חתונה ללא חובות

 

חתונה יהודית, ציור מאת יוסף ישראלס, משנת 1903

חתונה זה עניין יקר. אחרי החתונה נשארים עם צ'קים אבל עם הרבה יותר חובות. 

מבחינה כלכלית נקודת התחלה לא הכי מוצלחת. במקום לחשוב על כיצד נערכים לחיים משותפים גם מבחינה כלכלית, חושבים על החזר החובות מהוצאות החתונה.

יגידו לכם: "מתחתנים רק פעם אחת בחיים". "זוהי חוויה לכל החיים". 

מחקרים כבר הראו שהוצאה כספית גבוהה על חתונה אינה מבטיחה חיים משותפים מוצלחים.

אם זכרוני אינו מטעה אותי, אפילו נתקלתי במחקר המראה דווקא מתאם שלילי בין עלות החתונה והסיכוי לא להתגרש.

הזמנים משתנים. במקרים רבים החתונה היא לא רק פעם אחת בחיים.

במקרים רבים, זוגות צעירים בוחרים שלא להתחתן ברבנות על מנת להיות פחות משועבדים לפסיקות עתידיות של רבנים, שאינן תואמות את השקפת עולמם. 

חתונה חברתית

כשהבת שלי סיפרה לי שהיא תלך לחתונה חברתית של חברים שלה, למדתי מושג חדש. אותו אני משתף עם קוראי הבלוג. 

הרעיון הוא פשוט: האורחים משתתפים בהכנת החתונה. כך למשל, כל אחד מביא אוכל שהוא הכין. 

צריך מישהו שיתאם את מה שמביאים האורחים כדי שלא יהיו יותר מדי מנות ראשונות או עיקריות או אחרונות ופחות מדי מנות מאחד הסוגים. 

אפשר גם לשתף את האורחים בעיצוב האירוע. 

הסרטון הבא של "פעמונים" מסביר יותר מה זו חתונה חברתית.

חתונה קהילתית

הרעיון הוא דומה לחתונה חברתית: האורחים משתתפים בהכנת החתונה. 

חיפוש זריז באמצעות Google העלה כמה דוגמאות:

פרויקט חתונה קהילתית בבארות יצחק

מהי חתונה קהילתית? 

יתרונות חתונה חברתית או קהילתית

בהיבט הכלכלי

1. ההוצאות של הזוג הטרי הרבה יותר נמוכות. 

2. ההוצאות של האורחים יותר נמוכות
נהוג להביא גם צ'קים אבל בסכומים נמוכים יותר. 

3. לא יהיו כל כך הרבה עודפי אוכל שיזרקו לפח.

במקרה הפחות גרוע חלק מהעודפים יתרמו לנזקקים.

בהיבט החוויתי

זה כמובן סובייקטיבי. ההשתתפות הפעילה בארגון החתונה עשויה לתת הרגשה טובה ולבטא הרגשה של קירבה.

לטעמי החוויה של חתונות סטנדרטיות היא במקרים רבים חוויה רעה. 

שתי דוגמאות יבהירו זאת.

דוגמה 1: "אני הדודה של הכלה"

הייתי בחתונה סטנדרטית של בת של חברים. כשמגיעים לשם יש שני אולמות זהים. יש כניסות צמודות לשניהם. 

האמא של הכלה סיפרה לנו שנכנסה גברת, שהיא לא מכירה, הגברת בירכה אותה בברכת מזל טוב. היא, לתומה, שאלה אותה מה הקשר שלה לחתונה? התשובה היא הכותרת של הפסקה. 

האמא של הכלה לא ידעה שיש לה עוד אחות או עוד גיסה. מסתבר שהדודה של הכלה פשוט נכנסה לכניסה של החתונה הלא נכונה.

דוגמה 2: לדבר עם מושבניקים בגיל מבוגר

הושיבו אותי באותו שולחן עם שני אחים מושבניקים שעובדים בחקלאות. יותר מבוגרים ממני. התחילה שיחה מעניינת, שנגדעה באיבה בגלל מוזיקה מחרישת אוזניים.

בקשות המושבניקים להחלשת עוצמת המוזיקה נענו בנימוס, שזה יבדק. התשובה לאחר בדיקה: "האחראי על המוזיקה אומר שאי אפשר להקטין את העוצמה". 

המושבניקים התלוננו על כך שהאורחים בגיל המבוגר הם אלה שמביאים את הצ'קים בסכומים הגבוהים יחסית וצריך להתחשב בהם. את המוזיקה הרועשת אפשר, לדעתם, להשמיע אחרי החופה ואחרי הארוחה. 

אני ברחתי מיד אחרי החופה ותירצתי את זה בכך "שאני גר בירושלים". החתונה התקימה במקום רחוק מירושלים.

היתרונות של חתונה קהילתית בהקשר החוויתי:

1. אוכל מגוון יותר וייחודי יותר

2. בדרך כלל במקום פתוח ולא באולם.

סיכוי טוב יותר לדרכי מילוט ממוזיקה מחרישת אוזניים. 

3. חוויה ייחודית ופחות חווית "סרט נע" במפעל.

תחשבו לבד על יתרונות נוספים מהזווית הסובייקטיבית שלכם.

השורה התחתונה

נקודת ההתחלה הכלכלית אחרי חתונה סטנדרטית יקרה אינה טובה. צריך לחשוב כיצד מחזירים את החובות שנוצרו בגלל האירוע. 

חלופות אחרות, כמו חתונה חברתית או חתונה  קהילתית, חוסכות את הצורך להחזר חובות בסכומים גבוהים.

הזווית האישית שלי

במקרים רבים יש ביקורת על המבקרים. טוענים שהדוגמה האישית שלהם היא סוג של "סנדלר יחף". הם עצמם מתנהגים אחרת. מסיבה זו בחרתי לסיים בתיאור קצר של החתונה של רעייתי ושלי.

רשימת המוזמנים הייתה מצומצמת. לאחר ערב של חיפוש אולם מתאים ולא יותר מדי יקר, החלטנו לשתות קפה ב"מקום השישי" (ב"בית אות המוצר" מול הסינמטק בירושלים) של יוסי אופק ז"ל, איתו הייתי מיודד.

כשסיפרנו ליוסי שאנחנו מחפשים מקום לחתונה הוא הפתיע אותנו ואמר שגם הוא עושה חתונות ב"מקום השישי". 

למי שהכיר את המקום מדובר במקום קטן, שמרבית מקומות הישיבה הם בחצר.יוסי קיבל יד חופשית בבניית התפריט הייחודי הצנוע. 

לא נכנסנו לחובות אבל הוצאנו הרבה כסף. ההוצאה העיקרית הייתה על חוויה של פעם בחיים: טיול ירח דבש ביפן.

 

שלושה מושגי יסוד בכלכלת המשפחה במדגסקר

בפוסט הקודם: כלכלת המשפחה במדגסקר: עוני ופוטנציאל, הצגתי בתמציתיות את הרקע הכלכלי, היסטורי וגיאוגרפי של מדגסקר.

בפוסט זה ארחיב על שלושה מושגי יסוד בכלכלת המשפחה באי זה.

1. אורז

מקור התמונה: ויקיפדיה

אורז הוא המזון הבסיסי במדגסקר. הם אוכלים אורז בשלוש ארוחות: בוקר, צהריים וערב. 

ייתכן  שמקור דפוס זה הוא במהגרים הראשונים למדגסקר, שהגיעו מאינדונזיה. 

כמו במקומות אחרים במזרח הרחוק, גם באינדונזיה אורז הוא מזון עיקרי.

במדגסקר אוכלים גם פירות טרופיים ואחרים הגדלים בשפע, דגים ופירות ים, קאסבה (צמח מזין וזול שמקורו בדרום-אמריקה), בשר ועוף, אבל אורז הוא המזון המהותי. 

במקומות רבים ניתן לראות שדות אורז מוצפים במים.
מדגסקר היא גם יצואנית וגם יבואנית של אורז. היא מייצאת אורז מזנים טובים ומייבאת אורז טוב פחות במחירים זולים יותר. 

בדוכנים בשוק מוכרים סוגים רבים של אורז. ניתן לראות שם גם עוגות אורז גדולות.
המקומיות מייצרות קמח אורז באמצעות דפיקה במכשיר עץ על גרגרי אורז בתוך כלי.

חשיבותו של האורז באה לידי ביטוי גם בשפה המלגשית.
מרחק נמדד ביחידות של בישול אורז במקום בקילומטרים. 
כלומר: המרחק שעובר אדם ממוצע בהליכה ברגל בזמן שלוקח לאורז להתבשל.

גם זמן נמדד ביחידות של בישול אורז ולא בשעות, דקות ושניות.
את סיר האורז מבשלים על מדורת עצים. הזמן הלוקח לו להתבשל הוא כשעה. 

2. זבו (Zebo)

מקור התמונה: ויקיפדיה

זבו (בתמונה לעיל) הוא פר או שור מקומי בעל דבשת. בוודאי לא יפתיע אתכם שזבו רתום לעגלה משמש כאמצעי תחבורה. לא תופתעו לשמוע שהוא מסייע בביצוע עבודות חקלאיות (למשל: להפיכת האדמה לצורך הכנה לזריעה). 

הזבו מהווה גם חלק מהתפריט המקומי (לזרים, למי שיכול להרשות לעצמו ובאירועים מיוחדים).

אולי תופתעו לקרוא את השימושים הנוספים והחשובים של הזבו.

תכנית חיסכון

במדגסקר, בדומה לחלק ממדינות אפריקה, ליותר ממחצית האוכלוסייה אין חשבון בנק. אין שם כמעט נכסי דלא ניידיי להשקעה: אין משמעות כלכלית לרכישת דירה להשקעה כאשר כמעט כל אחד בונה לעצמו את בקתת העץ שלו ומספר הבתים והדירות אינו גדול. 
חוץ מזה, רק מעטים יכולים להרשות לעצמם מבחינה כלכלית לרכוש דירה.  

המצב שבו למרבית האוכלוסייה, בחלק ממדינות אפריקה, אין חשבון בנק, גורם להתפתחויות מרתקות. 

בחזרה למדגסקר. תושבים באזורים חקלאיים מגדילים את עדרי הזבו שלהם כאמצעי חיסכון במקום השקעה בבורסה או בפיקדון או בתכנית חיסכון. 
בהשקעה בזבו כמו בהשקעה בדירה יש סיכונים כגון: מחלות ותמותה של זבו, שוד או גניבה (שוד שכיח בעיקר בשבט מסוים במערב האי). את הסיכונים צריך לנהל (למשל: שומרים עם נשק על עדר זבו גדול).

נישואים
רבים מבני מדגסקר בערים בוחרים, לחיות ביחד "ללא חופה וקידושין" (במובנם הנוצרי, מוסלמי או במונחי דתות מקומיות. אין נתונים סטטיסטיים על מדגסקר, אבל ההערכה היא שכ 40% או יותר נוצרים, 20%-40% מוסלמים והשאר שומרים על דתות פגניות. חלק מהתושבים מערבבים מספר דתות, מה שמקשה עוד יותר על הערכה מדויקת).

באזורים הכפריים, הבעל משלם להורי האישה בזבו (אחד או יותר המצורפים לעדר שלהם). בטקס החתונה, שוחטים זבו ואוכלים אותם. 
אם יש לך עדר זבו גדול, אתה יכול להרשות  לעצמך לשאת מספר נשים גדול (אין הגבלה חוקית).
התהליך הפוליגמי הוא תהליך מורכב והעקרונות המאפיינים אותו הם:

1. הבעל משלם בזבו להורי כל אישה 

2. הבעל בונה בקתה נפרדת לכל אישה

3. האישה האחרונה שנשא היא השליטה מבין הנשים.

4. כל אישה מנהלת את משק הבקתה שלה

5. חובה על הבעל להיות עם כל אחת מנשותיו לילה אחד לפחות בכל תקופת זמן (אם זיכרוני אינו מטעה אותי, אחת לשבועיים). כשהוא מפר חובה זו עליו לפצות את הורי האישה.
כך שמרבה נכסים מרבה דאגה וגם מרבה נשים מרבה דאגה.

קבורה
את המתים קוברים למשך שנתיים במקום ארעי. אחרי זה מוציאים את העצמות ומצרפים אותן לחלקת הקבר המשפחתית. בטקס לאחר שנתיים, גם שוחטים ואוכלים זבו. את קרני הזבו תוקעים באדמת חלקת הקבר המשפחתית, בצד דברים אחרים  המסמנים את הקבר.

אולי חברה קדישא יאמצו רעיון דומה, על מנת להתמודד עם המחסור בחלקות קבורה בארץ?

טקסים דתיים ומקומות קדושים
מקומות קדושים הם לפעמים עצי ענק. לפעמים עץ אחד של פיקוס בנגלי הופך לחורשה שלמה.
המקומיים מגיעים למקום הקדוש ומבקשים משאלה. כשהיא מתגשמת הם חוזרים אליו ותורמים כסף או חפצים המונחים שם. בנוסף לתרומות כספיות ותרומות חפצים, הם עשויים לשחוט זבו. אתם כבר יודעים (על פי הסעיף העוסק בקבורה) מה עושים אחרי זה עם הקרניים.      

3. מורה-מורה (Mura-Mura)

מדריכי השמורות המקומיים הם אשפים. כל אחד מהם עבר הכשרה להדרכה בשמורה ספציפית. 
הם מסוגלים לזהות בלילה חשוך ביער גשם טרופי, למור עכברי (סוג למור לילי, שגודלו דומה לגודלו של עכבר) על פי עיניו המנצנצות ממקום מחבואו בין ענפי אחד העצים. הם יכולים לבקש לעצור את הרכב, משום שזיהו על עץ מרוחק זיקית צבעונית גדולה או שממית קטנה.

שאלתי את אחד מהם איך אומרים מהר במלגשית. הוא חשב ארוכות, התלבט בין שתיים-שלוש מילים והשיב:  Hengzen. אני הייתי בר-מזל, אשתי שאלה מדריך אחר (בזמן אחר ובאופן בלתי תלוי) וקיבלה תשובה שהוא לא יודע.

לא היה צורך לשאול אותם כיצד אומרים: לאט במלגשית. זו המילה שהשימוש בה הוא השכיח ביותר מכל המילים במלגשית. ליתר ביטחון הם חוזרים עליה פעמיים ואומרים: Mura-Mura.

Mura-Mura היא יותר ממילה היא תפיסת עולם. מלגשים אינם ממהרים לשום מקום. כל דבר יכול לחכות. המשמעות של זמן שונה מהמשמעות שלו בתרבות שלנו. 

הארי, המדריך המקומי שליווה אותנו בעיר הבירה ובדרום, סיפר שמלגשי מאחר בממוצע בשעה לפגישה.

לא רק שהזמן הלא-מדויק נמדד בבישול אורז ולא בדקות, מלגשי חייב להגיד שלום לכל מי שהוא פוגש בדרכו לפגישה (בין אם הוא מכיר אותו ובין אם לא). הנימוס מחייב אותו גם לשוחח עם כל אדם אותו הוא פוגש. 
התוצאה: שעת ההגעה של מלגשי לפגישה היא פונקציה של מספר האנשים שפגש בדרך ושל נימוסיו.

לך תבנה כך מדינה. לך תבנה כך כלכלה. 

זה מה שקורה למשל בטיסות מקומיות של חברת Air Madagascar.
לעולם לא תדע האם הטיסה, שצריכה לצאת בשעה 9:00 בבוקר, תצא ב 9:00 בבוקר, בצהרי היום או בשעה 20:00 בערב (אני מדבר מניסיון אישי ביום האחרון במדגסקר ובטיסה נוספת במהלך השהות שם וכמובן גם מניסיונם העשיר יותר של אחרים). 

כפי שסיכם בעל המלון שבו שהינו ביום האחרון בעיר Nusee Bay, בשיחה עם מדריך הטיול הישראלי שלנו (שביקש ממנו להאריך את שהותנו במלון במספר שעות, תמורת תשלום נוסף, כשהטיסה של 9:00 בבוקר נדחתה מספר פעמים): "אני לא אשם. אתה לא אשם. Air Madagascar  אשמים. שנינו מפסידים." 

חתונוש, בר-מצווש,בת-מצווש ההיבט הכלכלי

לאחרונה קראתי את הכתבה:אירוע מוחי: בת מצווש מהגיהינום  ב ynet.

כן, גם צפיתי בסרטים הקצרים ב YouTube שהוזכרו בכתבה (ואפילו נהניתי מסרטי הפרודיות על הסרטים המקוריים).

אחרי שתקראו ותצפו בסרטונים אתה מוזמנים להתייחס לשאלות בהמשך. השאלות אינן נוגעות לטעם כי הרי על טעם וריח מותר להתווכח. הן נוגעות רק לאספקטים של כלכלת המשפחה

שאלות

1. כמה זה עולה?

2. האם יש לכם אוברדרפט בגלל האירוע או לקחתם הלוואת חתונה או הלוואת בר-מצווה על מנת לממן את האירוע?

3. האם אפשר היה לעשות אירוע זול יותר שחתן הבר-מצווה, כלת הבת-מצווה או החתן-כלה ייהנו ממנו לא פחות אבל  שעלותו תהיה נמוכה יותר?

4. האם ההורים הם אלה שיזמו הפקת הבר-מצווה או הבת-מצווה בסגנון זה ולא הילד או הילדה?

5. לו הייתם חוסכים חלק מהכסף שהוצא על הפקת האירוע, מה אפשר היה לעשות בו על מנת לשפר את כלכלת המשפחה שלכם?

תשובות

1. האם התשובה היא אלפי שקלים או יותר? כנראה שכן. 

2. אם התשובה חיובית קראו את הפוסט לכולם יש אוברדרפט גם לי.

3. כן? לא? אולי? אם התשובה שלכם אינה לא , קראו גם את החלק בפוסט שכותרתו  " מה עליכם לעשות"

4. אם התשובה שלכם חיובית, תשאלו את עצמכם האם גם הילד/ילדה אהב/ה את זה. קראו גם את החלק בפוסט שכותרתו  " מה עליכם לעשות"

5. אם מצאתם יעדים שנראו לכם חשובים יותר, קראו גם את החלק בפוסט שכותרתו  " מה עליכם לעשות". אם לא מצאתם יעדים שנראים לכם חשובים יותר ומצבכם הכלכלי שפיר אין בעיה.

מה עליכם לעשות?

אם אתם שייכים לאלפיון העליון, דלגו על המשך קריאת הפוסט: לכם זה מותר.

אם לא חשבתם על ולא עשיתם בפועל אירועים מסוג זה ואתם לא חושבים על אירועים כאלה, ייתכן שאתם זקוקים לייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה וייתכן שלא.

תשובה חיובית לשאלה 2 - אתם זקוקים לאימון וייעוץ בכלכלת המשפחה.

תשובה שאינה חיובית לשאלה 3 - אתם זקוקים לאימון וייעוץ בכלכלת המשפחה.

תשובה חיובית לשאלה 4 - אתם זקוקים לאימון וייעוץ בכלכלת המשפחה.

תשובה לשאלה 5: לא מצאתם יעדים טובים יותר ומצבכם הכלכלי שפיר: לא זוהתה בעיה בכלכלת המשפחה. 

זיהיתם יעדים טובים יותר או מצבכם הכלכלי אינו טוב במיוחד: אתם זקוקים לאימון וייעוץ בכלכלת המשפחה.

לאלה שהתשובות ליותר משתי שאלות  מעידות על צורך בייעוץ ואימון בכלכלת המשפחה מומלץ לקבל ייעוץ כזה בדחיפות.

אם אתם רוצים לקבל אימון או ייעוץ מכותב פוסט זה, הירשמו כמנויים לבלוג ואצור איתכם קשר.