‏הצגת רשומות עם תוויות בודהיזם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בודהיזם. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 18 באפריל 2012

הנזיר הבודהיסטי ותלמיד הישיבה

היום 18.4.2012 ערב יום השואה. אני מקדיש פוסט זה לזכר משפחתה של אימי: דודותי, דודי, בני דודי וקרובים נוספים שנספו בשואה לפני שנולדתי. יהודים חרדים שעבדו לפרנסתם.




בפוסטים קודמים הצגתי את הרקע של בהוטן ואת האתגרים הניצבים בפניה. בפוסט זה אתמקד בנזירים.

מדי פעם אעשה השוואה לעולם התורה בארץ. ההתייחסות לתלמידי הישיבה מסומנת בצבע אדום. 
 זה אינו סוד שבפוסט העוסק בוועדת טרכטנברג, לא הצלחתי להבין מדוע מרבית היהודים החרדים בניו-יורק ובלונדון עובדים לפרנסתם, בעוד מרבית עמיתיהם בירושלים ובבני-ברק נמנעים מלעבוד לפרנסתם. 


לכאורה דומים הנזירים הבהוטנים לתלמידי הישיבה בישראל בכך ששתי   הקבוצות מקדישות את עצמן לדתן ומוותרות על העולם החומרי. במציאות המרחק בין שתי קבוצות אלה גדול, תרתי-משמע.

המשפחה הבהוטנית
לפני שאתייחס לנזירים ולנזירות הבודהיסטית בבהוטן, אתייחס למבנה המשפחה הבהוטנית. 
נזירים במנזר הם בעצם סוג של משפחה, משום שהם מהווים יחידה כלכלית אחת של אנשים הגרים באותו ביית. 

במשפחה בהוטנית עשויים להיות יותר משני בני זוג. כך למשל, ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק, המלך הקודם של המדינה נשוי לארבע נשים.


מי שחושב על משהו דומה למוסלמים הנשואים לארבע נשים, טועה: בבהוטן גם אישה יכולה להיות נשואה ליותר מגבר אחד.
למרות שהחוק, אינו מונע נישואים מרובים בו זמנית, הפרקטיקה היא, שלמרבית האנשים אין מספיק כסף לממש את זה, כך שהרוב המכריע של המשפחות הבהוטניות מבוססות על זוגיות של גבר אחד עם אישה אחת.

במקרה של גירושים, בית המשפט מחליט מי הצד האשם. הצד האשם צריך לשלם כ 20% עד 25% ממשכורתו לצד השני, עד שהילדים עוברים את גיל 15. 
על פי דברי בהוטנים, איתם שוחחתי, ברוב המקרים פוסק בית-המשפט שהגבר הוא האשם.


כיצד נעשים נזירים בודהיסטים?
כ 3% מאוכלוסיית בהוטן הם נזירים או נזירות. בפוסט אתמקד בנזירים, משום שמספרם כנראה גדול בהרבה ממספר הנזירות. 
בבהוטן ניתן לראות ילדים הלבושים בגלימות נזיר ומשננים פסוקים בטיבטית במנזרים. בעבר זו הייתה הדרך היחידה ללמוד קרוא וכתוב. היום ניתן לבחור במנזר או במערכת החינוך הממלכתית שבה הלימודים בחינם. 


הילדים הקטנים אינם נזירים. רק בגיל 16 אפשר לקבל את ההתחייבויות הנדרשות מנזיר. ההנחה היא שילדים צעירים אינם יכולים לקבל החלטה כה משמעותית.
גם בגיל 16 או בגיל מבוגר יותר זו בחירה אישית. החברה אינה מחייבת להיות נזירים או לוחצת על אנשים להיות נזירים.
האמונה הבודהיסטית במעשים טובים כמנגנון לשיפור תנאי החיים בגלגול הבא (ואולי אפילו השתחררות מהמעגל של גלגול נשמות), מאפשרת מגוון רחב של דרכים לביצוע מעשים טובים. אין הכרח להיות דווקא נזיר.

החברה החרדית בישראל מכוונת ילדים מגיל צעיר, להיות תלמידי ישיבה. זה מתחיל במניעת לימודי ליבה ונמשך במערכת לחצים משפחתיים וחברתיים על אלו שאינם הולכים בתלם. המעמד החברתי של אלו שאינם תלמידי חכמים נחות.



האם מחויבים לנזירות לכל החיים?
לא. בכל עת ניתן להפסיק להיות נזיר. המגבלה היחידה על מי שלקח עליו התחייבות כזו והפסיק, היא שיותר לא יוכל לחזור להיות נזיר.
גם תלמיד הישיבה בישראל אינו מחויב להיות תלמיד ישיבה כל חייו.



מהו אורח חייו של נזיר?
1. גר במנזר או במקרים שכיחים פחות בקהילה 
בגיל צעיר גר בישיבה. בגיל מבוגר יותר עם משפחתו.


2. לבוש גלימת נזיר וסנדלים
מרבית האוכלוסייה בבהוטן לובשת לבוש מסורתי השונה לגמרי מגלימת הנזיר. יש ילדים הלובשים גלימות ומעט אנשים נוספים הלובשים אותן באופן זמני כסגולה להתגברות על אירוע בעייתי כגון מחלה.  
לבוש חרדי אופייני או אחר. אינו מובחן מאנשים חרדים שאינם תלמידי ישיבה.


3. עוסק בעבודה דתית פולחנית ללא מקצוע או עבודה אחרת
הנזירים מבצעים את כל העבודות הפשוטות הנדרשות במנזר, כולל ניקיון, הכנת אוכל ואפילו הבאת מים מבאר או מקור מים אחר (במקרה  של מנזרי קן הנמרים מדובר בהליכה קשה וארוכה). 
לומד. למיטב ידיעתי לא תלמידי הישיבה מבצעים ניקיון, בישול ועבודות נוספות בישיבה. ייתכן שאני טועה.

4. אין לו רכוש פרטי
יש לו רכוש פרטי.


5. מתקיים ביחד עם הנזירים האחרים מהאמצעים העומדים לרשות המנזר.
אמצעים אלו הם תרומות מזון וכסף של אנשים בקהילה ובמקרים מסוימים גם עבודה חקלאית שמבצע המנזר. 
מתקיים מעבודת אשתו ומכספי משלם המיסים הישראלי. חלק מהתלמידים הוותיקים גם מלמדים בישיבה.


6. אין לו אישה וילדים
יש לו ברוב המקרים אישה והרבה ילדים. נטל גידול הילדים נופל ברובו על האישה. איני בקי מספיק על מנת לקבוע עד כמה מקדיש תלמיד הישיבה מזמנו לאינטראקציה עם ילדיו.

7. הנזירים והקהילה
הנזירים הבודהיסטים מעורבים בחיי הקהילה הבהוטנית כולה. המעורבות היא מרצון ולא מכפיה.


קיימת אמונה שלביקור במנזר צ'מי להקן (שנוסד על ידי "הקדוש המשוגע") יש סגולה הגורמת ללידות. בהוטנים מכל הארץ שלא נולדים להם ילדים  מגיעים למנזר עם מנחות ותפילות. אם מתגשמת תקוותם ונולד בן או נולדת בת הם מגיעים למנזר עם מנחות תודה ותרומות כספיות ועם הרך הילוד. 
נזיר נותן להם לבחור דף שבו מופיע שם הילד/הילדה. כל השמות בדפים מתחילים בצ'מי.  
חולים מגיעים למנזרים תורמים מנחות ושטרות כסף ומסובבים גלגלי תפילה בודהיסטים.

אלה הן רק דוגמאות לאינטראקציה מתמשכת בין הנזירים לקהילה. 


פעילות חשובה למען הקהילה היא תחליף לבתי-אבות. אנשים קשישים חסרי משפחה, שאינם יכולים להמשיך לעבוד, יכולים להפוך לנזירים בגילם המתקדם. כל מה שהם צריכים לעשות זה לסובב גלגלי תפילה ולשנן מנטרות.  


קרוב לוודאי שתלמידי ישיבה תורמים משהו לקהילתם הצרה, למשל: אמירת קדיש על נפטרים ללא בנים. אינני מכיר שום תרומה שלהם לקהילה הרחבה יותר, אולי בגלל בורותי.


8. אין לו זכות בחירה
חשבתם פעם על האפשרות שמי שמנותק מהבלי העולם הזה, תלמידי ישיבה למשל, יהיה ללא זכות בחירה לכנסת?
בבהוטן חשבו על זה. לכל אזרחי בהוטן מעל גיל 18, למעט נזירים, יש זכות בחירה.

יום שני, 16 באפריל 2012

כלכלת המשפחה בבהוטן: האתגרים של המדינה


בפוסט הקודם העוסק בבהוטן, הצגתי את הרקע. בפוסט זה אתמקד באתגרים הניצבים בפני המדינה ובאופן בו היא מנסה להתמודד איתם.  לאופן ההתמודדות עם אתגרים אלה, יש השלכות על כלכלת המשפחה.

האתגר המרכזי: לשמור על מדינה עצמאית
על פי מה שמספרים הבהוטנים, מדינתם מעולם לא נשלטה על ידי כובש זר. הם מעוניינים להמשיך במסורת זו. מזג האוויר ותנאי השטח הקשים הוו מכשול בפני אלה שניסו לכבוש את בהוטן. אפילו האנגלים, שכבשו מחצית מהעולם, כשלו בניסיונם לכבוש את בהוטן. 

הבעיה היא שלמדינה זו, שבה כ- 700,000 תושבים, יש שתי שכנות, שלכל אחת מהן יותר ממיליארד תושבים. הודו השתלטה כבר על כל הנסיכויות הקטנות האחרות שסביבה. סין שולטת במדינה האחות של בהוטן: טיבט.

הדרך העיקרית שבה בחרו הבהוטנים לנסות להמשיך להתקיים כמדינה עצמאית הייתה שמירה על המייחד אותם. ללא ייחוד הם עלולים להיטמע באחד מהענקים שסביבם.

המלך הרביעי ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק (המלך הקודם, שהעביר ביוזמתו את השלטון לבנו כשהוא בשנות החמישים לחייו) התווה את הדרך. 
הבהוטנים חויבו על פי חוק חדש, להיצמד למסורתם העתיקה במספר היבטים:

1. ביגוד
בזמן העבודה, אזרחי בהוטן חייבים ללבוש בגדים מסורתיים. בדיוק כמו שבעלי מקצועות מסוימים בארצות אחרות חייבים לעשות, למשל: עורכי-דין או צוותי אוויר בחברות תעופה. השוני הוא בכך, שבבהוטן מדובר במרבית האוכלוסייה, כולל למשל איכרים ורועי צאן.


גברים בהוטנים לובשים שמלה או גלימה הנקראת גו, גרביים ארוכות המגיעות כמעט עד הברך וגלילי בד לבנים צרים ליד קצה השרוולים בחלק הקרוב  לכפות ידיהם. 


נשים בהוטניות לובשות קירה. קירה היא שמלה מיוחדת. מאפיין בולט בה הוא שכבת בד כפולה בכל אזור החזה והבטן, מעין כיס ענק.


הלבוש מגדיר כמעט אוטומטית מי מקומי ומי זר. שימוש בבגדים מסורתיים משמר גם את אריגת ותפירת הביגוד המסורתית.

2. בניית בתים
החוק מחייב בניה בשיטה הבהוטנית המסורתית. הבתים בבהוטן מעוטרים בציורי קיר ענקיים בצד החיצוני שלהם, על פי המסורת. בגלל הציורים ומבנה הבתים הייחודי, תייר העובר ברחובות חווה חוויה שונה מאשר בארצות אחרות.  
ציור על קירות הבתים הוא מקצוע. החובה החוקית לבניה מסורתית משמרת מקצוע זה. 
אמנות הציור על בתים, נלמדת בבהוטן במשך שש שנים.
איני מומחה לאמנות. מזווית הראייה המוגבלת שלי, הציורים הבהוטנים בתקרות ובצד הפנימי של קירות המקדשים, אינם מרשימים פחות מאמנות הרנסנס באיטליה. צריך לזכור כי האמן הבולט ביותר, פמה לינג פה, חי בזמן תחילת הרנסנס באיטליה. 
במזרח הרחוק, האמנים הבהוטנים נחשבים לטובים במיוחד והם מוזמנים לעטר בתים גם במדינות אחרות.

3. דת
הבודהיזם הוא חלק מהותי ממרקם החיים הבהוטני. בנייני ממשל מחולקים לשניים: אגף ממשלתי ואגף דתי. האגף הדתי, כולל בדרך כלל מנזר בו מתגוררים מספר נזירים. התושבים משתתפים בפסטיבלים ובטקסים במנזרים, תורמים מנחות או כסף בביקוריהם. בכל מקום ניתן למצוא גלגלי תפילה בודהיסטים אותם מסובבים התושבים. 
באירועים רשמיים ראש הממסד הדתי יושב בכיסא לצד המלך וראש הממשלה.


התפיסה של המהיינה בודהיזם הטיבטי היא שמעשים  משפיעים על הגלגולים הבאים של הנשמה. עשית טוב (או לפחות כוונתך הייתה טובה), מצב נשמתך בגלגול הבא ישתפר.מי יודע אולי גם תגיע למצבי תודעה מתקדמים יותר, שישחררו אותך מגלגול הנשמות. עשית רע (או לפחות התכוונת להרע), אולי תתגלגל למשהו נחות יותר.
הבהוטנים, הנאיביים במקצת, מנסים לממש עיקרון זה. התוצאה היא שרובם אנשים ישרים וחביבים המנסים לעזור לאחיהם ולזרים. 

4. הימנעות מפגיעה בטבע
כמי שאינו מעשן, שמחתי להגיע למדינה בה עישון אסור על פי חוק (לתיירים מותר לעשן בחדרם).


אין טוב בלי רע. לרע קוראים: אגוז בטל. זהו אגוז הדומה לאגוז מוסקט ונפוץ בבהוטן ובאזורים בהודו בהם עברתי בדרכי לבהוטן. 
אגוז בטל ממכר וגורם נזק רב לשיניים ולחניכיים. מישהו אמר לי, שהוא גם מסרטן. כשמתמכר לאגוז בטל, פותח את פיו, קל מאד לזהות אותו ככזה באמצעות הצבע האדום הבולט של פיו וחניכיו והמצב העגום של שיניו.


אלמנט חשוב הוא חוק האוסר על כריתת עצים ללא רישיון, המשמר את תבנית נוף מולדתם של הבהוטנים. אישור כריתה ניתן לצורך בניית בתים.


5. ספורט
אלמנט זה אינו קשור לחוק. הספורט הלאומי הוא חץ וקשת. התחרויות הן תחרויות קבוצתיות. המרחקים בין המטרה ליורה גדולים בהרבה מהמרחקים שראיתי במקומות אחרים. 
התמקדות בענף ספורט מסורתי במקום בענפים פופולריים בעולם מסביב שומרת על  ייחוד. 


אינטראקציה עם העולם החיצוני: תיירות


קל יותר לשמור על המאפיינים  הייחודיים של מדינה כאשר היא סגורה בפני השפעות כלשהן מהעולם. בעבר הייתה בהוטן מדינה שנקטה במדיניות כזו: התירה למספר זניח של תיירים לבקר בה וגם אותם הגבילה. טלוויזיה לא הייתה עד לפני מספר שנים, מטעמים אידאולוגיים של מניעת השפעה זרה. 



גם היום מקפידים בבהוטן על הגבלת מספר המבקרים הזרים ובודקים היטב האם מסתובבים באזורים שמותר להם להיות בהם על פי אישור הביקור. במהלך טיול נתקלים לפעמים בתחנות ביקורת בהן נדרשים תיירים להציג את אישורי הביקור שלהם. המגבלה העיקרית היום היא הדרישה להזמנת מקומות לינה מראש. הכמות הקטנה של בתי המלון יוצרת מגבלה טבעית במספר המבקרים. 


דרישה נוספת היא מדריך מקומי צמוד לקבוצות ולבודדים. כאשר פוגשים קבוצות או זוגות או בודדים ניתן לזהות מיד את המדריך המקומי על פי לבושו המסורתי.


אינטראקציה עם העולם החיצוני: שיתופי פעולה


גם אם אתה מדבר על אושר לאומי גולמי, (מונח שנטבע על ידי מלך בהוטן הרביעי 
ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק בתחילת שנות ה-70), במקום על תוצר לאומי גולמי, כפי שעושים הבהוטנים, אי אפשר להתעלם גם מהממד הכלכלי.  


מדינה שהשכר החודשי הממוצע בה הוא פחות מ 300 דולר, שיעור מס ההכנסה בה הוא כ 5% ושיעור המע"מ אף הוא כ 5% והיא אינה מייצרת את כל המוצרים הבסיסיים הנדרשים, זקוקה לשיתוף פעולה בינלאומי. 
בהוטן מקבלת סיוע ממדינות מערביות באירופה ובאמריקה ומהודו. 
במקביל נפתחה בהוטן לקדמה העולמית בנושאים כמו חינוך והשכלה ורפואה.
גם החשיפה לקדמה נזקפת לזכותו (או אולי לחובתו?) של ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק. 
אותו מלך גם ויתר על סמכויותיו וכונן מונרכיה דמוקרטית, כחלק מההשתלבות עם העולם החיצון. בשנת 2008, נערכו הבחירות הראשונות בבהוטן ונבחר ראש ממשלה.  בשיטה הבהוטנית, מונרכיה דמוקרטית פירושה שהמלך מעל לממשלה הדמוקרטית. לכאורה יכול המלך, לקבל החלטות מנוגדות לאלה של הממשלה. במקרה זה רצון המלך יבוצע.


בביקורי בבהוטן שאלתי את המדריך המקומי (בוגר אוניברסיטה בקנדה), כמה פעמים מאז הקמת הממשלה הדמוקרטית החליט המלך לחלוק על החלטת הממשלה ולחייב החלטה אחרת? תשובתו: זה טרם קרה.


נקודת המבט שלי


האיזון בין שמירה על המייחד את הבהוטנים לבין פתיחות לעולם החיצון הוא איזון עדין, שקל מאד להפר אותו. הצפת יתר של התרבות המערבית והייחוד ייעלם בהדרגה. סגירות יתר והמדינה, עלולה להידרדר לפיגור גדל והלך ביחס לעולם. 



במצב הנוכחי האיזון נראה סביר.
שמחתי לבקר במדינה בעלת תרבות ואורח חיים ייחודיים.
סוף כל סוף ביקרתי במדינה ללא סניפים של רשתות אמריקאיות ואירופאיות, כגון: מקדונלד. 


האם תצליח בהוטן לשמור לאורך זמן על ייחודה חרף החשיפה הגדלה והולכת למערב ולהודו? האם תיכשל בכך ותיבלע על ידי אחת משכנותיה הענקיות? 


איני יודע, אבל נדמה לי  שאפשר לשמור על אופטימיות זהירה.




     

טיסות ישירות בין בהוטן לישראל בפרספקטיבה בהוטנית רחבה

  בחנוכת נקדש בדהיסטי חדש בה השתתפתי. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל לאחרונה התבשרנו על כך שבקרוב יהיו טיסות ישירות מבהוטן לישראל ובחזרה.    מדו...