הכותרת לעיל מתארת יפה את דעתי על הכלכלה האמריקאית בארבע שנות נשיאותו של דונלד טראמפ. אמש (29 באוקטובר) רואיין בטלוויזיה פרופ' ליאו ליידרמן מבנק הפועלים.
ליידרמן אמר שהוא חושב שמלחמת הסחר היא הכישלון הכלכלי הגדול ביותר של טראמפ.
אני חולק על דעתו.
לא שאני חושב שמלחמת הסחר אינה כישלון. היא בוודאי כישלון. פרופ' סטנלי פישר, לשעבר נגיד בנק ישראל וסגן נגיד ה-FED האמריקאי, היה הרבה יותר נחרץ, כשאמר שטראמפ אינו מבין מה הוא עושה במלחמת הסחר.
אני חושב שיש כישלונות כלכליים גדולים יותר מאשר מלחמת הסחר.
בפוסט זה אפרט כמה מהכישלונות הכלכליים הקשים של טראמפ כשאת הגדול מכולם אשאיר לסוף.
הקורונה: התמונה שנזכור
תמונת אזרחים אמריקאים מחכים בתורים לחלוקת מזון בזמן משבר הקורונה היא התמונה שתישאר אחרי הכהונה הנוכחית של טראמפ. אנחנו מדברים על יותר ממיליון אזרחים אמריקאים שנזקקים לחלוקת מזון.
טראמפ נכשל כישלון חרוץ בטיפול במשבר הקורונה ובמשבר הכלכלי כתוצאה ממנו.
כמעט 229 אלף אמריקאים מתו מקורונה (נכון לסוף אוקטובר 2020). ארצות הברית, ביחד עם שתי מדינות נוספות, מדורגת הכי גרוע מבין מדינות ה-OECD בטיפול במשבר.
טראמפ נהג בחוסר אחריות וזלזל בקורונה. מספר המתים עלול היה להיות גבוה יותר לולא כמה מושלי מדינות בארצות הברית החליטו לפעול אחרת ממה שטראמפ דרש.
הסטטיסטיקה, על פיה שיעור התמותה מקורונה במדינות עם מושל רפובליקני גבוה מזה שבמדינות עם מושל דמוקרטי כנראה נובעת, לפחות באופן חלקי, מהקושי הגדול יותר של רפובליקנים לפעול בניגוד להנחיות של טראמפ.
תפיסת עולם ולא רק משבר הקורונה ומלחמות סחר
הכישלונות הכלכליים החמורים של משבר הקורונה ומלחמות הסחר הם ביטוי של תפיסת עולם.
טראמפ פועל מהבטן על סמך תחושות שלו. אין תהליכים מסודרים של התייעצות עם מומחים.
כך למשל, תחושת הבטן של טראמפ הייתה שהקורונה לא מסוכנת. המומחים אמרו משהו אחר. המספרים אמרו משהו אחר אבל טראמפ כמו טראמפ העדיף את תחושת הבטן.
אין יכולת להסתמך על מומחים.
אין עבודת מטה.
אין יכולת לתכנן.
אי אפשר לדעת למה לצפות ממקבל ההחלטות: היום הוא אומר משהו. מחר אולי יגיד משהו הפוך.
לא כל חתולי הרחוב נולדו שווים
 |
חתולי רחוב על חלון ביתי
|
חתולי רחוב יודעים לדאוג לעצמם ולשרוד גם בתנאים קשים. לא בהכרח תמיד יתנהגו באופן ראוי או הוגן.
חלק משחקני ה-NBA השחורים, שטראמפ מבקר אותם קשה, הם כאלה: גדלו בעוני בסביבה אלימה של פשיעה וסמים, במשפחות ללא אב ולפעמים גם ללא אם מתפקדת (למשל ג'ימי באטלר, שנזרק לרחוב כנער).
האנשים האלה ראויים להרבה מאוד הערכה על נחישות, התמדה ואומץ שבעזרתם לא הידרדרו לפשיעה והוציאו את עצמם ממעגל העוני.
גם טראמפ הוא חתול רחוב, שיודע לדאוג היטב לעצמו. כאן מדובר בסוג אחר של חתול רחוב. אביו היה אדם עשיר שהותיר לו כסף רב. טראמפ בזבז חלק גדול ממנו. הקריירה העסקית שלו שנויה במחלוקת.
מודל שמזכיר יותר את דנקנר ופישמן מאשר אנשי עסקים מצליחים וערכיים כמו סטף ורטהיימר או אלי הורוביץ או גיל שוויד.
חלק מהונו השיג טראמפ באמצעות הופעות בתוכניות טלוויזיה ובאמצעות העלמות מס חוקיות או לא חוקיות, לדבריו באמצעות ניצול פרצות בחוק. על פי הויקיפדיה, "שש פעמים לאורך הקריירה שלו נקלעו חברות בבעלותו לחדלות פירעון ונכנסו להליכי פירוק".
השאלה שצריך לשאול ביחס ל"חתולי רחוב", ובכלל זה דונלד טראמפ, היא: האם תמיד יעדיפו אינטרס אישי או שיהיו מסוגלים לדאוג גם לאחרים, למשל: אזרחי מדינה שהם עומדים בראשה או עובדים בחברות בבעלותם?
הטעות הכלכלית הגדולה ביותר
אז אמרנו מלחמת סחר, משבר הקורונה, אינטרסים אישיים, אבל הטעות הכלכלית הגדולה ביותר שלו היא יותר בסיסית.
הטעות באה לידי ביטוי באמצעות הסיסמה:
"Make America Great Again".
מודל של בדלנות ומיעוט שיתוף פעולה כלכלי עם מדינות אחרות.
התפיסה היא שאפשר, לכאורה, להחזיר את הגלגל אחורה.
בעולם הדינמי והמשתנה שבו אנו חיים צריך להסתכל ולהסתגל.
להסתכל קדימה לעתיד ולהסתגל לשינויים התכופים ולפעמים בלתי צפויים.
מי שרוצה להחזיר את העבר מועד לכישלון.
זה לא אומר שצריך להתעלם מהעבר ולזנוח את המסורת.
בביקורי ביפן בסוף שנות ה-80 של המאה שעברה ראיתי שילוב של קידמה טכנולוגית ושמירת מסורת תרבותית.
המודל של טראמפ אטרקטיבי לחלק מהבוחרים, שההווה פחות מאיר להם פנים מהעבר אליו היו רוצים לחזור, ולכן מביא לו תועלות אישיות מסוימות בדמות בוחרים התומכים בו.
המודל הזה הוא מתכון בטוח לכישלון כלכלי.
בבלוג שלי העוסק במחשבים שאלתי את השאלה האם חברות הייטק ישרדו לאורך 10 שנים?
בחרתי דווקא בחברות ענק חזקות כמו Microsoft, Google, Facebook ואחרות. לא כל אלה שהתייחסתי אליהן שרדו. חברות שלא הסתגלו לשינויים וחיו בעבר המפואר שלהן, לא שרדו.
חברה שלא הייתה מסוגלת להמשיך להיות Innovative (מילה מדויקת יותר מהמילה חדשנות בעברית) ולהמציא את עצמה מחדש לא שרדה.
הסינים באים
בסין לא מתנהלים כמו שנשיא ארצות הברית טראמפ מתנהל. הם מתכננים לטווח אורך ופועלים על פי התוכניות.
ההתמודדות שלהם עם הקורונה מוצלחת. חברות הייטק סיניות מצליחות, למשל Alibaba ו-Lenovo.
שני הסיפורים להלן מראים זאת.
בזמן משבר הסאבפריים
את הסיפור האמיתי הזה שמעתי מיוסי אש, מורי ורבי בתחום של כלכלת המשפחה.
בזמן משבר הסאבפריים הוא ביקר אצל ביתו, שהתגוררה בשנחאי באותה תקופה. חבר משפחה שלה ניהל את הסניף הסיני של חברת ישראלית שלה פעילות עסקית בארצות רבות בעולם.
המנהל סיפר לו שהוא ישב בישיבה והמזכירה שלו נכנסה ואמרה לו שיש מישהו שרוצה לדבר איתו. המנהל אמר לה להגיד לאיש שהוא ידבר איתו בעוד חצי שעה אחרי שיסיים את הישיבה. "הוא לא יחכה חצי שעה" אמרה מהזכירה. התשובה לשאלה מי האיש? הייתה גנרל סיני.
הישיבה הסתיימה בטרם עת והגנרל הסיני נכנס. הוא אמר למנכ"ל שממשלת סין מעוניינת להמשיך בעסקים על החברה גם אחרי המשבר. הוא הגיע על מנת לברר מה צריכה החברה על מנת לעבור את המשבר?
המנכ"ל שפך את כל החלומות הרטובים שלו כמו פטורים ממיסים. העוזר של הגנרל רשם. אחרי יום צלצלו אל המנכ"ל ואמרו לו שכל הבקשות שלו נענו. הם גם בוצעו בפועל.
בשיחות עם מנכ"לים של חברות בינלאומיות אחרות שמע המנכ"ל הישראלי, שהוא אינו יוצא דופן. אצל כל אחד מהם התייצב באותו יום גנרל סיני והתסריט היה זהה.
מה יהיה בשנת 2030?
איני יודע האם טראמפ ואנשי הממשל שלו שואלים את עצמם את השאלה הזו. הסינים בנו תוכנית לעשר שנים על מנת להיות המובילים הטכנולוגיים בשנת 2030. מי שישלוט בטכנולוגיה יוביל גם את הכלכלה העולמית.
קראתי מאמר של אזרח אמריקאי מודאג המתייחס למה שנעשה בסין בהשוואה למה שקורה בארצות הברית. לאזרח האמריקאי הזה קוראים Tim Or'eilly.
Or'eilly הוא מהראשונים שהגו את מודל ה-Web 2.0 לפני יותר מעשור.
במאמר שכתב הוא אומר שהתוכנית הסינית מבוססת על הגמוניה טכנולוגית בתחום של AI.
לדעת הסינים המפתח לשליטה בתחום הם מומחי אלגוריתמים. מומחי אלגוריתמים הם מתמטיקאים. הסינים מתמקדים בחינוך מתימטי בבתי הספר והתוצאות של מבחנים בינלאומיים מראות שהם מצליחים בכך.
Or'eilly מתוסכל מכך שבארצו, ארה"ב, אין תוכניות לטווחי זמן ארוכים ולימודי המתמטיקה לא ממש מוצלחים, כפי שמראה דירוגה הלא גבוה של ארצות הברית במבחנים בינלאומיים.
המשך המדיניות של ממשל טראמפ על ידו או על ידי ממשל אחר יביא כנראה לכך שסין תהיה הכלכלה הגדולה בעולם בשנת 1930 או אולי אפילו קודם.
