‏הצגת רשומות עם תוויות עוני. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עוני. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 11 ביוני 2020

חוזרים הביתה: הדילמה של היוצאים בשאלה

בפוסט הקודם חוזרים הביתה "הוא עוד ישוב" וזה ממש לא פרט קטן ולא חשוב, תיארתי את התופעה של חזרה של צעירים לבתי הוריהם בגלל המשבר הכלכלי הקשה בעקבות הקורונה. 

כמתנדב בה.ל.ל. אני נחשף לבעיות כלכליות של יוצאים בשאלה מהעולם החרדי. אני נחשף לבעיות בימים רגילים ועוד יותר במשבר הנוכחי שצפוי להיות המשבר הכלכלי הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל עד עכשיו. 

בפוסט זה אתייחס לשאלה: האם גם הם יכולים לחזור הביתה בגלל המצב הכלכלי, כמו צעירים אחרים?

אזהרה!!! חשוב מאוד לא להכליל משום שיש הבדלים גדולים בין יוצאים שונים.


בימים רגילים


נקודת ההתחלה של היוצאים בשאלה בדרך כלל טובה פחות מאשר של אחרים. בפוסט המלצות להתנהלות כלכלית של יוצאים בשאלה, פירטתי את הגורמים העיקריים לכך. 


באופן ספציפי בהקשר הנוכחי עזיבת הבית בלא מעט מקרים היא גם עזיבת החברה בה הם גדלו ומערכת הערכים שלה. היא עלולה לכלול  גם נתק מלא או חלקי עם בני המשפחה.  

הם ראויים להרבה הערכה על היכולת שלהם להתמודד בתנאים קשים מאחרים.

לפעמים פוגשים כאלה, שבנקודת זמן או אחרת מתקשים להתמודד כלכלית.
יש ביניהם כאלה שחוזרים הביתה. כפי שציינתי בפוסט הקודם, יש צעירים החוזרים לגור בבית ההורים באופן זמני על מנת לסגור בור כלכלי. אחרים חוזרים לביתם לטווח ארוך. יש בזה סוג של ייאוש מהתמודדות.

ראיתי גם יוצאים בשאלה שחזרו הביתה והמשפחה הסכימה לקבל אותם. לא ראיתי הרבה מקרים כאלה.
היו מקרים של כאלה שהתקשו להסתגל לעולם שלא הכירו מלכתחילה. 

היו גם מקרים של כאלה שהתמודדו באופן מעורר השראה עם המציאות הפחות מוכרת ובנקודת זמן מסוימת חזרו אחורה. במקרים האלה קיוויתי שמדובר בחזרה זמנית על מנת לסגור בור כלכלי.

חזרה הביתה היא פשרה. בעל המאה הוא גם בעל הדעה. בחלק מהמקרים הם צריכים להתפשר על אורח חיים, על לבוש ועל התנהגות. 
אל תמהרו להאשים את ההורים בלחץ. הקהילה היא מרכז החיים בחברה חרדית. גם כך לקהילה קשה לקבל חזרה את מי שעזב אותה ואת תפיסת עולמה.

בימי קורונה


מחקר של מחלקת המחקר של המוסד לביטוח לאומי מאשש את מה שאנחנו רואים סביבנו: המשבר הכלכלי בתקופת הקורונה פוגע בעיקר בחלשים כלכלית. 
המחקר גם מכמת את זה: עליה של 40% בתחולת העוני, אם לא מביאים בחשבון את דמי האבטלה. מדד ג'יני לאי-שיוויון בהכנסות במשקי הבית עולה ב-14%.
דמי האבטלה, ובעיקר דמי האבטלה ליוצאים לחל"ת, ממתנים את העלייה הזו באופן משמעותי. 
כשדמי האבטלה ייפסקו צפו להחמרה במצב הכלכלי.

התוצאה היא שכמו בעולם החילוני, גם בקרב המדגם הלא מדעי שנתקלתי בו, יש עלייה במספר היוצאים בשאלה החוזרים הביתה. 

אני מאוד מקווה שבאופן זמני ואחרי סגירת "הבור הכלכלי" הם ימצאו את דרכם חזרה לעולם שבו בחרו לחיות.

איך להתנהל?


בפסקה האחרונה של הפוסט הקודם על חוזרים הביתה הצגתי את האופן שבו צריך להתמודד עם המשבר הכלכלי, בין אם חוזרים הביתה ובין אם לא. 

מומלץ להיעזר בכאלה שיכולים לעזור בהתנהלות הכלכלית.
החיסרון של יוצאים בשאלה החברים בה.ל.ל שלא תמיד הם יכולים להיעזר בבני משפחה מנוסים בתחום הכלכלי ובתחומים אחרים.
היתרון של חברים בה.ל.ל הוא שהם יכולים להיעזר בצוות ובמתנדבים במגוון של תחומים, כולל התחום של ההתנהלות הפיננסית.


יום שישי, 20 בדצמבר 2013

מה עושה לנו עושר?

על פי המחקרים של הפסיכולוג החברתי Paul Piff מאוניברסיטת ברקלי זה לא נראה טוב.
הניסויים שלו מראים שעשירים נוטים לתרום פחות לאחרים, לייחס את עושרם ליכולות שלהם ולא למקריות (בניסויים שלו מידת העושר נקבעה על ידי הטלת מטבע), להעריך פחות אחרים ולהתחשב פחות באחרים. הם נוטים יותר לרמות ולהפר חוקים. למשל: מכוניות יקרות נוטות פחות לתת זכות קדימה במעברי חציה להולכי רגל.
Piff חושב שהיות שהפערים הכלכליים בין עניים לעשירים גדלים כל הזמן, החלום האמריקאי הופך פחות ופחות בר השגה למרבית האמריקאים.  

אתם מוזמנים לצפות בהרצאתו המרתקת ב TED.

הזווית שלי
גם Piff עצמו מציין כי זה לא בהכרח נכון לכל העשירים. אם לעושר מצטרפים ערכים כמו: שיתוף פעולה, שייכות לקהילה ו Compassion (במתכוון לא תרגמתי את המילה לעברית, משום שאז היינו מאבדים חלק מהמשמעויות).  
 Piff מזכיר את ביל גייטס כדוגמה חיובית לעשיר התורם לאחרים. 

עד כמה אפשר להכליל מהממצאים האמריקאים של Piff לישראל?
נדמה לי שקיים דימיון מסוים בין ארצות הברית לישראל.
מה דעתכם?



יום חמישי, 18 ביולי 2013

כלכלת המשפחה במדגסקר: עוני ופוטנציאל




כל הזכויות על התמונה שמורות ל: גדעון סרט

כלכלת המשפחה במדינה כלשהי, אינה מנותקת ממאפיינים כלכליים, תרבותיים וחברתיים של אותה מדינה. כשחזרתי מטיול בבהוטן הצגתי את הרקע הכלכלי של המדינה. לפני מספר ימים חזרתי ממדגסקר. בפוסט זה אציג באופן דומה את הרקע של מדינה זו.

עניים
כפי שניתן לראות בתמונה לעיל, שצילם גדעון סרט (שהשתתף באותו טיול של חברת אקו בו השתתפתי), רבים מתושביה של מדגסקר עניים.

הם מתגוררים בבקתות מעץ או מעץ בשילוב פח דק (פחות עניים בונים את רצפת הבית ולפעמים גם חלק מהקירות ממלט ואבנים).
כמו הילדות בתמונה, חלקם יחפים. יש כאלה שבגדיהם קרועים.
ברוב המקרים, אין בבקתות חשמל או מים זורמים. בחלק מהמקרים, יש ברז אזורי, שהתושבים מגיעים אליו על מנת למלא דליים לשימוש בביתם.
חימום מתבצע באמצעות שריפת עצים או פחמים. זו גם הסיבה שהמטבח הוא בקתה נפרדת: אם יישרף שלא יישרף ה"בית" כלו. 

באזורים הכפריים רצו אחרינו ילדים וביקשו במלגשית מעורבת בצרפתית (צרפתית היא שפת הלימוד בבתי הספר במדגסקר): Vaza (כינוי ללבנים במלגשית, שפירושו כאלה שעורם מתקלף בשמש) ומילה נוספת המתארת את מה שהם מבקשים לקבל מה Vaza.
הבקשה השכיחה היא Vaza bonbon,שפירושה: זר תן לי סוכריה.
הם מבקשים גם כל דבר אחר: כסף, מעיל גשם שהזר מחזיק, חולצה וכיו"ב. 
הם ייקחו כל מה שנותנים להם. כך למשל אספתי קלמנטינה שנשרה מעץ בשמורת טבע, על מנת לתת אותה ללמור. לא פגשתי אף למור. נתתי אותה לילדה בכפר הסמוך, שמיהרה לאכול אותה.

למרות העוני, רוב המקומיים אינם מרמים ואינם גונבים (למעט בעיר הבירה אנטננריבו או טאנה בלשון המקומיים).

רקע בסיסי
מדגסקר הוא האי הרביעי בגודלו בעולם. האי ומספר איים קטנים, השייכים למדינה, נמצאים באוקיינוס ההודי קרוב למוזמביק. 
מפליא, שלמרות הקירבה לחופי אפריקה, האי לא היה מאוכלס בבני אדם עד המאה הרביעית לספירה. 

עוד יותר מפליא שהמתיישבים הראשונים הגיעו דווקא מהאי קלימנטן שבאינדונזיה הרחוקה. אחריהם הגיעו אנשים ממקומות קרובים יותר, בעיקר מאפריקה.
האוכלוסיות התערבבו זאת בזאת, כך שניתן לראות שחורי עור מלוכסני עיניים.
נוצרו כשמונה שבטים או תתי-תרבויות שונים זה מזה.

האירופאים הראשונים שהגיעו למדגסקר היו פורטגזים: דיאגו וסוארז על שמם קרויה עיר בצפון מדגסקר. 
הצרפתים היו אלה ששלטו במדינה החל מאמצע המאה ה-19 למעט תקופה קצרה, שבה הבריטים שלטו בחלק מהאי. ב 26 ביוני 1960 קיבלה מדגסקר עצמאות. 

במדגסקר חיים יותר מ 22 מיליון תושבים (אף אחד לא יודע בדיוק כמה, משום שאין נתונים סטטיסטיים אמינים).
מספר הילדים במשפחה גבוה. צריך להביא בחשבון שיש גם ילדים מחוץ למשפחה. נערות בנות 15 או 16 נוהגות ללדת, ללא נישואים. ההורים של הנערה/האם מגדלים את התינוק. 

80% מהאוכלוסייה עוסקים בחקלאות. זהו סימן מובהק למדינה ענייה ולא מפותחת. מרבית העבודה החקלאית מבוצעת בידיים. את מספר הטרקטורים, שראינו אפשר לספור בשתי אצבעות. הם חורשים באמצעות זבו (פר מקומי עם דבשת).
מדגסקר שולטת בשוק הוניל העולמי. ראיתי נתונים על פיהם היא מספקת 70% או 80% מהוניל בעולם. 
היא מייצאת גם קפה, קקאו ופרחי Yilang-Yilang המעובדים במפעלים מקומיים לתמצית המהווה בסיס לתעשיית הבשמים בצרפת. 

כמעט ואין תעשייה. אם כבר יש תעשייה, זו תעשייה פרימיטיבית.
מספר התיירים הוא רק כ 40,000 בשנה.

 פוטנציאל גבוה
למדינה פוטנציאל גבוה, שאינו מנוצל:

1. אקלים נוח באזורים רבים
2. כמות משקעים גבוהה - מדריכים מקומיים, דיברו על 600 מ"מ גשם באזור מדברי (יותר מ 2,000 מ"מ באזורים גשומים). לא מעט ארצות שבהן מדבריות, היו שמחות לקבל כמות משקעים כזו במדבריות שלהן. בנוסף לכך יש גם נהרות ואגמים עתירי מים.
3. שפע של צמחייה
4. מגוון רחב של צמחים ובעלי חיים אנדמיים (ייחודיים למדגסקר). עשויים להוות בסיס לתיירות טבע.
5. מחצבים רבים: אורניום, טיטניום, נציץ ועוד 
6. חופי ים יפהפים המתאימים לתיירות נופש ולדייג

בפוסטים הבאים אנסה להתייחס לפער הגדול בין המצב הקיים ובין מצבים אפשריים טובים בהרבה.


יום חמישי, 6 ביוני 2013

הנפש הטובה מתל-אביב או הפלא השמיני של העולם

סילביה (שם בדוי) הייתה בצעירותה סוציאליסטית. היום היא גרושה עם ילדים, נכדים ובקרוב גם עם נינים. כמעט כל חייה חיה בתל-אביב (טוב ייתכן שמקום המגורים בדוי). 

למרות שהיא חיה בצניעות, ההוצאות שלה גבוהות בהרבה מההכנסות שלה.
הסיבה לכך קשורה בתפיסת העולם שלה. היא שמרה על תפיסת העולם שלה בצעירותה: כל אחד צריך לקבל לפי צרכיו. 
כל אלה שחסר להם, שהיא פוגשת באקראי, זוכים לקבל ממנה מענקים נדיבים. גם לילדיה ולנכדיה היא מעבירה כל סכום שהם מבקשים.

הפער המתמשך בין ההוצאות להכנסות שלה הוא גם הסיבה לכך שכיניתי אותה בכותרת הפלא השמיני של העולם (ביחד עם שבעת פלאי תבל). 

כיצד בכל זאת שרדה כלכלית?

1. למזלה הרב היא בת למשפחה עשירה. נקודת המוצא הכלכלית שלה כללה מספר רב של נכסים פיננסיים, שירשה. בקצב הזה הם הולכים ומתכלים.

2. היות שניהול המשאבים הכלכליים שלה הוא אולי הדבר האחרון שמעניין אותה, היא אינה יודעת מה מצאי הנכסים הכלכליים שלה. כשהנכסים שכן ידועים לה מתמעטים, מישהו מגלה לה נכס נוסף, שלא ידעה עליו והיא ממשת אותו. 

3. כמה משותפיה האידאולוגיים בעבר, שהיום רחוקים מאד מהשקפת עולמה, זוכרים לה חסד נעוריה. הם מסייעים לה באמצעות ניהול טוב של הנכסים הפיננסיים שלה המביא לתשואות נאות. לא תופתעו לדעת, שהם אלה המגלים לה נכסים, שלא ידעה עליהם (ראה נקודה 2 לעיל).  

4. ההוצאות שלה אינן כוללות הוצאות שמרבית המשפחות מוציאות. כך למשל היא אינה מבטחת את עצמה בביטוח סיעודי, אין לה ביטוחי בריאות פרטיים או משלימים ודירתה הצנועה אינה מבוטחת כלל. חיסכון פנסיוני? למרות שעבדה כפרילנסרית, היא אפילו לא שמעה את המושג.


מה הסכנה?


לכל בור יש תחתית. המשך ההתנהלות כזו עלול להביא לאובדן כל הנכסים הכלכליים שלה והיא תהיה זו, שתזדקק לחסדיהם של אחרים. נדמה לי שיהיה לה קשה לסמוך על כך, שאלה שהעניקה להם כספים ביד רחבה, יבואו לעזרתה.


הסכנה השנייה היא הרעה במצבה הבריאותי. בין שליש לרבע מהקשישים מעל לגיל 75, זקוקים לטיפול סיעודי. 
מעבר להיבטים האנושיים הקשים של מצב כזה, יש גם היבטים כלכליים: במקרה הטוב ההוצאות החודשיות הנוספות מגיעות לאלפי שקלים. במקרה הפחות טוב, יעברו את עשרת האלפים השקלים ובמקרים קיצוניים יעלו על 20,000 ש"ח. 

תוחלת החיים הממוצעת של קשיש במצב סיעודי בישראל היא שלוש שנים (ובסוגים מסוימים של מצב סיעודי גבוהה יותר). כך שמדובר בהוצאה חודשית גבוהה העלולה להימשך מספר שנים 


מה יוצא לי מהסיפור הזה?

רבים מהקוראים ישאלו שאלה זו. מהמקרה הקיצוני של סילביה, גם אנחנו יכולים להפיק לקח: כשמנהלים את ההוצאות שלנו, צריך לנהל גם את ההוצאות על תרומות.

כמו במקרים אחרים, החיים של הדתיים קלים יותר לניהול: הם תורמים מעשר. 

בשנים האחרונות בישראל ובמדינות מפותחות אחרות גדל הפער בין עשירים לעניים: העשירים נעשים עשירים יותר והעניים משתכרים פחות.
אם נוסיף לכך את זה שבשנים האחרונות, תמיכה בחלשים אינה בראש סדר העדיפויות בישראל, נבין מדוע גדל מספר העמותות המנסות לאסוף תרומות למען ילדים, קשישים, חולים, נכים ואחרים שגורלם לא שפר. 
אולי לא שמנו לב, אבל גם תדירות הפנייה לתורמים הולכת וגדלה.
אני יודע, שהרוב הגדול של המתרימים עושים זאת ממניעים טהורים, כמו סילביה בתחילת הפוסט. 

מי שמצבו טוב חשוב שיתרום, אבל חשוב גם שידע שהוא יתרום בגבולות שהוא יכול להרשות לעצמו.
אין שום הגיון בתרומת סכומים גבוהים לילדים רעבים, אם התוצאה תהיה שגם ילדיך יהפכו לרעבים.

המקרה הפרטי שלי: רקע
כעצמאי אני מגיש דוח שנתי למס הכנסה. ליתר דיוק, מי שעורך את הדוח ומגיש אותו הוא רואה החשבון שלי. לצורך כך אני מוסר לו את כל המסמכים הרלבנטיים שברשותי.

אני מסדר את המסמכים לפי סעיפי הכנסה והוצאה, רלוונטיים לנושא המיסוי. כך למשל אני מצרף אישורים שנתיים על הפקדות לקופות גמל משום שעל ההפקדות מגיעות הטבות מס.
אני מצרף גם דוח ממוחשב פשוט, שבו אני מציין בכל סעיף כמה מסמכים מסרתי לו בכל נושא ומה הסכום הכספי הכולל.
כך למשל אם הפקדתי במשך השנה 5,000 ש"ח בכל אחת משתי קופות גמל שלי, בדוח יופיע: קופות גמל (ציון שם כל קופה והסכום שהופקד בה באותה שנה), 2 אישורים, 10,000 ש"ח.

אחד הסעיפים בו אני מרכז קבלות הוא תרומות, משום שמגיעה עליהן הטבת מס.
מצאתי שגובה התרומות הכולל בשנה מסוימת גדל ביותר מפי 2 ביחס לשנה שקדמה לה. מצאתי כי מספר הקבלות הוכפל אף הוא. 

לו הייתי מתכוון להגדיל את התרומות שלי, אין בכך רע, אבל אני לא התכוונתי. איבדתי את השליטה בהוצאה על תרומות.

המקרה הפרטי שלי: מה קרה?
כשחשבתי על זה, זיהיתי כמובן את הגדלת תדירות הפניות לתרומות, שצוינה בסעיף קודם.

גיליתי עוד דבר: שתיים שלוש עמותות פנו אלי טלפונית בבקשה שאתרום לילדים רעבים. קל לשכנע אותי לתרום למטרה כה ראויה.
הן הציעו ששליח מטעמם יעבור בביתי ויקבל את סכום הכסף שאמצע לנכון.
העמותות הנ"ל שפנו אלי אחת לשנה, הגדילו בהדרגה את תדירות פנייתן לאחת לחודש.

גם תרמתי הרבה יותר כסף ממה שחשבתי לתרום וגם תרמתי יותר מדי כסף לעמותה, שלא התכוונתי לתרום דווקא לה כל כך הרבה.

המקרה הפרטי שלי: שליטה בהוצאות
גיבשתי לעצמי עקרונות לתרומה על מנת שאוכל לשלוט ולכוון את התרומות שלי. במקרה שלי העקרונות העיקריים היו:

1. אני תורם רק פעמיים בשנה - סמוך לראש השנה וסמוך לפסח. כמובן שבמקרים יוצאי דופן (למשל: ילד חולה סרטן שזקוק לתרומה מידית) אוכל לחרוג. העיקרון מאפשר שליטה טובה יותר בהוצאות וקביעת עדיפויות.

2. אני קובע מראש לאילו עמותות אני מוכן לתרום
כך למשל, החלטתי שאיני תורם לעמותות המתרימות עבור אנשים צעירים ובריאים שאינם מוכנים לעבוד (וכתוצאה מכך גם עבור בני/בנות זוגם וילדיהם). המשמעות המעשית של החלטה זו, שאיני תורם לרוב העמותות של חרדים משום שאחוז גבוה מהצעירים שלהם בוחרים ללמוד בישיבה במקום לעבוד.  נוסיף לכך את העובדה, שהמדינה נותנת קצבאות נדיבות לאותם צעירים מכספי משלם המיסים.
העיקרון מאפשר שליטה טובה יותר בהוצאות וקביעת עדיפויות.

אל תטעו, אינני אנטי-חרדי. אני כן תורם לעמותה חרדית בשם עזר מציון ולפעמים גם לעמותות חרדיות דומות לה. אם וכאשר אחוז הצעירים החרדים בישראל, יעלה לאחוז דומה לאחוז החרדים הצעירים העובדים בלונדון ובניו-יורק לא אתייחס לשאלה, האם עמותה היא חרדית או לא.

3. אינני תורם למי שמתקשר אלי טלפונית
בפעם הראשונה אני מסביר. בפעם השנייה איני תורם לעמותה במשך שנה. אין מחסור בעמותות המתרימות למטרות חשובות. מישהו אחר יקבל את התרומה שלי במקום מי שטלפן פעמיים. 
העיקרון מאפשר שליטה טובה יותר בהוצאות וקביעת עדיפויות. מבחינת אבטחת מידע, חשוב מאד לא לתת מספר כרטיס אשראי למי שמטלפן אליכם. המטלפן עלול להיות מתחזה, שאינו שייך כלל לעמותה הנעלה. הוא עלול לעשות שימוש אישי בפרטי כרטיס האשראי שלכם. 

מה יוצא לכם מהסיפור הזה ומהמקרה הפרטי שלי?
ייתכן מאד שהעקרונות שלי שונים מתפיסת העולם שלכם. מה שחשוב הוא, שאם אתם תורמים תנהלו את זה ותשלטו בזה, כך שסכומי התרומות יתאימו לסכומים, שאתם החלטתם לתרום והמטרות להן תתרמו יתאימו למה שאתם חושבים שכדאי לתרום לו.

ויש עוד דבר קטן וחשוב: המנגנון של הצטברות של הוצאות קטנות רבות להוצאות גדולות, בלי שהרגשנו בכך, אינו תקף רק לתרומות. הוא רלוונטי להרבה מאד סעיפי הוצאות קטנות המצטברות להוצאות גדולות, כשמאבדים את השליטה בהן.

קראתם ונהניתם אתם מוזמנים ללחוץ על כפתור ה Share או ה +g.
רוצים לקרוא עוד? הצטרפו ל News Letter.
רוצים לשפר את התנהלותכם הכלכלית? בואו לפגישת מתנה ללא התחייבות.

פרטי התקשרות  
טלפון: 054-4480616 
דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com

טיסות ישירות בין בהוטן לישראל בפרספקטיבה בהוטנית רחבה

  בחנוכת נקדש בדהיסטי חדש בה השתתפתי. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל לאחרונה התבשרנו על כך שבקרוב יהיו טיסות ישירות מבהוטן לישראל ובחזרה.    מדו...