במקרים רבים מוצעת לעובדים פרישה מוקדמת מהעבודה בתנאים טובים מהרגיל. האם כדאי לנצל את ההזדמנות ולעזוב את מקום העבודה בגיל מוקדם מגיל הפרישה הרשמי?
התשובה לשאלה זו אינה כן או לא. התשובה היא ספציפית לכל עובד ולכל מקרה. היא תלויה במספר רב של גורמים עליהם נעמוד בהמשך מאמר זה.
השיקולים לקבלת ההחלטה הם שיקולים כלכליים, כגון: האם גובה הפנסיה שצברתי יספיק למימון הצרכים השוטפים שלי ושל משפחתי?
האם קיבלתי מענק פרישה גבוה שניתן להשקיע אותו לצורך שימוש בימים טובים פחות?
אבל ישנם גם לא מעט שיקולים אישיים שנתייחס בהתחלה דווקא אליהם.
שיקולים אישיים לא כלכליים בקבלת החלטה ביחס לפרישה מוקדמת
הכרתי כמה מנהלים בכירים שנפטרו זמן קצר לאחר פרישתם לגמלאות.
רמת השכר הגבוהה שלהם ושיעור הפנסיה הגבוהה שקיבלו מעידים בוודאות על כך שהאירוע המעציב של מותם לא נבע ממחסור במשאבים כספיים למזון, תרופות או טיפול רפואי.
יש הטוענים שאחד הגורמים לכך הוא פרישתם מהעבודה. אנשים שהיו במרכז העניינים נדחקו לשוליים. אנשים שהיו עסוקים מעל ומעבר התקשו למלא את זמנם הפנוי בתוכן משמעותי.
ברור שמי שפורש לגמלאות צריך לחשוב ולתכנן מה יעשה בזמנו הפנוי לאחר הפרישה מעבודה.
יתרה מזאת, העלייה המתמדת בתוחלת החיים מרמזת על תקופה ארוכה בה יצטרך לעסוק בפעילויות חדשות.
לכן השאלה הראשונה שמי שפורש מעבודה צריך לשאול את עצמו היא: מה ברצוני לעשות לאחר הפרישה לגמלאות?
לאדם הפורש במועד הקבוע לפרישה יש הרבה זמן לתכנן מה יעשה לאחר פרישתו. כאשר מוצעת תוכנית לפרישה מוקדמת היא בדרך כלל מגיעה בהפתעה ובדרך כלל היא תחומה בזמן קצר יחסית.
במקרים רבים המועמדים לפרישה מתמקדים באספקטים הכלכליים ושוכחים לחשוב על השאלה מה יעשו לאחר הפרישה.
רמת השכר הגבוהה שלהם ושיעור הפנסיה הגבוהה שקיבלו מעידים בוודאות על כך שהאירוע המעציב של מותם לא נבע ממחסור במשאבים כספיים למזון, תרופות או טיפול רפואי.
יש הטוענים שאחד הגורמים לכך הוא פרישתם מהעבודה. אנשים שהיו במרכז העניינים נדחקו לשוליים. אנשים שהיו עסוקים מעל ומעבר התקשו למלא את זמנם הפנוי בתוכן משמעותי.
ברור שמי שפורש לגמלאות צריך לחשוב ולתכנן מה יעשה בזמנו הפנוי לאחר הפרישה מעבודה.
יתרה מזאת, העלייה המתמדת בתוחלת החיים מרמזת על תקופה ארוכה בה יצטרך לעסוק בפעילויות חדשות.
לכן השאלה הראשונה שמי שפורש מעבודה צריך לשאול את עצמו היא: מה ברצוני לעשות לאחר הפרישה לגמלאות?
- האם יש לו תחביבים (ריקודי עם, שירה במקהלה, משחק ברידג', טיולים בארץ או בחו"ל, בישול, ציור, נגינה, פיסול וכל דבר אחר שאתם מעלים בדעתכם)?
- האם הוא מעוניין ללמוד נושאים שחלם ללמוד ולא היה לו מספיק זמן במהלך עבודתו (היסטוריה, גיאוגרפיה, שפה זרה, מתמטיקה, שזירת פרחים, רפלקסולוגיה או כל דבר אחר שאתם מעלים בדעתכם)?
- האם ברצונו להתנדב לטובת אוכלוסיה כלשהי (ילדים, חולים, קהילה ענייה, קשישים, ניצולי שואה וכיו"ב)?
- האם ברצונו לעבוד בתחום עבודתו הקודם או בתחום חדש? למשל: חובב בישול הפותח שירותי קטרינג וכך משלב תחביב ועבודה בתחום חדש.
לאדם הפורש במועד הקבוע לפרישה יש הרבה זמן לתכנן מה יעשה לאחר פרישתו. כאשר מוצעת תוכנית לפרישה מוקדמת היא בדרך כלל מגיעה בהפתעה ובדרך כלל היא תחומה בזמן קצר יחסית.
במקרים רבים המועמדים לפרישה מתמקדים באספקטים הכלכליים ושוכחים לחשוב על השאלה מה יעשו לאחר הפרישה.
פנסיה
העלייה בתוחלת החיים מציבה אתגר למדינות רבות בעולם המערבי.
אם נניח שהסכום הכולל שמקצה המדינה לתשלום פנסיה לאזרח נקבע מראש, המשמעות היא שככל שתעלה תוחלת החיים של האזרח גובה הקצבה החודשית שלו יקטן.
במערכות פנסיוניות בהן סכום הקצבה הפנסיונית החודשית לאדם קבוע, כפי שניתן לתאר בקירוב מערכות פנסיוניות ותיקות בישראל ובחלק ממדינות המערב, המשמעות של עליה בתוחלת החיים היא שמישהו צריך לממן את ההוצאה הנוספת.
ה"מישהו" הזה הוא או המדינה או הדור הצעיר הממן באמצעות החיסכון הפנסיוני שלו את תוספת העלות של גמלאות הדור הקודם לו.
באירופה שיעור הילודה הנמוך מקשה על מימון הגידול בעלות הפנסיות באמצעות החיסכון הפנסיוני של הדור הצעיר.
בישראל שיעור הילודה גבוה יותר, אבל האחוז הנמוך של העובדים מבין הגברים החרדים והנשים הערביות יוצר בעיה דומה של מספר לא מספיק של חוסכים צעירים לפנסיה על מנת לממן את תוספת העלויות הפנסיוניות הנובעות מעליית תוחלת החיים.
השיטות להתמודדות שונות ממדינה למדינה. כך למשל בארה"ב ובבריטניה ביטלו את חובת הפרישה לפנסיה בגיל מסוים. במדינות אחרות מנסים להעלות את גיל הפרישה לפנסיה (האם אתם זוכרים את ההפגנות ביון ובצרפת שהיו לפני מספר חודשים בדיוק בגלל כוונה להעלות את גיל הפרישה לפנסיה?).
פנסיה בישראל
בישראל מנסים להתמודד עם הבעיה של העלייה בתוחלת החיים באמצעים העיקריים הבאים:
ברובד הראשון: קצבת זקנה של ביטוח לאומי
רובד זה משולם על ידי המדינה ומבוסס על גבית ביטוח לאומי מכלל העובדים במדינה (וגם מחלק מאלה שאינם עובדים). גובה קצבת זקנה של ביטוח לאומי אינו תלוי בגובה סכום הביטוח שנגבה מהעובד במהלך שנות עבודתו. לא כאן המקום להיכנס להסבר של דקויות העשויות להשפיע במעט על גובה קצבה חודשית זו.
האופן העיקרי בו מנסה המדינה להתמודד עם הגידול בעלויות עקב עליית תוחלת החיים הוא באמצעות העלאת הגיל בו מתחילים לקבל קצבת ביטוח לאומי.
הגיל המינימלי בו זכאים גברים לקבל קצבה זו הועלה ל 67, והגיל המינימלי בו זכאות נשים, נכון לעכשיו, לקבל קצבה זו הוא 62. הנושא נמצא בדיונים וויכוחים ציבוריים ומשפטיים כשהכוונה היא להעלות גם את הגיל המינימלי של זכאות נשים לקבלת קצבה זו.
הקטנת תשלומי המדינה לפנסיה תקציבית
חלק מעובדי המגזר הציבורי מקבלים פנסיה מהמדינה. על מנת להקטין את התשלום התופח עקב עליית תוחלת החיים נקטה המדינה בשלושה צעדים עיקריים:
1. הופסקה כניסה של עובדים חדשים לתכניות של פנסיה תקציבית.
2. הועלה גיל הפרישה לגמלאות של גברים מ 65 ל 67. הניסיון להעלות גם את גיל הפרישה לגמלאות של נשים טרם הצליח.
3. הוקשחו הקריטריונים לפרישה בגיל מוקדם עם קבלה מידית של פנסיה תקציבית חודשית. כך למשל חלק מקציני הצבא שזכאים לפנסיה תקציבית, כבר אינם יכולים לפרוש בגיל 40 ולקבל מיד פנסיה ובמקביל למצוא לעצמם עבודה אחרת.
ביטול האפשרות להצטרף לתוכנית פנסיה המבוססת על תשלומי צעירים
בשיטה זו פעלו קרנות הפנסיה הוותיקות כמו: מבטחים הישנה ומקפת הישנה. התוצאה: פער גדול בין ההתחייבויות של הקרן לבין הנכסים של הקרן. הממשלה ממנה סגירת חלק גדול מפער זה ותנאי המבוטחים הוותיקים הורעו להשלמת פערים נוספים. החל מביצוע מהלך זה בשנת 1995 אין אפשרות לצרף עמיתים חדשים לקרנות אלה.
מעבר לתכניות פנסיה על בסיס צבירה אישית והקטנת הבטחת תשואה
לאחר סגירת האפשרות להצטרף לפנסיה תקציבית ולקרנות הפנסיה הוותיקות, הפנסיה מבוססת על הצבירה האישית של כל מבוטח.
על מנת להימנע מהתחייבויות גבוהות כתוצאה מעליית תוחלת החיים הקטינה הממשלה את התחייבותה לתשואות מובטחות לתכניות הפנסיה המבוססות על צבירה אישית, כך שבמקום אגרות חוב ממשלתיות עם הצמדה + ריבית מובטחת, "נשלחו" הגופים המנהלים את הצבירה הפנסיונית להשקיע חלק מהחסכונות בבורסה ובאפיקים נוספים.
נכון להיום ישנם שלושה סוגים של תכניות פנסיה השונות מהותית זו מזו: קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים וקופות גמל.
מה זה נוגע לי באופן אישי?
הדיון בפנסיה בישראל בסעיף הקודם עשוי להיות לא קל ולא פשוט לחלק מהקוראים (למרות שניסיתי לפשט אותו ככל האפשר ולתאר את הנושא באופן עקרוני ומבלי להיכנס לדקויות ופרטים), שישאלו את עצמם את השאלה שבכותרת סעיף זה.
התשובה: זה בהחלט נוגע לכם באופן אישי, אם תעמדו בפני החלטה ביחס לפרישה מוקדמת מעבודה.
אחד הפרמטרים הכלכליים החשובים בקבלת ההחלטה האם לפרוש פרישה מוקדמת מהעבודה או לא הוא המענה לשאלה: מה גובה הפנסיה שאקבל אם אפרוש?
שאלה זו עשויה להיות תלויה בתכנית הפנסיה שלי. כך למשל, אם יש לי פנסיה תקציבית ואחוז הפנסיה שצברתי (כולל הטבות לפרישה מוקדמת) הגיע ל 70%, גם אם לא אפרוש לא אצבור אחוזי פנסיה נוספים משום ש 70% הוא המקסימום הניתן לצבירה.
לעומת זאת אם יש ברשותי ביטוח מנהלים או קרן פנסיה אישית, המשך עבודה פירושו הגדלת הפנסיה החודשית שאקבל כאשר אפרוש.
שיקולים נוספים בקבלת החלטה ביחס לפרישה מוקדמת
האם במקרה של המשך עבודה יש לי סיכוי להמשיך במקום העבודה לאורך זמן?
לא בכל המקרים המשך עבודה לאורך זמן תלוי בעובד. אם אתה עובד מדינה והוצעה לך תוכנית פרישה מוקדמת שדחית, קרוב לוודאי שתוכל להמשיך לעבוד עוד שנים רבות.
לעומת זאת אם אתה עובד מדינה והיחידה בה אתה עובד צפויה לעבור הפרטה או להפוך לחברה ממשלתית, תעסוקה לאורך זמן לאו דווקא מובטחת לך. התוצאה עלולה להיות פרישה בעל כורחך, תוך מספר שנים קטן ללא ההטבות המוצעות לך במסגרת תוכנית הפרישה.
היית עובד בחברה שייצרה חומרה (מחשבים, דיסקים וכיו"ב) באמצע שנות ה-90, למשל IBM או DEC, והוצעה לך תוכנית פרישה טובה במיוחד (מצנח זהב). ייתכן שדחית פירושו טעית.
חברות אלה שאי-פיטורי עובדים היה מוטבע עמוק בתרבות הארגונית שלהן, נאלצו לשנות אותה בגלל שינוי עסקי מהותי ומתמשך של קיטון ברווחים מחומרה וגידול ברווחים על ייצור תוכנה.
אתה עובד בבנק שהציע לך תוכנית פרישה מוקדמת ודחית. מאד יכול להיות שתוכל להמשיך לעבוד עוד לא מעט שנים. המניע לתוכנית הפרישה עשוי להיות רבעון עם הפסדים או מעט רווחים, אבל אם זו אינה מגמה מתמשכת והרבעונים הבאים יהיו מוצלחים לא יאלצו אותך לפרוש בטרם עת מעבודתך.
האם אוכל למצוא עבודה אחרת?
לא קל למצוא עבודה בגיל מבוגר. ראו למשל פוסט קודם שלי הטיפשות של שוק העבודה בישראל: אין כניסה מעל גיל 45 לפיכך המשמעות של פרישה עלולה להיות הפסקת עבודה גם אם הפורש מתכנן להמשיך בעבודה במקום עבודה אחר.
הסיכוי למצוא עבודה אחרת תלוי בגורמים ספציפיים לכל עובד.
אם אתה מומחה בעל שיעור קומה בתחום שיש לו ביקוש רב, ייתכן מאד שתמצא עבודה על אף גילך המבוגר.
אם אתה בעל יוזמה, ייתכן שתמצא עבודה בתחום חדש. אבל לא מעט פורשים בפרישה מוקדמת עלולים לא למצוא עבודה.
אם נחזור לרגע לסעיף הקודם, הרי במקרים רבים אלה שצריכים פחות לחשוש מפיטורים, אם ידחו את תוכנית הפרישה המוקדמת, הם גם אלה שיש להם סיכוי טוב יותר למצוא עבודה אחרת.
מי שמעריך בוודאות שימצא עבודה דומה לעבודתו הקודמת והוצעה לו תוכנית פרישה מוקדמת אטרקטיבית עשוי להנות משני העולמות: גם הטבות בתנאי הפרישה וגם עבודה דומה או אף טובה יותר במקום עבודה חדש.
הצרכים הכלכליים ביחס למשאבים הכלכליים
לשני עובדים מוצעת תוכנית לפרישה מוקדמת. לאחד שש דירות, שחמש מהן מושכרות ותיק נכסים פיננסי בשווי שלושה מיליון ש"ח.ילדיו בעלי הכנסה גבוהה וכבר רכשו דירות משלהם.
חברו גר בדירה שכורה, אין לו חסכונות ושניים מילדיו עדיין לומדים בבית ספר תיכון.
בדוגמה זו קרוב לוודאי שלעובד הראשון כנראה לא צפויים קשיים כלכליים, אם יחליט להצטרף לתוכנית הפרישה המוקדמת.
ההכנסה השוטפת מהשכרת הדירות עשויה לספק את צרכיו ואת צרכי היומיום של משפחתו. את הפנסיה יוכל לנצל לטיולים בחו"ל, תחביבים או מתנות לילדים ולנכדים.
לעומת זאת העובד השני חייב לשקול בקפידה את צעדיו ולהעריך את רמת הסיכון במקרה של פרישה מוקדמת מעבודה.
הפנסיה צריכה לענות על הצרכים השוטפים הצפויים והלא צפויים שלו ושל משפחתו, כמו גם על צורך עתידי בסיוע כלכלי לילדיו (לימודים, רכישת או השכרת דירה וכיו"ב).
בחרתי במתכוון דוגמה קיצונית על מנת להמחיש את חשיבות השיקול. מרבית האנשים העומדים בפני החלטה כזו יהיו במצב פחות טוב מהעובד הראשון ובמצב יותר טוב מהעובד השני ולכן ההחלטה עשויה להיות פשוטה פחות.
מלכודות
מלכודת דבש: מענק פרישה
בדרך כלל מקבל הפורש מענק העשוי להגיע למאות אלפי שקלים הכולל רכיבים כגון: פיצויים, חודשי הסתגלות, פדיון ימי חופשה, פיצוי על ימי מחלה לא מנוצלים וכיו"ב.
עובד ממוצע, שמשכורתו החודשית רחוקה מאד ממאות אלפי שקלים עשוי להתרשם שמדובר בסכום כספי מכובד שיספיק לו לאורך שנים.
תוך זמן קצר לאחר הפרישה (חצי שנה, שנה, שנתיים) הוא עשוי למצוא את עצמו ללא סכום המענק ובקשיים כלכליים יומיומיים.
איך זה קורה שהמענקים חוסלו כל כך מהר?
1. העובד הפורש פעל תחת הנחה שיש לו משאבים כספיים רבים ולכן לא תכנן את הוצאותיו ולא חסך.
2. העובד הפורש לא הביא בחשבון את הגידול בהוצאות כתוצאה מכך שהפסיק לעבוד.
כך למשל אם המעביד שילם לו עבור חלק או כל ההוצאות על טלפון סלולרי עכשיו עליו לשלם את הכל מכיסו.
אותו דבר נכון גם לגבי: מכונית שקיבל ממעבידו או השתתפות המעביד בהוצאות על ביטוח, טסט וחלק מהדלק, ארוחת צהריים מסובסדת במקום העבודה, נופש שהמעביד השתתף בעלותו וכיו"ב.
3. התווספו הוצאות חדשות
אם נחזור לתחילת פוסט זה ונבחן את רשימת הפעילויות המוצעות לפורש, כמעט כולן כרוכות בהוצאה כספית. כולן, למעט פעילות חובב הבישול הפותח קטרינג,אינן מניבות הכנסה. גם חימום הבית בחורף ומיזוגו בקיץ הוא הוצאה כספית חדשה.
4. גובה הפנסיה בדרך כלל נמוך מגובה ההכנסה השוטפת שהייתה לו מעבודה.
מלכודת: ההוצאות לאחר פרישה מעבודה אינן קטנות
עובד שילדיו בגרו ועזבו את הבית, עשוי להניח שבגילו ההוצאות יהיו קטנות יותר ויוכל להסתדר גם עם הכנסה נמוכה יותר.ההנחה אינה נכונה. כפי שכבר ציינתי בסעיף: "מלכודת דבש מענק פרישה" יהיו לו הוצאות נוספות בגין הוצאות שבעבר מימן המעביד ובגין פעילויות הפנאי שלו.
הזמן הפנוי מעודד הגשמת חלומות וביצוע פעילויות, שקודם לא ניתן היה לבצען מחוסר זמן. אחד קונה את הג'יפ שחלם עליו, שני משתתף בטיול ארוך למדינות אקזוטיות ושלישי מטייל בקניונים ורוכש אביזרים או פרטי לבוש. לפעילויות אלה יש מחיר כלכלי, שעשוי בחלק מהמקרים להיות גבוה.
גם מתנות לנכדים ובילויים איתם כרוכים בעלויות כספיות.
עוד לא הזכרתי הוצאות סימפטיות פחות כמו גדול בהוצאות בריאות.
השורה התחתונה: צריך להניח שההוצאות החודשיות לאחר הפרישה יהיו דומות להוצאות בתקופת העבודה.
מלכודת: ההכנסות קטנו יותר מכפי שמניחים
אם עובד שפרש מקבל לידיו סכום נטו המהווה למשל: 70% מההכנסה נטו שהייתה לו בזמן עבודתו, אסור לו להניח שהכנסתו הנוכחית מהווה 70% מהכנסתו בזמן שעבד. עליו להניח שהכנסתו הנוכחית נמוכה יותר.
מדוע?
בזמן עבודה כשכיר,בנוסף להכנסה הקבועה נטו ישנן הכנסות נוספות חבויות או סמויות. הכנסות אלה אינן קיימות יותר כאשר פרשנו לפנסיה.
להלן שלוש דוגמאות פשוטות:
1. המעביד (וגם העובד) מפרישים כל חודש כסף לקרן השתלמות. לאחר הפרישה נפסקת ההפרשה לקרן ההשתלמות.
העובד יכול אחת לשש שנים לפדות את הכסף ולממן בו צרכים שוטפים (לא שאני ממליץ לכל אחד לעשות שימוש כזה בקרן ההשתלמות, אבל לא מעט אנשים פועלים כך).
2. שעות נוספות. בחודש קצת קשה כלכלית עובד עשוי להישאר לעבוד יותר שעות נוספות ולהגדיל את הכנסתו. הפורש מעבודה אינו יכול.
3. עובדים שפרשו מעבודה אינם מקבלים בונוס. ישנם ארגונים המעניקים בונוס שנתי לעובדיהם. העובד עשוי להשתמש בבונוס למימון הוצאות.
סיכום
ההחלטה האם להיענות לתוכנית פרישה מוקדמת היא החלטה אישית, רב-ממדית ומורכבת.יש להחלטה היבטים אישיים ולא רק היבטים כלכליים.
נדרש ניתוח מעמיק של כל המשמעויות ותכנון ההיערכות לאחר הפרישה, אם נבחרת אפשרות זו.
בסקירה קצרה זו ניסיתי להציף חלק מהשיקולים בקבלת החלטה זו וחלק מהמלכודות והכשלים השכיחים.
המידע במאמר זה אינו מותאם אישית לכל קורא, מציג רק חלק מההיבטים עיקריים המשפיעים על ההחלטה ואינו מנתח אותם לעומק ולכן פוסט זה אינו תחליף לייעוץ מקצועי.
