‏הצגת רשומות עם תוויות פרסומות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרסומות. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 10 במרץ 2017

זמן הבלוגרים

בשנה האחרונה פנו אלי פעמיים מאתר בלוגרים ושאלו אותי האם אני מוכן לכתוב פוסט על נושא מסוים.
בשני המקרים הסכמתי.
התוצאות היו הפוסטים הבאים:



גם חברת הסארטאפ Finupp הזמינה אותי לכתוב פוסטים בבלוג שלה.
לאחרונה נעשתה אלי פניה נוספת מחברת סטארטאפ, שקרוב לודאי תביא לפרסום תכנים שאכתוב בהקשר מסוים של כלכלת המשפחה.

Win-Win ואולי עוד Win
כמעט תמיד פניה אל בלוגר לפרסום פוסט על נושא מסוים עשויה להיות Win-Win, כלומר: שני הצדדים מרוויחים.
קחו לדוגמה את הפוסט שכתבתי על פוליסת חיסכון קשת של מגדל.
הפוסט לא היה פוסט שמוכר את המוצר של מגדל. הוא תיאר כלי השקעה שנקרא פוליסת חיסכון או פוליסה פיננסית. הוצגו חסרונות ויתרונות של כלי זה בהשוואה לכלים אחרים, תוך הסתייגות שאיני יועץ מוסמך לשוק ההון ולא בהכרח הצגתי תמונה מלאה.
הוצגו מאפיינים של המוצר הספציפי של מגדל. ציינתי שגם חברות ביטוח אחרות מוכרות מוצרים כאלה ולא ביצעתי השוואה בין המוצרים.

מה הרוויחה חברת מגדל?
היא הרוויחה חשיפה של המוצר שלה שחלק גדול מהציבור לא היה מודע לקיומו.
מי שלא יתעיף ויגיע לפסקה: "תוכן פרסומי או תוכן אוביקטיבי?" יבין את היתרון של פוסט לא מוטה שלי או של בלוגר אחר בהשוואה לפרסומת של חברת מגדל.
יש כאלה שיבינו את זה גם בלי להגיע לפסקה הנ"ל.

מה אני הרווחתי?
הרווחתי חשיפה גדולה יותר של הבלוג שלי ושל השירותים שלי. חברת מגדל צרפה קישורים לפוסטים של בלוגרים שכתבו על המוצר שלה. יש קוראים באתר של מגדל שלא היו מגיעים לפוסטים בבלוג שלי.
הרווחתי דבר נוסף. כשאני יועץ אני מעונין שלקוחות שלי ולקוחות פוטנציאליים שלי יפיקו תועלת מהייעוץ או לחילופין מהידע שלי.
משפחות נחשפו לא רק לידע המקצועי שלי, אלא גם למוצר השקעה שלא הכירו קודם.

אם הם יעשו את מה שהמלצתי ויבחנו את החלופה של רכישה של מוצר כזה מול מוצרי השקעה אחרים, ביחד עם מומחה בתחום, הם עשויים להיות בחלק מהמקרים ה"אולי עוד Win" בכותרת.

האם אפשר להתפרנס מכתיבת בלוג?
John Chow הוא בלוגר אמריקאי ממוצא סיני. Chow פרסם ספר אינטרנטי שכותרתו: 
Make Money Online With John Chow Dot Com.
Chow טוען שהוא מרוויח 27,000 דולר לחודש מבלוגינג ושכל אחד יכול לעשות את זה. לטענתו הוא מקדיש שעתיים ביום לעבודה כבלוגר. בספר הוא מלמד כיצד לעשות זאת.

קראתי. ניסיתי ולא הצלחתי. ההכנסות הישירות שלי מהבלוג הן רק מפרסומות של google. כמה מאות שקלים בשנה שנתיים.
סיבה מהותית לחוסר ההצלחה שלי לכך היא שהבלוגים שלי כתובים בעברית.

מגבלה חשובה של עברית היא מספר הקוראים. מספר הקוראים בבלוג הכתוב באנגלית, בסינית או בספרדית יהיה גדול בהרבה ממספר קוראי העברית.
מספר גדול בהרבה של קוראים מתורגם בשורה התחתונה להרבה יותר הכנסות.

בבלוגים בעברית אי אפשר להשתמש בכלל או אי אפשר להשתמש באופן אפקטיבי בכלים לקבלת הכנסות מהבלוג.
כך למשל, Amazon משלמת סנטים בודדים על כל רוכש ספר שמגיע באמצעות קישור מבלוג של משתמש רשום. הספרים שניתן לרכוש הם ספרים באנגלית. אני עצמי רכשתי ספרי ברידג' באנגלית ב-Amazon ואני יכול להמליץ גם לאחרים לעשות זאת.
בכמה פוסטים בבלוג שלי ברידג' שלא היכרתם המלצתי על ספרים מעולים. הבעיה היא שקהל הקוראים שלי בעברית כמעט ואינו רוכש ספרי ברידג' באנגלית.

בהחלט יתכן שיש לי הכנסות, לאו דווקא ישירות, מהבלוג. בעידן של היום אם אתה לא באינטנט אתה לא קיים.

האם מה שהכריע את הכף לזכותי בבחירת יועץ בייעוץ נקודתי שביצעתי בטכנולוגיית המידע (מחשבים) היה הפוסט שפרסמתי בבלוג שלי ועסק בדיוק בטכנולוגיה נשוא הייעוץ?

האם משפחות שהגיעו אלי לייעוץ בכלכלת המשפחה הגיעו אלי ולא למישהו אחר בגלל פוסט או פוסטים בבלוג שלי?

האם היו תלמידי ברידג' שהגיעו דווקא אלי בגלל הבלוג שלי או בגלל היותי עורך מדור הברידג' באתר JOKOPOST?

אין לי תשובה לשאלות אלה ולשאלה: האם יגיעו אלי לקוחות בעתיד בגלל בלוגים שאני כותב?

תוכן פרסומי או תוכן אוביקטיבי?
ההצפה המוגזמת בפרסומות בכל הערוצים (אינטרנט, טלפונים חכמים, טלוויזיה, רדיו, עיתונות ועוד) הופכת את הפרסומות לפחות אפקטיביות.
לפני מספר חודשים קראתי כתבה על צמצום הפרסום של Procter and Gamble ברשת החברתית Facebook. על פי הכתבה, החברה זו היא בעלת תקציב הפרסום הגדול ביותר מבין החברות בעולם.
הצמצום נבע מכך שהחברה הגיעה למסקנה שפרסום זה אינו מספיק אפקטיבי.

המגמה היא לעבור מפרסום תכנים שיווקיים מוטים לפרסום תכנים לא מוטים בעלי ערך.
קראו למשל מאמר של ענת ביין-ליבוביץ בגלובס: התוכן הוא המלך - אז מהם המחסומים שעוצרים את השוק?.
הטענה המרכזית במאמר בגלובס ובמאמרים נוספים בנושא היא, שחברות הבינו שתכנים מקצועיים לא מוטים מקדמים את העסקים שלהם יותר מפרסומות.
חברות מפרסמות באתרים שלהן בלוגים מקצועיים הנכתבים על ידי עובדיהן.
חברות  מכובדות בארצות הברית מפרסמות באתרים שלהן מאמרים, המנסים להיות אוביקטיביים, על מוצרים או חידושים של מתחרים ישירים שלהן.

על פי המאמר בגלובס, גם בישראל הולכים לאותו כיוון. לדעת מומחים, המרואינים בכתבה, אנחנו מפגרים אחרי ארצות הברית בשנתיים או יותר.
בישראל עדיין תראו בעיקר מאמרים מוטים לטובת החברה הכותבת את המאמר. כמו אנשים בפורים הבא עלינו לטובה בתחילת שבוע הבא, גם המאמרים האלה מתחפשים. הם "מתחפשים" למאמרים מקצועיים לא מוטים.

שעתם היפה של הבלוגרים
הפניות אלי ואל בלוגרים אחרים הן תחילתה של מגמה לכיוון של תוכן לא מוטה במקום פרסומות.
ברור שאיש מקצוע הכותב בלוג חשוד פחות בהטיות מעובד מקצועי של חברה.

נראה כאילו נוצרת הזדמנות לנקודות מפגש בין בלוגרים לחברות עסקיות שיניבו שיתופי פעולה מסוג Win-Win.




יום שני, 22 בדצמבר 2014

תרבות הצריכה נסדקת

בישראל, כמו במדינות קפיטליסטיות מפותחות אחרות, שלטת תרבות הצריכה. על פי הויקיפדיה: "תרבות הצריכה היא מערכת חברתית וכלכלית המעודדת צריכה של מוצרים ושירותים כערך מרכזי." 

לאחרונה אני נתקל ביותר מודלים לכלכלת משפחה בפרט ולכלכלה בכלל, שאינם תואמים את הדפוס של תרבות הצריכה. על שניים מהם אספר לכם בפוסטים הבאים. בפוסט זה אציג כמה מהבעיות שהופכות את תרבות הצריכה למעגל רע (vicious circle): ככל שצורכים יותר נעשה קשה יותר. הבעיה הבסיסית היא שצורכים לא רק את מה שצריכים, אלא גם את מה שלא באמת צריכים.

פרסומות
פרסומות הם המנוע של הצריכה. ככל שנוצף יותר בפרסומות, גדל הסיכוי שנקנה את המוצר שמפרסמים, אבל גם גדל הסיכוי שנקנה מוצרים שאולי לא היינו קונים.
מחקרים בארה"ב מגלים גידול עקבי בהוצאות הפרסום. אני מנחש שהמצב במדינות מערביות מפותחות, ובכלל זה ישראל, אינו שונה. 

שימו לב לכך שלא כל הפרסומות מכוונות למבוגרים: פרסומות רבות מכוונות דווקא לילדים, כולל ילדים צעירים במיוחד. הפרסום באינטרנט, חושף את הילדים עוד יותר לפרסומות, משום שהם מבלים חלק ניכר מזמנם במרשתת (השם העברי החדש לאינטרנט).

לחלק מהילדים חסרה היכולת להבחין בין מסע פרסום למציאות (גם לחלק מהמבוגרים, אבל אני מדבר גם על ילדים גילאי 5 או 6).
לילדים בגיל נמוך, חסרים כלים להערכת משמעות ההוצאה הכספית לרכישת המוצר (לצערי, גם לחלק מהמבוגרים).
כלים להעריך הוצאה ותמורה אולי חסרים להם, אבל ללחוץ על ההורים הם יודעים.

התוצאה היא גידול מתמיד ברכישת מוצרים ושירותים ובהתאם גם גידול בהוצאות.

מותגים
מותג היא חברה ידועה ובעלת מוניטין, הגובה יותר כסף עבור מוצר דומה למוצר שמוכרות המתחרות שלה. כך למשל חברת Apple היא מותג בתחום של טלפונים חכמים.

השאלות שלא תמיד שואלים היא: האם המוצר של חברת המותג טוב יותר? והאם הפער באיכות מצדיק את גובה הפער במחירים?
אם התשובה לשתי השאלות חיובית (לפעמים קשה לענות על השאלות כי אין תשובה ברורה וחד-משמעית) אולי מוצדק לקנות מותג (אם אתם יכולים להרשות לכם מבחינה כלכלית). במקרים רבים הקונה משלם יותר עבור השם של המותג בלבד. 

רכישת מותגים, ללא ערך מוסף למוצר, מגדילה את ההוצאות.

קונפורמיות חברתית
בתרבות צריכה קשה להימנע מרכישת מה שרוב האנשים סביבך קונים. אנשים יקנו דירות. יקנו אותן במרכז ויקנו דירות גדולות ממה שהם צריכים.

קל להגיד שקניתם לבן שלכם, בן ה-9, את הדור האחרון של מותג טלפון חכם, משום שחברים שלו קנו אותו ומשום שמעמדו החברתי עלול להיקבע על פי הטלפון שברשותו

הרבה יותר קשה להגיד לבן שמבקש את אותו טלפון, שלא תקנו לו אותו וזה יפעל לטובתו, אם ימצא דרך אחרת לשדרג את מעמדו החברתי.

רוב האנשים יטו לקונפורמיות חברתית שתחייב אותם להוציא יותר כסף על צריכה.

עבדות מודרנית
כשצורכים יותר ויותר בגלל תרבות צריכה, פרסומות, קונפורמיות ומיתוג, צריך יותר הכנסות. חלק מהאנשים משיגים אותן באמצעות יותר עבודה. יותר ויותר עבודה פירושה יותר שעות עבודה. המשמעות היא ויתור על עיסוקים אחרים, למשל: תחביבים או פעילות משותפת עם ילדים או בן/בת זוג.
תוסיפו לזה את הזמינות המתמדת בגלל טלפונים חכמים, ותראו אנשים, שכמעט כל זמנם מוקדש לעבודה.

חלק מהם רואים בזה עבדות. כמי שעבד (ועדיין עובד חלקית) בהייטק, שמעתי לא מעט אנשים העוסקים בתחום זה, המגדירים את מצבם כעבדות מודרנית. כל עבד קלאסי היה מאושר, לו היה מרוויח את מה שהם מרוויחים. בינינו, גם רבים שאינם עבדים היו שמחים להשתכר כמוהם.  

כשתפיסת העולם היא שמי שהולך הביתה בשעה 19:00 "עבד חצי יום", אלה שאינם יכולים להרשות לעצמם כל כך הרבה שעות עבודה נדחקים הצידה (למשל: אימהות ואבות לילדים קטנים).

שלא תטעו, מבחינת פריון עבודה ותוצרים, במקרים רבים עבודה של מספר רב של שעות ביום אינה אפקטיבית. 
בכלל, לטעמי עדיף במקצועות מסוימים להעריך עובד על פי תוצרי עבודתו ולא על פי מספר השעות שעבד. 

בחברת Google כנראה מבינים את זה. הם מאפשרים לעובדים לעבוד יום אחד בשבוע על איזה נושא שירצו ולהתנתק מעבודתם הרגילה.

כיועץ מחשוב, ראיתי כבר מצבים בהם כתבתי מסמכים טכנולוגיים, שהקדשתי לכל אחד 7 ימי עבודה. ליריב הפוליטי של המנהל שלי היו יותר משאבים: למסמך המציג עמדה מנוגדת, הקדיש בדרך כלל 3 חודשי עבודה של 3 עובדים + שעות של יועץ חיצוני. 
בדרך כלל המסמך שכתבתי, לא נפל מהמסמך של המתחרים.

השורה התחתונה: עבודה של יותר מדי שעות המוגדרת על ידי לא מעט עובדים כ"עבדות" היא יותר צורך של העובדים להגדיל את הכנסתם מאשר צורך של הארגון. 


יותר מדי אשראי
לא כל אחד יכול לעבוד יותר ולהרוויח יותר. בתרבות הצריכה גם אלה שאינם יכולים לעשות זאת, מוציאים יותר מדי כסף על צריכה. ברוב המקרים הפתרון שלהם לכיסוי ההוצאות הוא לקיחת אשראי (הלוואות, אוברדרפט וכיו"ב). 
קראו את הפוסט שכתבתי בנושא זה: הלוואות, הלוואות - יותר מדי הלוואות, ותבינו על מה אני מדבר.

התערערות המבנה המשפחתי
כשההורים עובדים יותר מדי שעות אין להם זמן להשקיע בזוגיות. התוצאה במקרים רבים היא גירושים. ברוב המקרים, הגירושים מרעים את מצבה הכלכלי של האישה ובהרבה מקרים, בלשון של המעטה, אינם מיטיבים את מצבו הכלכלי של הגבר.

הנזק במערכות היחסים הורים-ילדים עלול להיות חמור יותר. הילדים רואים בהורה דמות שתפקידה העיקרי לתת להם כסף ולקנות להם מוצרי צריכה (iPhone כבר אמרנו).

סיכום של מערכות הורים-ילדים בהקשר כזה תוכלו למצוא בפוסט: אבא כספומט. אימא בנקומטית. 

השורה התחתונה
הקשיים הרבים של משפחות ופרטים בודדים להתמודד עם תרבות הצריכה, סודקים אותה. רעיונות חלופיים או שינויים חלקיים במודל מתחילים לעלות ולזכות ברמה מסוימת של פופולריות.

טיסות ישירות בין בהוטן לישראל בפרספקטיבה בהוטנית רחבה

  בחנוכת נקדש בדהיסטי חדש בה השתתפתי. זכויות יוצרים: אבי רוזנטל לאחרונה התבשרנו על כך שבקרוב יהיו טיסות ישירות מבהוטן לישראל ובחזרה.    מדו...