באיזו מידה מסתגלות מדינות ה-OECD לכוח עבודה מבוגר יותר?

באנגלית זה נשמע יותר טוב: How well are OECD economies adapting to an older workforce?

זוהי כותרתו של דוח שנתי שמוציאה חברת PWC. הדוח נקרא: PWC Golden Age Index.

הדוח בעיקר מציג, אבל גם מעט מנתח, נתונים של עבודת ותעסוקת מבוגרים בארצות ה-OECD. הוא גם מנסה לראות מגמות לאורך זמן בדפוסי ובשיעור תעסוקת מבוגרים בארצות השונות.

במקרה נתקלתי בדוח לשנת 2015. שווה לקרוא אותו.

הממצאים העיקריים הם שמדינות וחברות המסתגלות למציאות הזו עשויות להרוויח מהעסקת אנשים שעברו את גיל 60 ואפילו 70. הסתגלות מחייבת שינויים בחברות ויותר מזה שינויים במדיניות ממשלות כלפי העסקת מבוגרים.

הדוח מתמקד במיוחד בבריטניה. PWC מעריכה שלו בריטניה הייתה מתקדמת בהעסקת קשישים כמו שבדיה, המדינה המובילה בעולם בתחום זה, התוצר המקומי הגולמי (GDP) שלה היה גדל ב-5.4% או ב-100 ביליון לירות שטרלינג.   

לחשוב מחוץ לקופסה של העסקה לינארית

מודל ההעסקה הלינארית הוא מודל של הכל או לא כלום: או שאתה עובד משרה מלאה או שאינך עובד. מתקדמים בהיררכיה עם הזמן ועם הותק. כשגיל ההעסקה במודל הליניארי עולה, הקשישים חוסמים את התקדמות הצעירים והחברה מפסידה.

במודל הלא ליניארי המבוגרים יותר יכולים לעבור בהדרגה לדפוס העסקה שונה: משרות חלקיות ותפקידי ייעוץ בהם יבוא לידי ביטוי הניסיון הרב שצברו לטובת החברה, לטובת עובדים אחרים ולטובתם.

תמריצים כספיים להעסקת מבוגרים

זהו שינוי מדיניות אותו צריכים לבצע גופים ממשלתיים. כשגם המבוגרים וגם הגופים המעסיקים אותם יקבלו תמריצים כאלה יהיה כדאי לאנשים בגילים מתקדמים לעבוד ויהיה כדאי לחברות וארגונים להעסיק אותם.

כך למשל, בשבדיה חברות שמעסיקות אנשים בגיל מבוגר משלמות פחות לביטוח הלאומי.

באותה מדינה אנשים מעל לגיל 65, שממשיכים לעבוד, משלמים פחות מס הכנסה מאנשים צעירים יותר בעלי הכנסה דומה.

תמריצים כספיים לדחיית הפרישה לפנסיה

ממשלות צריכות לתגמל כספית עובדים הדוחים את יציאתם לגימלאות. 

PWC ממליצים לחלק מהמדינות גם להתמקד באופן מיוחד בהמשך העסקת נשים אחרי גיל הפרישה הרשמי.

הסרת מחסומים המונעים העסקת מבוגרים

איני יודע האם המונח הנכון להפליית אנשים בעבודה על רקע גיל הוא גילאות או גילנות, אבל PWC ממליצים להסיר מחסומים המונעים או מקטינים העסקת מבוגרים.

הם מציעים לבחון שוב את החקיקה בהקשר של אפליה בתעסוקה על רקע גיל, להתאים את גמישות ההעסקה וקבלת הפנסיה מגופים פרטיים כך שלא יעודדו פרישה מוקדמת לפנסיה.

לתת הכשרה מקצועית למבוגרים

גם מבוגרים יכולים ללמוד. יש לתת להם הכשרה מקצועית על מנת שיוכלו להמשיך להיות אפקטיביים.

מה צריכות חברות לעשות?

א. לעקוב באופן שוטף אחרי פרופיל הגילים של העובדים.

ב. להתאים את מנגנוני התגמול לעובדים בגילאים מבוגרים. תגמולים ופרסים שמתאימים לצעירים לא בהכרח מתאימים גם להם.

ג. להמשיך לתת להם הכשרה מקצועית

כמה נתונים על מדינות

כמו בתחומים אחרים, חינוך למשל, מדינות סקנדינביה הן המתקדמות ביותר.

ישראל וצ'ילה הן שתי המדינות שהתקדמו הכי הרבה באינדקס העסקת מבוגרים משנת 2003 ושנת 2013. תורכיה ויוון הן אלה שנסוגו הכי הרבה.

השורה התחתונה

ככל שתעלה תוחלת החיים לא יהיה מנוס מהעסקת אנשים בגילים מבוגרים יותר.

אם נערכים נכון להעסקה כזו, זה תורם לכולם: למשק, לחברות המעסיקות אותם ולמבוגרים שממשיכים לעבוד.  

האיחוד האירופי: האם יצליח הניסוי?

 דגל האיחוד האירופי
מקור התמונה: ויקיפדיה

האיחוד האירופי המוכר גם בשם השוק האירופי המשותף, הוא ניסוי.

נקודת הזמן הנוכחית בה פרשה חברה משמעותית מהאיחוד (Brexit - פרישתה של בריטניה) היא נקודה מתאימה לשאול את השאלה: האם הניסוי הזה יצליח?

האם ימשיכו יתר 27 המדינות הנותרות באיחוד במתכונת זו או במתכונת דומה של איחוד כלכלי גם בעתיד הרחוק או שאולי פרישת בריטניה מבשרת פרישות עתידיות נוספות?

במה "United in Diversity"?

"United in Diversity" הוא המוטו הלאומי של האיחוד. מטרה חשובה של האיחוד היא כלכלית: יתרון לגודל המאפשר התמודדות עם כלכלות גדולות מכלכלות מדינה בודדת באירופה, כגון: ארה"ב ויפן והיום גם סין.

על פי הויקיפדיה, תחומי הפעולה והגדרת האיחוד הם:

1. פדרציה - בתחומי המדיניות המוניטרית, חקלאות, סחר ומדיניות סביבה

2. קונפדרציה - בתחומי המדיניות הסוציאלית, המדיניות הכלכלית, 
מדיניות ההגירה והגנת הצרכן
3. ארגון בינלאומי - בתחומי מדיניות חוץ והגנה

"פעילות מרכזית של האיחוד היא השוק המשותף המתבטא במטבע אחיד (בחלק מדינות השוק), באיחוד במכס, בגבולות פתוחים ובמדיניות חקלאית משותפת".

היסטוריה על קצה המזלג

לאיחוד הכלכלי הראשון באירופה קראו בנלוקס. ראשי תיבות של: בלגיה, הולנד (Netherlands) ולוקסמבורג.

בזמן שמעבר ממדינה אחת באירופה לאחרת חייב בדיקה במעברי גבול, עברו בין מדינות אלה באופן חופשי. 

האיחוד הכלכלי בין 3 המדינות האלה כלל תחומים שהוזכרו בסעיף הקודם הדן במהות האיחוד האירופי.

בהמשך נוצרו שני גושי איחוד כלכלי אירופי: 

1. השוק האירופי המשותף בראשות גרמניה, צרפת ואיטליה. גם מדינות בנלוקס נכללו בו. 

2. איגוד הסחר החופשי האירופי אותו הובילה בריטניה והיו חברות בו בריטניה, דנמרק, נורווגיה, שבדיה, אוסטריה, שוויץ, פורטוגל, פינלנד ואיסלנד.

בגוש השני היו חברות מדינות שלא רצו להיות חברות בשוק האירופי המשותף או שלא רצו לצרף אותן אליו. במשך הזמן הצטרפו חלק גדול ממדינות איגוד הסחר החופשי האירופי לשוק האירופי המשותף, שהפך לאיחוד האירופי.

היום חברות באיגוד הסחר החופשי האירופי רק 4 מדינות: שוויץ, נורווגיה, איסלנד וליכטנשטיין.

מדוע נורווגיה ואיסלנד לא רוצות להצטרף לאיחוד האירופי?

לא חקרתי לעומק את סירובן של שוויץ, נורווגיה ואיסלנד להצטרף לאיחוד האירופי אבל לפני כ-15 שנה טיילתי באיסלנד. 

רעייתי ואני הצטרפנו לטיול קבוצתי של חברה איסלנדית שמצאנו באינטרנט. ביורן ג'ונסון, המדריך והבעלים של החברה, כתב באתר שמדובר בקבוצות קטנות עד 10 משתתפים.

כשפגשנו אותו במלון ברייקיאוויק התברר שזוג צרפתים ביטל את השתתפותו והקבוצה כללה רק אותנו ואת המדריך. דיברנו הרבה על איסלנד. בין השאר שאלתי אותו: מדוע איסלנד אינה חברה באיחוד האירופי? התשובה שלו התייחסה למה שהופיע בהקשר של חקלאות  בסעיף העוסק במהות האיחוד כ"מדיניות כלכלית משותפת".

דייג הוא ענף כלכלי חושב באיסלנד. "איננו רוצים שדייגים מספרד או מדינות אחרות יבואו לדוג במיים הטריטוריאליים של איסלנד" הסביר ביורן.

איסלנד היא מדינה מובילה בניצול אנרגיה ירוקה (הקיטור הטבעי הנובע מהקרקע) אבל היא כלכלה קטנה יחסית. אי אפשר להגיד את זה על נורווגיה. נורווגיה היא אחת המדינות המפותחות מבחינה כלכלית באירופה ואחת מיצואניות הנפט הגדולות.

אבל גם בנורווגיה דייג הוא ענף כלכלי חשוב. גם שם שמעתי שהפגיעה בענף הדייג היא נימוק חשוב נגד הצטרפות לאיחוד האירופי.

הטרוגניות

האיחוד של בנלוקס לא היה יכול להיכשל. זה היה איחוד של מדינות שכנות בעלות מאפייני אוכלוסיה דומים. כך למשל, הפלמים, אחת משתי קבוצות האוכלוסיה העיקריות של בלגיה, קרובים יותר להולנדים מבחינת שפה ותרבות מאשר לוולונים, קבוצת האוכלוסיה הגדולה השנייה הגדולה בבלגיה. 

אפשר לחלק באופן גס ולא מדויק את מדינות האיחוד האירופי לשלוש קבוצות:

1. צפון מערב אירופה (גרמניה, הולנד, סקנדינביה)

אנשים חרוצים ולפחות בחלק מהמדינות גם חסכנים. הכלכלות במדינות האלה הן לרוב מפותחות ויציבות.

2. דרום מערב אירופה בעיקר הים התיכון

המנטליות הים תיכונית ביון, איטליה, צרפת וספרד (לא בהכרח נכון לחלקים כמו גבול צרפת גרמניה, קטלוניה וחלק מצפון איטליה) היא של לחיות חיים טובים: יין, אוכל טוב, ים, תרבות, פנאי.

לא ארחיק לכת כמו ד"ר ידוע לכלכלה, שטען בהרצאה שהעביר, שהם עצלנים, אבל עבודה קשה אינה מאפיין של אוכלוסיית מדינות אלה. התוצאות הכלכליות הן בהתאם. 

כשדיברו על המשבר באיחוד האירופי השתמשו לתיאור המדינות הצפויות לקרוס כלכלית בראשי התיבות: PIGS. פורטוגל, איטליה, יוון וספרד. לא צריך להיות מומחה גדול לגיאוגרפיה על מנת לדעת שאלו מדינות הים התיכון, למעט פורטוגל המושפעת משכנתה הגדולה ספרד. 

בראשי התיבות האלה שכחו מדינה אחת שמצבה הכלכלי רע: צרפת. עוד מדינה ים תיכונית בדרום אירופה.

3. מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות לשעבר.

מדינות אלו הן לרוב פחות מפותחות כלכלית, בגלל המורשת העגומה של השלטון הקומוניסטי. הן צורפו מאוחר יותר. אחת התועלות הגדולות מבחינתן היא היכולת של אזרחיהן לעבוד במדינות המפותחות יותר באיחוד האירופי (ייתכן שזה אינו נכון לגבי סלובניה מזמן הצטרפותה ולגבי פולין היום).

לרוב מדובר בעבודות פשוטות לא מקצועיות, שהמתחרים שלהם על המשרות הם מקומיים לא משכילים וחסרי הכשרה מקצועית ומהגרים ממדינות מוסלמיות ומאפריקה.

ההטרוגניות עלולה להביא לכישלון הניסוי. אזרחי מדינות הצפון לא בהכרח ירצו לעבוד קשה על מנת לפרנס את אזרחי מדינות הים התיכון, שעבודה לא תמיד בראש מעייניהן.

בקונפליקט הזה חזינו במהלך המשבר ביוון ובניסיונות להעלות את גיל הפרישה לפנסיה ביוון ובצרפת. 

מדינות חזקות כלכלית ומדינות קורסות כלכלית

כלכלת גרמניה, הכלכלה החזקה באירופה, וכלכלות מדינות נוספות בצפון אירופה, סובלות מהמשבר הכלכלי העולמי, אבל מצבן הכלכלי טוב ויציב.

כבר הבננו שזה איננו המצב במדינות PIGS ובצרפת. 

שימו לב שצרפת ואיטליה הן מהכלכלות הגדולות ביותר באיחוד האירופי (וממייסדות האיחוד): מה המשמעות של קריסה כלכלית שלהן, בדומה למה שקרה ביוון?

בתסריט של קריסה סכומי הסיוע לצרפת, איטליה ואפילו ספרד הם בסדרי גודל אחרים מהסכומים ששילם האיחוד האירופי לסיוע ליוון.

האם ירצו ויוכלו לסייע למדינות אלה? האם אחת או יותר ממדינות אלה תעדיף לפרוש, אם וכאשר לא תקבל את הסיוע הנדרש?

מטבע משותף

לרוב מדינות האיחוד האירופי מטבע משותף: אירו. קל להבין את היתרונות של מטבע משותף, אבל כשלמדינות חזקות כלכלית, כמו: גרמניה, ולמדינות חלשות, כמו: יוון, יש מטבע משותף, נשלל מהיוונים החופש לפחת את שער המטבע שלהם. 

במצבים מסויימים צעד כזה של נגיד הבנק המרכזי ושר האוצר היווני היה יכול לשפר את יכולת ההתמודדות של יוון עם משבר כלכלי.

התקדים של בריטניה

לפרישה הראשונה מהאיחוד יש משמעות גם בהקשר של החלטות מדינות אחרות לפרוש בעתיד. 

כשמדובר בבריטניה, אחת הכלכלות הגדולות והמובילות באירופה, זהו תקדים משמעותי הרבה יותר מפרישה של מדינה קטנה וענייה. 

הרבה יותר קל להיות השני שמקבל החלטה מאשר הראשון. כשהראשון פרש, הבאים שיחשבו על זה יראו בפרישה החלטה לגיטימית, במסגרת טווח ההחלטות האפשריות. 

האם תהיה עזיבה עתידית של האיחוד כמו בהתמוטטות מבנה אבני דומינו?

גבולות פתוחים והגירה

שני הנושאים קשורים זה בזה: אם הצלחת להגר למדינה מהאיחוד והגבולות פתוחים, תוכל לעבור לכל מדינה אחרת. יתכן שתהיה בסטטוס המאפשר לך גם לעבוד באופן חוקי במדינה האחרת.

קיימים שני איומים גדולים על המודל הזה: הטרור וזרם הפליטים הגדול מהמזרח הקרוב בגלל דהאש ומה שקורה בסוריה, מאפריקה ומהמזרח הפחות קרוב, למשל: אפגניסטן.

כבר נוכחנו לדעת, שחלק ממדינות האיחוד סגרו גבולות על מנת למנוע כניסת פליטים שישארו באותן מדינות.

מרבית הפליטים הם אנשים טובים ומסכנים, המעוניינים בביטחון פיזי להם ולמשפחתם ובעבודה, שתאפשר להם לספק להם ולבני משפחתם את הצרכים הבסיסיים, למשל: מזון וקורת גג. 

המהגרים, כמו העובדים המגיעים ממדינות מזרח אירופה החברות באיחוד האירפי, מתחרים לרוב על המשרות שאינן מחייבות מיומנות מקצועים והשכלה. הם מתחרים עם העשירונים הנמוכים של האוכלוסייה המקומית. 

היות שהם מוכנים להסתפק בשכר נמוך יותר, הם משאירים לפעמים מקומיים מובטלים. 

בהצבעה בבריטניה על ה-Brexit המקומיים האלה הצביעו ברובם בעד עזיבה.

המקבילים להם בארה"ב תומכים בדונאלד טרמפ מאותן סיבות: הם רוצים למנוע כניסת מהגרים שיתחרו איתם על משרות וטרמפ דוגל בבדלנות של ארה"ב. 

יש גם כאלה המנצלים את גל הפליטים למטרות טרור, למשל: אנשי דהאש המתחזים לפליטים ומצטרפים לקבוצות פליטים על מנת לחדור לארצות האיחוד. קשה לאתר אותם בתוך המון הפליטים. 

הטרור וגל הפליטים מעמידים בסימן שאלה את עיקרון הגבולות הפתוחים, אחת מאבני היסוד של האיחוד האירופי. 

הדומיננטיות של גרמניה

גרמניה היא המדינה החזקה ביותר באיחוד מבחינה כלכלית. היא מסייעת כלכלית למדינות אחרות. היא גם זו שקובעת יותר מאחרות את מדיניות האיחוד.

על פי כתבה באחד מהעיתונים הכלכליים בארץ, היא גם מנצלת את זה לטובת פיתוח כלכלתה על חשבון מדינות אחרות.

לא מפתיע שההפגנות בזמן המשבר הכלכלי הקשה ביוון כוונו נגד גרמניה. 

כשיוון הודיעה שתפרוש מהאיחוד האירופי, הגיעו לפשרה, לא רק מהסיבות שצוינו כאן בפיסקה "התקדים של בריטניה".

בפוסט: ממה עלולים הבנקים להפסיד? ציינתי שהסיכון הגדול ביותר של בנקים הוא חוסר היכולת של לווים להחזיר הלוואות (ליתר דיוק חוסר יכולת של נוטלי אשראי להחזיר אותו).

המלווים הגדולים לממשלת יוון היו בנקים בגרמניה. משמעות נוספת של חדלות פירעון של ממשלת יוון, הייתה משבר קשה בבנקים בגרמניה. 

הסיכון של פגיעה אנושה בבנקים הגרמניים היה אחד הגורמים שדחף את גרמניה לנסות להגיע לפשרה עם יוון. 

תחזית פסימית

מהמעט שאני מבין ומהחלק ממנו שהצגתי בפוסט זה, אני נוטה לחשוב  שהניסוי הנקרא האיחוד האירופי לא יצליח בטווח זמן ארוך. המשמעות היא שהאיחוד האירופי עשוי בהסתברות גבוהה להתפרק. מטבע האירו יעלם במקרה זה.

לא מעט אנשים בישראל המקדישים חלק מזמנם וחלק מכספם להשגת אזרחות של מדינה אירופית שלא מהחזקות מבין חברות האיחוד, על מנת שיוכלו לעבוד, ללמוד או לגור במדינה מובילה באיחוד. 

אולי כדאי להם לשקול את החלטתם שוב. 

מדוע שונה גיל הפרישה לפנסיה של גברים מגיל הפרישה לפנסיה של נשים?

זוג קשישים ליטאים בריקוד עממי.
מקור: ויקיפדיה

סביב גיל הפרישה לפנסיה בישראל יש הרבה ויכוחים אידיאלוגיים. הויכוח יותר אידיאולוגי בנושא המגדרי:

האם הפרישה של נשים בגיל נמוך יותר מאשר גברים היא מוצדקת?

יש הטוענים שאין זה ראוי לשלם לנשים יותר שנים פנסיה, מה גם שתוחלת החיים שלהם גבוהה יותר. 

האם היא מועילה לנשים?

למשל הטענה שממילא חלקן יפוטרו בגיל נמוך מגיל הפרישה הרשמי שלהן ולא ימצאו עבודה והיות שגם ככה שכרן נמוך יותר, יתקשו להתפרנס עד לגיל קבלת גמלת הפנסיה.

האם היא מזיקה לנשים?

למשל יאלצו לפרוש בגיל מוקדם יותר מעבודה, לפעמים בעל כורחן או למשל יוכלו לצבור פחות זכויות פנסיוניות, משום שיעבדו פחות שנים.

השאלה: מהו הגיל המתאים לפרישה לגמלאות? היא שאלה מורכבת ומסובכת.

השאלה: האם להחיל גיל פרישה זהה על גברים ונשים? היא שאלה מסובכת לא פחות.

אין בדעתי להשתתף בויכוח במסגרת פוסט זה. 

במקום זה אציג לכם כיצד ומדוע נקבע במקור גיל 60 כגיל הפרישה לגמלאות של נשים וגיל 65 כגיל הפרישה לגברים.

אני מסתמך על ספרו של פרופ' יהודה כהנא, מומחה בעל שם עולמי בביטוח, בתכנון פיננסי ובניהול סיכונים.

ספרו של כהנא: מדריך לביטוח חיים, פנסיה וגמל - תכנון פיננסי אישי ועסקי, הוא ספר הדן לעומק בסוגיות בתחומים המופיעים בכותרתו.

הספר דן לעומק בהרבה בעיות מהותיות בתחומים בהם הוא עוסק. למרות זאת, צריך להתייחס אליו בזהירות. הספר שהחזקתי בידי הוא משנת 1983.
כשמדובר בנתונים קונקרטיים, הם כבר לא רלבנטיים בגלל השינויים הגדולים במהלך יותר מ-30 השנים שחלפו מאז.

כשמדובר בהיסטוריה של קביעת גיל הפרישה לגמלאות הוא בהחלט מקור מהימן.

מדוע נקבע גיל 65 כגיל הפרישה של גברים וגיל 60 כגיל הפרישה של נשים?

אשם בזה המנדט הבריטי. בשנת 1942 ישבה על המדוכה הזו ועדה בריטית בראשותו של סר ויליאם בוורידג'. הועדה קבעה שגברים יפרשו לפנסיה בגיל 65 ונשים בגיל 60.

מעניין מדוע נבחרו גילים אלה ומדוע נקבע הפרש של חמש שנים בין גיל הפרישה של גברים לגיל הפרישה של נשים.

הועדה נימקה את הפער בין גיל הפרישה של גברים לגיל הפרישה לנשים בכך, שרצוי שגברים ונשים נשואים יפרשו באותו מועד או לפחות במועד סמוך. היות שגברים נישאו אז לנשים צעירות מהם בכחמש שנים נקבע שנשים יפרשו בגיל צעיר בחמש שנים.

לא טובתן הכלכלית של הנשים ולא טובתם הכלכלית של הגברים עמדה לנגד עיניה של הוועדה. לא חישובים כלכליים של יחס בין ההכנסה לפני הפרישה לאחריה עמד לנגד עיני הועדה.
לא חישובים אקטואריים מורכבים של ההשקעה של משלם הפנסיה ביחס לחיסכון שנצבר.
גם לא השאלה האם כדאי ורצוי שנשים גברים או בני שני המינים ימשיכו לעבוד שנים נוספות או יעבדו פחות שנים?

נקודת המבט שלי
בשאלה זו כמו גם בשאלות אחרות, "ירשנו" מהמנדט הבריטי, לפני קום המדינה, או אפילו מהשלטון העותומני שקדם לו, חוקים או כללים.

לא רק שאנשים לא יודעים, שזה המקור לחוק או למנהג השורר פה, לא מעט עשרות שנים אחרי תום המנדט הבריטי, אלא שהם מייחסים למחוקק הבריטי רציונל שהביא לחוקק את החוק ומסתמכים על אותו רציונל כטיעון התומך בעמדתם.

לפעמים אין שום קשר בין מה שגרם לו לחוקק חוק או להתקין תקנה, לבין מה שמייחסים לו. 

לפעמים יש אמת במה שמייחסים לו, אבל אחרי יותר מחמישים שנה זה כבר לא רלוונטי. 

אני מציע לבחון את הנושאים באופן ענייני בהתייחס למצב היום ולמצב בעתיד, ללא קשר לחוק הקיים.

כמובן שאם יוחלט לשנות, יש צורך לבצע זאת בהדרגה.

הרושם האישי שלי הוא שבגלל התארכות תוחלת החיים והגדלת השתתפותן של נשים בשוק העבודה, בסופו של יום נמצא את עצמנו עם גיל פרישה זהה לנשים ולגברים.  

אמי"ל
אני מה יוצא לי מזה (אמי"ל)? שואלים בוודאי חלק מהקוראים והקוראות. 

לקוראות צעירות יחסית כבר יצא משהו: הן לא יכולות לתכנן את המשאבים הכלכליים שלהן לפרישה, על סמך ההנחה שגיל הפרישה של נשים יהיה זהה לגיל הפרישה של גברים (67 נכון להיום).

אתן ליתר הקוראים והקוראות עוד משהו, שמופיע בספרו של פרופ' כהנא וידוע לי היטב גם ממקורות אחרים. 

אין השפעה לעובדה שהספר של פרופ' כהנא הוא משנת 1983 על הנושא העקרוני הזה.

רבים שוגים ומתכננים את המשאבים הכלכליים שלהם לאחר פרישה לגמלאות תחת ההנחה שיגיעו לתוחלת החיים.

כך למשל, אם תוחלת החיים של גברים היא 80 (הנתון המדויק שונה, אבל לא בהרבה מהנתון בדוגמה), הם מניחים שאם פרשו בגיל 67 הם יחיו כ-13 שנים ובונים את התכנון הכלכלי שלהם, על סמך הנחה זו.

פרופ' כהנא מציין בצדק, שתוחלת החיים שלהם גבוהה יותר. אם מישהו הוא בן 67, צריך לבדוק מהי תוחלת החיים שלו, מותנה בזה שהוא בן 67.

תוחלת זו יותר גבוהה מ-80 שנה. 
חישוב תוחלת חיים של 80 שנה כולל גם: גברים מתו בילדותם ממחלה, כאלה שנהרגו בתאונות או נפטרו ממחלות בגיל צעיר או בגיל הביניים, כאלה שלצערנו נהרגו במסגרת שירותם הצבאי או המשטרתי, כאלה שנרצחו וכאלה שהתאבדו לפני גיל 67.

אל תשכחו עוד גורם: תוחלת היא סוג של ממוצע. יש כאלה שיחיו כמה שנים יותר ויש כאלה שיחיו כמה שנים פחות. 

אם מצבכם הבריאותי תקין ואין גורמים תורשתיים שמצביעים על הסתברות גבוהה לחיים קצרים מהתוחלת, עליכם להניח שתחיו יותר מתוחלת החיים המותנית בכך שהגעתם לגיל 67.

כלל האצבע הוא להוסיף חמש שנים לתוחלת המותנית ולתכנן לפי אורך חיים כזה.