יום שלישי, 30 ביולי 2013

מה הקשר בין המשכנתה שלכם לבין מצבה הכלכלי של סין?

לא תאמינו אבל, המשבר הכלכלי המתחיל להתפתח בסין עלול להשפיע על המשכנתה שלכם.
לפני שנבחן כיצד, ננסה להבין מה המשמעות של לקיחת משכנתה לטווח ארוך של 20 שנה או יותר.
האם לקיחת ובחירת משכנתה זו שאלה כלכלית? כן. אבל לא רק.
לקיחת ובחירת משכנתה היא שאלה המבוססת גם על שני תחומים, שמרבית המשפחות רחוקות מהם: ניהול סיכונים וקבלת החלטות בתנאי אי-וודאות

ניהול סיכונים
בעבר עסקתי לא מעט בניהול סיכונים במערכות ממוחשבות גדולות. גם במסגרת ייעוצים בכלכלת המשפחה, התייחסתי לא מעט לנושא זה.
כתבתי גם מספר פוסטים בבלוג זה:
הכל סיכונים
ניהול סיכונים בכלכלת המשפחה כיצד ומדוע?
הסוסים ברחו עכשיו ננעל את האורווה

השורה התחתונה היא שצריך להבין מה הם גורמי הסיכון, להעריך את רמת והסתברות הסיכונים ולהעריך גם מה ניתן לעשות כדי להקטין אותם.
ככל שמשך הזמן הוא ארוך יותר, כך קשה יותר להעריך את הסיכונים.

בבלוג שלי באנגלית כתבתי סדרת פוסטים, שכותרת כל אחד מהם היא (בתרגום לעברית): האם חברה X תשרוד בעוד 10 שנים?
X מייצג דווקא חברות ענק בתחום המחשוב:
HP, Sun, Google, Apple, Microsoft ועוד. 

ההסתברות לניבוי נכון של העתיד לקרות בעוד 10 שנים נמוכה מאד. למרות זאת חשוב לי להעביר מסר מרכזי בפוסטים: אין ביטחון מלא, שהחברות הנ"ל ישרדו. לגבי חברת SUN ניבאתי, שהיא לא תשרוד וצדקתי. החלק החשוב של הפוסטים הנ"ל, אינו הסיכוי שישרדו, אלא ניתוח גורמי הסיכון. 

בהחלטה על משכנתה קיימים גורמי סיכון רבים.  

קבלת החלטות בתנאי אי-וודאות
כפי שהסברתי בפסקה הקודמת, כמעט בלתי אפשרי לדעת מה יקרה בעוד 10 שנים ובוודאי מה יקרה בעוד 20 שנה. 
ללא ספק, ברוב המקרים ההחלטה על משכנתה היא החלטה המתקבלת בתנאי אי-וודאות.


סיכונים בלקיחת משכנתה
בסעיף זה אתייחס לחלק מגורמי הסיכון בלקיחת משכנתה. כימות הסיכון הוא אישי.
כך למשל, אין דומה החלטה על לקיחת משכנתה על ידי זוג, שהוריהם עשירים מאד, להחלטה על לקיחת משכנתה בסכום דומה על ידי זוג ששכרו ועיסוקו דומה, אבל הם תומכים כלכלית בהוריהם העניים.

ירידה בהכנסות
סיכון זה ברור. אם ההכנסות ירדו יהיה קשה יותר או בלתי אפשרי לשלם את המשכנתה. 
אם אחד מבני הזוג או שני בני הזוג אינם עובדים במקום עבודה יציב, סביר שזה יקרה.
בעולם של אי-יציבות תעסוקתית בהחלט ייתכנו פיטורים, שאחריהם תהיה תקופה ללא עבודה. בהחלט, ייתכן שהשכר במקום העבודה החדש יהיה נמוך יותר. 
תיתכן גם ירידה בשכר, כולל מצבים בהם במקום להיות מפוטר, יתבקש מישהו לרדת בשכר.

עובד היי-טק בן 25 יכול לחשוב על תסריט שב 10-15 השנים הקרובות, שכרו יעלה.
עובד היי-טק בן 35 צריך לחשוב על האפשרות, שבעוד 10 שנים יוותר ללא עבודה ואולי לא יוכל להחזיר את המשכנתה.

עליה בהוצאות
גם אם ההכנסות לא יקטנו ההוצאות עלולות לגדול ממגוון רחב של סיבות (למשל: עליית אחוז המע"מ שהתרחשה בתחילת חודש יוני ומייקרת מוצרים, שהמשפחה רוכשת).
אחד התסריטים לגידול בהוצאות (ובדרך כלל בו זמנית גם לירידה בהכנסות, לפחות למספר שנים), קשור בילדים.

לא בהכרח, משפחה הלוקחת משכנתה ולה ילד אחד, יודעת או מתכננת כמה ילדים יהיו לה. מספר הילדים הנוספים שיוולדו, עלול להשפיע על יכולת החזר המשכנתה. יותר ילדים - יותר הוצאות. זה נכון במצבים שבהם כל הילדים בריאים. אין לאף אחד ערובה, שכל הילדים הנוספים יהיו לגמרי בריאים. בהיבט ההוצאה, משמעות ילד עם בעיות, היא הוצאה גדולה יותר.  

עלייה בגובה תשלומי המשכנתה
גם אם ההכנסות לא ירדו וההוצאות לא יגדלו, התשלום החודשי של המשכנתה עצמה יכול לגדול.
חלק מהמשכנתאות צמודות או משתנות לפי גובה ריבית פריים
האם מישהו יודע להגיד בכמה יעלה מדד כלשהו בעוד 5 שנים או 10 שנים? האם מישהו יודע לחזות את גובה ריבית הפריים בעוד 12 שנה?
אם המדד אליהם צמודים התשלומים על פי לוחות הסילוקין יעלה יותר משיעלה השכר, עלול להיווצר קושי בהחזר המשכנתה. 

בגורמים הקודמים שצוינו לעיל, הייתה למשפחה שליטה מסוימת. במדדים אליהם צמודה המשכנתה אין למשפחה שליטה כלשהי. הם נקבעים לפי גורמים כלכליים המשפיעים על המשק הישראלי.

גורמים הקושרים במצב הכלכלי במדינת ישראל
לא אתיימר לנתח בפוסט את הנושא המורכב הזה. ברור שהם עלולים להשפיע על המשכנתה של משפחה, באופן עקיף. ברור שלא ניתן לחזות אותם לטווח של 15-20 שנה. 

גורמים כאלה יכולים לגרום לעלייה בשכר ומה שיותר רלוונטי לענייננו לירידה בשכר ובהכנסות אחרות של משפחה (קצבת ילדים, למשל).
דוגמה נוספת: גורמים כאלה יכולים להביא לעלייה או ירידה בקרנו של מקצוע זה או מקצוע אחר ובעקיפין להקטין או להגדיל את שכרם של העוסקים בו. הם גם יכולים להשפיע על היכולת למצוא עבודה באותו מקצוע. 

גורמים כאלה עשויים להשפיע על מדדים אליהם צמודה משכנתה, על עלות אפשרות לפרוס את המשכנתה ליותר שנים או לפחות שנים ועל מכלול נושאים נוספים שיש קשר בינם לבין גובה המשכנתה שנשלם.
אף אחד לא יכול לחזות אותם בוודאות לטווח של 15-20 שנה קדימה.

גורמים הקשורים בכלכלה העולמית הגלובלית
בעולם הגלובלי כלכלת ישראל, בדומה לכלכלת מדינות אחרות, תלויה במה שמתרחש במדינות אחרות.
מי שמייצא או מייבא, תלוי במצבן הכלכלי של מדינות אחרות.
מי שעובד במפעל או מייצר מוצר, תלוי במה שקורה במדינות באותו ענף במדינות אחרות. כך למשל אם אתה פועל ייצור בטקסטיל ייתכן שהעובדה, שפועל בסין, בפיליפינים או במקסיקו מוכן להסתפק בשכר נמוך בהרבה, תביא לסגירת המפעל בו אתה עובד ולפיטוריך.

מלחמות או משברים פוליטיים עלולים להשפיע גם על מדינות אחרות.
בסיכומו של דבר ההשפעה של הכלכלה הגלובלית על כלכלת ישראל, עלולה לבוא לידי ביטוי גם במשכנתה שלכם.

הקשר בין המשכנתה שלכם למשבר כלכלי בסין
עכשיו אנחנו יכולים לחזור לרישא של הפוסט.
כמדינה ענקית וככלכלה השנייה בגודלה בעולם, אין ספק שלסין השפעה גדולה על הכלכלה העולמית.

משבר יבוא לידי ביטוי בכל העולם גם בישראל. משבר בישראל ישפיע במגוון רחב של דרכים על המשכנתה שלכם, קרוב לוודאי בכיוון של הגדלת הקושי לשלם אותה.

כיצד מתמודדים עם הסיכונים ועם אי-הוודאות?
התשובה השכיחה היא: בת יענה, כלומר: לא יודעים מה הם ולכן לא מתמודדים. 
כפי שהבנתם מקריאת הפסקאות הקודמות, גם מי שמעוניין להתמודד, יתקשה להעריך באופן סביר את מה שיתרחש בעוד עשור או יותר.

דרכי ההתמודדות הבסיסיות הן:

1. בחירה מושכלת של משכנתאות זולות יחסית
אפשר להוזיל תשלומים על משכנתאות באופן משמעותי, אבל צריך להיזהר מהוזלה לטווח קצר, שאולי תגרום לעלויות גבוהות בעתיד.

2. חלוקת הסיכונים באמצעות תמהיל משכנתאות הצמודות למדדים שונים.

3. בחירת משכנתאות ללא קנסות כבדים על פירעון מוקדם, מה שיכול לאפשר מיחזור, כלומר: החזרת משכנתה ולקיחת משכנתה אחרת בתנאים טובים יותר או מתאימים יותר. מתאימים יותר, עשוי לייצג מצבים בהם ניתן לקצר את משך התשלום ולחסוך בעלויות ריבית בגלל שיפור במצב הכלכלי או לפרוס לתקופה ארוכה יותר, במקרה של משבר כלכלי משפחתי.
כמובן שעל מנת למחזר צריך לבצע בדיקה אחת למספר שנים, על מנת לדעת מה השתנה בדפוסי העלויות של משכנתאות שונות ובמצבה הכלכלי של המשפחה. 

4. להיות שונא סיכונים 
במשך שנים בנקים רבים לא קרסו, רק משום שנקטו במדיניות Risk Averse. בעברית פירוש המושג: מדיניות שמרנית המקטינה את הסיכונים לפעמים גם במחיר של הקטנת הסיכויים להרוויח יותר.

בגלל הסיכון הגבוה הנובע ממשך הזמן הארוך של תשלום המשכנתה, ואי הוודאות בקבלת ההחלטה, רצוי להקטין את רמת הסיכון, כלומר: להקטין את סכום המשכנתה שלוקחים ולא לקחת סכום גבוה מדי ולחשוב ש"יהיה בסדר".

אם הסכום המופחת, ביחד עם סכומים ממקורות אחרים אינו מספיק לרכישת דירת חלומותיכם, ייתכן שתצטרכו להסתפק בפחות (דירה פחות טובה או דירה בעיר זולה יותר).

אם הסכום אינו מספיק גם לרכישת דירה מתאימה, שהיא פחות מהחלום, רכשו דירה אחרת ותשכירו אותה, כשבינתיים אתם מתגוררים בשכירות.

אם גם לזה הכסף לא מספיק, התגוררו בשכירות וחסכו ו/או חכו להזדמנות (למשל: ירידה דרסטית במחירי הדירות או עלייה גדולה במשאבים הכספיים שברשותכם).

נקודת המבט שלי
אינני נוהג להתמקד במשכנתה בלבד, אלא מעדיף לראות את התמונה הכלכלית הכוללת של משפחה. אפשר לראות את התמונה באמצעות תהליך ייעוץ/אימון מלא או באמצעות טסט (שם שלי לתהליך מקוצר וזול, המקביל במידה מסוימת לטסט לרכב).

לפני שהולכים לקבל החלטה כל כך משמעותית, לכל כך הרבה זמן ועם כל כך הרבה סיכונים, חשוב לבחון היבטים כלכליים משפחתיים אחרים, שעשויה להיות להם השפעה גדולה על ההחלטה בנושא משכנתה.

פוסט זה אינו תחליף לייעוץ של מומחים מקצועיים. אין להסתמך על הכתוב בו בלי לבדוק באופן פרטני את נכונות המידע לגבי אותו מקרה ספציפי. 

מי שמעוניין בייעוץ ממני מוזמן להתקשר לטלפון 054-4480616 או לדוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com



יום שבת, 27 ביולי 2013

מדגסקר: ללא תשתיות ללא תכנון

כל הזכויות על התמונה שמורות ל: גדעון סרט

איזו עיר היא העיר הכי בלתי מתוכננת בה ביקרתי? ללא ספק אנטננריבו בירת מדגסקר, המכונה בפי המקומיים טנה.
העיר היא אוסף כפרים שחוברו יחדיו. בצמוד לרחובות מרכזיים בעיר רואים בקתות עץ של מקומיים, שדות אורז מוצפים, ילדים יחפים, תרנגולות ואפרוחים משוטטים ועדרי זבו

יש גם רבעים עירוניים יותר ובתים של ממש, שבנו הצרפתים או זרים אחרים וארמונות מלוכה דלים למדי. הארמון הבולט ביותר (ארמון המלכה) נישא על ראש גבעה. לרוע המזל, שריפה שהתרחשה בו לפני מספר שנים לא קטן, כילתה את תכולתו וביקורי תיירים בו נפסקו עד לשיקומו ושחזרו. תהליך השיקום מנוהל בזמן מדגסקרי, כלומר: תאריכי ביצוע פרויקט השיקום, נדחים בעקביות. 

הוסיפו כיכר מרכזית, סביבה נוסעים כלי רכב. רק שאף אחד לא חשב איזה פקקי תנועה זה ייצור. 
ברחובות הצרים והתוססים, מסתובבים מקומיים בכל שעות היום (יצאנו בדרכנו לכיוון שדה התעופה לפני 5:00 בבוקר וראינו אנשים רבים ברחוב). היות ואין אפשרות להשאיר ילדים קטנים לבד, הם מסתובבים ביחד עם ההורים. הרחובות עמוסים בדוכני מזון, דוכני עבודות יד  וחנויות בעיקר לשימוש המקומיים. 

בפקקי התנועה תראו מכוניות, אופנועים, אופניים, מעין ריקשות מקומיות ועגלות רתומות לזבו. 
בארץ, אם רואים מכוניות דומות, בדרך כלל יש עליהן שלט: רכב אספנות. המבוגרים שבינינו, אולי זוכרים מכונית צרפתית בשם: דה-שבו, שבשנות ה 70 של המאה הקודמת נראתה בארץ. באנטננריבו ובמדגסקר כולה, מכוניות אלה עדיין על הכבישים. 

ללא תכנון
אנטננריבו היא דוגמה בולטת לחוסר תכנון, אבל לא היחידה. חוסר התכנון בישראל ובכלכלת המשפחה בישראל, מחוויר לעומת חוסר התכנון במדגסקר.

כבר כתבתי בפוסט קודם על לוחות זמנים לטיסות של Air Madagscar. כל קשר בינם לבין מועדי הטיסות הוא מקרי בלבד. 
לא רק המועדים לא ידועים. צפו להפתעות גם במסלול הטיסה. משום מה הטיסה שלנו לעיר דייגו (Diego) בצפון, שהייתה צריכה לעצור בדרך בנוסי ביי (Nusee Bay), טסה ישירות לדייגו ורק אחרי שהורידו את הנוסעים בדייגו, היא חזרה לנוסי ביי.

זה עוד כלום, לעומת הטיסה מאנטננריבו לפריז. היא האריכה את דרכה ועצרה בניגוד למתוכנן במרסיי. במרסיי, חיכו כל הנוסעים במשך יותר משעה וחצי בתוך המטוס, עד להמשך הטיסה לפריז. 
אחד התחומים הלא מתוכננים והלא מפותחים הוא התשתיות. בתחום התשתיות אעסוק מעט בפסקה הבאה. 

ללא תשתיות
נסיעה של 90 ק"מ על הכביש הראשי, מפורט דאופין (עיר מרכזית בדרום) לשמורת ברנטי (בשמורה יש חלק מתוכנן היטב: חווה פרטית של אזרח צרפתי, שבה יש מפעל תעשייתי, מלון ופעילות לשימור ומחקר למורים ובעלי חיים נוספים) אורכת כ 4 שעות. קטע זה הוא חלק מהכביש הראשי מעיר גדולה בדרום לבירה אנטננריבו.  

במדגסקר אין תשתית כבישים ראויה לשמה. המצב חמור עד כדי כך, שלא אחת קל יותר לסוע בדרכי עפר מאשר בכבישים.
מדוע נסיעה על הכביש הראשי היא במהירות ממוצעת של קצת יותר מ 20 קמ"ש? פשוט מאד, מאז שנתנו הצרפתים עצמאות למדגסקר בשנת 1960, אף גורם לא תיחזק את הכביש. הנהג צריך להאט למהירות נמוכה במיוחד על מנת לעקוף בורות שנוצרו בכביש.

לא ברור לי האם נעשה שימוש כלשהו, בתשתית הרכבות המועטה: פסים ראיתי. רכבות לא ראיתי. 

הביוב זורם חופשי. בבתים רבים (ובוודאי כמעט בכל הבקתות) אין מים זורמים. קצת מפתיע, למדינה כל כך עשירה במים. 
הפתרון באנטננריבו: ברז שכונתי ברחוב. במקום ללכת לבאר, התושבים הולכים למלא ג'ריקנים ודליים מהברז השכונתי. 

באזורים הכפריים, הולכים לנהר. מהנהר לוקחים מים לשתייה. בנהר גם מתרחצים ומכבסים, נותנים לחיות הבית לשתות, שטים בסירות ולפעמים גם זורקים לתוכו פסולת.

חשמל יש רק בחלק מהבתים. במקומות שאין, משתמשים באמצעים חליפיים (מדורות, נרות, פנסים) או פשוט הולכים לישון עם החשיכה וקמים עם אור יום ראשון.

השורה התחתונה
קשה לי לראות את מדגסקר מתקדמת באופן משמעותי ללא הקמת תשתיות.
קשה לי לראות הקמת תשתיות ללא תכנון.

פוסטים נוספים על מדגסקר
שלושה מושגי יסוד בכלכלת המשפחה במדגסקר
מדגסקר: כולם רוצים לשרוד
כלכלת המשפחה במדגסקר: עוני ופוטנציאל



יום חמישי, 25 ביולי 2013

מדגסקר: כולם רוצים לשרוד

בעלי חיים (כולל בני אדם) וצמחים רוצים לשרוד, חברות עסקיות רוצות לשרוד ומדינות רוצות לשרוד. גם בהיבט הכלכלי יש משפחות הרוצות לשרוד.

לא אתייחס בפוסט זה להישרדות של חברות עסקיות. מי שמתעניין בנושא זה, מוזמן לקרוא סדרת פוסטים בבלוג שלי העוסק במחשבים ובמערכות מידע
בסדרת הפוסטים הקרויה Vendors Survival, אני מתייחס בכל פוסט לחברה אחת ושואל האם תשרוד למשך 10 שנים לפחות.
בחרתי דווקא חברות מובילות וחברות בעלות שם מתחום המחשוב, כגון: Microsoft, Apple, Google, HP, EMC ו SUN.

הישרדות צמחים
כל הזכויות על התמונה שמורות ל: גדעון סרט

צמחים מתחרים עם צמחים אחרים ועם צמחים בני סוגם על משאבים הנדרשים לקיומם. הם צריכים להגן על עצמם גם מפני בעלי חיים. האבולוציה עוזרת למתאימים יותר לשרוד.
במדגסקר, שהיא המקור לכ 70% ממיני הצמחים, אפשר לראות צמחים הנאבקים על קיומם ביערות באמצעים שונים: צמחים המטפסים על עצים, צמח שחלקו המונח על הקרקע דומה לסלע קטן ועוד. 

במדגסקר, כמו גם במקומות אחרים, האויב הקשה ביותר של הצמחים הם בני האדם בכלל והקולוניליסטים בפרט. אלה מרוקנים את הארצות שבשליטתן מהמשאבים הטבעיים, כולל עצים וצמחים אחרים.

במקרה של מדגסקר מדובר בכובשים הצרפתים. הצרפתים וגם המקומיים גדעו כ 90% מהיערות באי. הצרפתים גדעו במיוחד עצים יקרים והמקומיים, לפעמים בעזרת הכובשים, ביערו שטחי יער לצורך הוספת שטחים חקלאיים.
רק מאוחר יותר שוקמו ונטעו מחדש חלק מהיערות.
האדם הפר את האיזון הטבעי גם באמצעות ייבוא מיני עצים מארצו אחרות. אלה מתחרים עם העצים המקומיים על משאבים.
המקומיים העדיפו במיוחד עצי אקליפטוס

הסיבה להעדפת עצי האקליפטוס היא, שהם צומחים מהר. המקומיים משתמשים בעצים להכנת פחמים או לשריפה לצורך חימום (מזון, חומרים ב"תעשייה" המקומית וכנראה גם חימום הבקתות במקומות מסוימים ובמועדים מסוימים, בהם לא הייתי בזמן ביקורי באי).

התוצאה היא שבגלל הכורח הכלכלי של המלגשים עצים מקומיים אנדמיים שצומחים לאט עומדים בפני הכחדה.

הישרדות בעלי חיים

כל הזכויות על התמונה שמורות ל: גדעון סרט
באיים כמו מדגסקר (גם ניו-זילנד ואיסלנד ואיים נוספים) בהם אין טורפים משמעותיים, נוצר איזון המבוסס על כך. הטורף המשמעותי הגדול היחידי הוא הפוסה. הפוסה היא חיה הדומה למשפחת החתוליים, הקטנה יותר מנמר למשל. היא מצטיינת בטיפוס מהיר על עצים וניזונה בעיקר מקיפופים, כלומר: במדגסקר למורים
ללמורים גדולים דוגמת האינדרי-אינדרי (הלמור המזמר) היא אינה מהווה איום של ממש, משום שאינה יכולה לטרוף אותם. 

אם תרצו לקרוא על מה שקורה כאשר מופר האיזון, אני ממליץ לכם לקרוא את ספרו של דוגלאס אדמס Last chance to see. אדמס ידוע יותר כמחבר ספרי פולחן של מדע בדיוני מסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. לדעת אדמס, ספר זה שנכתב ביחד עם הביולוג Mark Carwardine  הוא ספרו הטוב ביותר. 
בספר זה, העוסק במסע בעקבות בעלי חיים על סף ההכחדה, תוכלו לראות כיצד כמעט נעלם, מין של תוכים ייחודי לניו זילנד, כאשר הגיעו לאי טורפים חדשים שלא ידע להתגונן  מפניהם.

במדגסקר שרדו בעלי חיים רבים שהם אנדמיים לאי. האי שניתק מאפריקה ובני האדם הגיעו אליו מאוחר יחסית, שמר על מגוון בעלי חיים ייחודיים. הבולטים בהם הם מספר רב של מיני למורים. באפריקה לא שרדו הלמורים בגלל התחרות עם קופים, שהיו מפותחים מהם.
במדגסקר לא התפתחו קופים והלמורים שרדו.

גם במדגסקר מפר האיזון העיקרי הוא האדם. האדם ייבא בעלי חיים שהפרו את האיזון, כמו חתולי בית, הטורפים טנריקים (בעל חיים דומה לקיפוד, אך ללא מחטים בולטות) ובעלי חיים קטנים אחרים.
האדם גם עקר יערות שהוו מרחב מחיה לחיות.

נזק מהותי לחיות שגרם האדם הוא בציד. המקומיים, שרוצים לשרוד צדים חיות למאכל. הכובשים, עושים זאת גם לצורך שעשוע ולמכירת חלקים מהחיות.  


תיירות טבע: איום ומגן
למדגסקר, בעלת המגוון הרב והייחודי של בעלי חיים וצמחים, פוטנציאל אדיר לתיירות טבע. הפוטנציאל לא מנוצל ומספר התיירים קטן.

כאשר יש תיירות טבע נפגעות החיות, למשל: בגלל סלילת כבישים ודרכי עפר ובגלל נוכחות תיירים בשטח המפריעה את שגרת חייהן של החיות.

מסתבר שזה כנראה הרע במיעוטו. תיירים גם מבטיחים פרנסה למדריכים מקומיים, מלונות מקומיים, מסעדות, חברות המשכירות כלי רכב (במדגסקר זה נדיר), חברות המארגנות טיולים, מופעי פולקלור וכיו"ב. 
כשיש יותר פרנסה מתיירות צדים פחות חיות למאכל.
כשיש יותר פרנסה מתיירות, שומרים יותר על היערות ואתרי טבע, על מנת שלתיירים יהיה מה לראות. לפעמים משקמים ונוטעים יערות נוספים.

הישרדות כלכלית של משפחות
בכל מקום משפחות צריכות להישרדותן הכלכלית. אני מתפרנס מעזרה למשפחות על מנת שינהלו טוב יותר את כלכלתן ויבטיחו לעצמן הישרדות (ובלא מעט מקרים גם צמיחה והגשמת חלומות) במובן הכלכלי. במדגסקר זה קשה יותר

מדגסקר היא מדינה ענייה עם שיעור ילודה גבוה (כ 50% מהאוכלוסייה מתחת לגיל 15). למרבית המשפחות אין ביטחון כלכלי-תעסוקתי לטווח ארוך. מרבית האוכלוסייה, מתגוררת בבקתות עץ ופח, שבנו לעצמם. השכר נמוך ביותר במושגים מערביים. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, מדובר בשכר של כ 100,000 ארי-ארי לחודש, כ 1.5-2 דולר ליום. 

פרנסה מחקלאות ומדייג, תלויה במזג האוויר ובשיטות העבודה.
שיטות העבודה במדגסקר פרימיטיביות. אין כמעט מכונות חקלאיות, כך שכמעט כל העבודה היא ידנית או בעזרת זבו.  

ביטוח בריאות יש רק לעובדי מדינה ולעובדי כמה חברות גדולות, כך שכל מחלה קשה או פציעה קשה היא אסון כלכלי.
פנסיה? לגבי רוב האוכלוסייה אין מושג כזה.

מספר התיירים, ירד לפחות מ 45,000 בשנה, כך שגם מתיירות קשה להתפרנס.

התעשייה היא בעיקר כריית מחצבים ועיבוד פשוט של צמחים: וניל, קקאו, קפה, צמחי בושם וכיו"ב.

ראינו "מפעל" נציץ, שהכרייה והמיון נעשים באמצעות עבודה ידנית פשוטה.
מפעל ייצור תמצית בושם מעץ ה Yilang-Yilang, הוא אוסף של כחמישה-שישה דוודים מחוממים באמצעות שריפת גזרי עץ והאדים זורמים בהם דרך פרחי ה Yilang-Yilang שמעליהם.

לא פלא, שרבים מהמקומיים הולכים יחפים ועם חולצות קרועות. לא פלא שכפי שציינתי בפוסט קודם, ילדים רצים אחרי זרים ומבקשים שיתנו להם משהו (מסוכריה ועד כסף).




   

יום שבת, 20 ביולי 2013

שלושה מושגי יסוד בכלכלת המשפחה במדגסקר

בפוסט הקודם: כלכלת המשפחה במדגסקר: עוני ופוטנציאל, הצגתי בתמציתיות את הרקע הכלכלי, היסטורי וגיאוגרפי של מדגסקר.

בפוסט זה ארחיב על שלושה מושגי יסוד בכלכלת המשפחה באי זה.

1. אורז
מקור התמונה: ויקיפדיה

אורז הוא המזון הבסיסי במדגסקר. הם אוכלים אורז בשלוש ארוחות: בוקר, צהריים וערב. 
ייתכן  שמקור דפוס זה הוא במהגרים הראשונים למדגסקר, שהגיעו מאינדונזיה
כמו במקומות אחרים במזרח הרחוק, גם באינדונזיה אורז הוא מזון עיקרי.

במדגסקר אוכלים גם פירות טרופיים ואחרים הגדלים בשפע, דגים ופירות ים, קאסבה (צמח מזין וזול שמקורו בדרום-אמריקה), בשר ועוף, אבל אורז הוא המזון המהותי. 

במקומות רבים ניתן לראות שדות אורז מוצפים במים.
מדגסקר היא גם יצואנית וגם יבואנית של אורז. היא מייצאת אורז מזנים טובים ומייבאת אורז טוב פחות במחירים זולים יותר. 

בדוכנים בשוק מוכרים סוגים רבים של אורז. ניתן לראות שם גם עוגות אורז גדולות.
המקומיות מייצרות קמח אורז באמצעות דפיקה במכשיר עץ על גרגרי אורז בתוך כלי.

חשיבותו של האורז באה לידי ביטוי גם בשפה המלגשית.
מרחק נמדד ביחידות של בישול אורז במקום בקילומטרים
כלומר: המרחק שעובר אדם ממוצע בהליכה ברגל בזמן שלוקח לאורז להתבשל.

גם זמן נמדד ביחידות של בישול אורז ולא בשעות, דקות ושניות.
את סיר האורז מבשלים על מדורת עצים. הזמן הלוקח לו להתבשל הוא כשעה. 

2. זבו (Zebo)
מקור התמונה: ויקיפדיה

זבו (בתמונה לעיל) הוא פר או שור מקומי בעל דבשת. בוודאי לא יפתיע אתכם שזבו רתום לעגלה משמש כאמצעי תחבורה. לא תופתעו לשמוע שהוא מסייע בביצוע עבודות חקלאיות (למשל: להפיכת האדמה לצורך הכנה לזריעה). 

הזבו מהווה גם חלק מהתפריט המקומי (לזרים, למי שיכול להרשות לעצמו ובאירועים מיוחדים).

אולי תופתעו לקרוא את השימושים הנוספים והחשובים של הזבו.

תכנית חיסכון
במדגסקר, בדומה לחלק ממדינות אפריקה, ליותר ממחצית האוכלוסייה אין חשבון בנק. אין שם כמעט נכסי דלא ניידיי להשקעה: אין משמעות כלכלית לרכישת דירה להשקעה כאשר כמעט כל אחד בונה לעצמו את בקתת העץ שלו ומספר הבתים והדירות אינו גדול. 
חוץ מזה, רק מעטים יכולים להרשות לעצמם מבחינה כלכלית לרכוש דירה.  

המצב שבו למרבית האוכלוסייה, בחלק ממדינות אפריקה, אין חשבון בנק, גורם להתפתחויות מרתקות

בחזרה למדגסקר. תושבים באזורים חקלאיים מגדילים את עדרי הזבו שלהם כאמצעי חיסכון במקום השקעה בבורסה או בפיקדון או בתכנית חיסכון
בהשקעה בזבו כמו בהשקעה בדירה יש סיכונים כגון: מחלות ותמותה של זבו, שוד או גניבה (שוד שכיח בעיקר בשבט מסוים במערב האי). את הסיכונים צריך לנהל (למשל: שומרים עם נשק על עדר זבו גדול).

נישואים
רבים מבני מדגסקר בערים בוחרים, לחיות ביחד "ללא חופה וקידושין" (במובנם הנוצרי, מוסלמי או במונחי דתות מקומיות. אין נתונים סטטיסטיים על מדגסקר, אבל ההערכה היא שכ 40% או יותר נוצרים, 20%-40% מוסלמים והשאר שומרים על דתות פגניות. חלק מהתושבים מערבבים מספר דתות, מה שמקשה עוד יותר על הערכה מדויקת).

באזורים הכפריים, הבעל משלם להורי האישה בזבו (אחד או יותר המצורפים לעדר שלהם). בטקס החתונה, שוחטים זבו ואוכלים אותם. 
אם יש לך עדר זבו גדול, אתה יכול להרשות  לעצמך לשאת מספר נשים גדול (אין הגבלה חוקית).
התהליך הפוליגמי הוא תהליך מורכב והעקרונות המאפיינים אותו הם:

1. הבעל משלם בזבו להורי כל אישה 

2. הבעל בונה בקתה נפרדת לכל אישה

3. האישה האחרונה שנשא היא השליטה מבין הנשים.

4. כל אישה מנהלת את משק הבקתה שלה

5. חובה על הבעל להיות עם כל אחת מנשותיו לילה אחד לפחות בכל תקופת זמן (אם זיכרוני אינו מטעה אותי, אחת לשבועיים). כשהוא מפר חובה זו עליו לפצות את הורי האישה.
כך שמרבה נכסים מרבה דאגה וגם מרבה נשים מרבה דאגה.

קבורה
את המתים קוברים למשך שנתיים במקום ארעי. אחרי זה מוציאים את העצמות ומצרפים אותן לחלקת הקבר המשפחתית. בטקס לאחר שנתיים, גם שוחטים ואוכלים זבו. את קרני הזבו תוקעים באדמת חלקת הקבר המשפחתית, בצד דברים אחרים  המסמנים את הקבר.

אולי חברה קדישא יאמצו רעיון דומה, על מנת להתמודד עם המחסור בחלקות קבורה בארץ?

טקסים דתיים ומקומות קדושים
מקומות קדושים הם לפעמים עצי ענק. לפעמים עץ אחד של פיקוס בנגלי הופך לחורשה שלמה.
המקומיים מגיעים למקום הקדוש ומבקשים משאלה. כשהיא מתגשמת הם חוזרים אליו ותורמים כסף או חפצים המונחים שם. בנוסף לתרומות כספיות ותרומות חפצים, הם עשויים לשחוט זבו. אתם כבר יודעים (על פי הסעיף העוסק בקבורה) מה עושים אחרי זה עם הקרניים.      

3. מורה-מורה (Mura-Mura)
מדריכי השמורות המקומיים הם אשפים. כל אחד מהם עבר הכשרה להדרכה בשמורה ספציפית. 
הם מסוגלים לזהות בלילה חשוך ביער גשם טרופי, למור עכברי (סוג למור לילי, שגודלו דומה לגודלו של עכבר) על פי עיניו המנצנצות ממקום מחבואו בין ענפי אחד העצים. הם יכולים לבקש לעצור את הרכב, משום שזיהו על עץ מרוחק זיקית צבעונית גדולה או שממית קטנה.

שאלתי את אחד מהם איך אומרים מהר במלגשית. הוא חשב ארוכות, התלבט בין שתיים-שלוש מילים והשיב:  Hengzen. אני הייתי בר-מזל, אשתי שאלה מדריך אחר (בזמן אחר ובאופן בלתי תלוי) וקיבלה תשובה שהוא לא יודע.

לא היה צורך לשאול אותם כיצד אומרים: לאט במלגשית. זו המילה שהשימוש בה הוא השכיח ביותר מכל המילים במלגשית. ליתר ביטחון הם חוזרים עליה פעמיים ואומרים: Mura-Mura.

Mura-Mura היא יותר ממילה היא תפיסת עולם. מלגשים אינם ממהרים לשום מקום. כל דבר יכול לחכות. המשמעות של זמן שונה מהמשמעות שלו בתרבות שלנו

הארי, המדריך המקומי שליווה אותנו בעיר הבירה ובדרום, סיפר שמלגשי מאחר בממוצע בשעה לפגישה.

לא רק שהזמן הלא-מדויק נמדד בבישול אורז ולא בדקות, מלגשי חייב להגיד שלום לכל מי שהוא פוגש בדרכו לפגישה (בין אם הוא מכיר אותו ובין אם לא). הנימוס מחייב אותו גם לשוחח עם כל אדם אותו הוא פוגש. 
התוצאה: שעת ההגעה של מלגשי לפגישה היא פונקציה של מספר האנשים שפגש בדרך ושל נימוסיו.

לך תבנה כך מדינה. לך תבנה כך כלכלה. 

זה מה שקורה למשל בטיסות מקומיות של חברת Air Madagascar.
לעולם לא תדע האם הטיסה, שצריכה לצאת בשעה 9:00 בבוקר, תצא ב 9:00 בבוקר, בצהרי היום או בשעה 20:00 בערב (אני מדבר מניסיון אישי ביום האחרון במדגסקר ובטיסה נוספת במהלך השהות שם וכמובן גם מניסיונם העשיר יותר של אחרים). 

כפי שסיכם בעל המלון שבו שהינו ביום האחרון בעיר Nusee Bay, בשיחה עם מדריך הטיול הישראלי שלנו (שביקש ממנו להאריך את שהותנו במלון במספר שעות, תמורת תשלום נוסף, כשהטיסה של 9:00 בבוקר נדחתה מספר פעמים): "אני לא אשם. אתה לא אשם. Air Madagascar  אשמים. שנינו מפסידים." 






יום חמישי, 18 ביולי 2013

כלכלת המשפחה במדגסקר: עוני ופוטנציאל




כל הזכויות על התמונה שמורות ל: גדעון סרט

כלכלת המשפחה במדינה כלשהי, אינה מנותקת ממאפיינים כלכליים, תרבותיים וחברתיים של אותה מדינה. כשחזרתי מטיול בבהוטן הצגתי את הרקע הכלכלי של המדינה. לפני מספר ימים חזרתי ממדגסקר. בפוסט זה אציג באופן דומה את הרקע של מדינה זו.

עניים
כפי שניתן לראות בתמונה לעיל, שצילם גדעון סרט (שהשתתף באותו טיול של חברת אקו בו השתתפתי), רבים מתושביה של מדגסקר עניים.

הם מתגוררים בבקתות מעץ או מעץ בשילוב פח דק (פחות עניים בונים את רצפת הבית ולפעמים גם חלק מהקירות ממלט ואבנים).
כמו הילדות בתמונה, חלקם יחפים. יש כאלה שבגדיהם קרועים.
ברוב המקרים, אין בבקתות חשמל או מים זורמים. בחלק מהמקרים, יש ברז אזורי, שהתושבים מגיעים אליו על מנת למלא דליים לשימוש בביתם.
חימום מתבצע באמצעות שריפת עצים או פחמים. זו גם הסיבה שהמטבח הוא בקתה נפרדת: אם יישרף שלא יישרף ה"בית" כלו. 

באזורים הכפריים רצו אחרינו ילדים וביקשו במלגשית מעורבת בצרפתית (צרפתית היא שפת הלימוד בבתי הספר במדגסקר): Vaza (כינוי ללבנים במלגשית, שפירושו כאלה שעורם מתקלף בשמש) ומילה נוספת המתארת את מה שהם מבקשים לקבל מה Vaza.
הבקשה השכיחה היא Vaza bonbon,שפירושה: זר תן לי סוכריה.
הם מבקשים גם כל דבר אחר: כסף, מעיל גשם שהזר מחזיק, חולצה וכיו"ב. 
הם ייקחו כל מה שנותנים להם. כך למשל אספתי קלמנטינה שנשרה מעץ בשמורת טבע, על מנת לתת אותה ללמור. לא פגשתי אף למור. נתתי אותה לילדה בכפר הסמוך, שמיהרה לאכול אותה.

למרות העוני, רוב המקומיים אינם מרמים ואינם גונבים (למעט בעיר הבירה אנטננריבו או טאנה בלשון המקומיים).

רקע בסיסי
מדגסקר הוא האי הרביעי בגודלו בעולם. האי ומספר איים קטנים, השייכים למדינה, נמצאים באוקיינוס ההודי קרוב למוזמביק
מפליא, שלמרות הקירבה לחופי אפריקה, האי לא היה מאוכלס בבני אדם עד המאה הרביעית לספירה. 

עוד יותר מפליא שהמתיישבים הראשונים הגיעו דווקא מהאי קלימנטן שבאינדונזיה הרחוקה. אחריהם הגיעו אנשים ממקומות קרובים יותר, בעיקר מאפריקה.
האוכלוסיות התערבבו זאת בזאת, כך שניתן לראות שחורי עור מלוכסני עיניים.
נוצרו כשמונה שבטים או תתי-תרבויות שונים זה מזה.

האירופאים הראשונים שהגיעו למדגסקר היו פורטגזים: דיאגו וסוארז על שמם קרויה עיר בצפון מדגסקר. 
הצרפתים היו אלה ששלטו במדינה החל מאמצע המאה ה-19 למעט תקופה קצרה, שבה הבריטים שלטו בחלק מהאי. ב 26 ביוני 1960 קיבלה מדגסקר עצמאות. 

במדגסקר חיים יותר מ 22 מיליון תושבים (אף אחד לא יודע בדיוק כמה, משום שאין נתונים סטטיסטיים אמינים).
מספר הילדים במשפחה גבוה. צריך להביא בחשבון שיש גם ילדים מחוץ למשפחה. נערות בנות 15 או 16 נוהגות ללדת, ללא נישואים. ההורים של הנערה/האם מגדלים את התינוק. 

80% מהאוכלוסייה עוסקים בחקלאות. זהו סימן מובהק למדינה ענייה ולא מפותחת. מרבית העבודה החקלאית מבוצעת בידיים. את מספר הטרקטורים, שראינו אפשר לספור בשתי אצבעות. הם חורשים באמצעות זבו (פר מקומי עם דבשת).
מדגסקר שולטת בשוק הוניל העולמי. ראיתי נתונים על פיהם היא מספקת 70% או 80% מהוניל בעולם. 
היא מייצאת גם קפה, קקאו ופרחי Yilang-Yilang המעובדים במפעלים מקומיים לתמצית המהווה בסיס לתעשיית הבשמים בצרפת. 

כמעט ואין תעשייה. אם כבר יש תעשייה, זו תעשייה פרימיטיבית.
מספר התיירים הוא רק כ 40,000 בשנה.

 פוטנציאל גבוה
למדינה פוטנציאל גבוה, שאינו מנוצל:

1. אקלים נוח באזורים רבים
2. כמות משקעים גבוהה - מדריכים מקומיים, דיברו על 600 מ"מ גשם באזור מדברי (יותר מ 2,000 מ"מ באזורים גשומים). לא מעט ארצות שבהן מדבריות, היו שמחות לקבל כמות משקעים כזו במדבריות שלהן. בנוסף לכך יש גם נהרות ואגמים עתירי מים.
3. שפע של צמחייה
4. מגוון רחב של צמחים ובעלי חיים אנדמיים (ייחודיים למדגסקר). עשויים להוות בסיס לתיירות טבע.
5. מחצבים רבים: אורניום, טיטניום, נציץ ועוד 
6. חופי ים יפהפים המתאימים לתיירות נופש ולדייג

בפוסטים הבאים אנסה להתייחס לפער הגדול בין המצב הקיים ובין מצבים אפשריים טובים בהרבה.


הטיה קוגניטיבית: הטיית החוכמה לאחר מעשה

  כמו פוסטים קודמים גם פוסט זה עוסק בהטייה קוגניטיבית המפורטת בספרו של פרופ' דניאל כהנמן   ז"ל  "לחשוב מהר לחשוב לאט" , ג...