

אתיופים רבים מגדלים צאן ובעיקר בקר. זה חשוב במיוחד באזורים לא גשומים כמו עמק האומו בדרום. 
כל בני השבט עובדים קשה בשבטים אלה. חלוקת התפקידים האופיינית היא: הנשים דואגות לכל מה שנעשה בכפר: הכנת אוכל, טיפול בתינוקות ולפעמים גם מעט חקלאות. הגברים אחראים על הגנת השבט מפני אויבים. 

ילדים ונערים צעירים אחראים על העדרים. זהו תפקיד הדורש אחריות משום שהעדר הוא הנכס העיקרי של הקהילה בכפרי דרום אתיופיה. 
הילדים או הנערים יוצאים עם העדרים למרחק גדול המכפר. ישנים איתם בשטח וחוזרים הביתה אחת לשבוע או יותר. הם צריכים להתמודד עם חיות טרף, עם פרים ופרות סרבניים, עם דאגה למזון ושתייה לבקר. עם הצורך לשמור על בריאות הבקר ועם שודדים וגנבים. 

הדפוס הזה הוא דפוס Internet Explorer או Safari.
למרות שילדים אלה מגלים אחריות ובגרות בגיל צעיר זהו עדיין דפוס של ברירת מחדל. 
הוא עלול להביא אותם לעוני דומה לעוני של הוריהם.

דפוס 3: איש המכירות

איש המכירות, או בהקשר הנוכחי ילד המכירות, מנסה למכור לתיירים. הוא מנסה למכור מזכרות, תמונות, אריגים, מטבעות ישנים וכל דבר פשוט שתעלו על דעתכם.

הדפוס הזה הוא דפוס FireFox או Chrome.
נדרש לתקשר עם התיירים. צריך לדעת משהו באנגלית. צריך לדעת לשכנע וצריך לדעת להתמודד עם סירוב. צריך להתמודד עם מוכרים אחרים משום שבאתיופיה אתה אף פעם לא לבד: יהיו גם מוכרים אחרים שיימכרו את אותם פריטים או פריטים דומים. 

ככל שהאנגלית שלך תהיה טובה יותר והיצירתיות שלך גדולה יותר תצליח יותר. ככל שהעקשנות שלך תהיה גדולה יותר יגדלו הסיכויים שלך למכור. 

אתה צריך לבחור במוצר שאתה מנסה למכור לתיירים. להגדיר את היתרונות שלו. לקבוע מחיר ראשוני ומחיר יעד. לדעת לאיזה תייר או לאיזו תיירת לנסות למכור אותם ולדעת כיצד למכור אותם.
יש כאלו שעושים את זה באופן מתוחכם ומשתפרים ולומדים כל הזמן. יש כאלה שפחות.
יש כאלה שלומדים אנגלית על מנת לשפר את יכולת המכירה שלהם.

המקרה של איו בן שבט הקונסו

איו בן שבט הקונסו שבדרום אתיופיה הוא נער בן 16. כשביקרנו בכפר בו הוא גר נצמד לאחת התיירות ובאנגלית טובה ובעקשנות אין קץ ניסה לשכנע אותה לקנות פסל מעץ. 
התיירת אמרה שהפסל מוצא חן בעיניה אבל המחיר יקר מדי. בעוד חבריו דורשים על פסלים 200-400 ביר הוא דרש 60 דולר. הוא ציין שהחומר ממנו נעשה המוצר שהוא מוכר טוב יותר והוא יחזיק מעמד. לפני שהגענו לכלי הרכב שלנו ניהלתי איתו שיחה קצרה. הוא אמר לי שהוא ממשיך ללמוד ורוצה להמשיך בלימודיו. הוא משפר כל הזמן את האנגלית שלו כי חייבים לדעת אנגלית על מנת להצליח במכירות.

אמרתי לו שהתרשמתי ממנו ושהוא יצליח למרות שהפעם לא הצליח למכור.  

למחרת בבוקר הגיע ללודג' שלנו רק מוכר אחד מהכפר. זה היה איו שנסע כמה קילומטרים באופנוע על מנת למכור את אותם הפסלים. 

דפוס 4: רוכש ההשכלה

זהו דפוס מתקדם יותר. הוא יכול לבוא בשילוב עם דפוסים אחרים אבל הלימודים הם מרכז או המוקד. 
מי שלומד ורוכש השכלה פותח לעצמו אפשרויות רבות ומגוונות לעתיד טוב יותר.

הדפוס הזה הוא דפוס FireFox או Chrome.

באחד הפוסטים הבאים אציג לכם בקצרה דבר מדהים, שעשה אדם משכיל בן לאחד השבטים הקטנים והעניים בעמק האומו.

יזמים: מציאות ותדמיות

יזמי חברת גוגל: לארי פייג' וסרגי ברין ומנכ" ל החברה אריק שמידט, 2008
מקור התמונה ויקיפדיה 

כשאדם ממוצע חושב על יזם, הוא מייחס לו כמה מאפיינים. המאפיינים האלה הם תדמית היזם בעיני אחרים. המציאות לאו דווקא תואמת את התדמית הזו. בכתיבת הפוסט הזה הסתמכתי על חומר שקראתי בספרו של פרופסור אדם גרנט "מיוחדים - איך המהפכנים הגדולים שינו את העולם ואיך גם אתם יכולים".

מאפיינים עיקריים הכלולים בתדמית היזם 

אסמן בצבע אדום מאפיינים המיוחסים ליזמים ולאו דווקא מתאימים למציאות.

1. היזם הוא יצירתי וחושב על דברים שאדם ממוצע לא חושב עליהם.

2. היזם הוא אדם שפועל במציאות על מנת לממש את החזון שלו. הוא מוכן לשנות ו"לצאת מהקופסה".

3. היזם חושב באופן עצמאי ומוכן ללכת נגד הזרם.

4. היזם מתמקד כמעט אך ורק ביוזמה שלו ואינו מתפזר לנושאים מקצועיים אחרים.

5. היזם מוכן לקחת סיכון גדול יותר מהאדם הממוצע. 

6. סיכויי ההצלחה של היזם גדלים כאשר הוא ממוקד אך ורק ביוזמה שלו ומוכן לקחת יותר סיכונים.

המציאות היזמית

על פי הספר המאפיינים התדמיתיים המסומנים בצבע אדום שגויים. על פי מחקרים, מצליחים יותר דווקא יזמים שנוטלים סיכונים מחושבים. לא מעט יזמים המשיכו גם לעבוד כשכירים בזמן שניסו לקדם את היוזמה שלהם או עסקו בפעילויות אחרות.

היזם המצליח אינו מתמקד רק ביוזמה שלו

העבודה כשכיר הייתה רשת ביטחון למקרה של כישלון היוזמה. כך למשל, סטיב ווזניאק, שייסד את חברת Apple ביחד עם סטיב ג'ובס ורונלד ויין המשיך במקביל לעבוד כמהנדס בחברת HP עד לשלב בו החברה מכרה כמה עשרות מחשבים אישיים. 

לארי פייג' וסרגיי ברין מייסדי Google, בתמונה בתחילת פוסט זה,  התלבטו האם למכור את החברה משום שחששו שהפעילות בחברה תפריע להם לסיים את הדוקטורט שלהם.

הנרי פורד הקים את חברת המכוניות הקרויה על שמו כשהוא עובד כמהנדס ראשי בחברה אחרת.

יזמים נוטים לקחת פחות סיכונים מאנשים אחרים

גרנט מצטט מסקנת מחקר שנערך על 800 אמריקאים בוגרים, חלקם יזמים וחלקם אנשים רגילים. 
המסקנה: "אנו מוצאים שיזמים חוששים מסיכון באופן מובהק יותר מהאוכלוסייה הכללית".

במחקר התבקשן המשתתפים לבחור באחת משלוש אפשרויות:

א. תכניס רווח של 5 מיליון דולר בהסתברות של 20%

ב. תכניס רווח של 2 מיליון דולר בהסתברות של 50%

ג. תכניס רווח של 1.25 מיליון דולר בהסתברות של 80%

יזמים בחרו באופן מובהק יותר מאחרים באפשרות השלישית.

זה לא אומר שיזמים נמנעים מסיכונים גדולים. כשהם נוטלים סיכון בתחום אחד הם מאזנים את זה באמצעות זהירות רבה בתחומים אחרים. 
העבודה כשכיר, שהוזכרה בפיסקה הקודמת, היא אחד האמצעים לאיזון.

סיכויי ההצלחה של יזמים קטנים יותר כשהם לוקחים סיכונים גדולים ומתמקדים רק ביוזמה שלהם

היזמים המצליחים מנהלים למעשה את הסיכונים שלהם. הצעדים שלהם מחושבים והם מביאים בחשבון גם אפשרות של כישלון. 
אלו המתמקדים רק ביוזמה שלהם ומוכנים לקחת סיכונים גדולים לרוב נכשלים.

אתם קוראים לפעמים על הצלחה כבירה של יזם שהתמקד רק ביוזמה העסקית שלו ולקח סיכון גדול. 
אתם קוראים גם על אנשים שזכו בפרס הגדול בלוטו.
כפי שלא ניתן להסיק מזכייה של מישהו בלוטו שקניית כרטיסי הגרלה היא הדרך להתעשר, כך גם אי אפשר להסיק מהצלחה של יזם שהתמקד רק ביוזמה שלו ולקח סיכון גדול, שזו הדרך להצליח ביוזמה עסקית.

כל הביצים בסל אחד?

בדרך כלל אינני מייעץ לאנשים כיצד להשקיע את כספם. הסיבה המהותית היא שאיני מוסמך לייעץ בשוק ההון.
אני כן מסביר ללקוחות בכלכלת המשפחה את מידת המעורבות האישית שלהם בסוגים שונים של השקעה. 
ההמלצה שלי היא שככל שהם מבינים פחות ומתעניינים פחות בשוק ההון, כך רצוי שיתנו לגורם מקצועי לנהל להם את ההשקעות ולא ינהלו אותן בעצמם.

פעם אחת חרגתי מהכלל שלי שלא לייעץ. זה קרה בנסיבות מיוחדות. מישהו הציג לי את מה שהציע לו יועץ ההשקעות בבנק לעשות ושאל מה דעתי? 
הסברתי לו שלדעתי יועץ ההשקעות בבנק טועה. אותו אדם פנה לחבר אישי שלו שהוא יועץ השקעות במקצועו וביקש ממנו כטובה אישית להגיד לו האם אני צודק או יועץ ההשקעות בבנק צודק?
יועץ ההשקעות אמר שאני צודק. 

מה גרם לי, בנוסף לנסיבות המיוחדות, להיות כל כך נחרץ?
יועץ ההשקעות בבנק "שם את כל הביצים בסל אחד", כלומר: הציע להשקיע את כל הכסף באפיק מסוים.
אם תשואות אפיק זה היו מתרסקות, הלקוח היה עלול להפסיד את מרבית כספו.   

בדרך כלל, הגישה של לחלק השקעות בין חברות שונות ואפיקים שונים מקטינה את הסיכון. 

אם נחזור ליזמים, נראה שגם כאן פועל אותו עיקרון: יזם המתמקד רק ביוזמה שלו "שם את כל הביצים בסל אחד". 
יזם העוסק גם בדברים אחרים "מחלק את הביצים בין מספר סלים". 
אם היוזמה כשלעצמה מסוכנת, כלומר: יש הסתברות גבוהה שלא תצליח, ההתרסקות של זה ששם את "כל הביצים בסל אחד" עלולה להתרחש בסבירות גבוהה ועלולה להיות קשה.

תן וקח - מי מצליח בעבודה?

פרופ' אדם גרנט הוא ד"ר לפסיכולוגיה ארגונית המרצה בבית ספר למנהל עסקים באוניברסיטת פנסילבניה. בפוסט: קווים לדמותו של עידן ה-Collaboration הזכרתי מחקר שלו ושל שני חוקרים נוספים. המחקר התיחס לסוגי Collaboration בעבודה: אלה התורמים לעבודה ואלה שאינם יעילים.

גם ספרו שתורגם לעברית, "קח ותן -גישה מהפכנית להצלחה", עוסק בעבודה. היום קראתי את הפרק הראשון בספר וההתיחסות שלי היא לטענה מרכזית המופיעה בפרק זה (וכנראה גם בפרקים הבאים שטרם קראתי).

בבלוג זה, העוסק בכלכלת המשפחה, התייחסתי בלא מעט פוסטים לעבודה בהקשרים של בחירת מקצוע, גיוון תעסוקתי, פיטורים, מקצועות שנעלמים מהעולם או צפויים להיעלם בגלל התקדמות הטכנולוגיה ועוד. 

בסופו של דבר עבודה היא מקור הכנסה עיקרי למשפחות רבות. היא גם מקור לחיסכון פנסיוני. 

בחירת המקצוע ובחירת מקום העבודה עשויים להשפיע משמעותית על גובה ההכנסה. Grant מתיחס לגורם המשפיע על הסיכוי להצליח בעבודה. מי שמצליח יותר עשוי להתקדם יותר, להרוויח יותר ועשוי לא להיות מפוטר ממקום העבודה. 

גרנט מחלק את העובדים לשלוש קבוצות: הנותנים - אלה העוזרים לאחרים ללא התחשבנות מדויקת, המשווים - אלה המשתדלים לתת כמה שהם מקבלים והלוקחים אלה המנסים לקבל יותר ממה שהם נותנים. 

מהמחקר עולה כי כדאי להיות נותנים, כלומר: לתת בלי התחשבנות מדויקת, שמקבלים בדיוק אותו דבר. הנותנים הם אלה המצליחים ביותר.

מהמחקר עולה גם כי הנותנים הם גם אלה שמצליחים פחות משתי הקבוצות האחרות. 

האם יש כאן סתירה? ממש לא. יש הבדל בין שתי הקבוצות של הנותנים. המצליחים הם אלה, שגם מקבלים אבל בשונה מהמשווים הם לא מצפים לקבל בדיוק את מה שהם נותנים.

אלה שמצליחים הכי פחות הם נותנים שבלשון עממית אפשר לכנותם "פרייארים": הם רק נותנים ולא מקבלים. 

בפוסט: על הקשר בין כלכלה לדרוויניזם כתבתי על ספרו של אורן הרמן, מחיר האלטרואיזם. הדמות המרכזית בספר, המתאר אירועים שהתרחשו במציאות הוא אלטרואיסט קיצוני שרק נותן ואינו מקבל ובסופו של חשבון מסיים את חייו מוקדם מדי ובחוסר כל.

הכדאיות שבנתינה קיימת לא רק ביחסי עבודה. היא קיימת גם בהקשרים רבים אחרים שבהם עשויים לקבל תוצאות דומות לתוצאות המחקר. 

חלק מההקשרים האחרים רלוונטיים לכלכלת המשפחה באופן ישיר או באופן עקיף.

מה יוצא לי מזה?

ישאלו לא מעט קוראים. התשובה הפשוטה היא תנסו להיות נותנים אבל לא "פריירים".