הפוסט הזה מתאים להיכתב בשלושה מהבלוגים שלי.
הוא מתאים לבלוג הישורת האחרונה - לאו דזה וזקנים אחרים, משום שהוא עוסק באנשים הנמצאים בישורת האחרונה של חייהם.
לטעמי הוא מתאים יותר לבלוג זה משום שהוא עסוק בסוגיות כלכליות משפחתיות כבדות משקל.
ההקשר המשפחתי בניהול כלכלת המשפחה
בכל ייעוץ או ליווי כלכלי אני שואל על המשפחה המורחבת, כגון: הורים ואחים:
האם יש בני משפחה?
האם הם יכולים לעזור כלכלית במקרה של משבר כלכלי של המשפחה או היחיד?
האם הם ירצו לעזור כלכלית במקרה של משבר כלכלי?
האם הם נזקקים לסיוע כלכלי?
האם למשפחה או היחיד הפונים/פונה אלי יש רצון לעזור במקרה שבני המשפחה יפנו אליו?
הסיבה לשאלות שלי אינה רכילותית. כמו כל מידע אחר, שאני מקבל במהלך הייעוץ, הוא חסוי ואינני משתף אותו ללא אישור המשפחה או היחיד במידה שיש צורך לשתף אותו.
אני יכול לשתף מידע כזה בעילום שם כשברור לי שקוראים לא ידעו במי מדובר. בדרך כלל אני גם משנה פרטים ובעיקר בונה משהו המורכב מפיסות מידע מכמה מקרים שונים.
הסיבה לשאלות שלי היא שהמידע הזה עשוי להשפיע על קבלת החלטות כלכליות ועל אופן ההתנהלות.
דוגמה: בן להורים עשירים במיוחד ותומכים יכול להקטין את ביטוח החיים ובמקום זה לחסוך כסף לילדיו.
מקרה פרטי: העברה בין דורית
מקרה פרטי שעשוי להיות משמעותי בהקשר המשפחתי בניהול כלכלת המשפחה הוא העברה בין דורית.
זוהי מילה עדינה יותר לירושה משום שאינה מזכירה מוות. זהו גם מושג רחב יותר משום שאפשר להעביר רכוש לדור הבא גם לפני המוות ולא כחלק מירושה.
ירושה עשויה להיות משמעותית להתנהלות הכלכלית של משפחה. לפעמים מדובר בנכסים פיננסיים משמעותיים ובנכסים משמעותיים כמו דירה או דירות.
אחת הבעיות בהקשר של תכנון כלכלי בהקשר של העברת נכסים מדור לדור היא שהעיתוי של ההעברה אינו ידוע ובלא מעט מקרים גם קשה להערכה.
מודל פשטני של העברה מדור לדור
זוג עובר את מעגל החיים הכלכלי וצובר נכסים פיננסיים משמעותיים, כגון: דירה, נכסים פיננסיים וחיסכון פנסיוני.
לאחר מותם, רצוי בשיבה טובה ולא בטרם עת, הרכוש מועבר באופן טבעי לילדי הזוג ומתחלק ביניהם שווה בשווה.
מדוע המודל הפשטני במקרים רבים אינו תקף?
ייעוץ בכלכלת המשפחה שעשיתי לגברת שהיא אזרחית ותיקה, החיה בגפה, עשוי להיות דוגמה המציגה את המורכבות.
במהלך פגישת ייעוץ שאלתי אותה על קרובי משפחה מדרגה ראשונה ומצבם הכלכלי. הסברתי לה את ההקשר המאוד ספציפי שבגללו שאלתי אותה. במקרה זה ההקשר התמקד בעיקר באפשרות של קבלת עזרה כלכלית מקרובי משפחה, אם המשאבים המועטים שברשותה לא יספיקו.
מהתשובה שלה הבנתי שיש לה בן יחיד העובד במשרה בכירה ומשתכר היטב. הוא נשוי ויש לו ילד.
בשלב זה היא התחילה לדבר על בעיות לאו דווקא כלכליות.
תמונת המצב שהיא הציגה, ואיני קובע האם היא נכונה במידה כזו או במידה אחרת, הייתה כדלקמן:
אשתו של הבן שלה אינה אוהבת אותה. האישה שולטת בבן שלה. האישה מנסה לצמצם ככל שניתן את הקשר בין משפחתה לבין האם של בעלה.
הדבר שבאמת כואב לה וחשוב לה יותר מכל הנושאים הכלכליים הוא זה שמונעים ממנה להיות בקשר עם הנכד שלה.
מהמקרה הזה ניתן לראות מורכבות החורגת מהמודל הפשטני:
1. לא תמיד ההורים המבוגרים הם אלה שצברו נכסים ויש להם שכר גבוה ו/או פנסיה גבוהה.
יש מקרים שדווקא בנים או אחים הם אלה שתומכים כלכלית בבני הדור המבוגר.
2. עשוי או עלול להיות גם היבט רגשי המשפיע על אופן העברת הנכסים מדור לדור.
לא בהכרח הורים יורישו כספים לילדיהם.
לא בהכרח הורים, שיכולים לתמוך, יתמכו בילדיהם במקרה של מצוקה כלכלית
3. לילדים שהתבגרו יש בני זוג המשפיעים על האינטראקציה בינם לבין ההורים
במקרים מסוימים ההשפעה אינה מזיקה ואפילו מועילה אבל יש גם מקרים אחרים, כדוגמת זה שתואר בתחילת פסקה זו.
היבטים נוספים בהקשר של ירושות
1. ההקשר התרבותי
בתרבויות מסוימות מקובל להוריש לילדים באופן לא שווה. גם בארץ נתקלים במשפחות שההורים מורישים לבנים יותר מאשר לבנות, אם בכלל הבנות יורשות משהו.
יש תרבויות בהן הבכור יורש את הכל או את רוב הנכסים והנכסים הפיננסיים.
מקרה מעניין הוא שבט הטוראג'ה באינדונזיה. שם נקבע חלק הירושה בהתאם לחלקו של הבן במימון טקס ההלוויה של ההורה. הטקס עשוי לארוך שבוע ובו משפחת הנפטר ממנת לכל בני השבט מזון, צרכים אחרים ופעילויות.
2. מס ירושה
במדינות OECD רבות יש מס ירושה, למשל: ארצות הברית, צרפת, אוסטריה.
במקרה של עושר רב, אחוז מסוים מהירושה הולך לקופת המדינה.
זה נכון שבישראל אין עדיין מס ירושה אבל יש הערכות שבגלל המשבר הכלכלי החמור לא יהיה מנוס מהטלת מס כזה גם בארץ. אם וכאשר יהי מס כזה, הוא צפוי לחול על אנשים עשירים בלבד. בפעם הקודמת שהצעה כזו עלתה בישראל, לפני מספר שנים, היא כללה מס ירושה רק על בעלי רכוש של מעל ל-10 מיליון שקלים.
3. חלק גדול יותר בירושה לאחד מהילדים
בנוסף לסיבות תרבותיות לחלוקה לא שווה של הירושה בין הילדים עשויות להיות סיבות ספציפיות לחלוקה כזו.
הכרתי משפחה שבה היורש היחיד היה אחד הילדים. מדובר באדם הסובל מפיגור שכלי חמור שאינו מסוגל לעמוד ברשות עצמו. ההורים העריכו שיתר הילדים יוכלו לעבוד ולפרנס את עצמם. לעומת זאת אותו ילד גם בבגרותו יזדקק למימון של הטיפול בו ולא יוכל לעבוד לפרנסתו.
עשויים להיות מצבים שבהם רק אחד מהילדים דואג להורה הקשיש והחולה ומטפל בו במשך שנים. ההורה רוצה לתת לזה ביטוי בצוואתו.
עשויים להיות מצבים קיצוניים, שבהם אף לא אחד מהילדים שמר על קשר עם ההורה והוא יוריש את רכושו לעמותה הקרובה לליבו או למי שטיפל בו.
סיכונים לדור הצעיר בהעברה בין דורית
נדמה לי שבפסקאות הקודמות התייחסתי לנושא זה. אוסיף עוד מספר סיכונים בנוסף לאלה שציינתי בפסקה הקודמת:
1. עלול להיות מצב שבו בן או בת לא יזכו בירושה כלשהי.
2. עלול להיות מצב שבו חלוקת הרכוש בין הבנים לא תהיה שווה
3. בעתיד עלול להיות מס ירושה.
4. במקרה של הורים שיש להם יותר חובות מרכוש, היורשים עלולים להיתבע לשלם את החובות.
5. החמרה מתמשכת במצב הבריאות של ההורה עלולה לגרום להוצאות שיקטינו משמעותית את היקף ההעברה הבין דורית.
ההיערכות הנדרשת
ההיערכות צריכה להיות ספציפית לכל מקרה. יש להביא בחשבון תסריטים אופטימיים אבל גם תסריטים פסימיים.
כלומר: לנסות לבנות היערכות כלכלית שתאפשר קיום בכבוד ואף יותר מכך גם במקרה שלא תהיה העברה בין דורית או תהיה העברה בין דורית קטנה מהצפוי.
סיכונים לדור ההורים
תחת ההנחה, שלדור ההורים יש נכסים פיננסיים משמעותיים שיעברו לדור הבא, גם לדור ההורים יש סיכונים.
ברוב הייעוצים בכלכלת המשפחה צריך להתייחס לסיכוני הדור הצעיר המקבל את הירושות כי הם אלה המגיעים בדרך כלל לייעוץ.
בפוסט זה אתייחס בהרחבה דווקא לסיכונים של דור ההורים.
הסיפור שהבאתי בפסקה " מדוע המודל הפשטני במקרים רבים אינו תקף?" מרמז על מקור סיכונים מרכזי. המקור עלול להיות הילדים ו/או בני זוגם.
אני מכיר לא מעט משפחות שבהן אין סיכון כזה אבל אני ואחרים נתקלנו גם במשפחות אחרות, שבהן יש נכונות של ילדים ו/או בני זוגם לרצות לקבל יותר כסף מהירושה, כאשר אחד מהוריהם עדיין בחיים.
הלחצים עלולים להיות בכיוון של צמצום בהוצאות ההורה.
לא מדובר ביועץ לכלכלת המשפחה, שהמשפחה לה הוא מייעץ נמצאת במאזן הכנסות-הוצאות שלילי.
מדובר בחשבון קר של גודל הירושה שיקבלו.
יכולים להיות גם לחצים בכיוון של מכירת הדירה.
לבן הזוג החי, שאולי כבר אינו במיטבו, וחווה משבר של איבוד בן/בת זוג שהיו בקשר עשרות שנים קשה לעמוד בלחצים.
גם אם הניסיון, ההרגשה והתחושה הם ש"לי זה לא יקרה", זה יכול לקרות.
לפעמים אלה הם הילדים של האזרח הוותיק שנותר בחיים. לפעמים הילדים או חלק מהילדים אינם עומדים בלחצים של בן או בת הזוג, שאיתם בנו את חייהם ויש להם ילדים משותפים.
במקרה הגיע לידי ביטאון של הסתדרות גמלאי המדינה בפנסיה תקציבית. תתפלאו, אבל גם בביטאון כזה עשוי להיות מאמר בעל ערך בכלכלת המשפחה. במקרה זה כותרת המאמר היא: "צוואות, ירושות ומה שעומד מאחוריהן". עו"ד אהוד סרפיאן, מזכ"ל עמותת גמלאי המדינה, מספר על פניות של גמלאות בוכיות, המספרות לו שילדיהן מבקשים מהן (או לוחצים עליהן) למכור את הדירה שלהן אחרי שהתאלמנו.
ההיערכות הנדרשת
1. הקפידו על אי-העברת דירת מגורים ליורשים כשאתם עדיין בחיים.
גם אם הם יתחייבו לאפשר לכם לגור בה עד יום מותכם.
2. צוואה באמצעות עורך דין מומחה בתחום הכרחית.
עו"ד סרפיאן מספר שזוהי ההמלצה שלו בכל הכנסים שהוא מארגן לגמלאים. אני מצטרף להמלצה שלו. הוא מספר, שנשים בוכיות המתקשרות אליו, גם מודות לו משום שהייתה להן צוואה חוקית, שאינה ניתנת באופן מעשי לערעור. האכזבה מתמקדת ביחס של הילדים אבל לא מתלווה לה אובדן הדירה.
ללא צוואה, הילדים של בני הזוג יקבלו את מה שמגיע להם כברירת מחדל על פי החוק, כלומר: מחצית מחלקו של בן הזוג שנפטר בנכסים, ובכלל זה מחצית מחלקו בדירה המשותפת.
3. בצוואה חשוב להקפיד שבן הזוג שנותר בחיים יירש את כל דירת המגורים.
כמובן שאיני מומחה בתחום, אבל ראיתי צוואות שכתבו עורכי דין לעצמם ולבני/בנות זוגם/זוגן, שזה בדיוק מה שנכתב בהן.
כאשר הבעלות על דירת המגורים אינה משותפת לבן הזוג הנותר ולילדים, אי אפשר להכריח אותו למכור אותה ולעבור למקום מגורים אחר.
קישורים לפוסטים קודמים בנושא העברה בין דורית
