קורונה: חל"ת או בבל"ת?

בנין המוסד לביטוח לאומי. מקור התמונה: ויקיפדיה

פוסט זה הוא הראשון בסדרה של פוסטים העוסקים בטיפול לא נכון במשבר הכלכלי בישראל בימי קורונה.

הפוסט עוסק בחל"ת שלא מרצון העובד. לכאורה, המודל הזה הוא מודל טוב: במקום לפטר עובדים מוציאים אותם לחל"ת ומחזירים אותם לעבודה כשהמצב משתפר. 
זהו לא סתם חל"ת אלא חל"ת שבו המוסד לביטוח לאומי משלם דמי אבטלה.  

אודה בטעותי גם אני חשבתי שזהו מודל טוב. במיוחד אחרי שקראתי מחקר של המוסד לביטוח לאומי. 
על פי המחקר, מדיניות דמי האבטלה (יש משקל גדול במדיניות להחלטה לתת דמי אבטלה ליוצאים לחל"ת) מיתנה באופן משמעותי את הגידול במדדי העוני והאי שיוויון בזמן המשבר. 

הבעיה היא שמתייחסים רק לשני פיתרונות בינריים: פיטורים או חל"ת. יש גם פיתרונות אחרים שחלקם כנראה מוצלחים יותר  מהוצאה לחל"ת בכפיה. 

את עיני פקחה צליל אברהם בפודקסט "חיות כיס" של "כאן 11". בפודקסט רואיינו מומחים. כותרת הפודקסט: ההחלטה ששברה את שוק העבודה. בין המומחים שהתנגדו למודל החל"ת היו כלכלן ממשרד האוצר ופרופסור למשפטים מאוניברסיטת חיפה. 

הבעיה העקרונית של חל"ת כפוי 

פרופסור מרדכי מירוני מהפקולטה למשפטים מאוניברסיטת חיפה הציג בפודקסט את הבעיה. 

עוד מלפני הקמת מדינת ישראל ועד למשבר הקורונה חופשה ללא תשלום (חל"ת) הייתה הטבה לעובד. העובד ביקש. המעביד היה יכול לאשר או לסרב לאשר. 

במשבר הקורונה נוצר תקדים: חל"ת הפך לכלי של המעסיק הרשאי להוציא עובדים לחל"ת כפוי על מנת לחסוך בהוצאות.  

עכשיו, כשאנחנו בגל השני של הקורונה או המשך הגל הראשון לאחר תקופת הפוגה, שוב מדברים על חל"ת כפוי. אולי זה יתרום לחידוד הטענה העקרונית הזו. 

למעביד קל יותר להוציא לחל"ת מאשר לפטר

למעביד הרבה יותר קל וזול להוציא לחל"ת מאשר לפטר. מדוע?

הליך שימוע

לפני פיטורים נדרש הליך שימוע שבו המעביד צריך להסביר מדוע פוטר העובד? העובד יכול להעלות טענות משלו מדוע לא צריך לפטר אותו?
אני יודע שברוב המקרים לא ישנו טענות העובד את התוצאה הסופית. בהחלט ייתכנו גם מקרים שמעביד קשוב במיוחד לא יפטר את העובד. אולי יפטר עובד אחר. אולי יפטר עובד אחד פחות.
אין הליך כזה בהוצאה לחל"ת.

תקופת הודעה מוקדמת

העובד ממשיך לעבוד באותה תקופה כשמלוא זכויותיו נשמרות. בדרך כלל מדובר בתקופה של חודש.

ישנם עובדים שאסור לפטר אותם בגלל מצבם

הדוגמה הקלאסית היא אישה בהריון. יש גם דוגמאות אחרות.

צריך לשלם לעובד

צריך לשלם לו על ימי מחלה או ימי חופשה שלא נוצלו. צריך לשלם לו פיצויי פיטורים.

עובד יכול לבקש את התערבות ועד העובדים

לא תמיד הועד יתערב. ברוב המקרים זה גם לא יעזור אבל זה עשוי להאריך את תהליך הפרידה בין עובד למעביד. 

למידע מעודכן מלא בנושא זה קראו באתר "כל זכות":
מדריך בנושא פיטורים.

השורה התחתונה: 
פיטורים הוא תהליך קשה יותר ויקר יותר עבור המעביד מאשר הוצאה לחל"ת

השלכות אחרות של פיטורים

לפיטורים עלולות להיות השלכות עקיפות קשות.

עובדים שפוטרו ייפגעו

עובד טוב ומסור שפוטר עלול להרגיש שזה לא מגיע לו. הוא עלול לפגוע במוניטין של הארגון כארגון שכדאי לעבוד בו.  
העובד עלול לשתף אחרים ברגשותיו ולהמליץ להם שלא לעבוד בארגון. 
עובד כזה עלול שלא להסכים לעבוד אצל אותו מעביד גם אם אחרי כמה שנים המעביד יפנה אליו ויציע לו עבודה.

השורה התחתונה: פיטורים עלולים להיות פרידה סופית. מחל"ת עשויים לחזור.

עובד שמפוטר עשוי לחפש מידית עבודה אחרת

ברור שכך ינהגו רוב המפוטרים. כאשר ימצא עבודה אחרת הוא כבר לא יהיה זמין להעסקה על ידי המעביד הקודם. עובד בחל"ת? בין הפונים אלי לייעוץ כלכלי בתקופה האחרונה היו כאלה שהוצאו לחל"ת. רובם לא חיפשו עבודה וחיכו לחזרה לעבודה. 

לחלקם ייעצתי לחפש עבודה זמנית. עבודה זמנית מאפשרת להם להאריך את תקופת קבלת דמי האבטלה מהמוסד לביטוח לאומי. הם מדווחים על עבודה זמנית ואינם מקבלים דמי אבטלה עבור אותם ימים (יש גם מודל נוסף של התחשבנות מול הביטוח הלאומי בעבודות זמניות). 
לא כולם ידעו בכלל שמותר להם לעבוד בעבודות זמניות בתקופת החל"ת. 

עובד בתקופת הודעה מוקדמת עלול להיות עובד לא יעיל

הוא יכול לא לרצות להתאמץ במיוחד בעבודה. במיוחד אם הוא מעורב בפרויקט לטווח ארוך.
הוא יתעסק בזמן עבודה בשיפוץ קורות החיים שלו, משלוח קורות החיים שלו, קביעת ראיונות עבודה והליכה לראיונות עבודה. 
נכון, אפשר לנכות ממנו את שעות היציאה לראיונות עבודה. לא סביר שהוא יבטל ראיון עבודה בגלל מטלת עבודה חשובה, כגון: פיתרון בעיה שלא נחזתה מראש. 

השפעה על עובדים אחרים ועל התרבות הארגונית

 בקריירה הארוכה והמגוונת שלי, שעדיין נמשכת על "אש קטנה" בגיל 69 ו"אש קטנה" עוד יותר בתקופת קורונה הייתי גם בארגונים שפיטרו עובדים. 

במקרה הקיצוני ארגון פיטר כשליש מהעובדים. 
התוצאה: שינוי מהותי בתרבות הארגונית של הארגון. עובדים איבדו את הביטחון התעסוקתי שלהם.

עובדים פחות שיתפו פעולה זה עם זה ונטו יותר לדאוג לעצמם. 
היו כאלה שחשבו שהם יהיו ברשימת הפיטורים הבאה. 
היו כאלה שהקדימו תרופה למכה ובחרו לעזוב ולעבוד בארגון יציב יותר שממעט בפיטורי עובדים, אם בכלל.
היו כאלה, כמוני למשל, שחשבו שהם יכולים לבדוק עבודה במקומות יציבים פחות, כולל עבודה כיועץ עצמאי. ממילא מקום העבודה יציב שהיה להם כבר אינו יציב.

פיטורים של שליש מהעובדים זה מקרה קיצון. סביר להניח שעומת התגובות של עובדים אחרים בפיטורים של אחוז נמוך יותר של עובדים תהיה פחותה.
כנראה שמי שחושב, שלא תהיה השפעה בכלל על עובדים אחרים, טועה.

גורמים נוספים בעד חל"ת כפוי מזווית של מעביד

מי אמר שמחזירים לעבודה את כל היוצאים לחל"ת?

צריך לזכור שמשבר הקורונה פוגע גם במעסיקים. אם זה במגזר העסקי, ייתכן שהפעילות העסקית מצטמצמת, הרווחים עשויים להצטמצם, אם בכלל יש רווחים.
אם זה המגזר השלישי, התרומות מצטמצמות ולא תמיד אפשר להמשיך לפעול באותו היקף.

זה הזמן להתייעל. לא מתוך רוע לב ורצון לפגוע בעובדים אלא מחוסר ברירה.

נניח שמעביד הוציא לחל"ת כפוי עשרה עובדים. כשהוא חוזר לפעילות או מרחיב פעילות הוא עשוי להחזיר רק את חלקם מהחל"ת. נניח שהחזיר חמישה עובדים שבעיניו הם יותר חיוניים מהאחרים. 
אפשר לעשות ניסוי ולראות האם המערכת מתפקדת באופן סביר. 

לא מתפקדת מספיק טוב? מחזירים מחל"ת עובד שישי ואולי גם שביעי וכן הלאה. 

מתפקדת היטב? 
משאירים את העובדים הנותרים בחל"ת ובמועד מאוחר יותר מפטרים אותם.
ההוצאה לחל"ת נותנת גמישות בפיטורים ובהתייעלות.

השורה התחתונה: חלק מהעובדים שהוצאו לחל"ת אולי כבר לא יחזרו לעבוד אצל אותו מעביד.

אין רגשות אשם

כשמפטרים עובד שתרם במשך שנים ואולי לא ימצא עבודה אחרת, עלולים להיות רגשות אשם.
כשמוציאים אותו לחל"ת קורונה אין רגשות אשם. הוא יקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי והתכנית המקורית היא להחזיר אותו לעבודה כשזה יתאפשר.

השורה התחתונה: קל יותר מבחינה רגשית להוציא לחל"ת מאשר לפטר.

מה מפסיד העובד היוצא לחל"ת?

1. דמי אבטלה נמוכים מהשכר שלו

2. אין הפרשות מעביד לפנסיה, לפיצויים ולקרן השתלמות בתקופת החל"ת.

3. דמי אבטלה מסתיימים אחרי מספר חודשים ומה אז?

4. ייתכן שהוא יצטרך לשלם מכיסו את החלק הביטוחי (Risk) בחיסכון הפנסיוני שלו על חלק מהתקופה.

5. ערעור הביטחון התעסוקתי וחשש מהעתיד

6. מתח

7. הפרת שגרת החיים והעבודה.
עלול להביא לחיכוכים ומריבות עם בני משפחה.

האם זה נכון לא לדרוש מהיוצאים לחל"ת כפוי לנצל את ימי החופשה שלהם לפני היציאה לחל"ת?

כלכלן במשרד האוצר מבקר קשות את המוסד לביטוח לאומי על כך שהוא מאפשר את זה. 
לדבריו, עדיף היה שקודם יחייבו את העובדים לקחת את ימי החופשה המגיעים להם ורק אחר כך לצאת לחל"ת.

מה המודל הנכון: לחייב לקחת חופשה או לא?
זה תלוי הקשר. אם אתה עובד שבטוח יחזור מחל"ת תוך מספר קטן של חודשים, עדיף שיישארו לך ימי חופשה שתוכל לנצל אותם לחופשה.

אם לא בטוח שתחזור לעבוד במקום העבודה, יש מן הצדק בטענת אותו כלכלן ממשרד האוצר. 
גם אם תחזור מהחל"ת אחרי שתסיים את התקופה שבה אתה מקבל דמי אבטלה, יש מן הצדק בטענת אותו כלכלן ממשרד האוצר. 

אני מעריך שרוב היוצאים לחל"ת שלא מרצון אינם בטוחים שיחזרו למקום עבודתם.

יש גם מודלים אחרים

כפי שציינתי יש גם מודלים אחרים שאינם פיטורים או חל"ת. בגרמניה השתמשו בהצלחה במודל עבודה חלקית בזמן משבר הסאבפריים. אותו מודל מיושם גם זמן משבר הקורונה. לפרטים קראו את המאמר בגלובס: כך מצליחה גרמניה להציל את הכלכלה.

יחסי עבודה בימי קורונה: לא רק אבטלה וחל"ת

העולם כל הזמן משתנה. חשוב ללמוד כל הזמן. בכל תחום שבו אני עוסק אני לומד כל הזמן דברים שלא ידעתי. כמובן גם בייעוץ בכלכלת המשפחה. 
מה שנכון בזמנים כתיקונם, נכון הרבה יותר בתקופת משבר ועוד יותר במשבר חמור כמו משבר הקורונה.

הבעיות שאנשים חווים אינן רק בהקשר הכלכלי ובהקשר הבריאותי של הישמרות מהנגיף. אני, כמו יועצים כלכליים אחרים למשפחות, צריך להתמודד עם מצבים חדשים בהם טרם נתקלתי וללמוד כיצד עושים זאת.

נושא כאוב במיוחד הוא נושא העבודה. משבר כלכלי קשה הן בעולם והן בישראל יוצר בעיה לחלק גדול מהמעסיקים. התוצאה היא פגיעה גם בעובדים. השיח הציבורי עוסק בעיקר בפיטורים ובהוצאה לחל"ת כפוי, אבל התמונה היא הרבה יותר מורכבת.
כשהכנסות המעסיקים קטנות משמעותית, לטווח זמן לא קצר ולא ידוע, הם מצמצמים העסקת עובדים. לא תמיד זה נעשה באופן חוקי או באופן ראוי: לפעמים זו טעות בתום לב. לפעמים זה נעשה ללא תום לב. 

בפוסט זה נתעלם מעצמאים ומעסקים קטנות ובינוניים שהם מהנפגעים הקשים מהמשבר ונתמקד בשכירים.

דוגמאות למצבים אחרים ביחסי עבודה בהם אני נתקלתי

1. שכירים שפוטרו או הוצאו לחל"ת, שהם גם עצמאים בהיקף קטן (עוסקים פטורים).

2. אנשים העובדים כשכירים על פי הזמנת שעות ולא בהתקשרות של לפחות שלושה חודשי עבודה.

3. שכירים העובדים בשני מקומות במשרות חלקיות ונוצר קונפליקט. 

4. שכירים שתנאי העסקתם הורעו ללא בקשת הסכמתם להרעה.

5. שכירים שצומצמה היקף העסקתם בהסכמה או בכפייה.

6. שכירים שהתבקשו לצאת לחופשה על חשבונם (לא חל"ת). לפעמים זה היה מלווה ברמז או באמירה שאחרת יפוטרו. 

7. שכירים העובדים במשמרות וכמות המשמרות שלהם צומצמה. 

8. שכירים שהתבקשו להקטין את שכרם. לפעמים זה היה מלווה ברמז או באמירה שאחרת יפוטרו. 

כמובן שיש עוד מצבים רבים אחרים בהם עוד אתקל או שלא אתקל.


נדמה לי שהמדריך לעובדים במשבר הקורונה באתר כל זכות נותן תמונה מקיפה למדי בהקשר של עובדים שכירים. ממליץ למי שחל שינוי כלשהו במצבו בעבודה לקרוא אותו.
לקישור למדריך: מדריך לעובדים במשבר הקורונה.

לא רק הפסקת או צמצום עבודה אלא גם מה שמסביב

צריך לשים לב גם לאופן בו מופסקת העבודה או משתנים דפוסי העבודה או התמורה עבור ביצועה:
האם זה נעשה באופן חוקי?
האם המעביד העניק לכם את כל מה שמגיע לכם על פי חוק?
האם הייתה אפליה אסורה על פי חוק? 

צריך למצות את מלוא הזכויות המגיעות מהמדינה ולא רק מהמעביד או המעביד לשעבר.

צריך להיערך להווה הקשה יותר מבחינה כלכלית ולחשוב גם על העתיד בימים מעוננים פחות. 

גם בנקודות שהוצגו בפסקה זו יש נגיעה באותו מדריך של כל זכות. 

מי שמעוניין לפנות אלי לייעוץ או ליווי כלכלי מוזמן לעשות זאת. 
זה כולל גם משפחות ויחידים המשתייכים לקבוצות שאני מבצע עבורן ליווי או ייעוץ ללא תשלום.  
להזכיר שוב, אני מייעץ ללא תשלום ל:ניצולי שואה, יוצאים בשאלה בה.ל.ל ועולים מאתיופיה במסגרת עולים ביחד.

ניתן לפנות אלי באמצעות דוא"ל: avi.rosenthal@gmail.com או באמצעות טלפון: 054-4480616.

התרחשות אירוע סיכון רעה? לא תמיד

גשם ברחובות קולקטה בהודו
מקור התמונה: ויקיפדיה

התרחשות אירוע סיכון נתפסת כמעט תמיד כדבר שלילי שיש להימנע ממנו. בפוסט זה אסביר, בעיקר באמצעות דוגמאות, מדוע התרחשות אירוע סיכון עשויה להיות ניטרלית ואפילו חיובית. 

קוראי הבלוג כבר נתקלו במקרה בו התרחשות אירוע סיכון היא כמעט חסרת משמעות בהקשר הכלכלי. מדובר בפוסט: הכל סיכונים: הסיכונים שמלוום אותנו וההתמודדות איתם. ההקשר הוא ביטוח חיים. מדובר במקרה, מאד ספציפי, של בן יחיד להורים מאד עשירים ואוהבים. ברור לגמרי שאם, חס וחלילה, ימות בטרם עת הוריו ידאגו כלכלית לאשתו וילדיו שיוכלו לשמור על אותה רמת חיים.
כמובן שמוות בטרם עת הוא אירוע טרגי לאיש ולמשפחתו אבל הסיכון הכלכלי זניח.
עדיף לו לחסוך לילדיו במקום לעשות ביטוח חיים. יהיה צורך בביטוח חיים רק במקרה, שהסתברותו נמוכה, שמצבם הכלכלי של הוריו יורע או במקרה של שינוי דרמטי במערכת היחסים המשפחתית הנפלאה עם הוריו.  
אם אכן יתרחש אחד מהאירועים הנ"ל, כנראה שעליו לעשות ביטוח חיים באופן מידי.
אם אכן יתרחש אחד מהאירועים הנ"ל ובמהלך התקופה יורע מצבו הבריאותי, יתכן שיצטרך לשלם פרמיה גבוהה יותר לביטוח חיים או שבפוליסה יהיו החרגות.   

גשם כבד יורד
האם זה סיכון? תלוי בנקודת המבט. אם אתם חסרי בית בקולקטה בהודו (ראה תמונה בתחילת הפוסט), צריך להיערך לסיכון הזה. אם תכננתם טיול שבו תתגוררו באוהל, זהו סיכון שכדאי להביא בחשבון מראש.
אם אתם חקלאים, יתכן שבגשם הזה הוא נהדר לשדות שלכם והוא ישפיע לטובה על מצבכם הכלכלי.

פיטורים
משה הוא עובד טקסטיל בן 55. הוא עבד 30 שנה במפעל. המפעל בו עבד נסגר משום שהבעלים החליט שזול יותר לפתוח מפעל בתאילנד.
הסיכויים של משה למצוא עבודה אינם מהטובים. פיטורים הוא סיכון שהיה עליו להביא בחשבון.

טל הוא הוא בוגר מצטיין של יחידה 8200 בתחום המחשוב. טל פוטר מעבודתו באזרחות בגיל 25. החברה בה עבד נקלעה לקשיים כלכליים ועמדה בפני פשיטת רגל. 
עד שפוטר קיבל בממוצע פעם בחודש הצעת עבודה. רוב הצעות העבודה היו בתנאים טובים יותר מהעבודה במקום עבודתו הנוכחי. הן היו גם יותר מאתגרות מבחינה מקצועית. 

הסיבה העיקרית לכך שלא נענה להן הייתה הפחד שלו להחליף מקום עבודה. 
אירוע הסיכון הזה הוא אירוע חיובי ולא שלילי. הוא טומן בחובו יותר סיכוי מסיכון.
הוא ימצא בקלות מקום עבודה אחר. הוא ירוויח יותר. העבודה תהיה מענינת ומאתגרת יותר. לא פחות חשוב: הוא ילמד שמקום עבודה הוא לא לנצח ואפשר להחליף מקום עבודה. 

להפסיד כסף בבורסה
יוסי הוא עובד זוטר בן 60. בעמל רב צבר חסכונות של כ-2 מיליון שקל. יוסי החליט להשקיע אותם בבורסה במניה של "קרן הצבי - חלומות מעופפים בע"מ" (שם החברה בדוי אבל  בהחלט תוכלו למצוא בבורסאות חברות בעלות מאפינים דומים). מניית "קרן הצבי - חלומות מעופפים בע"מ" קרסה. יוסי הפסיד כ-90% מחסכונותיו.

בהחלט אירוע שלילי שישפיע על מצבו הכלכלי של יוסי לכל חייו. גם בהווה ואולי אפילו יותר אחרי הפרישה לפנסיה.
יוסי היה צריך לנהל סיכונים: לא "לשים את כל הביצים בסל אחד", לתת למישהו מקצועי להשקיע עבורו את הכסף בתיק השקעות, בפוליסת חיסכון או באפיק השקעות אחר.

נועה היא מומחית ביוטק צעירה שמשכורתה גבוהה. במהלך השנתיים האחרונות הצטברו לה, ללא מאמץ, כ-100 אלף שקל. ניחשתם נכון, גם נועה השקיעה את כספה במניה של חברת "קרן הצבי - חלומות מעופפים בע"מ". היא עשתה זאת מנימוקים צ'רטריסטיים. היא הסתכלה על הגרף של מניית החברה וראתה שבמשך חצי שנה ירדה ב-30%. כל מה שיורד עולה קניתי את המניה במחיר נמוך, חשבה נועה. 
טעות!!! לא כל מה שיורד עולה. "קרן הצבי - חלומות מעופפים בע"מ" ירדה ב-90% נוספים. 

תתפלאו אבל מבחינתה של נועה זהו אירוע חיובי. היא שילמה שכר לימוד לא גבוה במיוחד. בפעם הבאה, כשיהיה לה הרבה יותר כסף,  היא תשקיע את הכסף באופן נבון יותר.

הזווית האישית שלי
בצעירותי הייתי איש מקצוע מוביל בתחום מסוים של מחשבים. עבדתי ביחידת סמך ממשלתית (חלק ממשרד ממשלתי) בשם מלם. קיבלתי הצעות עבודה עם שכר גבוה יותר ולפעמים גם עם אתגרים מקצועיים גדלים יותר. דחיתי את כולן, משום שפחדתי לעזוב מקום עבודה. העדפתי יציבות תעסוקתית ופנסיה תקציבית.

בשנות השלושים המאוחרות של חיי הפכה יחידת הסמך לחברה ממשלתית. לא סתם חברה ממשלתית, אלא חברה ממשלתית שמפטרת בגל הפיטורים הראשון כ-30% מהעובדים. 
לא סתם חברה ממשלתית, אלא חברה ממשלתית שמתחילה בתהליך של הפרטה.
באחד הגלים הבאים פוטרתי. 

אירוע סיכון קלאסי: מומחה מחשבים, שיש לו משפחה עם ילדים בגיל צעיר, המתקרב לגיל 44 מפוטר.
היה קשה. בחצי השנה הראשונה לא מצאתי עבודה (מבוגר, overqualified, עוסק במחשבי Mainframe שאז חשבו שהם צפויים להיעלם תוך שנים ספורות).

במציאות היו גם לא מעט היבטים חיוביים. לולא הפיטורים לא הייתה לי קריירה של יועץ עצמאי במחשבים משנת 1994, כשאפילו היום,  בגילי המופלג (עוד מעט 66), יש כאלה שפונים אלי לייעוץ. 
לולא הפיטורים לא הייתה לי קריירה מרתקת ומגוונת: לא הייתי נותן ייעוץ ליותר מ-40 ארגונים בארץ ובעולם, לא הייתי נותן ייעוצים במגוון רחב של תחומים במחשוב, הייתי נתקע בנישה טכנולוגית מסוימת ולא הייתי נאלץ במשך שנים ארוכות להיות בחזית הטכנולוגיה וללמוד כל הזמן נושאים חדשים.

למה עוד צריך לשים לב כשמפוטרים

נשים בסוף יום עבודה בשדות. ציור משנת 1887.
מקור התמונה: ויקיפדיה

היציבות התעסוקתית בשנים האחרונות הרבה יותר קטנה מאשר הייתה לפני כמה עשרות שנים. 

פעם מרבית השכירים עבדו באותו מקום עבודה במשך עשרות שנים כמעט ללא חשש מפיטורים.

היום קל למצוא את עצמכם מפוטרים גם אם אתם אנשי מקצוע מצוינים בתחומכם, שהמעביד שלכם מרעיף עליכם כל הזמן רק שבחים. זה לא תמיד אישי: מיזוגים, רכישות, משברים של החברה בה אתם עובדים, תחרות של חברות במדינות עולם שלישי ומדינות אחרות בהן שכר העבודה זול בהרבה.

גם במגזר הציבורי יש תהליכי הפרטה וייעול והביטחון התעסוקתי כבר לא מה שהיה פעם.

השורה התחתונה היא שרבים מוצאים את עצמם מפוטרים ממקום עבודתם לפחות פעם אחת במהלך שנות עבודתם.

המשבר בפיטורים

כמעט תמיד פיטורים הם משבר רגשי ופסיכולוגי. להלן כמה מרכיבים שכיחים למה שמרגיש המפוטר:

1. מה שהיה לא יהיה

בני אדם מתנהלים לרוב כאילו מה שהיה ימשיך להיות. תחת פרדיגמות שונות מהפרדיגמה הזו הרבה יותר קשה להתנהל.

כשקורה משבר לא צפוי, כגון: פטירה של בן משפחה, מחלה קשה שלכם או של בן משפחה, מוות של חבר, גירושים, הוצאה כספית גדולה ולא צפויה, הביטחון מתערער. הרי מה שהיה כבר לא יהיה. 

פיטורים זו וודאי דוגמה לערעור הביטחון בפרדיגמה זו ובכלל.

2. ערעור המעמד האישי

מעמדנו המקצועי הוא חלק ממקומנו בחברה: אנחנו עובדים, יש לנו עשיה בעבודה, עמיתים מנהלים וכפיפים לרוב מעריכים אותנו, יש פעילות חברתית בעבודה שאנחנו לא פעם חלק ממנה.

כן ואנחנו גם מרוויחים משכורת.

לאחר הפיטורים כל זה נעלם. יש סטיגמה של כישלון, לא בהכרח עם קשר למציאות כי יכול להיות שפוטרנו על לא עוול בכפינו. אולי אנחנו מתבישים לספר לסובבים שזה קרה.

3. כבר לא מפרנס את עצמו

המפוטר כבר אינו מרוויח כסף. כבר אינו יכול להוציא כסף בלי לחשוב על זה לפחות פעמיים. לחלק מהאנשים שאני פוגש וכן עובדים זה אולי הלך רוח מצוין, משום שהם מוציאים הרבה יותר מההכנסות. למפוטרים מתלווה לזה חוסר בהכנסות בכלל.

אם המפוטר הוא במקרה גבר שהיה המפרנס הראשי של משפחתו, לא פעם נפגע גם האגו: עכשיו הוא מרוויח פחות מאשתו. עכשיו אשתו היא המפרנסת העיקרית. עכשיו יש בושה כלפי הילדים.

אני ממש לא מזדהה באופן אישי עם הגישה הקצת שוביניסטית הזו, אבל יש כאלה שכך מרגישים.

אחד הביטויים לתחושה הזו, הוא בושה לקבל דמי אבטלה. כבר היו לי לקוחות בכלכלת המשפחה, ששלחתי אותם לקבל את דמי האבטלה המגיעים להם ונאלצתי להתמודד עם התנגדות לעשות זאת.

קשה לשכנע אותם שכמו שהם משלמים ביטוח רכב ותובעים את חברת הביטוח כשיש נזק, כך גם הם משלמים ביטוח לאומי בדיוק כדי שיוכלו לקבל דמי אבטלה.

4.  מה יהיה בעתיד?

הצד השני של המטבע של מה שהיה לא יהיה, הוא מה כן יהיה. אי הידיעה ואי-הוודאות גורמים ללחץ ולחששות.

יש כמובן הבדל בין איש היי-טק רווק בן 25, שפוטר משום שהסטארטאפ בו עבד נסגר, לבין פועל טקסטיל בן מעל ל-40, שצריך לפרנס ילדים והמפעל שלו נסגר משום שהחברה החליטה ליצר במפעל במדינה מתפתחת, שבה השכר נמוך הרבה יותר.

אם אתה מעל לגיל 60, אתה יכול לבחון האם הפיטורים שלך הם לא בעצם פרישה מוקדמת מעבודה בעל כורחך. 

פעולות כלכליות חיוניות שצריך לבצע מיד אחרי הפיטורים

למרות המשבר האישי והרגשי, שתואר לעיל, אין מנוס מהתמודדות עם המצב החדש. דחיינות לא תועיל ובחלק מההיבטים עלולה לגרום לנזק גדול ואפילו לנזק בלתי הפיך. בפסקאות הבאות אציג כמה דברים בהם חייבים לטפל מיד.

להמשיך להפריש לביטוח הכלול בקרן הפנסיה/ביטוח מנהלים

לעובדים רבים אין ביטוח מעבר לביטוח המהווה חלק מההפרשה לקרן הפנסיה או ביטו המנהלים. הם אינם מודעים לכך שכשהם אינם משלמים את הפרמיה ל-Risk (החלק הביטוחי של קרן הפנסיה/ביטוח המנהלים) הם מאבדים את הביטוח.

מדובר בתשלום חודשי נמוך יחסית. כשנמצאים במשבר גדול, כפי שתואר בפסקאות לעיל, לא חושבים על אובדן הביטוח. חושבים על ההוצאה הכספית כשאין הכנסות.

גם כשחושבים שקשה להוציא עוד כסף ללא הכנסות מעבודה ונוטים פסיכולוגית לוותר על זה או לדחות את זה, אסור לעשות זאת.

גם לכם יכול לקרות מה שקרה לאלמנתו של אדם שפוטר ונפטר ולא בהכרח יהיה במקרה שלכם Happy End עצוב, אבל מעט פחות ממה שהיה יכול להיות, כפי שתואר בכתבה הבאה של עו"ד חיים קליר: ביטוח של נפטר בוטל - וגם הקצבה לאלמנתו.

לא למשוך פיצויים

הנטיה הטבעית היא למשוך פיצויים, בלי לשלם מס, על מנת לעבור את התקופה הקשה.

ההמלצה שלי ושל כל המומחים היא: למשוך פיצויים רק כמוצא אחרון בלית ברירה. משיכת הפיצויים עלולה להקטין את גובה הפנסיה שלכם בעשרות אחוזים. לפעמים בשליש. לפעמים אפילו יותר.

להמשיך להפריש לפנסיה (במקרים מסוימים)

אם אתם חוסכים לפנסיה בתכנית ותיקה בתנאים טובים, כנראה שחשוב להמשיך להפריש לפנסיה גם אם פוטרתם. כך למשל, אם יש לכם ביטוח מנהלים עם מקדם המרה מובטח, כדאי לכם להמשיך לחסוך. אם זו תכנית שהתחילה בשנת 1990 או לפניה, יש לכם גם תשואה מובטחת.

הבעיה היא שאם בצוק העיתים של הפיטורים, תחסכו את התשלום השוטף, הפוליסה הזו עלולה להיות מסולקת. בלשון פשוטה ולא מקצועית, כבר לא תוכלו להפקיד בה כסף. במקום העבודה החדש תצטרכו לפתוח חיסכון פנסיוני חדש בתנאים הרבה פחות טובים.
הפנסיה החודשית שלכם עלולה להיות קטנה במאות שקלים או אפילו באלפי שקלים, בהשוואה להמשך חיסכון פנסיוני בתכנית היותר טובה בה אתם חוסכים.

לקחת דמי אבטלה

כמו שאתם פונים לחברת ביטוח בנזקי צנרת שביטחתם בדירה או במקרה של פגיעה ברכב או ניתוח שנכלל בביטוח הבריאות שלכם, כך עליכם לפנות למוסד לביטוח לאומי על מנת לקבל דמי אבטלה כשפוטרתם.

התשלום החודשי שלכם למוסד לביטוח לאומי גם הוא ביטוח. שם המוסד: המוסד לביטוח לאומי מעיד על כך.

לתכנן מחדש הכנסות והוצאות

ברור שאי אפשר להמשיך להוציא תא אותם סכומי כסף שהוצאתם לפני הפיטורים. כפי שהבנתם בסעיפים קודמים, יש סעיפים שלא משתלם לחסוך בהם, אבל יש הרבה יותר סעיפים בהם אפשר וכדאי לחסוך.  

לחפש עבודה

ברוב המקרים זה סעיף חשוב. לפעמים זה יותר מורכב כי צריך לחפש עבודה אחרת בתחום אחר או בסטטוס של עצמאי במקום של שכיר.
לפעמים מציאת עבודה זמנית או עבודה בהיקף חלקי לתקופת ביניים חשובה לא רק מבחינת המאזן החודשי, אלא חשובה יותר בהיבט של "המשבר בפיטורים" (ראו פיסקה קודמת) והיא יכולה לעזור למפוטר להגיע למצב שבו יהיה לו קל יותר למצוא עבודה חדשה מתמשכת.  

מבוא לטיפולוגיה של עצמאיים

בבלוג זה סיווגתי לקוחות בסדרת פוסטים הנקראת טיפולוגיה של לקוחות. ראו למשל את הפוסט: טיפולוגיה של לקוחות: הטוב, הרע והמכוער - חלק ג: המכוער.

סדרה נוספת של פוסטים עוסקת בטיפולוגיה של יועצים. קראו למשל את הפוסט: טיפולוגיה של יועצים: המתבטל בפני הלקוח.

פוסט זה הוא הראשון בסדרת פוסטים העוסקת בטיפולוגיה של עצמאים. פוסט זה הוא מבוא הנותן פרספקטיבה של זמן ועוסק בבעיות הכלכליות המוהותיות של עצמאים.

עצמאים לפני כמה עשרות שנים

לפני כמה עשרות שנים היו מרבית העובדים בישראל שכירים. הייתה יציבות תעסוקתית ופנסיה מכובדת. החלפת מקום עבודה הייתה נדירה. גם מרבית אלה שהחליפו מקום עבודה עבדו במהלך חייהם בשניים עד שלושה מקומות עבודה.

עצמאיים היו אמיצים שמוכנים לקחת סיכונים על מנת להרוויח יותר, בעלי מקצועות חופשיים או מקצועות שבהם לא שכיח דפוס ההעסקה כשכירים, למשל: בעלי חנויות.  

כשהגיעו לגיל פנסיה (גברים בגיל 65 ונשים בגיל 60) הפסיקו לעבוד. 

גם במדינות מפותחות אחרות היה מודל דומה. יפן בלטה במיוחד. דפוס התעסוקה היה העסקה בחברה אחת עד גיל פרישה. בחברה אפשר היה לעבור תפקידים בתחומים שונים. נאמנות לחברה והכרה מעמיקה שלה היו חשובים יותר מגורמים אחרים. לא היו פיטורי עובדים בחברות כאלה.

דפוס ההעסקה היפני, שהיה קים גם בחברות במדינות אחרות, שכונו Z Companies. כמי שעבד במחשבים, הכרתי את IBM ו-DEC של שנות ה-70 וה-80, שתרבותן הארגונית הייתה כזו.

הייתה גם תיאורייה מאחורי תרבות ארגונית כזו. זוהי Theory Z. המעוניינים מוזמנים לקרוא עליה בויקיפדיה האנגלית בערך: Theory Z.   

עצמאים היום 

היציבות התעסוקתית שהייתה כבר איננה: פיטורים, מיזוגים והחלפות עבודה מרצון. בהיי-טק למשל, עבודה במקום עבודה אחד לאורך שנים רבות אינה נחשבת ליתרון. כשאדם כזה מחפש מקום עבודה חדש, השאלה הראשונה שיישאל היא: מדוע עבדת רק במקום עבודה אחד?

הפנסיה בהשוואה לשכר קטנה בהדרגה ובעקביות ותוחלת החיים עולה.

שיעור העצמאים גדל הן מבחירה, הן בגלל פיטורים ממקומות עבודה והן בגלל כורח של פורשים לפנסיה לתוספת הכנסה.  

עצמאים בעתיד

היציבות התעסוקתית תהיה קטנה יותר בעתיד, מה שייצור מודלים אחרים של תעסוקה: משרות חלקיות ודפוסי העסקה מעורבים: אדם מסוים יהיה גם שכיר וגם עצמאי במקביל.

האינטרנט והאפשרות לעבוד מהבית או ממקומות אחרים, שאינם במשרדי המעביד, יעודדו יותר אנשים להיות עצמאים באופן חלקי או באופן מלא.

אולי מה שאני כותב בפסקה זו נראה מוזר לאנשים בשנות ה-50 וה-60 של חייהם, אבל לדור ה-Y ולדור ה-Z זה יכול להיראות לגמרי טבעי.

הבעיות המהותיות של עצמאים

1. חוסר יציבות העסקה

ברוב המקרים יציבות העסקה של שכיר במקום עבודה לא יציב, גבוהה מיציבות ההעסקה של עצמאי.

2. תנודתיות ההכנסות

אין משכורת בגובה ידוע וכמעט קבוע, שמקבלים במועד ידוע מראש בכל חודש.

יש תקופות של שפל ותקופות של שיא, פערי ההכנסות ביניהן גדולים. השפל יכול להיות עונתי או ספציפי לאותו עצמאי. 

כך למשל, ללא מעט עצמאים, תקופת חופשות הקיץ ביולי אוגוסט עלולה להיות תקופת שפל, רק משום שהלקוחות הפוטנציאליים נמצאים בחופשה.

עוד לא אמרתי כלום על תקופות שבהם לא מועסקים כלל ולכן אין הכנסות ועל ארגונים שדוחים את התשלום לעצמאים בחצי שנה או יותר.

3. פחות שליטה במספר שעות העבודה ובמועדי העבודה

לעצמאי אין את הלוקסוס של לחתום כרטיס וללכת הביתה. האחריות על העסק שלו היא עליו ולא על מנהליו. הוא צריך לעבוד גם בשעות פחות מקובלות. הוא נאלץ לעבוד מספר רב של שעות ביום בתקופות עומס, כי אם יוותר על לקוחות ייתכן שהם יפנו בפעם הבאה למתחרים.

אין לו חופשות מרוכזות ולא תמיד הוא יכול לבחור את מועדי החופשה שלו או לקחת חופשה ארוכה רציפה.

אין לו ימי מחלה שהמעביד משלם לו עליהם.

4. יותר התעסקות עם רשויות

עצמאי צריך לדווח ולשלם למס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי. הוא צריך לשמור קבלות ולתת חשבוניות. הוא צריך לנהל הנהלת חשבונות ולהגיש דוח שנתי למס הכנסה, בדרך כלל באמצעות רואה חשבון או יועץ מס. 

דוגמה אישית קטנה: פקידי ביטוח לאומי "טרטרו" אותי הלוך ושוב במשך שנתיים וחצי במקום לשלם לי את הפרשי התגמולים על שירות מילואים.

לא הייתה מחלוקת בינם וביני על כך שמגיע לי כסף. לא הייתה מחלוקת על סכום הכסף שמגיע לי. כל מה שנדרש מהם זה ביצוע התשלום.

5. היערכות לפנסיה ולפיטורים

לשכירים יותר קל המעביד מפריש לפנסיה. עצמאי צריך להחליט בעצמו כמה כסף הוא מפריש לפנסיה? באיזו תדירות הוא מפריש לפנסיה (למשל: פעם בשנה או כל חודש)? ואיך זה מסתדר עם תמודתיות ההכנסות (סעיף 2 לעיל)?

כששכיר מפוטר מגיעים לו דמי אבטלה. מגיעים לו גם פיצויים, אבל ההמלצה שלי ושל מומחים לפנסיה ולכלכלת המשפחה היא, להימנע מלגעת בהם ולשמור אותם כחלק מהחיסכון הפנסיוני (אם זה אפשרי).  כמובן שההמלצה היא כללית וצריך לבחון כל מקרה לגופו.

7. פרישה?

לשכיר זה פשוט יחסית הוא מגיע לגיל פרישה ופורש לגמלאות. לפעמים מציעים לו לפרוש מוקדם יותר, לרוב במסגרת תכנית פרישה, הכוללת מענקים כספיים והטבות.

לפעמים הוא יכול להחליט שהוא פורש פרישה מוקדמת, משום שיש לו פנסיה גבוהה מספיק ומספיק נכסים כלכליים.

לעצמאי אין גיל פרישה לגמלאות. זו החלטה שלו. תתפלאו אבל לא רק שלו, לפעמים מעבידים מסרבים להעסיקו בגלל גילו.

כך למשל, אחד הבנקים מסרב להעסיק עובדים חיצוניים מעל גיל 67. אם מישהו מועסק באמצעות חברה חיצונית ועובד מולה כעצמאי והוא הגיע לגיל 67, הבנק ידרוש מהחברה להפסיק את העסקתו בבנק.

במקרה ספציפי, הבנק והחברה שהעסיקה אותו היו מרוצים מעבודתו. החברה לא הייתה מעונינת בהפסקת העבודה איתו. הנימוק היחיד של הבנק לבקשת הפסקת עבודתו היה גילו. 

כשעצמאי מחליט לפרוש לפני גיל פרישה או אחרי גיל פרישה, המשמעות עשויה להיות סגירת העסק.

יכול להיות ששכחתי בעיות מהותיות נוספות של עצמאים. אם כן, הקוראים מוזמנים להעיר על כך.

מוכנים לצאת לדרך

אחרי הרקע שתואר בפוסט זה אנחנו מוכנים לצאת לדרך. לא כל העצמאים שווים. בפוסטים הבאים אתייחס לסוגים שונים של עצמאים.

זה לא רק הגיל

יותר ויותר נתקלים במקרים של אנשים גילאי 40+ שאינם מצליחים  למצוא עבודה. בעבר זה היה גיל 45+. מאז הורע המצב.

לאחרונה עסקה בנושא הזה תכנית הטלוויזיה המערכת עם מיקי חיימוביץ. 

הפתרון הקל הוא לזעוק שיש כאן אפליה ועבירה על החוק (עובדתית זה נכון).  

האם זה מה שיביא לפתרון הבעיה האישית שלכם? 

כנראה שלא. ייתכן שהזעקה של רבים, תביא לשינוי בטווח זמן ארוך. אני קצת ספקן ואסביר מדוע.

הצבע

כסטודנט לפסיכולוגיה בשנות ה 70 נתקלתי במחקר אמריקאי. סטודנט התבקש לצלצל למשכירי דירות ולהציע להם לשכור את הדירה. הנתונים האישיים שלו בטלפון נראו טובים. מרבית המשכירים, שמחו לקבוע איתו פגישה. 

הכל השתנה, כשהחוקר שלח סטודנט שצבע עורו שחור. לפתע פתאום נזכרו, המשכירים בפוטנציה, שמישהו כבר שכר את הדירה, שהם רוצים למכור את הדירה, שהבן שלהם עובר לגור בה וכיו"ב.

אפליה? נכון. לא חוקי? נכון.

רחוק ולא אצלנו? לפני 40 שנה? זוכרים שלפני כמה חודשים או שנה, עסקה התקשורת בבעלי דירות, שסירבו למכור דירות לאתיופים. באחד הבתים הסרבנים, היו מספיק טיפשים, בשביל לכתוב בתקנון ועד הבית, שאסור למכור דירות לאתיופים. לולא עשו זאת, ספק אם התקשורת הייתה דנה בהרחבה בנושא. 

אישה עם ילדים קטנים

גם בזה נתקלים בתקשורת: אישה עם ילדים קטנים (או אפילו נשואה עם פוטנציאל לילדים קטנים בזמן הלא רחוק), נפסלת במקומות עבודה, מסיבה זו בלבד. התקשורת דנה בזה, בעיקר אחרי שמעסיק פוטנציאלי, הוא מספיק טיפש בשביל להגיד לה את זה באופן גלוי.

אפליה? נכון. לא חוקי? נכון. 

המחאה החברתית

זוכרים את המחאה החברתית בישראל? זה לא היה מזמן. זה היה בשנת 2011. זוכרים את המלצות ועדת טרכטנברג בעקבות המחאה?

לא שמתי לב לזה, שהדירות לצעירים הוזלו או שמחירי מוצרי המזון הוזלו.

מה אפשר לעשות?

היות שאני בתחילת שנות ה 60 של חיי והיות, שפוטרתי מעבודה בהיי-טק בגיל 43-44, אחלוק אתכם את התובנות שלי המבוססות גם על ניסיוני האישי.

למזלי, וכנראה שזה לא היה רק עניין של מזל, הצלחתי למצוא עבודה כעצמאי בהיי-טק. עברתי כ 40 ארגונים בארץ ובחו"ל להם נתתי ייעוץ. 

היו עליות ומורדות: היו תקופות בהן הרווחתי הרבה ותקופות בהן הרווחתי מעט. תקופות בהן עבדתי בהיקף מלא (וגם יותר מהיקף של משרה מלאה) ותקופות בהן עבדתי בהיקף מצומצם וגם תקופות בהן נותרתי ללא עבודה. 

כמו מרבית העצמאיים תמיד הייתה חוסר וודאות: האם אעבוד מחר ומחרתיים? האם אוכל לפרנס את עצמי ואת משפחתי? 

בפסקה הבאה אציע רעיונות כיצד כדאי להתנהל כאשר אתם מעל לגיל 40, פוטרתם ובטווח זמן של חודשים או שנה לא מצאתם עבודה אחרת.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא אומר להפסיק לזעוק. אני בוודאי לא אומר להפסיק להתאגד בקבוצות של גילאי 40+, שאולי יכולות לעזור לכם במציאת עבודה. אני רק מציע לא להסתפק בזה.

טיפים כיצד להתנהל מעל גיל 40 כשלא מוצאים עבודה

טיפ 1: לא לוותר

גם אם לא מצאתם עבודה במשך שנה או שנתיים או שלוש, אל תוותרו המשיכו בחיפושים. החיים מלאי הפתעות. גם הפתעות טובות. 

לחוסר הוויתור יש גם ערך ברמה של התפיסה העצמית שלכם: אתם לא כישלון ואתם לא בסוף הדרך.

טיפ 2: לחשוב מחוץ לקופסה

אם לא מצאתם עבודה במשך זמן ארוך, יכול להיות שאתם מחפשים את מה שהיה ולא יהיה: עבודה דומה ומעמד דומה למה שהיה לכם. עבודה כשכירים, באותו תחום בו עסקתם, באותה רמה בה הייתם, באותו שכר שקיבלתם. 

חשבו מחוץ לקופסה: חפשו עבודה כעצמאים, חפשו עבודה בתחום חדש (למשל: תחום שהיה תחביב שלכם), לימדו תחום חדש שאולי הגיל והניסיון מהווים בו יתרון, אל תפסלו עבודה בגלל שכר נמוך מהשכר הקודם שלכם. 

כמובן ש"מחוץ לקופסה" כולל גם רעיונות הרבה יותר יצירתיים מהדברים שאני העלתי כאן. 

טיפ 3: אל תפסלו עבודה זמנית

עבודה זמנית בהקשר הנוכחי היא עבודה לטווח זמן מוגבל וידוע מראש או עבודה הדורשת כישורים פחותים מכישוריכם עם שכר נמוך בהרבה מהשכר לו ציפיתם.

אם חיפשתם הרבה זמן ולא מצאתם, כנראה שלא תחמיצו עבודה אטרקטיבית, שמחכה לכם שבוע אחרי זה.

לעבודה זמנית יש כמה יתרונות:

1. יש הכנסה, המשפרת במעט את המצב הכלכלי.

2. תחושת הכישלון או חוסר הערך היא פחותה.

3. יותר קל לחפש עבודה במצב בו אתם עובדים ומחפשים מקום טוב יותר מאשר לחפש עבודה כלא-מועסקים. 

4. אתם פעילים ועסוקים ולכן לא תיכנסו למרה שחורה או תשאלו את עצמכם, בשביל מה לקום בבוקר.

5. החיים מלאי הפתעות: גם בעבודה שמתחת לכישוריכם, עשויות להיווצר הזדמנויות קידום.

טיפ 4: התנהלות כלכלית נכונה -חשובה יותר מתמיד

התנהלות כלכלית נכונה היא מפתח למצב כלכלי נאות של משפחה או יחיד. 

זה נכון גם למי שעובד. זה נכון גם לצעירים. כך למשל, אם אתם צעירים העובדים בהיי-טק, כדאי לכם לחשוב היום על התסריט של פיטורים מעבודה בעוד 10 שנים או עשרים שנים, כשתעברו את גיל 40.  

אם תחשבו  ותיערכו מראש נכון, מצבכם יהיה טוב ממצבם של חבריכם שלא עשו את.

אם תחשבו ותיערכו ולא תפוטרו בגיל 40+, מצבכם יהיה אפילו טוב יותר. 

כיועץ לכלכלת המשפחה בעל ניסיון עשיר בהיי-טק, אשמח לייעץ לכם.

נחזור למבוגר חסר העבודה. היערכות כלכלית נכונה מורכבת ממספר גורמים:

1. צמצום בהוצאות השוטפות

אל תפצו את עצמכם על התסכול באמצעות הוצאות כספיות. ככל שתוציאו פחות, יקטן הלחץ הנפשי בחיפוש עבודה ויגדל הסיכוי שתמצאו עבודה.

2. תכנון תחת ההנחה הפסימית, שתהיו מובטלים זמן ארוך ואחרי כן תרוויחו הרבה פחות.

לא יקרה לכם שום דבר רע, אם המציאות תהיה טובה יותר מההנחות הפסימיות.

3. השתדלו לא לפגוע בחיסכון הפנסיוני

אל תמהרו למשוך פיצויי פיטורים. אל תמשכו את קרן הפנסיה או ביטוח המנהלים.

מה שתמשכו עכשיו יחסר לכם בעוד חמש או עשר או עשרים שנים כשתגיעו לגיל פנסיה.

תביאו בחשבון שאם תמשכו ותתחילו לחסוך שוב לפנסיה זה יהיה בתנאים טובים פחות.

מאותה סיבה של ההרעה הצפויה בחיסכון פנסיוני חדש לעומת ישן, אם אתם יכולים המשיכו לחסוך לפנסיה. אתם לא חייבים לחסוך בסכומים שחסכתם, כאשר המעביד השתתף באחוז ניכר מהחיסכון. אפשר לחסוך סכום חודשי צנוע, המתאים למצבכם החדש.

טיפ 5: בצעו עבודות מזדמנות

אם יש לכם ידי זהב, אתם יכולים לבצע תיקון בתשלום גם אם זה לא התחום המקצועי שלכם.

באופן דומה כישרון אמנותי, אפיה או בישול מוצלחים או יכולת ללמד שיעורי עזר, עשויים להניב לכם הכנסה כלשהי.
מקור הכנסה, בדרך כלל הכנסה קטנה, הוא האינטרנט.

זו לא רק ההכנסה. כמו בטיפ 3, אבל פחות, עצם התעסוקה והכנסה, אפילו מזערית, חשובים להקטנת תחושת הכישלון והמבוי הסתום. כשחשים זאת פחות, מגדילים את הנכונות לחפש עבודה טובה יותר.

באינטרנט אפשר לייעץ בתשלום לאנשים בתחום המקצועי שלכם באתרים כמו  Liveperson. אפשר לכתוב בלוג או לפרסם תמונות שצילמתם ולהנות מהכנסות, לרוב זעומות, מלחיצת קוראים על פרסומות. אפשר גם לענות לסקרים בתשלום, אפשר להמליץ על רכישת מוצרים ולהנות מחלק מהרווחים של המוכר וכיו"ב.     

טיפ 6: העסיקו את עצמכם גם ללא תמורה כספית

אם אינכם עובדים, לעבוד ללא תמורה היא אופציה נוספת. אפשרות זו מבטיחה תעסוקה חלקית ועשויה לפתוח לפניכם הזדמנויות לתעסוקה.

דוגמאות:

1. להשתתף בכתיבת קוד של Open Source

2. לכתוב או לבדוק ולתקן ערכים בויקיפדיה. אפשר גם לכתוב scripts ממוחשבים, אבל מקרה זה שייך לדוגמה בנקודה 1 לעיל.

3. לכתוב מאמרים ללא תשלום

4. להרצות ללא תשלום

כל אחת מהפעילויות הנ"ל מאפשרת לכם לבטא את הידע והכישורים שלכם, להנות מכך ולחשוף אתכם לאנשים או קהילות. החשיפה יכולה לייצר הזדמנויות לעבודה.

בעידן שלפני הבלוגים, כתבתי מאמרים מקצועיים, גם ללא תשלום לאתרי אינטרנט מקצועיים. הופתעתי מאד לקבל לאחר כמה שנים, פניות לייעוץ בנושא עליו כתבתי מאמר אחד, באמצעות דוא"ל. 

הפונה שלא הכיר אותי פנה אלי לייעוץ. הוא מצא את המאמר בחיפוש באינטרנט. מבחינתו אני מומחה מוביל באותו תחום. 

יש גם אפשרויות אחרות, למשל התנדבות לשם התנדבות.
התועלות המידית: סיפוק והחזרת תחושת הערך העצמי. 
התועלת האופציונלית: חשיפה לאנשים, שאולי תוליד בעתיד עבודה והכנסה.

הערת שוליים
לא הכל תלוי רק בהתנהלות המבוגרים. חלק מהקושי למצוא תעסוקה בגיל מבוגר, נובע מתהליכים כלכליים-חברתיים בעולם. באחד הפוסטים הבאים יעסוק בהיבטים אלה.